1. בשנת 1994 יסד התובע 2, אלי פיטרו, את התובעת 1- חב' אלקומפ פיתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ (להלן "החברה"). החברה ניהלה, החל משנת 2002, את חשבונה העסקי אצל הנתבע- בנק אוצר החיל (להלן "הבנק"). בשנת 2006 הגיש הבנק כנגד התובעים תביעה בסדר דין מקוצר ( ת.א 29062/06) לכיסוי יתרות החובה בחשבונה של החברה. כנגד התביעה הוגשה בקשת רשות להתגונן, שהתקבלה, ובמסגרתה העלו הנתבעים שם טענת קיזוז, בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב הפסקת האשראי בה נקט הנתבע. הדיון באותו הליך פוצל, על מנת שתיקבע בתחילה שאלת האחריות ולאחר מכן בשיעור הנזק. ביום 29.3.12 ניתן פסק דינה של כב' השופטת (בדימוס) ורדינה סימון, אשר קבע כי יש לייחס לבנק אשם תורם בשיעור של 50%. ערעור שהוגש על פסק הדין- נדחה.

2. התובעים הגישו תביעתם זו לנזקם, לפני שנדונה שאלת הנזק בהליך הקודם, ומשכך, הוסכם כי הדיון באותו הליך מוצה, וקביעות ביהמ"ש אותו הליך תחייבנה גם לעניין התביעה שלפני.

בתביעה זו טוענים התובעים כי ניזוקו, בשל התנהגותו של הבנק בהפסקת האשראי, עד אשר נמכרה החברה, בשנת 2005, בהפסד ניכר.

עילה נוספת בתביעה זו הינה הוצאת לשון הרע בגין חילול שקים וסירוב הוראות קבע מחשבון החברה.

התביעה הוגשה בסכום של 2,000,000 ₪ למרות שסכום הנזקים, על פי הנטען- גבוה מכך.

3. טענות התובעים

התובעת 1 עסקה במכירת פתרונות מחשוב למגזר החרדי. פעילותה התבטאה ברכישת מוצרים מספקים ומכירה ללקוחות, כענף אחד של הפעילות, ותמיכה ותיקונים, כענף נוסף.

לטענת התובעים, בשנת 2003 שכנע אותם הבנק, במצגי שווא, להעביר אליו את פעילותה העסקית של החברה. לטענתם, הבטיח להם אחריות לטיב השירות ותשואה ותועלת שניתן להפיק ממנו, וגרם להם להגדיל את תלות החברה בבנק, ואז החליט לנתק באחת את קווי האשראי שלה.

לשיטתם, נעשתה התקשרותם עם הבנק עקב הטעייה ונזקיהם נובעים מהפרת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981, ומכוח פקודת הנזיקין בגין הפרת האמון שחב הבנק ללקוחו, חוק החוזים- עקב ההטעיה בעת כריתת החוזה ועילות נוספות.

4. בחודש אוגוסט 2003 חילל הבנק 13 שיקים והוראות קבע של החברה. עקב כך פורסמו "אורות אדומים" מטעמה של bdi, אשר הביאו לידיעת ספקי החברה ולקוחותיה, כמו גם לקוחות פוטנציאלים רבים אחרים, את המידע השלילי, שנבע כל כולו מהקטנת האשראי והעמדת אולטימטום להפקדת שיקים, פעולות שלגביהן קבע בית המשפט כי נעשו שלא כדין.

לטענת התובעים, ה"אורות האדומים" גרמו לסירובם של הספקים להמשיך ולספק לחברה סחורה, שותפים עסקיים החלו לבחון את יחסיהם עימה וחלק מעובדי החברה נטשו אף הם, מתוך חשש ליציבותה. יתרה מכך, גם חברות ביטוח האשראי אשר עודכנו אף הן בהודעת החילול של השקים ואי כיבוד הוראות הקבע, סירבו לבטח את ספקיהן באופן שהחברה היתה מסורבת אשראי גם מכל ספק או חברת אשראי. עקב כך נאלצה לעצור כל רכישת חלקי חומרה ונגדע באחת מקור הכנסתה הנובע מהרכש והמכירות.

עוד טענה החברה כי בשל האמור לעיל, נאלצה להתבסס רק על מתן שירות ותמיכה ללקוחותיה, שמספרם הלך והתמעט.

5. לטענת החברה, עקב הפסקת האשראי וסירובם של בנקים או חברות אשראי אחרות להעניק לה אשראי, השתמשה בחסכונותיו של מנהלה, התובע 2 ואף קיבלה הלוואה פרטית מאחד מחבריו.

בשנת 2005 נמכרה החברה לקבוצת דנשיר מערכות (1998) בע"מ. בסכום של 2,000,000 ₪.

בין השתיים התנהלו הליכים משפטיים, בה טענה התובעת כי פעילות החברה הייתה רווחית בעת מכירתה. לטענתה כאן, רווחיה עקב הפסקת האשראי קטנו, ולולא נחישותו של תובע 2- הייתה מתרסקת. נזקיה, עפ"י הנטען, כעולים מחוות הדעת של רו"ח עוז הינם בסכום של כ-6.5 מליון ₪.

6. באשר לעילת הוצאת לשון הרע הוסיפו כי בפסק דינה של כב' השופטת (בדימוס) ורדינה סימון כבר נקבע כי ההחלטה לחילול השקים והסירוב לכבד את הוראות הקבע לא התקבלה לאחר שיקול דעת 'וכאשר כלו כל הקצין, אלא כלאחר יד, בשל כעסן של פקידות הבנק על פיטרו. התובעים רואים בכך פרסום זדוני במטרה לפגוע, המקנה להם את הזכות לכפל הפיצוי ללא הוכחת נזק על פי ס' 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, בסכום של 1,300,000 ₪, מכפלת השקים והוראות הקבע שלא כובדו-

7. בפסק הדין בהליך הראשון נקבע כי יתרת חובם של התובעים כלפי הבנק הינה 263,000 ₪ נכון לשנת 2006. משכך, טוענים התובעים כי יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובתם, את יתרת החוב הנ"ל. לשיטתם, הואיל ובית המשפט פסק כי יש לייחס להם אשם תורם בשיעור של 50%, סכום נזקם הינו 3,222,611 ₪. בנוסף עתרו לחיוב הבנק בסכום של 350,000 ₪ בגין שכ"ט ששילמו בגין שני ההליכים שניהלו.

8. טענות הבנק

לשיטת הבנק, טענות התובעים בדבר הפסדים ומשברים אשר פקדו את החברה במהלך שנת 2003 אך ורק בשל ארוע החזרת השקים בחודש 8/2003, אין להן על מה לסמוך. לטענתו, לא עמדו התובעים בתנאי העמדת האשראי שניתן להם, ולכן הופסק והוחזרו שקים והוראות קבע. עוד טען כי התובעים הגישו שתי חוות דעת כלכליות שונות, שהראשונה מבניהן אינה מעידה על נזק של ממש שנגרם לחברה.

9. לטענת הנתבע, סבלה החברה מקושי תזרימי אשר בא לידי ביטוי באשראי ספקים גבוה ובחריגות מחשבון הבנק, וכי בדוחו"ת החברה לשנת 2003 הציגה הפסד. על בסיס נתונים אלה קבע המומחה מטעם הבנק כי שוויה הכלכלי, לפני החזרת השקים, היה אפסי. צעדי התייעלות מצידה, שהנתבע מייחס אותם אף לאירוע החזרת השקים, שיפר את מצבה לשנים 2004,2005.

10. הנתבע טען כי עפ"י פסק הדין שניתן בהליך הראשון, נקבעה אחריותו ל50% מנזקי התובעים, אולם התובע 2 לא ניזוק כלל. עוד טען כי עילות התביעה המתייחסות להפרת החוזה, הטעייה, עשיית עושר וכיוצ"ב, התיישנו ואף אינן רלבנטיות. כך גם באשר להתניית שירות בשירות שנטענה ע"י התובעים. בנוסף, נטען ע"י הנתבע כי עקב השיהוי בהגשת התביעה נגרם לו נזק ראייתי שכן כל המסמכים המוכיחים את מצבה הכלכלי של החברה בשנים שקדמו לאירוע, לא סופקו לו.

