פסק דין

1. פתח דבר

מונחת בפני תביעה, שהוגשה נגד הנתבע (להלן – עו"ד נגר) ונגד עו"ד דליה הורוביץ (להלן – עו"ד הורוביץ). עו"ד נגר ועו"ד הורוביץ שימשו ככונסי נכסים, עפ"י מינוי של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בתמ"ש 69070/98. מינוים ככונסי נכסים נעשה לצורך מכירת הזכויות בדירה בת 3 חדרים ברח' מוהליבר 52/6, יהוד, הידועה כחלק מחלקה 114 בגוש 6711 (להלן – הדירה).

ביום 11.5.11 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד עו"ד הורוביץ. עתה נותר לדון ולהכריע בעניינו של עו"ד נגר.

2. טענות התובע

בין התובע ובין גרושתו, גב' נאוה גלאור (להלן – גב' גלאור), התנהלו הליכי גירושין. התובע פנה אל עו"ד נגר לצורך קבלת ייצוג משפטי בהליכי הגירושין. עו"ד הורוביץ היתה זו שייצגה את גב' גלאור בהליכי הגירושין.

כאמור לעיל, עו"ד נגר ועו"ד הורוביץ מונו בשנת 2005 על ידי בית המשפט ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה.

עו"ד נגר התרשל בייצוגו המשפטי של התובע. לעיתים נמנע עו"ד נגר מלהתייצב לדיונים בבית המשפט. כך גם נמנע מלהודיע לתובע על מועדי דיון בבית המשפט. התנהלות זו הסבה לתובע נזקים, כאשר חוייב בתשלום הוצאות.

בהזדמנות אחרת מסר התובע לעו"ד נגר סך של 1,200 ₪, לשם העברתו לגב' גלאור כתשלום מזונות חודשי. עו"ד נגר העביר את הכסף לגב' גלאור, אך לא דאג לקבל ממנה אישור בכתב על קבלת התשלום. גב' גלאור פתחה בהליכים לגביית תשלום זה מהתובע, והתובע נאלץ לשלם את הסכום פעם נוספת.

במסגרת הליכי כינוס הנכסים ומכירת הדירה התנהלה ביום 22.11.01 התמחרות. הצדדים להתמחרות היו התובע וגב' גלאור, כאשר הזוכה בהתמחרות היה התובע, שהיה אמור לרכוש את חלקה של גרושתו בדירה בתמורה לסך של 52,500$. ביום 1.5.02 הסכים התובע לוותר לגב' גלאור, ואיפשר לה לרכוש את חלקו שלו בדירה בתמורה לסכום זהה, 52,500$. הסכם המכר, שנערך באמצעות עו"ד נגר ועו"ד הורוביץ, מצורף כנספח ז לכתב התביעה (להלן – הסכם המכר).

התובע, למרות האמור בהסכם המכר, קיבל רק 42,250$ תמורת זכויותיו בדירה. יתרת התמורה בסך 10,000$ לא הגיעה מעולם לידיו של התובע, למרות שהועברה על ידי גב' גלאור לידי עו"ד הורוביץ.

כספי התמורה היו אמורים להיות מופקדים בחשבון נאמנות, שהיה אמור להיות מנוהל במשותף על ידי עו"ד נגר ועו"ד הורוביץ. חובה זו הופרה על ידי כונסי הנכסים, עו"ד נגר ועו"ד הורוביץ, כאשר נמנעו מלהפקיד את הכספים, שהועברו ע"י גב' גלאור על חשבון תמורת הדירה, בחשבון נאמנות. תחת זאת נותרו הכספים בידי עו"ד הורוביץ.

לפיכך עותר לחיובו של עו"ד נגר בתשלום פיצויים לתובע בגין הנזקים, שנגרמו לתובע בעטיה של התנהלות עו"ד נגר, ובהשבת שכר הטרחה, ששולם לעו"ד נגר בגין כינוס הנכסים ובגין הייצוג המשפטי.

3. טענות עו"ד נגר

כטענה מקדמית טוען עו"ד נגר, כי התביעה הוגשה לאחר חלוף יותר משבע שנים מהמועד בו נוצרה עילת התביעה.

לחילופין, טוען עו"ד נגר, כי התביעה, שהוגשה רק ביום 22.3.09, לוקה בשיהוי.

