1. החלטתי זו ניתנת הן בעניין בקשת התובעים לחתימה על פסיקתה והן בעניין בקשת התובע 3 (להלן- "הכונס") לפסיקת שכר טרחתו בגין דחיית התביעה שכנגד.

2. הנתבעת 1 (להלן- "הנתבעת") טוענת כי אין לאשר הפסיקתה שהגישו התובעים, מחמת טעמים אלה:

• יש להוסיף לנוסח סעיף 1(ג) לפסיקתה ההוראה לפיה סכום פסק הדין בו חויבה הנתבעת 1 בגין דמי שימוש ראויים במכונה, הכולל מע"מ, ישולם על ידה "כנגד קבלת חשבונית מס כדין".

הנתבעת טוענת כי יש לתקן את פסק הדין באופן בו כנגד חיובה בתשלום מע"מ על סכום פסק הדין יש לחייב את הכונס להוציא לה חשבונית מס כדין. לטענתה, אילו היתה שוכרת את השימוש במכונה היתה משלמת דמי שכירות בתוספת מע"מ כנגדם היתה נמסרת לה חשבונית מס, כאשר על פיה היתה זכאית לניכוי מס תשומות ממס הערך המוסף, ובמקרה בו לא תימסר לה חשבונית כאמור תזוכה קופת הכינוס בסכום גבוה יותר משווי דמי השימוש של הנתבעת במכונה, ומעבר לחיוב הנתבעת על פי פסק הדין.

על כן, טוענת הנתבעת כי יש לתקן את פסק הדין מחמת טעות קולמוס.

• אין הנתבעת חייבת, על פי פסק הדין, בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על סכום אגרת בית המשפט שחויבה להשיב לתובעים.
• הואיל ופסק הדין דחה, למעשה, 75% מסכום התביעה, יש לחייב הנתבעת בתשלום 25% מסכום האגרה, וככל שלא נקבע כך בפסק הדין הרי שמדובר בטעות קולמוס הטעונה תיקון.

3. מנגד, טוענים התובעים, כדלקמן:

• טענת הנתבעת לחיוב הכונס בהוצאת חשבונית מס כנגד תשלום סכום פסק הדין בעניין דמי שימוש ראויים לקופת הכינוס, היא טענה שנטענה לראשונה לאחר פסק הדין, ומהווה הרחבת חזית אסורה.

מעבר לכך, טוענים התובעים כי אין הכונס חייב במתן חשבונית מס כדין לנתבעת בגין תשלום חובה הפסוק לקופת הכינוס, שכן אין מדובא ב"עסקה" החייבת במע"מ כמשמעותה בחוק מס ערך מוסף, וכי חובה זו, ככל שקיימת, מוטלת על חברת אבגד, שכן היא זו החייבת בדמי השימוש לקופת הכינוס להם היא זכאית מהנתבעת.

התובעים אף טוענים, כי הנתבעת ממילא לא הוכיחה כי היא רשומה כעוסק במע"מ וכי היא זכאית לניכוי מס תשומות.

לטענתם, אף אם חלה חובה על הכונס להמציא לנתבעת חשבונית מס במקרה זה, ממילא אין להתנות תשלום חובה הפסוק של הנתבעת בהמצאת חשבונית כאמור.

• התובעים טוענים כי אמנם פסק הדין אינו קובע חבות הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית על סכום האגרה, אולם מדובר בהשמטה מקרית.
• טענת הנתבעת על חיובה בתשלום 25% מסכום האגרה אינה נכונה, ומהווה שינוי של פסק הדין בעניין שאף אינו ניתן לתיקון לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

4. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הריני קובעת כדלקמן:

4.1 סוגיית תשלום חוב הנתבעת לקופת הכינוס על פי פסק הדין כנגד קבלת חשבונית מס מידי הכונס, אינה עניין לפסק הדין.

על הנתבעת לשלם חובה הפסוק לקופת הכינוס, כאמור בפסק הדין, וככל שיש בידיה טענות לעניין זכויותיה לקבלת חשבונית, תעלה הטענה בפני הרשות המוסמכת לדון בכך.

4.2 חיובה של הנתבעת בהחזר אגרת בית המשפט ששילמו תובעים, על פי פסק הדין, כולל בהכרח חיוב בהפרשי הצמדה וריבית, וככל שהדברים אינם ברורים מעצם קביעת החיוב בהחזר הוצאות, הנני מורה בזאת כי יש להוסיף על חיוב הוצאות האגרה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה לקופת בית המשפט ועד להשבתה בפועל.

4.3 על פי פסק הדין, חיובה של הנתבעת בתשלום סכום האגרה הינו מלא ולא על פי היחס בין סכום התביעה לבין הסכום הפסוק. ממילא אין מקום להידרש לתיקון הוראות פסק הדין לאחר שניתן.

5. יש להכריע אף בבקשת הכונס לתיקון פסק הדין, באופן בו ייפסק שכר טרחתו בגין דחיית התביעה שכנגד, בה ייצג הוא את עצמו. הנתבעת טוענת כי הכונס יתוגמל מקופת הכינוס אשר אף תזוכה בסכום הוצאות המשפט שהושתו עליה.

הכונס טוען, כי בתביעה שכנגד נתבע הוא באופן אישי על רשלנות, ומשזו נדחתה, זכאי הוא לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה אותם אין הוא זכאי לקבל מקופת הכינוס, כפי שאף לו היה נמצא חייב בתביעה שכנגד לא היה יכול לפרוע את חובו מתוך קופת הכינוס. הכונס אף טוען, כי עמדתו זו אף צוינה מפורשות בהחלטת רשם ההוצאה לפועל המטפל בתיק.

לאחר שראיתי טענות הצדדים לעניין זה, והתחשבתי במועד הגשת בקשת הכונס, המאפשר קבלתה, מצאתי כי אמנם הושמטה מפסק הדין התייחסות לפסיקת שכר טירחת הכונס, בכל הקשור לדחיית תביעת הרשלנות שנכללה בתביעה הנגדית. על כן הנני מורה על תיקון פסק הדין באופן בו תתווסף בסעיף 55 בו, לפני הפסקה המתחילה במילים "הנתבעים ביחד ולחוד..." הוראה לפיה: הנתבעת מחוייבת אף בתשלום הוצאות שכר טרחת הכונס בסך של 7,500 ₪.

התובעים ימציאו פסיקתה מתוקנת לחתימתי תוך 7 ימים מהיום.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.