1. בפני תביעה לתשלום סך של 65,643 ₪ בגין שירותים שנתנה התובעת לנתבעת 1, שתקרא להלן: "הנתבעת". יש להקדים ולציין כי, לאחר שמיעת הוכחות הסכימה התובעת לדחיית התביעה נגד הנתבע 2, והתביעה נגדו נדחתה.

טענות התובעת:

2. התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי נמל.

3. הנתבעת הינה חברה העוסקת, בין היתר, ביבוא מטענים לישראל.

4. הנתבע 2, שיקרא להלן: "סויסה", היה נציג הנתבעת בנמל אשדוד בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

5. במהלך חודש אוקטובר 2008 ייבאה הנתבעת מטען של עץ לישראל, אשר הגיע על גבי האנייה "אאורה" לנמל אשדוד.

6. עם תחילת פריקת המטען מהאנייה הסתבר לנתבעת כי, יש צורך לאסוף ולארוז מחדש חלק גדול ממטען העץ שהיה על האנייה.

7. ביום 13.01.2008 פנה סויסה לתובעת והזמין ממנה בשם הנתבעת פועלים, אשר יסייעו בקשירת המטען מחדש בחבילות.

8. התובעת העמידה לרשות הנתבעת את כל העובדים שהוזמנו על ידה, וביצעה את העבודה ביעילות ובמסירות, ולצורך זה אף נעזרה בעובדים של חברות מתחרות, להן נאלצה לשלם מכיסה סך של 13,847 ₪.

9. לאחר סיום העבודה, הוציאה התובעת לנתבעת חשבונית מס על סך 58,355 ₪ בגין ביצוע העבודות שהוזמנו מהתובעת ובוצעו על ידה.

10. חרף פניות חוזרות ונשנות של התובעת לנתבעת, לא שולם החוב עד למועד הגשת התביעה.

טענות הנתבעת:

11. הנתבעת עוסקת בייבוא ושיווק עצים וסחורות עץ.

12. סויסה הינו בעל משרד לפיקוח ומסירה בנמל אשדוד ואחראי מטעם הנתבעת, במידת הצורך, על פיקוח ומסירת סחורה שהנתבעת מייבאת.

13. בחודש אוקטובר 2008 הביאה הנתבעת, באמצעות האנייה "אאורה", מטען של עץ שכלל, בין היתר, לוחות עץ בגדלים שונים. במהלך פריקת האנייה הסתבר כי, חלק מחבילות העץ שהיו ארוזות התפרקו, ויש צורך לאסוף ולארוז אותן מחדש.

14. סויסה פנה לתובעת, לאחר קבלת אישור מהנתבעת, כדי לבקש כי תדאג לאריזת הסחורה. סויסה ביקש מהתובעת להביא כמה שיותר עובדים כיוון שהעבודה רבה.

15. תעריף שכירת העובדים מהתובעת עפ"י התעריף, שהתובעת קבעה עם סויסה ואושר ע"י הנתבעת, היה 65$ לעובד במשמרת א' ו- 75$ לעובד במשמרת ב'.

16. לאחר גמר העבודה, לכשהגיעה הסחורה למחסני הנתבעת, הסתבר לה כי העבודה שנעשתה הייתה גרועה, לא מקצועית וגרמה נזק לנתבעת. קשירת החבילות לא הייתה מקצועית, וכמו כן, החבילות שנקשרו הכילו לוחות עץ מגדלים שונים, בעוד שקשירות לוחות עץ לחבילה אחת חייבת להיעשות לפי גודל. כך נוצר מצב שבאותה חבילה נקשרו לוחות עץ גדולים וקטנים במעורב, וכתוצאה מכך חלק מהלוחות נשברו.

17. העבודה הייתה כה גרועה, עד אשר הנתבעת נאלצה לפרק את החבילות ולקשור אותן מחדש לפי גודל. וכמו כן, לזרוק חלק מלוחות העץ שנשברו.

18. הנתבעת מעריכה את הנזק שנגרם לה בסך של 50,000 ₪, כאשר מתוכו כ- 30,000 ₪ הינו הפסד סחורה בגין שבירת הלוחות, ונזק זה מבקשת הנתבעת לקזז מכל תביעה של התובעת.

