א. רקע כללי:

1. בתקופה הרלוואנטית לתובענה דנא סיפקה התובעת, שהינה חברה ממשלתית העוסקת בין השאר באספקת מים, מים לנתבעת, שהינה הרשות המקומית של העיר תל-אביב–יפו (להלן – העיר); והכל בהתאם להסכמי התקשרות שנחתמו בין התובעת לבין הנתבעת, שהאחרון שבהם הינו מיום 26.1.81 (להלן – הסכם ההתקשרות).
2. התובעת סיפקה לנתבעת מים דרך שלושה חיבורים ראשיים, שאחד מהם מוקם ברחוב הטייסים בעיר (להלן – החיבור הדרומי). כמות המים שסופקה דרך החיבור הדרומי נמדדה במד מים אלקטרומגנטי (להלן – מד המים). מדי חודש בחודשו שלחה התובעת לנתבעת חשבון בגין צריכת המים, כפי שנמדדה במד המים, והנתבעת היתה משלמת אותו עד ליום ה-19 בחודש שלאחריו.
3. התנהלות הצדדים נעשתה בהתאם לתנאי הסכם ההתקשרות, שלעניין דרך מדידת כמות המים אשר סופקו לנתבעת נקבעו בו הוראות כלהלן:

10. מדידת המים.

(א) כמות המים הנקובה בחשבונות מים שיערכו ע"י מקורות המבוססת על קריאת מדי המים במעמד שני הצדדים תשמש ראיה לכמות המים שהעיריה קבלה באמצעות המפעל. במקרה של קלקול במד המים ו/או במקרה שלא יותקן כלל מד מים תישא העיריה בתמורת המים בהתאם להערכה מוסכמת שתעשה בין הצדדים.

...

1. בתובענה דנא המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלת כמות המים שסיפקה התובעת לנתבעת באמצעות החיבור הדרומי בחודש נובמבר 2006.
2. אין מחלוקת, כי בחודש נובמבר 2006 נקראה במד המים שבחיבור הדרומי צריכת מים של 395,700 מ"ק (להלן – מדידת מד המים). ואולם, כך לטענת התובעת, מדידה זו היתה מדידה נמוכה מאוד באופן יחסי ושגויה, ומקור השגיאה היה תקלה רגעית במד המים אשר נגרמה עקב פגעי מזג האוויר. לשיטת התובעת, כיוון שהצריכה החודשית הממוצעת בחיבור הדרומי עמדה בתקופה הרלוואנטית על כמיליון מ"ק לחודש, מדידת מד המים היתה שגויה בעליל, הגם שבדיקה שנעשתה במד המים ביום 23.11.06 העלתה כי מד המים היה תקין. לטענת התובעת, תקלה של קריאה שגויה בצג הדיגיטלי – חרף תקינות מד המים – הינה תקלה שהיתה מוכרת אצלה והיא נבעה, כמעט תמיד, מתקלות במתח ההזנה של מד המים, על פי רוב כתוצאה מפגיעות ברקים.
3. התובעת ביססה את טענתה לטעות במדידת מד המים לא רק על ממוצעי הצריכה הרלוואנטיים אלא גם על מדידות מערכת גיבוי אותה היא מפעילה, המכונה SCADA (להלן – מערכת ה"סקאדה"), מערכת אשר משדרת את נתוני המדידה בחיבורים הגדולים של התובעת לחדר הבקרה הארצי שלה. על פי קריאת מערכת ה"סקאדה", הצריכה לחודש נובמבר בחיבור הדרומי עמדה על 922,487 מ"ק. בנתון זה, כך לטענת הנתבעת, יש להוכיח ביתר שאת את טענתה האמורה לטעות במדידת מד המים בחיבור הדרומי בחודש נובמבר 2006.
4. הנתבעת לא היתה מוכנה לקבל את טענות התובעת. לשיטת הנתבעת, טענות התובעת לטעות במדידת מד המים – שאין חולק על תקינותו – וזאת בשל תקלה שלא הותירה עקבות כלשהם, הן טענות בלתי סבירות על פניהן. יתר על כן, בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות והוראות חוק מדידת מים, תשט"ו-1955 (להלן – חוק מדידת מים), המדידה המחייבת את הנתבעת היא מדידת מד המים, להבדיל מרישומי מערכת ה"סקאדה".
5. לא זו אף זו. מערכת אספקת המים לעיר הינה מערכת סגורה, שבתקופה הרלוואנטית קיבלה אספקת מים גם מהתובעת, בשלושה חיבורים שונים, וגם מבארות מים בהפקה עצמית. לצורך מניעת שיבושים באספקת המים לתושבים הותקנה בעיר מערכת ויסות ממוחשבת לוויסות לחצי המים, באמצעות הקטנה או הגדלה של כמויות הצריכה מכל אחד מהמקורות הנ"ל, וזאת בזמן אמת ובהתאם לשימושים בפועל. לפיכך, הצריכה מהמקורות השונים השתנתה בהתאם לאילוצים, שביניהם, בין השאר, עבודות תשתית ופיתוח. והנה, בחודש נובמבר 2006 אמנם התבצעו עבודות פיתוח של הרכבת הקלה בשדרות ירושלים. על רקע זה סגרה הנתבעת את מגופיי המים באותו אזור, סגירה שבהכרח הביאה לירידה בצריכת המים מהחיבור הדרומי כחלק מהוויסות האוטומטי של מערכת המים בעיר.
6. הנתבעת סירבה אפוא לשלם לתובעת בעבור צריכת מים, שמעבר למדידת מד המים, ושילמה לתובעת רק בעבור כמות המים שסופקה בחיבור הדרומי על פי מדידת מד המים. מכאן התובענה דנא, שבה תובעת התובעת מהנתבעת את הפרש הסכומים שבין התשלום ששילמה לבין התשלום הנדרש בעבור הצריכה בחיבור הדרומי בחודש נובמבר 2006 בהתאם למדידת מערכת ה"סקאדה". לפי חישובי התובעת עומד הפרש זה על סך של 1,979,501 ₪, וזאת נכון למועד הגשת כתב התביעה.

