ע"י ב"כ עו"ד יגאל מזרחי

ובעניין:

התובעת שכנגד סי. קיו. אם. בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יגאל מזרחי

נגד

הנתבעים שכנגד 1. עדשים אחזקות בע"מ

2. ירון יעקובס

שניהם על ידי ב"כ עו"ד יהודה לוי

א. כללי

1. עומדת לפני תביעה כספית בסדר דין מקוצר, שהגישה עדשים אחזקות בע"מ, נגד סי. קיו. אם בע"מ, על סך 512,092 ₪, וכן תביעה שכנגד, שהגישה סי. קיו. אם בע"מ, נגד עדשים אחזקות בע"מ ונגד מר ירון יעקובס, על סך 1,400,000 ₪, כאשר במרכזן של שתי התביעות עומד הסכם למתן שירותי יעוץ, שנכרת בין הצדדים.

למען הנוחות בלבד, עדשים אחזקות בע"מ תכונה להלן- "התובעת" ו/או "חברת הייעוץ". מר ירון יעקובס יכונה להלן- "ירון". התובעת וירון יכונו גם במאוחד להלן- "הנתבעים שכנגד". סי. קיו. אם בע"מ תכונה להלן- "הנתבעת" ו/או "החברה" ו/או "התובעת שכנגד".

ב. מבוא

1. התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירות יעוץ, ניהול ופיתוח עסקי. הנתבעת הינה חברה העוסקת בתחום השבחה וטיהור מים, מעצבת ומייצרת מערכות אוטומטיות לטיפול במים.
2. הצדדים חתמו על הסכם יעוץ (להלן- "ההסכם"), במסגרתו שכרה הנתבעת את שירותי התובעת, במטרה שהאחרונה תעניק לה שירותי תמיכה ניהולית, אסטרטגית, שיווק בינלאומי, פיתוח עסקי וקידום השקעה בחברה (סע' 2 להסכם).
3. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה את כל הכספים להם היא זכאית בגין השירותים שסיפקה לנתבעת עפ"י ההסכם. הנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ובמסגרתה אף ביקשה מבית המשפט שיתיר לה להגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בהחלטת בית המשפט מיום 12.5.10 ניתנה לנתבעת רשות להגן, תוך שניתן לה היתר להגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד.
4. במסגרת הליך ההוכחות הובאו בפני ראיות הצדדים ונשמעו העדים כדלקמן: מטעם התובעת וירון, הוגש תצהירו של מנהל התובעת מר ירון יעקובס. ירון נחקר בישיבה שהתקיימה ביום 22.3.11. מטעם הנתבעת, הוגשו תצהירים מטעם: מר עומר לבני, עובד החברה (להלן- "עומר"), אשר נחקר בישיבה שהתקיימה ביום 4.5.11; גב' רוית רון, סמנכ"לית כספים וכוח אדם בחברה (להלן- "רוית"), אשר נחקרה בישיבה שהתקיימה ביום 4.5.11; מר צבי ליבני, מנכ"ל הנתבעת (להלן- "צבי"), אשר נחקר בישיבה שהתקיימה ביום 4.5.11 (וכן הוגש תצהיר מטעמו במסגרת הבר"ל) ומר אביחי שריג, בעל מניות בחברה באמצעות חברה שבשליטתו (להלן- "אביחי"), אשר נחקר בישיבה שהתקיימה ביום 27.10.11. מטעם הנתבעת העידו גם מר כריסטופר דיויד פרובנציו (להלן- "פרובנציו") שעדותו נשמעה ביום 20.6.11, ומר ריצ'רד גורדון (להלן- "גורדון") שעדותו נשמעה ביום 22.11.11, כאשר יצוין, כי מטעם עדים אלה לא הוגשו תצהירים.

ג. טענות הצדדים

טענות התובעת כפי שהועלו בכתב התביעה מטעמה

1. לטענת התובעת, ההתקשרות בין הצדדים החלה ביום 7.9.06 והסתיימה ביום 31.7.09. לטענת התובעת, בתמורה למתן שירותי הייעוץ, הייתה זכאית היא לתמורה בסך 30,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ (להלן- "התמורה"). סע' 3 להסכם קובע מנגנון לפיו התמורה תשולם כדלקמן: תשלום חודשי שוטף בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן תשלום בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ייצבר כחוב של הנתבעת לתובעת ויהיה צמוד למדד (להלן- "יתרת החוב"). במסגרת סע' 7 להסכם נקבע, כי יתרת החוב תפרע בהתקיים אחד מהתנאים הבאים, לפי המוקדם: השלמת עסקת השקעה בהון החברה, או ביום 30.6.08. לטענת התובעת, עסקת השקעה לא הושלמה ובהגיע מועדו של התנאי השני הייתה מוטלת על הנתבעת החובה לפרוע את יתרת החוב.
2. לטענת התובעת, הנתבעת שילמה לה ביום 31.3.08 סך של 150,000 ₪ על חשבון יתרת החוב. נכון ליום הגשת התביעה, יתרת חובה של הנתבעת לתובעת עומדת על סך של 512,092 ₪ כולל מע"מ. לטענת התובעת פניותיה לנתבעת לפירעון יתרת החוב לא נשאו פרי ומכאן נסללה הדרך להגשת התביעה דנן.

טענות הנתבעת כפי שהועלו בבר"ל, בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד

1. לטענת הנתבעת, התובעת, הציגה בפניה מצגי שווא, לפיהם היא תשקיע בחברה סך של 750,000 $; תפעל לגיוס משקיעים לחברה ותדאג לשווק את מוצרי החברה בארץ ובעולם. בפועל, לטענת הנתבעת, התובעת לא השקיעה בחברה, לא גייסה משקיע ולא דאגה לקידום המכירות.
2. לטענת הנתבעת, בין הצדדים התנהל מו"מ במסגרתו הוסכם, כי עבור השירותים שתספק התובעת לנתבעת, ישולם לה סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש והוצאות, וכן סך נוסף של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישולם לתובעת רק בכפוף לגיוס משקיע לחברה. לטענת הנתבעת, לאחר שהושגה הסכמה זו, פנה ירון לצבי עם ההסכם שהוכן ע"י ב"כ, והודיע לו ששינה את ההסכמה כאמור, ובהתאם לשינוי שערך, יתרת החוב, תשולם בכפוף להבאת משקיע, אך לא יאוחר מיום 30.6.08, וזאת מאחר והוא אוחז במסמכים המעידים על השקעה בטוחה בחברה בתקופה קצרה ע"י קבוצת גאון השקעות וקבוצת משקיעים נוספת. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי ירון העלה בפניה נימוק נוסף לדרישתו להוספת מועד התשלום בהסכם, ולפיו ברצונו היה להציג את ההסכם בבנק על מנת שיוכל לקבל הלוואה, כאשר לטענתו ללא הוספת מועד קצוב בהסכם בו אמורים להתקבל אצלו כספים, לא יוכל לקבל הלוואה מהבנק. לגרסת צבי הואיל ושוכנע מהמסמכים שהוצגו בפניו שבתקופה קצרה יגויס משקיע לחברה, חתם על ההסכם בנוסחו המתוקן.
3. לטענת הנתבעת, במהלך שנת 2008 הודיע צבי לירון, כי הואיל ולא גייס משקיע לחברה, לא תשולם לו יתרת החוב. באפריל 2008, עובר למועד הנקוב בהסכם, פנה ירון לצבי וביקש לקבל את הכספים באופן מיידי שכן הוא זקוק להם, תוך שהבטיח לו שנושא ההשקעה בחברה קרוב מאוד. ירון העלה את ההצעה, לפיה הכספים ישולמו לו במזומן, דהיינו כסכום נטו ללא חשבונית. ירון לקח מהבנק הלוואה ע"ס 105,000 ₪ אשר פירעונה שולם על ידי החברה וכן הועבר לידיו סך של 45,000 ₪ במזומן. לטענת הנתבעת הוסכם, כי החל מאותו מועד לא יהיה זכאי ירון לתשלומים נוספים בסך 15,000 ₪ בחודש. בהתאם לחישוב שערך ירון, החברה הייתה חייבת לו במועד זה סך של 300,000 ₪, כאשר כסכום נטו סכום זה שווה ערך לסך של 150,000 ₪. תשלום זה נרשם בספרי הנתבעת כמשיכת בעלים על שם צבי. לטענת הנתבעת הכספים כאמור הועברו לירון וירון לא המציא קבלות ו/או חשבוניות על הסכומים ששולמו לו.
4. לטענת הנתבעת, בחודש אפריל 2009 הודיעה היא לירון על הפסקת עבודתו בחברה. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה, כי לאחר שההסכם ביניהם יגיע לקיצו, ימשיך ירון לפעול בארה"ב באופן עצמאי ועל חשבונו. הצדדים סיכמו, כי לצורך סיוע במימון פעילותו של ירון, יועבר לידיו סך של 65,000 ₪ בתמורה להלוואה שלקח מהבנק, תוך שהוסכם, שהחל מאותו מועד הוא יפרע את התשלום החודשי בגין ההלוואה במקום החברה. בנוסף לכך, ירון ביקש מהחברה הלוואה על סך 35,000 ₪, על מנת לעזור לו במימון פעילותו בארה"ב. בסופו של דבר הלוואה זו לא ניתנה לירון.
5. לטענת הנתבעת, התובעת הפרה עימה את ההסכם, שכן לטענתה, ירון היה אמור ליתן שירותים לנתבעת באופן בלעדי, כאשר התברר, שבתקופת ההתקשרות ירון נתן שירותים לגורמים אחרים וגבה מהם שכר וקידם פרויקטים אישיים שלו. מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי התברר לה שירון הטיל עליה את כל ההוצאות שנגרמו לו בקשר לשירותים שהעניק לחברות אחרות, לרבות: הוצאות אירוח; שכ"ט עו"ד שטיפלו בענייניו; הוצאות דלק; הוצאות טלפונים והוצאות נסיעה לחו"ל.
6. לטענת הנתבעת, ירון הסתיר ממנה מידע, כאשר ללא ידיעתה דחה עסקאות של משקיעים שונים, באם לא הובטחו לו תנאים אטרקטיביים.
7. מוסיפה וטוענת הנתבעת, שירון רימה אותה, כאשר במהלך חודש אוגוסט 2009 הודיע לה, כי ערך פגישה בארה"ב עם משקיעים, כאשר התברר לה, כי במועד זה כלל לא יצא מגבולות הארץ. עוד טוענת הנתבעת, שעובר לחתימה על ההסכם התנהלו נגד ירון תביעות משפטיות, המייחסות לו מעשי מרמה. לטענתה, אם הייתה יודעת עובדות אלה, לא הייתה חותמת על עימו על ההסכם. ממשיכה וטוענת הנתבעת, שהתברר לה, שלמרות שבשלושת החודשים האחרונים להתקשרות, ירון כמעט לא נתן לה שירותים, צריכת הדלק שלו הגיעה ל-3,000 ₪ לחודש, וכי עם עזיבתו את החברה, הוא לא השיב מחשב שניתן לו. בנוסף, לטענתה, עורכי הדין שטיפלו בהכנת הסכם ההעסקה בינה לבין התובעת, היו אמורים לקבל שכ"ט מהתובעת, כאשר בפועל הנתבעת שילמה את שכ"ט עוה"ד.
8. לטענת החברה, היא שילמה לנתבעים שכנגד כספים בסך כולל של 1,340,437 ₪. החברה מבקשת, השבה של כל הכספים ששילמה לנתבעים שכנגד וכן, את ביטול ההסכם, הן בשל הפרתו, והן בשל העובדה שהוא קוים שלא בתום לב, והן מאחר והסכם נכרת לאחר שהיא הוטעתה במתכוון על ידי הנתבעים שכנגד, אשר הציגו בפניה מצגי שווא. החברה צירפה טבלה בה פורטו התשלומים שהעבירה לנתבעים שכנגד.
9. מוסיפה החברה וטוענת, כי אחריותו של ירון לתשלום סכום התביעה הינה לאור מעשיו ו/או מחדליו ולאור העובדה שמסך ההתאגדות של החברה אינו יכול להגן על מנהל ובעל מניות עת פעל במרמה ובהונאה, הציג מצג שווא, נתן דיווחים כוזבים, נתן שירותים לחברות אחרות וניסה לקדם ענייניו האישיים עם לקוחות פוטנציאלים של החברה שעה שנתן שירותים לחברה.
10. בנוסף, הנתבעת הוסיפה הוצאות שנגרמו לה כחלק מההונאה הכוללת- עלות תערוכות וכנסים בחו"ל; חומרי שיווק, תרגומים, מחקרי שוק ויועצים; עלות עו"ד לטיוטות והסכמים שמעולם לא נחתמו; עלות ביצוע תוכניות עסקיות; הפסדי רווח והפסדי מכירות. הנתבעת ציינה, כי סכום התביעה הינו לצורכי אגרה בלבד, שכן ידוע לה שיהא קושי בגביית סכומים גדולים.

