רקע כללי וטענות הצדדים.

1. לפניי תביעה כספית שבגדרה התובע, שהינו עו"ד במקצועו, עתר לחייב את הנתבע, לקוחו, בתשלום סך של 115,000 בגין שכ"ט.
2. בשנת 2004 בזמן שהנתבע נטל חלק בפעילות מבצעית במסגרת שירותו הצבאי, הוא נורה בראשו כן נפל מגובה רב , דבר שגרם לנתבע לחבלות פיזיות ונפשיות קשות. הנתבע פנה לקצין התגמולים שהכיר בחבלתו, כן הוא נבדק ע"י ועדה רפואית שקבעה לו תחילה נכות זמנית בשיעור של 35%. בשלב זה נוצר קשר בין הצדדים, והוסכם כי התובע ייצג את הנתבע בתביעתו למיצוי זכויותיו בשל חבלתו המתוארת לעיל בהתאם לחוק הנכים תגמולים ושיקום.
3. הצדדים נפגשו ביום 8.8.05, באותו היום התובע מילא בכתב ידו טופס הסכם שכ"ט עליו חתמו שני הצדדים (להלן: ההסכם הראשון). יצויין שבהסכם זה עיינתי וניסיתי רבות לפענח את הכתוב אך ללא הצלחה. על תוכנו הנטען הצלחתי לעמוד אחרי שהתובע נאות להביאו בכתבי טענותיו והקריאו בישיבות שהתקיימו לרבות זו שהתקיימה היום, בזו הלשון: "שכרר הטרחה המוסכם בסך של 15%+מע"מ כפול 5 שנים מכל תקבול או 800 שקלים כולל מע"מ, לכל אחוז ברוטו (לפי הגבוהה)" (עמ' 14, ש' 29-30) .
4. לאחר שהנתבע החל לטפל בתביעת התובע, הצדדים נפגשו ביום 23.3.07, אז התובע רשם וחתם על מסמך אותו מסר לידי אבי הנתבע . לאחר עיון רב ניתן, אם כי בקושי רב, להבין את הכתוב כדלקמן:

"23.3.07 תוספת להסכם שכר טרחה (תיקון)

- מוסכם כי בגין אחוזי נכות צמיתה יעמוד התשלום הקבוע על 500 ₪ (חמש מאות) (כולל) מע"מ, כאשר יתר חלקי ההסכם נותרו על קנם (כך במקור).

-אישור זה ניתן לבקשת הלקוח, ובא במקום ראש הפרק העוסק בנכות צמיתה (במקום 800+מע"מ)".(להלן: ההסכם השני).

1. לימים, נכותו הצמיתה של הנתבע נקבעה בשיעור של 77%. הנתבע הביע הסכמתו לשלם את שכרו של התובע בסך של 38,500 זאת בהתאם להסכם השני. סכום זה מתקבל, כך טוען הנתבע, מהכפלת הסך של 500 ₪, באחוזי הנכות שנקבעו. לחישוב זה התובע הביע התנגדות נחרצת, זאת משום, כך הוא סבור, הוא זכאי לתשלום המתקבל מהכפלת הסך של 500 ₪ באחוזי הנכות ברוטו (120%), היינו בחיבור הנכויות הרפואיות שנקבעו ולא שקלולם.
2. הן הנתבע, אביו ושני אחיו ניסו לבוא בדברים עם התובע לשם סיום מחלוקת זו, אך ללא הועיל. אף יתרה מכך, מר' אמל בדר שהינו חוקר במשטרת ישראל וקרובו של הנתבע, אף הוא נפגש עם התובע והעלה אפשרות לפשרה, לפיה ישולם סך של 45,000 ₪, לה הסכים הנתבע לאחר התלבטות וגם התובע הביע הסכמתו, אלא האחרון חזר בו מהסכמה זו בהמשך וראה להגיש תביעתו זו.
3. עוד חשוב לציין, כי בתביעתו המקורית התובע עתר לחייב את הנתבע בתשלום סך של 60,0000 ₪ (500*120), אם כי בהמשך תיקן את כתב תביעתו וראה לעתור לחיובו של הנתבע לתשלום שכ"ט בסך של 115,000 ₪. סכום זה מתקבל, כך טען התובע, מחישוב השכ"ט לפי החלופה הראשונה הקבועה בהסכם הראשון לפיה הוא זכאי לשכ"ט בשיעור של 15% מכל תקבול שיגיע לידי הנתבע למשך 5 שנים.
4. לאחר מיצוי כל אפשרות לפשרה שמעתי היום את עדי וסיכומי הצדדים. התובע חזר ודרש לחייב את הנתבע בתשלום הסכום הנתבע זאת על סמך ההסכם הראשון, ואילו הנתבע מנגד הסביר כי נכון לשלול זכותו של התובע לקבלת שכ"ט לנוכח התנהגותו הבוטה, האיומים והעלבונות שהטיח בנתבע ואחיו. לחילופין נטען, כי התובע זכאי לכל היותר לתשלום בסך של 500 ₪ כפול נכות בשיעור של 32%, זאת לאחר הפחתת הנכות שנקבעה לנתבע עובר לפנייתו לתובע, מהנכות הסופית. הנתבע גם הוסיף כי היה והתביעה תתקבל הרי אין כל הצדקה בנסיבות לפסוק לטובת התובע הוצאות גם לא הפרשי הצמדה וריבית.

