הרקע העובדתי

1. עניינה של התובענה שלפני בשיק המשוך על-ידי הנתבעת לפקודת התובע, אשר הוצג לפירעון בבנק וחולל מסיבת הוראת ביטול.
2. התובע, מר יצחק בראשי (להלן: התובע), עבד כסוכן מכירות עצמאי אצל הנתבעת (להלן: הנתבעת), חברה העוסקת ביבוא עץ ופחם ובהפצתם.
3. הנתבעת שילמה תמורת עבודתו של התובע שכר יסוד וכן עמלות שנגזרו מהתשלום אותו קיבלה בפועל מלקוחות שהתובע הביא לנתבעת. התשלום בוצע באמצעות המחאות וכנגד חשבוניות מס.
4. השיק נשוא המחלוקת נמשך ביום 7.8.09 ואמור היה לגלם את עמלות הסוכן המגיעות לתובע מן הנתבעת. הגברת מרל חורי, פקידה במשרדי הנתבעת (להלן: גב' חורי), ערכה את סיכום עמלותיו של התובע, רשמה את פרטי השיק, לרבות סכומו (4,178 ש"ח) והוא נחתם על-ידי מנהלת הנתבעת, גברת דורית סיבולקביץ (להלן: גב' סיבולקביץ).
5. הגב' חורי עדכנה את התובע כי השיק לתשלום שכרו עבור חודש יוני 2008 מוכן ונמצא במשרדי הנתבעת, וכי תאריך הפירעון שנרשם על השיק הוא 18.8.08. התובע ביקש מהגב' חורי לבדוק אם ניתן להקדים את מועד פירעון השיק.
6. בנקודה זו מתפצלות גרסאות הצדדים באשר לדרך בה הגיע השיק לידיו של התובע:

לטענת התובע – בהמשך לשיחה עם הגב' חורי הוא הגיע למשרדי הנתבעת, גב' חורי הראתה לו את המעטפה ואמרה לו: "אתה יכול לקחת זה חתום וסגור" והוא נטל את השיק (סעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של התובע);

לטענת הנתבעת – בעקבות בדיקה שערך מנהלהּ, מר ארז ברנרד (להלן: מר ברנרד), הודיעה גב' חורי לתובע באותו יום כי "השיק שהוכן שגוי וכי יסור למשרדי הנתבעת ביום שלמחרת ליטול שיק מתוקן ונכון" (סעיף 3 לתצהירו של מר ברנרד). על אף האמור, כך נטען, הגיע התובע באותו יום למשרדי הנתבעת, לאחר שעות עבודתה של הגב' חורי, ונטל את השיק ללא רשות משולחנה.

1. אין חולק כי כשהיה השיק בידיו של התובע, הוא ניגש עמו אל מר ברנרד ולאחר דין ודברים הסכים מר ברנרד כי התאריך על השיק ישונה, כך שתאריך פירעונו יהיה ב-10 לחודש. לאחר מכן ניגש התובע אל הגב' סיבולקביץ, הודיע לה כי מר ברנרד הסכים לתיקון התאריך, הגב' סיבולקביץ תיקנה את התאריך הרשום על גבי השיק, חתמה עליו ומסרה אותו לידי התובע, אשר נפנה לדרכו.
2. בסמוך לאחר מכן – כך לגרסת הנתבעת – ביררה הגב' סיבולקביץ עם מר ברנרד מדוע הסכים לשלם לתובע את הסכום שנרשם על השיק, או אז התברר כי התובע נטל את השיק "ללא רשות תוך שהטעה את דורית [גב' סיבולקביץ] לסבור כי אני [מר ברנרד] הוא אשר מסר לו את השיק" (ס' 9 לתצהירו של מר ברנרד).
3. הנתבעת פנתה לתובע בו ביום במכתב, בו נרשם כדלקמן:

"הופתענו לגלות שאת השק אותו הצגת לדורית לצורך שינוי תאריך, לקחת לבד מהמשרד ללא אישור ו/או רשות... הסיבה שהשק לא נמסר לך על ידי אף אחד מאנשי המשרד הינה שהשק שגוי, על כן אנו מבטלים שק זה ומבקשים לקבלו בחזרה לצורך החלפתו באחר".

