הצדדים ופתח דבר

התובע הינו בעל הזכויות במשק 92 (להלן – המשק) במושב גמזו (להלן – המושב), אשר משתייך מוניציפאלית לנתבעת - המועצה האזורית חבל מודיעין (להלן – המועצה).

התובע עותר לחיוב המועצה בתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בעטין של הצפות מי גשמים במושב.

טענות התובע

במהלך ביצוע עבודות להקמת רשת ביוב במושב, שבוצעו במהלך שנת 2000, נסגר ובוטל מעביר מים, שהיה ממוקם 100 מטרים דרומית למשק. כתוצאה מסגירת מעביר המים, הוצף המשק – המצוי במפלס נמוך יותר ממפלס הכביש הסמוך. ההצפות התרחשו, בכל עת שבה היתה זרימת מים עקב ירידת גשמים. כבר בחורף 2000, וכן בחורפים שלאחר מכן, הוצף המשק מספר פעמים. בכל עונה הוצף המשק מספר פעמים.

בשל המבנה הטופוגרפי של השטח, עצרו המים במשק ולא זרמו משם הלאה, עד שחלחלו ונספגו באדמה. האדמה באזור היא קרקע כבידה והמים חלחלו בהם לאט. במשך כל הזמן עד חלחולם המלא של המים בקרקע, היה המשק שרוי במים, לרבות בית המגורים של התובע, המצוי במשק (להלן – הבית). הבית בנוי על פלטת בטון, המונחת על מצע כורכר. כל פלטת הבטון עליה מוצב הבית זזה דרומה.

בהתאם לחוות הדעת ההנדסית שהוגשה מטעם התובע, נגרמו לבית נזקים, ובין היתר: כתמים במרצפות, שקיעת מרצפות, כתמי רטיבותך בקירות ובמשקופי הדלתות, ריח רטיבות בחלל הבית, כתמי עובש, בורות בחצר הבית, סדקים למבנה ועוד. התובע נקט פעולות רבות לצמצום הנזק, וביניהן ציפה את הבית במעטה אטום של פוליאריתן מוקצף, מילוי עפר בצמוד לחלקו הדרומי של הבית ותמיכת העפר במסלעה כבידה וכן החלפת אריחי ריצוף. המועצה לא נקטה בפעולה יעילה לפתרון הבעיה. רק בשנת 2007 החלה הנתבעת בביצוע פעולות חפירה וניקוז. כתוצאה מפעולות אלו נוצר "'אגם' גדול" מול פתח הבית, כאשר רק מפלס הכביש מנע מהמים לפרוץ ולהציף את הבית.

התובע עותר לחייב את המועצה בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, כדלקמן:

• 150,634 ₪ בגין נזקי רטיבות;
• 95,605 ₪ בגין ירידת ערך;
• 740,000 ₪ בגין אובדן דמי שכירות ביחס לשלוש יחידות דיור, שהיה התובע יכול לבנות במשק. בשל ההצפות עצר התובע את פעולותיו לקבלת היתר בניה וכן עצר את הבניה עצמה.
• 44,592 ₪ בגין אובדן ההוצאות שהוציא התובע לקבלת היתר בניה;
• 148,642 ₪ בגין אובדן היכולת לנצל את המשק ולהקים עליו פינת חי לתיירות;
• 17,837 ₪ בגין נזקים למכולה המוצבת במשק.

סה"כ עומדים נזקי התובע על סך של 1,197,310 ₪. מטעמי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סך של 800,000 ₪ בלבד.

טענות המועצה

עבודות הביוב שבוצעו במושב, המתוארות בכתב התביעה, בוצעו ע"י המועצה והושלמו במלואן כבר בשנת 1997. טענת התובע ולפיה עבודות הביוב בוצעו בשנת 2000 – אין לה על מה שתסמוך.

אין קשר סיבתי בין עבודות הביוב, שבוצעו ע"י המועצה, ובין הנזקים, הנטענים ע"י התובע.

החבות והסמכות לטפל בענייני ניקוז מי גשמים מוטלת על הועד המוניציפאלי של המושב – מי שהיה הנתבע 1 בכתב התביעה המקורי, ונמחק מכתב התביעה המתוקן. משנטען בפני המועצה, כי קיימת טענה בנוגע לניקוז מי הגשמים, הסכימה המועצה – לפנים משורת הדין ומבלי שהיתה עליה כל חובה לעשות זאת – לנסות ולמצוא פתרון הולם בשיתוף עם הועד. בדיעבד התברר, כי התובע לא הסכים לפתרון שהוצע. בסופו של דבר, בוצעו בשנת 2007 עבודות ניקוז, כאשר המועצה השתתפה במחצית מעלותן. אין בעבודות אלו כדי להקים לתובע עילת תביעה נגד המועצה או ליחס למועצה חבות כלשהי.

