מבוא

1. סכסוך שכר טרחה שנתגלע בין עורך-דין-לקוח עומד במרכז ההליך דנן. שוב התברר כי אי-הקפדה על עריכת הסכם שכר טרחה מפורט ובכתב הביא את הנצים לפתחו של בית המשפט. הלקוח טוען שסוכם על תשלום שכר טרחה לפי מבחן התוצאה ואילו עורך-הדין טוען שהיה על הלקוח לשלם לו שכר טרחה בשיעור ידוע מראש.

2. במועד הרלוונטי לתובענה היה התובע (להלן: קרביץ) איש עסקים אשר ניהל הליכים משפטיים רבים, שבחלקם הוא עצמו היה צד להליך ובחלקם חברות בשליטתו. לאורך השנים טיפלו בענייניו וייצגו אותו עורכי-דין שונים. בשלב מסוים פנה לנתבע (להלן: עו"ד אלון), אז עורך-דין בתחילת דרכו, לייצגו בענייניו המשפטיים.

3. כפי שיפורט בהמשך ייצג עו"ד אלון את קרביץ בהליך שבו היה הלה נתבע ותובע שכנגד. הערכאה הדיונית פסקה לטובת קרביץ, ובהתאם לפסק-הדין חויב הצד שכנגד לשלם לו סכום בלתי מבוטל. על פסק-דין זה הוגש ערעור. ערכאת הערעור הפכה את הקערה על-פיה ובוטלה זכייתו של קרביץ. ביני לביני שילם הנתבע שם את מלוא הסכום הפסוק על ידי הערכאה הדיונית. עו"ד אלון, שהותיר בידיו סך של 126,661 ₪, נדרש על ידי קרביץ להשיבו. לאחר דחיית דרישתו הגיש קרביץ את התובענה דנן בה תבע 250,000 ₪, שהם הסכום שהותיר עו"ד אלון בידיו משוערך ליום הגשת כתב התביעה.

4. לטענת קרביץ סיכם עם עו"ד אלון על תשלום שכר טרחה מותנה בתוצאה, והיות שפסק הדין של הערכאה הדיונית בוטל בערעור והוא חויב להשיב את הזכייה קמה חובת עו"ד אלון להשיב את מה שקיבל בתור שכר טרחה.

5. עו"ד אלון מצדו טוען כי דין התובענה להידחות מחמת שיהוי. לגוף העניין טוען כי אינו חייב בהשבה שכן לפי המוסכם שכר הטרחה לא הותנה בתוצאות ההליך. לחלופין עומדת לזכותו טענת קיזוז מבוססת כדבעי. הגם שמטבעה טענת שיהוי היא טענה מקדמית תדון לאחר ההכרעה לגוף העניין.

ת"א 4616/96 של בית משפט השלום בחיפה

6. בשנת 1996 הגיש בנק מרכנטיל-דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק) לבית משפט השלום בחיפה תובענה כספית נגד קרביץ על סך 355,992 ₪ בגין חוב בחשבון שניהל בעבורו. קרביץ התגונן בטענה שהחוב נוצר עקב מעשים ומחדלים מצד הבנק, ובד בבד עם הגשת כתב הגנה הגיש נגדו תביעה שכנגד לפיצוי על נזקיו בסך 487,150 ₪.

7. ההליך התנהל לפני השופט סוקול (כתוארו אז) אשר בפסק דין מיום 23.11.01 דחה את תביעת הבנק וקיבל את תביעתו שכנגד של קרביץ במלואה. בהתאם לכך חויב הבנק לשלם סך של 487,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 24.11.97 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. כן חייבוֹ לשאת בהוצאות משפט בסך 50,000 ₪ ומס ערך מוסף (שערכו אז היה 17%). הליך זה ייקרא להלן: ת"א 4616/96.

8. בעת שהבנק הגיש את תביעתו בת"א 4616/96 היה קרביץ מיוצג על ידי עו"ד אפרים ארנון (להלן: עו"ד ארנון) שהגיש בשמו כתב הגנה ותביעה שכנגד וגם ייצג אותו בחלק הארי של ההליך בבית משפט השלום, לרבות בישיבת הוכחות.

9. לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות נתגלע סכסוך בין קרביץ לבין עו"ד ארנון, בגינו הגיש האחרון בקשה להשתחרר מהייצוג. בישיבת בית משפט שהתקיימה ביום 10.10.00, בה נכח קרביץ, שחרר בית המשפט את עו"ד ארנון מהייצוג. באותה החלטה נקבע סדר הגשת סיכומי טענות בכתב ומועדי הגשתם.

10. עם שחרור עו"ד ארנון מהייצוג פנה קרביץ לעורכי-דין שונים, ביניהם לעו"ד אלון. בסופו של דבר הושגה בין השניים הסכמה, ולפיה ייצג עו"ד אלון את קרביץ ואת החברות בשליטתו בעניינים משפטיים שונים, בעיקר בהליכי גבייה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. בתוך כך גם סוכם כי עו"ד אלון ימשיך את ייצוגו של קרביץ בת"א 4616/96. הצדדים חלוקים בנוגע לשלב שבו קיבל עו"ד אלון את הייצוג בת"א 4616/96. מחלוקת זו תוכרע בהמשך.

11. בין קרביץ לבין עו"ד אלון לא נערך חוזה שכר טרחה בכתב, וכיום עיקר המחלוקת נעוצה בשאלה מה סוכם. גם מחלוקת זו תוכרע בהמשך.

12. עם מתן פסק הדין נקט עו"ד אלון הליכי הוצאה לפועל נגד הבנק. הבנק, שלא השלים עם פסק הדין, עתר לבית משפט השלום (בהתאם לדין שהיה נהוג אז) בבקשה לעכב את ביצועו תוך ציון כי בכוונתו לערער עליו. עו"ד אלון הגיש תגובה בשמו של קרביץ ובקשת הבנק נדחתה. האחרון עתר לערכאת הערעור שגם היא לא עיכבה את הביצוע. בין היתר הסתמכו בתי המשפט על הבטוחה שהעמיד קרביץ (דירה באילת) להבטחת החזר הסכום הפסוק, היה ופסק הדין יבוטל בערעור.

13. הבנק שילם אפוא את הסכום הפסוק על ידי כך שהפקיד בידי קרביץ סך של 806,662 ₪ כולל הוצאות משפט, בשלושה תשלומים: שיק על סך 736,183 ₪ הנושא תאריך 22.5.02; שיק על 58,427.86 ₪ הנושא תאריך 10.1.02 ושיק על סך 12,051.27 ₪ הנושא תאריך 4.6.02. השיקים נמשכו לפקודת עו"ד אלון.

14. מתוך הסכום הראשון (736,183 ₪) העביר עו"ד אלון לקרביץ 680,000 ₪ כך שלאחר קבלת יתר התשלומים נותרו בידיו 126,661 ₪, הכולל את אגרת ההוצאה לפועל בסך 7,500 ₪, שעו"ד אלון מימן מכיסו, ושאין חולק כי זכאי להשבתו. את יתרת הסכום (119,162 ₪) זקף הלה לטובת שכר טרחה, כולל מס ערך מוסף.

15. במאמר מוסגר יצוין כי תחילה (ראה כתב הגנה) טען עו"ד אלון כי מסר לקרביץ 700,000 ₪, ולא 680,000 ₪ כפי שטען האחרון. כיום אין חולק שאמנם מסר עו"ד אלון שיק על סך 700,000 ₪ ברם למחרת היום החזיר לו קרביץ 20,000 ₪, כך שבחשבון הסופי גרסת קרביץ היא הנכונה.

16. ביום 29.12.02 ניתן פסק דין בערעור, ולפיו בוטל חיובו של הבנק והוחלט כי גם תביעתו שכנגד של קרביץ תדחה. להשלמת התמונה יצוין כי קרביץ עתר באמצעות בא כוחו הנוכחי לבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור, שנדחתה.

17. אין חולק (וכך גם צוין מטעמי זהירות בפסק הדין של ערכאת הערעור) כי עם קבלת הערעור קמה חובת קרביץ להשיב את הזכייה. קרביץ לא השיב את אשר קיבל, ולכן נקט הבנק נגדו הליכי הוצאה לפועל במהלכם גם מימש את הדירה באילת. היות שלא היה די בתמורה שנתקבלה כדי לכסות את מלוא החוב, המשיך הבנק בהליכי ההוצאה לפעל נגד קרביץ בגין יתרת חוב בסכום משמעותי למדיי.