19. עוד טוענת הנתבעת כי, החשבונית אשר שלחה התובעת לנתבעת הייתה לפי תעריף של 300 ₪ למשמרת א', שהם 79.30$, ולפי תעריף של 375 ₪ למשמרת ב', שהם 99.13$. כמו כן, גבתה התובעת סך של 5$ לקשירת כל חבילה.

20. לטענת הנתבעת, התובעת גבתה מהנתבעת סך של 4,652 ₪ ביתר עבור משמרת א', סך של 4,655 ₪ יותר מהמוסכם עבור משמרת ב' וסך של 5,598 ₪ בגין קשירת החבילות - סכום שעליו לא הוסכם כלל. ולפיכך, סך החיוב בניגוד למוסכם הינו 14,906 ₪, ובתוספת מע"מ – 17,291 ₪, סכום שאותו יש להפחית מסכום החשבונית, באם בית המשפט יקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת.

ראיות התובעת:

העד מר יצחק שמש:

21. מר שמש חזר על האמור בכתב התביעה, ובנוסף, הצהיר כי, כפי שנמסר לו ע"י סויסה, עם הגעת האנייה לנמל והתחלת פריקת המטען ע"י עובדי נמל אשדוד, הסתבר לנתבעת כי, מסיבות שונות ובהן ככל הנראה העובדה כי, המטען היה ישן ופגום, אי התאמת האנייה למטען ואריזות לא מתאימות בו הוא נארז, התפזר המטען על הרציף ויש צורך לאסוף ולארוז חלק גדול מהמטען.

22. סויסה פנה למר שמש ביום 13.10.08, והזמין ממנו, בשם הנתבעת, עובדים אשר יסייעו בקשירת המטען בחבילות. מר סויסה חתם על הזמנת עבודה שבה פורטו מספר העובדים והמועדים בהם הם הועסקו. המסמך צורף לתצהיר מר שמש כנספח ב'.

23. התובעת העמידה לרשות הנתבעת את כל העובדים שהוזמנו על ידה וביצעה את העבודה, כאשר התובעת נאלצה להיעזר בעובדים של חברות אחרות להם שילמה מכיסה סך של 13,847 ₪, כעולה מהחשבונית שצורפה כנספח ג' לתצהירו של מר שמש.

24. מר שמש מצהיר כי התובעת לא גרמה כל נזק למטען של הנתבעת. וכי הטענה בדבר הנזק בסך 50,000 ₪ שגרמה התובעת לנתבעת, נטענה בעלמא ללא כל אסמכתא והיא לא הוכחה.

25. לטענת מר שמש, כאשר הגיעו עובדי התובעת לרציף, המטען אשר כלל אלפי לוחות עץ בגדלים שונים, היה מפוזר על הרציף ושלטונות הנמל איימו כי יפנו את המטען מהמקום באמצעות דחפור, דבר אשר היה גורם למטען נזק כבד. לדבריו, התובעת לא התבקשה למיין את הלוחות לפי גדלים שונים, והדבר גם לא היה ניתן לביצוע במצב בו עובדי התובעת עבדו על הרציף בלחץ שלטונות הנמל, לסלק את המטען באמצעות דחפור, באם לא ייאסף במהירות. לטענתו, הנתבעת ממש התחננה כי התובעת תאסוף את המטען (ללא כל מיון) במהירות האפשרית. לדבריו, אילו הייתה התובעת נדרשת למיין את הלוחות לפי גדלים, הייתה התמורה המגיעה לתובעת גבוהה במאות אחוזים.