1. על מכתב זה השיב התובע במכתב מטעמו (ת/1), שמוען לגב' סיבולקביץ, שזו לשונו:

"ביום 6.8.08 דיברתי עם מרל [גב' חורי] שעדכנה אותי שהשיק מוכן ונמצא במשרד והוא נכתב לתאריך 18.8.08. ביקשתי לבדוק אם ניתן להקדים את השיק היא ענתה שזה בטיפולך ושאני אדבר איתך וכנראה את תגיעי למשרד רק ביום חמישי 7.8.08. באותו יום אחה"צ הגעתי למשרד... על השולחן היתה מעטפה סגורה שעליה כתוב לאיציק בראשי. מתוך הבנה שעודכנתי כי השיק מוכן וכי רשום את שמי על המעטפה פתחתי אותה ואכן השיק היה בפנים. ובהמשך לבקשתי לשנות את תאריך השיק, הגשתי אותו לך על מנת שתשני את התאריך, לאחר שגם ארז היה נוכח הסכים לשנות תאריך השיק שינית את התאריך וחתמת ליד התיקון. לאחר כל זאת אינני מבין מה ה'מעשה החמור', הרי את חתמת על השיקים על תיקון התאריך ומסרת לי את השיק הוא לא נלקח בלי שידעת והוא בטח לא נגנב... ברצוני להזכירך ששיק זה הינו סיכום העמלות המגיעות לי עד סוף חודש יוני. ועמלות אלו הן אך ורק על כספים שכבר התקבלו אצלך מהלקוחות...".

1. לאחר הדברים האלה, ביטלה הנתבעת את השיק, ומשהוצג לפירעון על ידי התובע – חולל בשל הוראת הביטול.
2. התובע הגיש את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ואילו הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר. התנגדות הנתבעת התקבלה וניתנה לה רשות להגן.
3. הסכום שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים הופקד בלשכת ההוצאה לפועל. למעשה, גדר המחלוקת היום הוא סכום של 1,400 ש"ח בלבד. סכום זה הוא בגובה עסקה בה התקשרה הנתבעת עם לקוח בשם "בית הלאפה" (להלן: הלקוח).

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי נציגי הנתבעת – החל מגב' חורי, מזכירת הנתבעת, וכלה במנכ"לית, הגב' סיבולקביץ – מסרו לו את השיק ומשכך, קמה חזקת המסירה.
2. עוד טוען הוא כי הסכום של 1,400 ש"ח, אותו ביקשה הנתבעת להפחית מן השיק, הוא בגובה מלוא העסקה של הנתבעת עם הלקוח, ואינו משקף רק העמלה שאמורה היתה להשתלם לתובע. לא יעלה על הדעת, כך נטען, כי סוכן מכירות יהיה ערב אישית לעסקאות שהשיג לחברה, כאשר החברה היא שמנהלת את המכירה כולה, לרבות ההתקשרות עם הלקוח, אספקת הסחורה וגביית התשלום.
3. הנתבעת מצידה טוענת כי התובע גדר את המחלוקת לשאלה אחת ויחידה - האם הוא נטל את השיק כדין או לא כדין – ולפיכך, כך לטענתה, אין להידרש לטענות בקשר לעסקת היסוד שבין הצדדים.
4. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי התובע נטל את השיק ממשרדי הנתבעת ללא הרשאתה, תוך הטעיה והצגת מצג שווא כאילו השיק נמסר לו. התובע, כך נטען, נטל את השיק משולחנה של הגב' חורי על דעת עצמו ולאחר מכן הטעה את מנהלת הנתבעת, הגב' סיבולקביץ, לחשוב כאילו השטר נמסר לתובע על-ידי מנהלה האחר של הנתבעת, מר ברנרד. לאור האמור, טוענת הנתבעת כי לא היתה מסירה של השיק ואף לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש, לצורך השלמת המסירה.