שלב העברת ת"א 4616/96 לטיפול עו"ד אלון

18. לפי הנטען בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית של קרביץ, קיבל עו"ד אלון את הטיפול בגביית הסכום הפסוק בת"א 4616/96. לעומת זאת טען עו"ד אלון כי קיבל את הייצוג בתום שלב הבאת הראיות ולפני הגשת סיכומים, שהוא הכינם תוך השקעת עמל רב שכן היה עליו ללמוד תיק עב-כרס שהכיל מסמכים רבים ופרוטוקול דיונים ארוך.

19. בעדותו חזר בו מעמדתו הנחרצת כפי שמצאה ביטוי בכתב התביעה ובתצהיר. תחילה טען בעדותו כי מתמחה ממשרד עו"ד ארנון הכינם, בהמשך ציין כי יתכן שמתמחה ממשרד עו"ד אלון הכינה אותם וכי אף הוזמן למשרד עו"ד אלון על ידי פקידתו כדי לקרוא את הטיוטה.

20. אמנם גם עו"ד אלון לא הציג משנה סדורה. הסיכומים שהוגשו אינם בחתימתו, אלא בחתימת עו"ד אלון אלדר (להלן: עו"ד אלדר) שלא נמנה עם עובדיו או שותפיו. עו"ד אלון תירץ את עניין החתימה בכך שבשל דרישת אחד מלקוחותיו נבצר ממנו לייצג לקוחות בתביעות נגד בנקים, ולכן ביקש מעו"ד אלדר, ידידו משכבר הימים, לחתום על הסיכומים במקומו, וכך היה. עו"ד אלדר תמך בעדותו בגרסה זו.

21. עו"ד ארנון שהוזמן להעיד כעד הגנה, לא זכר אם היה מעורב בהכנת הסיכומים, כך שעדותו אינה יכולה לסייע למי מהצדדים.

22. הנטל להוכיח את השלב שבו נמסר העניין לטיפולו של עו"ד אלון מוטל על כתפי קרביץ, בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. לא זו בלבד שקרביץ לא עמד בנטל זה, אלא שישנן ראיות בלתי תלויות התומכות במסקנה שעו"ד אלון קיבל את הייצוג בת"א 4616/96 לפני הגשת סיכומי טענות בכתב. בנסיבות אלה התהיות העולות מגרסת עו"ד אלון אינן משפיעות על התוצאה.

ראשית, עיתוי העברת הייצוג לעו"ד אלון – בסמוך לאחר ההחלטה המורה על שחרור עו"ד ארנון מהייצוג – מתיישב עם המסקנה שהוא אשר הכין את הסיכומים.

שנית, בין עו"ד ארנון לבין קרביץ נתגלע סכסוך, למצער כספי בחלקו, בעטיו שוחרר מהייצוג לפני הגשת הסיכומים. בין השניים אף התנהלו הליכים משפטיים. אין זה סביר אפוא שעו"ד ארנון ישקיע מזמנו וממרצו כדי לקדם את עניינו של קרביץ.

23. אני קובעת אפוא שעו"ד אלון קיבל את ייצוגו של קרביץ בת"א 4616/96 לפני הגשת הסיכומים וכי הוא או מי מטעמו הכינם.

הסכם שכר הטרחה

24. בעלי הדין תמימי דעים כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב. המחלוקת ביניהם נעוצה בשאלה מה סוכם.

25. גרסת קרביץ – לגרסתו סוכם בין הצדדים כי אם יגיש עו"ד אלון תביעות בשמו או בשם חברות בשליטתו ויזכה בהן, יהא זכאי לשכר טרחה בשיעור 10% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף, שישולם אך ורק מתוך הכספים שייגבו. במילים אחרות, סוכם על שכר טרחה מותנה בתוצאה. כן סוכם כי שכר הטרחה יכלול את כל הפעולות הדרושות לניהול הליך משפטי, לרבות הליכי ביניים, הגשת ערעור והכנת מסמכים.