מתוך האמור בחוות דעתו של המהנדס מטעם התובע עולה, כי עילת התביעה הינה לפחות משנת 2000. לכן יש לסלק התביעה מחמת התיישנות. עוד עולה מחוות דעתו של המהנדס, כי הבית לוקה בפגמים הנדסיים שהם המקור לנזקים הנטענים.

דיון והכרעה

הנזקים הנטענים

לבחינת השאלה, האם היו קיימים כשלים בביצוע עבודות הביוב, והאם הם שגרמו לנזקיו הנטענים של התובע, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש – המהנדס ושמאי המקרקעין יוסף גולדקלנג (להלן – המהנדס גולדקלנג). בחוות דעתו מיום 24.10.12, קבע המהנדס גולדקלנג, כי לא קיים קשר בין העבודות במערכת הביוב וסגירת מעביר המים ובין הצטברות מי הגשמים במשק (ראה עמ' 14 לחוות הדעת):

"- יובהר כי, אין כל קשר בין המערכת 'הסגורה' של מערכת הביוב לבין ההצפות של חצר התובעים ממי גשמים ונגר עילי כפי שנטען.

- מעביר המים החוצה את הכביש ושנטען כי נסגר ו/או בוטל במהלך העבודות לא היה באפשרותו לנקז את מי הגשמים מאגן ההתנקזות למנוע את ההצפות הנטענות לאורך תעלות הניקוז בשפות הכביש בסמוך לחצר התובעים".

המהנדס גולדקלנג חזר על קביעה זו, ולפיה אין קשר בין ביטול מעביר המים ובין ההצפות במשק, גם בעדותו בפני (ראה עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 25-26):

"אין ספק ברגע שהמעביר מים היה פעיל, חלק מהמים היו מתנקזים לשם, השאלה האם זה היה פותר את הבעיה, לדעתי לא".

עוד קבע המהנדס גולדקלנג בחוות דעתו, כי לא הוצג בפניו דבר, שיש בו כדי ללמד על תזוזה של הבית מחמת מי הגשמים (עמ' 14 לחוות הדעת):

"לא הוצג בפני כל גלישה ו/או תזוזה של מבנה התובעים בגין ההצפות החוזרות הנטענות לכיוון המדרון".

לסיכום דבריו בעניין הנזקים הנטענים, קבע המהנדס גולדקלנג, כי כל הנזקים הנטענים ביחס לבית, אינם נובעים מהצטברות מי הגשמים (ראה עמ' 14 לחוות הדעת):

"כל הנזקים הנטענים למבנה, הסדקים, חוסר באטימות מעטפת המבנה, השקיעות הנטענות באריחי הרצוף, הכתמים הנטענים באריחי הרצוף נגרמו בגין תכנון ו/או ביצוע לקוי אינם קשורים להצפות שאירעו מחוץ למבנה.

יודגש כי, המבנה בכללותו אמור להיות מתוכנן ובנוי כהלכה, על יסודות יציבים, אטום כנדרש (ברצפה ובמעטפת) ומדופן בקירות תומכים למניעת תזוזות המבנה לכיוון המדרון (ההדגשות במקור – נ"ש).

...

יודגש כי לנתבעות אין כל אחריות לעבודות השיפוץ שבוצעו ו/או לעבודות השיפוץ המתוכננות בתוך המבנה ובחצרו כפי שנטען ולמעט המצוין לעיל".

המהנדס גולדקלנג חזר על הקביעה, ולפיה אין כל קשר בין הנזקים הנטענים ובין הצפת מי הגשמים, גם בעדותו בפני (ראה עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 5-14):

"ש. האם הנזקים שנגרמו מרטיבות במשק 92 נגרמו כתוצאה מהצפות?

ת. אני שאלתי מספר פעמים במהלך הסיור את אדון אהרונוביץ האם המים הציפו את המבנה בעצמו. האם המים חדרו לתוך חלל שטח המבנה והיתה הצפה של הריצוף של המבנה התשובה שקיבלתי היתה לא. המים הצטברו בכניסה מהכביש עד המבנה ואחרי זה התנקזו בהיקף של המבנה, אבל לא היתה הצפה בתוך המבנה.

ש. האם זה הגיוני להניח שההצפה היתה מתחת למבנה בבית צמוד קרקע?

ת. יש להניח שהמים גם זרמו מתחת למבנה.

ש. כלומר סביר להניח שנזקי רטיבות שיש במשק 92 הם בין היתר כתוצאה מהצפה.

ת. לא בהכרח. מים לא עולים למעלה, הם זורמים היכן שהם יכולים".

ובהמשך (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 2-5):

"ש. להצפות אין השפעה על הבית הזה? הצפות רלבנטיות כן או לא?

