26.11.13

בהחלטה קודמת פוצל הדיון בשתי התובענות המאוחדות, והדיון בשלב הראשון התמקד בשאלת תוקפה של טיוטת ההסכם לפירוק השותפות, היינו, האם טיוטה זו השתכללה לכדי חוזה מחייב בין הצדדים, אם לאו.

רקע עובדתי

1. במהלך התקופה שבין שנת 2003 ועד לאמצע שנת 2009, הפעילו התובע בת.א. 20098-03-10 (להלן – קופיט) והתובעת בת.א. 24498-10-09 (להלן – תדמור) מיזם משותף בשם "בר מאסטר – תדמור", שעיסוקו לימוד והדרכה בנושאי משקאות ותרבות השתייה, לרבות הפעלת קורסים מקצועיים למתן שירותי בר (להלן – השותפות או המיזם המשותף). אין חולק כי לכל אורך שש שנות המיזם, פעלה השותפות מבלי שנחתם בין הצדדים הסכם המסדיר את יחסיהם. תחילה פעלה השותפות במרתף מלון "תדמור" בהרצליה (להלן – הנכס) ובהמשך נפתחו סניפים נוספים ברחבי הארץ, לרבות סניף בתל-אביב (להלן – סניף תל-אביב). בשנת 2008, ולאור משבר אמון, החלו הצדדים לנהל משא ומתן לפירוק השותפות, במהלכו החליפו מכתבים וטיוטות הסכם, והתקיימו ביניהם פגישות רבות בעניין.

טענת קופיט

2. לטענת קופיט, המשא ומתן בין הצדדים הבשיל באמצע שנת 2009 לכדי טיוטת הסכם מוסכמת לפירוק השותפות, המשתקפת בנספח י"א לתצהירו – נספח א' לכתב תביעתו (להלן – הטיוטה או טיוטת ההסכם) אותה עותר הוא לאכוף במסגרת תביעתו דנן. קופיט לא מתכחש לכך שטיוטת ההסכם לא נחתמה ע"י הצדדים, אך לטענתו, יש להתבונן עליה כעל חוזה מחייב מחמת שני טעמים מרכזיים: האחד – הטיוטה משקפת את מלוא הסכמות הצדדים ואת גמירות דעתם ונעדרת רק חתימה פורמלית; השני – הצדדים החלו לפעול לפי הוראות טיוטת ההסכם ומרבית סעיפיה אף בוצעו במלואם, כמו למשל: הוא שילם את דמי השכירות עבור הנכס ופינה אותו; הגיע להסדרים עם עובדי השותפות; עובדי השותפות פוטרו ועברו להיות עובדיו בחברה חדשה שהקים, כאשר תדמור שילמה להם את זכויותיהם הסוציאליות הנובעות מכך; בוצעה הפרדה בפעילות הצדדים בשרת המחשב ובקווי הטלפון; החברה החדשה בבעלותו שילמה את השכירות בגין הנכס על דרך קיזוז, והתמורה בגין הפעילות הועברה לתדמור עת הפעילות בשותפות הועברה לקופיט, כאשר 100 תלמידים של המיזם המשותף עברו להיות תלמידיו, על חשבונו; שולמה על-ידו תמורה בסך של 400,000 ₪ (ב-27 שיקים) לתדמור ותדמור מצדה הפסיקה לשלם לספקים.

3. לשיטת קופיט, בהינתן העובדות לעיל, נותר היה רק לחתום על הסכם סופי בין הצדדים, אולם ביום 1.9.09 הודיעה לו תדמור באופן פתאומי וחד צדדי על הפסקת הליכי המשא ומתן בטענה כי הגיע אליה מידע חדש המשנה באופן קיצוני את עמדתה ביחס למשא ומתן עמו. בהמשך התברר לו כי מדובר במידע לפיו קיבל מהשותפות ביתר סכומי כסף שונים בשל דיווחי כפול, מידע, אשר לטענת קופיט, לא זו בלבד שמקורו בטעות בחשבונותיה של תדמור, אלא שאף היה ידוע לה עוד בשנת 2008, וכי אין מדובר במידע חדש.