26. באשר לטענה לפיה התובעת גבתה מהנתבעת מחיר גבוה מהמוסכם, הטענה אינה נכונה וגם לא נטענה בכתב ההגנה. לטענת מר שמש, כבר ביום 27.05.2008, כארבעה חודשים בטרם ביצוע העבודה נשוא התביעה, הודיעה התובעת ללקוחותיה, ולרבות לנתבעת, על העלאת התעריף הנתבע על ידה לכל משמרת. עותק מההודעה צורף לתצהיר וסומן ו'. לדברי מר שמש, בחודש יוני 2008, כשלושה חודשים בטרם ביצוע העבודה נשוא התביעה, חייבה התובעת את הנתבעת לפי התעריף החדש, וזאת בשלוש חשבוניות שהוצאו על ידה, ואשר צורפו כנספחים לתצהיר מר שמש. מוסיף מר שמש ואומר כי, בכל שיחותיו עם מנכ"ל הנתבעת, באשר לחוב נשוא התביעה, מעולם לא נטען ע"י מנהל הנתבעת כי המחיר היה בניגוד למוסכם או כי העבודה לא הייתה לשביעות רצון הנתבעת או כי התובעת גרמה לנזק.

27. מר שמש מציין בתצהירו כי, בכתב ההגנה הראשון שהגישה הנתבעת, היא טענה כי סויסה לא שימש כנציגה וכי היא לא הזמינה את העבודות נשוא התביעה. רק לאחר שסויסה צורף כנתבע נוסף בכתב תביעה מתוקן שהוגש עקב הטענה האמורה שהועלתה ע"י הנתבעת, שינתה הנתבעת את גרסתה והודתה כי סויסה היה האחראי מטעמה בנמל אשדוד, וכי הוא הזמין ממנה את העבודות נשוא התביעה.

28. בחקירתו הנגדית והמקיפה לא שינה מר שמש את גרסתו, שניתנה בתצהיר, והוא נחקר בעיקר ביחס לעניינים, שלא היו קשורים לטענות השנויות במחלוקת.

29. מר שמש נחקר בחקירה הנגדית ביחס למסמך, נספח ב' לתצהירו, הזמנת העבודה החתומה ע"י סויסה. הוא התבקש להסביר כיצד ייתכן כי מראש ידע מר שמש את כמות העובדים שיידרשו לכל משמרת. מר שמש השיב כי התאריך שרשום על ההזמנה, 13.10.08, הינו תאריך פתיחת ההזמנה, אולם פירוט מספרי העובדים נרשם בסיום העבודה. עוד השיב מר שמש כי, מעולם לא שמע טענה ביחס לחשבונית והמסמך הזה (נספח ב' לתצהירו).

העד מר יעקב סויסה:

30. מר סויסה העיד כי הוא זה שהזמין את העבודה מהתובעת בשם הנתבעת, וכי, הוא זה שחתם על נספח ב', שכותרתו "הזמנת עבודה", ובו פירוט התאריכים וכמויות העובדים שהועסקו וכן כמות החבילות שנארזו. לדבריו, הוא חתם על ההזמנה בשמה של הנתבעת, שהוא הנציג שלה. לדבריו, כל הזמנת העבודה נעשתה בתיאום מנהל מחסן הנתבעת, מר יונה, שאותו זיהה באולם בית המשפט.

31. כשנשאל מה היה יוצא דופן בפריקת האנייה "אאורה", הוא השיב בעמ' 10 לפרוטוקול מול ש. 14: "בחיים לא נתקלנו עם אנייה במצב כזה, בכמות אריזה גדולה שהתפרקה, חבילות התפרקו בכמויות גדולות כאלה. מדובר באנייה שמעל 50% מהמטען התפרק תוך כדי פריקה מהאנייה וחלק התפרק באנייה עצמה."

32. מר סויסה השיב כי, המטען היה מונח על הרציף ולדעתו, המטען התפרק מאחר ולא היה ארוז כמו שצריך, לא נערכה הבדלה בין החבילות, וה"בנדים" ממתכת הותקפו בחלודה. לדבריו, המטען היה מפוזר על שני רציפים והייתה כמות גדולה מאוד של עץ. לדבריו, היה צורך להביא כמות גדולה של פועלים ולארוז כמה שיותר מהר, כדי לא לחסום את הנמל. שכן, אם לא אורזים מהר, הזהירו אותם מהנמל כי יבוא דחפור ויפנה את המטען, דבר שיגרום נזק למטען. לדברי מר סויסה, הוא היה נוכח במקום כל עוד העבודה נמשכה.

