התאונה והתביעות

1. בתאריך 28.8.2008, בשעת חשיכה, אירעה תאונת דרכים בצומת הכניסה למושב חגור בכביש 444 [להלן: "התאונה"].

2. כתוצאה מהתאונה ניזוקו רכב המבוטח על ידי התובעת בו נהג מר רפאל רונלי [להלן: "רונלי"] ורכב נוסף המבוטח על ידי הנתבעת 2 ובו נהגה הנתבעת 1.

3. התובעת הגישה תביעתה להשבת התשלומים אשר שילמה למבוטחה ועלויות שמאי וחוקר שנגרמו לה בסך כולל של 61,386 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

4. הנתבעת 2 הגישה תביעה שכנגד בסכום של 73,936 ₪.

טענות הצדדים

5. התובעת טוענת כי רונלי עמד בצומת בטרם פנה שמאלה למושב חגור והמתין עד שהאור ברמזור יתחלף לירוק.

עם הופעת אור ירוק, החל בנסיעה ובעת שהיה תוך כדי חציית הצומת, הנתבעת 1 חצתה את הצומת באור אדום ופגעה בו בעוצמה רבה, המעידה על כך שנסעה במהירות גבוהה.

6. הנתבעים טוענים כי הנתבעת 1 חצתה את הצומת באור ירוק ואילו רונלי היה זה אשר נכנס לצומת באור אדום ופגע ברכבה.

הראיות שהובאו

7. מטעם התובעת העיד מר רונלי וכן מר יצחק ג'ובני, בוחן תנועה, אשר נתן חוות דעת התומכת בגרסת התובעת כי רונלי נכנס לצומת באור ירוק.

מטעם הנתבעות העידה הנתבעת 1.

כמו כן, הוגשו מסמכים המעידים על הנזקים שנגרמו לרכבים ההודעות שנמסרו לחברות הביטוח ולמשטרה.

העובדות שהתבררו

8. רונלי העיד כי:

"באתי מאיזה כביש כפ"ס לחגור, אני גר במושב חגור, היה רמזור, היה אדום ועצרתי, חיכיתי, נהיה לי ירוק, התחלתי לנסוע 2 מ' והגיע אוטו במהירות כזאת והעיף אותי – זה מה שהיה." [עמ' 7 שורות 21-22].

וכן:

"ש. מתי אתה רואה פעם ראשונה את הרכב של הנהגת ממול

ת. אחרי שקיבלתי מכה ראיתי, רק כשעפתי. לא ראיתי את האוטו של הנהגת לפני כן." [עמ' 7 שורות 26-27].

הסיבה לכך שלא ראה את רכב הנתבעת 1 מתקרב לצומת התבררה בהמשך עדותו:

"ש.ב. כשהתחלת בפנייה, נכנסת לצומת, לא הסתכלת אם בא אוטו ממול

ת. לא ראיתי, לא הסתכלתי.

ש.ב. לאן הסתכלת

ת. לצד שמאל, לצד שלי, יש לי רמזור ירוק, נדלק לי רמזור והתחלתי לנסוע 2 מ'

ש.ב. לא הסתכלת אם בא אוטו ממול

ת. לא."

[עמ' 8 שורה 30 עד עמוד 9 שורה 3].

9. אף הנתבעת 1 העידה כי חצתה את הצומת באור ירוק וכך העידה:

"ש. ספרי איך קרתה התאונה?

ת. חזרתי מירושלים הביתה לקדומים, מצומת קסם לכיוון כפ"ס, אני נסעתי ישר, רמזור ירוק, הוא נכנס בי. הוא הגיע משמאל.

ש. מאיזה כיוון הוא הגיע, מה הוא ביצע?

ת. הוא פנה לכיוון חגור שמאלה, אני נסעתי ישר ברמזור ירוק, שדה ראיה פתוח, הוא לא הבהב, גם כשהתקרבתי היה רמזור ירוק. כשראיתי את המכונית שהגיעה בלמתי."

[עמ' 12 שורות 10-15].

גם הנתבעת 1 לא הבחינה ברונלי בטרם חצה את הצומת, למרות שרכבו היה בכיוון הנגדי אליה כשאורות הדרך פועלים.

"ש. את ראית אותו לפני התאונה?

ת. לא. "

[עמ' 12 שורות 18-19].

ובהמשך:

"ש. באיזה מהירות את מתקרבת לצומת?