11. לגרסת הבנק, טען התובע לפניו, בעת שפתח חשבון החברה אצלו, כאילו עד לשנת 2001 הציגה החברה רווחים, ועברה להפסד בשנת 2002 עקב השקעות בפיתוח העסק. בדיעבד התברר כי החברה היא שהטעתה את הנתבע שכן הגידול בהכנסות שהציגה בשנת 2001, לא היה אלא כניסה לשיתוף פעולה עם מיקרוסופט, מיזם כושל ממנו לא התאוששה במשך שנים. לטענתו, כבר בראשית שנת 2003 הוצע לתובעים לפנות לקרן לסיוע לעסקים קטנים, המעניקה מימון זול מזה שנותן הבנק. עוד נטען כי לא בכדי נמנע התובע מלהציק את נתוני החברה לשנת 2003, שהיו מוכיחים כי בסמוך לארוע לא חלה כל פגיעה בחברה ופעילותה.

12. הבנק טען כי גרסת התובעים לפיה יכולים היו להרוויח יותר וכי האירוע מנע זאת מהם, נסתרה מתוך דוחותיה הכספיים של החברה שהוכיחו כי התחייבויותיה השוטפות היו גבוהות פי 2.5 מנכסיה וגרמו לה למצוקת האשראי. אי צמצום הוצאותיה לאחר סיום הפסקת ההתקשרות עם מיקרוסופט גרמה, לטענת הבנק, להעצמת הפסדיה של החברה. לטענתו, מסרה התובעת לחברת bdi נתונים על שנת 2003, בסכום כפול מזה הנטען ע"י רו"ח נותן חווה"ד , המעידים כי לתובעת לא נגרמו כל נזקים.

13. עוד טען הנתבע כי אין לנתק את מצב החברה ממצב ענף המחשוב בכללותו ומשבר ההי טק שנתן אותותיו גם בענף זה.

בנוסף, נטען ע"י הבנק כי לחברה היה חשבון בנק נוסף, שניתן היה לנצל את האשראי בו מבלי להיזקק לאשראי פרטי, שעלותו נתבעה כאן.

14. לטענת הנתבע, נבעה מכירת החברה לדנשיר מרצונו של התובע לפתוח בקריירה משפטית וכי אם נמכרה החברה בסכום נמוך משוויה, יש לראות את קביעת הערך כטעות בכדאיות העסקה ותו לא.

לאחר המכירה, היו חילוקי דעות בין התובעים לרוכשת, שבאו ידי ביטוי בתביעות משפטיות הדדיות (ת"א פ"ת 2384/08). לתצהירי הנתבע צורפו חוות דעת שהוגשה שם לעניין שווי החברה שנמכרה, פסק הדין שניתן, ואשר דחה את התביעות של החברות וחייב את התובע בהשבת הלואה שקיבל, ועוד.

לטענת הנתבעים, הוגשה התביעה כשהיא נתמכת בחוות דעתו של רו"ח ביבס, הקובעת את נזקיהם בסכום נמוך בהרבה מזה שנקבע בחוות דעת מאוחרת יותר ומבלי שתיקנו התובעים את תביעתם.

15. באשר להוצאת לשון הרע טען הנתבע כי לחברה לא נגרם כל נזק שכן ספקיה המשיכו לעבוד אתה. עוד נטען כי לחברה לא היו כלל הוראות קבע בחשבון אלא הרשאות לחיוב וכי במועד הרלבנטי לא כובדו שלוש הרשאות וסורבו שני שקים בלבד. ממועד זה (8.3.03) כבר ידעו התובעים כי המשיכות השונות לא תכובדנה, והיה עליהם להיערך בהתאם לכך. בהקשר לעילה זו טען הבנק לאמת בפרסום ולהגנת תום הלב העומדת למי שפרסם דבר אמת לטובת האינטרס הציבורי, ועל הוכחת ה'כוונה לפגוע' המזכה בכפל הפיצוי.

16. תשובת התובעים

לטענתם, חובות הזהירות, האמון ותום הלב המוגברות המוטלות על הבנק ביחסיו עם הלקוח אינן מוגבלות לתקופת ניהול החשבון, אלא גם לניהול ההליך המשפטי. לגרסתו, הפסקת האשראי הנחיתה על התובעת 'מכת מוות', שגרמה לדוחו"ת השליליים שפורסמו עליה ולמכירתה בנזיד עדשים.

עוד טענו כי אין להתבסס על חוו"ד שהוגשה ע"י רו"ח ג'קי אהרון, שמחצית פרנסתו תלויה בבנק. לשיטתם, אין לחלוק על העובדה כי נפגעו ממעשה הבנק, כפי שנקבע בפסק הדין ובערעור עליו, ואילו גובה נזקיהם הוכח בראיות הכוללות את מחזור המכירות של החברה, אובדן 2 חודשי מכירות ומכירתה בשליש מערכה. לשיטתם, מוכיחים מאזניה רווחיות, למעט עסקת מייקרוסופט- (הפסקת שיתוף הפעולה עימה), על המכה הקשה שספגה החברה עם סירוב השקים והוראות הקבע שלה: צניחה חדה בהכנסות שנת 2003, רכישת סחורה בהיקפים מצומצמים, רווח גולמי נמוך ואשראי מקוצץ של ספקים.

17. בנוסף, נטען כי הליך זה הינו המשכו של ההליך הקודם ולפיכך יש לקזז מהפיצוי בגין נזקיהם את חובם כלפי הנתבע.

באשר לעילת הוצאת לשון הרע הוסיפו התובעים כי יש לדחות את טענת ההגנה של הנתבע לאמת בפרסום ותום הלב, הסותרות את קביעת ביהמ"ש בערעור על פסק הדין כי חילול גורף של שקים, אי כבוד חיובים בהוראות קבע- נעשו כולם שלא כדין. לשיטתם, סותרות קביעות אלה את טענת תום הלב, זאת בנוסף לאלמנט ה'עניין הציבורי' שיש להוכיח בעת שמועלית טענת הגנה זו- שלא הוכח.

18. התובע 2, כלפיו נטען להעדר יריבות אישית כנגד הבנק, הפנה להליך הקודם בו נתבע יחד עם החברה, והעלה טענתו לקיזוז בשם שניהם. עוד טען התובע 2 כי נפגע לא רק בהפסדי החברה בגין מעשה הבנק, אלא גם בשמו הטוב. יתרה מכך, בערעור שהוגש על פסק הדין נבחנה גם טענת היריבות האישית, מעמדו כלקוח העובד עם הבנק באופן אישי, והפגיעה המשותפת שלו ושל החברה. משכך, טוענים הנתבעים כי אין לקבל טענה זו, המהווה גם שינוי חזית.

למותר לציין כי התובעים דוחים את טענות הנתבע שכבר הוכרעו בפסק הדין, כמו גם את טענותיו לשיהוי או התיישנות. לטענתם, לא נולדה עילת תביעתם במועד ביצוע ההפרה וגילוי העוולות, אלא חודשים רבים לאחר מכן, אולם בין כך ובין כך, הוגשה התביעה פחות משבע שנים לאחר המועד המוקדם מבין השניים.

טענה כנגד שינוי חזית מתייחסת גם לטענת הבנק כפי שהועלתה בחווה"ד מטעמו, כי החברה הייתה הפסדית בעת פתיחת החשבון, שעה שנקבע כי קודם לפתיחת החשבון, בדק הבנק את דוחותיה הכספיים והעניק לה אשראי של 600,000 ₪.

19. כך גם לגבי הטענה כי לתובעת היו אלטרנטיבות אחרות למימון, טענה שאליבא דתובעים הועלתה לראשונה בסיכומים. לגוף העניין טענו כי לנוכח העובדה שהבנק שידל אותם לפתוח את החשבון ולהעביר את פעילותם הפיננסית אליו, מן הראוי היה שלא הייתה נטענת.

