1. בפני תביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: פקודת הדרכים) ולסעדים נילווים הנובעים מההפקעה. משהגיעו הצדדים להסכמה בדבר הפיצוי ההוני, השאלה העומדת לדיון היא שיעור הריבית לה זכאי התובע, בגין הפקעת מקרקעין שבבעלותו על ידי הנתבעת, והמועד הקובע לתשלומה.

2. העובדות הצריכות לענייננו:

א. ביום 21/11/02 הופקעה בשלמותה חלקה 49 בגוש 11540, בשטח של כ- 716 מ"ר, המצויה ליד קיבוץ רמת יוחנן בתחום המועצה האזורית זבולון (להלן: החלקה), אשר הייתה בבעלותו של התובע, על פי פקודת הדרכים, לצורך סלילת כביש "עוקף קריות" (קובץ תקנות 6208 מיום 21/11/02; להלן: ההפקעה).

ב. הנתבעת העריכה את שווי החלקה ליום הפקעתה בסך של 133,848 ₪, וביום 4/5/08 שילמה לתובע סך של 150,544.99 ₪ כולל מיסים. לטענת התובע, הגיע אליו התשלום בפועל ביום 12/5/08.

ג. ביום 19/4/09 הגיש התובע תובענה לפיצוי כספי בסך של 643,804 ₪, על פי חוות דעת שמאית מטעמו, ואילו הנתבעת עמדה על שומתה, לפיה שולם סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת.

משכך, מונה שמאי מטעם בית המשפט, מר מורן בר- טל (להלן: המומחה), אשר אמד את גובה פיצויי ההפקעה בחלקה למועד הקובע בסך של 206,041 ₪, וקבע כי על הסכום הנ"ל יש להוסיף הצמדה וריבית כחוק.

בעקבות חוות דעתו הודיעו באי כוח הצדדים כי קביעתו של המומחה מקובלת עליהם, והמחלוקות היחידות שנותרו לדיון הן שיעור הריבית או הפרשי הצמדה והריבית המגיעים לתובע, והמועד לשערוך הפיצויים המגיעים לו.

משכך הוגשו תצהיריהם וצורפו להם מסמכים לתמיכה בהם.

המועד הקובע לשומת הפיצוי לפי פקודת הדרכים

3. א. לטענת התובע ועל פי תצהירו, יכלה הרשות הנתבעת לתפוס את המקרקעין מיד לאחר פרסום ההכרזה או התכנית, מפני שהחלקה היתה ריקה ולא נעשה בה שימוש כלשהוא. היא איחרה בתפיסת חזקה בחוסר תום לב, ולא היתה מניעה לתפוס בה חזקה מיד לאחר ההכרזה, או לחילופין לאחר מתן תוקף לתכנית מכוחה נסללה הדרך. בנתונים אלה טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי הצמדה וריבית מיום 21/11/02.

ב. המומחית מטעם התובע, שמאית המקרקעין הגב' רותי בן ארי, אשר ערכה חוות דעת מטעם התובע, חיוותה דעתה כי המועד המוקדם ביותר בו יכלה הרשות לתפוס את הקרקע שבנדון הינו 8/6/05, שהינו מועד פרסום התוקף שניתן לתכנית מספר ג/ד/991ג', המייעדת את הקרקע לדרך. יחד עם זאת, לשיטתה, לאור השפעת הצו על רמת המחירים בסביבה, החל מיום פרסומו, 21/11/02, המועד הקובע לצורך שומת הפיצויים הוא 21/11/02.

ג. הנתבעת מתנגדת לבקשת התובע לגבי המועד הקובע וטוענת כי יש לשערך את הפיצוי אך ורק מיום תפיסת החלקה בפועל, 11/2/07. היא מפנה לתצהירו של צבי יושע, יועץ הפקעות מטעם הנתבעת בתוואי הפרויקט נשוא ההפקעה, אשר מסר כי ניהל משא ומתן עם התובע לגבי הקרקעות שהופקעו, לפיו בתאריכים 26/12/06 ו- 3/1/07 הודע לבא כוח התובע על כוונתה של חברת "יפה נוף- תחבורה ותשתיות בניה בע"מ" לתפוס חזקה בחלקה ביום 11/2/07 בשעה 13:00, וכך אכן נעשה.

