בפני | כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ | ||
המבקשים | 1.שרון דגודגה 2.מירב דגודגה | ||
נגד | |||
המשיבה | 1.אסתר שאשא ע"י ב"כ ואפוטרופוס לדין עו"ד יעקב נחום |
פסק דין |
מבוא
כמו כן, מבוקש להצהיר כי המוכרת הפרה את ההסכם; כי עקב הפרות אלו זכאים המבקשים לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בסך 71,000 ₪; כי המבקשים זכאים לקזז מסכום הפיצוי המוסכם את יתרת התמורה אשר טרם שולמה על ידם; וכי הם זכאים להירשם כבעלי הדירה באופן שבא כוחם ימונה ככונס על זכויות המשיבה בדירה לצורך העברת הזכויות.
השתלשלות ההליך המשפטי בתמצית :
ביום 1.11.09 הגישה המשיבה בקשת רשות להגן, הנתמכת בתצהירה.
בדיון שהתקיים ביום 9.2.10, נמחקה התביעה בהסכמה לאחר שהובהר כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.
התובענה נמחקה לאחר שהצדדים ניהלו מספר ישיבות גישור שלא הניבו תוצאות.
המשיבה לא הגישה תשובה לתובענה. תחת זאת, הגישה מסמך רפואי, ולאחר מכן חוות דעת רפואית, מאת ד"ר חרמון, פסיכיאטר מטעמה, מהם עולה כי המשיבה סובלת מבעיות נפשיות ומצויה במצב פסיכוטי.
לדיון שהתקיים ביום 17.6.10 המשיבה לא התייצבה, ובא כוחה, עו"ד יעקב נחום, מונה כאפוטרופוס לדין למשיבה.
בהמשך, ובהסכמת הצדדים, מונה פרופ' קוטלר, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחה"), על מנת שיחווה דעתו בדבר מצבה הרפואי הנפשי של המשיבה, בעת החתימה על הסכם המכר ובהווה.
ביום 24.4.12 נחקר המומחה על חוות דעתו בבית המשפט, ולא שינה ממסקנותיו.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
"במעמד חתימת ההסכם סך 100,000 ₪ בתאריך 27.2.08.
ביום 7.4.08 עוד סך 90,000 ₪.
ביום 28.4.08 עוד סך של 50,000 ₪.
ביום 11.5.08 עוד סך של 50,000 ₪.
ביום 21.5.08 עוד סך של 5,000 ₪.
ביום 3.6.08 עוד סך של 244,348 ₪.
ביום 24.6.08 סך של 40,000 ₪.
ביום 2.7.08 סך של 33,000 ₪.
ביום 19.1.09 סך של 50,000 ₪.
סך הכל 662,348 ₪ מתוך 715,000 ₪".
[הודעת הצדדים, עמ' 10-11 לפרוטוקול 3.4.12].
בחלקו הראשון נכתב: "אני החתום מטה מתחייב בתוך שלושים יום מחתימה על מסמך זה לתת לגב' אסתר שאשא סכום נוסף של 35,000 ₪ שלושים וחמש אלף ₪ במזומן. סכום זה אינו חלק מהתשלומים שיש לשלם בגין מכירת הדירה בסך 710,000 ₪. מסירת הדירה רק לאחר תשלום של 35,000 ₪ נוספים.". על החתום שרון דגדוגה ואסתר שאשא (המבקש 1 והמשיבה).
ובחלקו השני של ההסכם: "אני שרון דגדוגה מסכים כי אסתר שאשא תישאר לגור בדירה גם לאחר תשלום מלוא התמורה ועד ליום 1.11.08". על החתום שרון דגדוגה. חתימתו אומתה ע"י עו"ד מרדכי סאסי, אשר ייצג את המשיבה בכל הנוגע להסכם.
(נספח ו'1 לתובענה).
(נספח ו'2 לתובענה).
המשיבה לא פינתה את הדירה ביום 1.4.09 ולא מסרה החזקה לידי המבקשים, ולמעשה מתגוררת בדירה עד היום.