עמדת תדמור

4. מנגד טוענת תדמור, כי מדובר בטיוטה בלבד שלא הבשילה לכדי הסכם מחייב, וממילא אין מקום להורות על אכיפתה. בין הצדדים התנהל אמנם משא ומתן, אך זה נקטע ולא השתכלל לכדי חוזה מחייב. תדמור מאשרת כי בתאריך 18.6.09 החליט הדירקטוריון שלה על העברת המיזם המשותף לידי קופיט, וביום 30.6.09 אף פוטרו עובדי השותפות, אלא שבסופו של יום לא קיבלה טיוטת ההסכם את אישור הדירקטוריון. קופיט נדרש לפנות את הנכס בתום תקופת השותפות, אך לא עשה כן עד לחודש דצמבר 2009, ועשה זאת לבסוף, רק לאחר שהגישה נגדו ביום 25.10.09 תביעת פינוי [ת.א. 22475-10-09]. כמו כן נטען, כי קופיט ביצע פעולות שונות בנכס על דעת עצמו, מבלי שנכרת עדיין הסכם בין הצדדים, אף נמנע מלשלם תשלומים שונים לתדמור. על רקע האמור, החליטה תדמור על סיום המו"מ בין הצדדים ובמקביל אף הגישה נגדו תביעה בסך של כ-1.3 ₪, המשקף לטעמה את סך הסכומים שלטענתה שולמו לו ביתר מרווחי השותפות.

המסגרת הנורמטיבית

5. משהטיוטה עליה מבקש קופיט להכריז כעל הסכם מחייב אינה חתומה, יש לבחון את מעמדה לפי הדין הרלבנטי. פרק א' לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973(להלן – חוק החוזים) קובע, כי כריתת חוזה נעשית בדרך של הצעה וקיבול, כאשר הן ההצעה והן הקיבול צריכים להעיד על גמירות דעת הצדדים להתקשר בהסכם מחייב (סעיפים 2-5 לחוק החוזים). חוק החוזים גם קובע, כי כריתת ההסכם יכולה להיעשות בדרכים שונות: בעל-פה, בכתב ואף בהתנהגות (סעיפים 6 ו- 23 לחוק החוזים). כאשר עסקינן בהסכם בכתב, קבעה הפסיקה את החזקה לפיה כוונת הצדדים להתקשר בהסכם מחייב מתבטאת בחתימתם עליו [ראו: ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד (1) 57]. המבקש לסתור חזקה זו, ולקבוע כי על אף שלא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב, עדיין נכרת ביניהם הסכם מחייב – נדרש להוכיח כי גמירות דעתם החד משמעית של הצדדים הייתה ליצור יחסים משפטיים מחייבים [ראו: ד' פרידמן ונ' כהן, "חוזים", כרך א', עמוד 148].

6. גמירות הדעת נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית-חיצונית, וכאמור בע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל (מיום 11.6.98):

"המבחן להתקיימותה של גמירת דעת הוא מבחן חיצוני-אוביקטיבי, מבחן שנועד להעניק הגנה להסתמכות המתקשר ולקיים את הוודאות העסקית והביטחון המסחרי. במסגרת מבחן זה יש לקחת בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על פי קנה המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם" (סעיף 8 לפסה"ד).

לפיכך השאלה שיש לברר הינה, האם מתקשר סביר במעמדם של הצדדים "...היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה" [ראו: פרידמן וכהן לעיל, עמוד 157]. בכלים אלו יש לבחון את טענותיו של קופיט.

לאחר בחינת מכלול החומר שהוצג לי ולאחר שמיעת העדים השונים, מסקנתי היא כי במקרה דנן לא התגבש חוזה מחייב בין הצדדים בהעדר גמירות דעת, אף לא בדרך של התנהגות.

האם הצדדים ראו בטיוטת ההסכם נוסח סופי ומוסכם

7. כאמור, הצדדים ניהלו מו"מ ארוך במטרה להגיע להסכם סופי שיסדיר את פירוק המיזם המשותף על רקע משבר אי אמון שנוצר ביניהם. מהתכתובות שהוחלפו בין הצדדים עולה, כי כבר בראשית שנת 2009 פעלו הצדדים במטרה להגיע לנוסחה אשר תביא לסיום המחלוקת ביניהם שעיקרה העברת פעילות המיזם המשותף באופן בלעדי לקופיט כנגד הסדר כספי. במהלך שנת 2009 הוחלפו בין הצדדים טיוטות לא מעטות כשניכר מהן ומההערות ההדדיות של הצדדים כי הן בוסריות עדיין וטרם משקפות הסכמה לניסוח סופי. קופיט טוען כי באמצע חודש יוני 2009 כבר התגבשה ההסכמה, באופן שהוסכם כי השותפות תפורק ביום 30.6.09 (להלן – המועד הקובע) וכי במועד זה תועבר הפעילות במיזם המשותף לידיו. לגישתו, בעקבות פגישה זו נערכה טיוטת ההסכם בה הועלו על הכתב מלוא הסכמות הצדדים, לרבות ההסכמה כי המועד 30.6.09 הינו המועד הקובע ובבחינת "נקודת אל חזור", אולם לא שוכנעתי כי כך הם פני הדברים.

