נגד

1. לפני שתי בקשות לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית;

האחת, בקשתו של גלעד סויסה, התובע 3 - בנם ויורשם של אלן ומלי סויסה ז"ל - התובעים 1 ו -2 (שלושתם להלן: "סויסה") בתביעה שהוגשה נגד דלתא להשקעות ולמסחר קרני שומרון בע"מ (להלן : "דלתא") (ת.א 5783-08-07).

השנייה, בקשתם של יורשי יצחק בן אביר ז"ל ודורית בן אביר (להלן: "בן אביר"), המבקשים בהמרצת פתיחה שהוגשה נגד דלתא, מנהלה בפועל, משה קליין והמנהל האזרחי (אזור יהודה ושומרון), הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי (להלן : "הממונה" או "המנהל האזרחי") (ה"פ 5639-12-08).

1. "הסכם הפשרה" מושא בקשות האישור, הוא הסכם גישור שנחתם בין הצדדים ביום 17.9.2018 והיווה סיום מוצלח של הליך גישור שהחל בשנת 2007 והסתיים כאמור בשנת 2018, אשר היו מעורבים בו רשויות המדינה, ובין היתר, מנהל מקרקעי ישראל, המנהל האזרחי, משרד הביטחון, צבא הגנה לישראל, המחלקות המשפטיות של הגורמים האמורים ובכללם בעלי תפקידים בכירים במשרד היועמ"ש, וב"כ הצדדים, והושקעו בו מאמצים ומשאבים גדולים.
2. כל הצדדים מסכימים כי מדובר בהסכם גישור טוב ונכון, המסיים את המחלוקות העיקריות בין הצדדים, ובהתאם, מבקשים לתת לו תוקף של פסק דין , אלא שהצדדים חלוקים בשאלה אם יש לאשרו כהסכם פשרה בתובענה ייצוגית או כהסכם פשרה בתובענה רגילה.

1. כמפורט בסעיפי ה"הואיל" בפתח הסכם הגישור, הצדדים היו מודעים לבקשות שהגישו סויסה ובן אביר, בתחילת ההליכים, לאשר את התובענות כתובענות ייצוגיות, ולהתנגדויות דלתא והמנהל לכך. עם זאת, כל שנאמר בהסכם הגישור הוא שההסכם יאושר ע"י בית המשפט אשר יתבקש להחליט בנושא שכר טרחה והוצאות. אין בהסכם אמירה או קביעה שבית המשפט יתבקש לאשר את הסכם הגישור במסגרת תובענה ייצוגית.
2. למעשה, המחלוקת היא בשאלת פסיקת שכר הטרחה. סויסה ובן אביר מבקשים לפסוק להם שכר טרחה וגמול בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות. המדינה טוענת כי יש לפסוק שכר טרחה והוצאות בתביעות פרטניות.

רקע עובדתי על פי כתבי הטענות

1. מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת עסקה דלתא ברכישת קרקעות, מכירת מגרשים, פיתוח והקמת בתים בישוב אורנית, במקרקעין שאת הזכויות בהם רכשה מתושבי השטחים, מתושבי ישראל בעלי קרקעות באזור, וממדינת ישראל.
2. כל אחד משני הזוגות, אלן ומלי סויסה ז"ל, ויצחק ז"ל ודורית בן אביר רכש בשנת 1986 מדלתא בית מגורים צמוד קרקע באורנית.
3. הממונה הכריז על המקרקעין באורנית כרכוש ממשלתי, מתוקף סמכותו על פי צו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה ושומרון) תשכ"ז-1967.
4. נוכח ההכרזה, על פי כללי המשפט הבינלאומי, הממונה אינו יכול להעביר את הבעלות בבתים שרכשו תושבי אורנית מדלתא, הוא מוסמך רק להחזיק ולנהל את המקרקעין ולהפיק מהם פירות. עם זאת, יכול הממונה להכיר ביזם שקנה את המקרקעין מנפקדים במידה מוגבלת, דהיינו, להותיר בידיו את הבעלות במקרקעין ולהחכירם ליזם.
5. דלתא טענה כי רכשה את המקרקעין באורנית מגורמים פרטיים. בעקבות קשיים בהוכחת הרכישה לצורך ביצוע הליכי רישום על שמה, הוסכם בין דלתא לבין המדינה, שהמקרקעין יוכרזו כרכוש ממשלתי ויוקצו ללא תשלום לדלתא במעמד של בר רשות, בדרך של הסכמי הרשאה לתכנון ו/או פיתוח תשתיות, וכך נעשה.
6. בהתאם להסכם הרשאה שנחתם בין דלתא לבין הממונה בשנת 1994 התחייב הממונה לחתום על הסכמי חכירה להחכרת המגרשים במקרקעין למי שיופנה ע"י דלתא תמורת סך של 500 ₪ בצירוף מע"מ למגרש.
7. לאורך שנים רבות, ניהלה דלתא את רישום זכויותיהם של רוכשי בתים ודירות באורנית ופעלה כ "חברה משכנת" בכל הקשור לכך. במקביל, חתם הממונה על הסכמי חכירה מהוונים עם רוכשים כאמור, שהפנתה אליו דלתא.
8. נראה כי בשל מגבלות משפטיות, הזכויות במקרקעין לא נרשמו על שם המדינה ולא נרשמו על שם הרוכשים בלשכת רישום המקרקעין.
9. נוכח האמור, פנתה דלתא לממונה בבקשה שייקח על עצמו את ניהול רישום זכויותיהם של בעלי זכויות החכירה במקרקעין שבבעלות המדינה. לטענת דלתא, הממונה סירב, ועמד על כך שהיא תמשיך לנהל את הרישום.
10. בשלב מסוים החל הממונה לדרוש מכל משתכן, שהופנה אליו לחתימת הסכם חכירה, תשלום דמי ניהול בסכום של כ – 15,000 ₪.
11. בשנת 2002 פורסם ונכנס לתוקף תיקון לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), תשמ"א-1981 אשר החיל צווי פיקוח משנת 1999 שהגבילו את דמי הטיפול שרשאית חברה משכנת לגבות מרוכשים בגין רישום פעולות בספריה, וצו החלת החוק על שטחי יהודה ושומרון.
12. דלתא טענה כי הצו האמור פוגע בזכויות יסוד שלה ללא הצדקה ובאופן בלתי מידתי, במיוחד על רקע העובדה שהמדינה אינה מאפשרת את רישום הזכויות במקרקעין שהוכרזו כמקרקעי מדינה על שם המשתכנים בלשכת רישום המקרקעין.
13. דלתא הודיעה כי צו הפיקוח אינו חל בעניינם של הרוכשים הראשונים ממנה והיא מתנה את מתן שירות רישום הזכויות בספריה בתשלום דמי הטיפול (1% - 2% משווי הנכס בצירוף מע"מ) כפי שנקבעו בהסכם המכר בינה לבין רוכשי הבית.

