1. לפניי תביעת כספית מיום 11.4.11 ע"ס 4,536 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 22.3.10.
2. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

למען הנוחות יכונה הצד שהגיש את התביעה "התובעים" והצד המתגונן מפני התביעה – "הנתבעים".

1. היום נערכה לפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבה ויתרו הצדדים, כמקובל, על סיכום טענותיהם.
2. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה.

הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש.

המחלוקת

1. הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה.
2. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

גרסת התובעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה

1. לגרסת התובעים התאונה התרחשה עת רכב התובעים נסע בכביש 5 לכיוון מערב, בנתיב השני מימין מתוך שני נתיבים המובילים לכיוון היציאה במחלף הכפר הירוק, ואז רכב הנתבעים, שנסע בנתיב שמשמאל וניסה להשתלב בנתיב רכב התובעים, סטה לעבר רכב התובעים ופגע בו בדופן השמאלית האחורית.

גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה

1. לגרסת הנתבעים התאונה התרחשה עת רכב הנתבעים נסע בכביש 5 בנתיב המוביל לכיוון צומת גלילות, כאשר לפתע רכב התובעים, שנסע בנתיב שמימינו, סטה לעבר רכב הנתבעים ופגע בו בצדו הימני הקדמי.

הראיות שהגישו הצדדים

1. הצדדים הגישו את הראיות הבאות:
2. כתבי הטענות, על נספחיהם;
3. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים – הודעת הנהגת ברכב התובעים מסומנת ת/1 והודעת הנהג ברכב הנתבעים מסומנת נ/1;
4. תמונות נזקי רכב התובעים – סומנו ת/2;
5. עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת ראיות הצדדים וטענותיהם אני מוצא לקבל את התביעה במלואה.
2. על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים.
3. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].
4. לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה.
5. עדותה של הנהגת ברכב התובעים הייתה ברורה, מפורטת, עקבית, משכנעת והגיונית.

אופן נהיגתה של הנהגת על פי גרסתה מתיישב עם יעד הנסיעה אליו הייתה אמורה להגיע, מקום עבודתה ברמת החייל.

כמו כן, שוכנעתי כי לנהגת אין כל עניין אישי בתוצאות ההליך, בשל היותה שכירה בחברה אשר השכירה את הרכב.

לפיכך, מצאתי להעניק לה משקל של ממש.

1. מנגד, עדותו של הנהג ברכב הנתבעים הייתה מתחמקת ובלתי ברורה.

הנהג לא מסר מיד תשובות מלאות לשאלות שנשאל (תחילה טען שהיה לבד ברכב ורק לאחר מכן אישר שברכב היו ילדים).

הנהג תיאר את המגע בין הרכבים באופן שאינו תואם את תמונות הנזק לרכב התובעים, כעולה מדו"ח השמאי שבדק את הרכב זמן לא רב לאחר התאונה.

במקביל, הנתבעים לא תמכו את עדות הנהג בתמונות רכב הנתבעים, אשר יעידו על מיקום הפגיעה ברכב הנתבעים.

בנוסף, ההשתתפות העצמית של הנהג הנה גבוהה יחסית ועל כן יש לו עניין אישי בתוצאות ההליך.

לפיכך, מצאתי להעניק לעדות זו משקל ראייתי מוגבל.

1. תמונות הנזק לרכב התובעת מתיישבים טוב יותר עם גרסת התובעים מאשר עם גרסת הנתבעים, שכן רכב התובעים נפגע בחלקו האחורי יותר ורכב הנתבעים נפגע בחלקו הקדמי יותר.
2. לאור האמור לעיל, אני קובע כי גרסת התובעים עדיפה על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה.

סיכום

1. על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
2. סך של 4,536 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 11.4.11, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
3. החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 11.4.11, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 350 ₪, בגין שכר העדים בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
5. סך של 3,000 ₪, בגין שכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.