<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד ארז לוי

ב"כ הנאשם – עו"ד ניצה כהן

הנאשם – בעצמו

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

אבקש להגיש לביהמ"ש בקשה מתוקנת לביטול הכרעת הדין. לא הגשתי את הבקשה מבעוד מועד. נמצא כאן עו"ד חאלד אמרה, אשר הוזמן על ידי על מנת לתמוך בבקשה. לטענתנו, הסניגור הודה בשמו של הנאשם מבלי שהנאשם אישר זאת.

עו"ד אמרה, לאחר שהוזהר כחוק, מעיד:

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול הכרעת הדין וראיתי שיוחס לי שאני הודיתי בשמו של הנאשם שלא מרצונו תוך הפרת אמונים כלפיו, אני אומר שאני חולק על זה. אני לא חזרתי מהכפירה, אלא לאחר שקיבלתי את האישור שלו. לפני יומיים התקשרה אליי עו"ד ניצה כהן, שלחה לי את הבקשה לביטול הכרעת הדין, עיינתי בבקשה – לא הבקשה הזו שקיימת בביהמ"ש, אלא בקשה מתוקנת לביטול הכרעת דין שהוגשה הרגע. כפי שעולה מהבקשה שנשלחה אליי, הייתה אי-הבנה וחוסר מודעות למשמעות הודעה מצידו של הנאשם ולא מעבר לכך.

לשאלת ביהמ"ש, הודיתי בשמו ובמקומו של הנאשם לאחר שביקש ממני לחזור מהכפירה ולהודות בשמו באופן מפורש וברור.

למיטב זכרוני, גם נפגשתי עם הנאשם או אצלי במשרד או דרך הטלפון – אינני זוכר במדויק, לא חזרתי מהכפירה, אלא לאחר שקיבלתי את אישור הנאשם.

הנאשם, לאחר שהוזהר לומר אמת, מעיד (הדברים מתורגמים מעברית לערבית ע"י עו"ד אמרה):

הכוונה שלי הייתה שהודיתי בתאונה, שכן הייתי מעורב בתאונה, אבל לא הבנתי שמדובר גם בהודעה על כל התיק.

עו"ד אמרה:

הסברתי לו שמדובר בכל התיק ולא רק בתאונה עצמה. עכשיו הוא טוען שהוא הבין שמדובר רק בתאונה עצמה.

ב"כ הנאשם:

אבקש לקבל את טענת הנאשם, שהבין רק עכשיו שמדובר בהודעה רק בנוגע לתאונה. לאור הנתונים שפירטתי, אבקש לבטל את הכרעת הדין ולאפשר לי להגיע להסדר.

ב"כ המאשימה:

אני מתנגד לבקשה, מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדר עדי בימ"ש, חייב להראות קיומן של אחת משתי עילות: הצדק סביר או חשש ממשי לעיכוב פסק דין.

מחקירתו של ב"כ הנאשם הראשון, עו"ד אמרה, עולה כי הוא הודה בשמו של הנאשם בכל העבירות נשוא כתב האישום, ולא בחלקן כפי שמנסה עתה הנאשם להציג. לכן אנחנו סבורים שהנאשם לא הראה סיבה מוצדקת לביטול הכרעת הדין. כמו כן, לא הראה על חשש לקיומו של עיוות דין.

הטענות של המבקש במישור הייצוג שלא ע"י הסניגור, וכאמור, הסניגור העיד כאן שהוא הודה בשם הנאשם, לאחר שיחה עמו ואישר לו, בכל עובדות כתב האישום.

אבקש שביהמ"ש יאפשר לי להשלים את תגובתי ולהתייחס לראיות לאחר שהות קצרה שאעשה בדיון.

ב"כ הנאשם:

אין התנגדות.

<#3#>

החלטה

נערכת הפסקה בדיון.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' חשון תשע"ג, 23/10/2012 במעמד הנוכחים.