26. בנוגע להליכי הוצאה לפועל הוסכם כי עו"ד אלון שיהא זכאי לשכר טרחה לפי חוק ההוצאה לפועל תשכ"ה-1965 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) כולל האגרה החלה, וגם שכר טרחה זה הותנה בהצלחת הגבייה.

27. במקרה של ת"א 4616/96 סוכם כי שכר הטרחה יעמוד על 5% כולל מס ערך מוסף מכל סכום שייגבה בעבור ייצוג קרביץ בהליכי הוצאה לפועל שננקטו, בהליכי הביניים ובערעור הבנק. בקביעת שכר הטרחה המופחת נלקחו בחשבון העובדה שגבייה מבנק דורשת עבודה מועטה לעומת גבייה מכל חייב אחר כמו-גם דעתו של עו"ד אלון, ולפיה סיכויי הצלחה של הבנק בערעור אפסיים.

28. גרסת קרביץ היא אפוא שסוכם על שכר טרחה מותנה בתוצאה, קרי, היה עליו לשלמו רק עם זכייה בהליך. כפועל יוצא עם קבלת הערעור על הזכייה קמה חובת עו"ד אלון להשיב את שכר הטרחה אשר קיבל.

29. קרביץ גם הוסיף כי למרות שהדבר בלתי מקובל בעליל, החליט עו"ד אלון לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד הבנק, פעולה אשר הניע את האחרון להזדרז ולהגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

30. גרסת עו"ד אלון – לגרסתו, סוכם בינו לבין קרביץ על תשלום שכר טרחה בשיעור משתנה בהתאם להיקף התביעה ואשר היה מחובתו של קרביץ לשלמו ללא קשר לתוצאות. לדבריו, בגין תביעות בסכום העולה על 100,000 ₪ היה על קרביץ לשלם 10% מסכום התביעה או מהסכום הפסוק, הגבוה ביניהם, בצירוף מס ערך מוסף. בגין תביעות בסכום נמוך מהסך הנ"ל היה על קרביץ לשלם שכר טרחה בשיעור 15% מסכום התביעה או מהסכום הפסוק, הגבוה ביניהם, בצירוף מס ערך מוסף.

31. כמו-כן מפעם לפעם ביקש קרביץ ביצוע פעולות נוספות, כגון הגשת בקשות או כתבי ערעור, שבנוגע להם סוכם על תשלום שכר טרחה בסך 2,500 דולר בצירוף מס ערך מוסף, גם זאת ללא קשר לתוצאות ההליך. תמורת הליכי ביניים התחייב קרביץ לשלם סך של 2,000 ₪ או הסכום שייפסק, הגבוה שביניהם, בצירוף מס ערך מוסף.

32. בגין נקיטת הליכי הוצאה לפועל סוכם כי יהא זכאי לשכר טרחה א' ו-ב' כנהוג בהליכים אלה.

33. עו"ד אלון גם הוסיף כי במסגרת הטיפול בענייניו של קרביץ מימן מכיסו הוצאות שוטפות, כגון אגרות, עלות ביצוע המצאות ופעולות בהליכי הוצאה לפועל, ולפי המוסכם היה על קרביץ להשיב לו סכומים אלה.

34. על יסוד ההסכמות הללו בגין טיפולו בת"א 4616/96 (בערכאה הדיונית בלבד) היה זכאי לשכר טרחה בשיעור 10% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף ובסך הכול 87,000 ₪ בקירוב. חרף זאת לנוכח תחנוניו של קרביץ נאות להעמיד את שכר טרחתו על סך 50,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף (סך הכול 58,500 ₪). נוסף לכך היה זכאי לשכר טרחה בסך 40,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף בגין הייצוג בבקשות הביניים ובהליכי ההוצאה לפועל. כן זכאי להשבת אגרת ההוצאה לפועל בסך 7,069 ₪, ובסך הכול - 105,569 ₪.