ב. השתלשלות ההליכים בתובענה:

1. התובענה דנא החלה להידון לפני כב' השופט צ' דותן, אשר המליץ לצדדים לנסות ולסיים את הסכסוך שביניהם בהסכמות ובד בבד קבע מועדים להגשת ראיותיהם. פשרה בין הצדדים לא נסתייעה ולאחר חילופי מותב נוסף, כמו גם הגשת הראיות מטעם הצדדים, הועבר התיק לשמיעת ההוכחות לפניי.
2. ראיות שני הצדדים כללו חוות דעת של מהנדסים מומחים מטעמם. בנסיבות אלה – ולנוכח מסקנותיהם הסותרות של המהנדסים המומחים מטעם הצדדים – הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, בשל תחומי המומחיות המיוחדים הנדרשים במקרה דנא, הוריתי לב"כ הצדדים להידבר ביניהם על מנת להגיע להסכמות בדבר זהות המומחה שימונה כאמור.
3. למרבה הצער, עד למועד שנקבע לשמיעת הראיות לא השכילו הצדדים להגיע להבנות באשר לזהות המומחה (ר' ההחלטה בעמ' 7 לפרוטוקול). בנסיבות אלה נשמעו לפניי חקירות עדי הצדדים, אשר הגישו תצהירים, והדיון נדחה להמשך שמיעת הראיות בכפוף להחלטה שתינתן לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (ר' ההחלטה בעמ' 13 לפרוטוקול).
4. בסופו של דבר, לאחר שב"כ הצדדים העלו לפניי את טיעוניהם והסתייגויותיהם באשר לזהות המומחה שימונה כאמור, הוריתי על מינויו של פרופ' סימון ליצין, ראש מחלקת חשמל-מערכות בפקולטה להנדסה שבאוניברסיטת תל-אביב, כמומחה מטעם בית המשפט בתובענה דנא (ר' ההחלטה בבקשה מס' 14; להלן – מומחה בית המשפט).
5. ערב המועד שנקבע להמשך שמיעת הראיות, ולאחר שב"כ הצדדים קיבלו את חוות דעת מומחה בית המשפט, הגישו הצדדים "הודעה על הסדר דיוני" (ר' בקשה מס' 16). בהודעה האמורה ביקשו הצדדים לבטל את המשך שמיעת הראיות ולקבוע כי ב"כ הצדדים יהיו רשאים לשלוח למומחה שאלות הבהרה, שלאחר קבלת התשובות להן יגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. בדיון שנערך למחרת היום הבהיר ב"כ הנתבעת – שהופיע לישיבת בית המשפט על דעת שני הצדדים – כלהלן:

ללא קשר לתוכן התשובות שיינתנו על ידי המומחה, אנו לא מבקשים לחקור אותו. אנו מבקשים להגיש סיכומים בנקודות המשפטיות, שלבקשת שני הצדדים, בית המשפט מתבקש להכריע בהן (ר' בפרוטוקול, עמ' 14 שורה 16 ואילך).

