נגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של איומים וכנטען בכתב האישום אלה כוונו כלפי אשתו ביום 11/5/09 כאשר במהלך ויכוח איים הנאשם על המתלוננת – אשתו כי ירצח אותה.

המתלוננת, ואסט טאקלה סיפרה בבית המשפט כי היא נשואה לנאשם מאז ילדותה ולהם ארבעה ילדים משותפים. בנה הקטן נולד לאחר האירוע הנזכר בכתב האישום.

היא סיפרה כי ביום האירוע 11/5/09 נתגלע ביניהם ויכוח אודות כסף, שהיה עליה לשלם לשרברב כדרכם של ויכוחים בין בני זוג ועתה השניים חיים בשלום. היא הוסיפה כי אמנם לאחר מכן הורחק הנאשם מהבית למשך שבועיים, אך היה זה בשל אותו ויכוח ולאחר מכן פנו אליה מגשרים, בני הזוג השלימו וחזרו לחיות יחדיו.

משעומתה עם הודעתה במשטרה, הסבירה כי אינה מדברת עברית ויתכן והיתה זו בעיה של תרגום. היא עמדה על כך שכל שמדובר היה בו אותו יום היה ויכוח בין בני זוג.

מאחר שהודעתה של המתלוננת במשטרה היתה שונה בפרטים מהותיים מגרסתה שבבית המשפט היא הוכרזה כעדה עויינת.

המתלוננת אישרה כי בעת גביית הודעתה נכח במקום מתורגמן לשפה האמהרית, אלא שהיא אינה יודעת מה נרשם בהודעתה.

היא הכחישה כי אמרה את שנרשם בהודעה כי הנאשם איים עליה שיהרוג אותה עם סכין, בשל שביקשה כסף עבור התשלום לשרברב. היא הבהירה כי הזעיקה את המשטרה בשל הויכוח שנתגלע וכעסה אותו רגע ועוד סיפרה כי הנאשם נתן לה כסף לתשלום לשרברב. אם כך היא נשאלה מדוע מסרה במשטרה כי לא כך היה והבהירה כי הכסף ניתן לה רק לאחר שהזעיקה את המשטרה.

עוד עומתה המתלוננת עם הודעתה במשטרה בה נאמר כי היא מחביאה את הסכינים בבית כיוון שהיא חוששת מהנאשם בשל איומיו התדירים כי יהרוג אותה באמצעות סכין והכחישה אף אמירה זו בציינה כי לא יכולה היתה לומר זאת אם ברצונה, כפי שעשתה לחיות עימו.

משנשאלה האם הנאשם שותה אלכוהול השיבה בחיוב וציינה כי אין מי שאינו שותה.

משנשאלה מדוע נאמר בהודעתה כי היא מבקשת שהנאשם לא ישוחרר כיוון שהיא חוששת ממנו, הסבירה: "אין בן אדם שלא מפחד, אם היו משחררים אותו באותו רגע ואני בגלל שהוא נעצר בגללי, פחדתי פחדתי מזה".

היא הוסיפה כי משאנשים רבים הם מתעצבנים ובמיוחד מתעצבן אדם לאחר שהוא נעצר והוא רוצה להתנקם בשל כך ועל כן חששה.

המתלוננת עמדה על כך כי במשטרה דיברה רק על הויכוח אודות הכסף ולא אודות דברים אחרים.

במענה לשאלות ב"כ הנאשם מסרה המתלוננת כי הנאשם לא היכה אותה מעולם ואף לא שבר דברים בבית וכי מעבר לאותו ויכוח נזכר, הרי שהם חיים בשלום. אותו ויכוח התרחש בבית הוריה.

התביעה ביקשה להגיש את הודעתה של המתלוננת במשטרה מכוחו של סעיף 10 א לפקודת הראיות. בהודעה זו מסרה המתלוננת כי היא מבקשת להתלונן נגד הנאשם כיוון שאיים עליה כי יהרוג אותה עם סכין, מאחר שביקשה ממנו כסף לשלם לשרברב היא סיפרה כי היא נוהגת להחביא את הסכין בבית בשל איומיו של הנאשם. היא ציינה כי הנאשם לא היכה אותה, אך היא חוששת ממנו וסבורה כי הוא מסוכן וישנה לא טוב .

משנשאלה המתלוננת מדוע לא פנתה בעבר אל המשטרה מסרה כי ברצונה לגדל את הילדים יחד עם הנאשם.

המתלוננת ציינה כי היא חוששת וביקשה כי המשטרה לא תשחרר את הנאשם. יחד עם זאת הוסיפה כי משאיים עליה הוא לא החזיק סכין בידו אלא דיבר בלבד.