33. לשאלה מה דעתו על העבודה שבוצעה ע"י התובעת, השיב בעמ' 11 לפרוטוקול מול ש. 3: "אין לי שום טענה, עבדו כמו שביקשתי מהם. ביקשתי להביא כמה שיותר פועלים כדי להוציא את המטען כמה שיותר מהר. ביקשתי גם שיביאו קבלני משנה כדי לבצע את העבודה כמה שיותר מהר."

34. כשנשאל האם הייתה בקשה כלשהי למיין את החבילות לפי גדלים, השיב בעמ' 11 לפרוטוקול מול ש. 15: "אני לא דרשתי כזה דבר. לא נתתי הוראה כזאת."

35. ובהמשך, כשנשאל האם מר יונה הגיע למקום בזמן העבודה, השיב "הוא לא הגיע".

36. בחקירתו הנגדית נשאל האם נכון כי פרנסתו תלויה בתובעת, והוא השיב בעמ' 12 לפרוטוקול מול ש. 4: "בשום אופן לא. אני גובה מהיבואן את הסכום שמגיע לי עבור ההשגחה בלבד. אני עובד מול יונה". ובהמשך: "...הפרנסה שלי לא תלויה בקשרי ים... אין לי שום תמורה מקשרי ים, אני עושה את זה כדי לקבל שירות מהלקוח. אני מקבל את התשלום מהלקוח שלי."

37. מר סויסה עמד על גרסתו לפיה, היה בשטח כל זמן שהאנייה פרקה ולאחר מכן במשך כל תקופת האריזה. לדבריו, הוא היה כל הזמן ברציף אם היו פועלים, והוא היה נוכח שם שתי משמרות ברצף, כל משך העבודה.

38. כשנתבקש להסביר, כיצד יתכן שמר יונה טוען כי ביקר בנמל אך לא ראה אותו, השיב בעמ' 12 לפרוטוקול מול ש. 31: "אני לא זוכר מקרה כזה. אני רק זוכר שיונה לא רצה להגיע לנמל, הוא אמר שהוא לא מתקרב לשם, הוא ביקש שאוריד אותו מזה והוא אמר שהוא לא רוצה לראות את העץ הזה וכי אניח לו".

39. מר סויסה נחקר גם באשר למסמך נספח ב' לתצהירו של מר שמש, הזמנת העבודה, ונשאל כיצד זה שאין רציפות בימים, העד השיב בעמ' 13 מול ש. 15: "כל התאריכים שכתובים פה זה נכון. אם כתוב לך שלא עבדו אז לא עבדו... בכל בתאריכים שרשומים בהזמנה, אני הייתי עם הפועלים, אין לי מה לחפש בנמל אם אין לי עובדים".

40. לדברי מר סויסה, הוא חתם על נספח ב' "הזמנת עבודה", ברגע שהפועלים סיימו לארוז את כל החבילות בשני הרציפים, לדבריו, תאריך מדויק אינו זכור לו, אולם, הוא חתם בגמר העבודה. הוא אף אישר כי, בדק את מספר העובדים שבאו בכל יום. באשר לשאלה כמה חבילות נארזו, השיב בעמ' 13 לפרוטוקול מול ש.29: "בכללית אני לא יכול לזכור כי היו חבילות שהתפזרו וחבילות שארזו. אני זוכר שזה היה קטסטרופה באותו יום באנייה".

ראיות הנתבעת:

בטרם נחקרו עדי הנתבעת, התנגד ב"כ התובעת לסעיפים שבתצהירים הכוללים עניינים שבמומחיות ושלגביהם צריך לטענתו, להביא חוות דעת מומחה. כמו כן, התנגד לטענות הכוללות שינוי חזית. בעניין זה הדין עם ב"כ התובעת. אינני מקבל את טענת ב"כ הנתבעת לפיה, הטענה בעניין שינוי חזית לא נטענה בהזדמנות הראשונה, כך שיש לראות את התובעת כמי שהסכימה לאמור בתצהיר. המועד הנכון להתנגד לאמור בתצהיר עדות ראשית הינו לפני החקירה על עדות זו, ואין צורך להקדים ולהגיש בקשות בטרם מועד ההוכחות. כאשר התצהיר מוגש לתיק בית המשפט, הוא טרם התקבל כראיה והוא הופך להיות ראיה רק במועד שמיעת ההוכחות, במועד החקירה על התצהיר או באם מוותר הצד שכנגד על החקירה. לפיכך, דברים פסולים שנכללים בתצהיר, אינם הופכים לראיה בטרם המועד האמור. לכן, אין בכוונתי, בהתייחס בפסק הדין לטענות שלא נטענו בכתבי הטענות, ושנטענו לראשונה בתצהירי העדות הראשית של עדי הנתבעת.