1. בנסיבות העניין קיבלתי את בקשותיהם האמורות הצדדים. ב"כ הצדדים לא חקרו אפוא את מומחה בית המשפט, ולאחר שהלה השיב בכתב לשאלות ההבהרה ששלחו לו הם הגישו את סיכומיהם בכתב.

ג. חוות דעת מומחה בית המשפט:

1. בחוות דעתו מיום 11.12.11 קבע פרופ' ליצין, מומחה בית המשפט, כלהלן:

במסגרת תפקידי כמומחה בתיק, ביצעתי בדיקה מעמיקה תוך ניתוח טענות הצדדים ועברתי על תיאור המכשירים שנמצאו בשימוש. בנוסף, ארגנתי ארבע פגישות עם מהנדסים ממקורות ומהעירייה וביקרתי בשטח – חיבור מים בר-לב. קיבלתי משני הצדדים נתונים סטטיסטיים מפורטים בנוגע לתוצאות מדידות בתקופה הרלבנטית.

המסקנות:

1. למרות שאין הוכחות חד משמעיות לכך, השתכנעתי כי בחודש נובמבר 2006 קרתה תקלה חד-פעמית במד המים. הסיבה לתקלה, ככל הנראה, נבעה משינויי מתח בזמן סערה. כתוצאה מכך התרחשה קפיצה בנתוני המדידה.

2. מניתוח תוצאות המדידה של סקאדה נובע כי מכשיר הסקאדה, הנמצא בשימוש חב' מקורות כמכשיר עזר למטרת מעקב אחרי נכונות המדידות, היה תקין באותו הזמן.

3. השוואת התוצאות של סקאדה ומד המים מראים כי יש שונות משמעותית בתוצאות המדידות, במיוחד ברמת המדידות החודשיות – למשל בחודש אפריל 2009 ההבדל הגיע לכ-170 אלף מ"ק. השונות נובעת משיטת המדידה על-ידי סקאדה (פעם בחצי-שעה עם מיצוע אחר כך) וחריגות בתאריכי קריאת מד המים על-ידי עובדי העירייה.

4. באותו הזמן התוצאות מדידה השנתיות מראות יציבות סטטיסטית רבה ונותנות תוצאות ברמת דיוק של עד 1%. לפי תוצאות מדידות סקאדה, אספקת המים מחיבור בר-לב בשנת 2006 היתה 13,081,445 מ"ק. בהנחה של 99% דיוק, הערכה סבירה לכמות האספקה היא לפחות 12,977,765 מ"ק בפועל.

5. לפי המדידות על ידי מד המים ב-11 חודשי 2006, פרט מחודש נובמבר, האספקה הגיעה ל-12,214,990 מ"ק.

6. ההפרש בין התוצאה של סקאדה לשנה ובין התוצאה של מד המים ל-11 חודשים הינו 762,776 מ"ק.

7. כיוון שהעירייה כבר שילמה עבור 395,700 מ"ק, לפי הניתוח עליה לשלם עבור 367,076 מ"ק נוספים.

1. ב"כ הצדדים שלחו למומחה בית המשפט, בהתאם להסדר הדיוני הנ"ל, שלוש שאלות הבהרה (כל אחד), והמומחה השיב עליהן בכתב. יצוין, כי בתשובותיו לשאלות ההבהרה עמד מומחה בית המשפט על מסקנותיו ולא סטה מהן.

ד. דיון והכרעה:

1. בתובענה דנא עסקינן בשאלה שעיקרה במומחיות מקצועית, השנויה במחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים. מטעם בית המשפט מונה מומחה בעל תפקיד בכיר בתחומו ובעל ניסיון ומוניטין מקצועיים, כאשר לאחר הגשת חוות דעתו הסתפקו הצדדים במשלוח שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקרו בחקירה נגדית.
2. בנסיבות אלה, על פני הדברים יש לקבל את קביעותיו המקצועיות של מומחה בית המשפט, כאשר כזכור אף הצדדים עצמם ביקשו להגיש סיכומים בנקודות המשפטיות (ר' בפסקה 14 דלעיל). לפיכך, ההכרעה בתובענה דנא – בהתאם לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שתפורטנה להלן – תתבסס על קביעותיו המקצועיות של מומחה בית המשפט.