טענות הנתבעים שכנגד כפי שהועלו בכתב ההגנה מטעמם לתביעה שכנגד

1. לטענת הנתבעים שכנגד, ההסכם גיבש סופית את מתווה ההתקשרות בין הצדדים.
2. לטענת הנתבעים שכנגד, ירון לא התחייב להשקיע בחברה באופן אישי וחבותו עפ"י ההסכם התמצתה במתן שירותי יעוץ כהגדרתם בהסכם. לעניין הטענות באשר להשקעת קבוצת גאון- מדובר במו"מ אשר בסופו של דבר לא צלח.
3. הנתבעים שכנגד דחו את טענת התובעת באשר לתשלום יתרת החוב, כאשר לטענתם, מתוך התחשבות במיעוט אמצעיה של התובעת שכנגד ולבקשתה, הסכימו לקבוע מועדו של תשלום זה למועד נדחה. הנתבעים שכנגד ציינו בעניין זה את סע' 3 להסכם.
4. נדחתה הטענה להפרת ההסכם. לטענת הנתבעים שכנגד, התובעת שכנגד, הקפידה לשלם את התשלום החודשי השוטף בסך 15,000 ₪ כסדרו ולאורך כל התקופה ולא טענה שההסכם הופר. בנוסף לטענתם התובעת שכנגד לא ניצלה את זכות ביטול ההסכם הקיימת בו, כאשר סיום ההסכם נבע מחוסר יכולת התובעת שכנגד לשלם לנתבעים שכנגד.
5. מוסיפים הנתבעים כנגד וטוענים, כי ירון לא הוגבל עפ"י ההסכם לעסוק בעיסוקים אחרים, וכן, כי הליכים משפטיים שנוהלו עם צדדים שלישיים אינם מעניינה של התובעת שכנגד.
6. לטענת הנתבעים שכנגד, כל הכספים ששילמה התובעת שכנגד, שולמו בהתאם להסכם ובתמורה לעבודה וכל ההוצאות הוצאו במטרה לקדם את רווחי החברה.
7. עוד טוענים הנתבעים שכנגד, כי כתב התביעה אינו מבסס עילה אישית נגד ירון.
8. לטענת הנתבעים שכנגד, התובעת שכנגד הפרה את ההסכם, עת לא שילמה את יתרת החוב עפ"י ההסכם.

ד. דיון

1. בדיון שהתקיים ביום 12.5.10, עובר לשמיעת עדויות הצדדים, הבהיר ב"כ התובעת, כי סכום התביעה הינו לתקופה שתחילתה בחודש ספטמבר 2006 וסיומה בחודש אוגוסט 2009. לדבריו, את הסכום החודשי השוטף בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, שילמה הנתבעת לתובעת עד ליום 31.7.09- מועד סיום ההסכם, והתביעה אינה מתייחסת לסכום זה, אלא היא מתייחסת ליתרת החוב, שהייתה אמורה להיות משולמת לא יאוחר מיום 30.6.08, כאשר על חשבון תשלום זה שילמה הנתבעת לתובעת סך של 159,345 ₪ בלבד.

סוגיית המו"מ וההסכם שנחתם בעקבותיו

1. כאמור, בבסיס המחלוקת בין הצדדים ניצב ההסכם. הגם שעל פני ההסכם רשום, כי הוא נחתם ביום 7.9.06, בהתאם לטענת הנתבעת וכפי שעולה מחומר הראיות, בפועל נחתם ההסכם בחודש נובמבר 2007 (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 7 ש' 18).
2. ברם, אין מחלוקת, כי המועד בו החל ירון לפעול עבור החברה, הינו התאריך המוטבע על פני ההסכם- היינו 7.9.06. אף בהתאם להסכמה בין הצדדים, כפי שבוטאה בסע' 3 להסכם, שכרו של ירון, בתמורה לעבודתו, אמור היה להיות משולם לו החל מחודש ספטמבר 2006. בהתאמה לכך- החל ממועד זה שולם לירון סך של 15,000 ₪ לחודש. צבי אישר בחקירתו, ששילם לירון 15,000 ₪ בתוספת מע"מ החל מספטמבר 2006 (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 73 ש' 27-28). בנוסף אישר צבי, כי קרא את ההסכם (שם, עמ' 78 ש' 8-9), והוא אף אישר את חתימתו על ההסכם (שם, עמ' 77 ש' 13).
3. לטענת הנתבעת, במו"מ שהתנהל בין הצדדים, לא נכלל מועד בו תשולם יתרת החוב לירון (30.6.08), ומועד זה הוסף לבקשת ירון, שכן שלדבריו בתקופה קצרה יגויס משקיע לחברה ובנוסף, היה זה תנאי לקבלת הלוואה לה הזדקק מהבנק.

1. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה. צבי חתם על ההסכם בנוסחו המוצג בפנינו כיום. ככל שירון העלה דרישות כאלה או אחרות עובר לחתימה, יכול היה צבי לבחור לדחותן ולא לחתום על ההסכם. סוגיית השקעה בחברה, ככל שהועלתה, לא הושלמה עובר לחתימה על ההסכם. מו"מ שמתנהל בין אנשים יכול לעלות על דרך המלך, אך באותה מידה הוא יכול להיכשל, ואף בשלב מאוחר מאוד. לעניין סוגיית ההשקעה של קבוצת גאון בחברה, בכתב התביעה שכנגד, טענה החברה כדלקמן: "במהלך 2008 הציג יעקובס טיוטת הסכם עם גאון אחזקות...על סמך טיוטות אלה ביקש ירון לשנות את תנאי התשלום והאופציות..." (סע' ה). כאמור, ההסכם נחתם, לכל המאוחר, בחודש נובמבר 2007. מכאן עולה, כי במועד החתימה על ההסכם, כלל לא הוצגה הטיוטא הנטענת. בעניין זה יצוין, כי בסיכומיה שינתה הנתבעת גרסתה וטענה, כי מסמכי קבוצת גאון הוצגו בסוף שנת 2007 (סע' 2 ג'). בנוסף, לעניין בקשתו של ירון לציין מועד לצורך קבלת הלוואה- ככל שבקשה כזו הועלתה, הרי שצבי קיבל אותה וכראייה חתימתו על ההסכם. מעבר לכך לא הוצגה בפני כל ראייה ממנה נלמד, שההסכם אינו משקף את ההסכמות שהתגבשו בין הצדדים.
2. זאת ועוד, לכל אלה יש לצרף את סע' 8 להסכם אשר קובע, בין היתר, כי:

"הסכם זה מכיל, מגלם, ממזג ומביא את כל התנאים המוסכמים בין הצדדים. כל הבטחות, הסכמים בכתב או בעל פה, התחייבויות או מצגים בקשר להסכם זה, שניתנו או נעשו על ידי הצדדים לפני מועד חתימתו של הסכם זה אין בהם כדי להוסיף על החיובים והזכויות של הצדדים כקבוע בהסכם זה או הנובעים הימנו, לגרוע מהם או לשנותם, והצדדים לא יהיו קשורים בהם החל ממועד חתימתו של הסכם זה...".

1. מכל אמור לעיל עולה, כי ההסכם בין הצדדים תקף החל מיום 7.9.06 וטענות הנתבעת שהועלו בפרק זה לעניין המו"מ שהתנהל עובר לחתימה על ההסכם נדחות.

השקעה בחברה

1. כאמור, לטענת הנתבעת, ירון הציג בפניה מצג שווא, לפיו הוא התחייב להשקיע בחברה סך של 750,000 $.
2. עיון בהסכם מעלה, כי הוא אינו כולל התחייבות נטענת זו.
3. צבי נשאל בחקירתו, היכן כתוב בהסכם שהתובעת תשקיע סך של 750,000$ והוא השיב:

"לא כתוב בהסכם" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 82 ש' 4).

בהמשך עדותו אישר צבי, כי במועד החתימה על ההסכם, נושא ההשקעה ירד מהפרק (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 97 ש' 17-19, 27-30):

"ש. זאת אומרת שכשחתמתם על ההסכם, על הסכם הייעוץ, הנושא של ההשקעה של שבע מאות חמישים אלף דולר ירדה מהפרק.

ת. ירד מהפרק,

...

ת. ...כשחתמנו על הסכם הייעוץ שנה לאחר שירון התחיל לעבוד אז זה ירד מהפרק כבר. אבל בהתחלה בחודשים הראשונים באותה שנה כל פעם ירון היה מעלה את זה כאופציה, שלא כדאי לממש אותה...".

ומכאן, ככל שאכן דובר על השקעה בחברה מצד ירון, עובדה שלא הוכחה, הרי שצבי אישר שבמועד החתימה על ההסכם, עניין זה כבר לא היה רלוונטי.

1. בחקירתו של אביחי הוצג לו ת/16 סיכום פגישה שערך עם ירון ביום 31.8.06. במסמך זה לא אוזכר עניין ההשקעה של ירון בחברה והוא נחקר על כך:

"ש. תראה לי איפה בסיכום פגישה הזאת יש התחייבות להשקעה של ירון בסך 750,000 דולר.

ת. זה סיכום פגישה אבל לא סיכום כל הפגישות. אם זה לא כתוב אז זה לא כתוב".

1. זאת ועוד, לעניין זה יש לציין את סע' 8 להסכם, אשר קובע כדלקמן: "הסכם זה מכיל, מגלם, ממזג ומביא את כל התנאים המוסכמים בין הצדדים. כל הבטחות, הסכמים בכתב או בעל פה, התחייבויות או מצגים בקשר להסכם זה, שניתנו או נעשו על ידי הצדדים לפני מועד חתימתו של הסכם זה, אין בהם כדי להוסיף על החיובים והזכויות של הצדדים כקבוע בהסכם זה או הנובעים הימנו, לגרוע מהם או לשנותם, והצדדים לא יהיו קשורים בהם החל ממועד חתימתו של הסכם זה בכפוף לאמור בהסכם זה, הצדדים מוותרים על זכויות קודמות, אם היו להם, במיזם או בכל הקשור אליו" (ההדגשה אינה במקור- מ.ס).

לשון אחרת- ככל שנושא ההשקעה בחברה עלה עובר לחתימה על ההסכם, הרי שההסכם קובע, כי הבטחות והתחייבויות שנעשו עובר לחתימתו של ההסכם אינן תקפות.

1. לאור כל האמור, דין טענת הנתבעת בעניין זה להדחות.

גיוס משקיע לחברה

1. כאמור, הנתבעת שבה וחוזרת על כך, שבהתאם להסכמה בין הצדדים, יתרת החוב הייתה אמורה להיות משולמת לירון בכפוף לגיוס משקיע לחברה. בעניין זה העיד צבי, כי ההסכם בינו לבין ירון היה, שירון יקבל את יתרת החוב ככל שיגייס משקיע לחברה (פרוטוקול מיום 4.5.11, עמ' 78 ש' 15-16, ש' 18-19). התובעת מצידה מכחישה טענה זו.
2. עיון בהסכם אינו תומך בטענת הנתבעת, עת הוא אינו כולל סעיף ממנו נלמד, כי תפקידו של ירון התמצא בגיוס משקיע לחברה. סע' 2 להסכם מגדיר את השירותים שמספקת חברת הייעוץ לחברה, כדלקמן: "היועץ יספק לחברה את השירותים הבאים: תמיכה ניהולית, אסטרטגית, שיווק בינלאומי, פיתוח עסקי וקידום השקעה בחברה...". לכל היותר סע' זה כולל את העובדה שהיועץ, בין שלל עיסוקיו, יעסוק בקידום השקעה בחברה. ברם, ירון בחקירתו לא הכחיש, שגיוס משקיע, הייתה אחת ממטרותיו העיקריות (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 16 ש' 6-7).
3. עדי הנתבעת העידו אף הם שירון היה זכאי ליתרת החוב, רק בכפוף לגיוס משקיע לחברה. ברם, כפי שעולה מחקירתו של צבי, הוא ניהל את המו"מ עם ירון, עובר לחתימה על ההסכם: כשנשאל "מי היה שותף לדיונים, למשאים ומתנים, לדסקוסים שלך עם ירון יעקובס?" הוא השיב "לצערי אני, הרוב זה אני". אביחי הצהיר בעניין זה, כי לאורך כל המו"מ סוכם שירון יקבל את יתרת החוב רק עם גיוס משקיע לחברה. ברם בחקירתו עלה, כי אביחי לא היה מודע לכך שההסכם נחתם בנוסח אשר קובע שיתרת החוב תשולם ללא קשר לגיוס משקיע. העובדה שאביחי לא הכיר את ההסכם בנוסחו הסופי והדבר התגלה לו רק כאשר שולמו לירון הכספים בעבור יתרת החוב מחלישה את גרסתו. בנוסף, כפי שעלה מחקירתו של אביחי הוא לא שימש כמנהל או מורשה חתימה בחברה, ולפיכך לא נהיר מה מעמד סיכום, ככל שהושג, בינו לבין ירון בעניין זה.
4. זאת ועוד, טענת הנתבעת, לפיה יתרת החוב הייתה אמורה להיות משולמת לירון בכפוף לגיוס משקיע לחברה, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה, שעליה אין מחלוקת, כי התובעת שילמה לירון סך של 150,000 ₪ עבור יתרת החוב. צבי נשאל בחקירתו, מדוע שילם לירון את הכסף, שהרי הוא לא גייס משקיע, וצבי הודה, כי החוזה ככתבו וכלשונו קובע, שככל שלא יגויס משקיע תשולם לירון יתרת החוב בתאריך הנקוב בהסכם, וכלשונו: "אני ראיתי שהעניין מסתבך בשני מובנים... בצד אחד ראיתי שאני מסתבך כי פתאום ראיתי את ההסכם... כתוב התנאי של המשקיע אבל אם לא יבוא משקיע אז יש גם תאריך ... ואני ראיתי את זה ואני לא שמתי לב ושכחתי מזה, כי זה נראה לי, עשיתי פה טובה. ואמרתי או.קיי, אני גומר את זה..." (ההדגשה אינה במקור- מ.ס) (פרוטוקול מיום 4.5.11 , עמ' 79 ש' 13-23). צבי העיד בחקירתו, כי שילם לירון, למרות שהיה סבור שלא היה צריך לשלם לו (שם, עמ' 79 ש' 28-29).
5. בעניין זה אף רלוונטי ת/16 סיכום פגישה בין ירון ואביחי מיום 31.8.06, ממנו נלמד, כי דרישתו הראשונית של ירון הייתה לקבל סך של 30,000 ₪ לחודש, כאשר הועלה קושי החברה לשלם לו סכום כסף זה, תוך שנכתב: "הועלה בדיון הקושי של CQM לממן עלות של 30,000 ₪ לחודש. הוצע לחלק את התשלום ל15,000 ₪ ועוד 4% מגידול המכירות למעט רוסיה. ירון הציע כי ב-4 חודשים, שהם גם תקופת נסיון, ישולם לו 15,000 ₪. היתרה תוחזר בהמשך, במידה והצדדים יסכימו על המשך עבודה משותפת ועל פי סיכום בין ציקי לירון".
6. לאור כל האמור, דין טענה זו של הנתבעת להידחות.

בלעדיות

1. כאמור לטענת הנתבעת, ירון היה אמור לספק שירותים לחברה בלבד, כאשר התברר, כי ירון סיפק שירותים לחברות נוספות וגבה מהן שכר.
2. עיון בהסכם מגלה, כי הוא אינו כולל סעיף בלעדיות, המונע מירון לבצע עבודות נוספות במקביל לעבודתו בחברה.

מבלי לפגוע באמור, יוער בעניין זה, כי לרוב, עבודתו של יועץ טומנת בחובה מתן שירותים למספר גופים בו זמנית. ההגבלה רלוונטית על עבודתו של היועץ אשר ניתן להעלותה על הדעת אף אם אינה כתובה בהסכם, הינה, כי היועץ אינו רשאי לספק יעוץ לחברות המתחרות זו בזו.

סע' 5 להסכם שכותרתו "אי תחולת יחסי עובד מעביד", מגדיר את מערכת היחסים בין הצדדים, כיחסי "קבלן עצמאי- מזמין", ונוסחו של הסעיף כדלקמן:

"מובהר כי היחסים בין הצדדים להסכם זה הם יחסי קבלן עצמאי- מזמין ואין ולא יהיו יחסי עובד מעביר בין החברה לבין היועץ בביצוע הסכם זה".