8. עמדתו של קופיט באשר לתאריך בו התגבשה, לשיטתו, הסכמת הצדדים הסופית להתקשר בחוזה מחייב, לא היתה עקבית, וגרסאותיו השונות בקשר למועד זה מחלישות את טיעונו. בסעיף 33 לתצהירו טען קופיט כי כבר ביום 14.6.09 "...שבועיים ימים לפני המועד להעברת הפעילות אליי, נערכה פגישה...בה סוכמו רשימת פעולות לביצוע עד יום 1.7.09" ובסעיף 29 לתצהיר טען כי תדמור הודיעה לו במפורש כי יש למצות את המו"מ ולהגיע להסכם חתום עד ליום 1.7.09. לעומת זאת, בסעיף 39 לתצהירו טען כי "ביום 19.7.2009 הועברה טיוטה נוספת מתדמור לב"כ, בעקבותיה הבחנתי כי נותרו במחלוקת מספר נושאים מצומצם ושולי, ולכן כינסתי פגישה עם מנכ"ל תדמור" (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור – י.ש.) ובסעיף 40 הוסיף טען כי "ביום 29.7.2009 נערכה פגישה ביני לבין שלומי נדיר (מנכ"ל תדמור דאז), בה סוכמו כל הפערים המהותיים בעסקה בינינו. הובטח לי (פעם נוספת) כי תועבר אליי טיוטת הסכם סופית..."; בסעיף 42 לתצהיר נטען על ידו כי בראשית חודש אוגוסט 2009 ביקש כי תישלח לו טיוטה סופית של ההסכם עד ליום 11.8.09, ומשלא נעשה כן, פנה בא כוחו לבא כוח תדמור במכתב נוסף ביום 27.8.09. עוד טוען קופיט, כי "במהלך חודש אוגוסט 2009 נערכה פגישה...בפגישה זו הוסדר אופן העברת התשלומים בהתאם להסכם...ביום 11.8.2009 העברתי למנכ"ל תדמור סיכום פגישה, זה העיר הערותיו ובסופו של דבר הגענו לנוסח מוסכם".

קופיט לא הוכיח איפוא אימתי התגבשה ההסכמה הסופית הנטענת, גרסאותיו ביחס למועד זה לא היו עקביות, ואף נסתרו על ידו, שהרי גם לשיטתו, עוד ביום 11.8.08 נבחנו הערות ביחס להסכם.

9. אף ביחס למועד יצירת טיוטת ההסכם ניתנו ע"י קופיט מספר גרסאות. כך למשל, עת נשאל ע"י ב"כ תדמור מדוע לא הזכיר בכתב ההגנה ובתצהירו את מועד יצירת טיוטת ההסכם, השיב: "הטיוטה האחרונה נעשתה לפני השיחה שלי עם שלומי שהתקיימה בחודש אוגוסט, מיד שזה שהגיע אלינו קיבלנו את ההסכם..." (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 13.3.12). וכן: "זו היתה הטיוטה האחרונה, זה היה בסוף יולי, זו היתה הטיוטה האחרונה, המסמכים מעידים על התאריך שבו הטיוטה נשלחה" (שם). בהמשך עדותו מסר קופיט כי טיוטת ההסכם נשלחה אליו "...לקראת סוף יולי, יולי אוגוסט, אני אומר לך לפי המסמכים של צפנת שזה נשלח ב-28.7" (בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 13.3.12), וכן: : "ב-19.7 זו הטיוטה האחרונה, יתכן והתבלבלתי בתאריך" (עמ' 15 לפרוטוקול מיום 13.3.12) ולאחר מכן: "זה היה ב-30.6 שבו הפעילות עברה אלי ולא ב-19.7" (שם). לשאלת מפורשת של ב"כ תדמור האם טענתו היא שנכרת למעשה חוזה לפני שהועבר אליו נוסח טיוטת ההסכם, השיב קופיט: "כן. ב-30.6 התחלנו להתנהל בהתאם להסכם, זה היה התאריך הקובע שדירקטוריון החברה, שבו אתה אומר שיש תאריך קובע עד ל-1.7, ב-1.7 הפעילות עברה אלי" (שם).

