ב"כ התובעים – עו"ד שלום פדידה, עו"ד יגל פדידה

ב"כ נתבעות 1-2 – עו"ד מיכאל אוסטרובסקי

ב"כ נתבע 3 – עו"ד ענת לנגר

א. מבוא

1. תובע 1, מר בנימין רוזנבלט, הינו משקיע פרטי (להלן: "התובע" או "תובע 1"). תובעת 2, גב' שרה רוזנבלט, היא סבתו של התובע ו- 210,000 דולר מכספה הושקעו על ידי התובע בעסקאות נשוא הליך זה (עסקת סנטרל אפריקה ועסקת גרמניה). נתבעת 2 הלכה לבית עולמה ביום 27.04.11. תובע 3, מר אברהם קרויס, נענה להצעת התובע להשקיע בעסקת סנטרל אפריקה והעביר לו, לצורך זה, 100,000 דולר.

2. נתבעת 1, גב' ויקי פלדמן, עסקה בתחום התקשורת, לדבריה, למעלה מ-20 שנה ובכלל זה עבדה כמנהלת שיווק תחנת הלוויינים של חברת בזק וכמנהלת שיווק תחום voip (העברת שיחות טלפון המבוצעות על רשת IP) ותשתיות סלולר בקבוצת "רד בינת".

3. נתבעת 2, גב' שני ביטי, היא בתה של נתבעת 1.

4. נתבע 3 הוא עורך דין.

5. בין התובע לבין נתבעת 1 ואחרים נחתם בסוף מאי 2008 הסכם מייסדים שעניינו פרויקט מרכז תקשורת ברפובליקת מרכז אפריקה (להלן: "סנטרל אפריקה"). ההסכם נערך על ידי נתבע 3, עו"ד משה הלד. בין התובע לבין נתבע 3 נחתם גם הסכם נאמנות. במסגרת ההתקשרות הועבר על ידי התובע לנתבע 3, למטרת רכישת ציוד התקשורת לפרויקט, סך של 360,350 דולר, מתוכם העביר נתבע 3 לנתבעת 1 סך של 352,000 דולר. הפרויקט לא יצא לפועל וביום 03.09.08 בוטל הסכם המייסדים.

6. בתביעתם, תבעו התובעים מהנתבעים את הסך הנ"ל של 360,350 דולר, שהם 1,513,470₪ נכון למועד הגשת התביעה. לטענת התובע, נתבעת 1 חבה כלפיו בגין תרמית ונתבע 3 חב כלפיו בגין רשלנות מקצועית.

7. בין התובע לבין נתבעת 1 נעשתה ביום 27.07.08 עסקה נוספת שעניינה הקמת תחנת ממסר בברלין, גרמניה. במסגרת השקעתו של התובע בעסקה זו, התובע העביר לנתבעת 1 סך של 50,000 דולר. גם עסקה זו לא יצאה לפועל ולטענת התובע, נתבעת 1 שלשלה את כספו לכיסה. בתביעתו תבע לחייב את נתבעות 1-2 לשלם לו 50,000 דולר ארה"ב שהם 210,000₪ נכון למועד הגשת התביעה.

8. לטענת התובע, חלף עשיית שימוש בכספיו למטרת עסקאות התקשורת כאמור, נתבעת 1 השתמשה בכספים למטרת רכישת דירה, הנמצאת ברחוב יוסף נקר 13/26 בפתח תקווה לעצמה ורשמה אותה על שם בתה, נתבעת 2, ומכאן תביעת התובעים נגד נתבעת 2.

9. נתבע 3 הגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד נתבעות 1 ו-2, בה טען כי ככל שגורם כלשהו חב בהשבת הכספים ששולמו על ידי התובעים, אלו נתבעות 1 ו-2. לטענתו, משמעות קבלת טענות התובע היא שגם הוא, נתבע 3, נפל קורבן למעשה עוקץ של נתבעות 1 ו-2.

ב. עובדות

ב(1) עסקת סנטרל אפריקה - רקע

10. לדברי התובע, הוא שוכנע על ידי מתווך, מר יוסי וייס, להשקיע בהקמת מרכז תקשורת בסנטרל אפריקה (להלן: "הפרויקט" או "המיזם"). מר וייס אמר לתובע כי צפוי לו, כנגד השקעתו, רווח חודשי של 140,000 דולר. לדברי התובע, נתבע 3 הסביר לו את העסקה, טיבה ורווחיה והדגיש בפניו כי מדובר בעסקה שתפיק רווחים עצומים. נתבעת 1 הציגה עצמה כבעלת זיכיון להקמת מרכז התקשורת בסנטרל אפריקה ותיארה בפני התובע את ההיקף העצום של הרווחים הצפויים לו ולתובעים האחרים. לדברי התובע, הוא האמין לנתבעים 1 ו-3. (סעיף 6 לתצהיר התובע).

11. לדברי נתבעת 1, במסגרת פעילותה בתחום התקשורת הכירה את מר ז'ק אדרי שהציג עצמו בפניה כבעל קשרים ענפים במדינות מרכז אפריקה. השניים הגיעו להסכמה, לפיה, מר אדרי ינסה לנצל את קשריו במדינות אפריקה על מנת לקדם היתכנות של הטמעת מערכות תקשורת מתקדמות שם ולכשיעלה בידו ליצור ביקוש למערכות אלה, נתבעת 1 תפעיל את יכולותיה על מנת להתקשר עם הגופים הנדרשים, לצורך יישום ההזמנות. על רקע זה נחתם בין השניים הסכם מיום 20.09.03. (סעיף 3 לתצהיר נתבעת 1).

12. לדברי נתבעת 1, בתחילת שנת 2008 מר אדרי הודיע לה כי הוא יצר קשר עם חברת התקשורת של מדינת סנטרל אפריקה וכי זו מעוניינת להתקשר עמו באופן בלעדי לצורך הקמת מערך תקשורת מתקדם במדינה וכי על נתבעת 1 למלא את חלקה ולאתר פתרונות אפשריים לצורכיהם להעביר דקות וזמן אוויר בעלויות נמוכות ולאתר גופים או משקיעים פוטנציאליים למימוש הפרויקט. בתחילת חודש מאי 2008 מר וייס הודיע לה כי איתר משקיע פוטנציאלי, התובע, שמחפש השקעות. נתבעת 1 זימנה את התובע לפגישה שהוצעה על ידי נתבע 3. הפגישה התקיימה בביתה של נתבעת 1 ונכחו בה התובע, מר וייס, מר יששכר שטיינהרטר, מר קלוד לוי (בעלה של נתבעת 1) ונתבע 3. בפגישה מסרה נתבעת 1 לתובע מידע והסברים אודות הפרויקט ומסמכים (נספח 2 לתצהירה), שיסייעו בידו להבין ולגבש החלטתו להיכנס כמשקיע (סעיפים 4-6 לתצהיר נתבעת 1). בתצהירה מיום 19.03.14, אשר הוגש במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים כשמונה חודשים לאחר הגשת תצהירה שהוגש במענה לתביעת התובעים, טענה נתבעת 1 כי בפגישה הנ"ל, הובהר לתובע ולנתבע 3 היטב כי מר אדרי הוא איש הקשר במדינת סנטרל אפריקה וכי דרכו יש לנתבעת 1 את הזכות להפעיל את מרכז התקשורת (סעיף 7 לתצהיר נתבעת 1 מיום 19.03.14).

13. לדברי נתבעת 1, התובע הודיע שבכוונתו להתקדם וכי הוא מעוניין לקבל פרטים טכניים נוספים, כן טען שבכוונתו להיפגש עם אנשי מקצוע נוספים מטעמו, על מנת שיוכל להיוועץ עמם בנוגע לעסקה המוצעת. עוד ביקש להיוועץ עם רבנים ולקבל את חוות דעתם. נתבעת 1 יזמה פגישה במשרדי חברת אודיוקודס, חברה המפתחת פתרונות תקשורת ומייצרת ציוד תקשורת. לדברי נתבעת 1, חברות אחרות כגון אי. טי. אס. מערכות טלקומוניקציה משולבות בע"מ (להלן: "אי. טי. אס.")., משמשות אותה כערוצי שיווק ומשווקים מורשים לפי אזורים וטריטוריות בעולם. הפגישה התקיימה ב- 29.05.08 ונכחו בה נתבעת 1, התובע, נתבע 3, מר אורן פלטוני, מנהל שיווק מטעם חברת אודיוקודס ומנהל הכספים בחברת אודיוקודס. הגורמים הטכניים סקרו את הציוד המיועד להתקנה בסנטרל אפריקה לפרטיו ורכיביו, עלויות, זמני הרכבה, אספקה וכו'. לאחר זאת התקיימה פגישה נוספת בביתה של נתבעת 1 בנוכחות התובע, נתבע 3, מר אדרי, מר שטיינהרטר ומר לוי. לטענתה, התובע ומר וייס הגיעו לאחר מספר שעות משום שהיו מעורבים בתאונת דרכים והגיעו לביתה במונית. בפגישה מר אדרי הציג עצמו כמנהל ובעל המניות בחברה דניאל אינווסטמנט בע"מ, בעלת הזיכיון להקמת מרכז התקשורת בסנטרל אפריקה, הציג מסמכים המעידים על היותו בעל הזיכיון, הציג את ההסכם משנת 2003 בינו לבין נתבעת 1, הצהיר כי נתבעת 1 היא שותפה שלו במיזם, כי היא רשאית לחתום על ההסכם בין הצדדים וכי היא בעלת הזיכיון והזכויות להציג את המיזם וההתקשרות מול סנטרל אפריקה. מר אדרי ביקש שלא לחתום על ההסכם ואמר שמבחינתו, חתימתה של נתבעת 1 מחייבת אותו. לאחר פגישה זו נחתם הסכם המייסדים עם התובע. (סעיפים 7-9 לתצהיר נתבעת 1).

14. לדברי נתבע 3, בתחילת חודש מאי 2008 הגיע מר יוסי וייס, אשר עוסק בגיוס כספים להשקעות שונות, למשרדו במסגרת העבודה השוטפת ביניהם. במהלך הפגישה הצטרף מר שטיינהרטר וסיפר לנתבע 3 ולמר וייס על מיזם התקשורת בסנטרל אפריקה. מר וייס התעניין במיזם ולאחר זמן מה ציין בפני מר שטיינהרטר כי מצא משקיע אשר ישקיע במיזם, הוא התובע. לדברי נתבע 3, הוא ראה את התובע לראשונה בפגישת היכרות שנערכה בביתה של נתבעת 1, אשר הוצגה כיוזמת הרעיון להקמת מרכז התקשורת. בפגישה נכחו נתבעת 1, מר לוי, התובע, מר שטיינהרטר, מר וייס ואדם נוסף בשם שטיין. את הפגישה יזם מר שטיינהרטר ונתבע 3 הוזמן אליה על ידו על מנת שאם יהיה צורך בניסוח הסכם, נתבע 3 יעמוד לרשותו. (סעיפים 2-5 לתצהיר נתבע 3).

15. לדברי נתבע 3, התובע אמר לו כי הוא בדק את הנתונים עם גורמים מקצועיים, התייעץ עם עו"ד מטעמו וקיבל את החומר הרלבנטי מנתבעת 1. לצורך קידום העניין, נערכה פגישה נוספת בביתה של נתבעת 1. בחלק מפגישה זו השתתף מר אדרי. במהלך הפגישה הנ"ל ציין מר אדרי כי הוא המנהל ובעל המניות בחברת דניאל אינווסטמנט בע"מ, אשר הינה בעלת הזיכיון להקמת מרכז התקשורת ואשר היא זו שהתקשרה עם חברת סוקטל - החברה המרכז אפריקאית לטלקומוניקציה. בפגישה הוצגו בפני התובע הזיכיון וההסכם מיום 20.09.03 בין נתבעת 1 לבין מר אדרי. מר אדרי הצהיר בפני המשתתפים בפגישה כי מתוקף הסכם זה, נתבעת 1 רשאית לחתום על ההסכם בין הצדדים, וכי היא בעלת זיכיון בר תוקף להקמת מרכז התקשורת בסנטרל אפריקה. מר אדרי ציין בפני הנוכחים כי הוא שותף עם נתבעת 1 במיזם ובעל קשרים מיוחדים וטובים עם המערכת השלטונית בסנטרל אפריקה. בפגישה סוכמו בין הצדדים העקרונות שעל בסיסם ייחתם ההסכם ביניהם. (סעיפים 7-10 לתצהיר נתבע 3).

16. לדברי נתבע 3, לאחר הפגישה הנ"ל ולאחר שהתובע ערך בדיקות נוספות בכל הנוגע למיזם ואף התייעץ עם אנשי מקצוע ובדק את הנתונים הרלבנטיים, החליט התובע כי הוא מעוניין בעסקה. לפיכך ולבקשת הצדדים, ערך נתבע 3, במאי 2008, הסכם אשר סיכם את העקרונות שסוכמו בין הצדדים. מר אדרי לא דרש להיות צד להסכם משום שטען כי הוא סומך על נתבעת 1, שותפתו למיזם. לדברי נתבע 3, התובע לא חתם על ההסכם מיד, אלא ביקש זמן נוסף על מנת לקבל את טיוטת ההסכם לידיו, כמו גם חומר מקצועי נוסף שניתן לו על ידי נתבעת 1, על מנת להציג את המסמכים בפני גורמים שונים איתם רצה להתייעץ. פרט לאנשי מקצוע איתם התייעץ התובע, כמו גם עורך דין מטעמו, אשר לטענתו בדקו את כדאיות העסקה והתכנותה, התובע התייעץ גם עם רבנים. לאחר מספר ימים וניהול משא ומתן ישיר בין התובע לנתבעת 1, שלא בידיעתו של נתבע 3, התובע ביקש לחתום על ההסכם. ההסכם נחתם בפועל במועד כלשהו בחודש מאי 2008, אשר למיטב זכרונו של נתבע 3 היה לפני ל"ג בעומר. לדברי נתבע 3, התאריך לא צוין על גבי ההסכם לבקשתו של התובע, עקב כך שלשיטתו לא נהוג לסגור עסקאות בימי ספירת העומר שהם ימי אבל (סעיפים 14-21 לתצהיר נתבע 3).

17. לדברי נתבע 3, לבקשת הצדדים נערכה פגישה מקצועית בחברת "אודיו קום" שעמדה בקשר עם חברת אי. טי. אס., אשר הייתה האחראית על אספקת הציוד בפועל והשמשתו. (נתבע 3, ככל הנראה, שגה בשם החברה והכוונה היא לחברת אודיוקודס). לדברי נתבע 3, הציוד והטכנאי שהיה אמור לטוס עם הציוד ולהתקינו באפריקה, הוצגו בפני כל הצדדים, אשר קיבלו הסבר מפורט על טיב הציוד, אופן הפעלתו וכיצד הוא יועבר למרכז אפריקה. במהלך הסיור התובע שאל שאלות, בירר מחירים, בדק את הציוד, דיבר עם הטכנאי ובדק את שנדרש באופן עצמאי וללא מעורבות נתבע 3. רשימות הציוד הנדרש להתקנה במיזם נקבעו בין הצדדים ללא התערבות נתבע 3 ומבלי שנתבע 3 היה צד לעניין. לדברי נתבע 3, הדבר לא היה מתפקידו והיה ברור לתובע כי לנתבע 3 אין את הידע המקצועי הנדרש (סעיפים 16-19 לתצהיר נתבע 3).

18. בחקירתו הנגדית, התובע מסר כי מר אדרי נכח "בפגישה הראשונה" (פרוט' עמ' 47 ש' 31-32). כן אישר כי התקיימה פגישה במשרדי חברת אודיוקודס, בה נתבעת 1 הראתה מצגת ונכח נציג חברת אי. טי. אס. (פרוט' עמ' 47 ש' 21-22). מר אורן פלטוני, אשר העיד מטעם התובעים אישר גם הוא שנערכה פגישה במשרדי אודיוקודס ביחס לעסקת סנטרל אפריקה שבה נכחו מטעם אי. טי. אס. הוא ומר שרון גולן. לדבריו, מטרות הפגישה היו להכיר את חברת אודיוקודס, ספקית הציוד ולדבר על נושא הציוד ותנאי האספקה. (פרוט' עמ' 90 ש' 28-32).

ב(2) הסכם מייסדים מאי 2008

19. בין נתבעת 1 ומר קלוד לוי לבין התובע ומר יששכר שטיינהרטר, נערך ביחס לפרויקט בסנטרל אפריקה הסכם המייסדים, נספח א' לתצהיר התובע. (להלן: "הסכם המייסדים" או "הסכם המייסדים הראשון"). הסכם המייסדים הוא ללא תאריך. לטענת התובע, ההסכם נחתם בסוף חודש מאי 2008. (סעיף 7 לתצהיר התובע). נתבעת 1 ומר לוי, בעלה באותה עת, כונו בהסכם "יזמים". התובע ומר שטיינהרטר כונו "המשקיעים".

20. נתבעת 1 ומר לוי הצהירו בהסכם המייסדים כי ניתן להם זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בתחום ה-voip בסנטרל אפריקה (פסקה רביעית במבוא). בהסכם הוסכם בין הצדדים להקים חברה, ששוויה 7,000,000 דולר, שתעסוק בשיווק ומכירת דקות זמן אוויר, אינטרנט וכניסה לתחום הסלולר בתשתיות תקשורת בסנטרל אפריקה (סעיף 2 להסכם). ביחס לחלוקת המניות, נקבע כי לנתבעת 1 ומר לוי יחולקו 50% מהמניות שיוקצו ו-4 מניות הנהלה. לתובע יחולקו 25% מהמניות שיוקצו ו-2 מניות הנהלה. למר שטיינהרטר יחולקו 25% מהמניות שיוקצו ו-2 מניות הנהלה. (סעיף 4 להסכם). באשר לדירקטוריון החברה, הוסכם כי בדירקטוריון יכהנו ששה דירקטורים, שלושה ימונו על ידי היזמים (נתבעת 1 ומר לוי), ושלושה ימונו על ידי המשקיעים (התובע ומר שטיינהרטר) (סעיף 5 להסכם). עוד נקבע כי מנהלי החברה יהיו נתבעת 1 ונתבע 3. (נתבעת 1 מטעם היזמים (נתבעת 1 ומר לוי) ונתבע 3 מטעם המשקיעים (התובע ומר שטיינהרטר)). שניהם במעמד מנכ"ל משותף. (סעיף 8.4). בסעיף 8.1 להסכם המייסדים נקבע: "הצדדים מתחייבים כי בכפוף לסעיף 2.1 לעיל, כל פעילות החברה, כפי שתוחלט ותבוצע מדי פעם בפעם, תיעשה על ידי הצדדים אך ורק באמצעות החברה". (סעיף 2.1 הגדיר את פעילות החברה).

21. בסעיף 10 להסכם נקבע כי התובע ישקיע 25% משווי החברה, מתוכם סך של 800,000 דולר עם חתימת ההסכם, סכום שיופקד בנאמנות בידי נתבע 3, אשר יעבירו לחברה ו/או ישלמו ישירות לספקים כנגד חשבוניות לקניית ציוד, התקנתו והעברתו למרכז. יתרת ההשקעה תשולם מתוך חלקו של התובע ברווחי החברה העתידיים על פי התנאים המנויים בסעיף 10.1.2 להסכם. מר שטיינהרטר ישקיע 25% משווי החברה בכפוף להסכם שנחתם בינו לבין היזמים (נתבעת 1 ומר לוי), קודם לחתימת הסכם המייסדים. נקבע כי חלוקת רווחי החברה תעשה על פי חלקם היחסי של הצדדים דהיינו, 50% לנתבעת 1 ומר לוי, 25% לתובע ו-25% למר שטיינהרטר. בסעיף 10.4-10.5 נקבע כי הציוד שיירכש ויוצב יהיה כולו משועבד וישמש כבטוחה להשקעתו של התובע בלבד.

22. באשר למר שטיינהרטר, בינו לבין מר יוסף מרדכי וייס נחתם הסכם מיום 26.05.08 (נספח כ"ג לתצהיר התובע). בהסכם נאמר כי מר שטיינהרטר ומר וייס פעלו יחדיו לשם הבאת המשקיעים והוצאת העסקה נשוא הסכם המייסדים לפועל. בסעיף 1 להסכם נאמר כי מר שטיינהרטר מחזיק בנאמנות עבור מר וייס ב- 15% ממניות החברה. בסעיף 2 הוסכם ביניהם כי כל תקבול שיקבל מי מהצדדים מהחברה, מטעמה או עבורה, יחולק ביניהם בחלקים שווים. מהסכם המייסדים וההסכם הנ"ל, שנעשה בין מר שטיינהרטר לבין מר וייס, עולה כי שניים אלה אינם משקיעים כספים מכיסם בפרויקט אלא מרווחיה העתידיים של החברה. למעשה, על פי הסכם המייסדים, גם ה"יזמים", כלומר נתבעת 1 ומר לוי, אינם משקיעים כספים מכיסם. היחיד שהשקיע כספים שאינם תלויים או מותנים בהכנסותיה העתידיות של החברה, הוא התובע. ההסכם הנזכר בסעיף 10.2 להסכם המייסדים, ואשר נעשה בין מר שטיינהרטר לבין נתבעת 1 ומר לוי, לא הוצג.