1. זאת ועוד, עדי הנתבעת לא סייעו בעדותם לטענת הנתבעת בעניין זה, כפי שיפורט להלן: עומר הצהיר במסגרת סע' 2 לתצהירו, כי ירון מסר לו שהוא אמור לעסוק רק בקידום עסקיה של החברה. ברם בחקירתו בבית המשפט עלה, כי הוא לא היה מעורב במו"מ שהתנהל עם ירון (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 36 ש' 13), וכשנשאל האם בהסכם קיימת הגבלה על ירון לעסוק בעיסוקים אחרים, הוא השיב "איני זוכר... כמו שאמרתי, קראתי אותו פעם אחת לפני זמן רב ולא בעיון" (שם, עמ' 38 ש' 7-9). לשאלת בית המשפט, האם על פי תנאי ההתקשרות היה מותר לירון לעסוק בעיסוקים אחרים, השיב עומר: "אני לא בקיא בלהגיד מותר, אני יודע שהוא היה במוצהר מאה אחוז בסי. קיו. אם וזו הייתה מטרת עיסוקיו (שם, עמ' 38 ש' 25-27). בהמשך חקירתו נשאל עומר באילו עיסוקים פרטיים, שפגעו בחברה, עבד ירון, הוא השיב: "...אינני יודע בדיוק באילו עיסוקים אחרים..." (שם, עמ' 40 ש' 15) והוסיף: "...אין לי איזה נייר שבו ירון חתום עליו, שאומר שהוא עובד רק בשביל סי. קיו. אם" (שם, עמ' 40 ש' 21-22). לעניין משקל עדותו של עומר, הוא נשאל: "תראה מר ליבני נראה לי שכל העדות שלך פה בבית המשפט זה משהו, זה בכלל על דברים שאתה שמעת מאנשים אחרים ולא מהמעורבות שלך באמת בגיבוש התנאים בין הצדדים, האם זה נכון?", והוא השיב: "נכון ולא נכון. לגמרי לא הייתי מעורב בגיבוש התנאים (שם, עמ' 39 ש' 10-13).

רוית הצהירה במסגרת סע' 6 לתצהירה, שירון עבד באופן בלעדי ומלא עבור החברה. כן היא הצהירה, שיומנו של ירון, שהיה מתייצב מידי יום לעבודה, היה פתוח ומעולם היא לא ראתה שנרשמה פגישה שאינה קשורה לעבודה. כן היא הוסיפה, שהסיבה ששולמו לירון הוצאות דלק מלאות והוצאות אישיות מלאות, נעוצה בכך, שהוא נחשב לעובד החברה. לבסוף היא הצהירה, שנודע לה שירון קידם פרויקטים לטובתו האישית בלבד.

על נקודה זו עמד בית המשפט (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 59 ש' 16-18, 24-26):

"ש. עובד במשרה מלאה, מניין לך שהוא לא רשאי אחרי שהוא ממלא את תפקידו במשרה המלאה, לעבוד עבור עצמו?

ת. אני לא אמרתי, אחרי שהוא סיים את העבודה ברור, מה, אני לא אמרתי.

...

ת. ברור שבשעות שאינן שעות עבודה הוא יכול לעבוד במה שהוא, כאילו זה לא קשור, אני מדברת על שעות העבודה. על עובד שעובד בזמן לפי חוק שעות עבודה, זמן עבודה, אני לא מדברת על הערב או על..."

לעניין ההוצאות ששלומו לירון, הרי שבמסגרת סע' 3 להסכם הקובע את שכרו של היועץ, נכתב כדלקמן: "היועץ יהא זכאי להחזר הוצאות רכב וטלפון סלולארי בכפוף להצגת חשבוניות". סעיף זה בא בניגוד לטענתה של רוית, לפיה הוצאות אלה שולמו לירון מכיוון שהוגדר כעובד החברה. קרי- העובדה שירון קיבל תשלום עבור ההוצאות, אינה מלמדת שהוא הוגדר כעובד החברה, שכן ההוצאות שולמו לו מכוח ההסכם שנחתם עימו.

בנוסף, וכפי שעולה מחקירתה של רוית, החברה לא שילמה עבור ירון מיסים וביטוח לאומי, לא הוצא לו תלוש שכר ושולם לו באמצעות חשבונית (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 60 ש' 24-25).

זאת ועוד, רוית אישרה בחקירתה (כפי שטענה בתצהירה), שירון התייצב כל יום לעבודה, שלא ראתה ביומנו פגישות שאינן קשורות לחברה, וכי הוא מילא תפקידו עבור החברה (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 65 ש' 8-10). קיימת סתירה פנימית בדבריה אלה של רוית, כיוון שלכאורה עולה מהם, שירון עבד עבור החברה בלבד, מה שבא בניגוד לטענתה, שהוא קידם פרויקטים לטובתו האישית. כשנשאלה רוית אלו פרויקטים קידם ירון לטובתו האישית, היא השיבה "...אני לא יודעת משהו ספציפי" (שם, עמ' 64 ש'14-26).

צבי נשאל בחקירתו היכן נכתב בהסכם שירון מנוע מלעסוק בעיסוקיו הפרטיים, והוא השיב: "לא כתוב בהסכם שום דבר..." (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 92 ש' 30).

1. מכל האמור עולה, כי עבודתו של ירון לא הוגבלה ודין טענה זו של הנתבעת להידחות.

תשלום סך של 150,000 ₪

1. ביום 31.3.08 שילמה החברה לירון 150,000 ₪.

לטענת החברה סכום זה שולם על ידה, על מנת להביא לסילוק סופי ומוחלט של כל הדרישות הכספיות של התובעת כלפיה. מוסיפה החברה וטוענת, כי הוסכם שלאחר קבלת תשלום זה, ירון לא יהא זכאי עוד לתשלום הנוסף בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, אלא רק לתשלום החודשי השוטף.

מנגד טוענת התובעת, כי סכום זה שולם לה על חשבון החוב הנצבר בגין יתרת החוב.

1. כאמור נכון למועד התשלום, החוב שצברה החברה לירון בגין יתרת החוב, עמד על סך של כ- 300,000₪. צבי הצהיר (בסע' 2 לתצהירו), כי לבקשתו של ירון, החברה הגיעה עמו להסכמה, לפיה ישולם לו סך של 150,000 ₪ במזומן ובכך תפרע החברה את כל חובותיה לתובעת.

בחקירתו העיד צבי, שהסכום של 150,000 ₪ היווה "גמר חשבון במזומן" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 101 ש' 24-32). בהמשך הוא העיד: "...שילמתי את המאה חמישים אלף, סגרתי איתו שאין יותר, שאין יותר חמש עשרה..." (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 112 ש' 2-3). בהתאם לעדותו של צבי, ירון אמר לו, כי אם לחברה אין כסף לשלם אזי שישולם לו כסף מזומן (שם, עמ' 113 ש' 23). לפיכך התקשר צבי לרו"ח ושאל אותו מה יוותר מסכום של 300,000 ₪ לאחר תשלום מיסים. תשובתו של רו"ח הייתה כחמישים אחוז מהסכום הכולל (שם, עמ' 113,114). צבי העיד, שהציע לירון שישולם לו סך של 150,000 ₪. הנתבעת צירפה מייל שנשלח לרו"ח ביום 30.3.08 (ת/4), במסגרתו כתב לו צבי, בין היתר: "שמעון חייב לראובן 285,000 + מע"מ. כמה יישאר לראובן אחרי כל הניכויים במידה והחברה תקבל את הכסף משמעון והוא ימשוך אותו?...". צבי נשאל בחקירתו מה משנה לירון אם הוא יקבל 150,000 ₪ במזומן או 300,000 ₪ ומסכום זה יישאר לו לאחר המיסים סך של 150,000 ₪, והוא השיב: "כי אמרתי לו אם אתה חולם שתקבל שלוש מאות אני מפוצץ את זה כאן ועכשיו אתה עף מפה" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 114 ש' 332), ובהמשך הודה: "הכל התחיל מזה שאין לי תזרים לשלם שלוש מאות" (שם, עמ' 115 ש' 4). צבי אף הודה בחקירתו, כי שגה עת לא הוציא מסמך, המעגן את ההסכמה הנטענת, לפיה התשלום היווה גמר חשבון (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 80 ש' 8-10).