35. בתשובה על טענת קרביץ ציין עו"ד אלון כי אין ממש בטענתו, ולפיה נקט הליכי הוצאה לפועל על דעתו ושלא לצורך. לא זו בלבד שקרביץ יזם את הפעולה כך שברי שננקטו ההליכים על דעתו, אלא שהבנק קיים את פסק הדין רק לאחר נקיטת הליכי הוצאה לפועל ודחיית שתי בקשותיו לעיכוב ביצוע, כעבור כמחצית השנה ממועד מתן פסק הדין בת"א 4616/96.

דיון

36. הגרסה כי מדובר בשכר טרחה מותנה בתוצאה, ולכן עם ביטול פסק הדין קמה חובת עו"ד אלון להשיבו, מוטל על כתפי קרביץ בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. קרביץ לא עמד בנטל זה. עם זאת העובדה שלא הוכן חוזה שכר טרחה מפורש ובכתב יהא לו לעו"ד אלון לרועץ.

37. אם הוסכם על שכר טרחה מותנה בתוצאות ההליך יש לתת להסכמה זו ביטוי מפורש ומראש בהסכם בין הצדדים (ראה בסוגיה ע"א 136/92 ביניש-עדיאל, עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 [1993], בעמודים 122 - 123.

38. הלכה פסוקה מימים ימימה כי החובה לדאוג לעריכת חוזה שכר טרחה בכתב מוטלת בראש ובראשונה על כתפי עורך-הדין שהרי השכלתו מקנה לו יתרון ברור על פני לקוחו - הוא יודע את הדין, ובתוך כך את ההלכה המורה כי מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה בכתב הכוללים את מלוא ההסדר, ובין היתר יפרט את שיעורו, מה יהא הדין אם יופסק הייצוג לפני סיום הטיפול בעניין שנמסר לעורך-הדין או אם הוא תשלומו מותנה בתוצאה.

זאת ועוד, במהלך לימודיו כמו-גם בעבודתו המעשית רוכש עורך-הדין מיומנות בעריכת חוזים, וגם עובדה זו מקנה לו מעמד עדיף לעומת לקוחו.

39. לא זו אף זו, עורך-דין יודע היטב כי אי-הקפדה על עריכת הסכמי שכר טרחה בכתב עלולה ליצור אי-בהירות ועמימות הגורמות לריבוי התדיינויות, ועל כן חובתו המוגברת להקפיד על עריכת חוזי שכר טרחה בכתב שיחסכו הליכים משפטיים מיותרים. חובה זו מקבלת משנה תוקף כאשר הייצוג לא נמסר לעורך-הדין מתחילתו של הטיפול המשפטי, מצב בו ודאי לא ניתן להחיל את ההסדרים הרגילים המקובלים - ככל שקיימים - בין עורך-דין ולקוח.

40. יתרה מכך, על עורך-הדין מוטלות חובות כלפי לקוחו, ובתוך כך החובה לנהוג בשקיפות מלאה ביחסיו הכספיים בין השניים פן יתעוררו חילוקי דעות ביניהם. גם מטעם זה בראש ובראשונה מוטלת עליו החובה להקפיד על עריכת הסכם שכר טרחה מפורש, מקיף ובכתב.

ראה בסוגיה בין היתר רע"א 4723/05 עו"ד לוי נ' ברוש, [לא פורסם] (12.9.05).

41. לפיכך הגם שמוטל על כתפי קרביץ הנטל להוכיח שהוסכם על שכר טרחה על בסיס מבחן התוצאה, קרי שתשלומו הותנה בזכייה בהליך ובגבייה בפועל של הסכום הפסוק, הרי שעקב הפרת חובותיו של עו"ד אלון כלפיו ואי-הקפדתו על עריכת חוזה מפורש בכתב, מידת הראיה הנדרשת ממנו - פחותה.

42. קרביץ הסתפק בעדותו היחידה, שהיא עדות בעל-דין שאין לה סיוע. לא ראיתי להסתמך על עדותו בלבד כדי לקבוע ממצאים ועובדות (וראה סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971), מה גם שהוא השתהה זמן רב עד אשר תבע השבת הכספים ובעדותו אף נתגלו אי-דיוקים, שגם אם ניתן להסבירם בחלוף הזמן, יש בהם כדי לפגוע במשקל עדותו.