עוד העלו תשובתם, שהתפרשה על פני 50 עמודים, טענות נוספות, לרבות הטענה כי בית המשפט, בדונו במצב תיאורטי שאינו ניתן לכימות מדויק, יזקק לפיצוי בדרך של אומדנא.

20. דיון

ראשיתה של פרשיה זו, עצירת האשראי של החברה בחשבונה, בשנת 2003, ותביעה שהגיש הבנק כנגד הנתבעים. כתב התביעה של הבנק הוגש בשנת 2006, בגין יתרת חוב בחשבון החברה. בבקשת הרשות להתגונן שהגישו, אשר הפכה לכתב הגנה, פרטו הנתבעים שם את אותה מסכת עובדות המתוארת על ידם בתביעה זו. בקשתם להגיש תביעה נגדית- נדחתה. בית המשפט, בדונו בתביעה הראשונה, פיצל את הדיון לשאלת האחריות, ולשאלת הנזק. דהיינו, שבשלב הראשון נקבעה אחריות הבנק בגין המעשים המיוחסים לו ע"י הנתבעים. כתב התביעה שלפני, הוגש קודם שהוכרעה סוגיה זו. משכך, טענות הנתבע בקשר לשיהוי והתיישנות- נידחות.

21. בקשת הבנק לעיכוב ההליכים כאן בשל ההליך האחר, נדחתה, אולם משהוכרע חלקה הראשון של התביעה הראשונה, והוגש ערעור על ההחלטות שנקבעו שם, עוכבו ההליכים, עד להחלטת ערכאת הערעור. בחודש פברואר 2014 הוגשה הבקשה לחידוש ההליכים, לאחר שנדחה הערעור.

בפסק הדין נקבע כממצא כי הבנק העמיד לחברה בעת פתיחת החשבון אשראי בסכום של 600,000 ₪, אשר הוקטן תקופה קצרה לאחר מכן, ל-550,000 ₪. עוד נקבע כי הביטחונות שנדרשו לצורך אשראי זה היו, בין היתר, הפקדת ממסרים דחויים בסכום של 300,000 ₪. עוד נקבע כי על מסגרת האשראי ניתנה אפשרות להרחבה וחריגה של 10%, בכפוף לאישור מראש ולזמן קצר וקצוב.

22. ביום 10.8.03, 16 חודשים לאחר פתיחת החשבון, חרג החשבון ממסגרת האשראי של 550,000 ₪, והבנק סירב לכבד שורה של המחאות והוראות קבע, באופן שיתרת החובה בחשבון (לאחר החילול), עמדה על 547,622 ₪. בית המשפט קבע כי המהלכים שקדמו לצעד זה, פניית הבנק לתובעים והעמדת אולטימטום להפקדת ממסרים בסכום של 300,000 ₪ נעשו שלא כדין, בין משום שלא קדמה לכך אזהרה נוספת, בין משום שסוכם עימם כי העברת הממסרים לבנק תיעשה בהדרגה וכי בינתיים ינהג עימם בגמישות בכל הנוגע לכך, ובין משום שימי האולטימטום- 6.8.03- 10.8.03 היו ימים שבהם לא בעבדה החברה, בהיותם צום ט' באב, ושישי שבת שחלו אחריו, דהיינו- שלתובעים לא ניתנה הזדמנות של ממש להקטין את האשראי, קודם לפעולות הביטול האגרסיביות בהן נקט הבנק.

23. בפסק הדין (29062/06) נקבע : "בנק מנוע מל"נתק ביום אחד, ללא הודעה מוקדמת, את קווי האשראי בחשבון פעיל. בנק גם מנוע מלחלל שיקים בשרירות לב. התנהגות הבנק גרמה נזקים לחברה, ועליו מוטלת אחריות לפצותה בגין נזקיה.

חרף האמור לעיל הגעתי למסקנה, שיש לייחס לנתבעים אשם תורם. הללו ידעו, שלא הפקידו כבטוחה את מכסת השקים המעותדים, שסוכם כי יפקידו לביטחון. כמו כן ידעו הנתבעים, כי הם חורגים ממסגרת האשראי. הם גם היו מודעים לסיכום שנכרת עמם ביום 4.6.03.

לנוכח המקובץ אני קובעת, כי שעור אשמם התורם של הנתבעים עומד על 50% מסכום הפיצויים, להם יהיו זכאים הנתבעים, או מי מהם, בשל התנהלות הבנק. אם ייקבע שנגרמו לנתבעים נזקים, תנוכה מחצית מסכום הפיצויים בשל אשם תורם. "

24. בערעור שהוגש על פסק הדין (ע"א 2860-05-12) נקבע כך: "בעניין זה ראוי לציין, שהתביעה בגין הנזקים מתבררת בנפרד, והיא תלויה ועומדת עד להכרעה בערעור זה, כאשר ברור שחלוקת האחריות בין הצדדים כפופה לאשר יקבע בית המשפט שידון בנזקים, ויידרש לבחון כל ראש נזק, האם יש לאותו נזק קשר סיבתי לרשלנות המערער, שרק אז ניתן להטיל על הבנק אחריות, אם לאו; כך גם כמובן שכל הטענות וההשגות שיש לצדדים בעניין גובה הנזק, כגון האם אכן קיימו המשיבים את חובתם להקטנת נזקים בכל אחד מראשי הנזק, תתברר בבוא העת בפני בית המשפט שידון באותה עת בתביעת הנזקים."

כאשר נדרש בית משפט של ערעורים לשאלת האחריות הוסיף גם :"בנסיבות אלה, אני סבורה שבצדק קבע בית משפט קמא שחלה אחריות על הבנק. לא יעלה על הדעת שמוסד בנקאי מכובד, הנותן מסגרת אשראי ללקוח, שהוא עורך דין שעובד עמו באופן קבוע, כאשר עדות התביעה הגברת אורנה בן נתן והגברת אילנה אוברפרשט מעידות כי הן נתנו אמון במשיב, וכאשר הבנק קובע פגישה להסדרת הענין בחודש יוני, ומסכים להגדיל את מסגרת האשראי, במקום שמצופה היה שהבנק ידרוש להפחית את מסגרת האשראי ללא כל התראה, כאשר חלפו חודשיים מאז הפגישה האחרונה בין הצדדים, והדרישה הראשונה שמקבל המשיב מהבנק בעניין מסגרת האשראי, מגיעה כאמור רק באותו יום רביעי, ערב תשעה באב."

25. בעדותו, טען התובע: " העניין עם הספקים ואי היכולת לרכוש סחורה וציוד השפיע מיד על היכולת לרכוש ולמכור חומרה, אבל השירות נולד לצורך החומרה דהיינו שאם אני צריך להתקין מחשב, בד בבד עם מכירת החומרה, הצטרפו גם שעות עבודה של איש השירות ואם אינני מוכר מחשב אינני יכול לתת שירות. דבר נוסף שיש בו מימשק, כל הלקוחות שלי היו עסקים בינוניים, סיפקתי עבודה ושירות ואחרי שהסתיימה תקופת השירות, היו מחדשים את תקופת השירות ואז הייתי נהנה רק ממנו. ללקוחות הייתה נטיה לחדש חוזה שירות אצלי. אני מסכים שהנזק לעניין השירות החל משלב קצת יותר מאוחר אבל התביעה מתייחסת לכל התקופה. כשלא הצלחתי להגיע ללקוח ספציפי כדי למכור לו ציוד, הפסדתי גגם את הרווח על החומרה, על השירות וגם על כל רווח מזדמן שהיה לי עם אותו לקוח" (עמ' 14 לפרוטוקול).

26. בהליך הקודם הוגשו חוות דעת, שהצדדים הוסיפו להם חוות דעת כאן. עיקר המחלוקת לעניין הנזק נוגעת לשווי החברה ערב האירוע של החזרת השקים ולאחריו, עד למכירת החברה, ואם אכן ירד ערכה, כפי שטוענים התובעים, האם נבעה הירידה עקב החזרת השקים (הקשר הסיבתי), זאת, בנוסף לעוולות הנוספות שנתבעו (הוצאת לשון הרע).