תביעת סויסה

1. בעקבות האמור, ביום 26.5.2005, הגישו סויסה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א. 1697/05 - לאחר העברתו לבית המשפט המחוזי מרכז - ת.א. 5783-08-07), יחד עם בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית שבה ביקשו לחייב את דלתא לרשום את זכויות הבעלות של סויסה בבית ולרשום את העברת הזכויות בו כנגד גביית עמלות שנקבעו בצוו הפיקוח על התעריפים בגין שירות ע"י נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין, וכן להסדיר על חשבונה את רישום זכויות סויסה בבית כזכויות בעלות מלאה בספרי המנהל האזרחי ולהורות כי עם רישומן, ינהל המנהל לבדו את ספרי רישום הזכויות כפתרון זמני, עד שיתאפשר רישום סופי בספרי המקרקעין עד למילוי חובת דלתא לרשום את בעלות סויסה בבית בספרי המקרקעין. סויסה טענו כי הסעד המבוקש הוא של הגנת הצרכן וכי הבקשה "מתייחסת לכל מי שרכש מהחברה נכס באורנית שרשום הזכויות ביחס אליו מנוהל ע"י המשיבה לבדה ו/או יחד עם המינהל".
2. בכתב הגנתה הכחישה דלתא את טענות סויסה. בין היתר טענה כי כל פעולותיה נועדו לספק לרוכשים וודאות מירבית במגבלות הקיימות ובמצב המשפטי שנוצר שאינו בשליטתה.
3. דלתא הגישה הודעה לצד שלישי נגד הממונה, שבמסגרתה טענה כי ככל שתחויב לבצע פעולה כלשהי בגין עילות תביעת סויסה, יש לחייב את הממונה לרשום את המקרקעין על שם המדינה, לאפשר לה לרשום פרצלציה ולאחר מכן לרשום את זכויות הרוכשים במקרקעין אצל קמ"ט רישום מקרקעין, ולהמשיך לנהל את רישום זכויות הרוכשים עד להשלמת הרישום אצל קמ"ט רישום מקרקעין, ולחתום עם סויסה על הסכם חכירה מהוון בהתאם להסכם ההרשאה.
4. ביום 9.6.2005 הגישה דלתא בקשה למחוק את בקשת סויסה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית על הסף. בין היתר טענה כי הבקשה חסרה יסודות בסיסיים דרושים לדיון בה, אינה ערוכה בהתאם לתקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לענין תובענה ייצוגית), תשנ"ה-1995, וכי כל עילת תביעה מכוח חוק הגנת הצרכן התיישנה.
5. בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי טענה המדינה בין היתר כי מאז הגשת התובענה חלו התפתחויות רבות, ובעקבות דיונים שהתקיימו במנהל ובמשרד המשפטים, התקבלו החלטות מנהל כדי לתת מענה הולם לבעיות שהתעוררו אגב הגשת תביעות כדוגמת תביעת סויסה. במסגרת זו קיבלה הנהלת מנהל מקרקעי ישראל את החלטה מס' 2505 אשר ייתרה למעשה את כל הסעדים שביקשו סויסה בתובענה. המדינה הצהירה כי היא מוכנה לבצע רישום ראשון של המקרקעין בכפוף לחובות המוטלות על דלתא, ולאחר מכן לאפשר לדלתא לפרצל את המקרקעין ולדאוג לרישום זכויות הרוכשים במקרקעין בכפוף להוראות הדין והנוהלים המקובלים. המדינה טענה כי שתי הסוגיות האמורות קשורות לחטיבות קרקע באורנית בלבד.
6. לאחר דיון ביום 21.10.2007 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט (כבוד השופטת שטמר) להעברת התיק לגישור לפני עו"ד נתן מאיר. ביום 5.11.2007 הודיעה ב"כ סויסה לבית המשפט כי המחלוקת הועברה לגישור כאמור.
7. ביום 30.8.2009 הגישה המדינה בקשה למחיקת בקשת סויסה לאישור התובענה כייצוגית. לטענתה, חוק התובענות הייצוגיות תשס"ו- 2006 להלן: "החוק"), שנחקק לאחר הגשת התביעה, שהוראותיו חלות על בקשת סויסה, מעגן עילות מסוימות שרק בגינן ניתן לאשר תובענה ייצוגית. לפיכך, בקשת האישור שהגישו סויסה אינה רלוונטית עוד.