1. רוית הצהירה אף היא בעניין זה, שבחודש מרץ 2008 נערכה פגישה במשרדי החברה, במסגרתה ביקש ירון, שישולמו לו הכספים המגיעים לו לטענתו. רוית הוסיפה שירון העלה פתרון, לפיו ישולם לו סך של 150,000 ₪ במזומן, כאשר סוכם שלאחר תשלום זה לא יהא הוא זכאי לתשלום חודשי נוסף בסך 15,000 ₪ בחודש, ושכרו יעמוד על 15,000 ₪, שכר בסיס בתוספת מע"מ בלבד. כן סוכם, כי עם תשלום זה לא תהיה החברה חייבת לירון סכום כסף נוסף. הואיל ולחברה לא היה תזרים מזומנים טוב סוכם, כי התשלום יעבור לירון באופן הבא: סכום של 105,000 ₪ יילקח על ידי ירון כהלוואה מהבנק וההלוואה תפרע במלואה על ידי החברה. בספרי בחברה נרשם החזר ההלוואה כמשיכת בעלים של צבי. רוית ציינה כי הייתה העברה כספית של 105,00 ₪ מהחברה לירון והיתה החזרה של אותו סכום מירון לחברה. בנוסף צבי משך מהחברה סכום של 45,000 ₪ וסכום זה הועבר במזומן לירון. רוית העידה, שרק לאחרונה נחשפה לחשבונית מס ולקבלה שהוציא ירון בגין תשלום זה (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 58 ש' 1). בהתאם לעדותה של רוית, סך של 150,000 ₪ ששולם לירון שיקף את החוב לירון בסך 300,000 ₪ (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 51 ש' 17-21).
2. ירון העיד, כי קיבל סך של 150,000 ₪ על חשבון החוב שנצבר לזכותו (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 27 ש' 16). בהתאם לעדותו, בפגישה בה נכחו הוא וצבי בלבד, הוחלט שיועבר אליו סך של 150,000 ₪ כולל מע"מ ע"ח החוב שנצבר לזכותו מספטמבר 2006 ועד אפריל 2008, כאשר באותו מועד החוב עמד על סכום של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ (שם, עמ' 27 ש' 19-21). התשלום הועבר אליו בצורה הבאה: צבי העביר אליו סך של 45,000 ₪ במזומן וסכום של 105,000 ₪ הועברו אליו בהעברה בנקאית ב-31.3 מחשבון הנתבעת לחשבונו. לטענתו על הסכום הכולל הוצאה חשבונית וקבלה (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 28 ש' 4-5). כעבור חודש וחצי הוא נטל הלוואה בבנק בסך 105,000 ₪ והזרים אותה לחברה והחברה מימנה את ההלוואה באופן שוטף.
3. בפתח הדברים אציין, כי מודע אני לעובדה שהחברה טוענת שירון לא היה זכאי לתשלום עבור יתרת החוב, כאשר בפועל היא שילמה לו סך של 150,000 ₪. בעניין זה, מעדותו של צבי עולה, כי הוא שילם לירון למרות שסבר שהוא לא צריך לשלם לו (פרוטוקול מיום 4.5.11, עמ' 79 ש' 28-29), וזאת במטרה להביא לסיום את המחלוקת שניטשה בין הצדדים, כאשר הוא נוכח כי החוזה כולל תאריך תשלום, ככל שלא יגויס משקיע (שם, עמ' 79 ש' 13-23). ודוק- ניתן להעלות על הדעת "תשריט" בו אדם סובר, כי אינו חייב כסף לאחר, אך על מנת לפתור את המחלוקת, השניים מגיעים להסכמה ביניהם על תשלום מוסכם.
4. בנקודה זו קיבלתי את גרסת הנתבעת בחלקה, לפיה סך של 150,000 ₪ שולם לירון במועד זה כתשלום עבור החוב שנצבר עד לאותו מועד בגין יתרת החוב. ברם לא קיבלתי את הטענה, כי היה סיכום בין הצדדים לפיו לאחר תשלום זה שכרו של ירון יועמד על סך של 15,000 ₪ בלבד.
5. ראשית, לא נהיר לי, מה היה אינטרס החברה להעביר לירון סכום זה ביום- 31.3.2008, שלושה חודשים עובר למועד שנקבע בהסכם- 30.6.08. ירון אישר בחקירתו, כי בהתאם להוראות ההסכם, בחודש אפריל 08, עדיין לא הגיע המועד לקבלת הכספים (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 27 ש' 11-13). סוגיה זו מתחדדת נוכח הטענה שהועלתה, לפיה החברה סבלה ממצוקה כלכלית אותה עת.

אציין, כי בעניין מצבה הכלכלי של החברה גילה ירון חוסר עקביות בעדותו, כאשר בתחילה כאשר הוא נשאל, האם הבין שלחברה באותה תקופה לא היה כסף לשלם לו את הסכום הזה, הוא השיב: "אני לא מבין כי שולם לי" (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 27 ש' 26-27) ומיד בהמשך העיד: "שני התשלומים היו באותו יום 31.3.08. מכיוון שלחברה היתה מצוקת מזומנים או מצוקה תזרימית" (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 28 ש' 7-8).

1. שנית, סוגיית הקבלות שהונפקו בעבור התשלום, מעוררת תמיהה ומחומר הראיות לא נהיר מהו המועד בו הונפקו הקבלה והחשבונית.

עיון בצילום הקבלות שהוצאו עבור תשלום סכום של 150,000 ₪ מלמד, כי ביום 31.3.08 הנפיק ירון קבלה וחשבונית, שמספרן הסידורי 0101, בגין העברה בנקאית בסך 105,000 ₪ ומזומן בסך 45,000 ₪. לחומר הראיות צורפו קבלה וחשבונית שהוציא ירון ביום 1.3.08 שמספרן הסידורי 0037, וקבלה וחשבונית נוספות שהוציא ירון ביום 1.4.08 שמספרן הסידורי 0038 וכן חשבונית מיום 5.8.09 שמספרה הסידורי 0054. כאמור, החשבונית והקבלה נשוא הדיון, הוצאו בפער מן המספר הסידורי, לעומת הקבלות האחרות שהוצאו על ידו ולא ברור מדוע הן הוצאו מפנקס שונה.

ירון נחקר בעניין זה (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 28 ש' 12-32 עמ' 29 ש' 1):

"ש. את החשבוניות שצרפת הקבלה על 150,000 ₪ לעומת חשבוניות אחרות, ההפרש במספר הסידורי הוא כ-40-50 מספרים, זה נכון?

ת. יכול להיות לא בדקתי.

ש. באופן הרגיל מי מוציא חשבוניות?

ת. באופן הרגיל את החשבוניות מוציא רואה החשבון של החברה של התובעת, במקרה הספציפי הזה אני הוצאתי את החשבונית והקבלה מסיבה אחת מאוד פשוטה. מר ליבני דרש והמשיך לדרוש גם לאחר שקיבל את החשבונית והקבלה, שהתשלומים הללו יהיו תשלומים במזומן ללא חשבונית וללא קבלה ולכן, מכיוון שנוכחתי שזו בקשתו ולא רציתי שיהיו אי אילו הבנות, הוצאתי לו חשבונית וקבלה מפנקס החשבונות של החברה שלי, חשבונית וקבלה ובסמוך לקבלת הסכומים ע"ס 150,000 ₪. בוודאי שלא קיבלתי את הבקשה שלו שזה יהיה במזומן. עד שהוא מקבל ועד שהוא זז לוקח זמן, אני רציתי להסדיר את זה מיד ולכן הבאתי חשבונית וקבלה של חברת עדשים על התשלום

ש. אני מבין שהוצאת את החשבונית הזו מפנקס אחר שלא היה בידי הרואה חשבון, רואה החשבון צריך לדווח באותו חודש על המע"מ, נכון?

ת. החשבונית והקבלה דווחו ושולמו כחוק.

ש. האם באותו מועד?

ת. אני העברתי את זה לרואה חשבון. אין לי מושג מתי זה דווח...

ש. מן הסתם, אתה תוכל להראות שבאותה תקופה היה דיווח על ה-150,000 ₪. אם תינתן לך אפשרות תוכל להביא אישור ש-150,000 ₪ שולמו ודווחו?

ת. בוודאי שאני יכול להמציא. אין לי בעיה.

התובעת לא הציגה את המסמכים כאמור, למרות שניתנה לה ההזדמנות לעשות כן. איני נכנס לסוגיית הדיווח למע"מ כשלעצמו, שכן סוגיה זו חורגת מעניינינו, ברם ככל שהיה מוצג אישור לפיו במועד התשלום הועבר דווח למע"מ, הדבר יכול היה יכול ליתן תמיכה לטענת התובעת, לפיה הקבלה והחשבונית הוצאו במועד בו התקבלו הכספים.

1. במסגרת סע' 79 לסיכומיה, הפנתה התובעת למסמך ת/17, ממנו מבקשת היא שנלמד אודות חבותה הכספית של הנתבעת כלפי התובעת לתשלום יתרת החוב. לשיטתה של התובעת סיכום הדיון עוסק בתשלום הסך של 150,000 ₪ ששולמו בחודש אפריל 2008 כאשר הוא מוסיף במסגרת סעיפים ג' וד', שהתובעת תקבל סכומים נוספים של 90,000 ₪ ו- 165,000 ₪.

כפי שעולה מעיון במסמך, ביום 30.4.09 שלח שריג מייל לירון ולצבי, שעניינו "סיכום דיון". סיכום הדיון נכתב ביום 28.4.09 על גבי מסמך של חברת "זיעור" (חברה שכפי הנראה בבעלותו של אביחי, פרוטוקול מיום 27.10.11 עמ' 173). סיכום הדיון, בהתאם לכתוב עליו התקיים ביום 26.5.09, כאשר הוא אינו חתום. בהתאם לעדותו של אביחי נפלה טעות בתאריך בו נכתב כי סיכום הדיון התקיים, שכן הוא התקיים ביום 26.4.09 ולא ב-26.5.09, כיוון שתשובתו של ירון נשלחה ביום 3.5.09 (פרוטוקול מיום 27.10.11 עמ' 180 ש' 1-2).

המסמך קובע, בין היתר, סיכום בגין התחשבנות עבר, ולפיו- בגין התקופה שמסתיימת באפריל 2008 תשלם החברה לירון סך של 75,000 ₪ וכן תיתן לירון הלוואה בסך 75,000 ₪. בנוסף, לתקופה שממאי 2008 ועד לאפריל 2009 תשלם החברה לירון סך של 90,000 ₪. כאשר בסך הכל חייבת החברה לירון 165,000 ₪.

אביחי נשאל בחקירתו בעניין זה, האם הכוונה ברישום פעמיים סכום של 75,000 ₪ הייתה לגלם את 150,000 ₪ אשר שולמו, והוא השיב: "לא. זה עניין המחלוקת שדיברנו. כשהם באו אלי אמר לי לבני שהוא שילם 150,000 ₪ מזומן. ירון אישר שהוא קיבל את הסכום במזומן. ירון טען כי מגיע לו כסף נוסף ולבני טען שלא מגיע. ההצעה שלי הייתה שנגלם את ה-150,000 ₪ ששולם במזומן וזה נטו אצל ירון ושווה 300,000 ₪. באותו שלב לא הוצאה חשבונית והצעתי למעשה הייתה להשאיר את המצב כפי שהוא וירון מוותר על כל דרישה נוספת. הסכומים הרשומים במכתבי ת/17 לא קשורים לסכום של 150,000 ₪ במזומן" (פרוטוקול מיום 27.10.11 עמ' 179 ש' 26-31, עמ' 180 ש' 1).

ביום 3.5.09 שלח ירון תשובה לאביחי, במסגרתה כתב: "למען הסדר הטוב הריני מסכם את שיחת הטלפון בנינו אשר התקיימה הבוקר. הודעתי לך כי סיכום הדיון אשר שלחת מהווה טיוטה חסרה מאוד של הדברים אשר נדונו ולפיכך איני מקבל סיכום זה. חזרתי והצעתי כי ניפגש שנינו בהקדם על מנת לנסות להגיע להבנה- סיכמנו להיפגש לקראת סוף השבוע. הבהרת לי כי תפעל מול ציקי לשלם העברת סך...".