אינני מקבלת את נקודת המוצא של התובעים כי נקבע כממצא כי נגרם נזק עקב הקטנת האשראי הפתאומי. שאלה זו הושארה, עפ"י האמור לעיל, לבדיקה והכרעה בהליך דכאן.

27. בקליפת אגוז תובהר המחלוקת הכלכלית: לטענת התובעים, העובדה שהבנק לא כיבד את השקים שמשכה פורסמה בדוחו"ת bdi והגיעה לידיעת הספקים השונים, הלקוחות ולקוחות פוטנציאליים. עקב כך, איבדה התובעת את היכולת לרכוש סחורה בתנאי אשראי רגילים ולכן לא יכולה הייתה לתת הצעות מחיר אטרקטיביות ופעילותה בתחום המכירות (החומרה)- נעצרה. משכך, נאלצה לצמצם את פעילותה ולהקטין את מחזורי הרכישות שלה עד כדי ירידה של 36% בהכנסותיה.

לשיטת הנתבע, היה מצבה של החברה בכי רע עוד קודם לכן, ומזלה שנאלצה לעשות שינוי בתמהיל פעולתה עד שהביאה את החברה לרווחיות ולמכירה בסכום של כ-2 מליון ₪.

28. לעניין זה, מצאתי לנכון לצטט ס' 166,167 לסיכומי התובעים:

"היעלה על הדעת שהחזרה גורפת של 13 שקים והוראות קבע, ניתוק קווי האשראי של חברה פעילה ומתפקדת, מתוך גחמה של פקידות בנק..עשויה לשפר "את תפקודה של החברה ואת תוצאותיה"?

משל הדבר לטענה כי ניתוק "אספקת החמצן" של רץ מרתון אשר גרמה לנמק ברגליו תביא לשיפור בתיפקודו כי מעתה יוכל לנוע מהר יותר כשהוא יושב על כסא גלגלים! אכן, נחישותו של רץ המרתון עשויה להביאו לתחרות גם כשהוא יושב על כסא הגלגלים אך איש לא יוכל לטעון ברצינות כי מי שאחראי לניתוק החמצן לא צריך לשאת באחריות לנזק הנורא שנגרם."

לטעמי, חרף האירוניה בדבר, הוכח כי החברה לא היתה 'רץ מרתון' ערב הארוע, ומכאן שלא ניתן להשיב על שאלה זו בעניינינו.

29. מטבע הדברים, שוויה של חברה ודרך פעולתה, ייבחנו עפ"י נתוניה הכלכליים, דוחו"ת , מאזנים וכו'. קודם שאתייחס לחוות הדעת השונות, מצאתי לנכון להזכיר שני ארועים בעלי השפעה כלכלית על החברה, שקדמו לעצירת האשראי: האחד, 'עסקת מייקרוסופט', שהחברה נכנסה אליה ויצאה ממנה, לאחר מכן, והאחר, 'קיוסק המידע'- השקעה שביצעה החברה, ואשר השקעתה, כ-800,000 ₪, נפרשה לשלוש שנים. לשיטת התובע "החברה לא היתה הפסדית מעולם, אבל בשנת 2001 היו הפסדים במאזן כתוצאה מכספים שהוצאו בגין הקיוסק. אי אפשר להגיד שהחברה הפסדית."(עמ' 20 לפרוטוקול).

30. בעת שהגישו התובעים את תביעתם, צירפו כתמיכה את חוות דעתו של ישראל ביבס, אשר שימשה אותם בהליך הקודם. בשלב הראיות, הוסיפו את חוות דעתו של רוה"ח רונן עוז (צורפה גם כנספח א' לסיכומים), אשר הגדילה במידה ניכרת את אומדן נזקיהם. חוות דעתו של עוז משמשת את התובעים בטענותיהם בסיכומיהם. חוות הדעת שעמדה לפני בית המשפט המחוזי ואשר נערכה ע"י רו"ח אלבז, מצויה אף היא בין הראיות. לעניין חוות הדעת המרכזית מטעם התובעים, זו של רו"ח עוז, טען הנתבע כי למרות הגשתה המאוחרת, לא תוקן כתב התביעה בהתאמה:

"הגשת בתחילה את התביעה שלך על יסוד חוות הדעת של ביבס, הנזק הוא 2.6 מליון ₪ ולאחר מכן הגדלת את הנזק פי 3. אם אתה סבור שחוות הדעת של עוז נכונה והפערים כל כך גדולים למה לא תיקנת את התביעה?

ת. שקלתי זאת ואני שוקל את זה גם עכשיו.

ש. יש לך הסבר איך שני מומחים מטעמך בהתבסס על אותו בסיס מגיעים כ"א מהם לתוצאה אחרת?

ת. אני לא יודע אם התבססו על אותו מכפיל. לכל מומחה יש את השיטות שלו...אני שומע את השאלות ועולים במוחי נזקים שלא נתבעו כאן. אם הייתי יושב עם מומחה שלישי התביעה היתה גדולה יותר."

מתוך הדברים שיוסברו להלן, לא אזקק לשאלה זו של תיקון התביעה.

31. רו"ח עוז התבסס לצורך חוות הדעת שנערכה במאי 2014, על דוחות מבוקרים של החברה לשנים 2000-2005, תשאול מנכ"ל החברה (התובע) וחברות פרטיות נוספות וסקירות ענפיות בתקופה בה קרה האירוע. המומחה ציין כי לא ביצע בדיקות של הדוחו"ת השנתיים שקיבל.

המומחה, אשר על פי חוות דעתו, נגרמו לחברה נזקים בשעור של ששה מליון ₪, סקר את ענף המחשוב, הבהיר כי מרבית הכנסותיה של החברה (80%) נבעה ממכירת פרויקטים, קרי מחשבים, צגי מחשב ותוכנות, מוצרי מדף קיימים, בהם שימשה לכאורה החברה צינור להעברת הסחורה מספקים ללקוח והתקנתם בביתו, והיתרה- שירותי תמיכה. עוד הובהר שם כי בענף קיימת תחרות אגרסיבית, שבה יש לספקים רגישות לחוסנה הכלכלי של החברה בתחום, המושפע מדוחות BDI, וכיוצ"ב.

32. חוות דעת זו, כמו גם כל יתר חוות הדעת, מלמדת על הארוע החריג בשנת 2001, התקשרותה של החברה עם מיקרוסופט, שהביא לקפיצה חיובית משמעותית של 43% במכירות החברה, באותה שנה, ובירידה במכירות בשעור של 35% בשנה שלאחר מכן. לשיטתו של רו"ח עוז : "בניטרול האנומליה החיובית בשנת 2001, רואים כי ישנה יציבות בין השנים 2000-2002, לאחר מכן הפחתה משמעותית בשנת 2003 (המיוחסת לארוע החזרת השקים- ר.נ), ובהמשך יציבות בשנים 2003-2005. "

33. לטענתו, התאפיין הענף בצמיחה אפס, ולפיכך אם ננטרל את הארוע החריג של עסקת מייקרוסופט, (שבוטל עקב חוסר כדאיות), מקבלים אנו חברה יציבה, שרווחיותה הממוצעת כ-77.7%, מחזורה הממוצע עמד על 5,965 אלפי₪ בשנים 2002-2000, ו-3,518 אלפי ₪ (ורווחיות ממוצעת של 65.5% )בשנים 2003-2005, כאשר בין שתי התקופות ארע הארוע של עצירת השקים (אוגוסט 2003). שנתן ביטויו בסטייה משמעותית מדרך התנהלותה העקבית של החברה ובירידה במכירותיה, שהיתה גדולה משיעור הירידה בשוק המכירות הארצי.