המרצת פתיחה בן אביר

1. בין לבין, ביום 9.12.2008, הגישו בן אביר המרצת פתיחה יחד עם בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית וביקשו להורות לדלתא ומנהלה להמשיך לפעול כחברה משכנת ולתת שירותי ניהול רישום והעברת זכויות במקרקעין לחברי קבוצת אורנית המיוצגת על ידיהם, עד שתוכרענה המחלוקות בין דלתא למנהל בהכרעה שיפוטית. לטענת בן אביר בשל מחלוקות אלה נוצר מצב שדלתא והמנהל אינם מאפשרים להעביר זכויות בבית.

לחילופין ביקשו, להורות לממונה לנהל אצלו הליך רישום והעברת הזכויות של חברי הקבוצה ולהורות על בטלות דרישתו לקבל הפניה מדלתא כתנאי להעברת הזכויות מחברי הקבוצה לצדדים שלישיים.

בן אביר ביקשו לקבוע כי הקבוצה המיוצגת על ידיהם בעניין זה היא כלל תושבי אורנית אשר רכשו את זכויותיהם מדלתא ואשר קרקעותיהם אינן רשומות בטאבו הירדני או שחתמו על הסכמי חכירה עם הממונה.

בנוסף ביקשו בן אביר לחייב את הממונה להשיב להם ולמי מחברי קבוצת איו"ש המיוצגת על ידיהם את דמי הניהול שגבה מהם, ולקבוע כי הוא אינו מוסמך לקבוע דמי ניהול למעט כנהוג במנהל מקרקעי ישראל או לפי צווי הפיקוח.

לגבי חלק זה של התובענה, ביקשו בן אביר לקבוע כי קבוצת איו"ש המיוצגת על ידיהם היא כלל בעלי הזכויות באורנית ובכל ישוב אחר באזור יהודה ושומרון אשר נדרשו לשלם לממונה דמי ניהול בסך 13,629 ₪ לצורך חתימת הסכם החכירה המהוון.

1. המדינה ביקשה לדחות את בקשת האישור על הסף בשל חוסר סמכות עניינית ומשום שהמרצת פתיחה אינה הליך מתאים לבירור תובענה ייצוגית. המדינה טענה כי הבקשה אינה נכנסת לגדרו של החוק שכן הסעדים שביקשו בן אביר אינם תואמים את המסגרת של תובענה ייצוגית, ובכל מקרה, המרצת הפתיחה אינה אקטואלית, לאחר שהממונה החליט במסגרת החלטה 2505 על הפסקת גבית דמי הניהול בסך 11,800 ₪ והשבת דמי הניהול שגבה בעבר.
2. לאחר שנודע לסויסה דבר הגשת המרצת הפתיחה על ידי בן אביר, הגישו הם בקשה לדחיה/ מחיקה/ עיכוב הליכים שלה, שבמסגרתה טענו כי הקבוצה הייעודית שאליה היא מכוונת והסעדים המהותיים הנתבעים בה זהים לאלה שבתובענתם, הדיון בתובענתם בעיצומו ומעבר להליכי גישור, מתקיימים דיונים רחבי היקף במנהל האזרחי לגיבוש פתרונות לרישום הזכויות ולניהול נכסי הרוכשים ע"י המנהל.
3. הבקשה הועברה לנשיאה בדימוס, כבוד השופטת גרסטל, אשר ביום 11.10.2009 הורתה להעביר את תביעת סויסה לטיפול כבוד השופט אברהם אשר דן בתובענת בן אביר. בדיון שביום 18.11.2009, בהסכמת הצדדים, הורה השופט אברהם על איחוד הדיון בשתי התובענות. בינתיים הצטרפו בן אביר לגישור שהתנהל לפני המגשר עו"ד מאיר.
4. בשנת 2013 הועברו התובענות לטיפולי. לבקשות הצדדים, על רקע הליך הגישור והתקדמות הליכים לקראת רישום זכויות התושבים, לא נדון התיק לגופו.
5. ביום 21.9.2018 הודיע המגשר, עו"ד נתן מאיר לבית המשפט כי ביום 17.9.2018 חתמו הצדדים על הסכם גישור, וכי בכוונתם לבקש מבית המשפט לתת לו תוקף של פסק דין.