ב(3) זיכיון

23. כאמור לעיל, בהסכם המייסדים, נתבעת 1 ומר לוי (היזמים), הצהירו:

"היזמים מצהירים כי ניתן להם זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בתחום ה-voip בסנטרל אפריקה". (פסקה רביעית במבוא).

כמפורט להלן, הצהרה זו של נתבעת 1 ומר לוי, התבררה כהצהרה שאינה אמת. כן התברר כי נתבעת 1 ונתבע 3 ידעו, בעת עריכת הסכם המייסדים וחתימתו, כי הצהרה זו אינה אמת.

24. מטעם התובע ניתן תצהיר של מר ז'ק אדרי. לדברי מר אדרי בתצהירו, הצהרת נתבעת 1 ומר לוי בהסכם המייסדים, לפיה, ניתן להם זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בסנטרל אפריקה, בשקר יסודה. לשניים לא ניתן זיכיון להקמת מרכז תקשורת במדינת סנטרל אפריקה. זיכיון כאמור ניתן לחברת דניאל אינווסטמנט בע"מ, ששמה בלועזית LA SOCIETE DANIEL INVESMENTS CO. LTD, בה מר אדרי הוא בעל מניות, מנהל ומורשה חתימה. מסמכי הסכם הזיכיון צורפו כנספחים ב'-ד' לתצהיר מר אדרי.

25. על פי הסכם הזיכיון, מועד ההסכם הוא 08.07.08 (על פי הנוסח המתורגם לעברית), כך שבמועד חתימת הסכם המייסדים גם למר אדרי ולחברה שבבעלותו לא היה זיכיון. כל שהיה במועד עשיית הסכם המייסדים הוא זיכרון דברים מתאריך 26.03.08. (צורף אף הוא לתצהיר מר אדרי). ההסכם שבו ניתן הזיכיון נעשה למעלה מחודש לאחר חתימת הסכם המייסדים. מועד ההסכם שבו ניתן הזיכיון כאמור, 08.07.08, אינו מתיישב עם טענת נתבעת 1 ונתבע 3, כאמור לעיל, לפיה, בפגישה קודם לחתימת הסכם המייסדים, מר אדרי הציג מסמכים המעידים על היותו בעל הזיכיון או את הזיכיון ובכל מקרה, ההצהרה בהסכם המייסדים כאמור, לפיה, ניתן לנתבעת 1 ולמר לוי זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בסנטרל אפריקה, היא הצהרה שאינה נכונה. בתצהיריהם, הן נתבעת 1 והן נתבע 3 הודו כי הזיכיון ניתן למר אדרי ולחברה בבעלותו ולא לנתבעת 1 ולמר לוי. נתבעת 1 אישרה גם בחקירתה הנגדית כי הזיכיון ניתן למר אדרי ולא לה. (פרוט' עמ' 106 ש' 24-26. עמ' 107 ש' 6).

26. נתבע 3 טען בחקירתו הנגדית כי בהצהרה בהסכם המייסדים אודות הזיכיון, הוא הסתמך על הסכם שיתוף פעולה שנעשה בין מר אדרי לבין נתבעת 1. (פרוט' עמ' 127 ש' 26-29). מדובר בהסכם מ- 20.09.03 בין מר אדרי לנתבעת 1 אשר צורף כנספח ג' לתצהיר התובע. בהסכם נאמר כי מר אדרי ינצל את קשריו באפריקה עם גופים ממשלתיים על מנת ליצור קשרים להקמת פעילויות בתחום התקשורת ונתבעת 1 תפעל לקיום פגישות עם חברות, משקיעים וגופים בעלי עניין ויכולת להקים שירותי תקשורת במדינות אפריקה.

27. מר אדרי מסר בתצהירו כי ההסכם בינו לבין נתבעת 1 מעולם לא מומש ולא בוצע. בדיון מיום 20.04.15 נתבעת 1 נחקרה בחקירה נגדית על ידי ב"כ התובעים. בחקירתה זו העלתה טענה, לפיה, במסגרת ההסכם הנ"ל, היא ומר אדרי ביצעו עסקה אחת אשר יצאה לפועל במאלי ושבמסגרתה התבקש פתרון לממסרי תקשורת והרחבת ציוד. ר' פרוט' עמ' 108 ש' 29-עמ' 109 ש' 11:

"ש. מ- 03' כשחתמת הסכם עם אדרי לשיתוף פעולה כמעט בכל מדינות אפריקה עד 08', הסכם ה(1) עד ה(2) לכתב התביעה, ב- 5/08 חתמת עם התובע 1, היה לך פרויקט משותף עם אדרי במסגרת אותו הסכם של שיתוף פעולה מ- 03'?

ת. כן, היה לנו עם חב' 012 סמייל במאלי, היה בבזק בינ"ל ובזק במאלי. בסוף יצאה רק עסקה אחת.

ש. האם ניתן לומר שהעסקה הזאת שאדרי שיתף פעולה, בזק, היית שם כשכירה?

ת. לא, הייתי עצמאית.

ש. אבל אדרי מה עשה שם, הקים פרויקט של בזק?

ת. לא, ביקשו פתרון לממסרי תקשורת במאלי והרחבת ציוד בחב' הבזק המקומית שם ואז חיברתי ביניהם לבין בזק ובזק בינ"ל.

ש. כלומר היית מתווכת?

ת. כן.

ש. באיזו שנה זה היה?

ת. לא זוכרת בדיוק. היו עוד כמה דברים, אך זה היחיד שיצא לפועל".

חקירתה הנגדית של נתבעת 1 לא הסתיימה בדיון מיום 20.04.15 והמשכה היה בדיון מיום 13.07.1. בשלב חקירתה הנגדית על ידי ב"כ נתבע 3, לשאלות ב"כ נתבע 3, נתבעת 1 הוסיפה טענות עובדתיות לגבי הפרויקט במאלי. בכלל זה טענה כי היה מדובר ברכישת ציוד והרכבתו "על מנת לשדרג את מערכת הסלולר שקיימת במאלי". נתבעת 1 נשאלה על ידי ב"כ נתבע 3 באיזה שנה בוצע הפרויקט. על כך השיבה נתבעת 1: "ב 2007-2008 אולי אפילו נסענו לשם ב 2006 לראשונה". (פרוט' עמ' 119 ש' 14-19). נתבעת 1 הוסיפה וטענה, בחקירה זו, כי לה ולמר אדרי היו "כמה נסיעות נוספות לאפריקה שלא יצא מהן שום דבר בפועל". (פרוט' עמ' 119 ש' 24-25).

טענותיה הנ"ל של נתבעת 1, שלא פורטו בתצהיריה, הן בסתירה גמורה לדברי מר אדרי בתצהירו כאמור. ב"כ נתבעת 1 נמנע מלחקור את מר אדרי, אשר העיד קודם לכן בישיבת 15.01.15, אודות טענותיה הנ"ל של נתבעת 1 ולא עימת אותו איתן. לאור ההימנעות מחקירת מר אדרי בעניין הפרויקט הנטען במאלי וכן לנוכח העלאת הטענות העובדתיות כאמור, טיפין טיפין, בחקירות הנגדיות של נתבעת 1, אני דוחה את טענותיה הנ"ל של נתבעת 1 כלא מהימנות.

28. אמנם ההסכם בין מר אדרי לבין נתבעת 1 לא בוטל (מר אדרי אישר זאת בחקירתו הנגדית. פרוט' עמ' 25 ש' 8-12), אך הסכם זה אינו מתייחס וגם לא יכול להתייחס לזיכיון נשוא הסכם המייסדים, שכן הזיכיון ניתן רק בשנת 2008, כך שמלכתחילה נתבע 3 לא יכל, בהסתמך על הסכם זה, לקבוע כי הזיכיון ניתן לנתבעת 1. באשר למר לוי, המצב חמור אף יותר משום שהוא אינו צד להסכם שיתוף הפעולה הנ"ל שנעשה בין מר אדרי לבין נתבעת 1.

ב(4) מר קלוד לוי

29. מטעם התובע הוגש גם תצהיר של מר קלוד לוי. לדבריו בתצהירו, הוא היה חבר של נתבעת 1 במשך 6 חודשים עובר לנישואיהם האזרחיים ביום 20.06.08. השניים התגרשו כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 11.11.08. לדבריו, בסמוך ולפני הנישואין נתבעת 1 הודיעה לו כי כבעלה לעתיד היא מעוניינת לצרף את שמו לחוזה בעניין עסקי שלה. נתבעת 1 הוסיפה את שמו להסכם המייסדים שנעשה עם התובע. לטענתו, חתם על ההסכם מבלי להבין בעסקי תקשורת בינלאומיים ומבלי להבין את מהות הסכם המייסדים ותוכנו. לדבריו, את העסקה מול נתבע 3 הובילה נתבעת 1 ולמר לוי לא היה כל קשר לכך.

30. כאמור לעיל, למר לוי לא היו כל ידע וניסיון בתחום התקשורת. כאשר נתבעת 1 עומתה בחקירתה הנגדית עם הטענה, לפיה, מר לוי לא ידע דבר וחצי דבר בתחום התקשורת, היא הודתה כי לא היה לו כל ידע בתחום, כי היה מתווך דירות וכי היא "דאגה לו לתעסוקה". (פרוט' עמ' 118 ש' 16-17. עמ' 125 ש' 25). נתבעת 1 טענה כי מר לוי "החל לרכוש ידע". כאשר נשאלה היכן הוא החל לרכוש ידע, השיבה: "מה זאת אומרת לרכוש? הוא הצטרף לפגישות, נסיעות, לכל מיני מיזמים כאלה ואחרים, הוא ראה מצגות, הסברתי לו מה זה תקשורת ומה זה ציוד תקשורת ואיך מרכיבים אותם". (פרוט' עמ' 118 ש' 23-25). נתבעת 1 ידעה, אפוא, שמר לוי חסר כל ידע, רקע מקצועי וניסיון בתחום התקשורת. על אף האמור היא חתמה על ההצהרה הכוזבת בהסכם המייסדים, שלפיה, מר לוי, כמו נתבעת 1, הוא בעל יכולות מקצועיות ובעל קשרים והסכמים עם חברות טלפוניה שונות בתחום התקשורת ובמיוחד בתחום ה- voip. (פסקה שלישית במבוא).

ב(5) הסכם הנאמנות

31. בין התובע לבין נתבע 3 נערך ונחתם ביחס לפרויקט הסכם נאמנות, בו התחייב נתבע 3 כי הוא ישמש כנציג ונאמן של התובע בחברת התקשורת בסנטרל אפריקה; כי הוא מתחייב לייצג אך ורק את האינטרסים של התובע ואת טובתו בלבד וכי הוא מתחייב לטפל בפתיחת החברה בהתאם לאמור בהסכם המייסדים ולהבטיח את זכויותיו של התובע בחברה. (נספח ב' לתצהיר התובע. סעיפים 1, 2 ו-4 להסכם הנאמנות).

32. לתובע ולנתבע 3 גרסאות סותרות ביחס למועד חתימת הסכם הנאמנות. לטענת התובע, הסכם הנאמנות נחתם גם הוא בסוף חודש מאי 2008, בד בבד עם הסכם המייסדים או בסמוך. (סעיף 12 לתצהיר התובע). לטענת נתבע 3, לעומת זאת, הסכם הנאמנות נחתם בשלב מתקדם יותר, בתאריך 16.07.08, לאחר שהתובע כבר שילם 360,000 דולר ולאחר שציוד התקשורת כבר נרכש והוכן לתפעול בחברת "אודיו קום". (סעיף 20 לתצהיר נתבע 3).

33. לגרסת נתבע 3, מאחר ועל פי הסכם המייסדים, לאחר שתוקם החברה והמיזם יחל לפעול, נתבע 3 היה אמור לשמש כמנהל נאמן של התובע ושל מר שטיינהרטר, התובע ביקש מנתבע 3 לחתום עמו על הסכם נאמנות. לדבריו, הסכם הנאמנות מתייחס לתקופה שבה נתבע 3 היה אמור לשמש כמנהל נאמן עבור המשקיעים, במסגרת החברה שאמורה הייתה לקום בסנטרל אפריקה, לאחר שהמיזם יחל לפעול. משהחברה לא הוקמה והמיזם לא החל לפעול, אין להסכם הנאמנות כל נפקות ונתבע 3 לא עשה דבר המנוגד לו או כזה היכול להטיל עליו אחריות. (סעיפים 20, 57-58 לתצהיר נתבע 3).

34. לכתב ההגנה המקורי של נתבעות 1 ו-2, צורף כנספח ט' הסכם שנעשה בין נתבעת 1 ומר קלוד לוי לבין נתבע 3. כותרת ההסכם היא "הסכם פנימי" ותאריך ההסכם 27.05.08. בכותרת המסמך נכתב "עו"ד משה הלד - מנהל נאמן מטעם המשקיעים". במבוא להסכם נכתב: "הואיל: ועו"ד הלד משמש כמנהל נאמן מטעם המשקיעים החתומים בהסכם שבין היזמים לבינם". כאמור בסעיף השני למבוא, מדובר בהסכם שבו הצדדים הנ"ל הסדירו ביניהם "עניינים שונים שהוסכם עליהם".

בגוף ההסכם נאמר כי הנאמן, הוא נתבע 3, יעביר "ליזמים ו/או לספקי הציוד" סך של 350,000 דולר וחודש לאחר מכן, וכנגד חשבוניות, יעביר הנאמן, הוא עו"ד הלד, לספקים סך של 250,000 דולר. עוד נאמר כי הנאמן, עו"ד הלד, יעביר סך של 200,000 דולר לאחר השלמת התקנת המרכז ותחילת הפעלתו וכי הוא יעביר סכום זה "ישירות לידי גב' פלדמן ויקי". עוד נאמר בהסכם כי נתבעת 1 ונתבע 3 ינהלו במשותף, תמורת שכר שווה, את החברה וכי לצורך הפעלת משרד החברה יועסקו מזכירה, איש טכני ואיש מכירות.

35. "ההסכם הפנימי" הנ"ל, שבו נתבע 3 הגדיר את עצמו "מנהל נאמן מטעם המשקיעים", מעיד על כך שבמועד עשיית "ההסכם הפנימי", 27.05.08, נתבע 3 ראה את עצמו כנאמן של התובע. כן מעיד "ההסכם הפנימי" כי נתבע 3 ידע מלכתחילה שהוא, ולא התובע, יעביר את מלוא כספי ההשקעה של התובע בסך 800,000 דולר, מהתובע, ליזמים או לספקים. ביחס לסכום של 200,000 דולר, נתבע 3 אף התחייב להעבירו ישירות לידי נתבעת 1. "ההסכם הפנימי" מחזק, אפוא, את טענת התובע, לפיה, הסכם הנאמנות, כמו הסכם המייסדים, נחתם בסוף מאי 2008 ולא ב- 16.07.08 כטענת נתבע 3.

36. כאמור לעיל, נתבע 3 טען כי משהחברה לא הוקמה והמיזם לא החל לפעול, אין להסכם הנאמנות כל נפקות ונתבע 3 לא עשה דבר המנוגד לו או כזה היכול להטיל עליו אחריות. טענותיו אלה של נתבע 3 נשללו לאור "ההסכם הפנימי". "בהסכם הפנימי" נאמר, כאמור, כי הנאמן, הוא נתבע 3, יעביר ליזמים ו/או לספקי הציוד וכן ישירות לנתבעת 1 את מלוא כספי ההשקעה של התובע, 800,000 דולר. כמפורט להלן, בפועל וטרם שהוקמה חברה, עוד ביוני 2008 נתבע 3 גם העביר לנתבעת 1 352,000 דולר מכספי ההשקעה של התובע.

37. נתבע 3 טען, כאמור לעיל, כי הסכם הנאמנות אינו רלבנטי ואינו מטיל עליו כל אחריות כל עוד לא הוקמה החברה על פי הסכם המייסדים. העובדה, לפיה, סייג זה, לו טוען נתבע 3, לא נרשם בהסכם הנאמנות בצירוף העובדה, כמפורט להלן, לפיה, בפועל נתבע 3 קיבל לידיו מידי התובע סך של 360,350 דולר מתוך כספי ההשקעה של התובע לפי סעיף 10.1.1 להסכם המייסדים ומהם העביר 352,000 דולר לנתבעת 1, גם הם תומכים כי נתבע 3 היה נאמנו של התובע מלכתחילה, למן מועד הסכם המייסדים.

38. אשר על האמור, ותוך שאני מעדיפה את גרסת התובע, אני קובעת כי הסכם הנאמנות נחתם סמוך לחתימת הסכם המייסדים ובד בבד אתו, בסוף חודש מאי 2008.

39. יש לציין כי "ההסכם הפנימי" מעלה תהיות. בכלל זה, מדוע התובע אינו צד להסכם הפנימי? מדוע נתבע 3 לא דיווח על ההסכם הפנימי לתובע? הכיצד יתכן שתובע 3 ונתבעת 1 מסכימים בינם לבין עצמם שהם ינהלו את החברה תמורת שכר שווה ואת מי הם יעסיקו והכל מבלי לשתף כלל את המשקיע, התובע? נתבע 3 לא סיפק תשובות והסברים לשאלות אלה. לעניין זה יש לציין כי הגם שהתובעים טענו על יסוד "ההסכם הפנימי" בסיכומיהם, נתבע 3 נמנע מלהתייחס להסכם זה בסיכומיו.

ב(6) העברת כספים לנתבעים 1 ו-3

40. לטענת התובע, נתבעת 1 הציגה את הצעת המחיר, נספח ז' לתצהיר התובע, שעניינה רשימת ציוד למרכז תקשורת בסנטרל אפריקה אותו יש לרכוש. על סמך הצעת מחיר זו, נתבעת 1 דרשה כי התובע יעביר לה את הסך של 351,808 דולר, לצורך רכישת הציוד. (סעיפים 28-29 לתצהיר התובע).

41. לדברי התובע, הוא העביר לנתבע 3 כספים בסכומים ובמועדים כדלקמן:

א. ביום 29.05.08 העביר 3,350 דולר עבור הפרויקט ו-1,000 דולר בגין שכ"ט עו"ד עבור עריכת ההסכם.

ב. ביום 03.06.08 העביר 110,000 דולר.

ג. ביום 06.06.08 העביר 137,000 דולר.

ד. ביום 10.06.08 העביר 110,000 דולר.

בגין הכספים נתבע 3 מסר לתובע אישורי קבלה בכתב, נספחים ח'-י"א לתצהיר התובע. סך הכול התובע העביר לידי נתבע 3 (ללא שכ"ט עו"ד) 360,350 דולר. (סעיפים 31-35 לתצהיר התובע).

42. לדברי התובע, נתבע 3 העביר כספים לנתבעת 1 כדלקמן:

א. ביום 04.06.08 העביר 100,000$.

ב. ביום 06.06.08 העביר 130,000$.

ג. ביום 11.06.08 העביר 122,000$.

בגין הכספים ניתנו על ידי נתבעת 1 ומר לוי אישורי קבלה בכתב יד, נספחים י"ב-י"ד לתצהיר התובע. סך הכול העביר נתבע 3 לנתבעת 1 352,000 דולר. (סעיף 41 לתצהיר התובע).

43. לטענת נתבע 3, התשלום בסך של 352,000 דולר סוכם בין התובע לבין נתבעת 1 וכן סוכם ביניהם כי סכום זה ישולם ישירות לנתבעת 1 בהעברה בנקאית מיד עם חתימת ההסכם כנגד חשבונית שהוצגה לתובע. לדברי נתבע 3, למורת רוחו ובניגוד לאשר הוסכם, התובע הופיע בביתו בערב שבת וחג מתוך ידיעה שנתבע 3 גר סמוך לביתה של נתבעת 1. התובע מסר לנתבע 3 סכום מזומן של דולרים אותם ביקש להעביר לנתבעת 1. לשאלתו של נתבע 3 מדוע התובע מעביר את הסכום דרך נתבע 3, התובע טען כי לא נעים לו כאדם חרדי לעמוד מול אישה ולהעביר אליה כסף מזומן. לדברי נתבע 3, הוא העביר את כל הכספים לידי נתבעת 1 בביתה ונתבעת 1 מסרה לידי נתבע 3 את הקבלות, נספח 3 לתצהירו, על רכישת הציוד בכסף שהועבר לה. לדבריו, מכיוון שהתובע מסר לו את הכסף בביתו של נתבע 3, לא הייתה לנתבע 3 אפשרות להוציא קבלות מסודרות. לכן נתן לתובע אישורים בכתב. עם הגיעו למשרד, הוצאו קבלות על כל הסכומים, אשר גם בהן נרשם כי הכספים נמסרו לצורך העברתם לנתבעת 1. לדברי נתבע 3, מסר קבלות אלה לתובע באחת מפגישותיהם. לדברי נתבע 3, הוא קיבל לידיו מהתובע 360,350 דולר, מתוכם העביר לנתבעת 1 352,000 דולר. הסך הנותר, 8,350 דולר שולם לשליח, שנשלח על ידי נתבע 3, בידיעתו ובהסכמתו של התובע, לקבוצה עמה ניהל מר אדרי משא ומתן מקביל. 1,000 דולר התקבלו אצל נתבע 3 בגין שכ"ט עו"ד. (סעיפים 66, 69-70, 72-74 לתצהיר נתבע 3).