לגופן של טענות התובע, טוען ע"ד נגר, כי גב' גלאור בחרה לשלם לעו"ד הורוביץ את יתרת התמורה. זאת בניגוד להוראות הסכם המכר, ולפיהן היה התשלום צריך להתבצע לידי כונסי הנכסים יחדיו. אילו היה מתבצע התשלום בהתאם להוראות הסכם המכר, היתה נמנעת תקלה כלשהי. בנסיבות אלו אין עו"ד נגר אחראי לאי העברת יתרת התמורה לתובע.

4. דיון והכרעה

4.1 התיישנות

דין טענת ההתיישנות להידחות מכל וכל. התובע עותר לחיובו של עו"ד נגר ביתרת התמורה בגין הדירה, סכום שלא הגיעה מעולם לידי התובע. הסכם המכר מכוחו היה אמור התשלום להתבצע נכרת ביום 2.5.02. רק אז, לכל המוקדם, נולדה זכותו של התובע לקבל את מלוא התמורה בגין חלקו בדירה. התביעה הוגשה כבר ביום 22.3.09, פחות משבע שנים ממועד כריתת ההסכם. די בכך כדי להביא לדחיית טענת ההתיישנות בכל הנוגע לסעד זה.

התובע טוען, כי אי קבלת יתרת התמורה מעידה על התרשלותו של עו"ד נגר במילוי תפקידו ככונס נכסים, ולכן עותר הוא להשבת שכר הכינוס, ששילם לעו"ד נגר עבור כינוס הנכסים. המדובר בשכר בגין הסכם מכר שנכרת, כאמור לעיל, ביום 2.5.02, פחות משבע שנים לפני הגשת התביעה. אין מדובר בשכר כינוס ששולם מראש. ממילא גם בנוגע לסעד זה דין טענת ההתיישנות להידחות.

התובע עותר לחיוב עו"ד נגר בהשבת שכר הטרחה, ששילם לו התובע עבור ייצוגו בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובלשכת ההוצל"פ. התובע טוען, כי עו"ד נגר התרשל במילוי תפקידו, ולא ייצג את התובע כדבעי, תוך שהוא נמנע מלהתייצב לדיונים ונמנע מהגשת תגובות שונות באופן הנדרש. המדובר במסכת של אירועים, שבהתחברותם יחדיו מצביעים על אותה התרשלות נטענת. חלק ניכר מאירועים אלו, שביחד עם אחרים מגבשים את הרשלנות הנטענת, ארע בשנת 2005, כפי שעולה
מנספח ו לכתב התביעה, על חלקיו השונים. ממילא, רק אז התגבשה עילת התביעה. התביעה הוגשה כארבע שנים לאחר מכן. ממילא גם בנוגע לסעד זה יש לדחות את טענת ההתיישנות.

ההליכים, שננקטו נגד התובע על ידי גב' גלאור, ושיפוי בגין שכר הטרחה - ששולם על ידי התובע לעורך דין אחר עבור הייצוג באותם הליכים - הנתבע עתה על ידי התובע, התנהלו פחות משבע שנים לפני הגשת התביעה. לפיכך גם בנוגע לסעדים אלו דין טענת ההתיישנות להידחות.

4.2 שיהוי

בעניינה של טענת השיהוי נאמר ברע"א 8745/11, מימון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, טרם פורסם, בסעיף 18 לפסה"ד:

"טרם שאדרש לשאלת השיהוי בענייננו ולהשלכותיה על משך תקופת הזכאות של המבקשים לקבלת התגמולים, מן הראוי להזכיר, כי במשפט האזרחי תוגבל זכות הגישה לערכאות, רק בתום תקופת ההתיישנות הסטטוטורית, כאשר השימוש בטענת השיהוי, כטעם לדחיית תביעה שהוגשה בתוך התקופה האמורה, הינו חריג ביותר

...

עוד ראוי לציין, כי על נתבע, המבקש להעלות טענת שיהוי, להוכיח כי התובע השתהה בהגשת תביעתו, עד כי יש לראותו כמי שויתר על זכות התביעה העומדת לו, או כי, בחלוף הזמן, שינה הנתבע את מצבו לרעה. יש שהוסיפו תנאי חלופי שלישי, המאפשר להכיר בטענת השיהוי אם מקורה בחוסר תום ליבו של התובע (רע"א 187/05, נסייר נ' עיריית נצרת עילית, טרם פורסם). התנאים השני והשלישי שלובים זה בזה, שכן לרוב ייטה בית המשפט לסלק תביעה מחמת שיהוי, אם יוכח כי הנתבע שינה את מצבו לרעה בשל התנהגות חסרת תום לב של התובע, או בשל מצג שהוצג על-ידו, בדבר ויתור על זכויותיו".