טענות הצדדים:
המשיבה ניצלה את טוב ליבם של המבקשים והתעמרה בהם, ובין היתר, לא איפשרה לשמאי מטעם הבנק להיכנס לדירה, סירבה לחתום על מסמכי המשכנתא וסירבה לפנות את הדירה במועד בו התחייבה. המשיבה הוסיפה והתנתה את פינוי הדירה על ידה בתשלום סכומים נכבדים מעבר לתמורה המוסכמת ובניגוד לקבוע בהסכם.
בהקשר זה, טוענת המשיבה, כי המומחה נמנע מלחוות דעתו באשר למצבה הנפשי בעת החתימה על ההסכם, על אף שנדרש לכך. למחדל זה, שנבע מחוסר יכולתו להעריך את מצבה דאז, משמעות רבה, לבחינת השאלה האם המדובר בחוזה שהופר או בחוזה בטל מעיקרו.
דיון והכרעה:
א. כשרותה המשפטית של המשיבה:
ברי כי מינוי אפוטרופוס לדין אינו שולל או מגביל את הכשרות המשפטית.
תקנה 130 (ג) לתסד"א קובעת כדלקמן:
"(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:
(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;
(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה."
הסכמת הצדדים על מינוי המומחה קיבלה תוקף של החלטה ומשכך, ויתרו הצדדים על הגשת חוות דעת אחרות.
לפיכך, יש לראות בחוות הדעת ובמסמכים הרפואיים שנערכו ע"י ד"ר חרמון והוגשו על ידי המשיבה, מעת לעת, כאילו לא הוגשו כראיה, ולא ניתן להסתמך עליהם.
לכן, טענות המשיבה הנסמכות על מסמכים אלה, דינן להידחות.
"מסקנותיי הן איפוא, שהנבדקת אינה סובלת ממחלה פסיכוטית פעילה הפוגמת ביכולת השיפוט שלה וביכולת הבחנתה בין טוב ורע". (עמ' 4 לחוות הדעת).
עוד ציין המומחה:-
"התרשמתי כי הנבדקת מבינה לאשורה את משמעות הבדיקה ואת טיב התסבוכת המשפטית אליה נקלעה".
יחד עם זאת, המומחה הוסיף וציין:
"ראוי שתעמוד לנגד בית המשפט הנכבד העובדה שגם אם אין מדובר בהפרעה פסיכוטית חד משמעית הפוגמת בשיפוטה וביכולתה להבין את התהליך המשפטי, הרי שבכל זאת מדובר בנבדקת אשר גדלה בסביבה דלת גירויים, השכלתה הבסיסית קלושה, אשר פיתחה אישיות בעלת רמת ארגון נמוכה וצרכי תלות בולטים בסביבה. כמו כן, הנבדקת הינה נוחה להשפעה ונוטה לדיכאון." (עמ' 5 לחוות הדעת).
על כן, ציין המומחה בחוות דעתו כי:- " לא ניתן לשלול כי הפניות למערכת הפסיכיאטרית נעשו, לפחות בחלקן, על מנת לחפש מוצא מהמבוי המשפטי הסתום אליו נקלעה".
(ראה גם עדות המומחה בעמ' 16-17 ו-19 לפרוטוקול 24.4.12).
ואולם, בניגוד לטענת ב"כ המשיבה, המומחה לא קבע כי המשיבה אינה מסוגלת להתייצב לדיון או כי התייצבותה הייתה מרעה את מצבה.
זאת ועוד, המשיבה נהגה באופן סלקטיבי במהלך ניהול ההליך. היא התייצבה בפני המומחה כשזומנה על ידו והתייצבה לצורך ביצוע האבחון הפסיכו דיאגנוסטי. עם זאת, בחרה שלא להתייצב לאף דיון בבית המשפט.
אילו הייתה המשיבה מתייצבת לדיון, היה מתאפשר לבית המשפט להתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי. בחירתה של המשיבה שלא להתייצב פועלת לחובתה, ויש להחיל עליה את ההלכות החלות על אי הבאת עדות ו/או ראיה רלבנטיים.
מנגד עומדת עדותו של המבקש 1 (הגר בשכנות למשיבה) בדבר התנהלותה היומיומית של המשיבה, אשר לא נסתרה ולא הופרכה: "כל יום ראיתי אותה הולכת לעבודה, למספרה, למכולת. אני רואה אותה חוזרת מהעבודה. לא נראה לי שזה הגיוני להגיד שהיא לא בסדר בראש." (עמ' 12 לפרוטוקול 3.4.12 שורות 9-11).