44. כאמור לעיל, לטענת נתבע 3, התשלום בסך של 352,000 דולר סוכם בין התובע לבין נתבעת 1. כן לטענתו, סכום של 352,000 דולר אמור היה להימסר ישירות על ידי התובע לנתבעת 1, בהעברה בנקאית, מיד עם חתימת ההסכם כנגד חשבונית שהוצגה לתובע. לטענת נתבע 3, התובע העביר לו את הכספים למורת רוחו ובניגוד לאשר הוסכם. טענותיו אלה של נתבע 3 התבררו כלא מהימנות. גרסתו זו של נתבע 3 היא בסתירה ל"הסכם הפנימי", נספח ט' לכתב ההגנה המקורי של נתבעות 1 ו-2. ב"הסכם הפנימי" שנחתם בין נתבע 3 לנתבעת 1, בד בבד עם הסכם המייסדים, נאמר כי הנאמן, הוא נתבע 3, יעביר "ליזמים ו/או לספקי הציוד" סך של 350,000 דולר. נתבע 3 ידע, אפוא, מלכתחילה, כי כספי התובע, אשר ישולמו לפי סעיף 10.1.1 להסכם המייסדים, יועברו על ידי התובע לידי נתבע 3 ונתבע 3 הוא זה אשר יעבירם לגורמים אחרים. גם נתבעת 1 סתרה את טענתו הנ"ל של נתבע 3. בסעיף 13 לתצהירה מיום 19.03.14 טענה כי היא ונתבע 3 סיכמו ביניהם שלאחר החתימה על הסכם המייסדים, התובע יעביר לה סך של 352,000 דולר לצורך רכישת ציוד.

45. נתבעת 1 טענה בסעיף 12 לתצהירה כי סמוך לאחר חתימת הסכם המייסדים, סך של כ-350,000 דולר הועבר על ידי נתבע 3 ישירות לחברת אי. טי. אס.. הצהרתה זו של נתבעת 1 אינה אמת. בחקירתה הנגדית היא אישרה כי היא קיבלה לידיה סכום כולל של 352,000 דולר בתאריכים 04.06.08, 06.06.08 ו- 11.06.08. (פרוט' עמ' 108 ש' 11-13).

ב(7) רכישת ציוד

46. נתבעת 1 קיבלה את כספי התובע לידיה מבלי להפיק חשבוניות. היא חתמה על האישורים בכתב יד, נספחים י"ב, י"ג1 ו-י"ד לכתב התביעה, בהם אושרה קבלת הכספים אך היא לא הפיקה חשבוניות כדין.

47. נתבעת 1 טענה בסעיף 12 לתצהירה כי החשבוניות שאותן צירפה כנספח 4 לתצהירה, מעידות כי כספי התובע בסך של כ-352,000 דולר שולמו לחברת אי. טי. אס.. בנספח 4 נתבעת 1 צירפה אסמכתאות כדלקמן:

א. אסמכתא להעברה בנקאית על סך של 99,700 דולר מיום 05.06.08. על פי המסמך, הכספים הועברו מחשבון ע"ש Berhim Stare LTD, לכאורה, תאגיד אמריקאי, שאין לו כל קשר לעסקה. נתבעים 1 ו-3 גם לא טענו כי Berhim Stare LTD קשור בקשר כלשהו לעסקה. במסמך נרשם: "Details Of Payment: For ITS VOIP INVESTMENT S.A."

תחת המילים "ADDITIONAL CONFIRMATION" מופיע Mr. Seria Emi שגם לו אין כל קשר לעסקה או לחברת אי. טי. אס..

ב. אסמכתא להעברה בנקאית על סך של 251,000 דולר מיום 06.06.11. התאריך על המסמך הוא 06.06.11 שעה שהעברות הכספים בוצעו ביוני 2008. מסמך זה גם צורף לכתב ההגנה של נתבע 3, אשר הוגש לבית המשפט ב- 14.06.09, כך שברור שתאריך המסמך לא יכול להיות מ-2011. ב"כ נתבע 3 טענו בסיכומי נתבע 3 (בסעיף 46), כי ברישום התאריך נפלה טעות וכי מועד ההעברה הוא 11.06.08, דבר הנלמד מהכיתוב בראש העמוד Wed 11 08 המדבר על שנת 2008. על פי לוח השנה, 11.06.08 אכן חל ביום ד' ולכן המועד הנכון של המסמך וההעברה הוא 11.06.08.

גם במסמך זה החשבון ממנו הועברו הכספים הוא של Berhim Stare LTD. וכן רשום: "Details Of Payment: For ITS VOIP INVESTMENT S.A."

תחת הרישום "ADDITIONAL CONFIRMATION" רשום צד ג', מר שאול מנור. גם למר מנור אין כל קשר לעסקה או לחברת אי. טי. אס..

ג. חשבונית חברת VERSCOM INTERNATIONAL מספר 41876, מתאריך 05.06.08, ע"ש נתבעת 1, בה נאמר כי שולם סך של 183,680 דולר מתוך 351,808 דולר. בחשבונית גופה הסכומים מחולקים לשניים, 99,600 דולר ו- 84,080 דולר.

ד. הצהרה בדבר תשלום לתושב חוץ ובקשה להקטנת ניכוי מס במקור ביחס לסך של 99,600 דולר מתאריך 05.06.08.

ה. קבלה מספר 114402 מאת חברת אי. טי. אס. לוויפאקסס בע"מ מיום 09.06.08 על סך 236,800₪.

48. שתי ההעברות הבנקאיות מסתכמות בסך של 350,700 דולר. בחשבונית VERSCOM INTERNATIONAL ישנו אישור לתשלום על סך של 183,680 דולר. קבלת חברת אי. טי. אס. מתייחסת לתשלום סך של 236,800₪, שערכם במועד הרלבנטי כ- 71,047 דולר. סך כל הסכומים במסמכים הנ"ל שבנספח 4 לתצהיר נתבעת 1 הוא 605,427 דולר, סכום שאינו תואם כלל ועיקר את הסך של 352,000 דולר שהועבר לנתבעת 1.

49. ביחס לגורמים אליהם העבירה את הכספים, נתבעת 1 טענה טענות סותרות:

א. בחקירתה הנגדית (פרוט' עמ' 111 ש' 3-5), טענה כי מלוא הכספים שהועברו אליה, הועברו לחברת אי. טי. אס. עבור רכישת ציוד. כן טענה כי סמוך לאחר חתימת הסכם המייסדים, מידית לאחר חתימתו, הועברו כספים לחברת אי. טי. אס.. (פרוט' עמ' 120 ש' 30-עמ' 121 ש' 1). במקום אחר בחקירתה הנגדית, טענה כי הכספים הועברו בשני חלקים, פעם אחת הועבר תשלום לאי. טי. אס. עם חשבונית ופעם אחת הייתה העברה בנקאית לארה"ב. ר' פרוט' עמ' 121 ש' 17-18: "ברגע שהועברו כספים אליי, פעם אחת הועבר תשלום לאי. טי. אס עם חשבונית ופעם אחת הייתה העברה בנקאית לארה"ב".

ב. בחקירתה הנגדית, פרוט' עמ' 111 ש' 25-30, טענה כי היא העבירה לחברת אי. טי. אס. את מלוא הסך של 351,000 דולר כשהוא מחולק למספר יצרנים, חלק לאודיוקודס וחלק אחר ליצרנים אחרים. אי. טי. אס. קיבלו חלק מהסכום. אחרים נוספים שקיבלו כספים הם ורז טלקום, סיסקו ואוויה.

ג. בחקירתה הנגדית לב"כ נתבע 3, פרוט' עמ' 123 ש' 2-17, נשאלה והשיבה כדלקמן:

"ש. עלו הרבה שאלות לעניין הכספים שהועברו אלייך לרכישת הציוד, אני מבקשת שתסבירי לי בקצרה בדיוק למה השתמשת בכספים, סך 351,000 דולר שהועברו?

ת. סך 100,000 דולר הועברו לאי. טי. אס בישראל ליצירת הסוויץ', סך 251,000 דולר הועברו לארה"ב ליצירת מערכת הבילינג.

ש. מדובר בציוד שנרכש גם בארץ וגם בארה"ב?

ת. כן. חלק מהציוד אצל רוזנבלט וחלק עדיין בארה"ב. עד היום יושב בארה"ב, כך אני חושבת. מר רוזנבלט ידע מזה.

ש. מי מסר לו את זה?

ת. בתצהיר עצמו אם בית המשפט יסתכל, יש הצעת מחיר של 3 חברות אמריקאיות ... כל הזמן זה דובר על זה ... שיש ציוד שאי אפשר להרכיב בישראל, זה כמו ...

ש. אני לא מבינה?

ת. יש בתצהיר הצעה של חברה אמריקאית ששם נובע הסך 351,000 דולר, מכיוון שהוחלט להרכיב גם בישראל וגם בארה"ב נעשתה חלוקה של הכספים. זה בתצהיר עם כל הדפים והצעת המחיר כולל החשבונית.

ש. את מתייחסת לנספח 4 לתצהירך לגבי העברות הכספים?

ת. לא זוכרת איזה נספח זה ...לאחר עיון – כן".

על פי גרסה זו, הציוד נרכש גם בישראל וגם בארה"ב. סך של 100,000 דולר הועבר לחברת אי. טי. אס. בישראל וסך של 251,000 דולר הועבר לארה"ב ליצירת מערכת בילינג.

ד. בסעיף 13 לתצהירה המשלים מיום 19.03.14, נתבעת 1 טענה גרסה נוספת ושונה. כאן טענה כי את הסך של 352,000 דולר שהועבר אליה, היא העבירה לחברת אי. טי. אס., חברת VOICE ולמתווכים שונים. כן טענה כי המציאה חשבונית מס בסך של 642,176.75₪ בגין ציוד תקשורת שנקנה מטעמה מחברת אי. טי. אס.. עוד טענה כי ציוד בסך של 115,558 דולר נרכש מחברת VOICE בארה"ב. לטענתה, "שאר הכספים שימשו לצורך פעולות שונות כגון: עמלות המרת כספים ובעיקר כספים שהועברו לאנשי קשר או מתווכים בחו"ל תמורת קידום עסקאות עם חברות שונות, אשר היו אמורות להתקשר עם החברה שהתעתדנו להקים". נתבעת 1 לא ציינה את סכום "שאר הכספים" שהינו, לאור הסכומים האחרים שנקבה, כ- 44,000 דולר. נתבעת 1 לא צירפה לתצהירה כל סימוכין לסכומים ולתשלומים הנטענים.

50. בטענותיה של נתבעת 1 יש שלל סתירות בוטות. על פי גרסה אחת, היא העבירה את מלוא כספי התובע שהועברו אליה, 352,000 דולר, לחברת אי. טי. אס.. על פי גרסה שנייה, חלק מהכספים היא העבירה לחברת אי. טי. אס. בישראל וחלק העבירה לחברת אי. טי. אס. לחו"ל. על פי גרסה שלישית, היא העבירה לאי. טי. אס. רק 100,000 דולר ו- 251,000 דולר היא העבירה לארה"ב עבור מערכת בילינג. על פי גרסה רביעית, היא העבירה לחברת אי. טי. אס. סך של 351,000 דולר כשהוא מחולק למספר יצרנים, חלק לאודיוקודס וחלק אחר ליצרנים אחרים, אי. טי. אס. קיבלו חלק מהסכום וחלק אחר מהכספים קיבלו החברות ורז טלקום, סיסקו ואוויה. על פי גרסה חמישית, מתוך הסך של 352,000 דולר שהועבר אליה, היא העבירה לחברת אי. טי. אס. 642,176.75₪, 115,558 דולר לחברת VOICE בארה"ב וכ-44,000 דולר שימשו לעמלות המרת כספים ולתשלומים לאנשי קשר ומתווכים.

51. שלל גרסאותיה של נתבעת 1 גם אינן מתיישבות עם האסמכתאות להעברת הכספים, נספח 4 לתצהירה. כך למשל, אם לחברת אי. טי. אס. בישראל התובעת שילמה 100,000 דולר ואת השאר העבירה לחו"ל, היינו מצפים לראות העברות לחו"ל על סך של 252,000, דולר אך ההעברות לחו"ל הן על סך של 350,600 דולר ואף 534,280 דולר (שני מסמכי ההעברות הבנקאיות וחשבונית חברת VERSCOM INTERNATIONAL). ביחס לגרסתה החמישית כאמור לעיל, נתבעת 1 לא צירפה כל סימוכין לסכומים הנטענים וגם הם, 642,176.75₪ ו- 115,558 דולר, לא מתיישבים עם האסמכתאות שבנספח 4 לתצהירה מיום 15.07.13.

52. מטעם התובעים העידו נציגי חברת אי. טי. אס., מר שרון גולן ומר אורן פלטוני, אשר ניהלו מול נתבעת 1 את העסקה נשוא התביעה. מר שרון גולן מסר כי הוא טיפל מול נתבעת 1 בעסקה אחת בלבד. העסקה התייחסה לפרויקט באפריקה. במסגרת עסקה זו, לדבריו, המוצרים שסופקו בפועל על ידי אי. טי. אס. לנתבעת 1 הם אלה המופיעים במוצג נ/1, חשבונית אי. טי. אס. מספר 1024502 מתאריך 04.08.08, על סך 647,176.75₪. (פרוט' עמ' 79 ש' 4-5. עמ' 82 ש' 23). מר אורן פלטוני העיד כי העסקה שנעשתה בין אי. טי. אס. לבין נתבעת 1 התייחסה למיזם להקמת חוות תקשורת בסנטרל אפריקה. זו, לזיכרונו, הייתה העסקה היחידה שנעשתה בין אי. טי. אס. לבין נתבעת 1 ושוויה מספר מאות אלפי ש"ח, מתוכם כ-20% כלל לא שולמו לאי. טי. אס.. (פרוט' עמ' 84 ש' 11-13, 20, 25-30. עמ' 86 ש' 1-2. עמ' 87 ש' 22. עמ' 93 ש' 24-25). גם עדויות אלה, שלא נמצאה לגביהן כל עילה להטיל ספק בנכונותן ומהימנותן, מפריכות את טענת נתבעת 1, לפיה, מלוא הסך של 352,000 דולר הועבר לחברת אי. טי. אס.. על פי עדויותיהם של מר גולן ומר פלטוני, לחברת אי. טי. אס. הועברו, לכל היותר, כ- 155,000 דולר. לאור האמור להלן בסעיפים 82-84, בפועל לאי. טי. אס. שולם סכום נמוך אף יותר, 400,000₪ בלבד, שערכם במועד הרלבנטי כ-120,000 דולר. כתב התביעה שהגישה חברת אי. טי. אס. נגד נתבעת 1 כמפורט להלן בסעיפים 82-84 וכן עדויותיהם של מר גולן ומר פלטוני, גם מפריכים את טענת נתבעים 1 ו-3, לפיה, שני מסמכי ההעברות הבנקאיות שצורפו כנספח 4 לתצהיר נתבעת 1 מעידים על העברת הסכומים הנקובים בהם (99,700 דולר ו-251,000 דולר) לחברת אי. טי. אס..

ב(8) הסכם המייסדים מיום 18.07.08

53. בין נתבעת 1, מר אדרי ומר שטיינהרטר נחתם ביום 18.07.08 הסכם המייסדים, נספח ה' לתצהיר מר אדרי. (להלן: "הסכם המייסדים השני").

54. בהסכם זה נתבעת 1 הצהירה כי הינה בעלת יכולות מקצועיות ובעלת קשרים והסכמים ברי תוקף עם חברות טלפוניות שונות בתחום התקשורת ובמיוחד בתחום ה-voip וכי יש לה הסכמים עם חברות הרוכשות דקות וזמן אויר ועמן ישנה התקשרות חוזית למספר שנים. מר אדרי הצהיר כי בידו זיכיון בר תוקף מאת חברת סוקטל בסנטרל אפריקה, המאפשר לו לשדרג מרכז תקשורת קיים של חברת סוקטל וכי יש לו קשרים עסקיים בסנטרל אפריקה בתחום התקשורת ובכלל זה ב-voip ואינטרנט. מר אדרי התחייב בהסכם להעמיד את קשריו ואת הזיכיון באופן בלעדי לרשות הצדדים לשם הקמת מרכז תקשורת ברפובליקת מרכז אפריקה בכפוף לתנאי ההסכם. מר שטיינהרטר, שכאמור היה צד להסכם, כונה בהסכם "המשקיעים". עוד הוסכם בין הצדדים כי תוקם חברה זרה בקפריסין וכן הוסכמה חלוקת מניות לפיה:

נתבעת 1 תחזיק בשתי מניות הנהלה וב-25% מהון המניות של החברה.

מר אדרי יחזיק בשתי מניות הנהלה וב-25% מהון המניות של החברה.

מר שטיינהרטר יחזיק בשתי מניות הנהלה וב-50% מהון המניות של החברה.

נתבע 3 יחזיק בשתי מניות הנהלה כנאמן המשקיעים. כאמור לעיל, "המשקיעים" על פי הסכם זה הם מר שטיינהרטר.

55. ביחס לסיבת חתימת הסכם המייסדים השני ומועדו, נתבעים 1 ו-3 מסרו, כמובא להלן, גרסאות בתצהיריהם.

56. לדברי נתבעת 1, זמן מה לאחר שבכספי התובע נרכש ציוד, היא ונתבע 3 הגיעו למסקנה כי מוטב שמר אדרי גם כן יהיה חתום על הסכם המייסדים ולכן נחתם עמו הסכם מייסדים. ביחס להיעדרו של התובע מהסכם זה, נתבעת 1 טענה כי למיטב זיכרונה, נתבע 3 טען שהתובע לא הצליח להגיע לפגישה והוא (התובע), אישר את חתימת ההסכם עם מר אדרי. (סעיף 13 לתצהיר נתבעת 1).

57. נתבע 3 טען כי עלה חשש כי מר אדרי יתכחש להסכם שנחתם בין נתבעת 1 לבין התובע ולמשמעויותיו מבחינת התובע. לכן, לדבריו, על מנת לשמור על זכויותיו של התובע, נחתם הסכם המייסדים השני. לדברי נתבע 3, התובע לא יכל להופיע לחתימת הסכם המייסדים השני. עוד לדבריו, מטעמי תיאום זמנים עם הצדדים ומכיוון שמר שטיינהרטר ייצג את הצד של המשקיעים, נתבע 3 יידע את התובע בטלפון אודות פרטי ההסכם וחתימתו והתובע נתן אישורו לכך. (סעיפים 22, 25-26 לתצהיר נתבע 3).

58. נתבעת 1, בחקירתה הנגדית, בתשובה לשאלה מדוע נחתם הסכם המייסדים השני, אמרה:

"לתובע 1 מאוד הפריע שאדרי לא היה חלק מהסכם זה. לא זוכרת בדיוק איזה חודש זה היה אך אדרי היה בקונגו, והתובע 1 ביקש ספציפית מהנתבע 3 שהוא יהיה גם חלק מההסכם, וזה בדיוק מה שעשינו, מילאנו בקשת התובע 1". (פרוט' עמ' 108 ש' 6-8).

לדברי נתבעת 1, אפוא, הסכם המייסדים השני נחתם לבקשת התובע. אך נתבע 3 לא טען בתצהירו כי התובע ביקש לערוך הסכם עם מר אדרי. נתבע 3 טען, כאמור לעיל, באופן כללי, כי עלה חשש כי מר אדרי יתכחש להסכם שנחתם בין נתבעת 1 לבין התובע ולמשמעויותיו מבחינת התובע. נתבע 3 לא פירט מי חשש, מדוע ומתי עלה החשש.