טארקן צגאייה הוא המתורגמן אשר תרגם את דבריה של המתלוננת במשטרה מאמהרית לעברית וההיפך. העד סיפר כי הוא חי בארץ מזה שמונה שנים וכי שפת אימו אמהרית, הוא מתנדב במשטרה והגיע אותו יום במטרה לתרגם כאמור. לדבריו כל דבריה תורגמו.

בחקירה הנגדית אישר העד כי במועד התרגום שהה בארץ רק כחמש וחצי שנים וכי לא עבר הכשרה לתרגום אך הוא קרא וכתב עברית. העד נתבקש לתרגם מספר מילים במהלך עדותו והסתבר מנוכחות ב"כ הנאשם הדובר את השה כי תרגומו נכון. אחת המילים שנתבקש תרגומה היה לאיים. מעבר לכך אף הסביר העד את משמעותה של המילה.

הוגש דו"ח פעולה של השוטר דוד סלם אשר הגיע לדירתה של המתלוננת בעקבות קריאתה למשטרה (ת/2). כעולה מהדו"ח פגשו השוטרים את המתלוננת מחוץ לבנין, היא נראתה להם מפוחדת מאוד והם התקשו בהבנת האירוע כיוון שדיברה באמהרית. לא נראו סימני אלימות על גופה וסוף דבר בדיבובה ובתשאולה הבינו כי היא מפחדת מבעלה כייוון שהוא מאיים עליה כל העת כי יהרוג אותה. למקום זומן צוות עם דובר אמהרית והשוטרים עיכבו את הנאשם.

אבישי עלאני היה בצוות השוטרים השני שהגיע למקום ואף דו"ח הפעולה שלו הוגש (ת/3). מדו"ח זה עולה כי צוות זה נתבקש לסייע לצוות האחר. העד הוא שגבה את הודעת המתלוננת ולדבריה בעלה איים עליה כי יהרוג אותה עם סכין, ולא החזיק סכין בידו.

בבית המשפט תאר העד את נסיבות גביית ההודעה באמצעות המתורגמן ולא התרשם כי נתגלעה בעיה כלשהי בתרגום. הוא התרשם שהמתורגמן היה כשיר לתרגם ולו היה מתרשם כי עולה קושי כלשהו היה מפסיק את גביית ההודעה.

הוגשה הודעתו של הנאשם (ת/1) שאף היא תורגמה על ידי אותו מתורגמן.

הנאשם הכחיש כי המתלוננת ביקשה ממנו לשלם לשרברב ומסר כי ביחד איתה נתן כסף לאביה על מנת שהלה ישלם לשרברב. כן הכחיש כי נתגלע בינו לבין המתלוננת ריב ואין הוא יודע מדוע היא הזעיקה את המשטרה.

לדבריו, המתלוננת אינה מפחדת ממנו. הוא הכחיש כי אי פעם איים עליה.

בבית המשפט סיפר הנאשם כי אותו ערב עסק בשיפוצים בביתו וביקש מהמתלוננת כי בדרכה חזרה הביתה תביא כסף . השניים נפגשו אצל הוריה ושוחחו על כך כי לא הובא הכסף, מאוחר יותר הוא הגיע לבית הוריה ומסר את הכסף ואז חזר לביתו. מאוחר יותר הגיעו לביתו השוטרים. הנאשם הכחיש כי נתגלע בינו לבין המתלוננת ריב כלשהו והבהיר את חילופי הדברים ביניהם אודות הכסף.

הנאשם נחקר ארוכות בחקירתו הנגדית מדוע היה עליו ללכת לבית הורי אשתו ולמסור שם את הכסף באם הפועל שביצע את השיפוצים בביתו ולו עליו היה לשלם נמצא בביתו ואף ישן שם כפי שמסר בהודעתו במשטרה. תשובותיו של הנאשם היו כי אותו פועל אמור היה לסיים עבודתו בביתו אותו יום ולחזור לביתו לאחר השעה 23.00 כפי שעשה תמיד ויתכן ובאותו יום אכן התכוון לישון בבית הנאשם כיון שרכבו התקלקל.

הנאשם שב והכחיש כי איים על המתלוננת.

אביה של המתלוננת העיד אף הוא בבית המשפט מטעם ההגנה וסיפר כי השניים התווכחו בביתו שלו אודות כסף והוא הותיר את הכסף אצלו ולמחרת היום מסר את הכסף לקבלן. לדבריו, הוא לא שמע כי הנאשם איים על המתלוננת, וכן לא שמע ממנה כי היא חוששת ממנו.