34. לשיטתו, עקב הארוע ועם הירידה במכירות הפרויקטים והחומרה, נאלצה החברה להסתמך על תרומת הרווח של מתן השירות. מאידך ציין כי אחוז הרווח משירות זה עמד על 70% בעוד שהרווח ממכירת החומרה עמד על 15%.

לטענתו, עקב השפעת מחנק האשראי על החברה, עברו הספקים לעבוד איתה על בסיס מזומן, או שהפסיקו את קשריהם עמה לחלוטין, בעוד שלקוחות החברה ממשיכים לשלם לה בשקים דחויים. הדבר גרם, לשיטתו, לאובדן שני חודשי קניות. (עמ' 11 לחווה"ד) . לטענתו, לולא הארוע ועצירת האשראי, היתה התוספת בגין שני חודשי המכירות האבודים עומדת על 933 אלפי ₪. בטבלאות שערך, גילם את ההפרש בין המצב ללא האירוע (פרופורמה) לעומת המצב בפועל, למשך השנים 2003-2005, קודם למכירת החברה.

35. באשר לשווי החברה, רו"ח עוז הסביר בחוות הדעת על השיטות להערכת שווי:

1. שיטת שווי נכסי
2. שיטת המכפיל
3. ג. היוון תזרימי מזומנים

לטענתו, נקבע שווי החברה בשיטת מכפיל הרווח התפעולי. דהיינו, שבשיטת המכפיל, ניתן לקבוע פרמטרים שונים להשוואה, מכפיל רווח למניה, מכפיל רווח נקי, ועוד. הואיל והחברה נמכרה בשיטת הרווח התפעולי, נאמד הנזק באמצעות מכפיל זה.

במה דברים אמורים: עפ"י המומחה הרווח התפעולי עמד, עפ"י מצב החברה על 3.55. לפיכך ניתן לחשב ולהגיע לתוצאה כי לפי הפרופורמה, דהיינו, לולא ארע האירוע, הייתה נמכרת החברה בסכום של 5,257,865 ₪ (מכפלת פרופורמה 2005 ב 3.55) במקום ב2,000,000 ₪, כפי שנמכרה בפועל.

עוד הוסיף כי על פי חוות דעתו של מר ביבס משנת 2007, (שהוגשה ע"י התובעים עם כתב התביעה) המכפיל הסביר לחברה עמד על 5, שאז ההפרש בין מחיר המכירה בפועל לבין שוויה של החברה על פי חישוביה- היה גבוה יותר.

36. עוד קבע המומחה כי גם מבלי לכמת את הפגיעה באמינות החברה, יש להוסיף לסכום הנזק גם מחצית משכרם של התובע, מנהלת חשבונות החברה ומנהל השיווק, למשך 24 חודשי פעילות, בהם הכפילו את מאמציהם לפעילות שיקום החברה. רכיב זה נקבע על ידו בסכום של 436,800 ₪.

המומחה העריך את הפגיעה בחברה בגין הוצאת לשון הרע וחילול 13 שקים והוראות קבע בסכום של 1.3 מליון ₪.

37. הטבלה המסכמת, לשיטתו, את נזקי החברה עמדה על 6,445,231 ₪ והיא כללה את הנזק בגין הוצאת לשון הרע, עלות שכר העובדים דלעיל, הפרש בשווי מכירת החברה על בסיס של 2.67 ואובדן רווחי החברה כתוצאה מירידה באשראי ספקים ויכולתה למנף את רכישותיה.

38. בחוות הדעת הראשונה שהגישו התובעים בתביעה זו, חישב המומחה מר ביבס את הנזק מהקטנת האשראי מ605,000 ₪ ל-240,000 ₪ והחזרת השקים, והשפעותיהם על השנים 2004,2005, מבלי שנבחנה ההשפעה על יתרת שנת 2003.

לשיטתו, ירדו מכירות החומרה ב26%, ומאידך חלה עליה במכירת השירות. עקב כך חלה ירידה במכירות בשעור של 6%, שעור נמוך שהוסבר במאמץ שהשקיעה החברה ושינוי התמהיל בעבודה, לאחר הארוע.

בחודש מרץ 2005, "לאחר מועקה מתמשכת בתזרים המזומנים ולאור חשדנות הבנקים החדשים אשר עימם עבדה אלקומפ לאחר המשבר, לווה מר פיטרו מאדם פרטי- מר דן בוכניק, הלוואה אישית בסך 500,000 ₪" (עמ' 4 לחוה"ד). עלות ההלואה-106,000 ₪.

39. המומחה ביבס טען כי מכירת החברה לחברת דנשיר נעשתה לפי מכפיל רווח תפעולי של 2.67 בהתבסס על התוצאות העסקיות של שנת 2005, לפיו אנו מקבלים שווי חברה של 2.2 מליון ₪, סכום הקרוב לזה שנקבע. לשיטתו, מכפיל כזה הינו מכפיל נמוך, לכל הדעות, בהשוואה לעסקאות אחרות שבוצעו במשק, אשר אינו מייצג את מצבה של החברה קודם לאירוע. לשיטתו, המכפיל הסביר הינו 5, דהיינו ששווי החברה אמור היה לעמוד, אלמלא האירוע, על 3.75 מליון ₪. עוד קבע המומחה נזק כתוצאה מצמצום מכירות התכנה בסכום של 700,000 ₪, ובסך הכול, ללא הוצאת לשון הרע ותוספת שכר לעובדים- 2.626 מליון ₪.

40. מנגד, הוגשה חוות דעתו של רו"ח ג'קי אהרון מטעם הבנק. לשיטתו, הייתה החברה הפסדית בשנים 2000-2003 , סבלה מקושי תזרימי הבא לידי ביטוי באשראי ספקים גבוה באופן חריג ובחריגות בחשבון הבנק. על סמך נתונים אלו קבע המומחה כי שוויה של החברה קודם לאוגוסט 2003 היה אפסי ולכן לא ניתן לטעון שהאירוע גרם לפגיעה בשוויה.

לשיטתו, הנחות העבודה של רו"ח עוז היו שגויות והתעלמו מההפסדים המהותיים שצברה החברה בשנים הקודמות. עוד יצא חוצץ כנגד ניטרול עסקת מיקרוסופט בחוות הדעת. לטעמו, הייתה עסקה זו חלק אינטגרלי מפעילות החברה והיוותה כ-30% מהכנסותיה בשנת 2001, ואולם שנה לאחר מכן, למרות סיום העסקה, לא צמצמה החברה את הוצאותיה, וגרמה, ע"י כך להגדלת ההפסד בשנת 2002.

41. עוד טען המומחה מטעם הנתבע כי הואיל והחזרת השקים ארעה באוגוסט, ברבעון האחרון של השנה, אמורה הייתה החברה להגיע להכנסות של 497,000 ₪ ואילו ממוצע ההכנסות שלאחר הארוע, אמור היה לעמוד, בממוצע לחודש, על 293,000 אליבא רו"ח עוז. דהינו, שהמחזור השנתי לשנת 2003 אמור היה לעמוד על 5,148,000 ₪ בעוד שבפועל היה נמוך ב-30% מסכום זה. (עמ' 7 לחווה"ד)

42. המומחה טען כי ביקש את נתוני החברה החודשיים לשנת 2003 אך לא קיבלם. עם זאת, בהנחה שארבעת החודשים האחרונים של שנת 2003 נפגעו ב61% כפי שנטען, היינו צריכים לראות פגיעה מתמשכת גם בשנים הבאות, בעוד שבפועל עברה החברה לרווחיות. לטעמו, יש להסיק מכאן כי ההתפלגות הייתה ליניארית לאורך כל חודשי שנת 2003. בהעדר נתונים ולצורך השמרנות, העמיד את הנזק על 15% לשנה, שהם 6.3% לחמשת החודשים בשנת 2003 (עמ' 11 לחוות הדעת).