כאמור לעיל, ירון כתב לאביחי שהוא אינו מקבל סיכום זה, ומשכך לא יכולה התובעת היום להסתמך על מסמך זה. בנוסף, עסקינן במסמך שאינו חתום כאשר בהתאם לעדותו של אביחי ירון לא רצה לחתום עליו (פרוטוקול מיום 27.10.11 עמ' 180 ש' 4) ממסמך זה אף עולה, שהתובעת הייתה צריכה לקבל סכום כולל של 165,000 ₪ ולא כפי טענת התובעת סך של 90,000 ₪ וכן סך של 165,000 ₪, מעבר לכך, הסכומים הרשומים על גבי המסמך אינם נהירים, בסע' א' נרשם כי 75,000 ₪ יינתנו לירון כהלוואה, בלבד, כאשר בפועל אין חולק, כי ירון קיבל 150,000 ₪ במועד זה. מכל האמור לעיל ועוד, איני מוצא שמסמך זה תומך בטענת מי מהצדדים ולא ניתן ללמוד ממנו דבר.

1. מכל האמור לעיל שוכנעתי, כי תשלום בסך 150,000 ₪ ששולם לירון היווה תשלום עבור החוב שהצטבר בגין יתרת החוב לתקופה שתחילתה בחודש ספטמבר 2006 וסיומה בחודש אפריל 2008. כפי שעולה מחומר הראיות, ירון הסכים "להסתפק" בסכום זה. ברם, כאמור, לא שוכנעתי שהצדדים סיכמו, שלאחר מועד זה יהא ירון זכאי לתשלום בסך 15,000 ₪ בחודש בלבד. סיכום זה משנה את ההסכמה החוזית בין הצדדים ולא הוצגה בפני ראייה ממנה שוכנעתי, כי ההסכמה החוזית אכן שונתה.

התנהלות ירון מול משקיעים מחו"ל

1. לטענת החברה, ירון דחה, ללא ידיעתה, עסקאות של משקיעים שונים, באם לא הובטחו לו תנאים אטרקטיביים. לטענתה ירון הציב בפני המשקיעים דרישות מוגזמות ביחס לשכרו ולתנאיו, לרבות העתקת מגוריו לארה"ב, כאשר דרישות אלה הכשילו התקשרותם עם החברה.

1. התובעת מצידה טוענת, כי פעלה לטובת האינטרסים של החברה. לטענתה, הדרישות שהעלה ירון במסגרת המו"מ שניהל היו לגיטימיות.
2. שומה עלינו לבחון התנהלותו של ירון מול המשקיעים השונים, במסגרת התקופה בה היה קשור בהסכם עם החברה. כפי שצבי אישר בתקופה בה הצדדים לא היו קשורים ביניהם בהסכם, ירון היה יכול להעלות כל תנאי שרצה (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 92 ש' 9-19). בהתאם לעדותו של צבי, ההצעות שהעלה ירון למשקיעים השונים, שלא היו על דעתו, אירעו בתקופה "כשהוא עבד אצלי, כשהוא קיבל כסף ממני..." (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 130 ש' 13-14).
3. חשוב לציין, כי פרק זה עוסק בתחום "האפור", שכן קיימת מידה של עמימות וקושי לבחון התנהלותו של אדם המנהל משא ומתן עם גורמים שונים, לטובת גוף אחר.
4. בנסיבות דנן, דיון זה מתעורר ביחס לשני משקיעים מרכזיים שהביעו התעניינות בחברה: ריצ'רד גורדון וחברת סניטק.

ריצ'רד גורדון

1. כפי שעולה מעדותו של גורדון, הוא נפגש עם ירון לראשונה בוועידה שהתקיימה בחודש ספטמבר 2008 בניו יורק (פרוטוקול מיום 22.11.11 עמ' 183 ש' 21, 23). בעניין זה העיד גורדון: "מר גייקובס הציג נאום, אני חשבתי שהוא היה מאוד מעניין, רציתי ללמוד על זה יותר" (שם, עמ' 184 ש' 8-9). מדברים אלה עולה, שהקשר בין החברה לריצ'רד גורדון נרקם בזכות העניין שעורר נאומו של ירון אצל גורדון. בשלב זה, לא יכול להיות חולק, שלא ניתן להעלות טענות נגד התנהלותו של ירון. בהמשך חקירתו אף נשאל גורדון האם התרשם מירון כמקצוען בתחומו (שם, עמ' 192), והוא השיב: "כן, למיטב ידיעתי כן. אני מחשיב אותו כיזם. אדם שיש לו הכרות עם תחומים שונים, אבל בעיקר כאיש עסקים".

בהמשך העיד גורדון, כי כאשר פגש את ירון בפעם הראשונה, הם דנו בהשקעה ישירה בחברה (פרוטוקול מיום 22.11.11 עמ' 185 ש' 31-32). גורדון העיד, כי לאחר חזרתו של ירון לארץ הוא התייעץ עם קבוצת המשקיעים שלו, כאשר הם לא היו בטוחים שהשקעה בחברה הינה רעיון טוב. גורדון העיד, שבחודש פברואר 2009 הגיע לישראל וירון לקח אותו לסיור על מנת שיתרשם מהמערכות שהקימה הנתבעת, אשר הותקנו במוסדות שונים (שם, עמ' 186) ובהתאם לעדותו: "בשלב מסוים, יכול להיות שזה היה אחרי הסיור, אני לא בטוח, אני פניתי לגייקוסב ואמרתי שאני לא בטוח שהשקעה ישירה בנתבעת היא רעיון טוב, אבל אולי נדבר על אפשרות אחרת" (פרוטוקול מיום 22.11.11 עמ' 186 ש' 1-18) לאחר מכן הם שוחחו על השקעה בארה"ב בלבד ועל הקמת חברה (שם, עמ' 186 ש' 20-26). גורדון העיד על חבילת התגמולים שירון ביקש לעצמו, לרבות משכורת על סך חצי מיליון דולר, בעלות של חמישים אחוז בחברה ותפקיד בכיר (שם עמ' 186 ש' 28-29). בהתאם לעדותו של גורדון ירון לא היה אמור להשקיע כסף בחברה, אך הוא זה שהביא את הידע לגבי הציוד, את הקשר עם צבי ואת היכולת לרכוש ציוד במחיר טוב (שם, עמ' 187). גורדון העיד, כי כאשר שאל את ירון מהי ההרשאה שלו, ירון השיב שצבי יודע על מהלכיו (פרוטוקול מיום 22.11.11 עמ' 188 ש' 9). גורדון העיד, כי סבר שדרישותיו של ירון היו מוגזמות (שם, עמ' 190 ש' 18). בהתאם לעדותו של גורדון, בסופו של דבר החברה לא הוקמה: "כיוון שהרצונות של גייקובס היו מופרזים ממה שחשבתי שהחברה יכולה לשלם. בתור חברת סטרט אפ, כל אחד מהשותפים צריך להתגמש (שם, עמ' 191 ש' 11-12).

לבית המשפט הוגש מוצג ת/20 מייל ששלח גורדון לירון ביום 29.4.09, בקשר לשיתוף פעולה עסקי עם החברה. רובו של המייל עוסק בניסיונות מצד גורדון להפחית את דרישות השכר של ירון. בנוסף צורף מוצג נ/4, מייל ששלח גורדון לעורך דינו ביום 20.5.09, במסגרתו הועבר תקציר של חילופי דברים בינו לבין ירון, בקשר עם שכרו של ירון, והוא ציין, בין היתר: "...לבסוף מצאתי את זה משעשע שהוא הציע לי הצעה עסקית נוספת...אני צריך לשמוע יותר...". (פרוטוקול מיון 22.11.11 עמ' 191). בעניין זה כאמור, וכפי שקבעתי בפסק הדין לא מצאתי שהייתה מניעה שירון יעסוק בעיסוקים נוספים בעת שההסכם היה בתוקף.

1. ירון לא הכחיש שבמהלך המו"מ עם גורדון הועלו מצדו דרישות, והוא העיד: "...נדונו הרבה מאוד וריאציות של שיתוף פעולה...היו וריאציות של שכר, של חצי מיליון דולר בשנה" (פרוטוקול מיום 33.3.11 עמ' 19 ש' 8-9). שנשאל לגבי נושא מעבר משפחתו לניו יורק, הוא השיב: "הנושא של המעבר עלה לפי דרישתו של גורדון שאני אבוא לנהל בארצות הברית ברגע שעלתה האפשרות הזאת עלתה השאלה של מימון המעבר ואני דרשתי שהם ישאו בהוצאות" (שם, עמ' 19 ש' 14-18). ברם בהמשך הוא העיד, כי דרישת המעבר הועלתה על ידו: "אמרתי במפורש לנציגי הנתבעת, כי בכוונתי להעלות בפני משקיעים בארה"ב את שלושת הדרישות של משכורת, מגורים ומניות כפי שמסרתי קודם..." (שם, עמ' 26). בהמשך העיד ירון: "לבקשתם של המשקיעים הפוטנציאלים אני הייתי אמור לנהל את העסקים בכל אחת מהאפשרויות בארה"ב" (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 32 ש' 31-32). ירון העיד, שדיווח לצבי על עסקה זו כל הזמן (שם, עמ' 20 ש' 10-11), הן בע"פ והן בהעברת מיילים לעיונו של צבי (שם, עמ' 20 ש' 18-19), ולגרסתו טענתו של צבי שמעולם לא קיבל דיווח הינה "אמירה שקרית ללא ביסוס" (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 23 שק 23-26, עמ' 24 ש' 1-2). ירון העיד, כי הנתבעת נתנה לו "מנדט לנהל מו"מ כדי להביא השקעה לחברה. כל דבר שהנתבעת לא הייתה צריכה לשאת בתשלומו...מקובל עליה מראש" (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 26 ש' 6-7). כאשר הוא נשאל, מי נתן לו אישר ל-25% מניות; שכר בגובה חצי מליון והוצאות מעבר, הוא השיב שצבי עודכן בכל הפרטים (שם, עמ' 26 ש' 17-20). ברם, בהתאם לעדותו של צבי, ירון סיפר לו, שהמשקיעים השונים דורשים שהוא ינהל את החברה בארה"ב "אז אמרנו אם המשקיעים דורשים נלך על זה" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 87 ש' 1-5).
2. שמעתי את עדויות הצדדים ומצאתי שהתנהלותו של ירון בעניין זה מעלה מספר תהיות. בין היתר, לא נהיר מדוע ירון לא דאג לארגן פגישה בין צבי לבין גורדון, למרות שגורדון הביע בפניו רצונו לקיים מפגש (פרוטוקול מיום 22.11.11 עמ' 185 ש' 8-15, ש' 21-28). מעדותו של גורדון אף עולה, שירון הציג את צבי, כמנכ"ל שאינו מעורב בעסקי החברה, כאשר בפגישה בין השניים הופתע גורדון ממידת מעורבותו של צבי בחברה (שם, עמ' 189 ש' 7-16). אף דרישותיו של ירון בעניין שכרו ותנאיו, נראות על פניו מופרזות.