59. לדברי מר אדרי בחקירתו הנגדית, הוא נכח בפגישה שהתקיימה בבית נתבעת 1, פגישה בה נכחו נתבעת 1, התובע ונתבע 3. לדבריו, בפגישה זו דובר על עקרונות ואחריה נחתם הסכם המייסדים השני. (פרוט' עמ' 26 ש' 23-24. עמ' 27 ש' 7-8. עמ' 34 ש' 24-25. עמ' 35 ש' 13-22). מחקירתו הנגדית עלה כי הוא נכח רק בפגישה אחת בה נכח התובע. לדברי מר אדרי, הוא לא דווח ולא עודכן לא אודות הסכם המייסדים שנעשה עם התובע ולא על הכספים שהתובע העביר. לדבריו, נתבעים 1 ו-3 העלימו ממנו כי הסכם כמעט זהה להסכם המייסדים השני נחתם עם התובע במאי 2008, כשלושה חודשים קודם. לדבריו, לאחר שנודע לו על ההסכם שנעשה עם התובע וכן על כך שהתובע שילם בגינו 360,350$ לנתבעת 1 באמצעות נתבע 3, הוא פנה לנתבעים 1 ו-3 בטענות קשות על מעשה הרמייה שבהחתמתו של מר אדרי, בניסיון להכשיר מעשי רשלנות, רמייה ועוקץ שנעשו כלפי התובע. על ההתקשרות בין נתבעת 1 לבין התובע נודע לו רק מתוך הסכם המייסדים השני, שנחתם בינו לבין נתבעת 1 ומר שטיינהרטר, כשקרא בהסכם שניתנו 352,000 דולר. לדבריו, הכספים ששילם התובע לא הועברו כמקדמה עבור הציוד. לדבריו, על כך שהכספים שהתובע העביר נעלמו ושולמו ישירות לספקים נודע לו אחרי שנחתם הסכם המייסדים השני. לדבריו, כשנודע לו, שנתבע 3 היה "השושבין" להסכם המייסדים עם התובע, מר אדרי פנה לנתבע 3. (פרוט' עמ' 26 ש' 1-3. עמ' 27 ש' 1-14, 18-19. עמ' 28 ש' 20). עוד לדבריו, בהסכם המייסדים השני הוא לא נתן לנתבעת 1 את האפשרות לעשות בזיכיון שימוש והוא לא נתן לנתבעת 1 אפשרות לעשות דברים ללא ידיעתו. לדבריו, הוא היה אמור להיות מעורב אך בפועל הוא לא היה מעורב. (פרוט' עמ' 27 ש' 20-31). לדברי מר אדרי, נתבעת 1, שהייתה צריכה לדאוג לאספקת ציוד, לא סיפקה ציוד והוא (מר אדרי) סיפק את הציוד בעצמו. (פרוט' עמ' 26 ש' 8-9, ש' 12-18. עמ' 28 ש' 20-21. עמ' 30 ש' 20-21).

60. בחקירתו הנגדית, נתבע 3 טען כי הצדדים להסכם המייסדים השני ידעו על קיומו של התובע וכי כולם ידעו שהסכם המייסדים השני הוא המשכו של הסכם המייסדים הראשון ותוספת לו. (פרוט' עמ' 130 ש' 19-24). דבריו הם בניגוד לדברי מר אדרי.

61. כאמור לעיל בסעיף 57, נתבע 3 טען כי הסיבה שבגללה התובע אינו צד להסכם המייסדים השני היא שהתובע לא יכל להגיע לפגישה שבה נחתם ההסכם. (ר' חקירתו הנגדית בפרוט' עמ' 130 ש' 22-23). הסברו זה של נתבע 3 אינו מניח את הדעת. התובע הוא היחיד שהשקיע כספים בעסקה, הוא בעל עניין מהותי ואין זה מתקבל על הדעת שהוא לא יצורף כצד להסכם המייסדים השני. אפילו התובע לא יכל להגיע לפגישה, לא הייתה כל מניעה לציינו כצד להסכם או לציין שהוא אחד מהמשקיעים והוא יכל להשלים את חתימתו במועד אחר. אך התובע לא מוזכר בהסכם כלל, דבר שאינו סביר. בסעיף 9.2 להסכם המייסדים השני נכתב שסך של 352,000 דולר כבר שולם ישירות לספקים לקניית ציוד, התקנתו והעברתו למרכז אפריקה. לא נאמר בהסכם כי התובע הוא זה ששילם כספים אלה. התנהלות זו אינה סבירה. סביר יותר שהתובע הושאר על ידי נתבעת 1 ונתבע 3 מחוץ להסכם המייסדים השני כדי להסתיר ממנו את העובדה שהצהרות נתבעת 1 בהסכם המייסדים הראשון, לפיהן, הזיכיון נשוא ההסכם שייך לה, אינן אמת וכן כדי להסתיר ממנו את מחדל ההתקשרות בהסכם המייסדים הראשון, שעה שבעל עניין מרכזי – הוא בעל הזיכיון – כלל אינו צד לעסקה. הסתרת עצם קיומו של התובע ואי הגילוי בהסכם המייסדים השני כי הוא "המשקיע" שההשקעה בסעיף 9.1 להסכם המייסדים השני מיוחסת לו, והוא זה ששילם את הסך של 352,000 דולר המנויים בסעיף 9.2 להסכם המייסדים השני, עולים בקנה אחד עם דברי מר אדרי, לפיהם, נתבעת 1 ונתבע 3 הסתירו ממנו את העובדה שעם התובע כבר נחתם הסכם מייסדים מספר חודשים קודם וכן את העובדה שהתובע הוא משקיע הכספים ושהוא זה אשר העביר את הסך של 352,000 דולר. את גרסת נתבע 3, לפיה, התובע לא היה צד להסכם המייסדים השני משום שלא יכל להגיע לחתימת ההסכם, אני דוחה כלא מהימנה.

ב(9) ביטול הסכם המייסדים

62. התובע טען כי בחלוף זמן קצר הבין כי נפל קרבן למעשה מרמה וכי כספי התובעים ירדו לטמיון. הוא ביקש מנתבע 3 להעביר לו את הציוד שנרכש על מנת להציל ממנו את כספי השקעה. הוא ונתבע 3 הלכו לבית נתבעת 1, זו הצביעה על 4 קופסאות קרטון שהכילו, לטענתה, את הציוד. כתנאי למסירת הקופסאות, נתבעת 1 דרשה לערוך מסמך המבטל את הסכם המייסדים. נתבע 3 ניסח מסמך כאמור ללא תאריך והחתים את התובע. המסמך שנערך הוא נספח ט"ו לתצהיר התובע, נושא תאריך 03.09.08, בו נאמר כי ההסכם שנחתם בין נתבעת 1, התובע ומר שטיינהרטר מבוטל וכי העסקה לא יצאה לפועל עקב חשד להונאה מצד מר אדרי. כן נאמר בו כי לאור השקעת התובע, הציוד שנקנה שייך לתובע. (סעיפים 44-45, 47-48 לתצהיר התובע).

63. לדברי נתבעת 1, לאחר שהציוד נרכש ותמורתו ברובה כבר שולמה, נתבעת 1 קיבלה ביום 24.08.08 מנתבע 3 את הודעת הדוא"ל נספח 6 לתצהירה. (סעיף 14 לתצהיר נתבעת 1). בהודעה נכתב:

"נשלח על ידם שליח מיוחד שהצטרף לאדרי לנסיעה לאפריקה, היה מעקב צמוד ושתלנו מישהו שהצטרף לנסיעה ועבדו עלינו חזק קיבלנו דיווח מלא והבנו שאדרי עשה כאן משחק כפול וסגר עסקה כפולה. אני שולח לך פירוט הדווח שנשלח אלינו על ידי השליח ולהשמיד מיד. תבררי איפה הציוד שכר הוכן ולעצור מיד הכל גם פה וגם באמריקה כי אסור לשלוח כלום לא נראה את זה בחזרה".

64. לטענת נתבעת 1, היא, התובע ומר שטיינהרטר נפלו קורבן למעשיו של מר אדרי. לדבריה, היא פעלה לעצור את משלוח הציוד לסנטרל אפריקה והציוד הוחזר לידיה. לדבריה, לאור מסקנת התובע כי בשל הונאת מר אדרי אין טעם להמשיך בעסקה, הכין נתבע 3, על פי דרישת התובע, הסכם ביטול הסכם המייסדים. נתבעת 1, התובע ומר שטיינהרטר חתמו עליו. (סעיפים 16-18 לתצהיר נתבעת 1).

65. נתבע 3 טען כי החשש שמר אדרי יתכחש להסכם בין נתבעת 1 לבין התובע התברר כנכון וכי נודע, באמצעות שליח ששלח נתבע 3 לסנטרל אפריקה, כי מר אדרי מנהל משא ומתן מקביל עם גורמים נוספים מעבר לתובע. לדברי נתבע 3, השליח נשלח בידיעת התובע ובהסכמתו להתלוות לקבוצה עמה ניהל מר אדרי משא ומתן מקביל. (סעיפים 22-23 לתצהיר נתבע 3).

66. התובע אמר בחקירתו הנגדית כי הוא לא זוכר אם נשלח שליח לאפריקה לברר אודות העסקה ושהוא גם לא מאמין לכך. (פרוט' עמ' 48 ש' 5-14).

67. נתבע 3 אמר בחקירתו כי הוא (נתבע 3) היה זה שהציע לשלוח את השליח משום שנודע שמר אדרי יצר קשר עם קבוצה אחרת. לדבריו, הוא יידע את נתבעת 1 על שליחת השליח ובשלב מאוחר יותר גם על תוצאות השליחות. לדבריו, כתב לה שיש חשד שמר אדרי "סוגר עסקה" עם מישהו אחר. ר' פרוט' עמ' 137 ש' 12-14:

"ש. התובע עצמו הורה לך לשלוח שליח סמוי לסנטרל אפריקה יחד עם אדרי

ת. לא הורה לי, אלא הצעתי לו שנשלח שליח כי נודע עם איזה קבוצה מר אדרי קשר קשר בעסקה, הצעתי לתובע לשתול לתוך המשלחת איש משלנו".

ר' גם פרוט' עמ' 137 ש' 17-22.

68. לדברי נתבע 3 בתצהירו, לאחר חתימת הסכם המייסדים השני, פרץ סכסוך בין נתבעת 1 לבין מר אדרי, בעקבותיו הודיעה נתבעת 1 לתובע ולנתבע 3 כי החליטה שלא להמשיך בהקמת המיזם. (סעיף 29 לתצהיר נתבע 3). בחקירתו הנגדית מסר גרסה שונה, לפיה, הוא סבר שהרקע לכך שהתובע ונתבעת 1 החליטו על ביטול ההסכם היה הגילוי שמר אדרי "סוגר עסקה" עם גורמים אחרים. (פרוט' עמ' 137 ש' 24-25).

69. לדברי נתבע 3, התובע הוא זה שהורה לו להכין מסמך לביטול הסכם המייסדים. לדבריו, הסיבה לביטול שהייתה ידועה בעת ניסוח הסכם הביטול, הייתה חשד להונאה מצד מר אדרי. (סעיף 32 לתצהיר נתבע 3).

70. התובע אמר בחקירתו הנגדית שהיה זה נתבע 3 שאמר לו שנעשתה הונאה מצד מר אדרי. בחקירתו הנגדית התובע פקפק בנכונות הטענה בדבר חשד להונאה מצד מר אדרי והעלה את האפשרות, לפיה, נתבע 3 האשים את מר אדרי בהונאה על מנת לחפות על מעשי ההונאה של נתבעת 1 ועל רשלנותו של נתבע 3 ביחס לכספי התובע. ר' פרוט עמ' 70 ש' 16-24:

"ש. אני מפנה לנספח ט"ו לתצהירך, זה הסכם הביטול. מצטטת בשורה לפני הסוף. זה לא נכון?

ת. בתחילת ההונאה עוד לא היה ברור לי. שוב – זה כמו בניין שנבנה, באותו שלב חשבתי שגם ז'אק אדרי קשור לקנוניה אך בשלב יותר מאוחר, הבנתי שזה לא.

ש. אז לגבי מר אדרי כן הגיעו אליך שמועות, אחרת לא היית חותם על כזה דבר?

ת. כך משה הלד סיפר לי.

ש. מה סיפר?

ת. אני לא זוכר בדיוק כל נקודה. ייתכן שעו"ד הלד רצה לחפות על ויקי, ובמקום לשים את זה בנאמנות, הוא זרק את זה על מר אדרי".

ב(10) מיזם חלופי

71. לדברי נתבעת 1, היא פעלה לאיתור מיזמים חלופיים שבהם ניתן יהיה לעשות שימוש בציוד שנרכש בכספי התובע ועלה בידה לאתר מיזם חלופי בטקסס ארה"ב. מספר ימים לאחר חתימת הסכם הביטול, היא פנתה לתובע והציע לו את הפרויקט שמצאה בטקסס. נקבעה פגישה בבית קפה בפתח תקווה בנוכחות נתבעת 1, התובע, נתבע 3 ומר אוריאל וולך, שהובא על ידי התובע. לדברי נתבעת 1, התובע לא התלהב מהצעתה והוא ביקש לקבל את הציוד לידיו. (סעיפים 19-21 לתצהיר נתבעת 1).

72. נתבע 3 הצהיר גם הוא כי לאחר ביטול הסכם המייסדים, נתבעת 1 הציעה לתובע להקים עמה מיזם נוסף באמצעות הציוד מהמיזם נשוא התביעה והפעם בטקסס. לדבריו, התובע כמעט הסכים ושקל זאת ברצינות לרבות באמצעות מר אוריאל וולך. לצורך זה, התקיימה פגישה ביום 08.09.08 בבית קפה בפתח תקוה במתחם יכין חקל, אולם מכיוון שנדרשו כספים נוספים לצורך ההשקעה במיזם החדש, התובע סירב להיכנס למיזם החדש ודרש מנתבעת 1 באותה פגישה כי תשיב לו את הציוד אשר נמצא ברשותה ואמר שיש לו אפשרות להשתמש בציוד עם חברת תקשורת אחרת עמה הוא בקשר. (סעיף 34 לתצהיר נתבע 3).

ב(11) מסירת הציוד לתובע

73. לדברי נתבעת 1 בתצהירה, היא מסרה לתובע את הציוד בדירתה. לדבריה, מר וולך ערך את רשימת הציוד בנוכחות נתבע 3 והתובע אישר בכתב את קבלת הציוד. (סעיפים 19-21 ונספח 9 לתצהיר נתבעת 1).

74. הסכם ביטול הסכם המייסדים נושא תאריך 03.09.08 ורשימת הציוד נושאת תאריך ח' אלול תשס"ח שהוא 08.09.08. לפיכך, הסכם הביטול נעשה ונחתם טרם שנמסר הציוד לידי התובע ומר וולך.

75. מטעם התובעים הוגש תצהיר מר אוריאל אלעזר וולך, מהנדס, מומחה לתקשורת voice over i.p.. מר וולך בדק את הציוד שהועבר אליו מביתה של נתבעת 1. הציוד נלקח מבית נתבעת 1 ואוחסן באמצעות מר וולך. (פרוט' עמ' 58 ש' 31-32). לדברי מר וולך בתצהירו, אין כל קשר בין הציוד המפורט בהצעת המחיר של חברת VERSCOM INTERNATIONAL, נספח ז' לתצהיר התובע, לבין הציוד שנבדק על ידו בפועל.

76. מר וולך ערך את המכתב מיום 05.02.09, נספח ט"ז לתצהיר התובע. במכתבו כתב כי במסמך הצעת המחיר של חברת VERSCOM INTERNATIONAL, ישנה רשימה של פרטי תוכנה וצלחות לוויין בסכום של 351,000 דולר. לדבריו: "אין שום דמיון בין הפרטים במסמך ובפרטים שנמסרו". לדבריו, ספק הציוד שנמסר לו הוא חברת אי. טי. אס.. מר וולך שוחח עם מר פלטוני, מנהל השיווק של חברת אי. טי. אס., שמסר לו כי נתבעת 1 חייבת לחברת אי. טי. אס. כ- 80,000 דולר ובשל חובה, מסרבת אי. טי. אס. לספק את רישיונות התוכנה הנדרשים להפעלת הציוד. מר פלטוני העביר למר וולך את החשבוניות הרלבנטיות לציוד שנמסר למר וולך, המפרטות את הציוד ואת התוכנה להפעלתו. חשבוניות חברת אי. טי. אס., שתיים במספר, צורפו לתצהיר מר וולך. (חשבונית מספר 1024502 מתאריך 04.08.08 לכבוד קול פור יו ע"ס 647,176.75₪ (נספח ט"ז4), חשבונית מספר 1024503 מתאריך 05.08.08 לכבוד קול פור יו ע"ס 39,849.51₪ (נספח ט"ז5)). החשבוניות העלו כי חלק מפרטי הציוד מחייבים תוכנת הפעלה וחלקם הינם פרטי תוכנה ללא רישיון ואינם ניתנים לשימוש, וכי סך כל עלות החומרה שנמסרה לידי מר וולך, ללא התוכנה, 92,980 דולר. לדברי מר וולך, הציוד אינו ניתן למכירה או לשימוש.

77. לדברי מר וולך בעדותו, כבר בעת קבלת הציוד בבית נתבעת 1 הוא ראה שהציוד הנמסר אינו הציוד של חברת VERSCOM INTERNATIONAL המפורט בהצעת המחיר של VERSCOM INTERNATIONAL. לדבריו המסמך כולל רכיבים של אנטנה לוויינית, שהם רכיבים מאוד גדולים ולגביהם מלכתחילה ניתן היה לזהות כי הם אינם נמצאים. לאחר שבדק את הציוד הגיע למסקנה שדבר מרשימת הציוד בהצעת המחיר של VERSCOM INTERNATIONAL אינו מצוי בציוד שנמסר לתובע. ר' פרוט' עמ' 61 ש' 5-13:

"ש. מה המשמעות שאתה מצויין במסמך כעורך הרשימה?

ת. אספר לך – הלכתי לבית הזה וראיתי את התמונה מול עיניי, של מה שהתרחש, בין רשימה שניתנה לי וציוד אחר לחלוטין.

ש. (בית המשפט) איך ידעת זאת?

ת. כי זה הדבר הראשון שהערתי בפניהם, היכן הציוד של חב' וורסקום שמופיע כאן שעליו התובע 1 נדרש לשלם כ"כ הרבה כסף.

כשראיתי שזה ציוד אחר לגמרי ושבסופו של דבר הוחלט לקחת הציוד ע"מ לבדוק אם ניתן לממשו, כמובן ששאלתי את ויקי אם ניתן לקחת את הציוד, ולקחתי ברשות, וביקשתי מהאנשים הנוכחים לערוך את הרשימה. מאוד התרגשתי".

וכן עמ' 61 ש' 29-עמ' 62 ש' 5:

"ש. נשאלת על ידי ב"כ הנתבעים למה כן היה מתאים הציוד, ולא הספקת לענות. תשיב בבקשה?

ת. הציוד שנלקח הוא איכותי המתאים להפעלת מע' טלפוניה דרך האינטרנט, מה שכולנו מכירים היום. זה בהחלט ציוד איכותי. הציוד שהתובע 1 התיימר לקנות מהחברה וורסוקום דלוואר, יש למטה רכיבים של אנטנה לוויינית שהם רכיבים מאוד גדולים, אז הם לא היו במערכת הזאת, התובע 1 כביכול שילם על דברים, ושום דבר ממה שראיתי לא מופיע בהצעת המחיר שעבורה התובע 1 שילם כסף, וזה מה שעשה את סימן השאלה הגדול, זו תשובה שעד היום לא ראיתי".

78. בעדותו מסר מר וולך כי הוא נפגש עם ספקית הציוד חברת אי. טי. אס., הוא גם בדק אם ניתן להחזיר את הציוד לספק ונאמר לו שלא רק שלא ניתן להחזיר את הציוד אלא שנתבעת 1 לא שילמה את כל הסכום תמורתו ולכן התובע אינו יכול לעשות בו שימוש משום שאין בו רישיונות. ר' פרוט' עמ' 59 ש' 6-9: "דבר ראשון שרציתי הוא לבדוק אם ניתן להחזיר הציוד לספק, ואז הוא אמר לי שלא רק שלא ניתן להחזיר הציוד, אלא שהנתבעת 1 לא שילמה את כל הסכום ולכן אינני יכול לעשות בו שימוש, כי אין בו רישיונות".

79. נתבעת 1 טענה בחקירתה הנגדית, כי הציוד שנרכש בכספי התובעים "היה בממן מיועד לצאת לאפריקה". היא קיבלה הוראה לאסוף את הציוד, יצא שליח מיוחד על ידי אי. טי. אס. להעביר את הציוד בחזרה. ציוד זה הועבר לתובע וזו הסיבה לכך "שההסכם התפוצץ". (פרוט' עמ' 114 ש' 15-21). על פי גרסה זו, אפוא, מלוא הציוד שנרכש בכספי התובע היה בישראל והועבר על ידי נתבעת 1 לתובע. בהמשך חקירתה הנגדית על ידי ב"כ נתבע 3, נתבעת 1 סתרה את עצמה וטענה גרסה שונה בתכלית, לפיה, רק חלק מהציוד שנרכש בכספי התובע הועבר על ידה לתובע. כן טענה שחלק מהציוד "עד היום יושב בארה"ב". ר' פרוט' עמ' 123 ש' 2-17. וכן דבריה בש' 6-8:

"ש. מדובר בציוד שנרכש גם בארץ וגם בארה"ב?