10. קופיט אף אישר בעדותו כי טיוטת ההסכם לא שיקפה את כל הסכמות הצדדים, "בלי יוצא מן הכלל", אלא "ההסכם הזה בצירוף ההערות המינוריות, הצרופות שצירפתי" (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 13.3.12). בהמשך אף אישר כי התנגד לסעיף 3.18 המופיע בטיוטת ההסכם, הדן בכך שיפעל לקבלת ההשקעה של תדמור (ע"ס 60,00 דולר) בסניף המיזם המשותף שנפתח בתל-אביב, אף שנראה כי המדובר בנושא מהותי במחלוקת בין הצדדים, להבדיל מ"הערות מינוריות". וכך אמר קופיט: "ביני לבין תדמור היתה מחלוקת לעניין סניף ת"א, היו צריכים להחתים את השותפים בסניף ת"א ואני הוצאתי מספר מכתבים בנדון שצריך להחתים...בשלב הסופי הם התעקשו על הסעיף הזה שכביכול זה רשלנות שלי ואז במכתב סיכום הדברים מיום 25.8.09 שאני כתבתי, סוכם ע"י הצדדים כי סעיף זה יורד שכן לא הגיוני שנשאיר אופציה לתביעות הדדיות. בנוסף גם בישיבת דירקטוריון הם מודעים לסעיף זה, זה לא הגיוני שנגיע להבנה ונמשיך לריב בביהמ"ש על מחלוקת אחרת" (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 13.3.12).

רואות עינינו, גם לשיטת קופיט נותרו עדיין ביום 25.8.09 חילוקי דעות בעניינים מהותיים שיש בהם "אופציה לתביעות הדדיות", הוא אף אישר כי גם לאחר העברת טיוטת ההסכם נמשך המו"מ בין הצדדים: "ב-30.6 הפעילות עברה אלי, אין מחלוקת שהמשכנו את המו"מ באותה נקודה, זה לא מנע מהצדדים להתנהל לפי ההסכם...המו"מ עדיין נמשך, אבל זה לא מנע מאיתנו. ידעתי לאורך כל הדרך שאנחנו הולכים לקראת חתימה. קיבלנו גם אס. אמסים שאנחנו הולכים לקראת חתימה" (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 13.3.12). וכן: "...היה את הנוסח הסופי שנשלח והיה המו"מ ביני לבין המנכ"ל שלומי נדיב לעניין אותם עניינים מינוריים שנותרו. אנחנו ציפינו לקבל את הטיוטה שכוללת את כל העניינים האלה, משהחלטתם לפוצץ את המו"מ מסיבה של מידע שלא היה חדש, זו היתה הטיוטה האחרונה" (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 13.3.12).

11. ואם לא די בכך, אפנה למכתב קופיט מיום 20.8.09 למנכ"ל תדמור דאז, שלומי נדיר (מוצג נ/5), בו לא רק שמחה על כך שטרם אושרה טיוטת ההסכם, אלא אף העלה הסתייגויות באשר לכתוב בטיוטה: "...לפני כשלושה שבועות העברנו אליכם התייחסות אחרונה להסכם, אך עד היום לא שמעתי מכם דבר ותחת זאת, קיבלתי מכתביך, אשר יש בהם לשנות מן האמור בטיוטות ההסכם ובסיכומים ביננו". ההסבר שנתן למכתב זה בחקירתו, לפיו "כפי שציינתי גם במכתב מצד אחד דברים קורים, תחושה מאד קשה של אי וודאות, מצד אחד אני מקבל על עצמי את הפעילות, אני מבצע פעולות בשטח, מלמד תלמידים ובינתיים הם לא שולחים את הטיוטה האחרונה שסוגרת את העניינים המינוריים שנשארו" (סעיף 22 לפרוטוקול מיום 13.3.12) – מחזק את המסקנה כי למרות תקוותו כי כך יהיה, לא אושרה הטיוטה.