(1) האם הוכח כי מדידת מד המים היתה שגויה:

1. לשיטת ב"כ הנתבעת, בהיעדר "ראיה פוזיטיבית" לאי תקינות מד המים אין מקום לקביעה כי מדידת מד המים היתה שגויה. בהקשר זה הפנה ב"כ הנתבעת, בין השאר, למסקנת המומחה לפיה אין ראיות חד משמעיות בעניין זה. יתר על כן, כך לגישת ב"כ הנתבעת, בהתאם להוראות הסכם ההתקשרות והוראות חוק מדידת מים, מדידת המים צריכה להיערך רק באמצעות מד מים. לפיכך, וכאשר קיימות במקרה דנא תוצאות מדידת מד המים, אין מקום לחייב את הנתבעת על פי הערכה בלבד.
2. ואולם, אין לקבל טיעונים אלה. המומחה ציין במסקנותיו כי "למרות שאין הוכחות חד משמעיות לכך, השתכנעתי כי בחודש נובמבר 2006 קרתה תקלה חד-פעמית במד המים" וגם מתשובותיו לשאלות ההבהרה (בעמ' 2 למעלה) מסתבר כי לדידו מדובר בקביעה ברמת ודאות העולה בהרבה על מאזן ההסתברויות. בנסיבות אלה, כאשר עסקינן בתובענה אזרחית, ברי כי די ברמת הוודאות של הקביעה האמורה לצורך ההכרעה בענייננו. בהקשר זה לא למותר לציין עוד, שבמקרה דנא קביעת מומחה בית המשפט כי אמנם אירעה תקלה במדידת מד המים היא גם סבירה בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות תוצאות קריאת מערכת ה"סקאדה".
3. זאת ועוד: אין בהוראות חוק מדידת מים, כמו גם בהוראות הסכם ההתקשרות, כדי לאסור על חיוב הנתבעת על פי הערכה בלבד במקרה כגון דא. הלכה למעשה, ההיפך הוא הנכון: הוראות סעיף 10(א) להסכם ההתקשרות דווקא צופות במפורש את האפשרות לתקלה במדידת מד המים – כפי שכאמור הוכח כדבעי שקרה בענייננו – וקובעות כי במקרה כזה חיוב הנתבעת ייעשה בדרך של הערכה (ר' ציטוט ההוראות בפסקה 3 דלעיל). אמנם נדרשת, בהתאם להוראות הסעיף האמור, הערכה מוסכמת, אך במקרה דנא סירבה הנתבעת להגיע להערכה מוסכמת וממילא אין היא רשאית להעלות טרוניה בהיבט זה.

(2) הדרך בה יש לחשב את כמות המים שסופקה:

1. לשיטת ב"כ התובעת, מומחה בית המשפט החמיר עם התובעת, שכן את סטיית הדיוק שקבע (1%) זקף לחובת התובעת, הגם שמבחינת החישוב הסטטיסטי יכול היה לזקוף אותה לחובת הנתבעת (ר' בעמ' 1 לתשובות לשאלות ההבהרה). בנוסף, המומחה חישב את כמות המים שצרכה הנתבעת לפי הכמות שבוודאות נצרכה בחיבור הדרומי בחודש נובמבר 2006; הגם שעסקינן בתובענה אזרחית ודי לתובעת לעמוד במידת הוכחה של מאזן ההסתברויות.
2. ואולם, אין לקבל טענות אלה, שכן הלכה למעשה הדרך בה הלך המומחה תואמת את התוצאה המתבקשת לפי כללי דיני הראיות. כידוע, במקרה שבו כפות המאזניים מעוינות – כפי שהן בעניין סטיית הדיוק הנ"ל – ההכרעה תיעשה על פי נטל ההוכחה. לפיכך, כיוון שנטל ההוכחה בתובענה דנא רובץ, כמובן, לפתחה של התובעת, יש להכריע בעניין זה לחובתה.
3. יתרה מכך: על פי הוראות כלל 34 לכללי מדידת מים (מדי מים), תשמ"ח-1988, זוהי חובתה הסטטוטורית של התובעת להחזיק את מדי המים שברשותה – שמד המים דנא הוא אחד מהם – במצב תקין. אמנם בענייננו מד המים היה תקין, אך דווקא לנוכח טענת התובעת כי לא מדובר בתקלה ראשונה מסוגה (ר' בסעיף 5(א) לתצהירו של מר בועז קיפר), ראוי היה כי התובעת תנקוט בפעולות למניעת חזרתה, למשל בדרך של התקנת מונה מכני חיצוני כפי שאמנם נעשה לאחר גילוי התקלה דנא (ר' המכתב נ/1 וכן בפרוטוקול, עמ' 8 שורה 26 ואילך). מובן, כי אין משמעות דברים אלה שהנתבעת זכאית לקבל מהתובעת מים ללא תשלום, אך נובע מהם שבמקרה של ספק ידה של התובעת תהא על התחתונה; ובכך יש טעם נוסף לקבלת קביעות מומחה בית המשפט.