דיון והכרעה

1. הלכה היא מקדמת דנא, כי בכל הנוגע להסכמי שכ"ט עו"ד-לקוח נכון לדקדק עם עו"ד שנסח את ההסכם, זאת גם לנוכח יחסי הכוחות שבין שני צדדים אלה (ע"א 769/86 רובינשטיין נגד זמרן, פ"ד מב(3), 581). ועוד, על עוה"ד בנסחו הסכם שכ"ט להקפיד על הסכם קריא, ברור, פשוט וקוהרנטי, וכי סטייה מכך עלול להטות את הכף לחובתו (רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ' לילי פויכטונג {פורסם במאגרים}). והנה בפנינו מקרה מובהק שבו לא רק שההסכם הראשון אינו פשוט ומובן, אלא אף אינו קריא. במצב דברים זה איני סבור כי יהיה הוגן וצודק לומר כי הנתבע כבול בהסכם זה ואין הוא רשאי לטעון כי לא הבין את תוכנו, לסטות הימנו או להביא ראיות לסתירתו. חזקה זו יכולה לשמש עזר בידי התובע לו ערך הסכם העומד בדרישות הסף שצויינו לעיל, ולא שעה שעסקינן בשרבוטים על גבי טופס, שאך מנסחו או עורכו יבין ויעמוד על תוכנו ואילו לצד האחר לא ניתנה אף לא את ההזדמנות והאפשרות לקרוא עצמאית מסמך זה לפני חתימתו. יודגש כי למסקנה זהה הגיעו בתי המשפט במספר תביעות שהגיש תובע זה נגד לקוחות אחרים בהתבססו על הסכמי שכ"ט, שנרשמו ומולאו בכתב ידו (תא"מ 4327/6 (עכו), פואד חיר נ' סולומון יוספי, ת"א 16603-12-08 פואד חיר, עו"ד נ' מאיר סופר, תא"מ (עכו) 13256-03-09 פואד חיר עו"ד נ' גמאל חיר)
2. יתרה מכך, אני סבור שאין לייחס להסכם הראשון משקל כלשהו גם מהטעם שאני מאמין לנתבע ולאביו שהעידו בפניי כי בזמן עריכת הסכם זה הוסבר להם ע"י התובע כי שכ"ט שקיבל ביטוי בהסכם זה יחושב בסוף הטיפול בהתאם לנכות הצמיתה שתקבע ואשר תצויין בתלושי התגמולים, היינו הנכות המשוקללת, כאשר להסברים אלה הביעו הסכמתם ועל יסודם הנתבע גילה נכונות לחתום. הן הנתבע והן אביו מסרו בפניי כי לא נמסר להם דבר וחצי דבר לעניין חלופת החישוב הראשונה גם לא הוסברה להם המשמעות שהתובע מייחס למילה "ברוטו" בחלופה השניה. לעדים אלה אני מאמין, הם שמסרו את האמת כהוויתה ללא כחל או סרק, זאת בניגוד לעדותו של התובע שהתאפיינה בהתחכמות וניכר היה כי לא דייק בדבריו. כאמור, בזמן חתימת ההסכם הראשון, הוסבר לנתבע ולאביו כי שכ"ט ייגזר ממכפלת הנכות המשוקללת בסכום הבסיס בסך של 800, אולם שעה שבסיס זה שונה בהסכם השני בהסכמת הצדדים לסך של 500 ₪, הרי חישוב הנתבע לשכ"ט המוסכם הוא הנכון ואותו נכון וצודק לאמץ.
3. אמנם מהעדים שהעידו מטעם הנתבע (אבין, אשתו ,שני אחיו והשוטר מר' אמל בדר), עלה כי התובע לא בחל בהשמעת איומים, עלבונות ונהג בגסות שאינה ראויה, אולם עדיין, גם אם עסקינן בהתנהלות שאירעה במציאות, אין הדבר שולל את זכותו של התובע לקבלת שכ"ט בגין ייצוגו לנתבע וכפי שהוסכם ביניהם. כך גם באשר לטענת ההגנה החלופית שלפיה טען הנתבע כי נכון לחשב לפי ההפרש בין הנכות הסופית לזו הזמנית. גם טענה זו דינה דחייה, הרי הוא הנתבע טען כי הוסכם על תשלום שכ"ט בהתאם לנכות הצמיתה המשוקללת שתקבע כאשר אין בהסכם זה, לו טען הנתבע עצמו, כל זכר להפחתה הנטענת.