תמיכה נוספת במסקנה זו ניתן למצוא גם בסיכום הדברים שהעלה קופיט על הכתב בנוגע לשיחה ביום 11.8.09: "מבלי להודות בכל טענה ו/או דרישה שהועלתה מצידכם לצורכי מו"מ בלבד ומתוך רצון טוב להביא לחתימת הסכם פרוק השותפות ולסייע ככל יכולתנו לתדמור אנו נסכים לשלם, אנו נשלם סך של 120,000 ₪ עבור תשלום דמי ההודעה המוקדמת, פיצויים, פדיון חופשה והבראה בהתאם לפריסה הבאה..."(מוצג נ/3 עמ' 1). משהתבקש קופיט להסביר מדוע היה צורך בסיכום דברים נוסף במסגרת שיחה מיום 11.8.09 שקיים בשדה התעופה עם גיא מלר, אם לטענתו סוכמו כבר כל המחלוקות בטיוטת ההסכם, השיב: "באותה נקודה תדמור יתכן מבלבול או מאיזשהי סיבה דרשו 120,000 ₪, ולא ברור מאיפה הגיעו לסכום הזה...לגבי השאלה למה היה צורך – כי דרשתם סכום שאין לו בסיס ועמדתם על שתי רגליים עקשות ולכן הוצאתי מסמכים" (בעמ' 22 לפרוטוקול מיום 13.3.12).

גם תכתובות דואר אלקטרוני ששלח קופיט ביום 4.8.09 למנכ"ל תדמור דאז (מוצג נ/1): "בהמשך לפגישתנו ברצוני להביע שוב את דאגתי העמוקה והחשש ש"בעיות תקשורת" הן שיביאו לפיצוץ המשא ומתן המפרך שאנו עורכים בעניין פירוק השותפות. לאחר שיחתנו 29/7/09 שבמהלכה סקרנו את כל הפערים שעומדים בינינו לעניין החוזה לפי המפרט הבא..." – משקפות את העדר ההסכמה, עת בהן פירט קופיט מעל 10 סעיפים אשר לדידו דרושים עדיין ליבון בין הצדדים, שחלקם לא נראים שוליים כלל ועיקר.

12. ההצעה להתקשר עם קופיט בהסכם מחייב אף לא אושרה על-ידי דירקטוריון תדמור. הצורך באישור הדירקטוריון היה ידוע לקופיט כבר בתחילת המו"מ, ואף הודגש בסעיף 12 לטיוטת ההסכם, בו צויין מפורשות כי "הסכם זה ייחתם לאחר אישור דירקטוריון תדמור ויכנס לתוקף לאחר קבלת אישור כאמור". ידיעתו של קופיט אודות דרישה מהותית זו, עולה גם ממכתב ששיגר ביום 30.6.09 למנכ"ל תדמור דאז ולאמיר נוריאל, סמנכ"ל הכספים של תדמור (להלן – נוריאל) בו ציין כי הוא מודע לכך ש "...עניין החוזה בטיפול וכי עד לאישור החוזה בידי הדירקטוריון, דורין יהיה רשאי להפעיל את השותפות עפ"י מתווה ההסכם בינינו" (מוצג נ/1).

ודוק, תנאי אישור הדירקטוריון המופיע בטיוטת הסכם בין צדדים המתקשרים בחוזה, הינו תנאי בל יעבור על מנת שישתכלל חוזה. כפי שנאמר לא אחת בפסיקה:

"...כאשר אחד הצדדים למשא ומתן לקראת כריתת ההסכם הוא אישיות משפטית הפועלת באמצעות האורגנים שלה, ובטופס ההסכם נאמר במפורש שההסכם לא יכנס לתקפו אלא אם אורגן מסוים של אותה אישיות משפטית יאשר אותו – כי אז אין לפנינו תנאי מתלה ולא נקשר ההסכם עד שלא ניתן האישור הדרוש..." [ע"א 470/76 לוטוף יוסף נג'ם ואח' נ' דאוד בשארה יעקוב, פ"ד לג(1), 169].

וכן:

"ההסכם קובע באופן מפורש כי אישור דירקטוריון המוכרת להסכם ולתנאיו מהווה תנאי לו. ודוק, אין מדובר בהסכמת צד שלישי לעסקה, אשר לגביה קובע חוק החוזים חזקה כי זהו תנאי מתלה בחוזה תקף, אלא באישור מאת האורגן המוסמך בצד המתקשר. אישור כזה הוא שלב בדרך ליצירת החוזה ולא תנאי מתלה בחוזה תקף...העדר אישור מאת הדירקטוריון או הנאמן מהווה חסר ביצירת ההסכם, שבלעדיו לא מתקיים יסוד גמירות הדעת הדרוש לשם יצירת הסכם מחייב בין הצדדים. בלעדי אישור זה לא השתכלל חוזה בין הצדדים" [ה"פ (מרכז) 6239-11-07 שרדר בע"מ נ' משגב שרותי אספקה ופרסום בע"מ ואח' (מיום 15.1.12)].

