1. לפני תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש בנק המזרחי (להלן: "הבנק" או "התובע") נגד ראבי חברה קבלנית בע"מ (להלן: "החברה") בגין חובותיה לבנק ע"ס 1,836,250 ₪, וכן כנגד נתבעים 2-4 אשר חתומים על ערבות ללא הגבלה לחובותיה של החברה כלפי התובע.
2. הנתבעים 1-3 לא הגישו בקשת רשות להתגונן, וכנגד נתבע 2 ניתן פסק דין בהעדר הגנה על מלוא סכום התביעה. עובר להגשת התביעה עוד ביום 3.5.10 הגישה החברה בקשה למתן צו הקפאת הליכים לפי ס' 350 (ב) לחוק החברות, והיא נתונה בהליכי פירוק וכינוס נכסים. לנתבעים 2-3 ניתן לבקשתם צו כינוס נכסים. לפיכך התיק נמשך כנגד נתבע 4 בלבד (להלן: "הנתבע").
3. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, וקיבל רשות להתגונן בשאלה אחת והיא שאלת גובה החוב אותה חב לבנק כערב לחובות החברה היא החייבת העיקרית.
4. הצדדים הגישו תצהירים. התובע הגיש את תצהירו של מר חיים סיטבון, אשר עבד כמנהל תחום עסקים בסניף קרית גת בבנק, והנתבע הגיש תצהיר של עבדל חכים ראבי, אשר כיהן כחשב ומנהל הכספים של החברה.
5. במועד ההוכחות נחקרו העדים מטעם הצדדים, ובסיומו הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

רקע

1. החברה ניהלה חשבון חוזר דביטורי אשר מספרו 033-176000 בסניף הבנק בקרית גת שבמסגרתו הועמדו לה אשראים והלוואות מעת לעת (ההסכם ונספחיו צורפו לכתב התביעה כנספחים א', ב' , ג').
2. הנתבע שהוא בעל עניין בחברה חתם ביום 24.10.07 על כתב ערבות (נספח ד/2 לתצהיר מר סיטבון) לחשבון הבנק שפתחה החברה. הערבות היא ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב החברה כלפי הבנק, וזאת בתנאים המפורטים בכתב הערבות אשר נחתם על ידו.
3. כמפורט בהסכם בין הצדדים התובע יהיה רשאי להעמיד או לחדול מלהעמיד לחברה אשראי ולחייב בהתאם את החשבון. הוסכם כי ההסכם הדביטורי יחול על כל אשראי שיועמד לחברה בחשבון, וכל יתרת חובה בחשבון תישא ריבית בנקאית אשר תיפרע או תצורף לקרן.
4. בנוסף הותנה והוסכם בין הצדדים כי בכל מקרה של הפרת אי אילו מהתחייבויות החברה, ובכלל זה אי פירעון של אחד מהתשלומים החלים עליה במועדו, או בכל מקרה בו יראה לתובע כי נגרעה יכולתה של החברה לקיים את התחייבותה כלפיו או כלפי נושים אחרים, יהא התובע רשאי להעמיד לפירעון מיידי את מלוא חובה של החברה בתוספת ריבית בשיעור המירבי הנהוג אצלו בכל עת.
5. בנוסף הוסכם כי רישומי התובע בספריו מהווים ראיה לקיומם ולנכונותם.
6. עוד ראוי לציין כי בהתאם לתצהיר סיטבון, לאחר מימוש רכבים והקטנת החוב במלוא תמורתם, קטנה יתרת החוב של החברה לבנק ועמדה ביום 18.3.11 על סך 1,716,127 ₪ בלבד.

טענות התובע

1. לטענת התובע, החברה הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפיו, ובכללן לא פרעה את התשלומים החלים עליה במועדם, חרגה ממסגרות האשראי, ואף חדלה מפירעון התשלומים המגיעים ממנה לתובע בגין הלוואות שנטלה. כך, נכון ליום 18.3.11 היה מצוי חשבון החייבת, החברה, ביתרת חובה של עו"ש חח"ד 681,776 ₪, ריבית מצטברת עו"ש חח"ד 17,706 ₪, הלוואות בפיגור לא צמוד 212,539 ₪, ערבויות לא כספיות מט"י (ערבויות בנקאיות) 804,106 ₪ - סה"כ 1,716,127 ₪.
2. התובע דרש מהחברה בכתב ובעל פה לקיים התחייבותה, ברם דרישותיו לא נענו. כן סבר התובע, כי נפגעה יכולתה של החברה לקיים את התחייבותה. אי לכך מימש התובע את הזכות המוקנית לו להעמיד לפירעון מיידי את החוב בחשבון בתוספת ריבית בשיעור המירבי, ודרש מהנתבע לפרוע לאלתר את חובה של החברה, לו ערב בערבות מתמדת בלתי מוגבלת.
3. על אף דרישות חוזרות ונשנות מצד התובע לא שילם הנתבע את חוב החברה. לטענת התובע, במעשיו ובמחדליו הפר הנתבע את התחייבויותיו כלפי התובע על פי כתב הערבות שחתם.
4. לאור כל האמור לעיל, טוען התובע כי הנתבע חייב לשפותו בסכום האמור בכתב התביעה.