ת. כן. חלק מהציוד אצל רוזנבלט וחלק עדיין בארה"ב. עד היום יושב בארה"ב, כך אני חושבת. מר רוזנבלט ידע מזה".

הצהרותיה ועדותה של נתבעת 1, אפוא, בשקר יסודם.

80. תצהיר ועדות מר וולך במהותם הינם חוות דעת מומחה ולא נמצאה כל עילה לפקפק במקצועיותו של מר וולך או בנכונות דבריו ומהימנותם. הנתבעים לא הביאו כל חוות דעת או תצהיר נגדיים לתצהירו של מר וולך כך שתצהירו ועדותו גם לא נסתרו. לזאת יש להוסיף כי אין לסמוך, לעניין הציוד שנמסר לתובע, על נתבעת 1 שהצהירה והעידה טענות סותרות מניה וביה וכל טענותיה בעניין זה בלתי מהימנות בעליל.

81. אשר על האמור, אני קובעת כי הציוד שנמסר על ידי נתבעת 1 לתובע כולו אינו תואם את רשימת הציוד בהצעת המחיר של חברת VERSCOM INTERNATIONAL, נספח ז' לתצהיר התובע. הציוד שמסרה נתבעת 1 לתובע הוא ציוד אחר ושונה מהציוד שנדרש למיזם נשוא התביעה והוא גם נותר חסר כל ערך, בהיעדר הרישיונות ותוכנות ההפעלה הנדרשים להפעלת הציוד. אלה לא נמסרו על ידי ספקית ציוד זה, חברת אי. טי. אס. משום שנתבעת 1 לא שילמה את מלוא התמורה לאי. טי. אס. עבור הציוד.

ב(12) מהימנות

82. חברת אי. טי. אס. אשר עוסקת, כאמור, ביבוא, ייצור ושיווק מערכות טלקומוניקציה, הגישה ביום 23.06.09 בת"א 172925/09 (בית משפט השלום בתל-אביב-יפו), תביעה נגד וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 על סך 271,929 ש"ח. (להלן: "תביעת אי. טי. אס."). (כתבי בי הדין בתביעת אי. טי. אס הוגשו על ידי התובעים בהודעה מיום 29.09.14). על פי תדפיס רשם החברות שצורף לתביעת אי. טי. אס., וויפאקסס בע"מ ח.פ. 51-406697-6, הינה חברה שנתבעת 1 מחזיקה בה 94% מהמניות הרגילות וב-100% ממניות ההנהלה.

83. בתביעת אי. טי. אס. נטען כי במהלך שנת 2008 וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 התקשרו עם אי. טי. אס. בהסכם לרכישת ציוד טלקומוניקציה, אשר היה מיועד לפרויקטים של וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 באל סלבדור וגרמניה. בכתב התביעה נטען כי נתבעת 1 מנהלת כעוסק מורשה גם עסק בשם "קול פור יו" והתקשרותה של נתבעת 1 עם אי. טי. אס. הייתה גם בשם "קול פור יו". כנגד הציוד התחייבו וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 לשלם לאי. טי. אס. סך של 193,869 דולר ארה"ב. וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 שילמו לאי. טי. אס. מקדמה בסך של 400,000₪. בתחילה יצאו החשבוניות על שם נתבעת 1, לבקשתה, ובמסגרת עסקה "קול פור יו", אך מאחר שגם וויפאקסס בע"מ הייתה צד להסכם, אי. טי. אס. הוציאה חשבונית על יתרת הסכום שלא נפרע גם על שם וויפאקסס בע"מ. הציוד המוזמן סופק במלואו אך וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 לא שילמו לאי. טי. אס. דבר מעבר לסכום המקדמה. אי. טי. אס. הנפיקה לוויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 חשבונית על סך 264,541.54₪ וזו לא נפרעה. (סעיפים 4-7 לכתב התביעה).

84. לכתב התביעה צורפו, בין שאר מסמכים, המסמכים כדלקמן:

א. טבלת מוצרים בסכום כולל של 159,410 דולר, עליה מופיעה חתימת נתבעת 1 ולידה תאריך 29.05.08.

ב. טבלת מוצרים בסכום כולל של 161,483 דולר, עליה מופיעה חתימת נתבעת 1 ולידה תאריך 28.05.08.

ג. מסמך שכותרתו "General Terms and Conditions", עליו מופיעה חתימת נתבעת 1 ולידה תאריך 29.05.08.

ד. חשבונית אי. טי. אס מיום 11.06.08 לכבוד וויפאקסס בע"מ על סך 400,000₪, סכום שהתקבל בהמחאה.

ה. חשבונית מס מספר 1024502 של אי. טי. אס. מיום 04.08.08, לכבוד קול פור יו, על סך 647,176.75₪.

ו. חשבונית מס מספר 1024841 של אי. טי. אס. מיום 31.08.08, לכבוד וויפאקסס בע"מ על סך 264,541.54₪.

85. בכתב ההגנה שהוגש בהליך הנ"ל, וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1 טענו כי ההתקשרות נשוא תביעת אי. טי. אס. הייתה בגין עסקאות תקשורת שונות. (סעיף 14 לכתב ההגנה).

86. בתצהיר העדות הראשית של נתבעת 1, אשר הוגש בתביעת אי. טי. אס., נתבעת 1 טענה כי בהתקשרות נשוא תביעת אי. טי. אס, היה מדובר ברכישת ציוד מכספי משקיעים אשר התקשרו עם וויפאקסס בע"מ בעסקאות שונות. נתבעת 1 טענה כי היא רק גורם מתווך בעסקה בין המשקיעים לבין אי. טי. אס. והמשקיעים הם המשלמים עבור הציוד הנרכש מאי. טי. אס.. עוד טענה כי התקיימה פגישת פרזנטציה במשרדי חברת אודיוקודס, שהינה יצרנית הציוד אותו משווקת עבורה חברת אי. טי. אס., באזור התעשייה "איירפורט סיטי". בפגישת הפרזנטציה הנ"ל, אי. טי. אס. הציגה באמצעות נציגה, מר אורן פלטוני, את הציוד נשוא העסקה, תפקידה של אי. טי. אס., מחיר הציוד, שימוש הציוד ומאפייניו וכו' והפרזנטציה נעשתה למשקיעים ולנציגיהם אשר נכחו בפגישה. (סעיפים 12, 15-16 לתצהיר נתבעת 1).

87. בדיון מיום 01.11.09 שהתקיים בתביעת אי. טי. אס, ב"כ וויפאקסס בע"מ ונתבעת 1, טען כי בעסקה נשוא תביעת אי. טי. אס. היה מדובר בתובע, מר בנימין רוזנבלט. ר' פרוט' עמ' 2 ש' 21-עמ' 3 ש' 2:

"מדובר במשקיעים ספציפיים שקשורים לאותה עסקה. מדובר במשקיע בשם רוזנבלט בנימין, יש סכסוך משפטי תלוי ועומד בבית המשפט, בגין אותה עסקה, בין הצדדים כאשר הטענה נגד רוזנבלט זה שהעסקה התפוצצה מטעמים כאלה ואחרים הקשורים באשמתו. התפוצצות העסקה גרמה לנתבעת 1 שלא להסדיר את תשלום החוב ומשכך, הנתבעת 1 צריכה להשלים את אותו החסר מכספים שהיו אמורים להגיע ולא הגיעו מרוזנבלט או ממשקיע אחר. את הסיכון הזה לקחה על עצמה התובעת כמי שהכירה את הנתבעת 2 שהיא המנהלת של נתבעת 1.

חלק מהציוד נשלח בהתחלה לגרמניה, לאחר מכן הוחזר לבנימין רוזנבלט במסגרת ביטול העסקה שנעשתה מצידו. הוא רכש את הציוד לצורך פרויקט בגרמניה. כך החליטו הצדדים, הכוונה לנתבעת 2 ורוזנבלט. הענין עומד ותלוי בבית משפט, לשני הצדדים יש טענות אחד כלפי השני. חלק מהציוד נשאר אצל רוזנבלט וחלק מהציוד, אם אני לא טועה, עדיין נמצא בגרמניה. גרמניה ורוזנבלט זה היינו הך".

88. באותו הליך (תביעת אי. טי. אס), נתבעת 1 העידה בישיבת 17.12.09 תחת אזהרה, ואמרה:

"רוזנבלט הוא המשקיע שגויס לצורך העסקה הספציפית. רוזנבלאט היה אמור להשקיע ברכישת ציוד למדינה שנקראת סנטראל אפריקה. אנחנו היינו אמורים בעצם להחליף את הציוד הקיים שם בציוד מתקדם יותר. אני החברה שלי ואנשים שאני קשורה אליהם. כאשר אני הגורם המתווך בין המשקיע לבין אותה חברה שתבחר ממנה יקנה הציוד. אני מתווכת בסיפור כך אני עובדת מזה 16 שנה. העסקה היא בין רוזנבלט לתובעת.

טרום סגירת העסקה וטרום סגירת התנאים לעסקה והעברת התשלומים בוצעה היכרות וסיכום דברים לתנאים של התשלום בין אי. טי. אס. לבין המשקיע. לאחר שנפגשו וסוכמו תנאי התשלום, וסוג הציודים שצריך, הועבר תשלום כמו שסיכמנו ע"ס 400,000₪. הכסף הועבר אלי במזומן ואני הכנתי המחאה בנקאית בבנק. סה"כ העסקה היה 800,000₪ כאשר חלק הולך לתובעת וחלק הולך למערכת בילינג. אני קונה את מערכת הבילינג בחברה מסויימת בארצות הברית. אני קונה אותה בידיעת מר רוזנבלט. אני רק מתווכת. את החשבונית במקרה זה הסכמתי לקבל כי עדיין לא הוקמה חברה משותפת בינינו לבין רוזנבלט. החברה היתה בהקמה עם העו"ד של רוזנבלט ועם העו"ד מטעמינו.

קיבלנו את הציוד. עוד לא העברנו את זה לסנטרל אפריקה. עוה"ד של רוזנבלט התקשר ואמר כי רוזנבלט לא מוכן להשלים את העסקה. הציוד נמצא אצל רוזנבלט הוא לקח אותו. כאשר הוא הודיע על ביטול העסקה הוא דרש לקבל את הציוד כי הוא שילם עליו. הסברתי לו כי הוא לא שילם את מלוא הציוד ולכן התעקש לקחת אותו. הציוד היה במחסן. הוא הגיע לחברת השילוח והוא לקח את הציוד משם. הציוד היה על שמו. חתמתי לו שהוא לוקח את הציוד. באף עסקה במשך 16 שנה. אני מתווכת בין מי שרוצה להשקיע לבין פרויקטים במדינות העולם השלישי". (פרוט' עמ' 6 ש' 13-עמ' 7 ש' 6).

89. ראוי לציין כי בחקירתה הנגדית בהליך דכאן, נתבעת 1 התכחשה לכך שמסרה עדות תחת אזהרה במסגרת תביעת אי. טי. אס.. נתבעת 1 טענה כי היא לא העידה ולא עמדה בפני שופט, דבר אשר נסתר מניה וביה מפרוטוקול הדיון בתביעת אי. טי. אס.. ר' חקירתה הנגדית פרוט' עמ' 109 ש' 19-27:

"ש. את העדת בתביעת איי טי אס ?

ת. באיי טי אס לא העדתי בבית המשפט.

ש. מציג לך פרוטו' ושואל אם העדת שם?

ת. לא. מול שופט – לא.

ש. מציג לך פרוטוקול בתיק 172925/09 מיום 17.12.09, את הנתבעת 2 ויקי פלדמן, ופה כתוב הנתבעת 2 מוזהרת כדין?

ת. אני מעולם לא עמדתי בפני שופט, לא נתבקשתי.

ש. מציג לך מה שאת אומרת בעדות בשבועה לאחר אזהרה?

ת. אני לא עמדתי מול שופט".

90. נתבעת 1 מסרה, אפוא, במסגרת תביעת אי. טי. אס, שתי גרסאות שונות בתכלית. בכתב ההגנה ובתצהיר עדותה הראשית טענה כי בהתקשרות נשוא תביעת אי. טי. אס, היה מדובר ברכישת ציוד מכספי משקיעים אשר התקשרו עם וויפאקסס בע"מ במספר עסקאות תקשורת שונות. לפי גרסה זו, נתבעת 1 היא רק גורם מתווך בעסקה בין המשקיעים לבין אי. טי. אס. והמשקיעים הם הגורם המשלם עבור הציוד. בעדותה בבית המשפט אמרה, כמובא להלן, דברים שונים בתכלית:

א. אין מדובר במספר משקיעים אלא במשקיע 1, הוא התובע בהליך דכאן וכן מדובר בעסקה נשוא ההליך דכאן, דהיינו, פרויקט התקשורת בסנטרל אפריקה.

ב. בינה לבין התובע ישנה עסקת תווך בלבד ונתבעת 1 משמשת כמתווכת בין התובע לבין ספקי הציוד.

ג. סך כל העסקה 800,000₪. חלקו מיועד לאי. טי. אס. וחלקו למערכת בילינג אותה היא רוכשת בארה"ב.

ד. לנתבעת 1 הועבר סך של 400,000₪ במזומן. נתבעת 1 הכינה המחאה בנקאית בבנק ושילמה לאי. טי. אס..

ה. התובע הודיע כי הוא לא מוכן להשלים את העסקה.

ן. התובע דרש לקבל את הציוד ולקח אותו.

ז. הציוד נלקח על ידי התובע ממחסן של חברת השילוח.

91. בעדותה הנ"ל נתבעת 1 אמרה דברים שאין בהם אמת. בעוד שסכום ההשקעה של התובע בפרויקט, כאמור בהסכם המייסדים, הוא 800,000 דולר, נתבעת 1 טענה לעסקה בסך 800,000₪ בלבד; הגם שמעמדה בעסקה הוא של שותפה בפרויקט התקשורת כאמור בהסכם המייסדים, טענה כי היא "רק מתווכת" בין התובע לספקי הציוד; עוד טענה כי הועבר אליה סך של 400,000₪ בלבד שעה שהועברו אליה 352,000 דולר מכספי התובע (כ-1.2 מיליון ש"ח בערכי יוני 2008); בעוד שבהליך דכאן טענה כי העסקה לא יצאה לפועל בעטיו של מר אדרי, בעדותה הנ"ל טענה כי העסקה לא הושלמה בעטיו של התובע. עוד טענה כי התובע לקח את הציוד ממחסני חברת השילוח שעה שנתבעת 1 מסרה את הציוד לתובע בביתה.

92. אי. טי. אס. טענה, כאמור לעיל, כי הציוד שרכשה נתבעת 1 ממנה היה מיועד לפרויקטים באל סלבדור וגרמניה. בהליך דכאן העיד מטעם התובעים מר אורן פלטוני, אשר שימש במועד הרלבנטי סמנכ"ל מכירות בחברת אי. טי. אס.. לדבריו, העסקה שנעשתה בין אי. טי. אס. לבין נתבעת 1 התייחסה למיזם להקמת חוות תקשורת בסנטרל אפריקה וזו, לפי הזכור לו, העסקה היחידה שנעשתה בין אי. טי. אס. לבין נתבעת 1. (פרוט' עמ' 84 ש' 11-13, 20. עמ' 86 ש' 1-2. עמ' 87 ש' 22. עמ' 93 ש' 24-25). לדבריו, כאשר אי. טי. אס. ניסתה לגבות את הסכום שטרם שולם לה בגין העסקה, התברר כי הציוד לא הותקן ולא הועבר לסנטרל אפריקה ונתבעת 1 מסרה שהיא מעדיפה לנתב ולדוור את הציוד או חלקו למקומות אחרים בעולם, לאל סלבדור, גרמניה ואולי מדינות נוספות. ר' פרוט' עמ' 87 ש' 22-25:

"ממה שזכור לי, שהיה איזשהו פרק זמן שניסינו לגבות את הדלתא של התשלום האחרון שזה בעצם הרווח של איי טי אס ואז הובהר לנו כי הציוד כלל לא הותקן ולא הועבר לסנטרל אפריקה, ואז הבנו שחלק מהציוד צריך להיות באל סלבדור, חלק בגרמניה, ושוב ייתכן שאני מפספס מדינות נוספות, ואנו אמרנו שלנו זה לא משנה היכן זה יותקן ושצריך לשלם לנו את התשלום האחרון". (ר' גם פרוט' עמ' 85 ש' 13-14).

ר' גם פרוט' עמ' 88 ש' 1-5:

"ש. אני מבין ממך שבעצם ויקי עשתה איתכם איזושהי עסקת מסגרת, פתחה אצלכם תיק לקוח הזמינה ציוד וחילקה אותו איך שבא לה, וביקשה מכם להוציא חשבוניות איך שמתחשק לה, כל עוד קיבלתם את הכסף זה לא עניין אתכם?

ת. בצורה מאוד מאוד קרה, אז כן. כל עוד קיבלנו את הכסף וכשלא קיבלנו את הכסף זה מאוד עניין אותנו ורואים זאת לפי תכתובות המייל".

וכן פרוט' עמ' 94 ש' 10-12:

"...ואז הבנתי שיש איזה עיכוב בפרויקט ובעצם הציוד כבר נמצא אצלה, וחבל כי זה ציוד שעולה המון כסף אז היא מעדיפה לנתב אותו או חלקו למקומות אחרים".

93. יצוין כי בחקירתה הנגדית נתבעת 1 הודתה כי היא הייתה מעורבת במספר עסקאות תקשורת במקביל במספר מדינות. ר' פרוט' עמ' 125 ש' 20-21, שם אמרה כי במועד הרלבנטי לפרויקט התקשורת בסנטרל אפריקה, היו לה פרויקטים נוספים בסלבדור ובארגנטינה.

94. מהאמור לעיל, כמו גם מתוך שלל החשבוניות שצירפה נתבעת 1 לתצהיריה וכן העובדה שהיא מסרה לתובע ציוד תקשורת שהיה בידיה ואשר לא תאם את הציוד של הפרויקט נשוא הסכם המייסדים, ניתן להסיק כי נתבעת 1 הייתה מעורבת בעסקאות תקשורת שונות במדינות שונות. כן ניתן לקבוע, ברמת סבירות גבוהה כי היא עשתה שימוש בכספי התובע למטרותיה בעסקאות אחרות שבהן עסקה או הייתה מעורבת.

95. כאמור בהסכם המייסדים, נתבעת 1 התקשרה עם התובע בעסקה שבה הייתה אמורה להיות שותפתו בפרויקט יחד עם מר שטיינהרטר ומר לוי. על פי ההסכם, היא הייתה אמורה להיות בעלת מניות ומנהלת בחברה אותה הוסכם להקים, וכן הייתה צפויה להיות שותפה ברווחי העסק. במסגרת תביעת אי. טי. אס. העידה, כאמור לעיל, עדות שקר, לפיה, מעמדה בפרויקט היה של מתווכת בלבד בין התובע לבין ספקים. כאשר נחקרה בהליך דכאן אודות גרסתה בתביעת אי. טי. אס., הסתבכה במסכת שקרים. בדיון מיום 20.04.15, טענה כי במסגרת הסכם המייסדים עם התובע מעמדה לא היה של מתווכת אלא היא הייתה צד לעסקה ו"חלק מההסכם". ר' פרוט' עמ' 109 ש' 17-18:

"ש. באיזה מעמד היית כאן, כמתווכת?

ת. פה לא הייתי מתווכת, אלא חלק מההסכם". (ר' גם עמ' 110 ש' 17).

במקום אחר בחקירתה הנגדית טענה כי היא ביקשה לקבל שכר כמתווכת. (פרוט' עמ' 110 ש' 10-11), ובהמשך חקירתה אף אחזה בשתי הגרסאות בו זמנית. ר' פרוט' עמ' 117 ש' 23-עמ' 118 ש' 13:

"ש. בעמ' 6 לפרוטוקול, את לאחר שהוזהרת על ידי בית המשפט לומר אמת, העדת וכך אמרת (מצטט) שורות 23 ואילך – את אומרת שורות 27-30 ומצטט, את אומרת – אני רק מתווכת ואת חוזרת על זה עמ' 7 שורות 1-6, ז"א איפה ההצהרה הנכונה, בהסכם שאת חתומה עליו בעלת ידע ויזמית או העדות שלך בבית המשפט שאת רק מתווכת?