עיקרי הסכם הגישור

1. המנהל הצהיר כי בהתאם להחלטה 2505 מיום 7.7.2009 הוא הפסיק לגבות את דמי הניהול בסך של 11,800 ₪ לא כולל מע"מ, ומבצע החזר של סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד גבייתם ועד השבתם בפועל, למעט תשלום חד פעמי של דמי ניהול בגין כל יחידת דיור בסך 500 ₪ בתוספת הצמדה מיום 1.10.1993 ומע"מ כדין (סעיף 5.1).
2. ככל שבעתיד תתקבל החלטה לגבי תשלומים החלים על עסקאות נדל"ן באיו"ש שכתוצאה ממנה יהיו משתכנים באיו"ש זכאים להחזר דמי ניהול גבוהים יותר מהסכום של 500 ₪ כאמור, תחול ההחלטה האמורה גם על הצדדים להסכם (סעיף 5.2).
3. המנהל הצהיר כי גבה דמי ניהול כאמור בסעיף 5.1 מתושבי אורנית, חשמונאים, גני מודיעין, מודיעין עילית ורמת מודיעין בלבד (סעיף 6).
4. בהתאם לצווי אורנית כפי שהוגדרו בהסכם, יוחל על המקרקעין מרשם הרשאות, שינוהל ע"י המנהל האזרחי, שלפיו תרשמנה הרשאות ועסקאות הנוגעות למקרקעין הכלולים בצווי אורנית והרישום בו ינוהל בהתאם לצווי אורנית (סעיפים 7 ו-8).
5. כל משתכן שיבקש לרשום רכישת/ העברת זכויות או שעבודן במרשם ההרשאות יידרש לשלם דמי ניהול בסך של 500 ₪ בתוספת הצמדה ומע"מ כאמור, ככל שאלה טרם שולמו, ולחתום על הסכם חכירה ושטר הרשאה או שטר העברת הרשאה מול המנהל האזרחי (סעיף 9).
6. לצורך רישום הרשאות במרשם התחייבה דלתא להעביר למנהל האזרחי את תיקי המשתכנים שיכללו את המסמכים שפורטו בסעיף 10 ס"ק 11-1 בהסכם הגישור, וכן להכין מפות מדידה הכוללות סימון של מגרשי המשתכנים אשר גבולותיהם תואמים את גבולות המגרשים בהתאם לתב"ע הרלוונטית המאושרת, וזאת בהתאם ללוח זמנים ושלבים שפורטו בהסכם.

עם אישור מפות המדידה ע"י קמ"ט מדידות במנהל האזרחי לגבי המקרקעין או חלק מהם, תעביר דלתא את כל תיקי המשתכנים הכלולים בתכנית לקמ"ט רישום מקרקעין, בצירוף מכתב הפניה שלה המאשר את רישום וניהול זכויות הרוכשים במסגרת מרשם ההרשאות. נקבע כי דלתא תהיה רשאית לגבות כספים בגין הוצאותיה על פי סוגי נכסים שפורטו בהסכם.

בכפוף לביצוע האמור, תשוחרר דלתא מחובתה להמצאת מסמכים נוספים מעבר לאלה שפורטו בסעיף 10 בקשר לקבוצת המשתכנים שלגביה הועברו המסמכים ומניהול פנקסי חברה משכנת ומתן שירותי חברה משכנת לאותם משתכנים.

דלתא תמשיך לתת שירותי חברה משכנת כמקובל למשתכנים שתיקיהם טרם הועברו למרשם הרשאות כאמור עד להעברת תיקיהם לרישום (סעיפים 11-10).

1. אם בעתיד תיווצר אפשרות חוקית ומעשית לרישום זכויות המשתכנים במרשם מקרקעין מלא, להבדיל ממרשם ההרשאות, אזי, על אף האמור בהסכם, תירשמנה זכויות המשתכנים במרשם מלא בכפוף להוראות כל דין ובכפוף להוכחת זכאותו של כל משתכן לרישום כאמור. החלת מרשם ההרשאות תהווה סילוק מלא ומוחלט של תביעת התובעים או מי מהם לרישום זכויות בעלות במקרקעין על שמם.
2. התובעים הצהירו כי אין להם טענות נגד דלתא בכל הנוגע לגביית עמלות שלא בהתאם לצו הפיקוח על מחירי מצרכים ושרותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), תש"ס-1999.
3. בסעיף 19 בהסכם הצהירו הצדדים כי ההסכם אינו כולל הוראות לגבי שכ"ט והוצאות, ובענין זה יחליט בית המשפט כאמור בפרוטוקול בית המשפט מיום 4.1.2017 שצורף כנספח להסכם הגישור.
4. בסעיף 25 נקבע כי ההסכם על נספחיו, הוראותיו וסייגיו הוא מכלול שלם של מצגים והסכמות, ומהווה מקשה אחת, שחלקיה אינם ניתנים להפרדה, וכי תוקפו בשלמותו בלבד, וכל שינוי במרכיב ממרכיביו יפר את האיזונים בו ויביא לביטולו.