43. עוד בחן המומחה את אשראי הספקים שניתן לחברה ומצא כי למרות שחלה ירידה באשראי זה, עדיין נותר גבוה מהמקובל, דבר התומך בהנחה שחברה סבלה ממצוקה תזרימית קשה, סביר להניח שכתוצאה מהפסדיה בשנים הקודמות. המומחה ציין גם את התחרות הקשה המאפיינת את שוק המיחשוב.

44. עמדת המוצא של התובעים הינה כי ארוע חילול השקים גדע באחת את התקשרויותיה השונות של התובעת. שהספקים סרבו לאפשר לה לרכוש מהם סחורה לחלוטין, או באשראי, ירידה ברכישות ומכירות, קשיי גיוס מימון, הגדלת תשומות העבודה לשיפור קשריה של החברה עם הספקים, פדיון תכניות חסכון פרטיות של התובע ונטילת הלוואה פרטית מחבר, עד למכירת פעילותה של התובעת לדנשיר, בשנת 2005 בסכום נמוך מזה שהייתה נמכרת, אלמלא הארוע בבנק. אלו, בנוסף לפגיעה בשמה הטוב.

45. רו"ח עוז הבהיר את חוות דעתו (עמ' 25 לפרוטוקול):

"בדו"ח יש 3 סוגי רווח

רווח גולמי- הפער בין עלות הקניה למכירות. חברה שהרווח הגולמי שלה הוא נמוך, אין לה היתכנות כלכלית

רווח תפעולי- הוא הרווח שלאחר הוצאות הנהלה וכלליות.

רווח נקי-הוא הרווח שבעלי המניות רואים אותו במאזן.

מה היה הרווח הנקי של החברה?

בשנת 2003 היה הפסד של 11.57% מתוך המכירות. 6% מהם שייכים לקיוסק המידע. ההפסד הכלכלי הוא 5%.

בשנת 2002 מה היה הרווח הנקי?

הפסד של 12.8 ואם ננטרל את קיוסק המידע, אז ההפסד היה 7%.

ומה בשנת 2001?

6% הפסד, ובנטרול קיוסק המידע, 3%

מה היה הרווח הגולמי ולמה זה חשוב?

זה חשוב לראות אם החברה מוכרת בהפסדים או באמת מרוויחה.

כשאתה מדבר על רווח נקי בשנת 2003, לקחת בחשבון את הארוע?

ת.כן

ש. אם כך, אמרת שבשנת 2002 הרווח הנקי היה 7% ואילו בשנת 2003 6% , דהיינו ירידה של 1% בלבד?

ת. נכון, אבל מבחינת המספרים האבסולוטיים זה ירידה מ5.7 מליון ₪ ל3.7 מליון במכירות. אף אחד לא אומר שהחברה הייתה פנטסטית לפני. היא הציגה תוצאות חיוביות במשך השנים 2001-2, וזה אומר שהחברה מצליחה, למרות כל מה שקורה בחוץ, למצוא לקוחות או להגיע להסדרים עם לקוחות, ולהרוויח על המוצרים שהיא מוכרת בשעורים גבוהים מאשר בשנים שעברו." (עמ' 26).

46. בחוות הדעת, ערך המומחה תחשיב פרופורמה, בה ניטרל את עיסקת מיקרוסופט כאילו לא התרחשה כלל. בסיכומיהם, כתבו התובעים (ס' 137 ואילך ) כי התוצאות הכספיות של שיתוף הפעולה של החברה עם מייקרוסופט היו חריגות. על פי הסברם שם, מכרה החברה מוצרים של מיקרוסופט שהיה להם ביקוש רב, אך עלות הרכישה לחברה היתה גבוהה במיוחד ואף נדרשו לחברה הוצאות גבוהות כדי ליישם את שיתוף הפעולה שהתבטאו בנתון של הוצאות הנהלה וכלליות גבוה במיוחד. עוד התייחסו התובעים להשקעה שהחברה ביצעה בשנת 2001 בפיתוח "קיוסק מידע"- הוצאה גדולה וחד פעמית שאמורה להניב תוצאות לאחר מכן.

47. אינני סבורה כי ניתן "לנטרל" עסקה זו (מייקרוסופט) כלא הייתה, כפי שטוען רו"ח עוז, ולפיכך ממצאיו, המתבססים על הנחה זו, אינם יכולים להתקבל על ידי. הואיל ומרבית הנחותיו של "מה היה קורה אלמלא ארע האירוע של החזרת השקים" מתבססות גם על "מה היה קורה אלמלא עסקת מייקרוסופט", סבורתני כי נשמט הבסיס לחוות דעת זו, בכל הנוגע לתחשיבי הפרופרמה.

כך גם במסגרת הנתונים שהובאו, אינני מנטרלת את הוצאות 'קיוסק המידע', שניטרולם הביאו לשעורי הפסד נמוכים יותר מאלו שהיו בפועל. העסקה, בה השקיעה התובעת 850,000 ₪ ואשר נפרשה על פני שלוש שנים, גרמה להוצאה בשנים 2002,2003 בסכום של 270,000 ₪ לשנה, שכאמור, לא ניתן להוציאם מכלל חשבון ולנטרלם- שהרי גם עסקה זו התרחשה בפועל, זמן רב לפני הארועים המפורטים בתביעה והיא, כמו גם עסקת מייקרוסופט, השפיעו באופן משמעותי על מצבה הכלכלי של התובעת.

48. לעניין זה, הנני מקבלת את טענת הנתבע כי עסקת מייקרוסופט הייתה חלק אינטגרלי ומהותי מפעילות החברה בשנת 2001 אשר היוותה כשליש ממכירותיה בשנה זו. עוד הנני מקבלת את הטענה כי הירידה במכירות החלה עוד במהלך שנת 2003, ואין לייחסה לאוגוסט 2003 דווקא.

49. זאת ועוד, מחוות הדעת השונות עולה כי חרף ההפסדים והיציאה מעסקת מייקרוסופט, לא צמצמה התובעת את הוצאותיה בהתאמה וע"י כך גדל ההפסד בשנת 2002.

לעניין זה העיד רו"ח עוז: "ההוצאות הקבועות קשה מאוד לשנות אותן וזה לוקח זמן. לא מוכרים כלי רכב או מפטרים עובדים. זהו תהליך איטי." (עמ' 28). הנני מקבלת את טענת הנתבע כי ההוצאות אמורות להיות מתואמות להכנסות. כשם שהינן אמורות להצטמצם בעת ירידת מחזורי החברה, כך הינן אמורות לגדול בעת גדילתה. משכך, הנתונים התאורטיים להכנסות החברה מבלי שנלקחה בחשבון הגדלת ההוצאות- נדחית על ידי. כפועל יוצא מזה נדחות אף הטענות כי הרווח התפעולי אמור היה להיות גדול יותר, ואף המכפיל עפי"ו נמכרה החברה.

50. בסיכומיהם, מתארים התובעים את החברה כבעלת מוניטין אשר לה עשרות לקוחות, שמעולם לא סורבה הוראת קבע שלה ולא חולל שיק שמשכה. עוד תוארה פעילותה- מכירת פרויקטים ותשתיות והתקנתם, אשר היוו 80% מהמכירות השנתיות שלה, ומכירת חוזי שירות, תמיכה ותיקונים.

51. עוד תיארו התובעים את חששם של ספקי החברה להמשיך ולספק לה סחורה, ועל נטישת שותפיה העסקים. לטענתם, עבדו עם מספר מועט של ספקים, ובמקרים מיוחדים אף עם ספק אחד בלבד. לפיכך פגיעה במוסר התשלומים של החברה עלולה היה, לעצור שרשרת אספקה שלמה של ציוד מסוים. כך למשל, חברת איסטרטניקס, ספק בלעדי לאינטל, הודיעה לתובעת (נספח ה'), על ביטול ההתקשרות עמה. בדומה לה, נהגה גם חברת אמטל. עקב כך, נאלצה החברה לרכוש את סחורתה מספקים משניים, בעלות גבוהה יותר. התוצאה המידית של עצירת הרכש הייתה ירידה במכירות החברה והיא נאלצה להתבסס על תרומת הרווח של כתבי השירות "אלא שגם תחום זה נפגע מהאירוע באופן אנוש: מאחר שהחברה לא יכלה לתת הצעות מחיר תחרותיות ולהגדיל בכך את מכירות החומרה וההתקשרות עם לקוחות חדשים, היא לא יכלה לקבל כתבי שירות חדשים ולהגדיל את מאגר לקוחותיה. החברה גם לא הצליחה לשמר את ממאגר הלקוחות הקיימים." (עמ' 10 ס' 55 לסיכומים).

52. כאמור, רו"ח עוז ערך בחוות דעתו דו"ח פרופורמה. כבר כתבתי לעיל כי מצב היפותטתי כזה אינו יכול לנטרל אירוע כלכלי שהביא להפסד (עסקת מייקרוסופט), שאינו קשור בנתבע, אולם גם בלעדי כך , מצאתי כשלים בחוות הדעת.

כך למשל, הואיל וארוע הבנק התרחש בשליש השלישי של חודש אוגוסט 2003, איבדו התובעים, לשיטתם, שני חודשי פעילות באותה שנה. התובעים, שלמרות שנדרשו לכך מספר פעמים, לא הביאו פילוח הכנסותיהם בחודשים השונים במרוצת 2003, כמו גם בשנים אחרות, להוכיח את טענתם, כי דווקא אותם חודשים שלאחר הארוע, היו יכולים להשיא את הכנסותיהם. התובעת, כמו גם רו"ח עוז, טענו אמנם כי החודשים נובמבר דצמבר הינם חודשים בעלי הכנסה גבוהה מהרגיל, עקב רצון הלקוחות להוציא הוצאות פטורות ממס לקראת סוף השנה, אולם גם אם כך הוא, בהעדר נתונים חודשיים (שהיו בידי התובעת ונמנעה מלהציגם), אין ביכולתי לקבוע את היחס בין מכירות ינואר-אוגוסט, לאלה של נובמבר, דצמבר.

יתר על כן, המומחה הוסיף לחוות הדעת את שני החודשים ההיפותטיים, אולם מאידך לא הפחית את החודשים בפועל, ובכך יצר, לכאורה, הכנסה (תיאורטית) של 14 חודשים לשנת 2003.

53. זאת ועוד, בחוות הדעת, ובעיקר בסיכומים, מתייחסים התובעים בעיקר אל הירידה הדרסטית, לשיטתם, במכירות בשנת 2003. לטעמי יש להתייחס בעיקר אל השינוי שעשתה החברה בפעילותה- ותוצאתו.

רוה"ח ביבס, שהגיש את חוות הדעת מטעם התובעים בהליך הראשון, (נספח 19 לסיכומי הנתבע ) ציין את השינוי שנערך בפעילות החברה בשנת 2004- ירידה במכירות החומרה, מחד גיסא, ועלייה במכירת 'ביטוח', דהיינו שירות. לשיטתו, מעבר חד זה נבע מאובדן כושר התחרות של התובעת בתחום מוצרי חומרה ואשראי, עקב המחסור באשראי ואבדן ספקים. מצאתי כי שינוי דרסטי זה, שהתובעים מייחסים אותו לארוע החזרת השקים, (ס' 5.1 לחוות דעת ביבס) השפיע באופן חיובי דווקא על כלכלת החברה. דהיינו, שהמעבר של מרכז כובד פעילות החברה ממכירת חומרה, שאחוז הרווח בה הוא נמוך, (15%), למתן שירות, שהרווחיות בו הינה 70%, נבע אולי ממצוקת האשראי עקב הארוע, אך בפועל, הגדיל את רווחיות החברה שעברה, לאחר האירוע, מהפסד לרווח. בה במידה, נטען להניח, בשיטת הפרופורמה כי יתכן ולולא נגדע האשראי, הייתה החברה ממשיכה לפעול באותה דרך בה פעלה, חרף האינתיפאדה, המשבר בהייטק, חסמי כניסה שולי רווח נמוכים, והייתה מאבדת את ערכה לחלוטין.

54. בחוות דעתו של רו"ח ביבס (ס' 6.2), הועמד ההפסד כתוצאה מאובדן מכירות ורווח בגינן על 412,000 ₪. הפסד זה מתעלם מהרווח הנגדי הנצבר במתן השירותים.

כאמור, מתייחסים התובעים בחוות הדעת ובסיכומים לעובדה שחל פיחות חד במכירות החברה לאחר החזרת השקים. עובדה זו אכן נכונה, אך היא לא הביאה, על פי הנתונים שלפני, לנזק לתובעת. משהשכילו התובעים לבצע שינוי חד באופן פעילות החברה, ולהעביר את החברה מהפסד לרווח, אינני סבורה כי ניתן להסתמך דווקא אל הירידה במכירות (שהכנסה מועטה בצידה) כבסיס לטענת הנזק.

לפיכך, הנני דוחה את טענות התובעים לנזק בגין ירידה במכירות.

55. נתון נוסף שהתייחס אליו המומחה הינו השקעת העובדים, ובעיקר המנהלים באופן שעבדו פי כמה מהממוצע לצורך שיפור המוניטין והקשרים העסקיים של החברה. המומחה קבע כי מדובר בהפסד של 436,800 ₪ , סכום המתבסס על 36,400 כפול 24 חודשי פעילות, 50%. (עלות שכר העובדים שהושקע בשיקום). הואיל והחברה מצביעה על המעבר לרווחיות כבר בשנת 2004, לכל היתר ניתן לייחס לעובדים שלושה חודשים לשיקום, דהיינו- סכום של 54,600 ₪. הנני סבורה כי לא ניתן להתעלם מהצורך בשינוי, והמשאבים הנדרשים לכך.

56. נזקים ישירים להפסקת האשראי

חלק מנזקי החברה המתוארים, הינם נזקי הפסקת האשראי. הנתבע טען בחוות הדעת כי מלכתחילה עבדה התובעת עם הספקים באשראי ממושך מהמקובל, וכי החברה יכולה הייתה לקחת אשראי בשני הבנקים האחרים איתם עבדה,.לענין זה הנני מקבלת את עדותו של עו"ד פיטרו כי התובעת העבירה את כל פעילותה לבנק הנתבע, כך שלא עמד לרשותה אשראי זמין באותה עת, וכי ממילא ההודעה על חילול השקים הועברה בין כל הבנקים, כך שאף לא אחד מהם שש להעניק לה אשראי. לא מצאתי בחוות הדעת השונות את נזקם הישיר של התובעים לעלות גבוהה יותר של אשראי חלופי. גם לעניין קיצור האשראי, לנוכח הדוחו"ת דלעיל, לא מצאתי כי עובדה זו הזיקה לתובעת לאורך זמן.

57. רו"ח ביבס מייחס לנתבע את הנזק של 106,000 ₪ בגין נטילת הלוואה פרטית שנטל התובע בשנת 2005, רו"ח עוז מתאר (עמ' 10) את הגידול בימי האשראי שניתנו ע"י ספקי החברה מ- 60-80 ל- 9-15., ומתייחס אף הוא לאותה הלוואה. הואיל ואין מחלוקת כי בשנת 2004, 2005 שיפרה התובעת את מאזנה, אינני סבורה כי יש לייחס את ההלוואה משנת 2005, והריבית בשיעור של 10% ששילמה החברה למלווה הפרטי, לאירוע שהתרחש כשנתיים וחצי קודם לכן.

58. כאמור, נמכרה התובעת לחברת דנשיר. בין השתיים התנהלו הליכים משפטיים, שהסתיימו בדחיית תביעות הדדיות בפסק דין מנומק, ובחיוב התובעת בהשבת הלוואה, על פי ההסכם בין השתיים.

הסכסוך המשפטי בין השתיים נסב על שוויה של החברה. בפסק הדין שניתן, בחן בית המשפט (כב' הש' שטרנליכט), בין היתר, את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת , רו"ח אלבז, אשר שימש כרואה החשבון שלה מעת הקמתה, וקבע כי לא ניתן להסתמך עליה.

בבחנו את התביעה הנגדית, בה נטען כי התובעים (דכאן) העלימו את מצבה הכלכלי של החברה עובר למכירתה, (טענה שנדחתה) כתב השופט: " מהראיות שהוצגו לפני, ניתן להתרשם שמצבה של התובעת סמוך לרכישתה ע"י הנתבעת לא היה מזהיר כל כך, בניגוד לדבריו של מר פיטרו. כך למשל, התברר כי התובעת ומר פיטרו הגישו בחודש יולי 2010 תביעה נגד בנק אוצר החייל (תביעה זו-ר.נ.). ..בכתב התביעה הנ"ל מתוארות חריגות ממסגרות אשראי, שיקים שלא כובדו והוראות קבע שסורבו וכל זאת בתקופה של כשנתיים טרם מכירת פעילותה העסקית של התובעת לנתבעות....מקריאת כתב התביעה שהגישה התובעת נגד בנק אוצר החייל וחוות הדעת של מר ביבס שצורפה לו, מתקבלת איפוא, תמונה עגומה למדי בכל הנוגע למצבה הכספי של התובעת במהלך השנתיים שקדמו למכירת פעילותה לנתבעת...זאת ועוד, מתברר כי במהלך חודש מרץ 2005, חודשים ספורים לפני מכירת פעילותנה העסקית של התובעת לנתבעת, נטלה התובעת ממר דן בוכניק הלוואה בסך 500,000 ₪....גם הלוואה זו- על רקע מצבה של התובעת כפי שתאר לעיל- מעידה על הקשיים בהם התובעת היתה נתונה בסמוך להסכם הרכישה" (עמ' 31,32 לפסק הדין, נספח 13 לתצהיר הנתבע).

59. בכתב התביעה טענו התובעים כי החברה נמכרה לדנשיר 'בנזיד עדשים'. פסק הדין דלעיל קבע כי התמורה נקבעה לאחר בדיקה מעמיקה של הרוכשים. מכפיל הרווח התפעולי ,עפ"יו נקבעה התמורה, עמד על 2.67. לשיטת מומחי התובעים השונים, היה המכפיל אמור להיות 5, כפי שמקובל בעסקאות מסוג זה. לראיה הביא המומחה ביבס מכפילי רווח בעסקאות בורסאיות.

60. אינני מקבלת טיעון זה מכמה טעמים: האחד, שלא דומה חברה בורסאית לחברה פרטית בעלת היקף פעילות מצומצם ואין להקיש מזו לזו. האחר: שבעדותו אמר התובע כי מכר לדנשיר את החומרה והשירותים "מכרתי לה את כל הפעילות של החומרה והשירותים לחומרה. אצלי השארתי זה פרויקט פיתוח של קיוסק מידע, מיזם שעשיתי עם מייקרוסופט וכשל כבר בשנת 2001. זה גם חלק מהנזק." (עמ' 8 לפרוטוקול). (בסעיף 144 לסיכומי התובעים הוסבר כי ההוצאה עבור 'קיוסק המידע' אמורה הייתה להניב הכנסות בהמשך להשקעה הגדולה) מבלי להתייחס לעובדה שלא ניתן לשייך הפסד משנת 2001 לארוע משנת 2003, משמעותה של אמירה זו לא הובהרה דיה, אולם ככל שניתן להבין, לא נמכרה החברה בשלמותה, ואם כך הוא, אין המכפיל מייצג את שווי החברה בשלמותה.

בין כך ובין כך, ראינו כי חלו בחברה תמורות רבות במהלך פרקי זמן לא ארוכים. הצדדים לעסקה- דנשיר והתובעים, בחנו היטב את כדאיותה. ההשערה כי ניתן היה למכרה במכפיל גבוה יותר, כמוה כהשערה כי יש לנטרל את עסקת מייקרוסופט מהרווח (ההפסד), אילו הן השערות היפוטטיות שלא הוכחו.

61. התובעת הייתה חברה דינמית, שהתאימה את פעילותה לנסיבות. כך ביצעה שתי עסקאות בהיקף נרחב, יחסית למחזורי פעילותה, בשנים שלפני הארוע, וכך אף לאחר מכן, עת נמכרה בסכום של כ-2 מליון ₪. לטעמי, חרף הארוע הדרמטי של החזרת השקים, לא הוכח כי נגרמו לתובעים נזקים עקב כך, למעט הסכום של 56,400 ₪ בגין השקעת העובדים בשיקום החברה, לאחר הארוע. בל נשכח- החזרת השקים באופן פתאומי ע"י הבנק הוכר ע"י בית המשפט כארוע 'שלא כדין", אולם הסיבה בעטיה הוחזרו השקים, הייתה- מצבה הכלכלי של החברה עובר לארוע.

לנוכח האמור לעיל- טענות התובעים בגין נזקים שנגרמו להם עקב חילול השקים והפסקת האשראי- נקבעות על ידי לסכום של 56,400 ₪.

62. לשון הרע

הנני מקבלת את טענת התובעים כי חילול שקים וסירוב הוראות קבע שלא כדין, מהווה הוצאת לשון הרע: "פעולת החזרת שיק מהווה כעין הכרזה לפיה המושך הגיע למצב של חוסר יכולת פירעון- איתות אזהרה לכל הנמצאים בקשרי מסחר עימו." (ת.א 70420/00 פורסם בנבו). לטעמי, אין מקום לפקפוק כי החזרת שקים המפורסמת ברבים, ובמיוחד בדוחו"ת bdi שיש להם השפעה כלכלית, עלולים לפגוע בחברה שלגביה ניתן פרסום כזה. משכך, אין מקום לטענות הנתבע עקב כך. אין גם לקבל את טענתו להגנת תום הלב המתבססת על האמת בפרסום שהרי כבר נקבע כי לא היה מקום לאי כיבוד השקים. הנתבע, שגרם לחילול השקים, אינו יכול להינות מהגנה זו, (ואמנע, לצורך הטעם הטוב, מהדוגמה המתבקשת.) הנתבע לא כיבד מספר רב של שקים, ואולם לטעמי יש להתייחס אל כולם במכלול, שהרי האירוע היה אותו אירוע.

63. הארוע הנוסף מתייחס לאי כיבוד הוראות קבע, והוא מתייחס לזוכים שונים- המושכים בהוראת הקבע.

אין להתעלם מכך שבעקבות ארוע זה פורסמו הדוחו"ת שהשפיעו על מצבה של החברה כלפי כולי עלמה.

לטעמי, יש לקבוע פיצוי בגין ההפרות של האיסור ולזכות את התובעת 1 בגינן. ההפרות מיוחסות אמנם לחילול השקים של התובעת, אולם התובע, מנהלה, מזוהה עימה : "לא יעלה על הדעת שמוסד בנקאי מכובד, הנותן מסגרת אשראי ללקוח, שהוא עורך דין שעובד עימו באופן קבוע.." (מתוך פסה"ד של ערכאת הערעור. הנני סבורה כי יש לזכות אף את התובע בפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

הנתבע ישלם לשני התובעים סכום של 100,000 ₪ בגין כל הוצאת לשון הרע, ובסה"כ 200,000 ₪.

בנוסף, יישא הנתבע ב30% מהוצאות התביעה וכן בשכר טרחה בסכום של 25,000 ₪.

אין צו להוצאות נוספות.

64. לנוכח הסכומים שפסקתי, ייערך חישוב לגבי החיובים הדדיים של הצדדים, בשתי התובענות, עפ"י הכללים שנקבעו ע"י בית המשפט המחוזי בערעור. בכל הנוגע לפיצוי בגין הוצאת לשון הרע- אין לראותו כנזק, שבגינו יש להפחית 50%, ויש להעמידו על הסכום שנקבע- נכון לשנת 2006.

בכל הנוגע לנזק הנוסף- יש להפחית מחציתו מסכום התביעה הראשונה, עפ"י שוויה ביום הגשתה.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ו, 17 יולי 2016, בהעדר הצדדים.