בדברים אלו יש כדי להוות סיכום ממצה של ההלכות בעניינה של טענת השיהוי. על נתבע, המבקש דחייתה של תביעה נגדו מחמת שיהוי, להוכיח התקיימות אחד מהתנאים החלופיים לקבלת טענה זו. על הנתבע מוטל הנטל להוכיח, כי השתהותו של התובע בהגשת תביעתו הינה כזו, שהיה בה כדי ללמד על ויתור מצידו של התובע על זכותו להגשת תביעה. לחילופין, על הנתבע להוכיח כי שינה מצבו לרעה עקב האיחור וההשתהות בהגשת התביעה. לחילופי חילופין, על הנתבע להוכיח, כי מקורו של השיהוי בהגשת התביעה הוא בחוסר תום לב מצידו של התובע. בעניין זה ראה גם האמור בע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פד"י נז(5)433, 446.

עו"ד נגר לא הציג בפני בית המשפט ראיה כלשהי להוכחת התקיימותו של איזה מהתנאים האמורים לעיל. אמנם בכתב סיכום טענותיו טוען עו"ד נגר, כי בהשתאות מאז התגבשות עילת התביעה ועד להגשת התביעה על ידי התובע יש כדי ללמד על ויתור של התובע על זכות התביעה. טענה זו, שנטענה בסתמיות, לא הוכחה ואינה מגובה באסמכתא או בראיה כלשהי.

כך גם הטענה, כי השיהוי בהגשת התביעה גרם לעו"ד נגר נזק ראייתי נטענה בסתמיות ובחוסר פירוט ללא תימוכין כלשהם. בעניין זה יודגש, כי חלק ניכר מהתביעה נסוב אודות אירועים מאוחרים יותר, כמפורט לעיל, ארועים משנת 2009 ומשנת 2005.

באשר לחוסר תום הלב, המהווה תנאי חלופי לקבלת טענת שיהוי, טוען עו"ד נגר בסיכומיו, כי (סע' 3.ד.) "התנהגות התובע בנסיבות הנ"ל אינה מעידה על הפעלת זכות בתום לב ובדרך מקובלת בכל הנוגע למימוש זכות התביעה". לא נטען באופן קטגורי, שהתנהגות התובע מעידה על חוסר תום לב, דבר שאותו היה על עו"ד נגר להוכיח. כך גם לא מצויין, מה יש בה בהתנהגות התובע כדי שלא תוכל ללמד על תום לב. גם בנוגע לתנאי זה נטענים הדברים באופן סתמי ולא מפורט, ללא התייחסות קונקרטית ובהעדר גיבוי ראייתי.

נוכח האמור לעיל דין טענת השיהוי, אותה העלה עו"ד נגר, להידחות.

4.3 הסעדים הכספיים הנתבעים

התובע עותר לחיובו של עו"ד נגר בסכומים הבאים:

תשלום יתרת תמורת הדירה בסך 10,000 $;

השבת שכר הטרחה ששולם לעו"ד נגר במסגרת תפקידו ככונס נכסים בסך 14,196 ₪, נכון למועד הגשת התביעה;

השבת שכר הטרחה, ששילם התובע לעו"ד נגר, עבור הייצוג בביהמ"ש לענייני משפחה ובלשכת ההוצל"פ, בסך 62,074 ₪, נכון למועד הגשת התביעה;

פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 10,000 ₪;

שיפוי בגין שכר טרחה, ששילם התובע לבא כחו הנוכחי, עו"ד בן אסולי, עבור ייצוג התובע בהליכים שננקטו נגדו על ידי גרושתו, בסך 17,175 ₪, נכון למועד הגשת התביעה;

שיפוי בגין השכר ששולם לבא כחו הנוכחי, עו"ד בן אסולי, במסגרת תפקידו ככונס נכסים חלופי בסך 32,323 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

4.3.1 תשלום בגין יתרת תמורת הדירה

הסכם המכר, נחתם הן על ידי התובע וגב' גלאור והן על ידי כונסי הנכסים, עו"ד נגר ועו"ד הורוביץ. בסעיף 4.ד. להסכם המכר נאמר:

"כל התשלומים ישולמו בשיקים בנקאיים בלבד לפקודת כונסי הנכסים במשרד אחד מכונסי הנכסים בשעות הפעילות של המשרד.