לאחר הפסקה:

ב"כ המאשימה:

המבקשת טוענת לפגם בשרשרת הדם, הנאשם היה ברכב עם אדם נוסף, משניהם נלקחו דגימות דם, ועל כך מתבססת חברתי. אני אתייחס לשרשרת הדם של הנאשם שלנו. השוטרת יהודית אסולין ליוותה אותו באמבולנס לביה"ח כאשר היא מפקחת עליו, שם הנאשם נדרש ע"י השוטרת למסור דגימת דם, והוא הסכים בנוכחות הרופא, ד"ר ערן בראונר. בביה"ח הגיע גם הבוחן, אבי הלוי. שם, בביה"ח, הרופא נתן לנאשם את דגימת הדם, לאחר שנדרש לעשות כן ע"י השוטר אבי הלוי. לאחר מכן, יהודית אסולין סימנה את המבחנה במדבקת ביה"ח עם שמו של הנאשם, ומסרה אותה לבוחן, חיים עוז, וגם הוא רשם שהוא קיבל שתי מבחנות – אחת של הנאשם ואחת של חברו של הנאשם, עם דגימת דם של הנאשם. הוא סגר את המבחנה בשקית מאובטחת, נעל בארון נעול. לאחר מכן, הוא רשם שהוא הוציא מהארון שבמשרדו את שתי מבחנות הדם, הכניס למעטפה ושלח בדואר המשפטי לשק הדואר, למעבדה בתל השומר.

מפנה לסעיף 12 בבקשה, שם כתבה המבקשת שהרופא לא ציין את שם האדם ממנו נלקחה הבדיקה.

מפנה לזיכרון דברים שמילא אבי הלוי, לפיו נדרש מהנאשם דגימת דם. חברתי התייחסה לזיכרון הדברים של החבר שלו, שהוא באמת ריק.

הדגימה נלקחה בשעה 02:40 ולא כפי שחברתי ציינה ב-02:42. שני השוטרים היו נוכחים בביה"ח, יהודית אסולין פגשה שם את אבי הלוי, שניהם הביאו את שני החשודים.

בסעיף 12 לבקשה נרשם שבהתאם לד"ר ערן, בדיקת הדם נלקחה מהנאשם לא בנוכחות יהודית אסולין, אלא בנוכחות אבי הלוי. המזכר מציין שהוא נדרש ע"י אבי הלוי ליטול דגימת דם, זה לא אומר שאבי הלוי היה נוכח בזמן הבדיקה.

מפנה למזכר של יהודית שנית, שאומרת שהנאשם התבקש למסור דגימת דם והסכים לכך במיון בנוכחות הרופא .

ב"כ הנאשם מבקשת להשלים:

בזיכרון הדברים כתוב בראש המסמך שזה בשעה 02:50 והבדיקה נערכת ב02:40. במהלך הבדיקה היה זה אבי הלוי ולא יהודית אסולין. יהודית אומרת שהיא לקחה את הנאשם לרופא והיא זו שהחתימה את הרופא על זיכרון הדברים. הרופא לקח את הדגימה, החתמתי אותו על טופס שנקרא זיכרון דברים.

<#5#>

החלטה

הדיון קבוע לשמיעת טיעונים לעונש. הסניגורית הגישה בקשה לביטול הכרעת דין, עליה חזרה גם בפתח הדיון בפניי. כמו כן, ביקשה להציג בפני ביהמ"ש בקשה מתוקנת לביטול הכרעת הדין, וזימנה לדיון בפניי את עו"ד חאלד אמרה, סניגורו הקודם של הנאשם.

בבקשה נטען כי יש להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולבטל את הכרעת הדין, בשל העובדה שהיא לא ניתנה מתוך רצון אמיתי. עוד צוין בבקשה כי הסניגור טען כי שוחח עם הנאשם, וכי ההודאה היא מרצונו, אך: "בפועל לא היה הדבר ולא נברא. בא כוחו הקודם של הנאשם הודה ללא ידיעת האשם תוך הפרת אמונים כלפיו, ולמרות שהנאשם כופר באישומים המיוחסים לו".