רק במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל, ישתכנע בית המשפט כי אמנם הייתה גמירות דעת בין הצדדים להתקשר בחוזה מחייב, על אף שחסרה בו חתימת אחד מהם [ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ ואח' נ' דינה ג'רבי ואח', פ"ד לז(1), 589].

לא שוכנעתי כי המקרה דנן עונה על מקרים נדירים וחריגים אלה.

ומדוע לא התקבל אישור הדירקטוריון בענייננו? בעדותו הסביר נוריאל, כי אמנם נקבעה ישיבת דירקטוריון לצורך אישור חתימה על הסכם מחייב עם קופיט, אולם בסופו של דבר הגיע הדירקטוריון להחלטה כי לא זו בלבד שאין מקום לחתום עם קופיט על הסכם, אלא שיש גם להפסיק עמו את המו"מ לאלתר, וזאת מחמת מידע שהגיע לתדמור בדבר התנהלות קופיט במסגרת השותפות. וכלשונו: "באחד הימים בלי קשר למו"מ הגעתי לכספת וביקשתי הסברים מאחראית הלקוחות והכספים לגבי התכולה של הכספת, לגבי התאמות בנקים, הסבר למה יש לקוחות פתוחים במאות אלפי ₪ ואז התבררו שקיימים שיקים שלא יכולים לפרוע אותם בבנקים ומכאן הדבר התגלגל" (בעמ' 32-33 לפרוטוקול מיום 24.6.12). לדבריו, נודע לו כי המחאות רבות שהתקבלו אצל קופיט כפיקדון עבור המיזם המשותף מתלמידי השותפות, נרשמו כהכנסות, כך שנוצר הרושם כאילו המיזם רווחי יותר מאשר היה בפועל, ובהסתמך על רושם זה קיבל קופיט כספים נוספים ע"ח הכנסות שלא התקבלו בפועל. מידע זה הובא על-ידו לשולחן הדירקטוריון רק בישיבה מיום 24.8.09, ומשכך לא אישר הדירקטוריון את ההתקשרות עם קופיט.

13. גם מהדברים שנאמרו בישיבה מיום 24.8.09, ואשר נכתבו בפרוטוקול בזמן אמת, ניתן להסיק כי אנשי תדמור לא חשבו כלל כי ההסכם עם קופיט "סגור" אלא סברו כי המשא ומתן עודנו מתנהל, כמו למשל:

"שלומי נדיר: ...יש טיוטת הסכם שחיים אישר אותה והיא הועברה אליכם וקראתם רובכם...כולם הגיבו במיילים והרוב אישרו. בעקבות הדיונים שלנו, חיים הוציא טיוטה נוספת ב 17.08 שהועברה אל כולם ועדיין לא עברה לצד השני. הצד השני לא יודע על טיוטה חדשה" (בעמ' 2)...חיים כהן: ...הצד שכנגד כל הזמן שינה דברים ושלומי לא אמר וזה הרגיז אותי...אמרתי להם מה שהיה מבחינתי לא קיים, אני יושב ועושה נספח סופי שלי. העליתי שורה של הערות שישדרגו אותנו...יש שורה של הערות ששלומי ביקש להכניס לאחר משא ומתן שהוא ניהל עם דוריאן שחלקן לא מקובלות עליי ומה שלא נראה לי מחקתי..." (בעמ' 2).

14. הנה כי כן, המסקנה המתקבלת ממכלול העדויות והראיות המפורטות לעיל הינה, כי הטיוטה אותה מבקש קופיט לאכוף לא הבשילה כלל לכדי חוזה מחייב, למרות שקופיט קיווה כי כך יהיה. לאחריה עוד המשיכו הצדדים להיפגש ולנהל משא ומתן, להעיר הערות, להעלות דרישות חדשות ולתקן תיקונים, היא אף לא קבלה את אישור דירקטוריון שקופיט היה מודע לנחיצותו.

האם נוצר הסכם מכוח התנהגות?

15. עתה יש לבחון את טענתו הנוספת של קופיט, לפיה נקשר חוזה בהתנהגות הצדדים, עת לגישתו, טיוטת ההסכם יושמה בפועל משבעלי הדין פעלו בהתאם להוראותיה כבר ביוני 2009 וקיימו אותה הלכה למעשה.

גם טענתו זו של קופיט ראיתי לדחות.

16. אכן, מהראיות עולה שהצדדים חפצו לפרק את השותפות, אף הגיעו להבנה עקרונית בדבר האופן בו תפורק השותפות, דהיינו, העברת הפעילות במיזם המשותף באופן בלעדי לידי קופיט כנגד הסדר כספי מוסכם, אף נקטו במספר פעולות העולות בקנה אחד עם חלק מסעיפי טיוטת ההסכם. עדיין לא די בכך על מנת ללמד שהם ראו בפעילותם הליכה בתוואי טיוטת ההסכם מכוח היותה מחייבת, שהרי ניכר שפעולות אלו הן אך ביטוי לכוונה העקרונית שהתגבשה אצלם עוד במרץ 2009, חודשים לפני ניסוח הטיוטה, ולהבנה שהושגה ביניהם, לפיה המועד הקובע לפירוק המיזם המשותף יהא יום 30.6.09.

17. מרבית הפעולות לעיל, המשתקפות כאמור אף בטיוטה, בוצעו עוד טרם המועד הקובע, וטרם המועד בו הועברה לקופיט טיוטת ההסכם, וממילא לפני שיכלו הצדדים לראות בטיוטת ההסכם כמשקפת הסכם המחייב אותם. כך למשל, כבר ביום 3.6.09 הקים קופיט חברה חדשה לניהול המשך פעילות המיזם המשותף; ביום 18.6.09 נכרת הסכם מייסדים בין בעלי המניות של החברה החדשה שהקים, וביום 28.6.09 הועברו גם הטלפונים הניידים לחברה בבעלותו של קופיט וכך גם קווי הטלפון הנייחים, ברוח סעיף 3.13 לטיוטת ההסכם. כך גם פעלו הצדדים בהתאם לרוח הדברים שבסעיף 3.8.1 לטיוטה המסדיר את ההתחשבנות הכספית בנוגע לזכויות העובדים בשותפות; לפי רוח סעיף 3.14 בדבר פינוי חדר המלון, וכן לפי סעיף 3.16 המסדיר את העברת שרת המיזם המשותף לידי קופיט (שלאחר מכן ביקש להשיבו לתדמור).

18. אולם, ניכר כי החוט המקשר בין הפעולות המשקפות את הסעיפים לעיל, מתבטא בכך שמדובר למעשה בפעולות שננקטו ע"י קופיט עצמו, להבדיל מתדמור, בהאמינו כי אכן יושג הסדר בעתיד, ומתוך כוונה להמשיך לבדו את המיזם המשותף מבלי לקטוע את רצף הפעילות, ולא בשל כך שהצדדים הבינו כי נקשר ביניהם הסכם מחייב. ממילא אין בפעולות אלו להעיד על קיומו של הסכם.

19. מנגד, קיימים סעיפים רבים ומהותיים בטיוטת ההסכם שהצדדים כלל לא פעלו לפיהם, במיוחד אלו שלא שרתו את כוונת קופיט להמשיך את המיזם לבדו ושלא היו הכרחיים לצורך השגת מטרתו זו.

כך למשל – קופיט לא מילא אחר הוראות סעיף 3.3 לטיוטת ההסכם, במסגרתו נקבע כי הוא ישלם לתדמור "בתוך 48 שעות ממועד חתימת הסכם זה" סך של 400,000 ₪ ב-26 שיקים. אם לגישת קופיט יש לראות את טיוטת ההסכם ככזו שהבשילה לכדי חוזה מחייב לכל המאוחר כבר באמצע חודש יולי 2009 – הרי שלכאורה, היה עליו למלא אחר תנאי זה כבר בחודש יולי 2009, עת רק בספטמבר 2009, לאחר שתדמור הודיעה לקופיט על קטיעת המשא ומתן, ראה קופיט לנכון להעביר לתדמור את השיקים האמורים, הגם שזו האחרונה כלל לא הפקידה את השיקים הללו.

20. כך גם לא הוכיח קופיט כי מילא אחר הוראות סעיף 3.4 לטיוטת ההסכם, לפיו היה עליו לשלם לתדמור סך של 100,000 ₪ באמצעות 625 שעות הדרכה בקורסים. בסעיף 3.4.4 לטיוטת ההסכם מצויין כי על קופיט לערוך רישום מדויק של שעות ההדרכה וכי נדרש לכך אישור של תדמור בכתב. קופיט אמנם טען כי ביצע הדרכות לתלמידי תדמור בחודשים יולי, אוגוסט ואפילו ספטמבר 2009, אולם לא הציג אסמכתא המעידה על כך. ממילא לא הוצג אישור מתדמור על ביצוע שעות אלה, עת היא מכחישה זאת מכל וכל. גם לא קויים על-ידי קופיט האמור בסעיף 3.18 לטיוטת ההסכם, לפיו עליו לשלם לתדמור החזר השקעה בסך 60,000 דולר, מה גם שקופיט אף טען כי סעיף זה הוסר מטיוטת ההסכם בהתאם להסכמות הצדדים לאחר מכן.

21. אף לא בוצע האמור בסעיף 3.7 לטיוטת ההסכם, לפיו תיערך התחשבנות בין הצדדים לתקופה מיום 30.6.09 ועד ליום 1.1.08. לא רק שלא נערכה התחשבנות שכזו בין הצדדים, אלא שאף קופיט אישר כי תדמור הודיעה לו שהתחשבנות זו תיעשה כבר במסגרת התביעה שהגישה נגדו בבית משפט.

כן לא בוצע האמור בסעיף 3.6 לטיוטת ההסכם, הקובע כי קופיט יוכל להמשיך ולהשתמש בנכס בתנאי שיחתום על הסכם דמי שימוש נפרד ובהסכמת תדמור. בסעיף 3.6.3 לטיוטת ההסכם הוסף, כי כל עוד לא ייחתם הסכם דמי שימוש על קופיט לפנות את הנכס תוך 90 יום ממועד חתימת ההסכם ולשלם דמי שימוש. בסופו של יום הצדדים לא חתמו על הסכם כזה, ובפועל קופיט פינה את הנכס לדרישת תדמור רק לאחר שהוגשה נגדו תביעת פינוי בדצמבר 2009. לא נסתרה הטענה כי לא שילם דמי שימוש ראויים לתקופה הזאת.

גם האמור בסעיף 3.8 לטיוטת ההסכם, לפיו הוצאות המיזם המשותף ישולמו על-ידי תדמור ויוחזרו מההתחשבנות הסופית – לא בוצע. כאמור, התחשבנות שכזו לא נערכה בין הצדדים, כאשר תדמור אף טוענת כי שילמה את חלקה בהוצאות, אולם לא קיבלה את ההחזרים המגיעים לה.

קופיט אף לא מסר לתדמור ערבות אישית לחיוביה של החברה החדשה בבעלותו, כנדרש בסעיף 4 לטיוטת ההסכם.

ולבסוף, אין חולק כי סעיף 12 לטיוטת ההסכם, הדורש כי על ההסכם לקבל את אישורו של דירקטוריון תדמור, לא קויים אף הוא, וכאמור.

22. הנה כי כן, מהמקובץ לעיל עולה כי סעיפיה המרכזיים של טיוטת ההסכם המתייחסים למחלוקת הכספית שבין הצדדים, לא קויימו, ואין די בביצוע מספר מהלכים ע"י קופיט, הגם שהם עולים בקנה אחד עם סעיפים כאלה ואחרים בטיוטת ההסכם, כדי לבסס את טענת כריתת ההסכם על דרך התנהגות. במיוחד עת אלו נועדו לאפשר לו להמשך ולנהל לבדו את המיזם המשותף לעתיד לבוא.

התוצאה

משהגעתי לכלל מסקנה כי טיוטת ההסכם לא השתכללה לכדי חוזה מחייב, ממילא דין התביעה בת.א. 20098-03-10 בה עתר קופיט לאכוף אותה על תדמור- להידחות.

קופיט ישלם לתדמור הוצאות בסך כולל של 20,000 ₪.

אני מפנה את בעלי הדין להצעה שעלתה על סדר היום בישיבת בית המשפט מיום 14.10.10 לפיה יופנה הסכסוך הכספי- חשבונאי לבוררות בפני רואה חשבון, שזכתה בשעתו להסכמה עקרונית. לאחר שהוכרעה המחלוקת המשפטית, נראה שנסללה הדרך למתווה זה.

אני מזמנת את בעלי הדין לישיבה מקדמית בתביעה הכספית בת.א. 20098-03-10 ליום 3.12.13 שעה 11.30