ת. האמת בשניהם. אני 22 שנה בתחום התקשורת ובמשך 22 שנה אני עוסקת בתיווך בין חברות, מעולם לא הייתי יזמית, יש לו פה אימיילים שהתכתבתי וכתוב בהם בפירוש שאני בד"כ מתווכת וגובה 10 אחוז עבור תווך עסקה.

לשאלת בית המשפט:

ת. בעסקה זו מעמדי היה גם תיווך וגם יזמות. מכיוון שאני 22 שנה עוסקת רק בתיווך בין חברות וגם בכוונתי היה להיכנס כמתווכת כאן, ומכיוון שמדובר בהרבה חברות שהיו מעורבות לציוד הספציפי וגם החברות שייצרו את הציוד בחו"ל הייתי מתווכת. ברגע שהיה הסכם ביקשו שאהיה בגלל הידע חלק מההסכם.

...

ת. הייתי גם מתווכת וגם יזמית. גם חלק מהסיפור כי ביקשו שאהיה בהסכם המייסדים. ביקשו גם בחו"ל בגלל הפרוייקט הספציפי ותיווכתי ביניהם, לא הייתי יזמית שם".

96. הילוכה של נתבעת 1, כאמור לעיל, גם מסגיר את חוסר היושר שבהתנהלותה. מול התובע היא הייתה שותפה לעסקה ולרווחים הצפויים אך מול הספקים היא הייתה "מתווכת", על מנת להרוויח עמלות תיווך.

97. לעדויות בעייתיות נוספות של נתבעת 1 ר' פרוט' עמ' 108 ש' 18-19, שם טענה, בניגוד לאמור בהסכם המייסדים, כי היא השקיעה מכספיה בעסקה מבלי להציג כל ראיה לכך. ר' גם פרוט' עמ' 125 ש' 22-23, שם טענה שעבדה הרבה עם חברת אי. טי. אס. ובאותה נשימה טענה שלא עבדה עמם הרבה.

98. הנה כי כן, עסקינן בנתבעת אשר מהינה לומר דברי שקר מבלי הנד עפעף ובקור רוח. בשוויון נפש וללא כל קושי, נתבעת 1 מסרה הצהרות סותרות מניה וביה. אין מדובר באירוע בודד של אי אמירת אמת. נתבעת 1 נתפסה באמירת דברי שקר רבים. נתבעת 1, לאור האמור, אינה מהימנה ואין לסמוך על עדויותיה ואמרותיה.

ג. אחריות נתבעת 1

ג(1) הטעיה והפרת חוזה

99. כאמור לעיל, בהסכם המייסדים נתבעת 1 הצהירה כי ניתן לה ולמר לוי זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בתחום ה-voip בסנטרל אפריקה. הצהרתה זו הייתה כוזבת. זיכיון כאמור ניתן לחברה בבעלות מר אדרי וגם זאת רק ב- 08.07.08, למעלה מחודש לאחר שנחתם הסכם המייסדים. במועד חתימת הסכם המייסדים, סוף מאי 2008, לא היה הסכם זיכיון בתוקף. כל שהיה במועד זה הוא זיכרון דברים מיום 26.03.08 ביחס לזיכיון שאף ביחס אליו לנתבעת 1 לא הייתה כל נגיעה והיא לא הייתה צד לו. זיכרון הדברים נעשה עם מר אדרי ו/או עם חברה מטעמו. נתבעת 1 הטעתה את התובע בעת ההתקשרות בהסכם המייסדים. ההטעיה היא בעצם מתן ההצהרה הכוזבת כאמור והן באי גילוי העובדה כי במועד הרלבנטי להסכם, כלל לא היה זיכיון בתוקף וכן באי גילוי העובדה כי הסכם זיכיון צפוי להינתן למר אדרי או חברה מטעמו וכי נתבעת 1 אינה צד להסכם הזיכיון ולא יהיו לה בקשר לזיכיון כל זכות או מעמד. ההצהרה הכוזבת כמו גם ההטעיה, הם בעניין מהותי העומד בבסיס החוזה, הוא הסכם הזיכיון, אשר מהווה את המסד להסכם המייסדים. (סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. להלן: "חוק החוזים חלק כללי").

100. בין הצדדים, התובע, נתבעת 1 ומר שטיינהרטר נעשה ביום 03.09.08 הסכם המבטל את הסכם המייסדים. בהסכם נאמר כי ההסכם המייסדים מבוטל וכי העסקה לא יצאה לפועל עקב חשד להונאה מצד מר אדרי. כן נאמר בו כי לאור השקעת התובע, הציוד שנקנה במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, שייך לתובע. בפועל בתניה זו, מדובר בהשבה לתובע אלא שאין זו השבה של הכספים שהעביר אלא בדרך של מסירת הציוד שנרכש בכספו, ציוד שנרכש לצורך הפרויקט בסנטרל אפריקה והוא בשווי כספי השקעתו, 352,000 דולר. (סעיף 21 לחוק החוזים חלק כללי).

101. כנגד קבלת כספי התובע, נתבעת 1 העבירה לנתבע 3 את הצעת המחיר של חברת VERSCOM INTERNATIONAL, נספח ז' לתצהיר התובע. בהצעת מחיר זו פורטה, לטענת נתבעת 1, רשימת הציוד לצורך הפרויקט נשוא הסכם המייסדים. כאמור להלן בסעיף 126, נתבע 3 ראה בה רשימה מחייבת שבהסתמך עליה הוא העביר לנתבעת 1 את כספי התובע. בדיעבד, לאחר שנתבעת 1 מסרה את הציוד לתובע, התגלה כי לציוד שמסרה נתבעת 1 לתובע אין כל קשר לציוד בהצעת המחיר של חברת VERSCOM INTERNATIONAL, וכי מדובר בציוד אחר ושונה מזה שנדרש לפרויקט נשוא הסכם המייסדים. הציוד שמסרה נתבעת 1 לתובע גם נמצא חסר כל ערך בפועל משום שהוא היה חסר את הרישיונות ותוכנות ההפעלה שנדרשו להפעלתו. אלה, כאמור לעיל בסעיף 76, לא נמסרו על ידי ספקית הציוד, חברת אי. טי. אס. משום שנתבעת 1 לא שילמה לאי. טי. אס. את מלוא התמורה עבור הציוד. נתבעת 1, לפיכך, הפרה את החוזים שנעשו בינה לבין התובע, הן את הסכם המייסדים, בכך שלא עשתה בכספי התובע שימוש על פי תנאי החוזה ולמטרת החוזה אלא למטרות זרות וחיצוניות לחוזה, והן את הסכם ביטול הסכם המייסדים, בכך שלא השיבה לתובע ציוד התואם את הציוד שהייתה אמורה לרכוש בהתאם להסכם המייסדים ולצורך הפרויקט נשוא הסכם המייסדים. ההפרות שהפרה נתבעת 1 הן במובהק הפרות יסודיות של החוזים והתובע זכאי לפיצויים בגין מלוא הנזק שנגרם לו עקב ההפרות כאמור ותוצאותיהן. (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשלא-1970).

102. בגין עסקת סנטרל אפריקה, התובע הסתפק בתביעה להשבת הכספים ששולמו על ידו במסגרת הסכם המייסדים בסך 360,350 דולר. הוא זכאי, לפיכך, כלפי נתבעת 1, בגין 352,000 דולר שנמסרו לה, ונתבעת 1 חבה כלפיו את הסך הנ"ל.

ג(2) תרמית

103. סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), שעניינו עוולת התרמית, מורה כדלקמן:

"תרמית היא הצג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

104. טענת תרמית היא טענה חמורה מאוד הדורשת מידת הוכחה גדולה יותר וודאית מאשר במקרה של תביעה אזרחית רגילה. במשפט אזרחי שבו מייחסים התנהגות פלילית לאדם נדרשת עדות יותר ברורה ומשכנעת מאשר במשפט הסובב על העילה של רשלנות או סוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור. (ע"א 293/70 מורדוך נ' דעבול, פ"ד כד(2) 811). את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה ובדרגת שכנוע מן הגבוהות ביותר הידועות במשפט האזרחי. (ע"א 292/64 כהן נ' אשר, פ"ד יט(1) 414).

105. חמישה יסודות נדרשים, על-מנת שעוולת התרמית תתקיים:

א. היצג כוזב של עובדה;

ב. העדר אמונה באמיתות ההיצג;

ג. כוונה שהתובע יוטעה על-ידי ההיצג ויפעל בהסתמך עליו;

ד. התובע הוטעה ופעל על סמך טעותו;

ה. התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך ההיצג. (ע"א 614/84 ספיר נ' אשד, פ"ד מא(2) 225, 239).

106. לפנינו מקרה מובהק של תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין אשר הוכחה בדרגת השכנוע הגבוהה הנדרשת. הצהרתה של נתבעת 1 בהסכם המייסדים, לפיה, לה ולמר לוי ניתן זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בסנטרל אפריקה, הייתה הצהרה כוזבת. בעת עשיית הסכם המייסדים, נתבעת 1 גם ידעה ידוע היטב כי היא ומר לוי אינם בעלי הזיכיון להקמת מרכז התקשורת ברפובליקת מרכז אפריקה, היא ידעה שלה ולמר לוי אין כל מעמד בהסכם הזיכיון והיא ידעה שאין להם כל זכות בו או מכוחו. נתבעת 1, הציגה, אפוא, בהסכם המייסדים, ביודעין, מצג כוזב לפיו היא ומר לוי הם בעלי הזיכיון. זאת במטרה להטעות את התובע ולגרום לו להתקשר בהסכם המייסדים, דבר שארע בפועל.

107. נתבעת 1 ביצעה תרמית גם ביחס לכספי התובע, 352,000 דולר, אשר נמסרו לה על ידי נתבע 3. נתבע 3 מסר לנתבעת 1 כספים אלה בהסתמך על הצעת המחיר של חברת VERSCOM INTERNATIONAL, מתאריך 22.05.08, נספח ז' לתצהיר התובע. נתבעת 1 העבירה את המסמך הנ"ל טרם הועברו לה הכספים ובאמצעותו היא יצרה מצג, לפיו, המסמך מפרט את הציוד לצורך הפרויקט נשוא הסכם המייסדים וכן יצרה מצג, לפיו, כספי התובע ישמשו למטרת רכישת ציוד זה. נתבע 3 העביר לנתבעת 1 את הסך הנ"ל של 352,000 דולר בשלושה מועדים, 04.06.08, 06.06.08 ו- 11.06.08. בטענתה, לפיה, העבירה את הכספים הנ"ל במלואם לטובת רכישת הציוד, נתבעת 1 הסתמכה על החשבוניות שצירפה כנספח 4 לתצהירה. על פי חשבוניות אלה, התשלומים והעברות הכספים בוצעו על ידי נתבעת 1 מיד ובסמוך לקבלת הכספים מנתבע 3, בתאריכים 05.06.08, 09.06.08 ו- 11.06.08. בפועל, הכספים לא הועברו לרכישת הציוד נשוא ההסכם ואף לא חלק ממנו.

108. כאמור לעיל, הסכם הזיכיון נעשה בתאריך 08.07.08. נשאלת השאלה הכיצד זה שכבר ב- 22.05.08, ידעה נתבעת 1 את פרטי הפרויקט ופרטי הציוד שיידרש לו? נתבעים 1 ו-3 לא סיפקו כל הסבר לשאלה זו. נתבעת 1 לא הציגה תכניות ביצוע, מפרטי ציוד וכיו"ב של הסכם הזיכיון. אין זה סביר וגם לא מתקבל על הדעת כי השקעה בפרויקט בהיקף של 800,000 דולר תבוצע ללא מסמכים כאמור ובכל מקרה, נתבעים 1 ו-3 לא סיפקו כל הסבר, לא כל שכן הסבר שיניח את הדעת, לביצוע תשלומים ללא הסכם זיכיון בתוקף וללא תכניות, מפרטים וכיו"ב.

109. נתבעת 1 עשתה במלוא הכספים שימושים שלא למטרת ההתקשרות עם התובע והסכם המייסדים. נסיבות אלה מעידות כי דברי נתבעת 1 כמו גם הצגת הצעת המחיר הנ"ל, לפיהם, היא תרכוש בכספי התובע את הציוד הנדרש לפרויקט, לא היו אלא היצג כוזב אשר הוצג על ידי נתבעת 1 בידיעה שבכוונתה להשתמש בכספי התובע למטרותיה ולא למטרות הסכם המייסדים. בעת נטילת הכספים נתבעת 1 גם ידעה שהיא לא תעמוד בהתחייבותה לרכוש בכספי התובע ציוד לטובת הפרויקט. נתבעת 1 הציגה זאת מתוך מודעות לכך שהתובע ונתבע 3 יסמכו עליה, בכוונה להטעות את התובע ונתבע 3 ועל מנת שהתובע ונתבע 3 יוטעו על ידי ההיצג ואכן, התובע ונתבע 3 נפלו בפח אשר הטמינה להם. התובע ונתבע 3 פעלו והעבירו את הכספים על סמך ההיצג הכוזב והמטעה הנ"ל של נתבעת 1.

110. הצהרתה הנ"ל של נתבעת 1 בדבר פעולה שצריכה להיעשות בעתיד, היא רכישת הציוד, כללה מצג על כוונתה בהווה לעשות פעולה זו ובכך התקיימו היסודות של מצג שווא. לעניין זה ר' ע"א 130/68 הכטמן נ' בן ארצי, פ"ד כב(2) 608 ע"א 614/84 ספיר נ' אשד, פ"ד מא(2) 225, 239, שם נאמר כי היצג של כוונה לעשות מעשה כלשהו בעתיד, אשר כבר בעת הצגתו אין בדעת המציג לעשותו, כגון התחייבות חוזית, הינו היצג כוזב של עובדה.

ד. אחריות נתבע 3

ד(1) רשלנות עורך דין – מסגרת משפטית

111. הבסיס העיקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו הוא בסיס חוזי. בין עורך הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו, מתחייב עורך הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת דין, בתמורה לשכר טרחה המשולם לו. הבנה והתנאה מכללא בכל הסכם כזה הן, כי לעורך הדין, המקבל על עצמו את ייצוג הלקוח, יש המידה הנדרשת של ידע, מאומנות ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח. התרשלות בייצוג ענייניו של הלקוח או בהפעלת מידה סבירה של מיומנות ומאומנות, הגורמת נזק ללקוח, ועל אחת כמה וכמה התנהגות שיש בה הפרת אמונים ואי יושר כלפי הלקוח, עשויות לשמש עילה לתביעה בגין הפרת חוזה או בשל הפרת חובותיו כלפי לקוחו. בסיס אחר לחבות עורך הדין יכול שיהיה במעשה עוולה, כגון רשלנות מקצועית של עורך דין, המקים לטובת הנפגע עילת תביעה נזיקית על פי עוולת הרשלנות או אחרת, אשר בפקודת הנזיקין. עוולה זו חלה במקרה של רשלנות מקצועית, אם מתקיימים היסודות הנדרשים לכך. יסודות אלה הם:

א. קיום חובה כלפי התובע להשתמש בכושר סביר;

ב. הפרת חובה זו;

ג. נזק לתובע כתוצאה מההפרה.

לעניין רשלנות מקצועית של עורך-דין כלפי לקוחו, בנקודה החשובה ביותר מבחינה מעשית, היינו, מהו סטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש, אין למעשה הבדל בין יחסים חוזיים לנזיקיים. (ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446, 462. להלן: "עניין לוי").

112. עורך דין, המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח - אם בייעוץ, אם בהופעה בערכאות, אם בעריכת חוזים, רישום תאגידים וכיוצא באלה - רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא "לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות. במילים אחרות: כאשר עסקינן בשאלת רשלנות של עורך דין, יש לבחון כיצד "עורך דין סביר" היה פועל באותן נסיבות. ר' עניין לוי, בעמ' 463 וכן בעמ' 464-465:

"אמור מעתה - עורך-דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. מובן שמידתן של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול-דעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עורך-דין ברשלנות. ראה ע"א 5/63 [10], בעמ' 1308 וביתר הרחבה: "חובת הזהירות וגם חובת המיומנות... אינן עולות אלא כדי חובה של שיקול-דעת לענין, במסגרת הנתונים המשפטיים - המהותיים והדיוניים - הקיימים: עורך-דין חייב לשקול מה טענה לטעון ומה טענה שלא לטעון, מה שאלה לשאול ומה שאלה שלא לשאול, כיצד ואימתי לטעון ולשאול, וכיצד ואימתי להימנע מלטעון או מלשאול - והכל מתוך הידע של הנתונים המשפטיים ומתוך השימוש הסביר בזכויות דיוניות. גם עורך-דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול-דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך-דין לא כל שכן. החובה המוטלת... אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו; החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכלתו וידיעתו" (ע"א 735/75 [11], בעמ' 80, דברים שנאמרו לגבי סניגור המנהל משפט, אך כוחם יפה כלפי חובות של עו"ד בכלל. ראה עוד שנהב ולויתן, במאמרם הנ"ל, בעמ' 184".

וכן:

"עורך דין צריך, כאמור, לפעול עבור לקוחו כאיש מקצוע מיומן וזהיר, כנדרש מבעלי מקצוע דרך כלל במתן שירות על-ידיהם. אולם מעורך-דין כאיש מקצוע שחובת נאמנות והתנהגות שביושר ובהדר הן מיסודותיו נדרש הרבה יותר. הבסיס לכך - לחובות המיוחדות החלות עליו – מצוי בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע לאמור: "במילוי תפקידו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות...".

בכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, המחייבים כל עורך-דין, יוחד פרק ב', שכותרתו: "הוראת יסוד", לכלל אחד ויחיד, שהוא מוטו לנדרש ולנתבע מעורך-דין הזוכה לאמון לקוחו, (כלל 2) שזה לשונו:

"עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט."

בהתייחסנו לכך בפסיקתנו אמרנו: "נאמנות זו היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי" (עמ"מ 9/55 [12], בעמ' .1730וראה גם ע"א 5/78 [13] בעמ' 587 ועוד - המושגים "אמונה ומסירות" הם "יסוד מוסד לחובת עורך הדין כלפי לקוחו" (על"א 7/73 [14], בעמ' 682-683)".

וכן בעמ' 467:

"ניתן לומר, כי עורך-דין החוטא לחובות המיוחדות המוטלות עליו מעצם היותו עורך-דין, החייב לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, יש שימצא את עצמו מסובך ומחויב מכמה בחינות:

א. יש שימצא עצמו, על-פי נסיבות המקרה, עובר על הוראות המשמעת שבכללי לשכת עורכי הדין, והוא יידרש לתת את הדין על כך.

ב. יש שהוא ימצא עצמו מפר את חובותיו כלפי לקוחו בשל הפרת ההסכם שנכרת ביניהם ושאחד מעיקריו הוא מתן שירות נאמן ואחראי ללקוח. זאת, אם משום שנהג בלקוחות בחוסר תום-לב בעת המשא ומתן לקראת ההתקשרות או בקיומו של החוזה לאחר שנכרת, ואם משום שלא מילא את המוטל עליו על-פי ההסכם שביניהם.

ג. יש שהוא ימצא עצמו חב בנזיקין כלפי לקוחו, על שום שהתרשל במתן השירות כלפיו ולא נהג במיומנות הצפויה והנדרשת ממנו כבעל מקצוע, והבאנו לעיל דוגמאות לכך.

חובות אלה עומדות כל אחת בפני עצמה, והפרתה של אחת אינה מביאה בהכרח להפרתה של השנייה. אם כי יש שאותה התנהגות עצמה תביא להפרתה של יותר מחובה אחת".

ובהמשך בעמ' 468:

"אמור מעתה, חובותיו של עורך-דין כלפי לקוחו רחבות הן. נדרשת ממנו מידה רבה של מיומנות וזהירות בטפלו בענייני הלקוח, בין אם הוא פועל רק למענו ובין אם הוא פועל למען יותר מלקוח אחד באותו עניין. עליו להיות עירני וקשוב לצרכיו של הלקוח ולפעול באמונה ובמסירות למען האינטרסים שלו, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו. על עורך-דין לשוות עיקרים וערכים אלה נגד עיניו, שכן אז יבין, אל נכון, גודל האחריות המוטלת עליו ורמת חבותו כלפי הלקוח". (ר' גם ע"א 2599/13 משה הרמן נ' רון עלדור, 03.09.15, פסקה 34).

113. באשר לעריכת חוזה, חייב עורך הדין להכין ללקוחות שלו חוזה אשר יבטיח את זכויותיהם על הצד המועיל ביותר; ואם לאחר שהכין להם חוזה כאמור, יסרבו הם לחתום על תניה זו או אחרת, גם לאחר שעורך-הדין הסביר להם את משמעותה ונחיצותה, רק אז יתכן שיצא עורך-הדין ידי חובתו כלפיהם אף אם התניה תימחק מן החוזה. (על"א 2/80 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תל אביב יפו, פ"ד כח(1) 679, 708).

