1. עניינה של תובעה זו, שסכומה המתוקן עומד על הסך של 160,000 ₪, בתביעת התובעים לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם, לטענתם, בבניית ביתם החדש בסביון עקב רשלנותו המקצועית הנטענת של הנתבע – מודד מוסמך, שהתבטאה, לטענת התובעים, בטעות שביצע במדידת יסודות הבית, שבעטיה נוצקו יסודות הבית בסטייה של 5 מטרים מערבה לעומת התכנון המקורי והנכון (ראה: סעיף 3 לכתב התביעה).

2. מטעם התובעים העיד התובע מס' 1 ומר יוסי אליאב.

מטעם הנתבע העיד הנתבע ומומחה מטעמו – המודד יהורם אהרוני.

עם תום הבאת הראיות סיכמו הפרקליטים הנכבדים טיעוניהם בעל – פה.

3. הואיל ומדובר בטענות לרשלנות מקצועית של מודד והואיל מקצוע המדידה אינו במסגרת ידיעתו השיפוטית של בית המשפט לפיכך נדרשה והתבקשה הגשת חוות דעת של מומחה בתחום מקצוע המדידה מטעם התובעים.

גם התובעים היו ערים לכך וביום 17.4.11, הוגשה מטעמם בקשה לפיה (ס' 1 לבקשה): "בית המשפט הנכבד מתבקש בזה להאריך לתובעים את המועד להגשת תצהירים משלימים מטעמם עד ליום 03.06.11, זאת מאחר והתובעים כבר פנו למודד מוסמך מטעמם לצורך הכנת חוו"ד מומחה מטעמו לבית המשפט".

ביום 01.06.11, הוגשה הודעת התובעים על הגשת תצהיר משלים מטעמם של מר יוסי אליאב והפלא ופלא – לא הוגשה כל חוות דעת מומחה של מודד מטעם התביעה !!

בין שהסיבה לכך היא שאף מודד לא הסכים ליתן חוות דעת המייחסת רשלנות מקצועית לנתבע ובין שהסיבה לכך היא שהתובעים ויתרו על הגשת חוות דעת שכזו הרי שהתוצאה החד – משמעית היא שהתביעה לא הוכחה.

אין בית המשפט יכול להגיע לממצאי רשלנות מקצועית כשהתובעים לא מניחים בפניו תשתית ראייתית לתביעתם בדמות חוות דעת של מומחה למקצוע האמור. בהעדר חוות דעת שכזו, דין התביעה שבפניי להיכשל.

4. למרות שעל התובע הנטל להוכיח את תביעתו ולשכנע לגביה את בית המשפט, הרי שבתובענה זו התהפכו היוצרות והיה זה דווקא הנתבע שהוכיח את הגנתו ושכנע לגביה. הנתבע, בניגוד לתובעים, הגיש חוות דעת מומחה מטעם המודד יהורם אהרוני הערוכה ומפורטת כדבעי. המומחה מטעם ההגנה נחקר ארוכות לגביה, מבלי שהיה בדברים שנאמרו בחקירתו כדי לגרום לי לפקפק בכהוא זה בחוות דעתו של המומחה, שהינו בעל וותק מקצועי של 30 שנה בתחום המדידות, בעל משרד מדידות לתכנון וביצוע ובעל תארים בתחומי הגיאודזיה, הקרטוגרפיה ולימודים אורבאניים.

בחוות דעתו הנהירה ובעדותו הקוהרנטית והחד – משמעית שכנע אותי המומחה מטעם ההגנה שהנתבע כלל לא התרשל.

בחוות דעתו (ראה: פרק א' לחוות הדעת) ניתח המומחה אהרוני את הטעות במיקום יסודות הבניין וכן ניתח (ראה: פרק ב' לחוות הדעת) את האחריות של המודד לעומת אחריותם של בעלי מקצועות אחרים שעסקו בהקמת הבית והם: הקבלן, מפקח הבניה, מהנדס הבניין והאדריכל והגיע למסקנה, המקובלת עלי, שלא נמצא כל ליקוי בפעולותיו של המודד הנתבע, שיכל לגרום לטעות במיקום החפירות או הרפסודה. הנתבע סימן את גבולות המגרש ואת מסגרת הבניין בקומת קרקע כפי שהם מופיעים בתוכנית היתר הבניה.

הנתבע קיבל תמורה מהתובעים אך ורק עבור הסימונים היחידים שביצע: גבולות החלקה ומסגרת הבניה. הנתבע לא התבקש ולא קיבל תמורה לסימון מיקום החפירות והרפסודה ולא אישר את מיקומם. הטעות בסימון החפירה לא נבעה כלל מטעות בסימון מסגרת הבניין עפ"י תכנית ההיתר. העובדה כי סומנו מסגרת הבניין וגבולות החלקה על פני השטח הטבעיים טרם ביצוע העבודות בשטח ובמידה הנכונה בין גבול החלקה המזרחי וקו מסגרת הבניין המזרחי מוכיחה כי הנתבע לא טעה בסימון.

5. לא היה בעדויותיהם של התובע מס' 1 ומר יוסי אליאב מטעמו כדי לפגוע בעדותו המקצועית והמשכנעת של המומחה מטעם הנתבע, המודד אהרוני, התואמת את עדות הנתבע, המודד לייפמן, שמצאתי לקבל אותה כמהימנה.

6. משיקולים אישיים שונים בחרו התובעים להגיש את תביעתם כנגד המודד לייפמן ולא כנגד מי מבעלי המקצוע האחרים שהיו אחראיים לבניית ביתם ואין להם להלין בעניין זה אלא על עצמם בלבד.

7. סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות הנתבע, לרבות שכ"ט עורך – דינו, בתובענה זו בסכום כולל של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום.

המזכירות תשגר את פסק – הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.