בנתונים אלה טענה כי המועד הקובע הוא המועד בו נתפסה החלקה בפועל - 11/2/07.

ד. ואולם, המומחה מטעמה של הנתבעת, השמאי אריה אריאל, סבר אף הוא בחוות דעתו מיום 90/11/07 כי "המועד הקובע לענין פיצויי ההפקעה הינו 21/11/12 מועד פרסום ההפקעה לפי פקודת הדרכים...".

ה. עמדתו של המומחה בר- טל היא כעמדת המומחית מטעם התובע.

ו. התובע חולק בתצהירו על מועד התפיסה בפועל מחוסר ידיעה לטענתו, בהצהירו כי הקרקע לא היתה בשימושו מאז ההכרזה על ההפקעה.

4. דיון והכרעה בסוגית המועד הקובע

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לאור האמור בסעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים, לפיו המבחן הוא המועד בו יכלה הרשות לתפוס את המקרקעין, ובסעיף 3 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964 (להלן: חוק לתיקון דיני הרכישה), לפיו המבחן הוא מועד פרסום ההודעה על החלת הפקודה, שוכנעתי כי המועד הקובע הוא מועד פרסום ההכרזה, דהיינו, 21/11/02.

המועד הקובע לשומת הפיצוי לפי סעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים (לפני שבוטלה על פי החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מספר 3), התש"ע - 2010), למקרקעין שנתפסו לאחר תחילת תוקפה של פקודת הדרכים, הוא המועד בו יכלה הרשות לתפוס את המקרקעין, ולא המועד בו תפסה אותם.

9. "בבוא בית המשפט להעריך את סכום הפיצויים שיש לפסוק לכל בעל קרקע בהתאם לסעיף 8, ינהג לפי התקנות דלקמן:

(א) בית המשפט לא יביא בחשבון את העובדה שהקרקע נרכשה בכפיה;

(ב) בהתחשב עם המותנה לקמן יקובל כשוויה של הקרקע, מוכר מרצונו הטוב, בתנאי שבבוא בית המשפט להעריך פיצויים אלה –

(I) יעריכם לפי השווי שימצאנו בית המשפט כשוויה של הקרקע על הבסיס הנ"ל בתאריך שבו נתפסה על ידי הרשות, כשתפיסה זו חלה לפני תחילת תקפה של פקודה זו, ואילו בכל מקרה אחר - בתאריך שבו יכלה רשות לתפוס אותה עפ"י הוראות פקודה זו, בלי לשים לב אל כל השבחות או עבודות שנעשו בקרקע לאחר כל תאריך כזה ע"י רשות או ע"י הבעלים או ע"י כל אדם אחר; וכן

(II) יביא בחשבון את כל החשבונות וההערכות של השווי היסודי או של דמי החכירה שהוגשו לצורך תשלום מסים ע"י הבעל או שהבעל הסכים להם;

סעיף 3(3) לחוק לתיקון דיני הרכישה קובע כי המועד יהא ביום תחילתו של הצו המטיל את הפקודה על הדרך.

"3. המועד שבו רואים שטח כנרכש מכח חוק רכישה לענין חוק זה, הוא:

(1)...(2)...(3) ברכישה מכח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 – מועד תחילתו של הצו המטיל את הפקודה על הדרך שמדובר בה באותו צו;"

גם המומחה בר-טל, חיווה דעתו, וזו לא נסתרה, כי המועד הקובע הוא מועד פרסום הצו, 21/11/02, ונימוקיו זהים לאלה של המומחית מטעם התובע. גם לשיטתו מדובר במועד בו היתה הנתבעת ראשית לתפוס את הקרקע, וזאת על פי סעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים. בענייננו, פורסם הצו כשנתיים וחצי קודם לאישור התכנית, אך "מחירי השוק החל מיום זה כבר מגלמים הפחתה". (עמ' 16 לחוות הדעת פיסקה אחרונה). יוזכר כי המומחה ערך את חישוביו על פי שיטת ההשוואה, היא השיטה המקובלת בכגון דא.