114. באשר לעוולת הרשלנות, התובע פיצויים בגין עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, נדרש להוכיח קיומם של מספר רכיבים. הרכיב הראשון הוא רכיב "חובת הזהירות" שבו על הניזוק להוכיח כי המזיק חב כלפיו חובה "שלא לנהוג כפי שנהג". הרכיב השני הוא רכיב ההתרשלות, שבגדרו נשאל האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. לשני רכיבים אלה מצטרף רכיב שלישי של קשר סיבתי בין הפרתה של חובת הזהירות מצד המזיק לבין הנזק שנגרם לניזוק. (ע"א 2599/13 משה הרמן נ' רון עלדור, 03.09.15, פס' 31).

ד(2) דיון

115. נתבע 3 ניסח וערך את הסכם המייסדים. נתבע 3 גבה מהתובע שכ"ט עו"ד בגין ההסכם וייצג אותו בעריכת הסכם המייסדים (ר' פרוט' עמ' 127 ש' 26. עמ' 134 ש' 31-עמ' 135 ש' 4). לכן, היה על נתבע 3 לייצג את האינטרסים של התובע ולהגן עליהם.

116. כאמור לעיל בסעיפים 23-25, ההצהרה בהסכם המייסדים, לפיה, לנתבעת 1 ולמר לוי ניתן זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בתחום ה-voip בסנטרל אפריקה, הייתה חסרת בסיס. במועד חתימת הסכם המייסדים כלל לא היה קיים זיכיון בתוקף. הסכם ביחס לזיכיון נעשה רק ב- 08.07.08, כחודש לאחר חתימת הסכם המייסדים, וגם אז הוא ניתן לחברה בבעלות מר אדרי ולא לנתבעת 1 ומר לוי. כל שהיה במועד עשיית הסכם המייסדים, הוא זיכרון דברים ביחס לזיכיון מתאריך 26.03.08. אי לכך, אין יסוד לטענת נתבעים 1 ו-3, לפיה, מר אדרי הציג את הזיכיון בפגישה שהתקיימה עמו קודם לחתימת הסכם המייסדים. כמו כן, כאמור לעיל בסעיף 25, נתבעים 1 ו- 3 הודו ואישרו כי הזיכיון ניתן למר אדרי ולחברה בבעלותו ולא לנתבעת 1 ולמר לוי. נתבע 3 התרשל, אפוא, בכך שלא הסביר לתובע כי נכון למועד עשיית הסכם המייסדים לא קיים זיכיון ביחס לפרויקט ובכל מקרה מדובר בזיכיון שעתיד להינתן למר אדרי או לחברה בבעלותו ולא לנתבעת 1 ולמר לוי. נתבע 3 גם התרשל בכך שציין בהסכם המייסדים את ההצהרה, לפיה, הזיכיון ניתן לנתבעת 1 ולמר לוי.

117. כאמור לעיל בסעיף 26, נתבע 3 טען כי בהצהרה בהסכם המייסדים אודות הזיכיון, הוא הסתמך על הסכם שיתוף הפעולה מיום 20.09.03 בין מר אדרי לבין נתבעת 1. ר' חקירתו הנגדית, פרוט' עמ' 128 ש' 9-19:

"ש. שמעת את ז'ק אדרי מעיד ומציג את הזיכיון של אותו מרכז תקשורת בסנטרל אפריקה, בזיכיון הזה אין זכר בכלל לכך שהנתבעת 1 ובעלה דאז, הם בעלי זיכיון בר תוקף?

ת. הסברתי לכך, הם בעלי הזיכיון בתוקף היותם שותפים מלאים במסגרת הסכם השיתוף פעולה הזה לבין ז'ק אדרי וויקי. הסכם של 2003. יותר מכך, ביקשתי שבאותה פגישה שז'ק אדרי יהיה...

משיב לשאלת בית המשפט:

לפי ההסכם היא בעלת הזיכיון. ההסכם הוא שיתוף פעולה בין אדרי לבין פלדמן בקשר לפעילות תקשורת ביניהם באפריקה, כאשר ויקי היא זו שמביאה את הידע המקצועי הקשור להקמת מרכזי תקשורת, וז'ק אדרי מביא את הזיכיון או את האישורים הנדרשים או הפלטפורמה הנדרשת באפריקה בהיותו בעל קשרים כדי ליזום את אותו מיזם תקשורת". (ר' גם פרוט' עמ' 127 ש' 26-29).

ובהמשך, עמ' 128 ש' 28- עמ' 129 ש' 4:

"ת. אני שוב מזכיר ומדגיש, בפגישה שבה התהווה ההסכם והמתווה שלו השתתף מר ז'ק אדרי בכבודו ובעצמו, הציג את הזיכיון ואשרר ואישר שאכן הוא מסמיך את ויקי גם לייצג אותו במסגרת ההסכם הזה.

ש. באותה פגישה ידעת ש ז'ק אדרי הוא בעל הזיכיון?

ת. נכון.

ש. למה לא הכנסת את ז'ק אדרי במסגרת הזיכיון הזה בשנת 2008, נספח א' 1 לכתב התביעה?

ת. כפי שכבר אמרתי קודם, אכן ביקשנו שגם מר אדרי יהיה צד להסכם, עקב היותו בעל הזיכיון, אך הוא ביקש שלא להיות חלק מההסכם, כיון שהוא סומך על ויקי, מבחינתו בגין ההסכם משנת 2003 ויקי והוא חד הם".

118. נתבע 3 לא יכל להסתמך על הסכם שיתוף הפעולה בין מר אדרי לבין נתבעת 1 מיום 20.09.03, שכן זה לא התייחס וגם לא יכל להתייחס לזיכיון נשוא הסכם המייסדים, אשר ניתן רק כחמש שנים לאחר מכן, ביולי 2008. באשר למר לוי, המצב חמור אף יותר משום שהוא אינו צד להסכם שיתוף הפעולה הנ"ל שנעשה בין מר אדרי לבין נתבעת 1, כך שלגבי מר לוי, לנתבע 3 אין כל הסבר לכך שבהסכם המייסדים נכתב כי הזיכיון ניתן גם למר לוי, דבר שאין לו שחר.

119. נתבע 3 טען כי מר אדרי לא היה צד להסכם המייסדים משום שהוא לא רצה ולא הסכים להיות צד להסכם. אין בטענה זו כדי להקים לנתבע 3 הגנה. על נתבע 3 היה, לכל הפחות, להסביר לתובע כי הגורם שעתיד להיות בעל הזיכיון הוא מר אדרי או חברה בבעלותו ולהסביר לו את המשמעויות, ההשלכות והסיכונים של התקשרות בהסכם מייסדים כאשר בעל הזיכיון אינו צד לו. נתבע 3 לא עשה כן. קושי נוסף לקבל את טענת נתבע 3, לפיה, מר אדרי לא היה צד להסכם המייסדים משום שהוא לא רצה להיות צד להסכם, נעוץ בכך שמר אדרי היה צד להסכם המייסדים השני מתאריך 18.07.08, כבעל הזיכיון. אם לא רצה להיות צד להסכם, הכיצד זה שהוא צד להסכם המייסדים השני? הנסיבות מלמדות כי הסיבה לכך שמר אדרי לא היה צד להסכם המייסדים הראשון היא העובדה שבמועד עשיית הסכם המייסדים הראשון, למר אדרי לא היה זיכיון בתוקף. במועד שבו חתם על הסכם המייסדים השני, 18.07.08, כבר היה ברשותו הסכם זיכיון בתוקף.

120. כאמור לעיל בסעיפים 29-30, ההצהרה בהסכם המייסדים, שלפיה, מר לוי, כמו נתבעת 1, הוא בעל יכולות מקצועיות ובעל קשרים והסכמים עם חברות טלפוניות שונות בתחום התקשורת ובמיוחד בתחום ה- voip. (פסקה שלישית במבוא), היא הצהרה כוזבת. למר לוי לא היו אף לא שמץ ידע וניסיון בתחום התקשורת וגם בעניין זה נתבע 3 התרשל. אין טענה בפי נתבע 3 שהוא בדק את נכונות ההצהרה, הוא לא טען כי הוא שאל את מר לוי לנכונות ההצהרה והוא גם לא טען כי הוא המליץ לתובע לבדוק את נכונות ההצהרה. ניתן לקבוע כי הוא כלל את ההצהרה בהסכם המייסדים על סמך אמרי פיה של נתבעת 1, אשר ידעה כי הם כוזבים, מבלי לבדוק את נכונות ההצהרה ולו באופן מינימלי ומבלי לדווח לתובע כי נכונות ההצהרה אינה ידועה לו.

121. בהסכם המייסדים הוסכם כי לצורך הפרויקט תוקם חברה והצדדים התחייבו כי כל פעילות החברה תיעשה על ידי הצדדים אך ורק באמצעות החברה. (סעיף 8.1 להסכם המייסדים). בסעיף 10.1.1 נקבע כי כספי ההשקעה של התובע, 800,000 דולר, יופקדו בנאמנות בידי נתבע 3, אשר יעבירם לחברה ו/או ישלם ישירות לספקים כנגד חשבוניות לקניית ציוד, התקנתו והעברתו למרכז. בסעיף 10.4-10.5 נקבע כי הציוד שיירכש ויוצב, כולו יהיה משועבד וישמש כבטוחה להשקעתו של התובע. בהסכם הנאמנות שנעשה, כאמור לעיל, בד בבד עם הסכם המייסדים, בין התובע לבין נתבע 3, נתבע 3 התחייב כי הוא ישמש כנציג ונאמן של התובע בחברת התקשורת בסנטרל אפריקה; כי הוא מתחייב לייצג אך ורק את האינטרסים של התובע ואת טובתו בלבד וכי הוא מתחייב לטפל בפתיחת החברה בהתאם לאמור בהסכם המייסדים, ולהבטיח את זכויותיו של התובע בחברה.

122. בהעבירו את הכספים לנתבעת 1, נתבע 3 מלכתחילה פעל בניגוד לכל ההוראות הנ"ל. הכספים הועברו טרם הקמת חברה ולא דרך החברה. ביחס לאי הקמתה של החברה נתבע 3 טען: "החברה וחשבון הנאמנות שהייתה אמורה להיפתח זו לא חב' ישראלית ולא חשבון נאמנות בבנק ישראלי אלא זה היה צריך להיפתח בחשבון בנק של חו"ל. נעשו ניסיונות לפתוח, ולצורך העניין נפגשתי גם עם נציג בנק שוויצרי בת"א אך בסוף זה לא נפתח". (פרוט' עמ' 136 ש' 4-7). נתבע 3 לא החזיק את הכספים בנאמנות אלא העבירם מיד לנתבעת 1. נתבע 3 גם לא שילם לספקים כנגד חשבוניות, התקנה והעברה, אלא, כאמור, מסר את הכספים לנתבעת 1.

123. לטענת נתבע 3, מעורבותו על פי ההסכמים נועדה לשמירת הזכויות והאינטרסים של התובע רק לאחר הקמת החברה ככל שזו תוקם. כך דבריו בסעיף 55 לתצהירו: "כל מה שהתבקשתי לעשות הוא להעלות על הכתב את סיכומי הצדדים באמצעות הסכמי המייסדים ולשמש כמנהל נאמן עבור המשקיעים (איסי והתובע) אך זאת רק מהרגע שהחברה תקום (אם תקום) והמיזם יתחיל לפעול – ולא לפני כן". עוד לטענתו, בשני הסכמי המייסדים נקבע כי הוא יהיה נאמנו של התובע במסגרת החברה שתוקם ותתפעל את המיזם, הוא לא פעל בניגוד לסעיף 10.1.1 להסכם המייסדים משום שההסכם מדבר על נאמנות במסגרת החברה שתוקם. (פרוט' עמ' 130 ש' 1-4. עמ' 132 ש' 21-22). לא ניתן לקבל את טענותיו אלה של נתבע 3. בפועל חברה לא הוקמה אך כספים הועברו ושולמו שלא על פי תנאי ההסכמים בידיעה מלאה של נתבע 3. מלוא הכספים שהועברו, נמסרו לידיו של נתבע 3. נתבע 3 לא יעץ לתובע שלא להעבירם אם לאור אי הקמת החברה ואם משום שהסכם המייסדים לא הסדיר העברת כספים שלא באמצעות החברה. נתבע 3 גם לא סרב לקבל הכספים לידיו. התנהלות זו של נתבע 3 והעובדה שהוא לא משך את ידיו מקבלת הכספים והטיפול בהם, לא זאת בלבד שלא ביטלה את חובות הנאמנות המוטלות על נתבע 3 כלפי התובע אלא הגבירה אותן. זאת דווקא משידע שהכספים מועברים טרם שהוקמה החברה ומשאישר זאת.

124. כאמור לעיל, נתבע 3 העביר לנתבעת 1 את הסך של 352,000 דולר בתאריכים 04.06.08, 06.06.08 ו-11.06.08. גרסתו ביחס לדרך העברת הכספים ובכלל זה המסמכים שכנגדם העביר את הכספים, כמפורט להלן, אינה עקבית.

125. בתצהירו טען כי נתבעת 1 מסרה לו "קבלות על רכישת הציוד", הן נספחים 3 לתצהירו. נספחים אלה הם שתי האסמכתאות, כאמור לעיל בסעיפים 47 (א) ו-(ב), להעברות בנקאיות. ( 99,700 דולר מ- 05.06.08 ו- 251,000 דולר מ- 11.06.08). נתבע 3 טען בחקירתו הנגדית כי מסמכים אלה מצביעים על תשלומים לחברת אי. טי. אס., ממנה נרכש הציוד, בדרך של העברות בנקאיות שביצעה נתבעת 1 לארה"ב. ר' פרוט' עמ' 133 ש' 8-10. וכן בעמ' 135 ש' 19-20: "באשר לנספחים 3 לתצהירי, אני רציתי מויקי אסמכתאות לכך שהכספים אכן הועברו לאיי טי אס, שזו החברה שמולה עמדנו". בחקירתו הנגדית אמר שהוא אינו יודע מי הגורם שהעביר את הכספים, שלא הוצגו לו חשבוניות והוא לא דרש חשבוניות וגם לא היה אמור לקבל חשבוניות. ר' פרוט' עמ' 133 ש' 14-23:

"ש. מי המעביר של הכסף הזה?

ת. אני לא יודע.

ש. זה כנגד חשבונית?

ת. אני מניח שכן.

ש. זו אותה חשבונית שהצגת בפנינו, נספח ז' לכתב התביעה?

ת. אני לא יודע לומר ולקשר. אני רק יודע ששתי ההעברות האלה נעשו, רציתי לוודא כי הכסף הזה אכן הועבר לחב' ITS.

ש. על הסכום הזה קיבלת מויקי או מאיי טי אס קבלה ?

ת. לא. גם לא הייתי אמור לקבל כי לא ניהלתי את הצד העסקי וגם לא את הצד הכלכלי, ערכתי את ההסכם ותו לא. כל הקשור לנאמנות מדבר על משהו עתידי".

126. בשונה מטענתו הנ"ל, לפיה, הוא לא קיבל ולא היה אמור לקבל חשבוניות, במקום אחר נתבע 3 טען כי הוא קיבל חשבוניות, כן טען כי הצעת המחיר של חברת VERSCOM INTERNATIONAL (נספח ז' לתצהיר התובע), היא "חשבונית אחת גדולה". (פרוט' עמ' 132 ש' 1-3). מסמך זה אינו חשבונית. נתבעים 1 ו-3 כלל לא טענו כי בוצע תשלום כלשהו לחברת VERSCOM INTERNATIONAL. בהמשך חקירתו, נתבע 3 נאלץ להודות כי מסמך זה אינו חשבונית. (פרוט' עמ' 131 ש' 30. עמ' 132 ש' 10. עמ' 134 ש' 27-28). במקום אחר טען נתבע 3 כי הוא לא היה צריך להסתמך על שום מסמך על מנת להעביר את הכספים לנתבעת 1. (פרוט' עמ' 132 ש' 14-15).

127. לאור מעמדו של נתבע 3 כנאמנו של התובע וההוראה הברורה שבסעיף 10.1.1 להסכם המייסדים, נתבע 3 כלל לא היה רשאי להעביר את הכספים אל נתבעת 1. בהיעדר חברה, על נתבע 3 הייתה מוטלת החובה לבצע את התשלומים לספקים בעצמו ישירות וכנגד חשבוניות. זאת לצורך קניית הציוד, התקנתו והעברתו למרכז. נתבע 3 לא פעל כאמור. הוא העביר את הכספים לנתבעת 1 שפעלה בהם כרצונה. לנוכח התנהלותה הבעייתית, בלשון המעטה, של נתבעת 1, כפי שפורטה, ברור שהכספים כלל לא שימשו לרכישת הציוד בהתאם להסכם. אילו נתבע 3 היה פועל כנדרש על פי סעיף 10.1.1, היה בידו להבטיח הן את העברת הכספים למטרת רכישת הציוד הנדרש והן את קבלת הציוד בפועל. לחובתו של נתבע 3 לפעול כאמור בהקפדה היה משנה תוקף לאור העובדה שהציוד היה אמור להיות משועבד לטובת התובע והוא היה אמור להיות הבטוחה היחידה להשקעתו של התובע. לאור מעמדו וחובותיו של נתבע 3 כאמור, הוא אינו רשאי להסתתר אחר טענותיו, לפיהן, הוא העביר את הכספים לנתבעת 1 על פי הוראת התובע ועל פי דרישתו או משום שנתבעת 1 דרשה את הכספים מידית. (לטענותיו אלה ר' פרוט' עמ' 131 ש' 25-28. עמ' 132 ש' 19-20). זאת לא כל שכן כאשר פעולה זו היא בניגוד גמור לתנאי הסכם המייסדים והסכם הנאמנות.

128. נתבע 3 לא מילא את המוטל עליו על פי הסכם המייסדים ועל פי הסכם הנאמנות שנעשה בינו לבין התובע. נתבע 3 גם לא פעל במידת הזהירות הסבירה, כמו גם במידת הנאמנות והמסירות הנדרשת. אי לכך, נגרם אובדן כספו של התובע, נזק שהוא התממשותו של סיכון שהיה צפוי כתוצאה ממעשיו ומחדליו, כאמור, של נתבע 3. בהתאם מתקיים גם קשר סיבתי בין ההתרשלות ובין הנזק.

ה. בקשת נתבעת 1 להגשת ראיה

129. נתבעת 1 נחקרה בשני דיונים, תחילה נחקרה בישיבת 20.04.15 והמשך חקירתה היה בדיון מיום 13.07.15. בדיון מיום 20.04.15, ב"כ נתבעות 1-2 ביקש להגיש כראיה מסמך מאת ג'יי פי מורגן שעניינו הבהרה ביחס לאסמכתא להעברה הבנקאית על סך 251,000 דולר בנספח 4 לתצהיר נתבעת 1. ב"כ נתבעות 1-2 טען כי המסמך התבקש מהבנק בעקבות דיון ההוכחות מיום 15.01.15, מועד שבו שמו לב נתבעות 1-2 "שיש בעיה עם התאריך" באותו מסמך. באותו דיון הוריתי כי היה על נתבעת 1 להגיש תצהיר גילוי מסמכים משלים ביחס למסמך. (ר' פרוט' עמ' 103 ש' 16-עמ' 104 ש' 10). גם לאחר ישיבת 20.04.15, מועד בו טרם הסתיימה חקירתה הנגדית של נתבעת 1, נתבעת 1 לא הגישה ביחס למסמך תצהיר גילוי מסמכים משלים.

130. בחקירתה הנגדית בישיבה מיום 13.07.15 נתבעת 1 טענה כי יש בידיה "אישור של הבנק" ביחס להעברת הכספים שבוצעה על ידה לארה"ב ואשר מעיד על כך שההעברה לא נעשתה בשנת 2011. (פרוט' עמ' 121 ש' 18-19). בחקירתה הנגדית לב"כ נתבע 3, נתבעת 1 טענה שאחרי דיון ההוכחות מינואר 2015, דיון שבו נחקר מר אדרי, היא פנתה לג'יי. פי. מורגן וקיבלה מהם ביום 28.01.15 תשובה במסמך ביחס למועד העברת הסך של 251,000 דולר. (ר' פרוט' עמ' 123 ש' 18-23). ב"כ נתבע 3 ביקשה להגיש את המסמך. בקשתה נדחתה.