הפקדת תשלומים בידי הכונס כמוה כתשלום למוכר ועם הפקדת מלוא התמורה בידי הכונס תימסר החזקה בדירה לידי הקונה (גב' גלאור – נ"ש) וזאת מבלי לפגוע בהתחייבות המוכר (התובע – נ"ש) להסדיר את רישום הזכויות על שמו ושם הקונה".

בסעיף 6.א. להסכם המכר נקבע, כי כל הכספים, שתשלם גב' גלאור בהתאם להסכם יופקדו בנאמנות בידי כונסי הנכסים. בסעיף 6.ב. להסכם המכר נקבע, כי כונסי הנכסים יפתחו חשבון בנק מיוחד, שבו יופקדו הכספים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי כונסי הנכסים לא פעלו בהתאם להוראות הסכם המכר ונמנעו מפתיחת חשבון בנק משותף לצורך הפקדת כספי התמורה. עו"ד נגר אישר זאת בעדותו בפני (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 19-20). עו"ד נגר אישר בעדותו, שכלל לא ידע על כך שגב' גלאור שילמה את כספי התמורה ישירות לידיה של עו"ד הורוביץ (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 21-24). למרות שלא קיבל לידיו את כספי התמורה, ואף לא קיבל דיווח כלשהו על ביצוע התשלומים נמנע עו"ד נגר לאורך זמן רב מהגשת בקשה מתאימה בעניין זה לבית המשפט, שמינה אותו ואת עו"ד הורוביץ ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה. כך עולה בבירור מתשובתיו המתחמקות של עו"ד נגר לשאלות שהוצגו בפני בחקירתו הנגדית בעניין זה (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 27-31; עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 4-5).

כשנשאל עו"ד נגר לסיבת מחדליו, השיב: "האמת שאני לא זוכר" (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 7-9).

נראה, כי בהתנהלותו זו של עו"ד נגר, כאשר לא נקט בצעד כלשהו לאכיפת אותן הוראות בהסכם המכר, שנועדו להבטיח את זכותו של התובע לקבלת מלוא התמורה, התרשל עו"ד נגר במילוי תפקידו ככונס נכסים, ובכך איפשר בסופו של דבר את העלמות הכספים, כאשר בסופו של יום נותר התובע ללא מלוא התמורה בידיו.

עו"ד נגר, ששימש כבא כחו של התובע במסגרת אותם הליכים, וככונס נכסים לשם מכירת הדירה ביחד עם עו"ד הורוביץ, היה אחראי להעברת מלוא כספי התמורה, ששולמו על ידי גב' גלאור, לידי התובע. בהתנהלותו של עו"ד נגר הפר את החובה המוטלת עליו, ולפיכך יש לראות בו אחראי, ביחד ולחוד עם עו"ד הורוביץ, כונסת הנכסים האחרת, לאי הגעת מלו כספי התמורה לידי התובע.

בנסיבות אלו, לנוכח התרשלותו של עו"ד נגר, ולנוכח היותו אחראי לאי הגעת מלוא כספי התמורה לידיו של התובע, יש לקבל רכיב זה של התביעה, ולחייב את עו"ד נגר לשלם לתובע את יתרת התמורה בסך 10,000 $.

4.3.2 השבת שכר טרחת הכינוס ושיפוי בגין שכר הכונס ששולם לעו"ד בן אסולי

התובע עותר לחיובו של עו"ד נגר בהשבת הכספים שקיבל כשכר טרחה עבור פעילותו ככונס נכסים. בית המשפט, שבפניו נוהלו הליכי כינוס הנכסים ופירוק השיתוף בדירה נדרש לשאלת שכר הכונסים. אותו בית משפט הוא שדן בשכרו של עו"ד בן אסולי ככונס נכסים, ונמנע –באותה הזדמנות – מלחייב את עו"ד נגר בהשבת כספים שקיבל עבור כינוס הנכסים. אף לא נטען על ידי התובע, כי העניין הועלה בפני בית המשפט לענייני משפחה, שם נוהלו הליכי כינוס הנכסים, בעת שבא כחו הנוכחי של התובע, כונס הנכסים החלופי, עתר שם לפסוק את שכרו.

בנסיבות אלו אין כל מקום לשוב ולדון בעניין זה, שהינו חלק אינהרנטי מהליכי כינוס הנכסים, והיה אמור להתברר בפני בית המשפט, שבפניו נוהלו הליכי כינוס הנכסים. על כן התביעה, ככל שהיא נוגעת לסעדים אלו, נדחית.