התשתית הנורמטיבית

1. פקודת השטרות [נוסח חדש] קובעת בסעיף 20(ג) את חזקת המסירה ולפיה:

"שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

1. במסירה של השטר, כך נפסק, אין די, אלא יש צורך בכוונה להעביר את הקניין בשטר:

"כדי לעשות 'התקשרות בת פועל' כמובנה בסעיף 20(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], יש כידוע צורך הן ביסוד פיסי והן ביסוד נפשי. באחד מהם לא סגי" (ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830, 833 (1983)).

אכן:

"דרושה מסירה פיסית בתוספת כוונה להעביר לנפרע את הקניין בשטר, 'על מנת שבד בבד עם קנינו במסמך יקום גם החיוב הנובע מן המסמך'" (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, 285 (1984).

דיון והכרעה

1. הנתבעת טענה תחילה כי לא נתקיים היסוד הפיסי הדרוש להקמת חזקת המסירה. לעניין זה הצביעה הנתבעת על סתירות שונות שנתגלו, לשיטתה, בגין הגרסאות השונות שמסר התובע באשר לנטילת השיק משולחנה של הגב' חורי. אין בידי לקבל טענה זו.
2. ראשית, לא מצאתי סתירה משמעותית בין הגרסאות שהציג התובע. הטענה עליה חזר התובע, בכל הפעמים בהן נדרש לכך, היתה כי גב' חורי הודיעה לו כי השיק לפקודתו מוכן, כי הוא הגיע למשרדה לקחת את השיק ולקח את המעטפה עליה רשום שמו משולחנה של הגב' חורי.
3. זאת ועוד. הנתבעת העלתה שורה של טענות הנוגעות לאשר ארע בין התובע לבין מירל. כך, מר ברנרד טען שהתובע "גנב מהשולחן של מזכירתי [הגב' מירל] היא לא אמרה לו, הוא בא בשעות שהיא לא במשרד, היא לא יכלה לתת לו" (עמ' 9, ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון); "התובע בחר להגיע, ידע בשעה שהיא איננה, אחרי שהמזכירה הודיעה לו שהשיק שגוי ויבוא לקחת שיק מתוקן למחרת, על פי דרישתי היא הודיעה לו, הוא הגיע למשרד בשעות שהפקידה איננה" (שם, עמ' 9, ש' 26-28); "מרל לא נתנה לו כלום, מרל אמרה לו שהשיק שגוי ויבוא למחרת לקחת שיק מתוקן" (שם, עמ' 14, ש' 25); "היא [גב' חורי] לא אמרה לו בוא תיקח את השיק, היא אמרה לו שיש שיק, אבל שהוא שגוי ויש לתקן אותו..." (שם, עמ' 14, ש' 30); וכן: "ומרל אומרת שהשיק היה תחת מקלדת שלה" (עמ' 16, ש' 26).
4. אכן, קיימת אי בהירות באשר לשאלה אם הגב' חורי נכחה במשרד כשהגיע התובע (כגרסתו) שמא לא נכחה שם כלל (כגרסת הנתבעת). ואולם, גב' חורי היא עובדת הנתבעת. ככל שביקשה הנתבעת לסתור את גרסת התובע בעניין זה, שומה היה עליה להביא את גב' חורי לעדות, על מנת שתשפוך אור על אשר ארע במשרדה.
5. הנתבעת נמנעה מלהביא את הגב' חורי לעדות, ומשכך, קמה לחובתה ההנחה לפיה עדותה של הגב' חורי היתה יכולה לחזק את עמדת התובע (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991).
6. מכל מקום, התובע לא הסתיר כי השיק מצוי בידיו. אין חולק כי הוא ניגש עם השיק למר ברנרד, מנהל הנתבעת, וביקשו לשנות את התאריך הרשום על השיק. ממר ברנרד המשיך התובע אל מנהלת הנתבעת, הגב' סיבולקביץ, והיא שמסרה לתובע, בסופו של יום, את השיק, כשהוא מתוקן וחתום על-ידיה. בכך הושלם הפן הפיזי של יסוד המסירה.
7. אשר לטענות הנתבעת לעניין היסוד הנפשי – הנתבעת טוענת כי לא היתה לגב' סיבולקביץ כוונה להעביר את הקניין בשטר, דבר הנלמד מכך שעוד באותו יום ובטרם הגיע זמן פירעונו של השיק הודיעה הנתבעת לתובע כי סכום השיק נרשם בטעות. לא ניתן לקבל טענה זו.
8. כידוע:

"שטר שנכתב הוא בבחינת שווה-כסף ועושהו חייב לפרוע אותו, ואם יש לו טענות על המוכר, יבוא הוא ויגיש תביעה נגדו. והדברים אמורים, קל וחומר, בשיק שהוא מיועד לשמש אמצעי תשלום, שדרכו של אדם לגשת מיד, לאחר נטילתו, לבנק ולגבותו" (המ' 645/62 מאירמן נ' נבון בע"מ, חברה לבנין והנדסה אזרחית, פ"ד יז 996, 998 (1963). וראו גם יואל זוסמן דיני שטרות (מהדורה ששית, 1983) 7).

1. את כוונתה של הגב' סיבולקביץ יש לבחון במועד מסירת השיק לידי התובע. הגב' סיבולקביץ נשאלה בעניין זה והעידה כך:

"ש. מגיע אליך התובע... ואומר לך ארז [מר ברנרד] הסכים שתשני את התאריך ואת חותמת לו נכון?

ת. כן.

ש. למה נתת לו את השיק.

ת. הוא היה בחוץ עם ארז זמן רב, אני הייתי במשרד עם קליינטים אחרים, ולא הייתי פנויה לגמרי ומרוכזת בגלל שהייתי עם דברים אחרים, הוא נכנס בין הקליינטים כשראה רגע הפוגה, ואמר לי ארז ביקש שתחליפי לי את התאריך תשני את התאריך.

ש. אז שינית את התאריך ונתת לו חזרה.

ת. כן. אני חייבת להגיד שהיה לי מוזר שהשיק אצלו" (עמ' 16, ש' 12-22 לפרוטוקול).

1. מן האמור עולה כי גב' סיבולקביץ חתמה על השיק ומסרה אותו לתובע, וכי רק בסמוך לאחר מכן גילתה שעשתה טעות, או אז פנתה מיד לתובע, העמידה אותו על כך וביקשה לתקן את הסכום שנרשם. בכך, אין כדי לסתור את חזקת המסירה. לעניין זה כבר נפסק כי:

"אין מושך יכול להתחמק מחבותו השטרית בשל כך שחתם על השטר ברשלנות או בקלות דעת, שכן אדם שחותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב" (ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד(1) 341, 348 (1990)).

1. אשר על כן, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי בעת מסירת השיק לתובע, לא היה בכוונתה להעביר את החזקה לידיו, זאת להבדיל משלב מאוחר יותר. ככל שהיו לגב' סיבולקביץ תהיות לגבי הסכום הרשום על-גבי השיק, צריכה היתה לבררן עם מר ברנרד לפני מסירת השיק לידי התובע.
2. בשולי הדברים, לא ניתן להימנע מלהידרש בתמצית לעסקת היסוד שבין הצדדים, העומדת ברקע חילוקי הדעות ביניהם. בעניין זה, הוכח כי הסכום השנוי במחלוקת (1,400 ש"ח), אותו ביקשה הנתבעת להפחית מן הסכום שנרשם על השיק, היה בגובה העסקה כולה עם הלקוח, ולא בגובה העמלה אותה אמור היה התובע לקבל בגין עסקה זו. כן הוברר כי הנתבעת הוסיפה לעבוד עם הלקוח מספר חודשים לאחר ניתוק יחסיה עם התובע (עד דצמבר 2008); כי לא שולמו לתובע עמלות בגין חודשים אלה (עמ' 13, ש' 1-8 לפרוטוקול הדיון); וכי בסופו של דבר (הגם שלאחר הפעלת אמצעי גבייה) שילם הלקוח לנתבעת את מלוא חובו. מן האמור עולה כי ממילא התובע זכאי לקבל את הסכום אותו ביקשה הנתבעת לנכות מן השיק.
3. אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הליכי ההוצאה לפועל ישופעלו. הנתבעים ישאו בהוצאות ההליך שבפני בסך של 1,500 ש"ח.

ניתן היום, ח' אדר ב תשע"ד, 10 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.