הבקשות לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית

תמצית בקשת בן אביר

1. בבקשה שהגישו ביום 2.10.2018, הודיעו בן אביר כי נחתם על ידי הצדדים הסכם פשרה לסילוק סופי ומוחלט של המרצת הפתיחה ותביעת סויסה, בהתאם לסעיף 18 לחוק ולתקנה 12 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010 (להלן: "התקנות"), ביקשו לתת לו תוקף של פסק דין תוך שציינו כי הבקשה מוגשת מטעמם ועבור כל הצדדים לרבות סויסה, כאשר "כל הצדדים נותרו חלוקים... רק בנושא הגמול ושכר הטרחה וההוצאות.", ולהורות על ביצוע הליכים לאישור הסכם הפשרה בהתאם להוראות 18 ו-19 לחוק.
2. התובענה והבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית הוגשו כחלק מכוח פרטים 1 ו-11 לתוספת השנייה לחוק. דלתא והמנהל האזרחי הם עוסק שהתקשרו עמם כצרכנים בעסקה בהסכמי מכר וחכירה. בהתאם לתקנות 250, 252 ו-253 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), ניתן היה להגיש את התובענה בהליך של המרצת פתיחה.
3. בקשת בן אביר נרשמה בפנקס התובענות הייצוגיות.
4. כעולה מהסכם הפשרה, בחלק הקנייני התקבלה תביעת בן אביר ובחלק הכספי התקבלה ברובה. סוגיות הרוחב שנפתרו בהסכם לטובת קבוצת בן אביר כוללות את העברת כל נושא רישום זכויות קבוצת בן אביר או מי מהם מדלתא למנהל האזרחי, הפסקת גביית דמי הניהול למעט הסכום החד פעמי של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ כאמור לעייל והשבת דמי ניהול למי מקבוצת בן אביר באיו"ש שגבו ממנו דמי ניהול עודפים כאמור. בנוסף נקבע מנגנון לביצוע והכנת כל מפות המדידה תוך ביצוע רישום ראשוני של כל חברי קבוצת בן אביר כאשר יבשילו התנאים לכך.
5. בקשת סויסה, שמעולם לא נרשמה בפנקס התובענות הייצוגיות, נדחתה כולה. צו העשה שביקשו נגד דלתא נדחה למעשה כשכל נושא רישום הזכויות הועבר למנהל האזרחי. הבקשה להצהיר על זכויות בעלות נדחתה. הדרישה מדלתא לגבות סכומים בהתאם לצו הפיקוח על שירותים נדחתה גם היא. אין מחלוקת כי דלתא לא גבתה סכומים העולים על צו הפיקוח על שירותים.

מאז הצטרפות בן אביר להליך הגישור בשנת 2009 איש ממשפחת סויסה לא הופיע לדיון בגישור או בבית המשפט. רק בשלהי שנת 2013 כאשר נותר לדון בנושא שכר הטרחה חזרה ב"כ סויסה להופיע להליך הגישור.

1. כל בעלי הזכויות באורנית שירשמו במרשם ההרשאות, ההסכמים שעליהם יידרשו לחתום לובנו ונדונו בהליך הגישור. המפתח לחלוקת ההשבה בחלק הכספי של התובענה זהה לכל בעלי המקרקעין באיו"ש.
2. הסיכונים מול הסיכויים בהמשך ניהול בקשת בן אביר ובקשת סויסה הם כאלה שאין לכאורה מקום להמשך ההליכים בנסיבות שנוצרו ולאור הוראות הסכם הפשרה. מאחר שרוב רובה של בקשת בן אביר התקבלה בהסכם הפשרה, אין מקום להמשיך בהליך המשפטי כדי להגיע לאותה תוצאה נשוא הסכם הפשרה.
3. המנהל האזרחי כבר קיבל את ההחלטות המחייבות מבחינתו והתואמות את המבוקש בבקשת בן אביר ובהסכמת דלתא כפי שבוטאו בהסכם הפשרה. לפיכך, המצב בשטח השתנה כך שהחזרה לדיון בבקשת בן אביר אינה מעשית שכן יש כבר מעשה עשוי.
4. הסכם הפשרה עונה על דרישות החוק, הוא ראוי סביר והוגן.