ת. קצת פחות מ- 80 קמ"ש.

ש. מהצומת לכיוון צפון, מהכיוון שהוא בא, כמה שדה ראיה היה לך?

ת. היה.

ש. ואת לא רואה אורות מתקרבים?

ת. אני לא מבינה את השאלה. היה לי רמזור ירוק. זה היה בשנת 2008, אני לא יכולה לומר אם היו רכבים נוסעים בכביש ליד. "

[מעמ' 12 שורה 25 ועד עמ' 13 שורה 2].

10. מן האמור לעיל עולה כי שני הנהגים נכנסו לצומת בחוסר זהירות ומבלי שהבחינו האחד בשני, הואיל ולא טרחו להביט סביבם בטרם החציה.

11. הואיל ושני הנהגים טוענים כי האור ברמזור בכיוון נסיעתם היה ירוק, התובעת הביאה לעדות את מר ג'ובני, בוחן התנועה, אשר ניסה לסייע בהבנת דרך פעולת הרמזורים והסקת מסקנות כתוצאה מכך.

מר ג'ובני הסביר את מנגנון פעולת הרמזורים כך:

"...במופע 3 של כיוון נסיעת נהגת המאזדה יש אור ירוק בין 9 ל-25 שניות כאשר גם ה-25 שניות האלה יכול להיות ארוך מאוד, זה תלוי במצב התנועה באותו רגע בצומת. יש גלאים שבודקים כל הזמן הימצאות כלי רכב במסלול נסיעת נהגת ה מאזדה, הגלאים האלה, 3 טבלאות מצויות על הכביש עד לאורך של 60 מ' מקו העצירה כאשר המנגנון בודק שאם אין כלי רכב בזמן הזה הוא נותן הבהוב ירוק ומסיים הירוק. ואז, אם אכן עמד נהג הפולקסווגן ממול והמתין על הגלאי, הוא יקבל ירוק אחרי המאזדה. הפולקסווגן יקבל ירוק 6 שניות מינימום." [עמ' 4 שורות 4-9].

לגבי האפשרות שבה שני הרכבים טרם הגיעו לצומת:

"ש.ב. היא היתה ב-70 מ' והחיישנים לא יודעים שהיא קיימת, הפולקסווגן עוד לא הגיעה – במצב זה הרמזורים עומדים לפי תכנית הבסיס

ת. כן, כשבמצב זה שאין פולקסווגן היא תקבל ירוק כל הזמן." [עמ' 4 שורות 29-31].

ולגבי האפשרות שבה הנתבעת 1 טרם הגיעה לקרבת הצומת ואילו רונלי ממתין בצומת:

"ש.ב. המאזדה עוד לא הגיעה, הפולקסווגן כן הגיע

ת. הוא יעמוד לפחות 6 שניות עד שהוא יקצר למאזדה, כיוון שהמנגנון בודק

ש.ב. כמה זמן לוקח למאזדה לעבור את אותם 70 מ' עד הרמזור

ת. במהירות של 80 קמ"ש, כ-3 שניות

ש.ב. כלומר יכול להיות מצב שהפולקסווגן נעמד, המאזדה מגיעה ועדיין עומדת בירוק

ת. ודאי שהיא יכולה לעבור בירוק, זה תלוי בתזמון של נהג הפולקסווגן. הוא צריך להמתין לפחות 6 שניות כדי שהמגנון יבדוק ויחליט מה הוא עושה." [עמ' 5 שורות 3-9].

ולאחר שנלקח בחשבון הזמן שלוקח לרמזור בכיוון נסיעת הנתבעת 1 להבהב ולהתחלף לירוק:

"ש.ב. נגיד ואין מאזדה, יש ירוק מכיוון המאזדה ומגיע פולקסווגן ונעמד, 6 שניות עוברות ועובר אותר ומקצר ויש עוד 5 שניות, כלומר 11 שניות מהרגע שהפולקסווגן נעמד ועד שיש אדום למאזדה וירוק לפולקסווגן

ת. כן

ש.ב. כמה מרחק יכולה לעבור המאזדה ב-11 שניות

ת. 11 שניות כפול 22 מ' בשניה, לפי 80 קמ"ש, זה 240 מ'. לטעמי, נהגת המאזדה רחוקה מהצומת, מעבר לגלאי ההערכה, היא רואה מרחוק הבהוב ירוק, ככה זה עובד בתאונות, היא מנסה להאיץ כדי לבצע מחטף רמזור ולהספיק את הרמזור ועד שהיא מגיעה זה לא מספיק לה והוא נכנס" [עמ' 5 שורות 16-23].