לשאלת ב"כ המבקשים, אישר המומחה, כי "בהיעדר תיעוד, ההנחה הסבירה היא שלא היה שינוי ביחס למצב היום". (עמ' 20 לפרוטוקול 24.4.12 שורות 2-4).
המשיבה ציינה בפני המומחה כי פנתה לראשונה לטיפול נפשי לפני כעשור (עמ' 2 לחוות הדעת), אך טענתה זו לא נתמכה במסמכים כלשהם, ואף לא צויין באיזו מסגרת ובאיזה היקף ניתן לה הטיפול הנפשי.
נטל ההוכחה והצגת התיעוד הרפואי, ככל שקיים, מוטל על המשיבה, אשר לא עמדה בנטל זה.
ככל שסבלה המשיבה מבעיות נפשיות בעת חתימתה על ההסכם, ניתן היה לצפות כי יימצא תיעוד רפואי לכך, אשר בהיעדרו, יש לקבוע כי המשיבה לא סבלה מבעיות נפשיות ולכל היותר, היה מצבה הנפשי כפי שהוא היום.
כמו כן, המשיבה הגישה ביום 25.10.09 תצהיר בתמיכה לבקשת רשות להתגונן מטעמה. מבלי להיכנס לתוכנו של התצהיר, ניתן להיווכח כי התצהיר האוחז בארבעה עמודים מציג טענות עובדתיות ומשפטיות מפורטות, ארוכות ומורכבות, מבלי להזכיר דבר וחצי דבר ביחס למצבה הנפשי.
המשיבה אף השתתפה במספר ישיבות גישור, במסגרת ההליך בבית משפט השלום בתל אביב. ביום 23.4.10, כחצי שנה לאחר שהוגש תצהירה הנ"ל, ולאחר שהליכי הגישור לא צלחו, הוגשה התובענה שבפני. רק אז (בתחילת חודש מאי 2010) פנתה המשיבה לקבלת טיפול נפשי, והעלתה טיעון זה.
יוסף כי בעת המו"מ וההתקשרות החוזית עם המבקשים, המשיבה הייתה מלווה ע"י אחיה ועל ידי בא כוחה, שדאגו לה, סייעו לה ושמרו על זכויותיה. אי זימונו של בא כוחה לעדות פועלת כנגדה.
קשה שלא להתרשם מההשתלשלות הנ"ל כי טענותיה של המשיבה קמו לה רק לאחר הגשת התובענה שבפני ולצורך התובענה. נראה כי לכשהבינה המשיבה כי סיכוייה בתביעה אינם טובים, שינתה את טעמיה והעלתה טענות למצב נפשי.
לאור כל המפורט, יש לדחות את טענת המשיבה כי ההסכם בטל מעיקרו בשל מצבה הנפשי כפי שהיה במועד חתימת ההסכם וכפי שהוא היום.
ב. הפרת ההסכם, על ידי מי?
ב"כ המשיבה חקר נגדית את המבקש 1 וויתר על חקירת המבקשת 2.
עדותו של המבקש 1 הייתה מהימנה. האמור בתצהירו לא נסתר ולא הופרך.
ב"כ המבקשים בחר שלא לחקור את אחי המשיבה חקירה נגדית וכל שמונח בפני הוא תצהיר עדותו הראשית הלקוני והתמציתי (עמ' 21 לפרוטוקול 24.4.12 ש' 14).
בסעיף 4 לתצהירו הצהיר כי "לפני כארבע שנים (בתחילת שנת 2008) ראיתי לנכון לסייע לאחותי – המשיבה ככל יכולתי בהליכי מכירת דירתה ועשיתי זאת בזמנים שיכולתי" ובסעיף 5 "לאחר חתימתה של אחותי על העסקה, ניסיתי לסייע לה ככל יכולתי ביחס לחוזה שחתמה". מעבר לכך לא הוסיף האח ולא פירט אודות נסיבות הליכי מכירת הדירה או לעניין הסיוע שנתן למשיבה לאחר החתימה על ההסכם.