עו"ד אמרה התייצב, כאמור, לדיון היום, והבהיר באופן חד-משמעי כי דיבר עם הנאשם קודם הדיון, והבהיר לו כי הוא מתכוון לחזור בו מהכפירה ולהודות בעובדות כתב האישום כולן. לדבריו, עשה זאת טלפונית או בפגישה במשרדו, הוא אינו זוכר בדיוק כיצד, אך חזר והדגיש כי ההודעה הייתה לאחר שיחה עם הנאשם. עו"ד אמרה אף תרגם את דברי הנאשם בביהמ"ש, ועימת אותו עם דברים אלו בדיון בפניי.

הנאשם, בתגובה, טען כי הוא הודה בעובדות כתב האישום בכל הנוגע לתאונה, אך לא בכל הנוגע לנהיגה בשכרות.

עוד נטען בבקשה שבפניי, כי קיימים כשלים ראייתיים, שעיקרם פגם בשרשרת הדם שהועברה למעבדה בתל השומר, ומשנפל פגם בשרשרת, נשמט הבסיס תחת כתב האישום בכל הנוגע לעבירת הנהיגה בשכרות.

ב"כ המאשימה מתנגד לביטול הכרעת הדין. באשר להודעה, הפנה ב"כ המאשימה להודעתו המפורשת של הסניגור הקודם, עו"ד אמרה, בעובדות כתב האישום ולדבריו היום בפני ביהמ"ש, מהם עולה כי הסניגור הודה בשמו של הנאשם בעובדות כתב האישום ללא כל סייג.

באשר לפגם בשרשרת הראיות, הפנה ב"כ המאשימה לראיות, והתייחס לטענות שהעלתה הסניגורית בבקשה, תוך שהוא מסביר את רצף האירועים ביחס לנטילת דגימת הדם.

הבקשה שבפניי חוסה תחת הוראותיו של סעיף 153 לחסד"פ, לפיו אם הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מהודיה, אם הרשה לו זאת ביהמ"ש מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

עיתוי הבקשה שבפניי הוא לאחר שהנאשם הודה ונשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן בטרם ניתן גזר דינו.

על פי הפסיקה, לא תותר חזרה של נאשם מהודאתו, אלא אם קיימים נימוקים מיוחדים, המלמדים כי רצונו של הנאשם היה פגום או כי קיים חשש של ממש לעיוות דין.

על יסוד עקרונות אלה, אבחן את הבקשה שבפניי.

באשר להודאתו של הנאשם, השתכנעתי מעדותו של עו"ד אמרה בפניי, כי הודאתו בשם הנאשם הייתה הודיה מלאה תוך התייעצות עם הנאשם קודם למתן ההודיה. לא האמנתי לנאשם כי ההודאה רק ביחס לתאונה ולא הבין את ההודיה ביחס לעבירת השכרות המיוחסת לו.

בכל הנוגע לראיות, טענת הסניגורית היא כי נפל פגם בשרשרת הראיות, הואיל ולא ברור כיצד מתיישב זיכרון הדברים, שנחתם ע"י הרופא, עם המזכר שערכה השוטרת יהודית אסולין.

לדברי הסניגורית, ישנה סתירה המלמדת על פגם ראייתי ועל כן נשמט הבסיס מתחת לשרשרת דגימת הדם, דבר אשר יש בו כדי להוביל לערעור כתב האישום בכל הנוגע לעבירת השכרות המיוחסת לנאשם.

מדובר בתאונת דרכים, בה סטה הנאשם מנתיב נסיעתו שמאלה, עלה על שטח הפרדה והתנגש בעמוד תאורה. כתוצאה מהתאונה, נחבלו הנאשם ונוסע נוסף שהיה ברכבו. כמו כן, נגרם נזק לרכוש ציבורי ולרכב המעורב בתאונה.