(3) הדרך בה יש לחשב את הריבית על חוב הנתבעת לתובעת:

1. על אספקת המים על ידי התובעת לנתבעת חלים כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), תשמ"ז-1987 (להלן – כללי תעריפי המים), ועל פיהם יש לחשב את קרן החוב.
2. לטענת ב"כ התובעת, על סכום הקרן יש להוסיף ריבית פיגורים לפי קביעת החשב הכללי, וזאת בהתאם להוראות סעיף 112(ג) חוק המים, תשי"ט-1959. ב"כ הדגיש, בהקשר זה, כי במקרה דנא דרשה התובעת מהנתבעת את תשלום יתרת החוב עוד בחודש דצמבר 2006, דרישה לה סירבה הנתבעת תוך היצמדות למדידת מד המים השגויה. לפיכך, כך לשיטת ב"כ התובעת, אין דינה של הנתבעת שונה מדינו של כל צרכן אחר אשר לא שילם במועד חוב בגין צריכת מים.
3. לטענת ב"כ הנתבעת, לעומת זאת, יש לפסוק לחובת הנתבעת, לכל היותר, ריבית לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן – חוק פסיקת ריבית והצמדה). לטענתו, התובעת השתהתה בדרישותיה, שלחה מכתב התראה ראשון רק כשנתיים לאחר מעשה ואת התובענה דנא הגישה רק כשלוש שנים לאחר מכן. יתר על כן, הנתבעת פעלה בתום לב ושילמה את מלוא הסכום שלא היה שנוי במחלוקת במועד המקורי.
4. בעניין זה הדין עם ב"כ הנתבעת. בהקשר זה יש להדגיש כי טענות התובעת בתובענה דנא התקבלו רק בחלקן, ויתרת החוב בה מחויבת הנתבעת לפי פסק דין זה הינה קטנה מזו לה טענה התובעת. מכאן, שלא ניתן לומר כי הנתבעת העלתה טענות בעלמא או פעלה בחוסר תום לב. זאת ועוד: לא זו בלבד שהתובעת השתהתה בהגשת התובענה, אלא שהיא היתה יכולה לנקוט בצעדים נוספים למניעת התקלה במדידת מד המים (ר' בפסקה 25 דלעיל). בנסיבות מיוחדות אלה, וכאשר הנתבעת שילמה במועד את מלוא הסכום שלא היה שנוי במחלוקת, אין מקום לחייבה בריבית פיגורים.

ה. סוף דבר:

1. אשר על כן ולאור כל המקובץ על הנתבעת לשלם לתובעת, מעבר לתשלום שכבר שילמה לתובעת בגין אספקת המים בחיבור הדרומי בחודש נובמבר 2006, בעבור כמות של 367,076 מ"ק נוספים. חישוב החוב בגין כמות זו, לרבות תוספת המע"מ, ייעשה בהתאם כללי תעריפי המים (באשר לדרך החישוב ר' בסעיף 8 לתצהירה של גב' דבורה אשכנזי).

לסכום הקרן הנ"ל יתווספו ריבית והצמדה, לפי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, וזאת מיום 19.12.06 ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות (החזר אגרה ושכר טרחת המומחה). בנוסף – בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שבסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמות שצמצמו את היקף הדיונים בתובענה, כמו גם העובדה שהתובענה התקבלה רק בחלקה – תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪.

התשלומים האמורים ישולמו לתובעת בתוך 30 יום.

ניתן היום, ‏יום שני כ' חשון תשע"ג, ‏05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.