4.3.3 השבת שכר הטרחה, ששילם התובע לעו"ד נגר

אין מחלוקת, כי במשך זמן ארוך ביותר ייצג עו"ד נגר את התובע. אין גן מחלוקת, שהופיע לדיונים בבית המשפט לענייני משפחה מטעמו של התובע ובשמו.

עו"ד נגר ייצג את התובע בפני בית המשפט לענייני משפחה כבר בשנת 99. כך עולה ממוצג נ/3, פרוטוקול דיון מיום 7.11.99, שהתקיים בפני כב' השופט שוחט. התובע יוצג באותו דיון על ידי עו"ד נגר. היה זה התובע, שפני לעו"ד נגר לצורך קבלת ייצוג משפטי בהליכי הגירושין, שהתנהלו בין התובע ובין גב' גלאור. דברים אלו אישר התובע בעצמו (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 26-29).התובע אישר, כי יוצג על ידי עו"ד נגר גם בהליכי הגירושין בפני בית הדין הרבני (עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 11-14).

התובע טוען להתרשלות מצידו של עו"ד נגר במהלך ייצוגו בבית המשפט לענייני משפחה. כשהתבקש התובע להסביר טענה זו של התרשלות, ולהצביע על הדברים בהם התרשל התובע, ענה באופן מתחמק ונמנע מלתת תשובות ישירות לאותן שאלות (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 18-24). בנסיבות אלו, כאשר התובע לא הצביע באופן קונקרטי על מעשים או מחדלים של עו"ד נגר, שיש בהם כדי ללמד על רשלנותו של עו"ד נגר בייצוגו של התובע, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח רשלנות נטענת זו. בודאי של הוכחה רשלנות ברמה כזו, המחייבת את עו"ד נגר בהשבת כל שכר הטרחה שקיבל. זאת בשעה שאודות לפעילותו של עו"ד נגר הגיעו התובע וגב' גלאור להסכמות והתגרשו.

אשר על כן, ככל שהתביעה נוגעת לסעד זה, התביעה נדחית.

4.3.4 שיפוי התובע בגין שכ"ט ששילם לעו"ד בן אסולי עבור ייצוגו של התובע בתביעה שהוגשה נגדו ע"י גב' גלאור

אכן גב' גלאור הגישה תביעה נגד התובע עקב אי השלמת רישום העברת הזכויות בדירה על שמה. על כן אין חולק. האם אי השלמת רישום העברת הזכויות נבע מרשלנות כלשהי של עו"ד נגר? התשובה היא, לא ולא.

תביעתה של גב' גלאור בתמ"ש 69072/98 הוגשה מלכתחילה גם נגד התובע וגם נגד אימו המנוחה, גב' מלכה מומג'ו ז"ל. הזכויות בדירה היו רשומות על שם האם. האם התחייבה להעביר הזכויות בדירה לתובע ולגב' גלאור. בסופו של דבר נמנעה האם מלחתום על המסמכים הנדרשים לשם השלמת רישום העברת הזכויות. עקב כך חל עיכוב ברישום העברת הזכויות על שמה של גב' גלאור. כך הודיעה עו"ד זהבה גור, שייצגה את גב' גלאור באותם הליכים, לבית המשפט לענייני משפחה בדיון ביום 27.12.06. לעניין זה ראה האמור בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון הנ"ל, שורות 14-16. פרוטוקול הדיון סומן בתיק דנן כמוצג נ/5.

משהוכח, כי העילה להגשת תביעתה של גב' גלאור נגד התובע אינה קשורה להתנהלות כזו או אחרת של עו"ד נגר, אין עו"ד נגר חייב לשאלת בעלות ייצוגו המשפטי של התובע באותם הליכים. אשר על כן, התביעה – ככל שהיא נוגעת לסעד זה – נדחית.

4.3.5 נזק לא ממוני

לא הוכח במקרה זה קיומו של נזק לא ממוני ממשי, שיש לפסוק פיצוי כלשהו בגינו. אשר על כן, התביעה לחיוב בפיצוי בגין נזק לא ממוני נדחית.

5. סיכום

התביעה, ככל שהיא נוגעת לעו"ד נגר, מתקבלת רק בנוגע לחיובו של עו"ד נגר בתשלום פיצוי לתובע בגין יתרת תמורת הדירה, כאמור בסעיף 54.א. לכתב התביעה. עו"ד נגר ישלם לתובע סך 69,430 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 17.3.09, ועד התשלום המלא בפועל.

היות שהתביעה - בחלקה הגדול - נדחתה, אינני מטיל חיוב בהוצאות.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ד, 25 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.