תמצית בקשת סויסה

1. בבקשתם מיום 1.11.2018 הודיעו סויסה כי הם מצטרפים לבקשת בן אביר לאישור הסכם הפשרה אך דוחים את ניסיונות ב"כ בן אביר לנכס לעצמו את הליכי התביעה, השגת הסכם הגישור והישגי התביעה מיישום הסכם הגישור.
2. סויסה טענו כי התביעה שהגישו בשנת 2005 עוד טרם נחקק החוק, היא המובילה בכל הנוגע להסדרת הזכויות בהסכם הגישור ולא היה צורך לרשום אותה בפנקס התובענות הייצוגיות.
3. מלכתחילה, תביעת בן אביר שהוגשה בהליך של המרצת פתיחה לא יכולה הייתה להתאשר כתובענה ייצוגית. אין בעצם הרישום בפנקס התובענות הייצוגיות כדי לעשותה תביעה הראויה להתברר כתובענה ייצוגית.

1. במועד שבו ביקשו סויסה להעביר את הזכויות בבית צו הפיקוח על התעריפים בשל שירות בהעדר רישום זכויות בספרי המקרקעין כבר היה בתוקף באיו"ש. דלתא והמנהל דרשו תשלום שאינו עולה בקנה אחד עם צו הפיקוח. לא היה מנוס מלתבוע מדלתא את רישום זכויות סויסה בספרי המרשם כדי לנתקם מהתלות בדלתא ובמנהל לצורך העברת הזכויות. תביעת סויסה סבבה כולה סביב סוגיית הסדר הרישום, היא מגבשת את מטרת ותכלית התביעה הייצוגית. הסכם הגישור מעיד על כך בהיותו תואם את התביעה.
2. תביעת בן אביר הוגשה בשנת 2008 בידיעה ברורה בדבר קיומה של תביעת סויסה כאשר דלתא והמנהל עסקו כבר בסוגיית חדילת הגבייה המופרזת ובמציאת הסדר לרישום הזכויות. תביעת בן אביר היא "תפיסת טרמפ על גב סויסה."
3. ב"כ סויסה הייתה הגורם הדומיננטי בגיבוש הסכם הגישור.
4. הישגי תביעת סויסה להסדרת הרישום מהווים מהפכה אמיתית בכל הנוגע לרישום הזכויות בנכסים באיו"ש. התביעה הציפה את בעיית הרישום והעלויות הכרוכות בה במצב ששרר ערב הגשתה. הסדרת רישום הנכסים בספרי מרשם הקרקעות משמעו רישום בדומה לרישום נכס בארץ בספרי המקרקעין.
5. סויסה ביקשו לאשר את הסכם הגישור ולקבוע המשך דיון בסוגיית שכר הטרחה.

תמצית תגובת דלתא לבקשות לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית

1. לטענת דלתא, נוכח העובדה שבבקשות לאשר את התובענות כתובענות ייצוגיות ביקשו סויסה ובן אביר לייצג קבוצות תושבים החורגות מגדרי בעלי הדין בתובענות, נוכח העובדה שבהסכם הגישור התחייבה המדינה להפסיק לגבות דמי ניהול ולהחיל את מרשם ההרשאות על קבוצות החורגות מבעלי הדין בתובענות, ועל דלתא הוטלו חיובים הנוגעים למשתכנים מעבר לבעלי הדין בתובענות, מדובר בהסכם גישור שהושג בגדרן של בקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות ויש לאשרו באופן שמאשרים הסכם פשרה בתובענה ייצוגית.

תמצית תגובת הממונה במנהל האזרחי

1. הממונה ביקש לדחות את הבקשה לאישור הסכם הפשרה בתובענה ייצוגית.

לטענתו, מדובר בבקשה תלושה מהמציאות שמטרתה להעצים את שכר הטרחה הנדרש ע"י ב"כ התובעים/ המבקשים על חשבון הקופה הציבורית.

1. הבקשה הוגשה על דעת המבקשים, ללא הסכמת הממונה. המבקשים/ התובעים ידעו לכל אורך הדרך, הן במסגרת ניהול ההליך המשפטי והן במסגרת המו"מ שהתנהל אגב הליך הגישור כי עמדתו הנחרצת של הממונה היא שמדובר בשתי תובענות פרטניות אשר אין להכיר בהן כתובענות ייצוגיות.
2. הממונה הבהיר את עמדתו במסגרת תביעת סויסה, בבקשה שהגיש ביום 30.8.2009 למחיקת בקשת סויסה לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית. גם דלתא התנגדה לבקשה. הממונה הבהיר את עמדתו גם במסגרת תובענת בן אביר, בתגובה שהגיש כבר בראשית ההליך המשפטי, ביום 15.9.2010.
3. הבקשות והתגובות לא הוכרעו מעולם, בשל העברת הסכסוך להליך גישור שהוביל בסופו של דבר להסכם גישור. הממונה הסכם להליך גישור כאשר עסקינן בסכסוך הנוגע לשתי תביעות פרטניות, להבדיל מתובענות ייצוגיות. ב"כ הממונה הדגיש זאת שוב ושוב במהלך הליך הגישור. הדבר היה ידוע לכל הצדדים לגישור ולמגשר עצמו. לטענת הממונה גם דלתא עמדה על העיקרון האמור לאורך ההליך. עמדת הממונה באה לידי ביטוי גם בפתיח להסכם הגישור.
4. שתי התובענות אינן באות בגדר העילות שבהן ניתן לאשר תביעה ייצוגית. הממונה אינו בגדר רשות כמשמעה בחוק ולא ניתן לאשר תביעה ייצוגית נגדו. התובענות אינן באות בגדר פרט 11 או פרט אחר בתוספת השנייה בחוק.
5. העובדה שהסכם הגישור שהושג הוא הסדר כללי אינה הופכת את ההסדר מניה וביה

להסדר ב"תביעה ייצוגית".