השוטרים שטיפלו באירוע הובילו את הנאשם ואת הנוסע שהיה עמו לנטילת דגימת דם בביה"ח "רמב"ם", עקב חשד שהתעורר שהנאשם שיכור. השוטרת יהודית אסולין מציינת במזכר מפורט שערכה, כי דיווחה לבוחן עוז על קרות התאונה, וזה הנחה אותה להתלוות עם החשודים לביה"ח. הוא מציין כי היא התלוותה לנאשם באמבולנס. בחדר המיון דרשה מהנאשם למסור דגימת דם, הוא הסכים בנוכחות הרופא, ד"ר ערן בראונר. הרופא לקח את דגימת הדם, היא החתימה אותו על טופס שנקרא "זיכרון דברים על נטילת דם לבדיקת שכרות". הנאשם סירב לחתום על הטופס, אך היא מסרה אותו לידיו, ורשמה את הדברים בתחתית הטופס.

לגבי הנוסע השני שהיה ברכב, היא ציינה כי השוטר, אבי הלוי, טיפל בו, אף הוא הגיע לביה"ח. את המבחנה של הנאשם היא סימנה במדבקת ביה"ח עם שמו, ומאוחר יותר היא הועברה לארון סגור.

בתיק זיכרון דברים המלמד כי בוחן התנועה, חיים עוז, הוציא בשלב מאוחר יותר מהארון שתי מבחנות דם של המעורבים בתאונה, הכניס אותם למעטפה ושלח אותם בדואר משטרתי לשק הדואר המשטרתי ומשם למעבדה בתל השומר.

יצוין כי בזיכרון הדברים על נטילת דגימת הדם, מצוין בראש העמוד כי בתאריך התאונה בשעה 02:50 ליוותה השוטרת יהודית אסולין את הנאשם לביה"ח "רמב"ם" לנטילת בדיקת דם, ואילו בסעיף 2 בחלקו השני של אותו זיכרון דברים, מצוינת השעה 02:40 כשעה שבה ניטלה דגימת הדם.

עוד מצוין בסעיף 5 כי מי שנכח עם הנאשם היה דווקא השוטר, אבי הלוי.

ער אני לכך כי מדובר בהבדלים שייתכן שהם הבדלים סמנטיים. מדובר באירוע תאונתי, שבו היו שני חשודים בנהיגה בשכרות, כאשר הסתבר בשלב מאוחר יותר שהנאשם הוא זה שנהג.

יחד עם זאת, ולא בלי לבטים, ובשים לב למורכבות האירוע ולטענות שמעלה הנאשם, סבורני שמן הראוי לברר את הטענות לגופן באופן יסודי וממצה על מנת לשלול חשש כלשהו, אפילו אם זה חשש קל שבקליל, לעיוות דין.

מטעם זה ולא מטעם העדר מודעותו של הנאשם, אני סבור שיש מקום לבטל את הכרעת הדין.

יחד עם זאת, בשל התנהלות הנאשם בתיק זה, והתמשכות ההליכים, סבורני שיש להלום זאת בהוצאות של ממש.

אני מורה אפוא על ביטול הכרעת הדין.

קובע את התיק לשמיעת ראיות ליום 1/1/13 שעה 13:00.

מזכירות תזמן עדי התביעה 3, 4, 5 ו-10.

אני מחייב את הנאשם בהוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת המדינה ופוסק -1,000 ₪ הוצאות לטובת עו"ד חאלד אמרה, אשר התייצב היום לדיון.

ההוצאות יקוזזו מהפיקדון שהפקיד הנאשם במסגרת צו ההבאה ויועברו ע"י המזכירות לעו"ד אמארה.

להבטחת התייצבותו של הנאשם לדיונים עתידיים, ולאור העדר התייצבותו עד כה, אני מורה כי הנאשם ייעצר, אך יוכל להשתחרר כנגד הפקדה כספית בסך של 2,000 ₪ בצירוף חתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך של 5,000 ₪ כל אחת מהן. הערבויות יופקדו תוך 7 ימים.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' חשון תשע"ג, 23/10/2012 במעמד הנוכחים.