131. המסמך, על פי טענת נתבעת 1, הוא מסמך שבאמצעותו מבוקש להוכיח שהעברת הסך של 251,000 דולר לא נעשתה ב- 2011, כפי שעולה מהאסמכתא על העברה בנקאית שנתבעת 1 צירפה לתצהירה, אלא במועד סמוך לאחר עשיית הסכם המייסדים או סמוך למועד העברת הכספים על ידי התובע. סוגיית כספי התובעים שהתקבלו בידיה של נתבעת 1, מה עשתה בהם, אם העבירה אותם למאן דהוא, למי, אילו סכומים ומתי, כל אלה עניינים שעליהם נטושה מחלוקת מהותית, הן ביחס לנכונות העובדות הנטענות והן ביחס למהימנותן. לדברי נתבעת 1, המסמך הגיע אליה ב- 28.01.15, כששה חודשים לפני דיון ההוכחות שבו העידה ב- 13.07.15. בנסיבות אלה וכאשר נתבעת 1 טוענת לקיומו של מסמך מהותי בסוגיות אלה שבמחלוקת, היה עליה להגיש, מיד לאחר שהגיע לידיה המסמך, תצהיר גילוי מסמכים משלים או הודעה על כוונה להגיש את המסמך. זאת על מנת שזכויות התובעים לא תפגענה ותשמר זכותם לקבל את המסמך ולבדוק את מהותו, נכונותו ומהימנותו. אילו נתבעת 1 הייתה פועלת כך, סביר שבית המשפט היה מתיר את הגשת המסמך אך נתבעת 1 נמנעה מעשות כן וביקשה להציג את המסמך במעמד חקירתה הנגדית.

ו. עסקת גרמניה

132. לטענת התובע בתצהירו, נתבעת 1 פיתתה אותו להשקיע בהקמת תחנת ממסר לדקות בברלין-גרמניה. לדבריו, נתבעת 1 אמרה לו כי חברת וודאפון הגרמנית תשתף פעולה במיזם, עלות קנייה לדקה תהייה 0.05 דולר ועלות המכירה 0.08 דולר. ההפרש בסך 0.03 דולר יהיה הרווח לדקה, בשיעור 60% מההשקעה. לטענתו, אמרה לו כי כנגד השקעה של 50,000 דולר ירוויח אלפי דולרים מדי חודש. בתאריך 27.07.08 התובע חתם על הסכם שערכה נתבעת 1 בכתב ידה והוא מסר לה במזומן 50,000 דולר. נתבעת 1 אישרה בכתב את קבלת הכספים לידיה. בפועל לא הוקמה תחנת ממסר. לטענת התובע, נתבעת 1 שישלה את הכספים לכיסה. (סעיפים 57-60 ונספחים י"ז וי"ט לתצהיר התובע).

133. נתבעת 1 טענה בתצהירה כי הוצעה לה על ידי ישראלי, מר אסף סער, הצעה במינכן, גרמניה, בשיתוף חברת וודאפון הגרמנית, להקמת תחנת ממסר לדקות סלולר בברלין. היא הציגה את העסקה בפני התובע והבהירה לו את הסיכונים הגלומים בה. לדבריה, לצורך עסקה זו, התובע פעל עם עו"ד פדידה. היא נתבקשה להגיע לבית שמש למשרדו של עו"ד פדידה להסביר לעומק את העסקה. ביום 27.07.08 הגיעה למשרדו של עו"ד פדידה, הסבירה לעו"ד פדידה ולתובע והתבקשה לפגוש מומחה לתקשורת, חברו של התובע. לאחר שנפגשה עם חברו של התובע, החבר אישר את טיב העסקה ומהותה. לדבריה, הציגה את העלויות גם בפני נתבע 3 עוד קודם ביום 21.07.08. (סעיפים 25-26 ונספח 12 לתצהיר נתבעת 1).

134. לדברי נתבעת 1, הייתה בעיית רגולציה עם תחנת הממסר, אותה ידעה מראש, והדברים נכתבו במפורש בהסכם שנחתם בינה לבין התובע. לדבריה: "[התובע] ידע את כל אשר נדרש ו/או רצה לדעת לגבי העסקה וחתם על ההסכם הנ"ל בידיעה ברורה שהעסקה תלויה על כרעי תרנגולת וכי הנה מסוכנת ואף קיים סיכוי סביר שההשקעה הראשונית שנתן בסך 50,000$ תרד לטמיון". עוד לדבריה, במעמד מסירת הכספים, התובע אישר את נספח 14 לתצהירה. (סעיף 28 ונספח 13 לתצהיר נתבעת 1).

135. לטענת נתבעת 1, היא רכשה מחברת אי. טי. אס. את הציוד הדרוש ושילמה סך של 58,627₪, רכשה סימים בעלות של כ-10,000 דולר והוציאה הוצאות שונות לצורך קידום המיזם לרבות שליחת המתקין לגרמניה, כרטיס טיסה, לינה, שכר המתקין והשכרת מקום בחוות השרתים. לטענתה, בסופו של דבר התברר לה כי כרטיסי הסים שנרכשו על ידי מר סער היו ריקים והטענתם בגרמניה אינה אפשרית. לטענתה, ניסתה להטעינם ולהשיב את הציוד אשר נרכש לצורך העסקה ללא הצלחה. לדבריה, מר סער הסכים להחליפם ושלח חבר שלו לגרמניה לבצע החלפה. בשלב זה החלה לחשוש שמא שוב פועלים מאחורי גבה ולכן הודיעה לתובע ולנתבע 3 כי היא יוצאת מהעסקה, היא העבירה להם את קוד הכניסה לחוות השרתים ואת יתר הפרטים וביקשה שיעבירו את האינפורמציה למר סער. (סעיפים 29-30 לתצהיר נתבעת 1).

136. להוכחת השימוש שעשתה בכספים, נתבעת 1 צירפה כנספח 15 לתצהירה שתי חשבוניות. חשבונית מס של חברת אי טי. אס. מיום 20.07.08 ע"ס 50,760₪ וחשבונית נוספת ע"ס 452 יורו. דא עקא, נתבעת 1 קיבלה מהתובע 50,000 דולר שערכם באותו מועד כ- 165,000₪, כך שערך החשבוניות שהציגה הוא פחות משליש הסכום שמסר לה התובע. יתרה מכך, מועד חשבונית אי. טי. אס. (20.07.08) מוקדם למועד חתימת ההסכם (27.07.08), כך שיש מקום לחשש שגם במקרה זה מדובר בחשבונית שאינה שייכת לעסקה. על כל פנים, נתבעת 1 לא סיפקה הסבר לפער בין המועדים. בנוסף, החשבונית אינה מהווה אסמכתא לתשלום ונתבעת 1 לא הציגה סימוכין לכך שהחשבונית שולמה על ידה בפועל. ליתר ההוצאות הנטענות נתבעת 1 לא הציגה אסמכתאות כדין. בנסיבות אלה, ניתן לקבוע כי גם במקרה זה, בכל הנוגע לשימוש שנעשה בכספי התובע, עסקינן לכל הפחות, בהפרה יסודית של החוזה על ידי נתבעת 1, הפרה המזכה את התובע בפיצוי הנתבע על ידו בגין הנזק שנגרם לו, בסך השווה לכספים שמסר לנתבעת 1.

ז. נתבעת 2

137. לטענת התובע, לאחר שהועבר לנתבעת 1 הסך של 352,000 דולר, נתבעת 1 ביקשה ממנו להפקיד ישירות לקבלן, ממנו רכשה דירה ברחוב יוסף נקר 13/26 בפתח תקווה, סך של 100,000 דולר ומסרה לו מספר חשבון. לדבריו, בנקודת זמן זו עלה בו החשד בדבר נוכלות ומרמה מצד נתבעת 1. (סעיף 42 לתצהיר התובע). בחקירתו הנגדית אמר: "הייתי בבית בשעה 14:00 פלוס מינוס, את זה אני זוכר מצוין, לדאבוני כשנתנו לי את הירייה בראש את זה אני זוכר. היא אמרה לי בטלפון "בנימין, אני צריך להעביר דחוף לקבלן לדירה החדשה שקניתי 100,000 דולר, לי יש כסף מהעסקה, ותעשה העברה בנקאית" ונתנה לי מס' חשבון, באותו יום האסימון נפל לי". (פרוט' עמ' 48 ש' 18-22). התובע לא זכר את מועד השיחה ואמר כי הייתה מספר חודשים אחרי חתימת הסכם המייסדים. (פרוט' עמ' 48 ש' 18, 23-24). לטענת התובע, בכספים שקיבלה באמצעות נתבע 3, נתבעת 1 מימנה את הדירה ברחוב יוסף נקר ורשמה את הדירה על שם בתה, נתבעת 2, שהייתה אז בת 20. (סעיף 43 לתצהיר התובע). אי לכך, לטענת התובע יש לחייב גם את נתבעת 2 בתשלום סכום התביעה.

138. נתבעת 1 הכחישה את טענות התובע. לדבריה, הדירה נרכשה כשנה לפני היכרותה את התובע, לדירה אין קשר לעסקה עם התובע, מקורות המימון שלה היו מכספי הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק מזרחי טפחות וכספים שהועברו על ידי אביה של נתבעת 2, מר ג'ימס ביטי, לפי הסכם גירושין בינו בין נתבעת 1. (סעיף 24 לתצהיר נתבעת 1).

139. לדברי נתבעת 2, גב' שני ביטי, בתצהירה, בשנת 1996 או בסמוך לכך הסכימו הוריה, נתבעת 1 ומר ג'ימס ביטי, כי דירתם המשותפת תימכר ובהגיעה של נתבעת 2 לגיל 18, ירכוש מר ביטי לנתבעת 2 דירה על שמה בישראל. ביום 22.03.07 נתבעת 2 חתמה עם חברת מעוז דניאל בע"מ וקרן פייר על זיכרון דברים לרכישת דירה מספר 22, דירה בת 4 חדרים בקומה שישית ברחוב יוסף נקר 13, פתח תקווה. בשווי של 1,010,000₪ כולל מע"מ. ביום 22.04.07 היא חתמה על הסכם לרכישת הדירה. סך הכול שילמה לקבלן 1,065,000₪, מתוכם 510,000₪ שולמו באמצעות הלוואת משכנתא מבנק טפחות. בניית הדירה הסתיימה בנובמבר 2008 והיא נמסרה לחזקתה של נתבעת 2 ב- 04.12.08.

140. לדברי נתבעת 2, לצורך רכישת הדירה, העביר אליה אביה מחו"ל בהעברות בנקאיות מתאריכים 20.03.07, 22.03.07, 11.06.07, 26.06.07 ו-24.07.07, סך של 121,570 דולר שווה ערך ל471,000₪. לדבריה, יתרת הכספים שנדרשו לתשלום עבור הדירה לרבות מס הרכישה, שולמו על ידה מכספים שחסכה וכספים שקיבלה מסבה וסבתה.

141. בהתאם להסכם רכישת הדירה מיום 22.04.07 (נספח ג' לתצהיר נתבעת 2), מועדי תשלומי התמורה, למעט 110,000₪, הם עד סוף מאי 2008. מועד תשלום 110,000₪ הנותרים הוא במועד המסירה. (מועד מסירת הדירה על פי נספח ו' לתצהיר נתבעת 2 הוא 04.11.08). בהתאם לנספחים ד' לתצהיר נתבעת 2, תשלומי התמורה בוצעו בפועל עד 30.01.08, למעט 220,000₪ ששולמו ב- 28.07.08. נספחים ה'1-ה'2 לתצהיר נתבעת 2 הם אסמכתאות לתשלומים בסך כולל של 510,000₪ מתוך הלוואה מבנק מזרחי טפחות בע"מ. נתבעת 2 צירפה כנספח ז' לתצהירה אסמכתאות להעברות בסך כולל של 66,570 דולר מאביה אשר נעשו בין התאריכים 20.03.07 עד 24.07.08.

142. לאור מכלול הראיות כאמור שהציגה נתבעת 2 ובכללם מועד הסכם רכישת הדירה, מועדי תשלום מרבית התמורה על פי החוזה ובפועל, האסמכתאות להעברות כספים מאביה של נתבעת 2 לחשבונה של נתבעת 2 ומועדיהם, האסמכתאות לתשלומים מתוך הלוואה מבנק מזרחי טפחות בע"מ, המקורות לתמורה בסך של כ- 980,000₪ היו כספי אביה של נתבעת 2 וכספי הלוואה מבנק. נתבעת 2 טענה כאמור, כי יתרת הכספים שנדרשו לתשלום עבור הדירה (כ- 85,000₪) ומס הרכישה, שולמו על ידה מכספים שחסכה וכספים שקיבלה מסבה וסבתה. אמנם מעדות נתבעת 2 עלה כי לא הייתה לה יכולת כלכלית לממן את רכישת הדירה אך טענתה, לפיה, המקור ליתרה כאמור הוא חסכונות וכספים שנתנו לה סבה וסבתה היא טענה אפשרית סבירה. בנסיבות אלה טענת התובע, לפיה, הדירה מומנה מכספו, היא טענה שלא הוכחה.

143. התובע הציג תמליל שיחה שבה נתבעת 1 אמרה כי היא רכשה את הדירה במחיר 1,600,000₪, כי היא "השקיעה בדירה עוד" וכי היא גרה באותה הדירה עם נתבעת 2 שצפויה לעבור לגור בדירה אחרת. (נספח י"ד לתצהיר התובע). אין די באמרותיה אלה של נתבעת 1 כדי לקבוע כי הדירה שייכת לה או שכספי התובע שימשו לרכישתה או להשקעה שבוצעה בה.

144. התובע הסתמך על פסק הדין מיום 01.01.12 אשר ניתן בה"פ 46168-12-10 נטוויז'ן 013 ברק בע"מ נ' פלדמן ביטי ואח', מחוזי מרכז, מוצג ת/5. כפי שעולה מפסק הדין, התובענה נדחתה תוך שהתובעת שם (נטוויז'ן 013 ברק בע"מ) מושכת אותה בהמלצת בית המשפט וההליך לא הסתיים בפסק דין לגופו של עניין. בפסק הדין נאמר כי נראה בעליל שנתבעת 1 תרמה סכומים לא מבוטלים לרכישת דירת נתבעת 2. יחד עם זאת, נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל הכבד המוטל עליה להוכיח את עילת התובענה. דברים אלה נאמרו בפסק הדין לאחר שבית המשפט הורה על דחיית התביעה ובהתייחס לבקשת נתבעת 1 לחיוב התובעת בהוצאות המשפט. אי לכך, אין מדובר בהשתק פלוגתא או מעשה בית דין המבטלים את חובת התובע להוכיח את טענותיו ואין בדברים שנאמרו, כשלעצמם, כדי להשפיע על קביעת העובדות או הסקת המסקנות ביחס לזכויות נתבעת 2 בדירה או מקורות המימון של הדירה.

ח. תביעת תובעים 2 ו-3

145. לטענת התובעים, הכספים אשר הושקעו בשתי העסקאות נשוא התביעה היו שייכים לשלושת התובעים על פי החלוקה כדלקמן: תובע 1 – 100,000 דולר; תובעת 2 (סבתו של תובע 1) – 210,000 דולר; תובע 3 – 100,000 דולר. (סעיף 2 לתצהיר תובע 1. תצהיר תובע 3. פרוט' עמ' 46 ש' 10-11. עמ' 47 ש' 3-6).

146. בין תובעים 2 ו-3 לבין הנתבעים לא התקיימו יחסים חוזיים וגם לא יחסים עובדתיים או משפטיים אחרים שהיה בהם כדי להקים להם עילת תביעה כנגד הנתבעים. בעל דברם של תובעים 2 ו-3 הוא תובע 1. בנסיבות אלה, דין תביעת תובעים 2 ו-3 להידחות מטעמי היעדר יריבות.

ט. הודעה לצדדים שלישיים

147. נתבע 3 הגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד נתבעות 1 ו-2. בהודעה לצד שלישי טען כי נתבעת 1 פעלה במרמה ובחוסר תום לב בהציגה מצגי שווא, לפיהם, היא בעלת זיכיון בר תוקף להפעלת מרכז התקשרות במדינת סנטרל אפריקה כאשר בפועל לא היה לה זיכיון. נתבע 3 טען כי על סמך הטעייה זו, השקיעו התובעים כספים רבים, אשר לא הגיע לייעודם בסופו של יום, אלא שימשו למטרותיהן האישיות של נתבעות 1 ו-2, אשר רכשו באמצעות הכספים שקיבלה נתבעת 1 מהתובעים דירה ברחוב יוסף נקר 13/26 בפתח תקווה, אשר נרשמה על שם נתבעת 2. לטענת נתבע 3, ככל שגורם כלשהו חב בהשבת הכספים ששולמו על ידי התובעים, אלו נתבעות 1 ו-2 אשר הביאו לכך שכספם של התובעים ירד לטמיון. נתבע 3 טען כי משמעות קבלת טענות התובעים היא שגם הוא נפל קורבן למעשה העוקץ של נתבעות 1 ו-2, משום שנתבעת 1 הציגה בפניו כי בידיה זיכיון בר תוקף וכי היא רכשה באמצעות הכספים שהועברו אליה את הציוד המובטח.

148. כאמור לעיל בסעיפים 102-109, מעשיה של נתבעת 1 הן תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין. זאת הן לעניין הצהרתה לפיה, לה ולמר לוי ניתן זיכיון בר תוקף להקמת מרכז תקשורת בסנטרל אפריקה, והן לעניין כספי התובע שנמסרו לה על ידי נתבע 3, כאשר עשתה בכספים שימוש למטרות זרות ולא למטרת ההתקשרות עם התובע. כאמור לעיל, נתבעת 1 הציגה הן בפני התובע והן בפני נתבע 3 מצגי שווא תוך מודעות לכך שהשניים יסמכו עליה, בכוונה להטעות אותם ועל מנת שיוטעו. הן התובע והן נתבע 3 נפלו בפח שהטמינה להם נתבעת 1. התובע ונתבע 3 פעלו והעבירו את הכספים על סמך ההיצג הכוזב והמטעה של נתבעת 1. נתבעת 1 ביצעה, אפוא, עוולת תרמית גם ביחס לנתבע 3 ומעשיה, מקימים אחריות גם כלפי נתבע 3.

149. לאמור יש להוסיף כי לאור טיב ומהות מעשיה, מידת תרומתה של נתבעת 1 לנזק כמו גם האשמה המוסרית הרובצת לפתחה הם מכריעים. גם בהיבט רכיב הסיבתיות, אחריותה כבדת משקל שכן חלף עשיית שימוש בכספים למטרת ההתקשרות החוזית, רכישת ציוד התקשורת לפרויקט נשוא ההתקשרות, נתבעת 1, נטלה את הכספים ועשתה בהם שימוש למטרות זרות, תוך הפרת הצהרותיה, התחייבויותיה וחובותיה החוזיות והאחרות ותוך ביצוע עוולת תרמית.

150. אשר על האמור, דינה של ההודעה לצד שלישי נגד נתבעת 1 להתקבל. באשר לנתבעת 2, לאור האמור לעיל בסעיפים 137-144, ההודעה לצד שלישי כנגדה נדחית.

י. הסעד

151. לנזקו של תובע 1 בגין פרויקט התקשורת בסנטרל אפריקה , יש, לאור האמור, שני מעוולים, נתבעת 1 ונתבע 3. במצב זה יישאו שני המעוולים, יחד ולחוד, באחריות למלוא הנזק, 352,000 דולר, בין אם כמזיקים במשותף ובין כמזיקים שגרמו לנזק אחד. (ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל, פסקה 9 (14.12.06)).

152. ביחס לסך של 8,350 דולר שנותרו בידי נתבע 3, נתבע 3 טען כי סכום זה שולם לשליח, שנשלח על ידו לקבוצה עמה ניהל מר אדרי משא ומתן מקביל. בהיעדר חשבוניות או כל סימוכין אחרים בכתב לביצוע התשלום הנטען, נתבע 3 חב כלפי התובע גם בגין סכום זה.

153. אשר על האמור:

א. נתבעים 1 ו-3 ישלמו לתובע 1, ביחד ולחוד, את הסך של 1,478,400₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

ב. נתבע 3 ישלם לתובע סך נוסף של 35,070₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

ג. נתבעים 1 ו-3 ישלמו לתובע 1, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 350,000₪.

ד. נתבעת 1 תשלם לתובע 1 סך נוסף של 210,000₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

ה. נתבעת 1 תשלם לתובע 1 בגין שכ"ט עו"ד סך נוסף של 50,000₪.

ו. תביעת תובעים 2 ו-3 נדחית ללא צו להוצאות.

ז. התביעה נגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות.

ח. נתבעת 1 תשלם לנתבע 3 את הסכומים הנקובים לעיל בס"ק א' ו-ג' ובנוסף, את אגרת בית המשפט ששולמה בגין ההודעה לצדדים שלישיים.

ט. בהודעה לצדדים שלישיים אין צו להוצאות למעט אגרת בית המשפט כאמור לעיל בס"ק ח'.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.