לא נעלם מעיני כי שמאית המקרקעין הגב' רותי בן ארי, אשר ערכה חוות דעת מטעם התובע, סברה כי המועד המוקדם ביותר בו יכלה הרשות לתפוס את הקרקע שבנדון הינו 8/6/05, שהינו מועד פרסום התוקף שניתן לתכנית מספר ג/ד/991ג', המייעדת את הקרקע לדרך. יחד עם זאת, לשיטתה, (כמו גם לשיטתו של המומחה בר- טל במועד מאוחר יותר), לאור השפעת הצו על רמת המחירים בסביבה, החל מיום פרסומו, 21/11/02, המועד הקובע לצורך שומת הפיצויים הוא 21/11/02.

לאחרונה עלתה שאלה זו לדיון פעם נוספת בע"א 8622/07 רוטמן נגד מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל (14/5/12), מפי כב' הש' פוגלמן (להלן: ענין רוטמן), וכך נקבע:

"43. פיצוי דו-שלבי עשוי להינתן גם כאשר קרקע מופקעת מכוח פקודת הקרקעות או פקודת הדרכים, כלהלן: בשלב הראשון – טרם מתן תוקף לתוכנית המייעדת את הקרקע לצורכי ציבור – ניתנת הודעה לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות ולחלופין מוצא צו המחיל את פקודת הדרכים על הקרקע. בשלב זה, כאמור, אין בעל הקרקע זכאי לפיצוי, וזאת על אף שערכה של הקרקע שעתידה להיות מופקעת פוחת.

בשלב השני מפורסמת תוכנית המייעדת את הקרקע האמורה לצורכי ציבור. או-אז קמה זכותו של בעליה לפיצוי בגין פגיעה תכנונית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.

בשלב השלישי הרשות המפקיעה נוטלת חזקה בקרקע ובכך משלימה את הליך ההפקעה. בשלב זה זכאי בעליה לפיצוי בגין ההפקעה עצמה, כמו גם בגין ירידת הערך שארעה כתוצאה מההודעה או החלת הצו, לפי העניין. ודוק: ירידת הערך שנובעת מההודעה או פרסום הצו נפרדת מירידת הערך הנובעת מפרסום התוכנית, ופיצוי בגינה ניתן רק במסגרת תביעה לפיצויי הפקעה. הפיצוי יכול להינתן אפוא בשני שלבים – בשלב פרסום התוכנית ובשלב נטילת החזקה.

עוד נקבע בפסיקתנו כי על אף שככלל הליכי הפקעה יינקטו לאחר שפורסמה תוכנית המייעדת את הקרקע לצורכי ציבור, אין מדובר בתנאי-בל-יעבור לחוקיות ההפקעה, והרשות רשאית לנקוט בהליכי הפקעה עובר לפרסום תוכנית כשמתקיימות נסיבות המצדיקות זאת (ראו ע"א 1528/05 רשות הנמלים והרכבות – רכבת ישראל נ' אביגדורוב (לא פורסם, 14.9.2005); בג"ץ 67/79 שמואלזון נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(1) 281 (1979); בג"ץ 3028/94 מהדרין בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד נא(3) 85 (1995)). יוזכר כי בהפקעה מעין זו המועד הקובע לחישוב הפיצוי שישולם הוא מועד פרסום ההודעה לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות או מועד החלת הצו לפי סעיף 3 לפקודת הדרכים." (ההדגשות שלי - ד.ס.)

בענייננו, פרסום הצו נעשה לפני פרסום התכנית המייעדת את החלקה לדרך, ותכנית זו מספר ג/ד/991ג', פורסמה למתן תוקף רק ביום 8/6/05, דהיינו בעת ההכרזה טרם יועדה החלקה לדרך, והשאלה אם הרשות היתה רשאית לתפוס את המקרקעין לפני פרסום התכנית למתן תוקף לא נדונה לגופה בהליך שבפני, אם כי הנתבעת טענה כי לא היה טעם בתפיסת חזקה בחלקה ללא תכנית מאושרת, זאת על אף שאין חולק שהחלקה היתה פנויה, ריקה ולא נעשה בה שימוש.