אף לעניין ההסכם הנוסף שפורט לעיל, עליו חתום האח, בחר לשתוק.
כל זאת, על אף שמעדותם של המבקשים עולה כי אחי המשיבה היה הרוח החיה בהליכי המכר. המבקשים העידו, ועדותם זו לא נסתרה ולא הופרכה, כי "לאורך כל הדרך, הייתה המשיבה מלווה ע"י אחיה – מר חיים שאשא (להלן: "אחי המשיבה"), אשר אף קיבל בשמה כספים ואף אישר זאת בחתימתו" (סעיף 20 לתצהיר המבקשים).
המבקש 1 אף הוסיף בחקירתו הנגדית כי:- "אחיה מתחילת הדרך ליווה אותה בכל דבר. מהמו"מ של הדירה, היה איתה בחתימת החוזה. ליווה בכל קטע וקטע של תשלום. זה לא עורר אצלי שום בעיה. מדובר באישה ערירית ולגיטימי שהוא עוזר לה בעיני". (עמ' 12 לפרוטוקול 3.4.12 שורות 21-23).
בבקשה שהוגשה על ידי המבקשים לאחר הגשת סיכומי המשיבה, ביקשו המבקשים למחוק סעיפים אלו מסיכומי המשיבה אשר מושתתים, לטענתם, על טענות עובדתיות שלא הוכחו.
הגם שיש ממש בטענה זו של המבקשים, לא ניתן לקבלה בנקודה זו. הטענה מושתתת על עדותם של המבקשים עצמם, אשר אינם חולקים כי לא שילמו למשיבה את מלוא התמורה, אלא שלטענתם הדבר נבע מסירובה של המשיבה לפנות את הדירה והיות התשלום האחרון מותנה במסירת החזקה.
בהתאם לסעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המועד לקיום החיוב השלוב נדחה, כל עוד הצד האחר אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו.
על חיובים שלובים נאמר בספרה של גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, בע"מ 457 כדלקמן:-
"בחוזה שחיוביו שלובים זה בזה אין צד אחד חייב לקיים את חיוביו קודם שהצד האחר יהא נכון לקיים את חיוביו שלו...
כאשר צד אחד אינו נכון לקיים את חיובו נדחה מועד קיומו של החיוב המקביל על ידי הצד האחר. ומנגד, די בנכונותו של צד אחד לקיים את חיובו כדי שאי קיום החיוב השלוב על ידי הצד האחר ייחשב כהפרה".
המבקשים אף הסכימו להוסיף סך של 5,000 ₪ לתמורה, ולדחות את מועד פינוי הדירה, והכל, כפי שהעידו, "במטרה לקדם את ביצוע ההסכם" (סעיף 3 לתצהיר המבקשים).
מנגד העידו המבקשים ועדותם לא נסתרה ולא הופרכה, כי המשיבה, דחתה שוב ושוב את מועד מסירת החזקה בדירה, סירבה לפנות את הדירה, הקשתה על המבקשים ועשתה כל שלאל ידה להתנער מההסכם (סעיפים 5, 13, 18, 19, 38, 44, 46 - 48 לתצהיר המבקשים).
אם לא די בכך, המבקשים כלל לא נחקרו בנושא זה ולא ניתנה להם האפשרות להשיב לטענה, ואף לא הובאו עדים מטעם המשיבה שיסבירו ויתמכו טענה זו.
משגילתה המשיבה דעתה עובר למועד החדש שנקבע למסירת החזקה (1.4.09) כי אין בכוונתה לפנות את הדירה (סעיף 44 לתצהיר המבקשים), היו רשאים המבקשים לדחות את תשלום יתרת התמורה, מכח החיובים שלובים, עד לגילוי נכונות מצד המשיבה לבצע את חיוביה שלה.
לאחר גילוי דעתה של המשיבה כי בכוונתה להפר את חיוביה, פנו המבקשים למשיבה עוד ביום 29.3.09 והתריעו בה לבל תפר את ההסכם.
המשיבה לא השיבה למכתב זה, ולא פינתה את הדירה במועד שנקבע.
מעדות המבקשים ומהתנהלותם, כמו גם מהראיות שהונחו לפני, התרשמתי כי הם היו נכונים כל העת להשלים את חיוביהם כמוסכם וכי המשיבה היא אשר סירבה לקיים את חיוביה.