4. העד אמל בדר מסר בתצהירו ובעדותו בפניי, כי לאחר שהתערב בסכסוך זה, במהלך שנת 2010, ושוחח עם שני הצדדים, שניהם מסרו את הסכמתם לסילוק המחלוקות בתשלום סך של 45,000 ₪. אלא, שחלפה אך יממה אחת ממתן הסכמתו של התובע, והוא ראה לחזור מהסכמה זו ועמד על קבלת מלוא הסכום הנטען על-ידו. גם אם כך היו פני הדברים, איני סבור שנכון לפסוק לתובע את הסך הנ"ל משלושה טעמים. הראשון, באם נאמץ גישת הנתבע והעד אמל, הרי מהסכמה זו חזר בו התובע אשר בכר להגיש תביעה זו וניהול ההליך. השני, ואילו באם תתקבל עמדת התובע בעניין זה, הרי התובע הכחיש מכל וכל קיומה של הסכמה זו, והדגיש כי תשלום סכום זה היה בגדר הצעה מצדו של הנתבע שהעביר העד אמל בדר, ואותה דחה התובע, ותו לאו. היינו כך או כך, הסכם זה באם נכרת הרי הוא בוטל בשלב מאוחר ע"י התובע וללא אף מחאה או התנגדות מטעם הנתבע, או, כפי גרסת התובע, הסכם זה לא התגבש כלל משום שהתובע לא הביע הסכמתו ובכך לא התקיים מפגש רצונות בין שני הצדדים. השלישי, גם אף הסכם זה עדיין שריר וקיים הרי התובע לא טען לאכיפתו או לפסיקת סכום כלשהו על יסוד הסכם זה, ממנו הוא התעלם כליל במסגרת סיכומיו.
5. כידוע, כסף משולם, ככלל, בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית שמשקפים את ערכו האמיתי ודמי השימוש בסכום המוחזר ( ראו, ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' דוד טייק, פ"ד מ(3), 169, עמ' 214). יחד עם זאת, בהמ"ש מוסמך מכוחו של סע' 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 לפטור נתבע מתשלומה של ריבית כולה או מקצתה למקרה: "בעל הדין הזוכה תרם תרומה מהותית להתמשכות היתרה של ההליכים" (ע"א 419/80 הולנדר ושות בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4), 433, עמ' 435, כן ראו, ע"א 391/88 מנהל עיזבון המנוח משה פיטנבוים נ' חיה זלישניק ואח', מו(4), 311, עמ' 315). בנסיבותיו של מקרה זה אני סבור כי טענתו של הנתבע כי אין לפסוק ריבית בדין יסודה. הנתבע לאורך כל הדרך גילה נכונות כנה לתשלום החוב ולסילוק סכסוך זה בהבנה, כפי שהדבר עולה ממכתביו שצורפו לתצהירים וגם עדויות העדים. מנגד התובע התעקש על גבית סכומים מעבר למוסכם, עמד על הגשת התביעה וניהולו של הליך זה עד תום. מכאן האשם הבלעדי בדחית התשלום נעוצה בתובע ובהתנהלותו, דבר שמצדיק שלילת סעד זה מאת התובע. הדבר שונה לעניין פסיקת הצמדה, שמיועדת להעמיד את הסכום על ערכו הריאלי ביום התשלום, הפרשים שנכון לפסוק לטובת התובע.
6. מסקנתי לעניין הריבית אף נכונה באשר לפסיקת הוצאות ושכ"ט. התובע אינו זכאי לפסיקת הוצאות, שעה שניהל הליך מיותר, העלה טענות שכולן ללא יוצא מהכלל נדחו, ודווקא הייתה גרסתו של הנתבע שהתקבלה במלואה. אף יתרה מכך, חסד אני עושה עם התובע משלא חייבתי אותו בתשלום הוצאות ושכ"ט לטובת הנתבע.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 38,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.2.10, המועד בו נקבעה הנכות הצמיתה.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי ריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פס"ד זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ג, 11 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.