העולה מענין רוטמן הוא כי חישוב הפיצוי יעשה מיום ההפקעה ואילו הזכאות לפיצוי תקום עם תפיסת הקרקע. פרשנות זו מתיישבת גם עם עמדתם של כל השמאים, הן מטעם הצדדים והן מטעם בית המשפט. גם הפיצוי בגין ירידת הערך של החלקה עקב פרסום הצו, בשונה מפרסום התכנית, ניתן להתבע רק במסגרת פיצויי הפקעה, כאמור בענין רוטמן, והמומחה מטעם בית המשפט מתייחס לכך במפורש, כמו גם השמאית מטעם התובע. ענין זה תומך בקביעה כי המועד הקובע בענייננו לשערוך הפיצוי הוא מועד פרסום הצו.

"רואים אנו כי בין המועדים האפשריים להערכת שווי המקרקעין בחר המחוקק לקבוע את היום שבו רשאית היתה הרשות לתפוס את המקרקעין, כיום הקובע. הואיל ועל פי הפקודה רשאית הרשות לתפוס את המקרקעין מיד לאחר פרסום ההודעה- ההכרזה, הרי שהמועד הקובע הוא מועד פרסום ההודעה על החלת הפקודה (ראה א' קמר לעיל, כרך שני 494 ופסקי הדין המוזכרים שם בה"ש 47). כך גם עולה מהחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, , התשכ"ד-1964 (להלן: חוק התיקון), המורה בסעיף 3 כי מועד הרכישה של קרקע על פי פקודת הדרכים הוא מועד פרסום ההודעה על החלת הפקודה". (ת"א (חי') 619/04 מוניר חז'אן נגד מדינת ישראל- משרד הבינוי והשיכון (10/12/09), מפי כב' הש' סוקול).

5. לפיכך, אני קובעת כי התובע זכאי לשערוך הפיצוי ממועד ההפקעה, דהיינו 21/11/02 ואילך.

שיעור הריבית

6. א. התובע מבקש לפסוק לו את קרן הפיצויים, כפי שנקבעו על ידי המומחה, בצירוף ריבית והצמדה כקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה), מ-90 יום לאחר מועד ההפקעה (21/11/02), וכן לחייב את הנתבעת לשאת בעלות השמאית מטעמו בסך 3,000 ₪, באגרת המשפט, ובחלקו בשכר טרחתו של המומחה. בנוסף לכך הוא מבקש כי הנתבעת תשא בשכר טרחת עורך דינו בשיעור 15% בצירוף מע"מ כחוק.

עיקר טענתו של התובע כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בהליך ההפקעה, בתפיסת החזקה בנכס, ובתשלום הפיצויים שאינם שנויים במחלוקת, ואף הפרה חובה חקוקה בעניין אחרון זה. עוד הוא טוען כי ההפרש בין הסכום שהציעה הנתבעת לבין הסכום שנפסק בסופו של יום גבוה בכ- 54% מהפיצוי ששילמה הנתבעת. על פי החוק לתיקון דיני הרכישה, היה על הנתבעת להפקיד את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בתום 90 יום, על מנת שיצבור ריבית, אך היא לא נקטה בהליך זה, ולא שילמה לתובע את הסכום שאינו שנוי במחלוקת מיד לאחר פרסום הצו, אלא במאי 08' בלבד, על אף שהיתה מודעת לזהותו של התובע, ואף ניהלה עמו משא ומתן עוד בטרם ההפקעה. הנתבעת השהתה את תשלום הפיצוי וכאשר הסכימה לשלמו, התנתה תשלום מוקדם לתובע, בחתימתו על ויתור על תביעות נוספות, תנאי לו לא הסכים ובצדק. בכך הפרה חובה חקוקה, מסיבות השמורות עמה.