בנסיבות שפורטו, אין אלא לקבוע כי המשיבה היא שהפרה את ההסכם.
הדבר עולה בבירור מעדותו של המבקש 1:
"אח של אסתר הגיע אלי זה שנוכח באולם. הוא בא אלי לפגישה ואמר שהיא חושבת שמכרה את הדירה בזול. שהיא רוצה למכור אותה כי הציעו לה 1.2 מיליון ₪ והיא רוצה להפר את ההסכם. אני בן אדם שעומד בהסכמים שלו הדירה שלך בוא נוסיף לה עוד 35 אלף ₪ ואמרתי לה שאני לא מוכן. הוא אמר שהוא יתן את ה-30 ואת ה-5 ככה נרגיע אותה תוכל לקבל את הדירה ואמרתי לו בסדר". (עמ' 11 לפרוטוקול 3.4.12 שורות 28-32).
ובהמשך, כשנשאל איך היה מעורב בהסכם שכזה, השיב:-
"כאשר אתה מגיע למצב שאתה צריך לקבל בית ואין לך איפה לגור. כבר שילמת שכירות ומשכנתא ובא אח של האדם שממנו קנית את הבית והוא בא בהצעה לעזור לי על מנת לקבל את הדירה אז לפעמים עושים דברים בלי לחשוב." (עמ' 12 לפרוטוקול 3.4.12 שורות 27-29).
יוצא, איפוא, שהמבקשים הוכיחו כי אחיה של המשיבה עמד לצד אחותו לאורך כל הליך המכר, היה הרוח החיה ופעל מול המבקשים כנציגה של המשיבה. המבקשים מסרו לו כספים עבור המשיבה (נספח י"א לתובענה ועמ' 12 לפרוטוקול 3.4.12 שורה 13) ולא פקפקו בכך שהוא פועל מטעמה (עמ' 12 לפרוטוקול 3.4.12 שורות 21-23). לפיכך, אין זה תמוה בעיני שהמבקשים קיבלו את טענת האח כי ברצונו לעזור להם לקיים את ההסכם.
התרשמות זו עולה מתצהירם של המבקשים ביחס להתנהלותה של המשיבה (שלא הופרכה) חודשים ספורים לאחר חתימת ההסכם, מנסיבות כריתתו של ההסכם עם אחי המשיבה להגדלת התמורה ומעדותו של המבקש לעניין הסכם זה כמפורט לעיל, וכן מדברי אחיה, מר חיים שאשא בבית המשפט, ביום 3.4.12 לפיהם: "זה לא יתכן שדירה של מיליון וחצי ימכור בסכום של 700 אלף ₪" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 23-24).
המשיבה אינה טוענת לתרמית כלשהי ואף לא הציגה חוות דעת שמאי לפיה שווי הדירה במועד המכירה לא שיקף את שווי השוק, באותה עת. יתרה מכך, בסיכומיה המשיבה טענה לנזק של 500,000 ₪ המשקף, לטענתה "נזקים בגין הפרש מחירים בין יכולתה של המשיבה לרכוש דירה, אם המבקשים היו עומדים במועדי התשלומים, לבין מצב מחירי הדירות היום" (סעיף 21 לסיכומי המשיבה), דבר שלא הוכח כלל.
המבקשים הקדימו תשלומים למשיבה כפי בקשתה, ושילמו לה עד ליום 2.7.08 כ-86% מהתמורה הכוללת, וביום 19.1.08 הוסיפו ושילמו כספים עד לכדי כ-93% מהתמורה הכוללת, כך שחלקו הארי של התשלום היה בידי המשיבה.
ככל שהייתה המשיבה מתחייבת בהסכם לרכישת דירה, ברי כי לא הייתה אמורה לשלם את מלוא התמורה מיד עם חתימת החוזה.
המשיבה לא הציגה חוזה ואף לא טיוטת חוזה מהם עולה כי היא התקשרה בהסכם לרכישת דירה חלופית או אף ניהלה מו"מ לרכישת דירה חלופית.
ד. תוצאות ההפרה והסעדים המבוקשים בתובענה זו:
בענייננו, עתרו המבקשים לסעד של אכיפת ההסכם.