43. על יסוד גרסתו של קרביץ לא ניתן לקבוע שסוכם על תשלום שכר טרחה לפי מבחן התוצאה. אין במסקנה זו כדי להביא למסקנה שדין התובענה להידחות.

44. דחיית התובענה תגרום לתוצאה בלתי צודקת שבה יתעשר עו"ד אלון ולא במשפט.

ראשית, הגרסה ולפיה היה זכאי לשכר טרחה בשיעור 10% בצירוף מס ערך מוסף בעבור טיפולו בת"א 4616/96 בבית משפט השלום אינה מתיישבת עם מבחן ההיגיון. אם אמנם סוכם על שכר טרחה בשיעור זה בגין טיפול בתביעות בסכום העולה על 100,000 ₪ מהחל ועד כלה, כיצד ניתן להעלות טענה שלפיה עו"ד אלון זכאי למלוא שכר הטרחה בעבור הגשת סיכומים בלבד. ודוק, גם אם לצורך הכנתם השקיע עו"ד אלון עבודה רבה, אין הדבר שקול כנגד ניהול הליך בשלמותו.

שנית, עו"ד אלון לא ערך וממילא לא פירט את חשבון שכר טרחה, כך שהסכום שהותיר בידיו מצטייר כשרירותי גרידא.

שלישית, לפי טענתו בסיכומיו זכאי עו"ד אלון לשכר טרחה ולהחזר הוצאות בסך כולל של 105,569 ₪. אין חולק כי הותיר בידיו סך של 126,661 ₪. החישוב שהציג כיום אינו מסביר מדוע הותיר בידיו סכום העולה על מה שלפי גרסתו זכאי לקבל.

45. חרף האמור לעיל, אין חולק כי עו"ד אלון ביצע עבודה – הגיש את הסיכומים בת"א 4616/96, נקט הליכי הוצאה לפועל, הגיש תגובה בבקשות לעיכוב ביצוע והכין עיקרי טיעון בערעור שהגיש הבנק. בגין פעולות אלה זכאי לשכר ראוי. עו"ד אלון לא הביא ראיות להוכיח מהו השכר הראוי לו זכאי, ובנסיבות אלה בחרתי לראות בגרסת קרביץ מעין הודאת בעל-דין ולפסוק לעו"ד אלון שכר בעבור השירותים המשפטיים שהעניק בקשר לת"א 4616/96 5% מהסכום הפסוק כולל מס ערך מוסף.

לא התעלמתי מהעובדה שבשיעור שכר טרחה שנקב קרביץ לא הובא בחשבון שכר בעבור הכנת הסיכומים. ואולם מאחר שלא הוצגו ראיות שעל-פיהן ניתן להעריכו, איני פוסקת סכום נוסף בגין שירות זה.

היות שאין חולק כי עו"ד אלון זכאי להחזר האגרה ששילם במקומו של קרביץ, יש להוסיף לשכר הטרחה שייפסק את ההוצאה האמורה.

46. על יסוד האמור לעיל כפוף לטענת הקיזוז שהעלה, זכאי עו"ד אלון לשכר טרחה בסך כולל של 40,333 ₪, נכון ליום 22.5.02, מועד תשלום הבנק את חלק הארי של הסכום שנפסק נגדו בת"א 4616/96.

כן זכאי עו"ד אלון להשבת הסך של 7,069 ₪ ששילם במקומו של קרביץ כאגרת ההוצאה לפועל. סכום זה נכון ליום 5.2.07, יום פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגד הבנק.

מי יזם נקיטת הליכי הוצאה לפועל

47. אף כי סוגיה זו אינה רלוונטית להכרעה, בקצירת האומר יצוין כי גם אם נכון שקרביץ יזם נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד הבנק, ראוי היה כי עו"ד אלון יפעל לפי שיקול דעתו המקצועי. העובדה שעו"ד אלון מימן את אגרת ההוצאה לפועל מתיישבת עם המסקנה שנקיטת ההליכים היו מיוזמתו, ולמצער על דעתו.