התובע היה מודע לכך שככלל, לא פסקו בתי המשפט ריבית לפי חוק פסיקת ריבית במקרים כגון דא, אך הביעו דעתם כי מן הצדק היה לעשות כן.

ב. הנתבעת ביקשה לפסוק לתובע ריבית לפי החוק לתיקון דיני הרכישה, שהינו החוק הרלוונטי לענייננו.

הנתבעת העלתה טענות בדבר צדק חלוקתי, היתרון של הנפקע בתשלום מחציתו של מס השבח החל על העסקה הכפויה, טענה בדבר ריבית קבועה שעשויה להיות גבוהה מהריבית החלה באותה תקופה, זכותו של הנפקע למכור את החלקה וזכות התביעה שלו, ועוד כהנה וכהנה. לא נעלמה מעיני עמדת הנתבעת כי התובע היה רשאי למכור את נכסו, במובן של מכר זכות התביעה שלו, אך בטיעון זה התעלמה הנתבעת כליל מעלויות העיסקה, לרבות מיסוי כבד של מכירה מסוג זה.

7. דיון והכרעה בסוגית הריבית

א. המסגרת הנורמטיבית לענין הפיצוי נקבעה סעיף 8 לחוק לתיקון דיני רכישה. סעיף זה, הדן בתשלום פיצויים על-פי דיני רכישה שונים ובהם פקודת הדרכים, קובע:

"8. (א) נרכשו זכויות במקרקעין מכוח חוק רכישה פלוני, ישולמו לבעל הזכויות פיצויים בסכום שווי הזכויות כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה עד יום ט' בניסן התשנ"ג (31 במרס 1993), וריבית צמודה בשיעור של %1.5 לשנה מיום י' בניסן התשנ"ג (1 באפריל 1993) ואילך על שווי הזכויות בלבד, לפי זה:

(1) הריבית תחושב ממועד הרכישה עד יום התשלום בפועל או הפקדת הסכום לזכות בעל הזכויות לפי האמור בסעיף קטן (ב);

(2) ההצמדה תחושב על פי עליית מדד המחירים לצרכן כפי שפורסם לאחרונה לפני תשלום הפיצויים או הפקדתם לעומת המדד שפורסם לחודש שבו חל מועד הרכישה.

(ב) (1) הציע רוכש הזכויות לבעל הזכויות פיצויים בעד הזכויות שנרכשו, והודיע לו בעל הזכויות על סירובו לקבל את הפיצויים או לא הודיע תוך שלושה חדשים מהיום שנמסרה לו ההצעה על הסכמתו לקבלה, רשאי רוכש הזכויות להפקיד את הפיצויים לזכות בעל הזכויות אצל האפוטרופוס הכללי או אצל החשב הכללי במשרד האוצר; על סכום שהופקד כאמור יווספו מיום ההפקדה ועד ליום התשלום בפועל, הפרשי הצמדה בלבד.

(2) על הפקדת סכום לזכות בעל הזכויות ישלח לו רוכש הזכויות הודעה בדואר רשום על פי מענו המצויין באגף מס רכוש וקרן פיצויים, אולם באין מען מצויין כאמור, יהא רוכש הזכויות רשאי למסור את ההודעה בדרך שבה נמסרת הודעה על פי סעיף 5 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943".

סעיף 9א לחוק לתיקון דיני הרכישה, החל משנת 78', קובע:

"9א.(א) תוך תשעים יום מיום שקיבל רוכש הזכויות את ההחזקה במקרקעין או מיום איתור בעל הזכויות, לפי המאוחר ביניהם, רוכש הזכויות ישלם לבעל הזכויות שנרכשו, על חשבון פיצויים המגיעים בשל רכישת שווי הזכויות, את סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת.

