לפני בקשת התובעת למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

רקע דיוני:

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעות (מעסיקתה ומבטחתה), תביעה נזיקית ובמסגרתה תבעה קבלת פיצוי בגין תאונת עבודה שאירעה לה לטענתה ביום 30.4.2006, בעת שעבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת 1. בכתב התביעה שהוגש מטעמה התובעת טענה כי התאונה אירעה שעה שעשתה את דרכה לשירותים. באותה העת, עברה לטענתה ליד מכונה המיועדת לייצור פסטות כאשר לצדה של זו היו שאריות של בצק, סבון ומים, אשר גרמו לה להחליק, לאבד שווי משקלה וכתוצאה מכך ליפול.

התובעת ציינה כי, לפי ההוראות שהכתיבה הנתבעת 1, עובדי הניקיון נהגו להגיע לאזור בו היא מעדה ונפלה רק בשעות הערב.

2. התובעת טענה כי כתוצאה מנפילתה זו, נפגעה היא בכל חלקי גופה, בראש, בנפש, בצוואר, בגב תחתון ובעמוד השדרה. בעקבות התאונה פונתה התובעת לבית החולים "זיו" בצפת, עקב חבלת ראש וזעזוע מוח, שם אושפזה במשך 5 ימים.

3. במסגרת בקשתה הנ"ל טענה התובעת כי לאחר התאונה הייתה בתקופת אי-כושר במשך שנתיים וחצי. התובעת חזרה למעגל העבודה, אך בשל מצבה הרפואי ועקב צמצומים כלכליים הפסיקה את עבודתה, ומיום 1.11.2011 היא מתקיימת מגמלת הבטחת הכנסה המשולמת לה על ידי המוסד לביטוח לאומי מדי חודש.

4. התובעת אשר תמכה את בקשתה בתצהיר טענה כי, ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים קבלת בקשתה. לדבריה, ידה אינה משגת תשלום שכ"ט מומחה. התובעת ציינה כי ניסתה לקבל עזרה מבני משפחתה אולם ניסיונותיה העלו חרס.

5. הנתבעות במסגרת התגובה אשר הוגשה מטעמן, התנגדו לאמור בבקשת התובעת, ועתרו לדחותה.

הנתבעות טענו כי, לא ניתן לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כאשר הנתבעת עצמה לא הגישה חוות דעת רפואית כלשהי מטעמה.

הנתבעות הפנו לתקנה 130 לתקנות, לפיה בית המשפט רשאי למנות מומחה רפואי מטעמו, כאשר קיימת מחלוקת בין בעלי הדין. במקרה דנן, בהעדרה של חוות דעת רפואית מטעמה של התובעת, אין התובעת רשאית להוכיח עניין שברפואה ולפיכך אין מחלוקת בין בעלי הדין בנושא זה ובית המשפט אינו אמור למנות מומחה רפואי מטעמו.

6. לטעמן של הנתבעות, לפי הפסיקה הרלבנטית בית המשפט יפעיל את סמכותו למתן פטור בהתאם לתקנה 127, רק כאשר ישנם טעמים מיוחדים, טעמים אשר אינם מתקיימים במקרה דנן.

זאת ועוד, לטענת הנתבעות, התובעת לא השכילה להוכיח את הטענה של חסרון כיס.

דיון

7. תקנה 127 ותקנה 137 (א) לתקנות קובעות כי בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה, יעשה זאת באמצעות צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, ומשלא עשה כן, ומבלי שקיבל פטור לכך מבית המשפט, יהיה מנוע מלהוכיח עניין שברפואה מטעמו.

תקנה 127 העוסקת בחוות דעת רפואית קובעת כי:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן- חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או רשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ההדגשה אינה במקור, א.א.א.).

תקנה 130 שכותרתה מומחה מטעם בית המשפט מציינת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין שבמחלוקת בין בעלי דין (להלן- מומחה מטעם בית המשפט)..."

8. שילובן של התקנות הנ"ל מאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ובהתקיימותן של נסיבות מיוחדות למנות מומחה מיוזמתו, זאת מבלי שבעל דין המעוניין במינוי המומחה הגיש חוות דעת מטעמו (ראו לעניין זה רע"א 10251/02 אפריים כץ- חמים וטעים נ' דואני חנה, פד"י נז [1] 797; ראו גם (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בוריסי (ניתן ביום 23.3.1997)).

9. מלשון תקנה 130 עולה כי "עניין שבמחלוקת בין בעלי דין" הכוונה לנושא התביעה עצמו, קרי לנכות והמגבלות הנובעות ממנה, ואין הכוונה להגשת חוות דעת לעניין רפואי כפי שהדבר עולה מלשון תקנה 127 לתקנות. (ראו רע"א 8995/00 סלים סרוג'י נ' בית חולים הצרפתי (לא פורסם)).

10. הנתבעות טענו במסגרת התגובה כי, במקרה דנן לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות והטעמים המיוחדים, כלשון תקנה 127.

מלשון תקנה 127 ניתן לראות כי משמעות צמד המילים "טעמים מיוחדים" והתכנים שניתן לצקת לתוכו, אינם מפורטים והעניין נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בעניין. בין השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון נכללים רצינות התביעה; מאזן הנוחות בין הצדדים; הנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים אם תיעתר הבקשה או תידחה ואפשרות תיקונו של נזק זה.