טענת קיזוז

48. עו"ד אלון סבור כי אם יקבע בית המשפט שעליו להשיב לקרביץ כספים, אזי יש לקזז מכל סכום שבו יחויב את ההוצאות שהוציא בתיק ההוצאה לפועל שפתח נגד הבנק; את הנזקים שנגרמו לו שכן עם קבלת התשלום שילם מס הכנסה והעביר את מס ערך מוסף לשלטונות המס ושכיום לא ניתן לקבלם חזרה, וכן את חובות קרביץ למשרדו.

49. מלבד הטענה בדבר זכותו לקזז את הסכום ששילם בגין אגרת ההוצאה לפועל, הועלתה טענה זו בצורה סתמית ובלתי מפורטת הן בכתב ההגנה והן בתצהיר עדות ראשית. די בכך כדי לדחותה.

50. הלכה ידועה ומושרשת מימים ימימה, כי על הטוען קיזוז לפרט את העובדות לפרטיו ובדקדקנות, לרבות הצגת החישובים עליהם הוא מתבסס. במקרה דנן צירף אמנם עו"ד אלון לתצהירו מסמכים רבים לביסוס חובותיו של קרביץ כלפיו. ואולם מסמכים אלה אינם מרפאים את הפגם. מדובר במסמכים חלקיים שכוללים רישומים בלתי ברורים על חיובים וזיכויים כספיים כך שאין לדעת על פיהם אם קיים חוב ומה גובהו.

51. זאת ועוד, החובות שמבוקש לקזז הם רובם ככולם חובות של חברות שקרביץ היה בעל מניות בהן, ולא של קרביץ אישית. טענת עו"ד אלון, ולפיה היה קרביץ הרוח החיה מאחורי חברות אלה וכי הוא עצמו ערבב בין חיוביים אישיים לבין חיובי החברות השונות כך שיש מקום להורות על הרמת מסך התאגידים אינה אלא טענה בעלמא שדינה להידחות.

52. מהמסמכים השונים עולה כי עו"ד אלון ייצג את קרביץ ואת החברות בשליטתו בעניינים רבים ומגוונים ברם אין בהם כדי להוכיח קיומו של חוב. העובדה שלאורך השנים לא דרש עו"ד אלון תשלום חובות שכר טרחה או הוצאות שהוציא אך תומכת במסקנה כי דרישה זו נולדה לצורך ההליך דנן.

53. טענת הקיזוז בגין תשלומי חובה למיניהם נוגעת גם לטענת שיהוי, והיא תדון שם. די בשלב זה אם ייאמר כי דינה להידחות.

54. דין טענת הקיזוז אפוא להידחות.

שיהוי

55. דיני השיהוי מהווים התערבות בתקופת ההתיישנות הקבועה בדין על ידי קיצורה באופן שעלולה "...לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת ההתיישנות המוכרת בחוק" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים פ"ד נז (5) 443, [2003] בעמוד 455). כך מציבים מחסום דיוני נוסף למימוש זכות התביעה של התובע. נפסק אפוא כי בית המשפט ישתמש בסמכות זו במשורה, לפי הכללים שהותוו בהלכה הפסוקה ובמקרים חריגים בלבד.

56. אין חולק כי חלוף הזמן כשלעצמו אינו עילה לדחיית תובענה מחמת שיהוי "..שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי (רע"א 4982/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94,Oughton, Lowry, Merkin, Limitation of Actions, 1998, p. 23.)" (שם, בעמוד 7), ולכן מחייב בחינת תום לבו של התובע בהתנהגותו כלפי הנתבעים.

57. הנטל להוכיח כי התובע זנח את תביעתו וכי הנתבע שינה את מצבו לרעה מוטל על כתפי מי שטוען זאת, דהיינו, על כתפיו של הנתבע, ואין חולק כי נדרשת ממנו רמת הוכחה כבדה יותר מאשר ברגיל.

58. לטענת עו"ד אלון דין התובענה להידחות אך מהטעם שקרביץ השתהה בהגשתה, ושיהוי זה גרם לשינוי מצבו לרעה. פסק הדין בת"א 4616/96 ניתן ביום 23.11.01 ופסק הדין בערעור ניתן ביום 29.12.02, ובין שני מועדים אלה שולם סכום פסק הדין של הערכאה הדיונית. כתב התביעה בהליך דנן הוגש כעבור שש שנים וחודשיים ממועד היווצרות עילת ההשבה.

יתרה מכך, חרף טענתו בדבר חובת ההשבה המשיך קרביץ בקשר החוזי עמו ועד חודש ספטמבר 2007, שבו ניתק את היחסים עמו המשיך עו"ד אלון לייצג את קרביץ בעניינים שונים עד אשר העביר את הטיפול בענייניו לבא כוחו הנוכחי.

דרישת ההשבה נשלחה יחד עם ההודעה על הפסקת הייצוג, וגם לאחר שעו"ד אלון השיב על הדרישה ודחה אותה התמהמה קרביץ והמתין למעלה משנה עד אשר הגיש את התובענה דנן.

59. עוד הוסיף עו"ד אלון כי התנהגות קרביץ, אשר המשיך להיות מיוצג על ידו זמן רב למדיי לאחר שלגרסתו קמה עילת ההשבה – חמש שנים תמימות – אינה מתיישבת עם הטענה שהוא חב לו סכום בלתי מבוטל.

60. כמו-כן השיהוי גרם לשינוי מצבו לרעה שכן שילם מס הכנסה, העביר את מס ערך מוסף לשלטונות המס וגם שילם דמי ביטוח לאומי, וכספים אלה אינם ניתנים להשבה.

61. אין חולק כי ממועד קבלת הערעור על פסק הדין שניתן בת"א 4616/96 ועד להגשת תובענה זו חלף זמן רב, ובמהלכו המשיך עו"ד אלון לטפל בענייניו של קרביץ בפרק זמן בלתי מבוטל.

הגם שיש לתמוה על שקרביץ לא דרש מיד עם קבלת הערעור את השבת שכר הטרחה שנטל עו"ד אלון מתוך כספי הזכייה שבוטלה, ניתן להסביר התנהגות זו שהרי קרביץ המשיך להיות מיוצג על ידי עו"ד אלון וידע שניתן לבצע התחשבנות עתידית. עובדה היא כי בפניותיו הרבות לעו"ד אלון דרש תדיר לבצע התחשבנות.

62. מכל מקום, לא הונחה תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק שבהחלטתו לא לתבוע השבה מוקדם יותר נהג קרביץ בחוסר תום לב.

63. יתרה מכך, עו"ד אלון לא הוכיח כי נגרם לו נזק. גם אם אין לו כיום זכות להיפרע משלטונות המס בגין כספי מסים ששילם, הרי שלא הוכח כי לוּ הוגשה התובענה קודם-לכן היה זכאי להשבה. מאחר שסביר להניח שעו"ד אלון שילם מסים בסמוך לאחר קבלת הכספים, אין זה נהיר כיצד היה מצבו טוב יותר לולא התמהמה קרביץ בהגשת תביעתו.

זאת ועוד, היות שהשבת הכספים תוכר כהוצאה על ידי שלטונות המס, סביר להניח כי על ידי כך יקבל בעקיפין השבת המס ששילם, כולו או חלקו.

64. עו"ד אלון לא הוכיח אפוא כי מחמת שיהוי שינה את מצבו לרעה, ודי בכך כדי לדחות את טענתו זו.

סוף דבר

65. על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי עו"ד אלון זכאי לשכר טרחת עורך דין בסך 40,333 ₪, נכון ליום 22.5.02. כן זכאי להשבת 7,069 ₪ בגין ההוצאות ששילם במקומו של קרביץ. סכום זה נכון ליום 5.2.07. סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה) מהמועדים הנקובים לעיל ועד ליום מתן פסק הדין מסתכמים בסך 82,072 ₪.

הסך של 126,661 ₪ שנטל עו"ד אלון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור החל מיום 22.5.02 וכלה ביום מתן פסק הדין מסתכם בסך 226,514 ₪.

לפיכך קרביץ זכאי להשבת סך של 144,442 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

66. אני מחייבת אפוא את הנתבע לשלם לתובע סך של 144,442 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מהיום וכלה ביום התשלום המלא בפועל.

כן ישלם הנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 24,563 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

ניתן היום, א' טבת תשע"ה, 23 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.