ת. התשובה היא לא שחור ולבן כמו שאתה מגדיר את זה. שינויים בתכולת הרטיבות עלולים לגרום נזקים למבנה. ברגע שיש פלטה שהיא קשיחה ועל זה מבנה קל, כל הפלטה יכולה או לעלות. ברגע שמתכווץ לרדת. במקרים קיצוניים צד אחד לעלות צד אחד לרדת. התופעות האלה לא נצפו על ידי במבנה הנכון (נראה שצ"ל: "הנדון" – נ"ש)".

מדבריו של המהנדס גולדקלנג עולה, כי לשיטתו נובעים הנזקים בבית מתכנון לקוי של הבית (ראה עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 14-32):

"ש. לא מזיזים את השביל, יש הצפה אז יש הצפה.

ת. לא עולה לתקרה ולא עולה לריצפת בטון. אם מתכננים נכון את המבנה.. המבנה עצמו הוא מבנה מרחבי, איגלו, הכולל מבנה כדורי שכתור בהיקף וטבעת בהיקף חלקית שמשמשת חדרים. גשם שנוטף על המבנה הזה, הוא בהכרח זורם על מעטפת המבנה, מגיע לשפה בהיקף של המבנה הזה. זה יכול לגרום לנזקי רטיבות שאתה טוען עליהם. מים לא חודרים דרך ריצפת בטון ועלים למעלה לקירות...

...

ש. הבית הזה כפי שהוא במשק 92 גשם שיורד מעליו והצפות שזורמות מתחתיו זה משנה?

ת. הבית הזה יש לו תכנון והתכנון יש חולקים עליו. כל יועצי הקרקע אמרו שיש ביסוס למבנה. ביסוס מתבצע באמצעות כלונסאות עמוקים החודרים לתך הקרקע בעומק רב. כדי שלא תהיה השפעה שהקרקע על המבנה".

עוד בהקשר זה ראה (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 16-21):

"ש. בוא נסכם את כל מה שאמרת לחברי, תאשר לנו שהתכנון ההנדסי של המבנה הזה והנתונים בין הטופוגרפיים ובין נתוני הקרקע הוא תכנון שגוי?

ת. הוא תכנון שרוב יועצי הקרקע והמהנדסים לא היו מתכננים באופן כזה.

ש. תאשר לי בבקשה שבית בנתונים שלנו צריך לבנות על יסודות בשיטת הכלונסאות, שיבססו את המבנים?

ת. באופן תיאורטי, כן".

מדבריו הנחרצים של המהנדס גולדקלנג, מומחה בית המשפט, עולה בבירור, שאין כל קשר סיבתי בין ביצוע עבודות הביוב וביטול מעביר המים ובין הנזקים הנטענים. אמנם קיימות בעניין זה חוות דעת אחרות, המצויות בתיק, אלא שלא מצאתי שום סיבה לזניחת מסקנותיו של מומחה בית המשפט והעדפת מסקנות מומחה התובע על פניהן.

בע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (לא פורסם) בסעיף 4 לפסה"ד:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת

...

לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

עוד ראה האמור בע"א 3134/02, עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (לא פורסם) בסעיף 8 לפסה"ד, שם נאמר:

"כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים".

כפי שנאמר לעיל, לא הוצגה בפני כל סיבה של ממש, שתצדיק סטיה ממסקנותיו של מומחה בית המשפט, המהנדס גולדקלנג, אשר שלל קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין העבודות, שבוצעו בשטח, ובין נזקיו הנטענים של התובע.

למעלה מן הצורך אציין, כי התובע לא הוכיח את גובה נזקיו. התובע עצמו אומר בעניין זה בעדותו בפני (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 17-26):

"ת. צימצמתי. לא יודע להגיד לך כמה. בערך. עשיתי הערכה כמה שכ"ד, כמה אני מפסיד בחממה, כמה השקעתי, כמה שילמתי על כל ההוצאות שהיו לי, עשיתי הערכה כמה לא ביקשתי וזה בסך הכל.

ש. אתה יודע שמונה פה מומחה בבית המשפט וביקר אצלך בנכס?

ת. כן.

ש. אני מפנה לעמ' 13 לחוות דעת המומחה... למה לא העברת לו את האסמכתאות? את הקבלות?

ת. אתה יכול לפרט לי מה הוא לא קיבל.

ש. הוא לא קיבל שום קבלה ושום כלום.

ת. אתן לך דוגמא אחת, בכניסה לבית יש לי בריכת דגים גדולה. את בריכת דגים הזאת אני בניתי בידיי. העלות שלה משוערת על ידי אנשים 20,000 ₪. לא חשבתי שאני הולך לתביעה בכלל".

ועוד (עמ' 35 לפרוטוקול, שורה 31 – עמ' 36, שורה 8):

"ש. מי ריצף לך את המרפסת?

ת. היה קבלן.

ש. שילמת לו כסף?

ת. שילמתי.