העד מר עוזיהו ליכטנברג:

41. מר ליכטנברג העיד כי בחודש אוקטובר 2008 הביאה האנייה "אאורה" מטען עץ שכלל בין היתר, לוחות עץ בגדלים שונים. במהלך פריקת האנייה הסתבר כי חלק מחבילות העץ שהיו ארוזות התפרקו, ויש צורך לאסוף ולארוז אותן מחדש. לטענתו, לא מדובר בסחורה ישנה או פגומה, שכן הנתבעת מייבאת רק סחורה חדשה.

42. מר סויסה פנה לתובעת, לאחר אישור הנתבעת, כדי לארגן את אריזת הסחורה. התובעת קיבלה על עצמה לבצע את העבודה לאחר שראתה את שדרוש לעשות.

43. לאחר גמר העבודה, לכשהגיעה הסחורה למחסני הנתבעת, התברר כי, העבודה הייתה גרועה וגרמה נזק. בעניין זה חזר המצהיר על הנטען בכתב התביעה.

44. מר ליכטנברג הצהיר כי, עפ"י ניסיונו הוא מעריך את הנזק שנגרם לנתבעת בסך של 50,000 ₪, ולדבריו, הוא העלה את טענות הנתבעת בפני נציגי התובעת.

45. בחקירתו הנגדית, חזר מר ליכטנברג ואישר כי, מר סויסה הזמין את העבודה מהתובעת וכי הוא היה נציג הפורמלי של הנתבעת. בעניין זה אמר העד בעמ' 14 לפרוטוקול מול ש. 31: "הוא היה נציג שלנו פורמלית. הוא היה בפועל איש שלכם". עוד אישר העד כי סויסה היה מוסמך להזמין את העבודה בשם הנתבעת מהתובעת. העד טען כי, נספח ב' לתצהיר מר שמש, הינו מסמך פיקטיבי.

46. העד אישר כי, מאז אוקטובר 2008 ועד להגשת כתב ההגנה המקורי בתיק זה, לא נישלח מכתב ע"י הנתבעת לתובעת. לטענתו, היו דיבורים בעל פה, אולם לא נשלח מכתב.

העד מר יונה אוגן אנדרי יורוביץ:

47. לדברי העד, באוקטובר 2008 הביאה האנייה מטען עץ שהנתבעת הזמינה. לדבריו, מדובר בסחורה במצב מעולה בכמות של 1,000 חבילות למשלוח. העד טען כי, הנתבעת השתמשה באנייה זו במשך תקופה ארוכה ללא בעיות. לטענתו, מספר החבילות שהתפרקו לא היה יוצא דופן. הוא הצהיר כי, ראה את התפזורת שהייתה על הרציף בנמל, ולהערכתו כמות העץ הייתה 90 מ"ק.

48. לדבריו, הוא הנחה את סויסה לדאוג לאיסוף התפזורת, ותוך כדי העבודה בא לנמל לבדוק את התקדמות העבודה. אולם, הוא ראה כי בפעמים רבות אין עובדים.

49. לטענתו, הוא ראה כי העבודה מתנהלת בעצלתיים והוא ביקש לזרז את העבודה. כמו כן, ראה שאורזים את החבילות ללא סדר, ולמרות שהעיר על כך, לא נשמעו לו. לטענתו, כשהגיעה הסחורה למחסני הנתבעת, ומאחר והחבילות הכילו לוחות עץ מגדלים שונים, חלק מהלוחות נשברו. להערכתו, כמות השבר הגיעה ל 30% מהסחורה שהתפזרה. כמו כן, נאלצה הנתבעת לפרק את כל החבילות ולארוז מחדש לפי גדלים, ואת הלוחות השבורים נאלצו לזרוק.