כפי שעולה מחומר הראיות, לקראת סיום עבודתו של ירון- לאחר שצבי הודיע לו על סיום ההסכם, דאגתו העיקרית ומיטב מאמציו של ירון הושקעו בהקמת חברה ובדאגה לתנאיו. מודע אני לכך שירון פעל לצורך יצירת קשר עסקי בין גורדון לחברה, אך לא ניתן להתעלם מהתחושה, שההתעסקות הרבה בתנאיו, האפילה על ה"שחקן הראשי" - החברה. אף מודע אני לכך, שבסופו של יום, ולאחר שירון כבר לא היה בתמונה, לא נקשר הסכם בין גורדון לבין החברה, ברם מבחן התוצאה לבדו אינו יכול להנחותיי בקביעותיי באשר לבחינת התנהלותו של ירון.

חברת סניטק

1. הקשר עם חברת סניטק החל לאחר שזו פנתה לאתר האינטרנט של החברה וביקשה להפיץ את מוצריה (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 25 ש' 8-10). פרובנציו העיד שפגש את ירון לראשונה בחודש נובמבר 2008 (פרוטוקול מיום 20.5.11 עמ' 135 ש' 8). בהתאם לעדותו, חברת סניטק הייתה מעוניינת לחתום עם החברה על הסכם ולהפיץ את מוצריה בארה"ב (שם, עמ' 135 ש' 19, 21), כאשר בדצמבר 2008 הוקמה לצורך זה חברה בארה"ב. פרובנציו העיד, כי המו"מ התנהל רק מול ירון (שם, עמ' 137 ש' 27), כאשר הוחלפו בין הצדדים מס' עותקים של הסכם הפצה (שם, עמ' 138 שק 7), ובסופו של דבר, באותו מועד, לא נחתם הסכם (שם, עמ' 137 ש' 6), הואיל ו- "היועץ המשפטי שלנו המליץ לנו להתרחק מירון" (פרוטוקול מיום 20.5.11 עמ' 148 ש' 28-29), לא היה הגיון בהצעה "הוא לא יכול היה להבין איך הוא יכול להיות עובד של החברה, וגם להיות בעל המניות המוביל..." (פרוטוקול מיום 20.5.11 עמ' 149 ש' 2-3). כנשאל בחקירתו מתי עלה הרעיון של ירון להקים חברה בארה"ב, אשר תפיץ את מוצרי החברה בארה"ב, והוא השיב: "ביוני 2009" (פרוטוקול מיום 20.5.11 עמ' 144 ש' 23-26).
2. בהתאם לתצהירו של צבי, לאחר ניתוק היחסים עם ירון, הוא נפגש עם צ'אק מחברת סניטק והם חתמו על הסכם, והחברה מכרה להם מוצרים בסכום של מעל 100,000$. פרובנציו העיד, כי בחודש ספטמבר 2009, לאחר שירון סיים עבודתו בחברה, יצרה חברת סניטק קשר בשנית עם חברה, ולבסוף נחתם בין החברה לבין חברת סניטק הסכם הפצה, והיא קיבלה את הזכות להפיץ את מוצרי החברה בכל שטח ארה"ב (פרוטוקול מיום 20.6.11 עמ' 150 ש' 123,15, עמ' 151).
3. כאמור, כפי שקבעתי לעניין התנהלותו של ירון מול גורדון, גם במקרה דנן ניכר, כי לקראת סיום עבודתו של ירון בחברה, דאגתו העיקרית ומיטב מאמציו הושקעו בדאגה לתנאיו ובניסיונותיו להקים חברה.
4. מאחר ולא ניתן להניח את האצבע באופן מדויק על המועד, בו מיטב מאמציו של ירון לא הופנו לחברה אלא לדאגה לטובתו, הדבר יעשה על דרך האומדנה. כפי שעולה מחומר הראיות, מועד זה התרחש, סמוך למועד בו הודיע צבי לירון על סיום ההסכם (23.4.09). מכאן אני קובע, כי החל מחודש מאי 2009 לא זכאי לירון לקבל שכר מהחברה, ועליו להשיב לחברה את התשלום החודשי השוטף שניתן לו עבור תקופה זו.

דיווח על הגשת תביעות

1. לטענת הנתבעת, אם הייתה יודעת עובר לחתימת ההסכם, שנגד ירון מתנהלות תביעות משפטיות המייחסות לו מעשי מרמה, לא הייתה חותמת עמו על ההסכם.

1. לא מצאתי ממש בטענה זו, אשר אף לא הוכחה ולא פורטה דיה ואני דוחה אותה.

הדרישה להשבת כל הכספים ששילמה החברה לנתבעים שכנגד

1. לטענת החברה, היא שילמה לנתבעים שכנגד כספים בסך כולל של 1,340,437 ₪. החברה מבקשת השבה של כל הכספים ששילמה לנתבעים שכנגד (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 93 ש' 29-31, עמ' 94 ש' 12, כתב תביעה שכנגד סע' 5). הנתבעים שכנגד טוענים, שכל הכספים שולמו להם במסגרת עבודתם לצורך קידום עסקי החברה ובהתאם להסכם.

1. בתצהיר עדותם הראשית של צבי ושל רוית, פורטו התשלומים ששילמה החברה לנתבעים שכנגד בתקופות 9/2006-31/7/200, עבור: ייעוץ; נסיעות לחו"ל; פלאפון; עלות מחשבים; מזומן; הוצאות בארץ; דלק; שכ"ד בארה"ב; הוצאות עורכי דין פרטיות, כאשר כאמור סך ההוצאות מסתכם לסך של 1,340,437 ₪.
2. כאמור וכפי שקבעתי, בשלושת החודשים האחרונים לפעילותו של ירון בחברה, מיטב מאמציו כוונו לצורך הקמת חברה ודאגה לתנאיו. אך פרט לכך, לא הוכח שפעילות ירון במהלך השנים לא הופנתה לטובת החברה.
3. מותב זה הציב בפני צבי מספר שאלות בעניין הדרישה להשבת כל הכספים ששולמו לירון כדלקמן (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 122 ש' 28-32, עמ' 123 ש' 1-):

"ש. ...למה אתה חושב שצריך להחזיר לך את התשלום השוטף?... הרי התשלום השוטף לא מותנה בהצלחה, זה עבור עבודה, אז למה מה?

ת. כי העבודה לא נעשתה.

ש. שום דבר?

ת. נעשתה, נעשתה,

ש. דקה אחת מכל שלוש השנים הוא לא השקיע בחברה שצריך את כל הכסף להחזיר?

ת. אני לא יכול להגיד את זה, אבל אני גם לא מבקש את כל הכסף בחזרה, מטעמי אגרה צמצמתי,

ש. לא, אבל אתה תובע בין היתר את כל מה ששילמת לו, כולל התשלומים החודשיים של חמש עשרה אלף שקל.

ת. כבוד השופט הוא יצא רמאי, הוא לא התכוון לעשות שום דבר טוב לחברה מיום שבא אליה, הוא לא התכוון שיצא שוב דבר טוב לחברה, הוא רק התכוון שיצא טוב לעצמו ואני לא חושב שמגיע לו שקל אחד (ההדגשה אינה במקור- מ.ס).

לעניין התשלום השוטף ששולם לירון, כאמור, סבור אני, כי על ירון להשיב לחברה את הסכומים ששולמו לו בשלושת החודשים האחרונים לפעילותו בחברה.

1. בהתאם לעדותה של רוית, הוצאות שולמו לירון נגד קבלות אשר נבדקו על ידי החברה (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 61 ש' 8-9, 12-14). ירון אף העיד, כי כנגד כל הוצאה נמסרה לתובעת קבלה סמוך להוצאתה (שם, עמ' 14 ש' 7-18).

הנתבעת אף צירפה לכתב הגנתה טבלה (נספח 36), בה מגולמות סך כל ההוצאות הפרטיות הנטענות שהוציא ירון, אשר סכומן מסתכם לסך של 1,238.5 ₪.

רוית נשאלה בחקירתה, כיצד היא מקשרת בין ההוצאה לבין הפעילות העסקית של החברה, והיא השיבה: "לפי מיילים ושם הבנאדם" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 65 ש' 24-25). שנשאלה היכן המיילים ושם האדם, היא השיבה: "לא הבאתי אותם, יש לנו תיק מסודר בנושא" (שם, עמ' 65 ש' 28-29). רוית הוסיפה והעידה, כי בדקה הוצאות אלה לאחר שירון סיים לעבוד בחברה (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 65 ש' 15-16), וכשנשאלה האם כל חטאו של ירון בעניין זה מסתכם ב-1238 ₪? היא השיבה: "בבדיקה הזאת זה מה שיש" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 65 ש' 31-32).