12. על פי הערכתו של מר ג'ובני, הנתבעת 1 הבחינה ברמזור המהבהב וניסתה להספיק ולחצות את הצומת תוך כדי האצה בטרם יתחלף לאדום. הערכה זו אינה מבוססת על ראיה או עדות כלשהי.

13. בהמשך עדותו, התברר כי הערכה זו אינה אפשרית במציאות כיוון שעל מנת שתקרה התאונה, על הנתבעת 1 היה לחצות את הצומת 5 שניות לאחר שהרמזור בכיוון נסיעתה היה אדום. [עמ' 6 שורה 3].

כלומר לשיטתו –

"ש.ב. 100 מ' לפני הצומת כבר היה אדום

ת. כן" [עמ' 6 שורות 6-7].

ועל מנת לבלום במהירות 80 קמ"ש נדרשים 63 מר' בלבד. [עמ' 6 שורה 10]

14. לפיכך, לאור העובדה שלנתבעת 1 היה פרק זמן ארוך מאד לבלום בטרם הגיעה לצומת, שינה המומחה את הערכתו לסיבת התאונה:

"ש.ב. כלומר היתה יכולה להספיק לבלום 40 מ' לפני הצומת

ת. כן, זו תגובה מאוחרת של הנהגת, לטעמי. " [עמ' 6 שורות 11-12].

15. מסקנתי מעדותו של המומחה היא כי אין מקום ליתן להערכותיו ומסקנותיו כל משקל ראייתי. חישוב זמני מופע הרמזורים אל מול מהירות הנסיעה של הנתבעת 1 אינו מאפשר התרחשות התאונה במצב בו רונלי עומד ברמזור באור אדום וממתין עד שהרמזור יתחלף לירוק.

16. האפשרות הסבירה היחידה להתרחשות התאונה במהירות בה נסעה הנתבעת 1 [80 קמ"ש], היא כשרונלי נכנס לצומת בנסיעה רציפה מבלי להתחשב ברמזור האדום לפניה שמאלה, או מתוך בלבול עם המזור הירוק לנתיבים הממשיכים ישר.

17. זו גם הסיבה שהנתבעת 1 לא הבחינה בו עומד בצומת בזמן שהתקרבה שהתקרבה וזו גם הסיבה שרונלי לא הבחין בנתבעת 1 מתקרבת לצומת, מעבר לעובדה שלא טרח כלל להביט.

המסקנה

18. מסקנתי מן האמור לעיל היא כי התאונה התרחשה עקב כניסתו של רונלי לצומת בנסיעה רציפה בעת שברמזור בכיוון נסיעתו הופיע אור אדום. רונלי עשה זאת אף מבלי שבדק האם מגיע רכב מהכיוון הנגדי.

לפיכך, רונלי הוא הגורם לתאונה.

19. אולם לטעמי יש לייחס גם לנתבעת 1 אחריות מסויימת עקב העובדה שנכנסה לצומת בנסיעה רצופה ומהירה, מבלי שהאטה את נסיעתה ומבלי שבדקה האם רכב כלשהו מתקרב לצומת.

בתשובה לשאלה ישירה בחקירה נגדית השיבה כי:

"ש. אז לא האטת לפני שהגעת לצומת?

ת. אני תמיד מאטה, הרמזור היה ירוק והכביש היה פנוי."

[עמ' 14 שורות 7-8].

הנתבעת 1 אף לא טענה כי במקרה זה האטה את מהירות נסיעתה.

20. בנסיבות העניין אני סבור כי יש לייחס לנתבעת 1 אשם תורם בשיעור של 15%.

התוצאה

21. התוצאה היא כי התביעה נדחית ואילו התביעה שכנגד מתקבלת תוך הפחתת הסכום אותו יש לחייב את הנתבעת שכנגד בשיעור האשם התורם של הנתבעת 1.

22. הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד 62,846 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום בפועל.

23. כמו כן, התובעת והנתבעת שכנגד תשלם לנתבעות ולתובעת שכנגד הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 22,000 ₪ [כולל מע"מ]. חיובים אלה הם בגין התביעה שנדחתה וכן בגין התביעה שכנגד.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ה, 14 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.