תשובת בן אביר לתגובת הממונה

1. טועה הממונה בסוברו כי אישור הסכם הפשרה משמעותו גם אישור ה"התביעה הייצוגית כנגדו." אישור הסכם הפשרה כשמו כן הוא- אישור הסכם פשרה במסגרת ההליך דנן על כל תנאיו ותניותיו כפי שהן, כפי שנרשם בהסכם הפשרה עצמו.
2. טענת הממונה שלפיה המבקשים הגישו את הבקשה לאישור הסכם הפשרה ללא הסכמת הממונה מנוגדת להודעת המגשר שלפיה "כל הצדדים חתמו על הסכם הפשרה לרבות הממונה," וכי " בכוונת הצדדים או מי מהם לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור." לטענת בן אביר כשהמגשר שיקף את הסכמת הצדדים כי כל אחד מהם יכול להגיש בקשה לאישור הסכם פשרה, הממונה ידע כי אמורה להיות מוגשת בקשה כפי שהגישו בן אביר. לנוכח הוראות החוק והתקנות הידועות לממונה, המגשר לא יכול היה לבקש לאשר את הסכם הפשרה ולתת לו תוקף של פסק דין והסיכום היה שאחד הצדדים יגיש יעשה זאת כפי שעשו בן אביר בפועל.
3. לטענת בן אביר בהתאם להוראת סעיף 18 (ב) בחוק, אין מניעה להגיש בקשה לאישור הסכם פשרה בטרם אושרה התובענה כתובענה ייצוגית, ובלבד שהבקשה תוגש בהתאם להוראות החוק והתקנות.
4. בניגוד לטענת הממונה, הסכם הפשרה כולו עניינים ציבוריים ולא פרטיים.
5. אין ממש בטענת הממונה שלפיה בכל מקרה של אישור הסכם פשרה בהליך שהוגש במסלול של תובענה ייצוגית, מתחייבת מכך חתימה עם הקבוצה ולא עם התובעים. פרסום הסכם הפשרה בהתאם לחוק ולתקנות הוא המחליף של אישור ולכאורה חתימת כל הציבור והקבוצה נשוא הסכם הפשרה על הסכם הפשרה.
6. אין ממש בטענה כי הממונה אינו בגדר רשות. בבקשת האישור שהגישו נגד דלתא והממונה, טענו בן אביר כי הממונה פועל במסגרת תפקידו באזור איו"ש כ"עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. התובענה שהגישו בן אביר נגד הממונה והסכם הפשרה שמבוקש לאשרו בין היתר נגד הממונה הם בתוקף כובעו כעוסק.
7. בדיונים שהתקיימו ביום 21.5.2019 וביום 30.6.2019 טענו ב"כ הצדדים לעניין הבקשות לאישור הסכם הפשרה בתובענה ייצוגית, הוצעו הצעות לסיום ההליך בהסכמה וניתנו ארכות לניהול מו"מ. למרבה הצער, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה.

­­­­לפיכך, הגיעה העת להכריע בבקשות.

הכרעה

1. לאחר שקראתי את הבקשות, התשובות והתגובות, ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשות סויסה ובן אביר לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית להידחות. להלן נימוקי:
2. אני מקבלת את טענת הממונה כי התנגדותו לבקשות סויסה ובן אביר לאשר את התובענות

כתובענות ייצוגיות הייתה ידועה להם לכל אורך הדרך. התנגדות זו הובהרה היטב הן בבקשת הממונה מיום 30.8.2009 למחיקת בקשת סויסה אשר הוגשה לאחר שהליך הגישור החל כבר, והן בתגובת הממונה מיום 15.9.2010 לבקשת בן אביר, שהוגשה גם היא תוך כדי ניהול הליך הגישור, לאחר שבן אביר הצטרפו אליו. בתגובתו האמורה, הבהיר הממונה בין היתר את עמדתו שלפיה מדובר בתביעה שאינה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית מהנימוקים שפורטו בה.

1. הבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות לא נדונו מעולם ובלאו הכי, לא הוכרעו, ובית המשפט לא הכיר בהן כתובענות ייצוגיות, מעולם.
2. כאמור לעייל, למרות שהצדדים היו מודעים לקיומן של הבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות, אין בהסכם הגישור קביעה או אמירה שתוגש בקשה לאשרו כהסכם פשרה בתובענה ייצוגית. מנוסח הסכם הגישור עולה כי לא מדובר בהשמטה או בשגגה. בסעיף ה"הואיל" האחרון הובהר במפורש כי הצדדים הגיעו להבנות ולהסכמות בהמלצת המגשר "מבלי שהמנהל האזרחי ו/או דלתא מודים בקיומה של סמכות לניהול ההליך במסגרת תובענה ייצוגית, ולצרכי פשרה בלבד, כמפורט בהסכם..." (ההדגשה שלי-ר.ש.).
3. הסכם הגישור חסר פרטים, נתונים ומאפיינים אשר יש לכלול בהסכם המהווה הסכם פשרה בתובענה ייצוגית. בין היתר, אין בהסכם הגישור הגדרה מוסכמת של הקבוצות. אין בהסכם הגישור אזכור כלשהו של הליכים בהתאם לסעיפים 18 ו-19 לחוק, פרסום הודעה לציבור בדבר הגשת בקשה לאישור ההסכם כהסכם פשרה בתובענה ייצוגית, משלוח העתק הבקשה והסכם הגישור ליועמ"ש, התייחסות לצורך במינוי בודק, וכו'.
4. בסעיף 19 בהסכם הגישור נקבע כי הוא "אינו כולל הוראות לגבי שכ"ט והוצאות, ובענין זה יחליט בית המשפט כאמור בפרוטוקול בית המשפט מיום 4.1.2017, הנספח להסכם...".
5. בפרוטוקול הנ"ל נכתב: "מוסכם בין הצדדים כי אם יוגש לבית המשפט הסכם גישור, פורמט וצורת הנוסח של ההסכם לא ימנעו מזכותו של כל אחד מהצדדים בכל אחת מהתובענות לטעון כל טענה לעניין שכר הטרחה וההוצאות שיש לפסוק. ב"כ הצדדים משאירים את פסיקת שכר הטרחה וההוצאות לשיקול דעת בית המשפט כאשר ככל שלא יגיעו להסכמה בעניין זה, יתקיים דיון.".
6. מהפרוטוקול ומהסכם הגישור עולה כי הסכמת הצדדים הייתה שבית המשפט יחליט בנושא שכר הטרחה וההוצאות. הן בפרוטוקול והן בהסכם הגישור לא צוין כי בית המשפט יחליט בנושא תשלום גמול לתובעים המייצגים, וממילא, לא הוסכם כך.
7. העדר הפרטים והנתונים בהסכם הגישור כאמור, מקבל משנה תוקף נוכח הוראת סעיף 3 בהסכם הגישור שלפיה: "הסכם זה מגלם את מכלול המצגים וההסכמות בין הצדדים עובר לחתימתו, ולא יישמע צד בטענה בדבר מצג או הסכמה אשר אינם נזכרים בהסכם."
8. הבקשות במתכונת האמורה, הוגשו ע"י סויסה ובן אביר, שלא על דעת הממונה, וללא הסכמתו. ככלל, בקשה לאשר הסכם פשרה ולתת לו תוקף של פסק דין, אמורה להיות מוגשת ע"י הצדדים להסכם או בהסכמתם.
9. צבר הדברים האמורים מעיד כי הממונה לא הסכים ולא גמר בדעתו להתקשר ולחתום על הסכם הגישור במסגרת תובענה ייצוגית, וכי כל הצדדים, לרבות המגשר, ידעו זאת.
10. למען הסר ספק, לא התעלמתי מכך, שבניגוד להתנגדות דלתא לבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות, בתגובתה הנ"ל הסכימה דלתא לבקשה. עם זאת, בדיון ביום 21.5.2019, הבהיר ב"כ דלתא את עמדתה כי העיקר הוא שהסכם הגישור שעליו עמלו במשך 10 שנים לא "יתפוצץ" וכי הם אדישים לאופן שבו יאושר ההסכם.
11. זהו המקום לציין כי צווי ראש המנהל האזרחי בדבר הקמת מרשם הרשאות שהוצאו בשנת 2013 והחלטת הנהלת מנהל מקרקעי ישראל מס' 2505 שהתקבלה ביום 7.7.2009 והבהירה את החלטה 2374 שהתקבלה ביום 24.2.2009 בדבר הפסקת גביית דמי הניהול והשבת דמי הניהול שנגבו בפועל, מבוצעים בפועל בשטח, והם בבחינת מעשה עשוי על המשתמע מכך לעניין הצורך בהמשך ההליכים.
12. נוכח כל האמור לעייל, בהעדר גמירות דעת מצד הממונה להתקשר בהסכם הגישור כהסכם פשרה בתובענה ייצוגית, אין בסיס עובדתי ומשפטי לאשר את ההסכם ככזה, ולפיכך, אני דוחה את בקשות סויסה ובן אביר לאשר את הסכם הגישור כהסכם פשרה בתובענה ייצוגית. מובן, שאין באמור כדי לפגוע בתוקפו המשפטי של ההסכם שנחתם בין הצדדים.
13. משדחיתי את הבקשות לאישור הסכם הגישור כהסכם פשרה בתובענה ייצוגית, יודיעו ב"כ הצדדים עד יום 11.5.20 אם מוסכם שיינתן להסכם הגישור תוקף של פסק דין בתובענות רגילות או שברצונם לקיים דיון בבקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

תזפ בהתאם.

ניתנה היום, ב' אייר תש"פ, 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.

חתימה