ב"כ הנאשם ביקש לזמן את תושב איו"ש אשר נמצא בבית הנאשם עת הגיעו השוטרים למקום ואולם לאחר שהלה לא התייצב הסכימו הצדדים להגיש את הודעתו שבמשטרה (נ/1)

עיקר הודעתו של עד זה נסובה אודות שהייתו בישראל והוא סיפר כי באותה דירה – דירת הנאשם ישן רק מערב קודם לכן. משנשאל האם בני הזוג רבו ביניהם, השיב כי אינו יודע ולא ראה וכי הוא לא שמע כל מריבה וכן לא שמע כי הנאשם אמר למתלוננת כי יהרוג אותה עם סכין.

כן זומן כעד מטעם ההגנה רפ"ק גרגורי פוקס, שהיה רמ"ח חקירות במשטרת פתח תקוה ביום האירוע. העד פרט את הנוהל המקובל לחקירת תלונה מעין זו והבהיר כי אינו זוכר כלל ועיקר את התיק דנן.

הוא הבהיר כי לאחר חקירתו של החשוד, הרי שמתקבלת החלטה לגביו בנסיבותיו של כל תיק ספציפי ואם שוחרר אדם לאחר חקירתו אין משתמע מכך בהכרח כי מדובר בענין לא רציני.

כל מקרה נשקל על פי נסיבותיו ועל פי נסיבות החשוד, עבר פלילי, מקרים חוזרים, נסיבות האירוע וכיו"ב.

מעיון בתיק החקירה הניח העד כי לאחר התייעצו ת עם החוקר ושקילת כלל הנתונים הוא הורה אותה עת על שחרורו של הנאשם, ובמיוחד אמורים הדברים, כך הדגיש מאחר שהמקרה דנן אינו עומד בקריטריונים של מעצר עד תום ההליכים ועל כן לא היה כל טעם בהמשך המעצר. הוא הסביר כי הורה על שחרור בתנאים של הרחקה ואי יצירת קשר.

הראיה העיקרית העומדת כנגד הנאשם היא הודעתה של המתלוננת במשטרה.

במהלך עדותה של המתלוננת בבית המשפט ניכר היה עליה כי היא עושה כל מאמץ על מנת להרחיק עצמה מן האירוע ומן העדות ולצמצם ככל האפשר את עדותה.

היא טרחה כל העת לחזור ולהדגיש כי אותו ערב נתגלע בינה לבין הנאשם ויכוח אודות התשלום לשרברב – הא ותו לא.

המתלוננת לא ידעה להסביר, מדוע, איפוא, הוזעקה משטרה למקום ומדוע היתה כה מפוחדת.

לא קיבלתי את עדותה כי כל שנרשם מפיה בהודעתה במשטרה לא נאמר על ידיה.

המתלוננת ניסתה לתרץ אמירתה זו באי הבנה של המתורגמן אותה. אלא שהדברים אינם מתייחסים למילה, או מילים בודדות או לביטוי מסויים, אלא לטענתה מדובר במרביתה של ההודעה.

מעבר לכך שלאחר ששמעתי את המתורגמן להודעה זו ואת גובה ההודעה נחה דעתי כי הדברים תורגמו כדבעי ונרשמו כדבעי, הרי ברי כי ישנן בהודעה זו אמירות שאינן יכולות להיות תולדה של אי הבנה בתרגום או אי הבנה בכלל. אם לא דיברה המתלוננת על איום בסכין, מהיכן האמירה כי היא נוהגת להחביא את הסכינים בביתה בשל החשש שהיא חשה מן הנאשם?

הרי אמירה שכזו אינה פרי של אי הבנה ולא עלתה כל טענה ואין גם מקום להעלותה כי היא פרי דמיונו של המתורגמן או של השוטר.

עוד יצוין לעניין אופן עדותה של המתלוננת בבית המשפט כי זמן קצר לאחר האירוע הנטען והרחקתו של הנאשם מן הבית גישרו ביניהם מגשרים מן העדה ואף קרובי משפחתה היו מעורבים בכך ובני הזוג השלימו, חזרו לחיות יחדיו ואף נולד להם ילד נוסף משותף.

על כן, העדפתי את הודעתה של המתלוננת במשטרה וקיבלתי אותה. כאמור לעיל אף דחיתי את הטענה כי נרשמו בה דברים אשר המתלוננת לא מסרה אותם.