טענות הנתבע

1. בראשית דבריו טען הנתבע כי כתב התביעה עוסק בפועל אך ורק בהלוואות, שכן כתב התביעה נעדר כל פירוט באשר לשאר מרכיבי החוב ומקור היווצרותם, הנדרש על פי תקנה 9 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). זאת, פרט לציון סכום כולל של החוב והפניה בסעיף 18 לכתב התביעה לנספח ז', המציין סכומים סופיים. על כן, לדבריו, ראוי להתעלם ממרכיבי חוב אלו.
2. לטענת הנתבע בנוגע להלוואות, הלוואה אחת על סך 1,000,000 ₪ נפרעה במלואה, וחיבור סכום יתרת שתי ההלוואות הנוספות, כפי שפורט בכתב התביעה אינו מגיע לגובה סכום התביעה, וזאת עוד בטרם הופחתו התשלומים ששולמו על חשבון ההלוואות בהתאם ללוח הסילוקין, כך שיתרת החוב בגין ההלוואות אינה מגיעה לסכום התביעה.
3. בכל מקרה ציין הנתבע, כי יתרת החוב בגין הלוואות סולקה במלואה ממימוש 5 מכוניות משועבדות שהתובע תפס ומכר, ואשר את התמורה ממכירתן אינו מפרט כתב התביעה.
4. עוד טען הנתבע בנוגע לסכום החוב על כל רכיביו , כי בכל מקרה סכום התביעה הכולל נפרע במלואו, והדבר לא בא לידי ביטוי בכתב התביעה. כך מומשו בטוחות כספיות בסך כולל של 2,111,837 ₪, בטוחות אשר סכומן עולה על סכום יתרת החוב הכולל, כן התקבלה תמורה אצל התובע ממכירת 5 המכוניות הנ"ל, אשר הקטינו את יתרת החוב בצורה משמעותית. כן נמכרו על ידי הבנק בהליכי הוצל"פ 2 ג'יפים, כל אחד בסך 150,000 ₪ .
5. הנתבע טען כי התובע הסתיר עובדות מהותיות אלו בביהמ"ש ונהג בחוסר תום לב תוך הפרת חובת הנאמנות, ותוך ניצול מעמדו כבעל שליטה באופן שהקשה וקיפח את הגנת הנתבע.
6. הנתבע הוסיף, כי צירף לתצהירו תדפיס חשבון בנק של החברה ולפיו חובה עמד ביום 17.6.10 על סך 37,587 ₪ בלבד, דהיינו לא הייתה קיימת יתרת חובה נוספת בגין הלוואות או בגין כל חוב אחר.
7. בנוגע לערבויות, טען הנתבע כי הבנק התרשל והעדיף לממש את ערבות הבדק אשר ניתנה למוטב (ראובן שקלים) על סך 600,000 ₪ במקום לתקן את הליקויים ולמזער את הנזק הן לבנק והן לחברה ולערבים. בנוגע לערבות על סך 750,000 ₪ שניתנה למוטב נוסף (עו"ד כוכבי), טען הנתבע כי ערבות זו טרם מומשה ואף יתכן שלעולם לא תמומש. לכן כל עוד לא מומשה לא התגבש החוב של החברה לבנק בגין ערבות זו.
8. עוד טען הנתבע בנוגע לריבית המירבית, כי החברה פרעה במועד את כל התשלומים המוסכמים בגין ההלוואות, אשר לשלושתן נקבע לוח סילוקין, ועל כן לא קמה לתובע הזכות להעמדת החוב לפירעון מיידי. לדבריו, הבנק נהג בחוסר תום לב בשל רצון להתעשר שלא כדין על ידי קבלת הריבית המירבית בסך 11.65% במקום הריבית המקורית על פי הסכמי ההלוואה שהייתה נמוכה בהרבה, בשיעור פריים +1.5% עד פריים +2%.
9. עוד הוסיף הנתבע, כי התובע הגיש תביעות אף כנגד החברה, שהיא כיום בכינוס נכסים וכנגד הערבים הנתבעים 2-3 שאף הם בכינוס ובהליכי פשיטת רגל, ואין כל הגיון כי התובע יקבל את מלוא הסכום מערב אחד בלבד. הוא ציין כי החברה קיבלה הפטר מחובותיה וסביר להניח, לדעתו, כי ערבים 2-3 יקבלו הפטר מחובותיהם אף הם, ולפיכך משהופטרו החברה והערבים הרי שיש לפטור גם אותו מערבות לחובות החברה.
10. כן ביקש מבית המשפט לקבל טענות מקדמיות שהעלה בנוגע לצרוף אסור של מסמכים לסיכומי התובע והרחבת חזית הדיון.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע חתם ביום 24.10.07 על כתב ערבות מתמדת לא מוגבלת להבטחת כל חובותיה של החברה לבנק. במחלוקת בין הצדדים עומדת שאלה מרכזית אחת והיא מהו גובה יתרת החוב אותו חב הנתבע כערב לתובע. לשם כך יש לבחון את גובה החוב עצמו ואת זכאות הבנק לריבית בשיעור מירבי.
2. נטל השכנוע מוטל על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת, ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו. על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגרסתו ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על-מנת לצאת ידי חובתו (ר' ספרו של י. קדמי על הראיות חלק שלישי, (ת"א, 1991), בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם) .
3. במקרה דנן, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי לרבות בסיכומי הצדדים, בחנתי הראיות וכן העדויות שנשמעו בפני, מצאתי כי דין תביעתו של התובע להתקבל בחלקה הגדול, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

שיעור החוב

1. התובע צירף לתביעה שהגיש מטעמו וכן לתצהירו, מסמכים בנקאיים ותדפיסי בנק, להוכחת חובה של החברה לה ערב הנתבע (נספחים ח' ו-ט' לתצהיר סיטבון), ובין היתר מסמך שכותרתו תדפיס אובליגו, נספח י"ח לתצהיר סיטבון אשר מרכז את יתרות החוב הנ"ל.
2. ס"ק 18.1 להסכם שנכרת בין הצדדים (נספח ב' לכתב התביעה) קובע כי רישומי התובע בספריו ומסמכי הבנק מהווים ראייה לאמיתות תוכנם. וכך נכתב:

"כל הרישומים בספרי הבנק יחשבו לנכונים וישמשו הוכחה לכאורה לכל פרטיהם, והעתק מהרישומים הנ"ל ו/או לפי בחירת הבנק מכל קטע של הרישומים או של הדף האמורים, או במסמך נפרד- ישמשו הוכחה לכאורה לקיומם של הרישומים הנ"ל ולנכונות כל הפרטים הנקובים בהעתקים האמורים".

הוראה דומה נקבעה בסעיף 20 לכתב הערבות (נספח ד לתצהיר סיטבון).

1. יתרה מכך, בפסיקה נקבע כי ניתן לראות תדפיסים ממוחשבים אלה כ"ספרי הבנק", כי הגיונם של דברים מחייב לראות בתדפיסים אלה העתקים של רישומים בספר בנקאי, במובן פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (ראו סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] וע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים]).
2. יתר על כן - הוא החשוב לענייננו - נקבע, כי הצגת מסמכים ותדפיסי חוב ע"י הבנק, די בהם כדי להפוך את נטלי ההוכחה ולהעבירם אל כתפי הנתבע, וכך נקבע בע"א (י-ם) 3145/09 אלי שני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם במאגרים המשפטיים] בסעיף 11 לפסה"ד:

"די כי הזוכה (הבנק – ע.ר.) יצרף את דפי החשבון שלכאורה מקימים את החוב שעל בסיסו מוגשת הבקשה על מנת להקים ראייה לכאורית לטענתו, ואין הוא צריך להוכיח "מבראשית" את גובה החוב. עם זאת ברי, כי אין מדובר בראייה חלוטה, ומשהוגשה מועבר הנטל לפתחו של החייב להוכיח הטענה כי דפי החשבון אינם מדויקים, או שהם חסרים וכיוצא באלה. "

1. במקרה דנן הנתבע לא העלה טענה לגבי קבילות המסמכים ולא הייתה לו התנגדות להגשתם. גם העד מטעם הנתבע, מר עבדל חכים, בעת חקירתו לא העלה כל טענה עניינית כנגד תקינותם של התדפיסים או אמינותם. עולה, אפוא, כי בהיעדר ראייה לסתור יש בתדפיסי הבנק שהגיש התובע, כדי להרים את נטל הראייה הנדרש להוכחת התביעה.
2. לאור כל זאת יש לדון בכל אחת מטענות הנתבע בנפרד על מנת לבדוק אם יש בטענה ובראיות הנתבע כדי לערער את ראיות התובע עד כדי אי עמידה בנטל הראייתי המוטל עליו.

טענת הנתבע כי כתב התביעה לא מכיל כל פירוט לחוב אחר פרט להלוואות, ולפיכך אין להביא בחשבון מרכיבי חוב אחרים

1. לטענת הנתבע, כתב התביעה לא מכיל כל פירוט לחוב אחר פרט להלוואות שפורטו בסעיף 13 רבתי לכתב התביעה, וזאת בניגוד לרמת הפירוט הנדרשת עפ"י תקנה 9(5) לתקנות.
2. איני מקבלת טענה זו, ואני סבורה כי כתב התביעה עומד בדרישות התקנות. תקנה 9(5) לתקנות קובעת שכתב תביעה יפרט את העובדות עליהן מבסס התובע את עילת התביעה ומתי נולדה עילת התביעה. עובדות שלא נטענו בכתב התביעה אינן חלק מהמחלוקת הטעונה הוכחה והכרעה. את תקנה 9(5) יש לקרוא יחד עם תקנה 71(א) לתקנות הקובעת כי:

"כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגותו לפי העניין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן".

1. עיון בכתב התביעה מעלה כי כתב התביעה מפרט את העובדות המהותיות המבססות את הסעד המבוקש, וכלפיהן יכול הנתבע להתייחס עניינית ולהגיש פרטי הגנתו. לכתב התביעה צורפו הסכם תנאי החשבון ונספחיו, וכן תדפיס נספח ז' בו מפורטים מרכיבי החוב, ואף הסכום במלואו מופיע בכתב התביעה עצמו.
2. ההלכה הפסוקה קבעה שלשם הגשת תובענה בסדר דין מקוצר על ידי בנק נגד לקוח לתשלום יתרת חובה בחשבון, ועל מנת להכניס את כתב התביעה למסגרת חוקית, די לצרף לכתב התביעה את הסכם תנאי חשבון ופירוט היתרה הסופית (ע"א 2456/90 כלפי (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מא (5), 133, 137). הלכה זו נקבעה בהסתמך על המצב המשפטי ולפיו מסמכיו השוטפים של הבנק, שהופקו בדרך עסקיו הרגילה, משקפים נאמנה את מצב החשבון של הלקוח הרלוונטי.
3. מקומם של פרטים ומסמכים מפורטים הם בשלב הבאת הראיות וההליכים המקדמים, שהרי, כאמור לעיל, אין חובה לפרט בכתב התביעה את הראיות המוכיחות את העובדות המהותיות. אם סבר הנתבע כי אין די בפירוט המובא בכתב התביעה כדי לאפשר לו להתגונן כראוי, רשאי היה לדרוש מסמכים ופרטים נוספים.
4. זאת ועוד, התובע הבהיר בתגובתו, בתצהיר סיטבון ובמהלך הדיונים את הדרוש הבהרה לעניין סכום התביעה וצירף את דיווחי הבנק הרלוונטיים.

טענת הנתבע כי סכום התביעה הכולל נפרע במלואו ע"י מימוש בטוחות כספיות שנרשמו בחשבון ביום 3.5.10

1. לטענת הנתבע, תדפיס חשבון הבנק מיום 21.6.10 מלמד כי ביום ה- 3.5.10 הבנק מימש בטוחות והעביר מחשבונות אחרים לזכות חשבון החברה סכומים בסך כולל של 2,111,837 ₪, סכום שהיה בו לכסות את יתרת החוב של החברה ואת סכום התביעה. גם טיעון זה נדחה על ידי.
2. העד סיטבון העיד בתצהירו וחזר על כך בחקירה נגדית כי מימוש הביטחונות הכספיים גרם להקטנה מסיבית של החוב, אך לא הביא לסילוקו (עמ' 10 לפרוטוקול). לטענתו, אחרי מימוש הביטחונות נותר לתשלום חוב בשיעור התביעה. סיטבון הבהיר כי כספי הביטחונות הנזילים שימשו כבטוחה לשתי הלוואות בסך מיליון ₪ כל אחד, ושימשו לסילוק הלוואות אלו בלבד (עמ' 10 ש' 3-7). וכך העיד:

"הבטוחה שהייתה, הייתה ונועדה אך ורק לתשלום ההלוואה. מה שנשאר יתרת חוב בהלוואה לקחנו מהבטוחה, ז"א אם לפי הסכום 900 אלף ₪ זה הסכום שנותר בהלוואה יתרת הבטוחה הייתה שייכת לצד ג' ולכן לא קשורה לעניין".

1. זאת ועוד, העד סיטבון צירף לתצהירו העתקים של רישומים מספרי הבנק, נספח ח' - דפי חשבון ונספח ט' - שאילתות אובליגו וכן תדפיס אובליגו ליום 25.5.10- נספח ז, המצביע על שיעור החוב ביום הגשת התביעה ועל מרכיבי החוב. תדפיסים אלו מצביעים כי החוב לא סולק על ידי מימוש הביטחונות. כך דפי הבנק מצביעים כי ביום 3.5.10 זוכה החשבון בגין "העברה מחשבון אחר", וביום 4.5.10 חויב החשבון בשתי פעולות בגין "פיגור הלוואה החזר לעו"ש "(נספח ח' לתצהיר סיטבון , עמ' 15 לדפי החשבון לשנת 2010).
2. זאת ועוד, כאמור בתדפיס שאילתת אובליגו למועד אפריל 2010, בסוף החודש עלה החוב הכולל של הנתבע לתובעת לסך 4,363,032 ₪. כמפורט בשאילתא הנ"ל החזיק הבנק בטחונות נזילים בסך כולל של 2,546,927 ₪, שהיו מורכבים ממספר פיקדונות משועבדים. עובדה זו מצביעה כי הביטחונות לא היה בהם כדי לכסות את יתרת החוב הכוללת, והאמור בתדפיס אובליגו זה לא מתיישב עם טענת הנתבע כי החוב סולק במלואו ביום 3.5.10 על ידי מימוש הביטחונות.
3. גם שאילתת האובליגו לחודש 5/10 מצביעה על יתרת חוב שנותרה בחשבון לאחר מימוש הביטחונות הנזילים. גם אם תדפיס שאילתת האובליגו לחודש 5/10 מצביעה כי טור הביטחונות הנזילים אופס, הרי אין הוא מצביע במקביל על איפוס טור האשראי בו נותרה יתרת חובה בסך 1,886,428 ₪ הכוללת יתרת חוב בגין עו"ש/חח"ד הלוואות בפיגור, ערבויות בנקאיות וכן ריבית. כך גם תדפיסי אובליגו עוקבים מצביעים על קיום יתרות חוב אשר גדלות עד לחודש 10/10.
4. תימוכין למסקנה זו כי חוב הנתבע היה גבוה מסכום הביטחונות הנזילים ניתן למצוא בסעיף 40 של הבקשה שהוגשה ביום 3.5.10 על ידי החברה עצמה להקפאת הליכים (נספח ת/1), שם טענה, כי נכון ליום 30.4.10 עלה חובה לתובע לסך 4 מליון ₪. הנה גם לשיטת החברה סכום הביטחונות 2,111,837 ₪ לא היה בו לכסות את מלוא סכום החוב.
5. חיזוק נוסף למסקנה זו כי נותר חוב גם לאחר מימוש הבטוחות ניתן למצוא בדבריו של עד הנתבע עבדל חכים אשר הודה בחקירתו, כי הויכוח למעשה בין הנתבע לתובע עומד על סך של 130,000 ₪ בלבד (עמ' 18 ש' 26-30), משמע מרבית הסכום טרם נפרע, גם לגרסת הנתבע. העד טען כי מקור ההפרש הנ"ל הוא בהפרשי ריביות, אך לא הבהיר את אופן חישוב סכום הריבית הנטענת ולא צירף לעניין כל מסמך רלוונטי עדכני. הפנייה סתמית לסולמות הריבית אינה תחליף לחובת הוכחה מלאה. הוא אף הודה כי לא עיין בכל דפי החשבון עת ערך חישוביו בנוגע לריבית (עמ' 19 ש' 20- 21).
6. הנתבע לא הביא למעשה כל חישוב נגדי שנעשה במסגרת חוות דעת מומחה המוכיח כי סכומים שנגבו על ידי הבנק עד למועד הגשת התביעה, סילקו את החוב. אציין כי מסמכי הבנק מהווים, כאמור, ראייה לאמיתות תוכנם על פי ס' 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) ועל פי החוזה, אלא אם כן הוכח אחרת, ובמקרה זה שבפניי לא הוכח אחרת.

טענת הנתבע בנוגע למימוש רכבים משועבדים לבנק אשר היה בהם להקטין את חוב הנתבע ולא באו לידי ביטוי בחישוב הסכום

1. הנתבע טען, כאמור, כי כתב התביעה אינו מציין את התמורה שהתקבלה אצל התובע- 310,000 ₪ ממכירת 5 מכוניות, אשר הקטינו את יתרת החוב בצורה משמעותית, וכן אינו מציין את העובדה כי 2 ג'יפים, כל אחד בסך 150,000, נמכרו על ידי הבנק בהליכי הוצל"פ.
2. בנוגע לחמשת הרכבים, העד סיטבון העיד (ס' 30-31 לתצהיר סיטבון, פרוטוקול עמ' 10) כי מימוש 5 הרכבים לא בוצע לפני הגשת התביעה אלא לאחריה. אי לכך מטבע הדברים לא בא סכום זה לידי ביטוי בכתב התביעה. הוא הוסיף כי החוב נשוא התביעה הופחת בהתאם לאחר הגשת התביעה ע"י הפקדת תמורת הרכבים בחשבון ביום 20.9.10 , סכום שהקטין את החוב אך לא הביא לסילוקו. תימוכין לדבריו ניתן למצוא בדף החשבון הרלוונטי המצביע על ההפקדה (צורף כנספח טו לתצהיר סיטבון).
3. עוד אציין כי אכן בתחילת דיון הבר"ל, תוך כדי חקירת הנתבע, הודיע ב"כ התובע לפרוטוקול כי החוב נכון ליום הדיון קטן, וזאת לאחר מימוש 5 הרכבים ולאחר שהופחתו למעלה מ-300,000 ₪ מסכום יתרת החוב, כך שאין ממש בטענתו זו של הנתבע.
4. העד סיטבון אף פירט את ההוצאות שיש לנכות מהסכום המימוש שהתקבל, וצירף כתימוכין את האישורים מתיקי ההוצל"פ הרלוונטיים (נספחים טז 1-10 לתצהיר סיטבון).
5. בנוגע לשני הג'יפים טען העד סיטבון (תצהירו ס' 56-57) כי מעולם לא היו שני ג'יפים מדגם "טויוטה לנדקרוזר" בבעלות החברה משועבדים לבנק, אלא שועבדו כל אחד להבטחת חוב של הנתבעים 2,3 בחשבונם האישי, והם אינם קשורים לתביעה זו. הוא הוסיף כי בגין החשבונות האישיים של הנתבעים 2-3 הגיש הבנק תביעות אחרות נפרדות שאינן קשורות לחוב נשוא תביעה זו. טענתו לא נסתרה, ואף יתרה מכך העד מטעם התובע מר סיטבון בעת שנחקר בחקירה נגדית על ידי הנתבע כלל לא עומת עם גרסת הנתבע בנוגע לשני הג'יפים. מכאן שטענת הנתבע בעניין זה דינה להידחות.

טענת הנתבע בנוגע להתרשלות הבנק במימוש הערבות הבנקאית לראובן שקלים

1. הנתבע טען כי הבנק התרשל, ובחר תוך שיקול דעת מוטעה לממש את הערבות הבנקאית שניתנה בקשר לערבות הבדק שניתנה לראובן שקלים על סך 600,000 ₪, תוך שלא עשה שום ניסיון להימנע מתשלום בדרך של תיקון הליקויים, מה שהיה ממזער את הנזק.
2. בענייננו נראה, כי מדובר בערבות בנקאית אוטונומית שעל הבנק מוציא הערבות הבנקאית לכבד על אתר. בערבות אוטונומית, מוטל על הבנק לקיים כלפי המוטב את חיוב התשלום, בלא רלוונטיות למידה שבה קיים לקוחו של הבנק את חיוביו בעסקת היסוד כלפי המוטב בכתב הערבות (ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ פ"ד נ (2) 685, עמ' 693, 700- 701).
3. הערבות הבנקאית מגינה על הנושה מפני חדלות פירעון של החייב העיקרי. היא משמשת אמצעי לסעד עצמי מהיר לנושה להיפרע במהירות מכל נזקיו, מבלי שייאלץ קודם לכן לעבור הליך משפטי ארוך, ולמעשה, היא אינה מצריכה כלל פניה להליך משפטי, אלא, דרישה בלבד מהבנק. להיפך, ככל שבידי החייב העיקרי טענות כנגד החיוב נשוא עסקת היסוד, הוא זה שיאלץ להגיש בקשה לצו מניעה לעצירת התשלום או תביעה כדי להשיב את הכספים שנגבו באמצעות הערבות (ראו ספרו של ד"ר אברהם וינרוט, ערבות בנקאית, 2010, הוצאת שואב בע"מ, בעמ' 23 - 25 וכן, בר"ע 46/71 מדינת ישראל - אגף יבוא מזון, משרד המסחר והתעשייה נגד החברה הא"י לקירור ואספקה בע"מ, פ"ד כד(1) 529).
4. העד סיטבון העיד כי מדובר בערבות אוטונומית (עמ' 11 ש' 5- 10), וכי ברגע שנשלחה לו בקשת חילוט ע"י המוטב הוא חייב לשלם את הערבות, אלא אם כן צו ביהמ"ש יעצור את מימושה. טענתו לא נסתרה.
5. יתרה מכך, הנתבע לא הראה כי לא מדובר בערבות אוטונומית, אלא בערבות בדק, אשר לשם מימושה נדרשים התקיימות תנאים מסויימים מוסכמים על ידי הצדדים לצורך חילוטה, וכן לא הוגדרה בה התקופה שנחשבת לתקופת הבדק. בנוסף הנתבע לא הראה כי התקיימו החריגים לעצמאותה של הערבות מעסקת היסוד שהם לפי הפסיקה "חריג המרמה" ו"חריג הנסיבות המיוחדות". מדובר במקרים נדירים בהם מבקש מימוש הערבות הבנקאית התנהג באופן כה חמור במסגרת עסקת היסוד (כגון התנהגות הנובעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות), עד שבית המשפט יורה שלא לכבד את הערבות הבנקאית (ראו ספרו של ד"ר א. וינרוט, שם, בעמ' 231, רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc נגד בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394 ורע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות ובניה בע"מ פ"ד מח (1) 450, 455).
6. במקרה שבפני הנתבע למעשה כלל לא העלה כל טענה בנוגע להתקיימות החריגים, אלא טען כי על הבנק היה לבצע בעצמו את התיקונים במחיר נמוך ממימוש הערבות. סיטבון העיד בנוגע לטענה זו כי הבנק אינו מתקן ליקויים, ולא ידוע לו כי הועלתה הצעה כזו. הוא אף טען כי אין לבנק סמכות לתקן ליקויים כאמור (עמ' 11 ש' 21- 22). טענתו זו לא נסתרה והנתבע לא הראה כל אסמכתא לכך כי חובתו של הבנק הייתה לבצע תיקונים.

טענת הנתבע בנוגע לערבות על סך 750,000 ₪ אשר ניתנה למוטב עו"ד כוכבי וטרם מומשה

1. דין טענתו של הנתבע בנוגע לערבות מס' 33,01196 על סך 750,000 שניתנה למוטב עו"ד כוכבי וטרם מומשה – להתקבל.
2. ערבות זו ניתנה למוטב באמצעות מיופה הכוח עו"ד כוכבי ביום 27.1.09 והוארכה על ידי הבנק. סיטבון העיד כי סכום הערבות עדיין לא עמד לפירעון והוא יכול לעמוד לפירעון בכל רגע (עמ' 11 ש' 24-25).
3. לטעמי, לא ניתן לכלול את הסכום הנקוב בערבות זו כחלק מן החוב, שכן ערבות זו טרם מומשה, ואף יתכן שלעולם לא תמומש. בנוסף, גם אם תמומש הערבות בעתיד לא ברור מה יהיה סכום המימוש. כל עוד לא מומשה הערבות לא התגבש החוב של החברה לבנק בגין ערבות זו מכאן שדין תביעת הבנק לתשלום רכיב ערבות זה להידחות.

דיון בשיעור הריבית

1. השאלה שבמחלוקת בנושא זה היא האם זכאי התובע לריבית פיגורים בשיעור מירבי, וזאת כפועל יוצא של זכאות התובע להעמיד לפירעון מיידי את יתרת החוב הכוללת.
2. לטענת הנתבע, לבנק לא קמה הזכות להעמיד את יתרת החוב לפירעון מיידי ולקבלת ריבית בשיעור מרבי. לטענתו, בפירעון המוקדם נהג הבנק בחוסר תום לב בשל רצון להתעשר שלא כדין על ידי חיוב החברה בריבית המרבית בסך %11.65. מעיון בחומר הראיות עולה כי התובע הוכיח כי התקיימו כמה וכמה אירועים אשר זיכו את התובע בהעמדת החוב לפירעון מיידי.
3. ראשית, התובע הוכיח כי החברה לא פרעה את ההלוואות במועדן, אירוע המזכה את הבנק בהעמדת יתרת החוב לפירעון מיידי לפי סעיף 24.1.11 לנספח ג' לכתב התביעה שכותרתו "תנאים כללים לניהול אשראי", וכן לפי הסכמי ההלוואות. העד מטעם התובע, מר סיטבון, שלל את טענות הנתבע, כי נכון למועד הגשת התביעה לא היו פיגורים בתשלומים בגין ההלוואות, וטענותיו לא נסתרו.
4. בעת חקירתו הנגדית של מר סיטבון התמקד בא כוח הנתבע בניסיון להוכיח כי הנתבע פרע במועד את התשלומים המוסכמים בגין הלוואות אשר מועד פירעונם בחודשים מרץ ואפריל 2010. סיטבון הבהיר תוך הסתמכות על דפי החשבון (נספח ח' לתצהירו) כי בגין הלוואה בסך 440,000 ₪, הנתבע שילם על חשבון ההלוואה עד להגשת התביעה רק 17 תשלומים, כשהתשלום האחרון על חשבון ההלוואה נפרע ביום 21.2.10, וכי תשלומים 18 ו- 19 שזמן פירעונם 21.3.2010 ו- 21.4.10 לא נפרעו (עמ' 5 לפרוטוקול). העד שלל את טענת ב"כ הנתבע, כי עצם חיוב החשבון בסכום התשלום מהווה פירעון, ועל כן משנרשם בחשבון חיוב בגין התשלומים 18 ו-19 יש לראותם כתשלומים שנפרעו. בניגוד לכך, העד סיטבון הסביר כי התשלומים לא נפרעו. לדבריו החיוב שנרשם בחשבון בוצע בעת שהחשבון הראה יתרות חובה החורגות ממסגרת האשראי המאושרת, ובפועל הבנק ביטל את החיובים בשל כך. הוא הוסיף שאם העו"ש נמצא ביתרת זכות, הבנק מחייב הלוואות בפיגור:

"..יש זיכוי באותו תאריך מי שיחוייב זה ההלוואות בפיגור. אני מציג לך שההלוואה לא שולמה כי זיכו את חשבון העו"ש בשני תשלומים. יש לוח סילוקין וכל תאריך ההלוואה צריכה לרדת מהעו"ש. הגיע התאריך 21.3 המחשב אוטומטית פורע את התשלום ומחייב את העו"ש של הלקוח בתשלום ההלוואה...החשבון לא במינוס אבל ההלוואות בפיגור צובר ריבית של כל יום. אם העו"ש נמצא ביתרת זכות אנחנו מחייבים להלוואות בפיגור". (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 7-14).

1. יתרה מכך, העד עבדל חכים ראבי, חשב החברה, אישר אף הוא בחקירתו עת עומת עם דפי החשבון, כי החברה לא פרעה את תשלומי ההלוואה על סך 440,000 ₪, אשר מועד פרעונם 21.3.10 ו-21.4.10 (עמ' 14 ש' 16-24). הוא הודה, כי אילו היה מעיין בתדפיס הבנק מיום 21.4.10, עליו הסתמך בתצהירו לפני חתימת התצהיר, היה רואה כי התשלום של מועד זה בגין ההלוואה לא נפרע, וזאת בניגוד לטענתו (עמ' 14 ש' 27-28). העד אף אישר כי יתכן שבחישוביו נפלה טעות (עמ' 14 ש' 11).
2. בדומה לכך, גם בנוגע להלוואה בסך 95,000 ₪ העיד סיטבון כי התשלום האחרון בגינה בוצע בחודש מרץ 2010, וכי התשלום שזמן פירעונו חודש אפריל 2010 לא שולם, והחיוב הועבר לפיגור. אף בנוגע להלוואה בסך מיליון ₪, העיד סיטבון כי שולמו בגינה רק 2 תשלומים ראשונים והתשלום השלישי שזמן פירעונו 21.3.10 לא שולם, ועבר לפיגור, וכך גם התשלום הרביעי.
3. דפי חשבון לחודשים מרץ ואפריל 2010 עמ' 14-12 לשנת 2010 בנספח ח לתצהיר סיטבון מהווים תימוכין לעדותו, ועיון בהם מראה חשבון המצוי דרך קבע ביתרת חובה החורגת מהמסגרת המאושרת בסך 110,000 ₪, כפי שהעיד סיטבון על חיוב החשבון בגין תשלומי הלוואה ועל איון החיוב, על ידי ביצוע זיכוי במקביל בחשבון כנגד רישום "פיגור הלוואה" במשבצת "תיאור הפעולה".
4. עוד אציין כי בהתאם להלכה הפסוקה, פעולת חיוב חשבון המצוי ביתרת חובה, אינה נחשבת כפירעון בגין הלוואה. כדי לראות בעצם חיוב חשבון המצוי בחובה כפעולת "פירעון" של תשלום יש צורך בקיום התנאה מפורשת בהסכם בין הצדדים, מה שלא התקיים בענייננו (ע"א 1358/97 בנק דיסקונט לישראל נ' ניסן סעידיאן ואח' פ"ד נד (5) 625).
5. לא זו אף זו, הסיכון מפני יכולת הנתבע לקיים את התחייבויותיו ולפרוע את האשראי שהועמד לו על ידי הבנק, כפי שעולה מעצם הגשת הבקשה להקפאת הליכים (ת/1) נוכח קריסתה הכלכלית של החברה, מהווה אף הוא אירוע המזכה את התובע בהעמדת החוב לפירעון מיידי על פי ס' 24.1.12 של נספח ב' לכתב התביעה :

"אם יתהווה מצב עניינים מיוחד אשר כתוצאה ממנו יחשוש הבנק באופן סביר כי הלקוח לא יוכל לעמוד בהתחייבות כלשהי שלו כלפי הבנק, שאי קיומה עלול לדעת הבנק לסכן את החזרת האשראי לבנק..."

1. גם עד הנתבע, חשב החברה, אישר בעדותו, כי מצבה הכלכלי של החברה אכן היה רע, מה שגם לשיטתו מזכה את הבנק בהעמדת כל החוב לפירעון מיידי (עמ' 16 ש' 6-11).
2. לאור האמור לעיל עולה, כי התובע מימש כדין את זכותו להעמדת החוב לפירעון מיידי, ובהתאם להסכם בין הצדדים זכאי הבנק לריבית מירבית בשיעור 11.65% (ראו סעיפים 24.2.1 , 72 לנספח ב' לכתב התביעה, וכן נספח י' לתצהיר סיטבון ).

טענת הנתבע להפטר מכוח הפטר שניתן לחייבת העיקרית

1. לטענת הנתבע, הואיל והחייבת העיקרית, החברה, קיבלה הפטר עקב הליכי כינוס הנכסים, ואף סביר ששאר הערבים יקבלו הפטר בגין הליכים דומים הרי שהוא זכאי להפטר באותה מידה.
2. אין בידי לקבל טענה זו מכמה טעמים. ראשית, מדובר בטענה שהועלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים, ועל כן הינה בבחינת הרחבת חזית מובהקת. שנית, מדובר בטענה משפטית החורגת מסוגיית גובה החוב עליה קיבל הנתבע רשות להתגונן. יחד עם זאת אציין כי אף לגופו של עניין אני סבורה כי יש לדחות טענה זו .
3. אין בדין כל הוראה המעניקה הפטר אוטומטי לערב לרגל הפטר שניתן לחייבת העיקרית או לשאר הערבים בגין הליכי כינוס נכסים או פשיטת רגל. ראו ע"א (ת"א) 520/85 החברה הישראלית לפיתוח אשראי נ' עו"ד דניאל ש. הופר, תשמ (1) 302, וספרו של המלומד שלו גינוסר, חוק הערבות, פירוש לחוקי החוזים, ג' טדסקי, עורך, 1979 (עמ' 42).
4. יתרה מכך בסעיף 7 לכתב הערבות עליו חתם הנתבע נאמר כי: "במקרה של הסדר בדבר חובת הלקוח (לרבות הסדר ע"י בית משפט) פירוקו או פשיטת רגלו, לא יגרע הדבר מהתחייבויותינו עפ"י ערבות זו והבנק יהיה רשאי לדרוש מאיתנו את מלוא סכום הערבות, בהתאם להיקף הסכומים הנ"ל כפי שהיו מגיעים לבנק מהלקוח אלמלא ההסדר, פשיטת הרגל או הפירוק..."
5. זאת ועוד, בסעיף 9 לכתב הערבות עליו חתם הנתבע נאמר בין היתר כי:

"הבנק יהיה רשאי מזמן לזמן, בין בהסכמתנו או בלעדיה, בידיעתנו או מבלי שקיבלנו מהבנק כל הודעה על כך-

...

ג. להחליף, לחדש, לתקן, לשחרר, להפקיע, לממש או להימנע מלממש כל בטוחות או ערבויות שהבנק מחזיק או יחזיק בהם, בין שקיבלם מהלקוח או מאחרים, מערבים או מאחד או מאחדים מאיתנו;

ד. להתפשר, לוותר, לשחרר או לעשות הסדר עם הלקוח או עם אחרים או עם ערבים עבורו או עם אחד או עם אחדים מאיתנו;

ובהמשך:

"בקרות כל אחד מן המקרים הנ"ל.. תישאר ערבות זו בתוקפה המלא, לא תיפגע, לא תשונה, סכומה לא יופחת וכל שאר התחייבויותינו תשארנה ללא שינוי וללא הקטנה..."

מכאן, שגם על פי ההסכם בין הצדדים הבנק יכול אף מרצונו לשחרר את החייבת העיקרית וערבים אחרים מתשלום החוב מבלי שהדבר יפגע בערבויות האחרות.

1. על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע אינו זכאי לכל הפטר מכוח העובדה כי החייבת העיקרית קיבלה הפטר או כי ערבים אחרים עתידים לקבל הפטר.

טענות מקדמיות שהעלה הנתבע בנוגע לצירוף אסור של מסמכים והרחבת חזית הדיון

1. הנתבע טען כאמור כי לסיכומי התובע צורפו בניגוד לדין מסמכים שלא צורפו לכתב התביעה ולתצהירים. כן טען כי התובע בתצהיר העדות הראשית, במסמכים שצורפו לו ואף בסיכומים, הרחיב את חזית המחלוקת, וביצע הרחבה אסורה של חזית הדיון.
2. בראש ובראשונה, בניגוד לטענת הנתבע, הנספחים לסיכומים צורפו לכתב התביעה או למצער לתצהיר (נספח י"ח). יתרה מכך, עיינתי בתצהיר סיטבון, במסמכים שצורפו לו וכן בסיכומי התובע ובנספחיהם, ולא מצאתי בהם משום הרחבת חזית המחלוקת. נטענו טענות עובדתיות וצורפו להם מסמכים כדי לתמוך בטענות התובע, על מנת להוכיח תביעתו. הסיכומים, התצהיר והנספחים אינם אלא חלקים מתוך עילת התביעה שהייתה ידועה לנתבע. ואין למעשה כל מניעה לפרט במסגרת הסיכומים את אשר עולה מכתבי הטענות.

סוף דבר

1. התביעה מתקבלת בחלקה.
2. הנתבע ישלם לתובע סך של 912,021 ₪ בתוספת ריבית בשיעור המירבי הנהוג אצל התובע בכל עת החל מיום 18.3.11 ועד הפירעון בפועל.
3. הנתבע ישלם הוצאות בסך 24,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 42,000 ₪ .

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ג, 28 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.