2010

(א1) לא קנה רוכש הזכויות את ההחזקה במקרקעין בתוך תשעים ימים מיום שפורסמה הודעה כאמור בסעיף 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן – פקודת הקרקעות), וברכישה מכוח חוק רכישה שלפיו אין חובה לפרסם הודעה כאמור – בתוך תשעים ימים מהיום שבו רשאי רוכש הזכויות לדרוש את מסירת ההחזקה במקרקעין, זכאי בעל הזכויות שנרכשו לדרוש מרוכש הזכויות את הפיצויים המגיעים בשל רכישת שווי הזכויות, כנגד מסירת החזקתו במקרקעין; דרש בעל הזכויות שנרכשו פיצויים כאמור, ישלם לו רוכש הזכויות, בתוך תשעים ימים ממועד מסירת ההחזקה במקרקעין, את סכום הפיצויים שאינו שנוי במחלוקת".

בע"א 2405/91 מ"י נגד עזבון המנוח הורוביץ, פ"ד נא 5, 23 (1997), סקר כב' הש' חשין את מרכיבי הפיצוי ושערוכו:

"שלושה מרכיבים הם בפיצויי הפקעה שלהם זכאי בעלים שמקרקעיו הופקעו מידו: אחד, פיצוי כשווי המקרקעין ליום פרסום ההפקעה, והצמדת פיצוי זה למדד המחירים לצרכן (פיצויי-הון). שניים, תוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% לשנה עד יום 31.3.1993; ושלושה (והוא מרכיב שנוסף בתיקון מס' 8): תוספת ריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה לתקופה שמיום 1 באפריל 1993 (על שווי הזכויות בלבד). אלה הם אפוא השלושה: הצמדה; ריבית לא צמודה; וריבית צמודה. ראוי ליתן את הדעת לשני מרכיבי-משנה נוספים ואלה הם: אחד, הצמדת הפיצויים היא מיום פרסום ההודעה ברשומות על הכוונה לרכוש את המקרקע (כהגדרת מועד הרכישה בסעיף 3(1) לחוק המתקן). לשון אחר: תפישת הקרקע בידי המדינה אינה תנאי-יוצר בזכות. שניים, כי הריבית – הצמודה והבלתי צמודה – היא על "שווי הזכויות בלבד"".

ב. מקובלת עלי טענת התובע כי פער זמנים משמעותי בין המועד בו קמה חובתה של הנתבעת לשלם את הפיצויים על פי סעיף 9א לפקודת הדרכים - תפיסת החזקה בחלקה, לבין מועד ההכרזה על ההפקעה – פרסום הצו, המהווה בסיס לקביעת שוויה של החלקה המופקעת ולחישוב הפיצויים, גרם לו נזק כלכלי. ואולם, טענות דומות לפיהן זכאי הנפקע לפיצוי לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה אף שהיא שובת לב, נדחתה עד היום על ידי בתי המשפט, בשל תחולתו של חוק ספציפי הקובע את שיעור הריבית שישולם לנפקעים. סעיף 8(א)(1) לחוק לתיקון דיני רכישה קובע ריביות מיוחדות מיום זכאותו של הנפקע ועד ליום התשלום בפועל, ללא קשר לשאלה אם הרשות המפקיעה שילמה את הפיצוי המגיע לו במועד הקבוע בחוק לתשלום, או באיחור.

אכן, יש ממש בטענותיו של התובע לגבי הפגיעה הקשה בקניינו גם בגין הריבית הנמוכה המצטרפת לרכיב ההוני שהפסיד, וכי מנגנון הפיצוי הקבוע בחוק לתיקון דיני הרכישה אינו מפצה אותו באופן ריאלי ומלא, אך ענין זה הוא למחוקק לענות בו. (ראו ע"א 7225/03 אלפתיאני נ' מ"י (21.8.05), מפי כב' הש' (כתוארה אז) בייניש; ע"א 2405/91 מ"י נ' הורוביץ הנ"ל; ע"א 7809/01 מסד חברה הדדית להלוואות וחסכונות בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד נט(1) 701, מפי כב' הנשיא ברק; ועוד).

לפיכך, זכאי התובע לשערוך הפיצוי המגיע לו מהיום הקובע (21/11/02) ועד ליום בו הינו זכאי לקבלת הפיצויים (11/2/07) על פי הוראות החוק לתיקון דיני הרכישה.

