1. בפני בקשתה של הנתבעת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגישה על פסק הדין.

התובעת הגישה תגובה וטוענת כי יש לדחות את הבקשה, מהטעמים המפורטים בתגובה.

2. תקנה 466 לתקנות סדה"א קובעת כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב אין ביצועו של פסק הדין.

הפסיקה קבעה כללים מתי יסטה ביהמ"ש מהכלל הקבוע בתקנה ויורה על עיכוב ביצוע, כאשר מדובר בפסק דין כספי הנטיה הינה שלא להורות על עיכוב ביצוע.

3. בקשת הנתבעת מבוססת על שני טעמים האחד סיכויים טובים לערעור להתקבל, השני, החשש שאם ישולם סכום פסק הדין ולאחר שיתקבל הערעור תתקשה הנתבעת לקבל חזרה את הסכום שתשלם.

את הנימוק השני מבססת הנתבעת בכך כי התובעת הינה חברה בע"מ אשר יש לראותה מלכתחילה כחדלת פירעון, ומטעמים נוספים המפורטים בבקשה.

4. בתגובתה טוענת התובעת כי מאזן הנוחות נוטה לצידה שכן הינה מחזיקה בפסק דין סופי אשר כל עוד לא שונה על הנתבעת לכבדו.

באשר לסיכויי הערעור סבורה התובעת כי אין סיכויים לערעור להתקבל ובאשר למצבה הכלכלי טוענת כי כל טענותיה של הנתבעת בעניין זה נטענו באופן סתמי, ללא ביסוס מינימאלי.

עוד טוענת התובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כי במקרה שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין, ייגרם לה נזק בלתי הפיך ולא הציגה כל תשתית מבוססת לעניין זה.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לא מצאתי כי נסיבות המקרה מצדיקות סטייה מן הכלל, ועל כן אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ג, 15 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.