נתתי להודעה זו את מלוא המשקל, בהתחשב בין היתר בהיגיון הדברים ובפירוטם, כגון אותה אמירה כי המתלוננת נוהגת להחביא את הסכינים בשל חששה מן הנאשם ומאיומיו. אמירה זו אינה אמירה שגרתית ונובעת בהכרח מתלונה על איום, ועל כן וכפי שציינתי לעיל, היא מלמדת כי אכן נאמרה מפיה של המתלוננת.

חיזוק להודעתה זו של המתלוננת ניתן למצוא בדו"ח הפעולה שערך דוד סלם וכן בעדותו של השוטר אביחי עלאני שאף הוא הגיע למקום.

מדו"ח הפעולה של דוד סלם ניתן היה ללמוד כי המתלוננת המתינה מחוץ לביתה כשנראתה מפוחדת מאוד וסיפרה על האיום כאמור לעיל גם לשוטר זה.

בעדותו של הנאשם לא נתתי אמון.

הנאשם ניסה להרחיק עצמו מאירוע זה באופן כה משמעותי עד כי הכחיש קיומו של ויכוח כלשהו בינו לבין המתלוננת וזאת אף בניגוד לגרסתה החדשה שבבית המשפט באשר לויכוח שנתגלע ביניהם.

מכאן שלא היתה לו כל יכולת להבהיר מדוע, איפוא, הוזמנה משטרה למקום.

גם בחקירתה הנגדית של המתלוננת על ידי ב"כ הנאשם לא הוטח בה כי לא היה ביניהם כל ויכוח, דהיינו לא הוטחה בה גרסתו של הנאשם כי כל גרסתה לרבות המרוככת מאוד הינה שקר וחרף זאת עמד הנאשם על גרסתו שלו שאינה עולה בקנה אחד עם גרסתה זו.

הנאשם אף נתן הסברים מתחמקים ומפותלים באשר לאותו ויכוח אודות כסף לפועל והאם שולם כסף זה על ידיו אם לאו ומדוע היה עליו למסור את סכום הכסף לאביה של המתלוננת באם הפועל היה בביתו וכיו"ב.

לא נתתי גם משקל כלשהו לעדותו של אביה של המתלוננת שכן אין בעובדה כי הוא לא היה עד לאיום או לא שמע מפי בתו על איומים כלשהם כדי ללמד כי כאלה לא היו. יתר על כן יש לזכור את דברי המתלוננת כי קרוביה שלה נטלו חלק בגישור בינה לבין הנאשם וביקשו כי השניים ישלימו. דברים אלה ניכרו היטב בעדותו של האב.

גם להגשת הודעתו של הפועל מאיו"ש אשר נמצא בדירתו של הנאשם לא נתתי משקל.

הגם שהוא נכח בדירת בני הזוג אין משמעות אמירתו כי לא שמע איומים כי כאלה לא היו.

לטענת הנאשם כל חילופי הדברים בינו לבין המתלוננת באשר לסכום הכסף היו בבית הוריה ומכאן שלשיטתו שלו, עדותו של עד זה אינה רלבנטית כלל ועיקר, ברם אפילו תאמר כי הדברים נאמרו בדירת בני הזוג, הרי שהשניים דוברי השפה האמהרית בעוד שאותו עד אינו דובר שפה זו וממילא אינו יכול להעיד על חילופי הדברים וברי כי ימסור כי לא שמע כל איומים.

העד הנוסף אשר זומן מטעם ההגנה הוא רפ"ק גרגורי פוקס ואף בעדותו שלו לא היה להועיל להגנה בדבר כלשהו. מעבר לכך שהעד לא זכר את המקרה הספציפי הרי שהוא מסר כי העובדה שהנאשם שוחרר בתום חקירתו בתנאים מסויימים אינה מעידה על הרצינות שמייחסים לאיומיו, אלא היא תוצאה של מבחנים מסויימים הנבדקים לגופו של כל מקרה ומקרה.

אוסיף ואומר מעבר לנדרש כי לא היתה לעדות זו כל משמעות מלכתחילה, שכן בין אם צדקה המשטרה בשחררה את הנאשם לאחר חקירתו ובין אם שגתה, הרי אין לכך כל נפקא מינה לעניין ההכרעה בשאלה האם איים על המתלוננת כנטען בכתב האישום.

לאור כל המקובץ, הרי שאני קובעת כי בתאריך 11/5/09 במהלך ויכוח בין הנאשם למתלוננת הוא איים עליה כי יהרוג אותה באמצעות סכין ועל כן יורשע הנאשם בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ג , 6 דצמבר 2012, במעמד הצדדים