1. לטענת הנתבעת, ירון דיווח לה שנסע בחודש אוגוסט 2009 לחו"ל, כאשר התברר לה, כי במועד זה לא יצא מגבולות הארץ.

טענה זו של הנתבעת לא נתמכה בכל ראייה. מה גם שבמועד זה ירון כבר לא היה קשור בהסכם עם החברה. ירון נשאל האם נכונה הטענה, שדיווח לצבי ולאבי שריג שבחודש אוגוסט 2009 נפגש עם גורדון בארה"ב, והוא השיב שבחודש אוגוסט 2009 הוא לא היה בארה"ב וגם לא דיווח כך (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 20 ש' 23-24, עמ' 33 ש' 6-7).

זאת ועוד, רוית נשאלה בחקירתה כיצד התבצעה הזמנת טיסה לירון, והיא השיבה: "הזמנת הטיסה בהתחלה היתה מתבצעת דרך החברה שעבדנו איתה, כל השאר הוא קיבל כסף מזומן לצורך הוצאות...". ולעניין הסכום שקיבל לשהות, היא העידה: "לפי מה שזכור לי ציקי אמר לי כמה לתת לו" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 63 ש' 19-22, 27-30). כלומר בהתאם לעדותה של רוית, ירון לא הזמין בעצמו טיסות וצבי אישר הוצאות השהייה של ירון.

1. רוית נשאלה אף בעניין הוצאות הדלק ששולמו לירון, והיא העידה בעניין זה: "לא בדקתי אותם" (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 66 ש' 6-7).
2. לעניין הוצאות שכ"ט, הוצג לירון מייל, במסגרתו הוא כתב לעו"ד דנצידר (בתוארו אז): "כזכור החיוב לחברה יהיה רק לגבי פעילותה. כל הכרוך בהסכם שלי יחויב בעדשים אחזקות.." (נספח 15 לכתב ההגנה). בחקירתו אישר ירון, כי היה אמור לשאת בתשלום שכר טרחת עוה"ד עבור ההסכם, אך ככל הזכור לו התובעת שילמה הוצאה זו לאחר שצבי הסכים לשאת בה (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 12 ש' 15-18). כן הוא העיד, כי הנתבעת לקחה על עצמה גם את התשלום לעו"ד דורון, אשר החליף את עו"ד דנציגר (שם, עמ' 13 ש' 8-9). בעניין זה לא נהיר מדוע התובעת נשאה בהוצאה זו אם לשיטתה היא אינה הייתה אמורה לשאת בה. עובדה זו מחזקת את הטענה שהיא נתנה הסכמתה לשאת בה, כאשר במועד זה, היחסים בין הצדדים היו תקינים. בנוסף, לא נהיר מדוע טענה זו הועלתה רק לאחר שהוגשה התביעה.
3. ירון העיד, שהספרות המקצועית שרכש נשארה במשרדי הנתבעת (שם, עמ' 14 ש' 22). רוית העידה, שלא בדקה את ההוצאות של ירון בחו"ל וכן את הוצאותיו לצורך רכישת ספרות מקצועית (פרוטוקול מיום 4.5.11 ש' 9-12).
4. החברה הוסיפה וטענה, שירון לא השיב לה מחשב שנמסר לו על ידי החברה. החברה העריכה את שווי המחשב בכ-3,000 ₪ (סע' 9 לתצהיר בר"ל). בהתאם לעדותו של ירון המחשב שנתנה לו הנתבעת נשאר אצלו (שם, עמ' 14 ש' 22) והוא העיד בעניין זה: "אני לא כופר בכך שהמחשב הוא של הנתבעת. אך עד היום לא החזרתי אותו. כשהסתבר לי שהנתבעת, פרצה לתוכנת מחשב שלי, והוציאה משם ללא רשותי את כל המיילים שצירפה לתצהיריה, חששתי להחזיר את המחשב שמא יעשו מניפולציות נוספות בחומרים הנמצאים עליו, את התוכנה אי אפשר להוציא". בהמשך העיד, כי יחזיר לנתבעת את המחשב בתום המשפט (פרוטוקול מיום 22.3.11 עמ' 14 ש' 25-27, עמ' 15 ש' 1-10) והוא העריך את שווי המחשב בסכום של 500 ₪ (שם, עמ' 15 ש' 9).

הואיל וירון לא החזיר את המחשב עד היום, לא מצאתי להורות לו לעשות זאת עתה ועל כן יישאר המחשב ברשותו. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת בגין המחשב סך של 3,000 ₪.

1. החברה הוסיפה והעלתה הוצאות נוספות שנגרמו לה, מעבר להוצאות בסך של 1,340,437 ₪, בשל: "ההונאה הכוללת", כאשר היא מציינת כדלקמן: "התובעת לא תחשב סכומים מדויקים היות וזו עבודה רבה וגם את סיכום התביעה עליו שולמה האגרה אין סיכוי שניתן יהיה לגבות", וכן הוצאות שנגרמו לה בשל "הפסדי רווח", כאשר היא מציינת כדלקמן: "גם בסעיף זה לא תכין התובעת חשבון מדויק ותיתן את הערכתה על פי ניתוח העובדות".

צבי נשאל בחקירתו היכן מצוי פירוט הוצאות, והוא השיב: "אני לא יודע תקשיב, אני רוצה להגיד לך משהו. היות והגענו למסקנה שאם אני אתבע את כל הנזקים שנגרמו, בחיים שלו הרי הוא לא ישלם את זה, חבל על האגרה חבל על המאמץ לנתח כל דבר. אז אני אומר שההונאה מתרכזת בנזקים שאפשר להוכיח אותם באופן כללי".

לא יכול להיות חולק, שהחברה אינה יכולה לדרוש כספים, בלי שהיא מצרפת פירוט מהות ההוצאות, ותוך שהיא טורחת לציין, לא פחות (!), כי לא ערכה חישוב היות ומדובר "בעבודה רבה".

לסיכום, הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה. ההוצאות שצוינו לעיל, שולמו לירון במסגרת פעולתו בחברה, על פי ההסכם בין הצדדים, כאשר הנתבעת אישרה את ההוצאות במועדים הרלוונטיים. אומנם קבעתי, כי על התובעת להשיב לחברה את התשלום החודשי השוטף עבור שלושת החודשים האחרונים לעבודתו של ירון, ברם לא ניתן לערוך תחשיב של החלק היחסי של ההוצאות ששולמו לו בגין שלושת חודשים אלה. סוגיית המחשב, הינה הסוגיה היחידה שהוכחה, כאשר ירון אישר שמחשב החברה נמצא בחזקתו.

1. זאת ועוד, טענות החברה ביחס להתנהלותו של ירון אשר לשיטתה גובלת ב"מרמה" לא הוכחו ולא פורטו דיין. בעניין זה אף ראוי לציין, כי מחומר הראיות לא ברור מדוע החברה, אשר בפיה טענות רבות נגד התנהלותו של ירון, לא הביאה את ההסכם עימו לידי סיום. בהתאם לעדותו של צבי, כבר בחודש מרץ 2008 הוא היה מודע למעשיו של ירון. בהתאם לגרסתו, הוא לא ביטל את ההסכם עם התובעת, הגם שסע' 4 להסכם מאפשר לבטל את ההסכם בכל שלב בהתראה של שלושה חודשים, כאשר רק בחודש אפריל 2009 הודיעה החברה לתובעת על סיום ההסכם. טענת התובעת, לפיה לא הביאה את ההסכם לסיום עקב החשש שירון יפגע בתקציב מהשוק האירופאי המשותף לא הוכחה, מה גם שהאישור מהשוק האירופאי התקבל בחודש ספטמבר 2008 (פרוטוקול מיום 4.5.11 עמ' 106 ש' 15-32) וגם במועד זה לא הופסקה פעילותו של ירון בחברה. לשון אחרת- היחסים עם התובעת המשיכו עשרה חודשים לאחר קבלת האישור עת לא היה חשש שירון יהווה מכשול לקבלת התקציב. זאת ועוד, גם לאחר שהחברה הודיעה לירון על סיום עבודתו בחודש אפריל 2009, הצדדים הכינו מתווה להמשך עבודתו של ירון בחברה על חשבונו, כאשר החברה הסכימה להלוות לו סך של כ-33,000 ₪. עניין זה מעלה את השאלה, כיצד המשיכה החברה לפעול בשיתוף עם אדם אשר לשיטתה רימה והונה אותה בכל שנות פעילותו בחברה. מענה רציני לשאלה זו לא מצאתי.

הרמת מסך

1. לטענת התובעת, על ירון לשאת בסכום התביעה, לאור העובדה שהוא אינו חוסה תחת מסך ההתאגדות בשל התנהלותו.

נוכח תוצאת פסק הדין, לפיה לא מוטל חיוב כספי על התובעת ולעומת זאת על הנתבעת הוטל לשלם לתובעת כספים, לא מצאתי מקום לדיון והרחבה בסוגיה זו.

ה. לסיכום

1. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.
2. על החברה לשלם לתובעת בגין יתרת החוב לתקופה שתחילתה בחודש אפריל 2008 וסיומה בסוף יולי 2009 (סה"כ 16 חודשים לפי סך של 15,000 ₪ לחודש) סך של 240,000 ₪.
3. בגין התביעה שכנגד מחויבת התובעת לשלם לחברה עבור החודשים מאי, יוני, יולי 2009 בתשלום השוטף ובסכום יתרת החוב בסך של 30,000 ₪ לחודש ובסך הכל סך של 90,000 ₪.
4. כמו כן אני מחייב את התובעת לשלם לחברה סך של 3,000 ₪ בגין המחשב שלא הוחזר.
5. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את החברה לשלם לתובעת סך של 147,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.09 ועד לתשלום המלא בפועל ובתוספת מס ערך מוסף כחוק.
6. לאור התוצאה ובנסיבות העניין ובהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי אני מחייב את החברה לשלם לתובעת את מחצית סכום אגרת בית המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן היום, יא' תשרי תשע"ג, 27 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.