ש. קבלות לא ראינו?

ת. לא צריך קבלות.

ש. הסכם עבודה היה?

ת. בעל פה הכל.

ש. גם הטפול החיצוני של הקירות בעל פה?

ת. היה דווקא, אך לא שמרתי את זה. במקרה של המרפסת זה ערבי".

ובהמשך (עמ' 39, שורות 7 – 16):

"ש. אתה טוען שיחידה אחת אתה רוצה להשכיר בסך 4,000 ₪ ויחידה אחרת בסך 3,000 ₪. למה לא הבאת חוות דעת?

ת. נתתי לעו"ד נייר של הסכם שכירות במושב.

ש. מדובר על 740,000 ₪ מתוך התביעה שלך, אתה לא רוצה להוכיח את זה באמצעות שמאי?

ת. תשכיר אצלי ואראה לך. הבאתי מסמך.

ש. בסעיף 29 לתצהירך אתה טוען שהוצאת 30,000 ₪ לצורך קבלת היתר, בין היתר שילמת עבור אגרות, אדריכל, מהנדס. היכן הקבלות האלה?

ת. שנת 2002, 2003. מה אעשה עם זה? אני לא מחזיק מסמך.

ש. פנית לאדריכל לקבל את הקבלה?

ת. לא. זה מצוי וסביר".

מוצאים אנו בדבריו של התובע עצמו אישור מלא לכך, שאין בידיו כל אסמכתא להוכחת גובה הנזקים הנטענים על ידו. נראה כי די בכך כדי לקבוע, שהנזקים לא הוכחו.

טיפול במבואת הבית

יחד עם זאת, ביחס להצטברות מי הגשמים בשביל הגישה לבית חיווה המהנדס גולדקלנג את דעתו, כי מדובר במפגע, שעל המועצה היה לטפל בו, וכי על המועצה לפצות את התובע בגין השיפוצים, שערך התובע בכניסה לבית (ראה עמ' 14 לחוות הדעת):

"הצטברות מי הגשמים בסמוך למשק התובעים מהווה מפגע שעל הרשות (המועצה האזורית ו/או רשות הניקוז) לטפל בהם ואת לצורך מניעת הצפות חוזרות במבואת הכניסה של משק התובעים ...

המהנדס גולדקלנג אמד את עלות עריכת שיפוצים אלו, ואמר (עמ' 14 לחוות הדעת):

"לפצות את התובע בעלות החלפת המשטח והסדרת השיפועים במבואה למבנה בסך של כ- 10,000 ₪".

המועצה מאשרת בכתב סיכום טענותיה, כי היא האחראית למערכת הניקוז במושב (עמ' לסיכומים, כן ראה בעניין זה האמור בהחלטתי מיום 20.6.10). ממילא היא האחראית לפיצוי התובע בגין נזקים אלו, ובעניין זה דין התביעה להתקבל.

ירידת ערך

בסיכום חוות דעתו כתב המהנדס גולדקלנג (עמ' 16 לחוות הדעת):

"כפי שצוין לעיל, באחריות הרשות לדאוג לתכנן ולבצע ניקוז של אגן ההתנקזות לכיוון הוואדי כך שמשק התובעים יוכל לנהל חיים סדירים ללא חשש כי מבואת הכניסה למבנה והכביש הסמוך יוצף בתקופת הגשמים.

החשש כי המבנה יוצף מהווה מפגע אשר ירחיק רוכשים פוטנציאלים לרכוש את הנכס. ולכן, סכום הפיצוי שקבע שמאי התובעים בסך של 17,500 $ מקובל עלי" (ההדגשות במקור – נ"ש).

יש, איפוא, לקבל את התביעה גם בענין זה.

התיישנות

אין מחלוקת, כי בשנת 2007 ביצעה המועצה עבודות להסדרת הניקוז בשטח. ביצוע עבודות אלו, מהווה הודאה של המועצה באחריותה להצפות. בעניין זה ראה האמור בפרק ב לכתב סיכום טענותיה, שם מאשר ב"כ המועצה את ביצוע העבודות בשנת 2007. בהודאה זו של המועצה יש כדי להחיל את הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ולהביא לדחיית טענת ההתיישנות. זאת לנוכח העובדה שהתביעה הוגשה ביום 21.5.09, ולא חלפו שבע שנים ממועד ביצוע אותן עבודות, שנת 2007, ועד למועד הגשת התביעה.

סיכום

המועצה תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1. 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חוות דעתו של המהנדס גולדקלנג, 24.10.12, ועד התשלום המלא בפועל;

2. סך בש"ח השווה ל-17,500$ בהתאם לשער היציג, שהיה ידוע במועד עריכת חוות הדעת הנ"ל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.

משנדחתה התביעה בחלקה הגדול, אינני מטיל חיוב בהוצאות.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ה, 19 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.