11. ראו לעניין זה רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל (ניתן ביום 8.5.2012), שם נקבע כי:

"כבר צוין שתקנה 127 סיפא מחייבת קיומם של "טעמים מיוחדים שירשמו" כתנאי למתן פטור מהחובה לצרף חוות דעת לכתב התביעה, כך שנדרשת דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד. בנוסף, נוכח הוראת התקנה הנ"ל, המחייבת צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה (בניגוד לחוות דעת מומחה בתחום שאינו רפואי), נחשבת חוות הדעת האמורה למרכיב הכרחי לצורך העמדת עילת תביעה טובה ושלמה. חוות הדעת היא חלק מכתב הטענות, ולפיכך אף נקבע שהגשת חוות דעת נוספת או משלימה מחייבת בקשה לתיקון כתב הטענות. אי צירוף חוות דעת על-ידי התובע והשלמת החסר על-ידי בית המשפט עלולים להיראות כמתן סיוע לתובע מצד בית המשפט. יש לזכור כי הוראות אלו מהוות חריג לשיטה האדברסרית הנוהגת במשפטנו, לפיה על בעל דין להביא את ראיותיו לשם ביסוס תביעתו או הגנתו: "בשיטת משפטנו האדברסרית בה נושא כל אחד מבעלי הדין בנטל ההוכחה לצדקת טענותיו, חוות דעת של מומחה המוגשת מטעמו מהווה חלק מראיותיו של אותו הצד" (בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 2.10.2008), פסקה 4 לחוות דעתו של השופט י' אלון). זאת, מתוך תפישה כי "מתן ריבונות לצדדים בהבאת ראיות תורמת, ככלל, בדרך הטובה ביותר, לגילוי האמת" (ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.3.09), חוות דעתו של השופט (כתארו אז) א' ריבלין). בעניין הנ"ל אף עמד השופט א' ריבלין על הבעייתיות הנלווית בכל מקרה למינוי מומחה מטעם בית משפט, משום שמהלך זה עשוי " ... ליצור נטיה מוגזמת להסתמכות על אותו מומחה ולהביא את הצדדים ובית-המשפט לכלל התנערות ממקדמי הזהירות שיש לנקוט בהם כלפי כל עדות, ועדות המומחה בכלל זה". אם כך הדבר שעה ששני הצדדים מגישים חוות דעת מטעמם, ובית המשפט מוצא לנכון למנות מומחה נוסף מטעמו, קל וחומר שמדובר בחריג שבחריגים כשהתובע כלל אינו מציג חוות דעת של מומחה מטעמו. לפיכך, השימוש באפיק דיוני זה צריך להיות החריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג."

11. ככלל, על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית לביסוס טענותיו (זאת בהבדל מהכלל בדבר חוות דעת מומחים בתחומים אחרים, שאינם עניינים שברפואה, שאותן אין לצרף לכתבי הטענות). בעניין זה נפסק כי:

"בעל-דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו יצרף לכתב-טענותיו תעודת רופא או חוות-דעת של מומחה (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). חובה זו היא בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שאז תלויות הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק בחוות-דעת כזו" (ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' סולן, פ"ד נה(4) 898, 911 (2001).

מן הכלל אל הפרט:

11. עיינתי במסמכים אותם צירפה התובעת לבקשתה, מהם ניתן לראות כי מצבה הכלכלי ירוד ביותר. נראה כי הוצאותיה של התובעת עולות על הכנסותיה.

12. בכל הנוגע לשיקול של רצינות התביעה, ומבלי לקבוע בשלב זה מסמרות לגופה של התביעה, עסקינן בתביעה נזיקית (להבדיל מתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), שעל התובע מוטל הנטל להוכיח את אחריות וחבות הנתבעות.

13. כאמור, בשונה מתביעה המוגשת לפי חוק הפלת"ד אין המדובר באחריות מוחלטת ולפיכך המשמעות שיש לדחיית בקשתה של התובעת במקרה דנן וכתוצאה מכך הותרת התביעה כשלצידה אין חוות דעת רפואית, הינה חסימת האפשרות בפני התובעת להוכיח "עניין שברפואה" ובין היתר נכות, פגיעה תפקודית, קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק וכיו"ב.

מאידך גיסא, ככל שהבקשה תיעתר, ובסופו של יום התביעה תידחה, הדבר עלול לכל היותר לגרום לנתבעות, אשר ישאו בשכר טרחת המומחה, חסרון כיס (זאת ככל שלא יעלה בידיהן לגבות את סכום ההוצאות הנ"ל מן התובעת).

14. במקרה דנן, שקלול מכלול הנתונים והשיקולים הרלבנטיים מטה את הכף לטובת התובעת. נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת שכן אם תימנע ממנה האפשרות להוכיח את הנזקים הנטענים על ידה, על ידי מינוי מומחה, הנזק שייגרם לה עלול לעלות במידה רבה על הנזק שייגרם לנתבעות, אם תשאנה אלה האחרונות בשכר טרחת המומחים הרפואיים. במקרה דנן ישנה התנגשות בין זכות התובעת לשלמות הגוף לבין זכות הקניינית של הנתבעות, כאשר בהתנגשות זו דומה כי ישנו מקום להעדיף את הזכות הראשונה הנ"ל (רע"א 4905/08 גמזו נ' ישעיהו, פד"י נה [3] 360, 376).

15. מן המקובץ לעיל עולה כי, דחיית הבקשה עלולה להביא לפגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות השיפוטיות ופגיעה ביכולתה להוכיח את נזקיה באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. מן הצד האחר, וכפי שכבר צויין, קבלת הבקשה עלולה לכל היותר לגרום לנתבעות הפסד כספי אותו ניתן יהיה, בסופו של משפט, לקזז מסכום הפיצויים שייפסק לתובעת, אם ייפסק, במידה שהמומחה יקבע כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה.

16. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על קבלת הבקשה ובהתאם הריני פוטרת את התובעת מהגשת חוות דעת רפואית. הבקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט ובפרט בכל הקשור לתחומי המומחיות וזהות המומחים תידון במועד הקבוע.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים.