1. כללי

עניינו של הליך זה תביעה כספית על סך 162,044 ₪ להשבת שכר הלימוד אשר שילם התובע לנתבעת, ההוצאות אשר נדרש התובע להוציא בקשר עם לימודיו אצל הנתבעת, וכן לתשלום פיצוי, נוכח הפרה נטענת של ההסכם בין הצדדים על ידי הנתבעת.

מטעם התובע העיד התובע עצמו, ומטעם הנתבעת נמסרו עדויותיהם של מר מרדכי ששון, מי שמשמש כעוזר דיקן הלימודים לפניות סטודנטים וכן כאחראי על פניות סטודנטים במחלקה לניהול וכלכלה אצל הנתבעת (להלן: "ששון"), ושל ד"ר אלה צור, מי שמשמשת כמרכזת הוראה אצל הנתבעת וחברה בוועדה לאישור תכניות לימודים (להלן: "ד"ר צור").

לאורך ניהול ההליך, יוצג התובע על ידי מספר עורכי דין, ומשלב מסוים (לרבות שלב שמיעת הראיות והגשת סיכומים), בחר לייצג את עצמו. יצוין, כי התובע ויתר על זכותו לחקור את עדי הנתבעת בחקירה נגדית, בשלב שמיעת הראיות.

ההדגשות לאורך פסק הדין הוספו על ידי הח"מ.

1. רקע עובדתי

התובע הינו סטודנט אשר החל משנת 1997, למד במספר קורסים אצל הנתבעת לשם קבלת תואר בתחום "ניהול ומדעי המחשב – מערכות ויישומים" (סעיף 2 לתצהיר התובע וכן סעיף 3 לתצהיר ששון ולתצהיר ד"ר צור) (להלן: "התואר").

הנתבעת הינה מוסד אקדמי להשכלה גבוהה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958.

במהלך השנים 2002-2005 התגורר התובע בארצות הברית, ועם שובו ארצה, ביקש לסיים את לימודיו אצל הנתבעת לשם קבלת התואר (סעיפים 3-4 לתצהיר התובע).

משכך, ביום 27.10.05, נפגש התובע עם ד"ר צור לשם בחינת המשך לימודיו אצל הנתבעת, ובסיומה של הפגישה נקבע, כי התובע ימשיך לימודיו אצל הנתבעת בהתאם לתוכנית הלימודים אשר סוכמה בין הצדדים בפגישה זו (סעיף 4 לתצהיר התובע).

לאחר פגישה זו ובעקבותיה, ביום 29.11.05, אישרה הוועדה לאישור תכניות הלימודים (להלן: "הוועדה") את התכנית להשלמת לימודי התובע אצל הנתבעת (אישור התכנית צורף כנספח 5 לכתב ההגנה).

בהתאם לכך, חזר התובע לספסל הלימודים אצל הנתבעת והחל בהשלמת הקורסים החסרים, כאשר כחלק מהשלמת לימודיו אצל הנתבעת ביקש לכתוב עבודה סמינריונית בקורס "עיונים בסקרים ומשאלי דעת קהל", קורס בו נטל חלק עוד בטרם הפסיק את לימודיו אצל הנתבעת.

או אז הסתבר לתובע, כי נוכח העובדה שחלפו למעלה מחמש שנים מהמועד בו סיים ללמוד בקורס זה, הוא נדרש ללמוד קורס נוסף בתחום הניהול, כתנאי לקבלת התואר.

בסופו של יום, ותוך מחאה, השתתף התובע בקורס "ניהול בינלאומי" אצל הנתבעת, כאשר עם סיום לימודיו בקורס זה ביקש התובע להגיש עבודת פרה סמינריון.

ואולם, עבודתו כללה 56 עמודים, בעוד שבהתאם לדרישת הקורס, הוגבל היקפה ל 10 עמודים בלבד. משכך, והואיל והתובע אף איחר במועד הגשת העבודה, סירבה הנתבעת להכיר בעבודתו זו וקבעה, כי לא עמד בדרישות הקורס, ומשכך אינו זכאי לקבלת התואר.

מכאן ההליך שלפניי.

1. טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

לטענת התובע, במסגרת פגישתו עם ד"ר צור, הוציאה ד"ר צור תדפיס של כל היסטורית לימודיו אצל הנתבעת, אשר כלל פירוט של רשימת הקורסים השונים אותם סיים התובע בהצלחה. לטענתו, ד"ר צור מיפתה וסיכמה את היחידות השונות אותן צבר בקורסים השונים והשוותה זאת אל מול דרישות המסלול שהיו חסרות לו להשלמת התואר, ובמהלך הפגישה, גיבשו הצדדים תכנית לימודים מעודכנת לסיום התואר, הכוללת את כלל הדרישות האקדמיות שעל התובע להשלים בהתאם להיסטוריית לימודיו (סעיפים4-5 וכן סעיף 12 לתצהיר התובע).

לטענתו, דרישת הנתבעת כי ייטול חלק בקורס נוסף בניהול, מנוגד להסכמות שגובשו בפגישה עם ד"ר צור ולתכנית הלימודים המעודכנת אשר גובשה בפגישה זו ואושרה על ידי הוועדה (סעיף 29 לכתב התביעה וכן סעיף 8 לתצהיר התובע).

סיכום זה במהלך הפגישה, טען התובע, מהווה חוזה מחייב בין הצדדים (סעיף 31 לכתב התביעה), ומשאישרה הנתבעת את תכנית הלימודים של התובע בהמשך לאותה פגישה, לא הייתה רשאית לסגת או לשנות את תוכן הסיכום ולדרוש ממנו לעמוד בדרישות או מטלות אקדמיות נוספות לצורך קבלת התואר (סעיפים 42 ו- 63 לכתב התביעה).

לטענתו, לו ביקשה הנתבעת לחרוג מהסיכומים אשר הושגו בין הצדדים, היה עליה לדאוג לכך, כי המידע הרלוונטי יהא בידיו עוד בטרם ניתנה אישור הוועדה ובטרם החל בהשלמת לימודיו אצל הנתבעת ולא היתה רשאית להמתין עם דרישתה המעודכנת עד לאחר שכבר השלים שתי שנות לימודים (סעיפים 40, 43 ו- 70 לכתב התביעה וכן סעיפים 19-20 לתצהיר התובע). כן טען התובע בהקשר זה, כי לו ידע מראש, כי עליו ליטול חלק בקורס נוסף, בשל סירוב הנתבעת לאפשר לו להגיש את העבודה הסמינריונית בקורס שכבר למד, לא היה פועל לשם השלמת לימודיו אצל הנתבעת (סעיף 65 לכתב התביעה).

לטענתו, מעשיה אלו של הנתבעת עולים לכדי הפרת חובת תום הלב בקיום חוזה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") (סעיף 43 לכתב התביעה וכן סעיף 21 לתצהיר התובע), תוך ניצול כוחה כמוסד להשכלה גבוהה (סעיף 57 לכתב התביעה). ומשכך יש לראות בנתבעת כמי שהפרה את ההסכם שבין הצדדים (סעיף 36 לכתב התביעה וכן סעיף 12 לתצהיר התובע).

לטענתו של התובע, הסכמתו ליטול חלק בקורס הנוסף, "ניהול בינלאומי", ניתנה תחת מחאה ולפנים משורת הדין, וזאת לאחר התכתבויות וערעורים מצדו על עצם החלטת הנתבעת לחייבו ליטול קורס נוסף מעבר לאלו אשר כבר נטל ובניגוד לרצונו. בסופו של יום נעתר לדרישת הנתבעת, לאחר שהבין, כי לשם קבלת התואר, אין כל מנוס מכך. לטעמו של התובע, מדובר בכפייה מצד הנתבעת אשר החזיקה בידיה את הזכות לקבל תואר כבת ערובה (סעיפים 32-33, סעיף 67 לכתב התביעה וכן סעיף 12 לתצהיר התובע).

משכך עתר התובע לקבלת פיצוי בסך של 162,044 ₪ המורכב מהשבת כספי שכר הלימוד, ההוצאות שנאלץ להוציא בקשר עם לימודיו אלו, וכן לקבלת פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הנזק אשר נגרם לו נוכח העיכוב בחייו המקצועיים, ללא תואר אקדמאי וללא אפשרות להתקדם בחייו, וכן לפיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הנזק הבלתי ממנו אשר נגרם לו. כן עתר התובע לקבל מכתב התנצלות מהנתבעת בגין עוגמת הנפש אשר נגרמה לו.

לחילופין עתר התובע להמשך ההתקשרות בין הצדדים בכפוף לתנאים אשר הוצגו על ידו בסעיף 76 לכתב התביעה.

תמצית טענות הנתבעת

מנגד טענה הנתבעת, כי התובע לא השלים את הדרישות האקדמאיות, ומשכך לא נמצא זכאי לקבלת התואר האמור. לטענתה, לאורך כל שנות לימודיו של התובע אצל הנתבעת (למעלה מ- 15 שנים) לא עמד התובע בדרישות האקדמאיות, ואי עמידתו בדרישות אלו, היא זו שהביאה להתארכות לימודיו עוד ועוד, הרבה מעבר לזמן סביר, ולאי קבלת התואר. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי במהלך שנות לימודיו פנה התובע, לא פעם, לוועדה לאישור תכניות לימודים, לשם שינוי תכנית לימודיו (סעיפים 1, 27, 29 ו- 91.4 לכתב ההגנה).

הנתבעת אישרה, כי בשנת 2002 השתתף התובע בקורס "עיונים בסקרים ומשאלי דעת קהל" במסגרתו יכול היה להגיש עבודה סמינריונית בתוך שישה חודשים ממועד סיום הקורס, אולם טענה, כי אף לאחר מתן ארכה בת שנתיים אשר ניתנה לתובע לשם הגשת העבודה כאמור, התובע לא עמד בחובתו זו ולא הגיש את העבודה הנדרשת (סעיפים 31,סעיפים 45.1-45.3 וכן סעיפים 61.2-61.4 לכתב ההגנה, סעיפים 7-11 לתצהיר ששון וכן סעיף 11 לתצהיר ד"ר צור).

לטענתה, בהתאם לנהליה ולדרישות האקדמיות, סטודנט המעוניין להשלים תואר בניהול ומדעי המחשב, נדרש להגיש עבודה סמינריונית לא יאוחר משישה חודשים מיום קבלת האישור להגשת העבודה (סעיף 4 לתצהיר ששון) (העתק מנוהל ההרשמה להגשת עבודה סמינריונית צורף כנספח 1 לתצהיר ששון).

משכך טענה, כי משחלפו כחמש שנים בהן לא הגיש התובע את העבודה הסמינריונית, הודיעה לו כי אינו רשאי עוד להגיש את העבודה הסמינריונית, וכי בכדי להשלים את התואר, עליו ללמוד קורס נוסף בניהול מתקדם. משכך טענה, כי מחדליו של התובע עצמו ואי עמידתו בדרישות האקדמיות, הם שהביאו לכך שהוא נדרש ליטול חלק בקורס נוסף – הקורס "ניהול בינלאומי" לשם קבלת התואר (סעיף 61.6 לכתב ההגנה וכן סעיפים 16-17 וסעיף 21 לתצהיר ששון).

הנתבעת אף טענה, כי גם לאחר שהתובע נרשם לקורס "ניהול בינלאומי", הוא לא עמד בדרישות האקדמיות הנדרשות במסגרת הקורס (סעיפים 32 ו- 63.2 לכתב ההגנה), ורק בחלוף 56 ימים מהמועד האחרון להגשת העבודה בקורס זה, שהיה מועד דחוי כשלעצמו לבקשת התובע, ביקש התובע להגיש עבודה בהיקף העולה פי חמישה על ההיקף המותר. משכך, הוחלט על ידי הגורם האקדמי אצלה, כי התובע לא עמד בתנאי הקורס שהינו חיוני להשלמת התואר, והודיעה לתובע, כי עבודתו לא תתקבל לבדיקה וכי הוא לא עמד בדרישות הקורס (סעיפים 11,33 ו- 63.4 לכתב ההגנה וכן סעיף 23 לתצהיר ששון) (אישור הנתבעת להגשת העבודה באיחור וכן החלטת הנתבעת שלא לאפשר את הגשת העבודה צורפו כנספחים 7-8 לתצהיר ששון).

הנתבעת אישרה מצידה את קיום הפגישה בין התובע וד"ר צור ביום 27.10.05, אולם טענה, כי מטרת פגישת הייעוץ הייתה בניית תכנית לימודים מעודכנת עבור התובע, תוך מיפוי הקורסים השונים שעליו להשלים לצורך זכאותו לקבלת התואר, וכי אין זה מתפקידה של ד"ר צור ואף אין זה ביכולתה, לוודא האם תלמיד עמד במטלות הנדרשות לגבי כל קורס וקורס, בו נטל חלק וכי מדובר באחריות המוטלת באופן בלעדי על כתפיו (סעיפים 42.5 ו- 69.1 לכתב ההגנה, סעיף 19 לתצהיר ששון וכן סעיפים 4 ו- 13 לתצהיר ד"ר צור).

לטענתה, תכנית הלימודים עוסקת בקורסים שעל הסטודנט ללמוד, בהנחה שהסטודנט מילא אחר כל החובות האקדמיות בקורסים שכבר למד, ואם כשל מלהשלים חובותיו האקדמיות בקורסים קודמים בהם נטל חלק, אין זה מתפקידה של היועצת לעסוק בכך, שעה שהתובע לא העלה זאת מיוזמתו ולא יידע אותה (סעיף 61.5 לכתב ההגנה וכן סעיף 13 לתצהיר ד"ר צור).

הנתבעת אף אישרה, כי ביום 15.11.05, תכנית הלימודים המעודכנת של התובע אכן אושרה על ידי הוועדה, אולם בהקשר זה טענה, כי אישור התכנית כלל הוראה מפורשת לפיה קבלת התואר מותנית בהגשת עבודה סמינריונית אחת בניהול, וכי משפגה זכותו של התובע להירשם להגשת העבודה הסמינריונית, לא נותר בידו אלא להירשם לקורס מתקדם נוסף (סעיף 18 לתצהיר ששון וכן סעיף 8 לתצהיר ד"ר צור) (העתק מאישור תכנית הלימודים צורפה כנספח 6 לתצהיר ששון וכן כנספח 1 לתצהיר ד"ר צור).

לטענתה, משנתקבלה החלטתה האקדמית שלא לאפשר לתובע להגיש את עבודתו הסמינריונית בקורס "ניהול בינלאומי", החלו מתדפקות על דלתותיה תביעות רבות (סעיף 11 לכתב ההגנה), לרבות התביעה דנן המהווה חוליה נוספת בשרשרת של הטרדות והאשמות שווא שמנסה התובע להטיח בה (סעיף 10 לכתב ההגנה), תוך שמרגע החלה הפרשה דנן, שלח התובע אל ששון ואל נציגים נוספים של הנתבעת הודעות אלקטרוניות הכוללות איומים, גידופים, השמצות וגסויות עד שלא נותרה בידה ברירה, וביום 17.1.10 הגישו נציגי הנתבעת תלונה במשטרת ישראל כנגד התובע (סעיף 26 לתצהיר ששון וכן סעיף 15 לתצהיר ד"ר צור) (העתק מהודעות הדואר האלקטרוני ואישור בדבר הגשת תלונה במשטרת ישראל צורפו כנספחים 9 ו- 11 לתצהיר ששון וכן כנספחים 3 ו- 5 לתצהיר ד"ר צור).

הנתבעת אף העלתה טענה במישור הסמכות וטענה, כי ההחלטות אשר נתקבלו אצלה בעניינו של התובע מהוות החלטות אקדמיות אשר נתקבלו על ידי נציגיה כדין, וכי בהתאם לקבוע בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק המועצה להשכלה גבוהה") ובסעיף 33 לחוק החוזים , בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתביעה דנן.

1. דיון והכרעה

לטענת הנתבעת, נוכח העובדה, כי בתביעתו, מבקש התובע מבית המשפט להכריע בשאלות אקדמאיות מובהקות, ובהן לקבוע, כי עמד בתנאים האקדמאיים לשם קבלת התואר, הרי שלאור הקבוע בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, וכן בסעיף 33 לחוק החוזים, התביעה דנן היא בלתי שפיטה. בהקשר זה הפנתה לפסקי דין שונים אשר ניתנו על ידי בית משפט העליון שעניינם חוסר סמכותו של בית המשפט להתערב בהחלטות הנוגעות לקביעת קריטריונים לקבלת תארים (סעיפים 17-20 לכתב ההגנה). לטענתה, החלטותיה שלא לאפשר לתובע להגיש עבודותיו בשל אי עמידתו בדרישות האקדמיות מהווה החלטות אקדמיות אשר נתקבלו על ידה כדין, אשר לא נפלה בהן כל פגם ומשכך אינן פתוחות לביקורת שיפוטית (סעיפים 64.1, 65 ו- 80 לכתב ההגנה).

מנגד טען התובע, כי בנסיבות המקרה דנן, אין להחיל את הקבוע בסעיף 33 לחוק החוזים וכן בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, זאת נוכח העובדה, כי הוועדה לאישור תכניות הלימודים אישרה את תכנית לימודיו, אשר נבנתה בתיאום עם ד"ר צור (סעיף 71 לכתב התביעה).

בסעיף 33 לחוק החוזים נקבע כדלקמן:

"33. חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט".

בנסיבות המקרה דנן, ההתקשרות בין הצדדים מהווה חוזה למתן ציון, במסגרתו, בתמורה ללימודי התובע אצל הנתבעת, נדרשה הנתבעת להעריך את ציוני התובע, כאשר החלטת הנתבעת שלא לאפשר לתובע להגיש את העבודה בקורס "ניהול בינלאומי" מהווה "הכרעה" בעניינו של התובע במסגרת החוזה למתן ציון שבין הצדדים.

אכן, בהלכה הפסוקה נקבע, כי עניין שמצוי בתחום שיקול דעת שיש בו "הכרעה או הערכה אקדמיים" בהתאם לקבוע בסעיף 33 לחוק החוזים, בית המשפט אינו מומחה ואינו מחליף שיקול דעת מקצועי של רשויות מוסמכות, אך הוראת חוק זו אינה מאפשרת לאורגנים הנכללים בגדר סעיף חוק זה לפעול ללא סמכות, בשרירות, הפליה או תוך שקילת שיקולים לא רלבנטיים או כל פגם הפוגע בשיקול הדעת המקצועי, תוך שבמקרים אלו, בית המשפט, שהינו שומר סף, אינו מנוע מלהתערב (ע"א 838/87 רחל שני נ' אוניברסיטת תל אביב ואח', פ"ד מב(2) 380, 382, ה"פ 30713-12-12 כנרת נרבוני נ' הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

משכך נקבע, כי אין בסעיף 33 לחוק החוזים כדי להוות מחסום בפני בית המשפט מלדון במחלוקת שאינה בתחום שיקול דעת האקדמי או המקצועי של המוסד האקדמי.

מכאן, שיש להידרש להכרעה בהליך לגופו.

עיון בטענות הצדדים מלמד, כי לאחר שהנתבעת הבינה, כי בכוונת התובע להגיש עבודה בהיקף העולה על פי חמישה מההיקף שהותר, הוחלט על ידי הגורם האקדמי אצלה, כי התובע לא עמד בתנאי הקורס שהינו חיוני להשלמת התואר, והודיעה לתובע, כי עבודתו לא תתקבל (סעיפים 11, 33 ו- 63.4 לכתב ההגנה).

המשמעות הינה, כי מדובר בהחלטה אקדמית אשר התקבלה על ידי נציגי הנתבעת, כאשר בהתאם לסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, לנתבעת, באופן בלעדי, מסורה הסמכות לקבוע את שיטת ההוראה והלימוד אצלה, כדלקמן:

"15. מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו.

בסעיף זה, "ענינים אקדמיים ומינהליים" — לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת".

טענת התובע כאמור הינה, כי הנתבעת הייתה מחויבת לקבל את העבודה אשר ביקש להגיש במסגרת הקורס "ניהול בינלאומי". אין בידי לקבל טענתו זו של התובע.

התובע מצדו, לא הכחיש את כוונתו להגיש את עבודתו בהיקף של 56 עמודים, העולה בהרבה על ההיקף אשר נקבע על ידי הנתבעת (10 עמודים) (עמ' 13, ש' 10-11 לפרוטוקול הדיון), ובעניין זה טען, כי נוכח היקף מאמרי הקורס, כמותם, ומורכבותם, לא עלה בידו לצמצם את היקף העבודה לכדי 10 עמודים (סעיפים 13-14 לתצהיר התובע).

אני סבורה, כי במצב שבו נקבע היקף מקסימאלי לעבודה סמינריונית, אין התובע יכול לעשות דין לעצמו ולחרוג ממכסת העמודים שנקבעה ואם חרג, יש בכך משום אי עמידה בדרישות הקורס בעניין העבודה. קבלת עבודת כאמור מאחד התלמידים בקורס, בהיקף העולה באופן כה משמעותי על דרישות הקורס, משמעותה הפליה אל מול סטודנטים אחרים אשר נטלו חלק בקורס הנדון, והגישו עבודתם במסגרת מגבלת ההיקף שנקבעה.

זאת ועוד: התובע אישר בעדותו, כי ביקש להגיש את עבודתו הנ"ל באיחור לעומת המועד הסופי אשר נקבע להגשת העבודה, אך טען, כי החלטת הנתבעת לדחות את עבודתו נעשתה במחי יד ובחוסר תום לב, ללא כל התחשבות מצד נציגי הנתבעת ומבלי שטענותיו נבדקו (סעיף 15 לתצהיר התובע). אין בידי לקבל אף טענה זו של התובע.

עיון בראיות אשר הוצגו בהליך זה מלמד, כי בכל הקשור למועד הגשת העבודה, הנתבעת דווקא גילתה אורך רוח והעניקה לתובע אורכות על גבי אורכות לשם הגשת העבודה, אולם התובע, מסיבות השמורות עמו, בחר שלא לעמוד אף במועדים החדשים והמאוחרים שנקבעו לו להגשת העבודה.

התובע העיד, כי לא היה מודע לכך שיש מגבלת זמן ממועד סיום הקורס ועד הגשת העבודה הסמינריונית, כדלקמן:

"ש: ידוע לך שיש מגבלה של זמן ממועד סיום הקורס ועד הגשת העבודה הסמינריונית?

ת: לא ידוע לי. כל הנהלים שהצגתם פה, אלה נהלים שנתקבלתי (צ"ל – שקיבלתי – ש.ג) פעם ראשונה במהלך התביעה. אני גם לא חתמתי לאוניברסיטה הפתוחה על שום נהלים. מעולם לא חתמתי".

(עמ' 11, ש' 21-25 לפרוטוקול הדיון)

ובהמשך העיד התובע בעניין זה כדלקמן:

"ש: אתה אומר שלא ידעת שיש איזה דד ליין להגשת העבודה הסמינריונית?

ת: לא ידעתי. וגם לא ידעתי זה לא נאמר לי בשום מקום".

(עמ' 12, ש' 8-9 לפרוטוקול הדיון)

אין בידי לקבל גרסתו זו של התובע. משבחר התובע ללמוד אצל הנתבעת, היה עליו לעקוב אחר דרישות הנתבעת ותנאי הקורסים בכל הקשור לעמידה במטלות הקורס, לרבות בדבר הדרישה, המשמעותית, בדבר המועד אשר נקבע להגשת העבודה.

אף העובדה, כי התובע שב וקיבל אורכות להגשת עבודתו, אינה מתיישבת עם עדותו לפיה הוא לא היה מודע למגבלת הזמן אשר נקבעה להגשת העבודה. מכל מקום, כאמור, התובע צריך היה לדאוג ולהתעדכן בעניין ביוזמתו.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע התנהל באופן שאינו עולה בקנה אחד עם נהלי הנתבעת והדרישות האקדמיות הרלבנטיות.

משכך אני סבורה, כי החלטת הנתבעת שלא לקבל את עבודתו של התובע, במתכונתה ובלוח הזמנים המאוחר שהוגשה, נבעה משיקולים אקדמיים מקצועיים וענייניים, תוך הפעלת שיקולים רלבנטיים ולגיטימיים.

אף אין מדובר, לטעמי, בהפרת חוזה כלשהי מצד הנתבעת.

בהתאם להלכה הפסוקה, כלל העניינים בין התלמידים לבין המוסד האקדמי בו הם לומדים, מוסדרים באמצעות התקנון, כאשר המצע לביקורת שיפוטית הינו כאשר המוסד האקדמי הפר את הכללים שקבע הוא עצמו בתקנון ופעל ללא סמכות (ה"פ (מחוזי ת"א) 269/06 אוסדון נ' המכללה האקדמית, פורסם במאגרים המשפטיים).

בנסיבות המקרה שלפני, לא מצאתי, כי הייתה זו הנתבעת אשר הפרה את החוזה שבין הצדדים, אשר הוסדר באמצעות התקנון, וכאמור היה זה התובע אשר הפר את הוראות התקנון, נוכח האיחור בהשגת עבודתו ותוך חריגה משמעותית מדרישות הקורס באשר למגבלת היקף העמודים.

ודוק: אין בידי לקבל את טענת התובע, כי תכנית הלימודים המעודכנת, אשר אושרה על ידי הוועדה בהמשך לפגישתו עם ד"ר צור, היא שמהווה את החוזה בין הצדדים וכי דרישתה של הנתבעת, לפיה על התובע ליטול חלק בקורס נוסף בניהול מהווה הפרת חוזה.

עיון בראיות אשר הונחו לפני מלמד, כי במועד קיום הפגישה שבין התובע לד"ר צור, לא היה באפשרותה של ד"ר צור לדעת, כי התובע לא הגיש עבודה במסגרת השתתפותו בקורס "עיונים בסקרים ומשאלי דעת קהל".

נציגי הנתבעת העידו בהקשר זה, כי במסגרת הפגישה שנערכה בין הצדדים, ד"ר צור אכן הוציאה תדפיס שכלל את רשימת הקורסים בהם נטל התובע חלק, אולם בגיליון הציונים של התובע נחזה, כי התובע השלים את כלל הקורסים הדרושים בניהול לצורך קבלת התואר, זאת נוכח העובדה, כי סטודנט אשר לא כותב עבודה סמינריונית בקורס בו נטל חלק, נחשב כמי שסיים את הקורס ובגיליונו יופיע, כי סיים את הקורס בהצלחה. כן העידו נציגי הנתבעת, כי הפגישה שנערכה בין הצדדים התמקדה אך ורק בקורסים הקשורים לתחום מדעי המחשב, תוך שסוגיית הקורסים בתחום הניהול כלל לא עמדה על הפרק נוכח ההנחה, כי התובע אכן השלים את כל הנדרש בעניין זה (סעיף 5 לתצהיר ששון וכן סעיפים 5-6 ו- 12 לתצהיר ד"ר צור).

כמו-כן, העידו נציגי הנתבעת, כי על אף שהיה מודע לכך, כי לא השלים את כל הדרישות האקדמיות אשר הוטלו עליו, התובע לא ציין עובדה זו בפגישה אשר נערכה בינו לבין ד"ר צור שעה שביקש לערוך תכנית לימודים חדשה לתואר (סעיף 69.2 לכתב ההגנה, סעיפים 12 ו- 20 לתצהיר ששון, וכן סעיפים 6 ו- 11-12 לתצהיר ד"ר צור).

התובע כאמור, ויתר על זכותו לחקור את עדי הנתבעת בחקירה נגדית על תצהירי עדות הראשית אשר הוגשו מטעמם, ומשכך יש לראות את עדויותיהם בעניין זה כעדויות אשר לא נסתרו.

בחקירתו הנגדית, אישר התובע עצמו את העובדה, כי במהלך הפגישה שנערכה בינו לבין ד"ר צור, לא העלה בפניה את העובדה, כי במסגרת הקורס "עיונים בסקרים ומשאלי דעת קהל" שלמד, לא הגיש עבודה סמינריונית כמתחייב מדרישות הקורס, כדלקמן:

"ש: ידעת אז שעליך להשלים את העבודה הסמינריונית, אבל חשבת שתוכל להשלים אותה במסגרת הקורס "עיונים בסקרים האם זה נכון?

ת: מה שאני אומר שבעצם במהלך השיחה עם ד"ר צור לא עלתה הסוגיה של העבודה סמינריונית לא עלתה בשיחה לא על ידי ולא על ידה. נתתי לה היא הגורם המקצועי להסתכל מה אני צריך על מנת לסיים את התואר, היא הגורם המקצועי מבחינתי. ידעתי שאני צריך לעשות עבודה סמינריונית בניהול, אבל לא ידעתי שאני צריך לקחת קורס נוסף לשם כך. על זה כל המחלוקת".

(עמ' 11, ש' 11-17 לפרוטוקול הדיון)

מעדותו זו של התובע, עולה, כי המידע הנ"ל לפיה התובע לא השלים את העבודה הסמינריונית במסגרת הקורס "עיונים בסקרים ומשאלי דעת קהל" בו השתתף, אכן היה מצוי בידיעתו, אולם התובע, מסיבות השמורות עמו, בחר שלא להביא מידע זה לידיעת ד"ר צור. אני סבורה, כי לו הובא מידע זה לידיעתה, היא הייתה מבהירה לתובע, כי עליו להשתתף בקורס נוסף בתחום הניהול, במסגרת אותה תכנית לימודים אשר נדונה בפגישה זו.

בנוסף לכך, בסופו של יום, התובע אכן השתתף בקורס נוסף בתחום הניהול. אכן, בעניין זה טען התובע, כי הסכמתו ליטול חלק בקורס "ניהול בינלאומי" ניתנה תחת מחאה ולפנים משורת הדין, וזאת לאחר התכתבויות וערעורים מצדו על החלטת הנתבעת לחייבו ליטול קורס נוסף מעבר לאלו אשר כבר נטל ובניגוד לרצונו (סעיפים 32-33, סעיף 67 לכתב התביעה וכן סעיף 12 לתצהיר התובע). אולם, בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה משנרשם התובע לקורס הנ"ל בשנת 2007 ואף נטל בו חלק, הוא מנוע מלהעלות טענות לגבי קורס זה (סעיף 62.5 לכתב ההגנה).

ויודגש, התובע לא עתר לבית המשפט בסמוך למועד בו התקבלה החלטת הנתבעת, לפיה עליו להשתתף בקורס נוסף בתחום הניהול, וטענותיו הועלו רק במסגרת ההליך דנן ונוכח סירובה של הנתבעת לאשר את העבודה אשר הגיש במסגרת קורס זה.

בשולי פסק הדין ולמעלה מן הצורך יצוין, כי התובע אף כשל בהוכחת הנזק הנטען.

התובע טען, כי החלטות הנתבעת הביאו לכך שהחל משנת 2005 ועד היום הוא אינו מחזיק בידיו תואר אקדמאי ואין באפשרותו להתקבל לעבודה אשר תהלום את כישוריו במקצוע שלו, תוך שהחלטותיה הנ"ל של הנתבעת גילמו בתוכן אלמנט כספי, בזבוז זמנו היקר, משאבים, הזדמנויות תעסוקה רלבנטיות כאקדמאי אשר היו יכולות לקדם אותו הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תעסוקתית, לרבות עשיית קרירה, צבירת מוניטין, וותק, ניסיון, צבירת הפרשות מעסיק לתוכניות חיסכון ופנסיה וטובות הנאה נוספות (סעיפים 22-23 לתצהיר התובע).

אין בידי לקבל טענותיו אלו של התובע. התובע, במשך שנים רבות, נמנע מלפעול להשלמת התואר האקדמי, וכעת, במסגרת ההליך המשפטי דנן, עותר לקבלת פיצוי מהנתבעת בגין הזכויות להן היה זכאי לו היה בעל תואר אקדמי. אני סבורה, כי לו אכן נגרם לתובע הנזק הנ"ל המתואר על ידו, הרי שהיה באפשרותו לפעול להשלמת המטלה הנדרשת ובכך לצמצם את הנזקים אשר נגרמו לו, ואשר לטענתו, נמשכים שנים רבות.

מסקנה זו אף נלמדת מעדותו של התובע, אשר העיד בעניין זה, כי אף לא פעל לשם בחינת האפשרות להגשת העבודה בהתאם למכסת העמודים אשר נקבעה על ידי הנתבעת, כדלקמן:

"ש: אחרי שאמרו לך שלא מקבלים עבודה בהיקף כזה, ושיש מגבה (צ"ל – מגבלה) נוספת האם הגשת עבודה נוספת שעמדה במגבלת ההיקף?

ת: לא. בזה זה נגמר".

(עמ' 13, ש' 16-18 לפרוטוקול הדיון)

כמו כן מעדותו של התובע אף עולה, כי מעבר לדרישה הנ"ל להגשת העבודה, התובע טרם השלים את כלל המטלות האקדמאיות הנדרשות לשם קבלת התואר, כדלקמן:

"ש: נניח שמסיבה כלשהי האוניברסיטה היתה מוותרת לך על התנאי של הגשת עבודה סמינריונית בניהול – אם בשאר הדרישות האקדמאיות של התוכנית המאושרת מ- 11/05 - עמדת?

ת: לא. נשאר הפרויקט במדעי המחשב. ולא המשכתי אותו.

ש: למה?

ת: מכיוון שהתוכנית לימודית היא פיקטיבית.

ש: לא נרשמת לסדנא במחשבים?

ת: נרשמתי והפסקתי כי התוכנית היא פיקטיבית".

(עמ' 13, ש' 19-26 לפרוטוקול הדיון).

מכאן, שאף מעבר לנושא האחריות שנדון והוכרע לעיל, לא הוכח לפני נזק ממשי כלשהו של התובע, בוודאי לא כזה החורג מגבולות אחריותו שלו לצמצום נזקים וברשלנות תורמת.

1. סיכום

נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה דחיית התביעה.

תוך נקיטה בגישה מקילה עם התובע, אשר התרשמתי כי הינה מתאימה בנסיבות העניין, אני קובעת, כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך ובשכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלומו בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.