ג. יחד עם זאת, אין חולק כי הנתבעת לא הפקידה את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת אלא בחודש מאי 08', זאת על אף שגם לשיטתה תפסה את הקרקע ביום 11 בפברואר 07', ועל אף שהתובע היה מוכר וידוע לה ממשא ומתן קודם שניהלה עמו. בכך הפרה הנתבעת חובה חקוקה הקבועה בחוק לתיקון דיני הרכישה.

משנמנעה הנתבעת מלשלם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת במועד הקבוע בחוק, ישא הפיצוי ההוני שהפך לחוב, הפרשי הצמדה וריבית כחוק על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. (ראו פסקי הדין בת"א (חי') 619-04‏ ‏ מוניר ח'אזן הנ"ל, וה"פ 93/05 מוסטפא נ' מע"צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (8/5/07), שניהם מפי כב' הש' סוקול; וכן ת"א (חי') 566/05 חלאילה נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (28/6/09), מפי כב' סגן הנשיא גינת).

8. סיכום

א. נוכח כל המקובץ, אני רואה לפסוק לתובע ריבית על מלוא הפיצוי לפי החוק לתיקון דיני הרכישה, דהיינו סכום של 206,041 ₪, החל מיום ההפקעה 21/11/02 ועד ליום 11/5/07, 90 יום לאחר תפיסת החזקה בחלקה על ידי הנתבעת.

ב. מיום 11/5/07 ועד 12/5/08, יום התשלום בפועל של הסכום שאינו שנוי במחלוקת - 150,544.99 ₪ כולל מיסים, ישולמו הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שאינו שנוי במחלוקת, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, בשל הפרת ההוראה החוקית שבסעיף 9א לחוק לתיקון דיני הרכישה.

ג. יתרת הסכום, דהיינו, ההפרש בין הסכום שאינו שנוי במחלוקת וסכום הפיצוי במלואו, תשא ריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום 12/5/07 עד ליום התשלום המלא בפועל, עקב הפרת החובה החקוקה כמפורט לעיל, בניכוי הסכום ששולם ביום 12/5/08 כשהוא משוערך באותו אופן. לא נעלם מעיני כי הפרת החובה החקוקה חלה לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת בלבד, אך כתוצאה מהפרה זו אני רואה לחייב את הנתבעת בריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה ממועד ההפרה ואילך.

9. א. אשר להוצאות המשפט, גם כאן נחלקו הצדדים. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בהוצאות משמעותיות עקב אי תשלום הפיצוי במועד והאיחור בתפיסת החזקה, ואילו הנתבעת ביקשה לחייב את התובע בהוצאות, בטענה כי סכום הפיצוי שקבע המומחה בר - טל קרוב יותר לסכום שנקבע על ידי השמאי מטעמה מאשר לדרישת התובע.

ב. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני רואה לזכות את התובע במרבית הוצאות המשפט שנגרמו לו עקב ההליך שיזם. התובע נאלץ למעשה לפנות לערכאות שיפוטיות, משהופקע נכסו, והפיצוי לא תאם את הערכתו את החלקה. לא היתה כל מניעה לקבוע שמאי מוסכם במשא ומתן לבר שיפוטי במועד קרוב להפקעה, במקום לקיים הליך משפטי שארך שנים, כאשר התובע נאלץ לשאת גם בחלק משכרו של שמאי מטעם בית המשפט.

לא למותר להזכיר כי בית המשפט התקשה עד מאוד במינויו של שמאי אשר שכר טרחתו היה נמוך מ- 25,650 ₪ בצירוף מע"מ, זאת כאשר הנתבעת העריכה את הפיצוי בגין החלקה המופקעת בסכום של 133,848 ₪ נטו, בשנת 07'.

בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט שנגרמו לתובע, למעט מחצית משכרה של המומחית מטעמו, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, זאת בהתחשב בסכום בו חויבה בסופו של יום.

כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום מהיום, ואם לא ייעשה כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013.