לאור קביעתי כי המשיבה היא שהפרה את ההסכם, ומשלא הוצגה בפני מניעה להעניק למבקשים את הסעד המבוקש, יש להעניק להם את הסעד לו הם עותרים.
בסעיף 10 א' להסכם המכר, נקבע, בין היתר, כי מסירת החזקה בנכס מהווה התחייבות יסודית בהסכם. בסעיף 10 ג' להסכם, נקבע:- "צד אשר יפר את ההסכם בהפרה יסודית, ישלם למשנהו, פיצוי קבוע ומוערך מראש בסך שווה ערך ל- 71,000 ₪, וזאת מבלי לגרוע מכל זכות ו/או סעד עפ"י הסכם זה ו/או עפ"י הוראות כל דין."
סבורה אני כי סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם, המשקף 10% מערך התמורה, הינו סביר.
משקבעתי כי המשיבה הפרה את ההסכם באי מסירת החזקה בנכס במועד ולכל המאוחר עד יום 1.4.09, יש לקבוע כי מדובר בהפרה יסודית, המזכה את המבקשים בפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם.
בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים תרופות: "חובות שהצדדים חבים זה לזה על פי חוק זה ניתנים לקיזוז". משכך, אני נעתרת לבקשת המבקשים ומצהירה כי הם זכאים לקזז את יתרת התמורה שטרם שולמה על ידם, מסכום הפיצוי המוסכם בו חייבת המשיבה.
ה. התוצאה
לשם כך, הנני ממנה את בא כוחם של המבקשים, עו"ד ינון שי, ככונס נכסים על הדירה ברח' שמעוני 4/3 רמת גן, הידועה כגוש 6142 חלקה 226 תת חלקה 3, לצורך העברת החזקה בדירה למבקשים ולצורך ביצוע העברת זכויות בדירה על שמם של המבקשים.
כונס הנכסים יהיה רשאי לחתום על כל מסמך ולקבל את כל האישורים הנדרשים בשם המשיבה לצורך העברת הזכויות בדירה על שם המבקשים.
בקביעת סכום זה התחשבתי בעלויות שנגרמו למבקשים בתשלום מחצית שכר המומחים, תשלום האגרה והתנהלותה של המשיבה בהליך זה שגרמה להתמשכות הדיונים, מחד ובאיחור בהגשת סיכומים והגשת תביעה לערכאה נעדרת סמכות עניינית מצד המבקשים, מאידך.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
06/09/2011 | הוראה למשיב 1 להגיש חוות דעת | הילה גרסטל | לא זמין |
25/12/2011 | החלטה על בקשה של משיב 2 כללית, לרבות הודעה בקשה למתן הנחיות ו/או החלטה 25/12/11 | הילה גרסטל | לא זמין |
19/04/2012 | החלטה על בקשה של מבקש 1 כללית, לרבות הודעה הודעה 19/04/12 | עירית וינברג-נוטוביץ | לא זמין |
01/07/2012 | החלטה מתאריך 01/07/12 שניתנה ע"י עירית וינברג-נוטוביץ | עירית וינברג-נוטוביץ | לא זמין |
04/09/2012 | החלטה על בקשה של מבקש 1 כללית, לרבות הודעה בקשה למחיקת כתב סיכומים מטעם המשיבה 04/09/12 | עירית וינברג-נוטוביץ | צפייה |
13/01/2013 | הוראה למשיב 1 להגיש החלטה מהעליון | עירית וינברג-נוטוביץ | צפייה |
11/03/2013 | החלטה על בקשה של מבקש 1 עיכוב ביצוע / התליית הליכים 11/03/13 | עירית וינברג-נוטוביץ | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מבקש 1 | שרון דגודגה | ינון שי |
מבקש 2 | מירב דגודגה | ינון שי |
משיב 1 | אסתר שאשא | משה מנור, דוד מצסה, יעקב נחום |
משיב 2 | עו"ד יעקב נחום (אפוטרופוס לדין) | |
מבקש 1 | עו"ד יעקב נחום | |
מבקש 1 | עו"ד יעקב נחום | |
מבקש 1 | יעקב נחום |