50. גם עד זה העיד כי, על פי ניסיונו הוא מעריך את הנזק בסך של 50,000 ₪.

51. בחקירתו הנגדית השיב העד כי, לא ערך דו"ח ביחס לנאמר בסעיפים 11 ו- 7 לתצהירו (על ביקוריו בנמל ועל בקשותיו לזרז את העבודה ולארוז לפי סדר).

52. העד השיב כי, הוא אינו זוכר אם פנה לאיזשהו גורם אצל התובעת בקשר לאמור בסעיפים 11,7 לתצהירו. כן אישר כי, אין בידיו תיעוד על האמור בתצהירו ולפיו, נאלצו לפרק ולארוז מחדש את כל החבילות. כאשר נשאל האם יש בידיו תיעוד לגבי זריקת המטען, השיב בעמ' 16 לפרוטוקול מול ש. 30: "מה הכוונה לזריקת מטען?" ובהתייחס לשאלה "האם יש תיעוד שחלק מהמטען נזרק?" השיב: "לא מבין את השאלה. מה זה נזרק?".

דיון והכרעה:

53. מדובר בתביעה בלתי מורכבת בעליל לתשלום תמורה בגין עבודה שבוצעה. כאשר טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת הינה טענת קיזוז בגין נזק שנגרם לה ע"י התובעת, וטענה נוספת הינה זו לפיה התובעת חייבה אותה בחיובי יתר.

54. אין בכוונתי לדון בכל טענה נוספת, ככל שנטענה בתצהירי הנתבעת, טענות שיש בהן משום הרחבת חזית, ולמעלה מן הצורך אומר כי, גם טענות אלו נטענו באופן סתמי ולא הוכחו בכל צורה שהיא.

55. התובעת הוכיחה כי, נתנה לנתבעת שירות שהתבקשה לתת, תוך שאספה ופינתה מטען לוחות עץ שהתפרק על רציפי הנמל, לבקשת הנתבעת. התובעת גייסה לצורך זה פועלים רבים, לרבות פועלים של חברות אחרות. יש לציין כי הנתבעת לא חלקה בכתב ההגנה על העובדה לפיה הזמינה את ביצוע את העבודה.

56. בהתאם לעדותו של מר סויסה, שהיה נציגה של הנתבעת בנמל, ואשר פיקח על העבודה מטעם הנתבעת, התובעת ביצעה את העבודה מבלי שהיו לו כל טענות וכפי שהזמין ממנה. לא מצאתי כל פסול בעדותו של מר סויסה שלא נסתרה בכל צורה שהיא, למרות שהנתבעת ניסתה להטיל דופי בעדותו בטענה לפיה מר סוויסה הוא "איש של התובעת", חרף העובדה שהוא היה נציג הנתבעת בנמל. טענותיה של הנתבעת נגד מר סויסה, לא היו מבוססות ולא הוכחו בכל צורה שהיא ועדותו הייתה אמינה עלי.

57. מר סויסה אף העיד כי, לא ביקש מהתובעת למיין את העץ בטרם האריזה. כאשר מטעם הנתבעת לא הובאה כל עדות לפיה, התובעת התבקשה לארוז את העץ לאחר מיון הקרשים לפי גדלים, למעט טענתו הסתמית של מר יונה.

58. בהתאם לעדותו של מנהל התובעת, מר שמש, שהייתה אמינה, מקובלת עלי ולא נסתרה, עקב הכמות העצומה של העץ שנערמה על הרציפים, לא התבקשה התובעת למיין את לוחות העץ בטרם נארזו. כמו כן, לדבריו, המיון במצב זה לא היה אפשרי, עקב הדחיפות שבביצוע העבודה, דחיפות שנגרמה בגלל דרישת הנהלת נמל אשדוד לפנות את הרציפים, שאם לא כן יפונו לוחות העץ באמצעות דחפור, דבר שיגרום נזק רב לנתבעת. מר שמש אף ציין כי, אילו התובעת הייתה מתבקשת למיין את לוחות העץ, התמורה שבה הייתה מחויבת הנתבעת היתה גבוהה הרבה יותר.

59. התובעת הגישה לנתבעת חשבון מפורט בדבר ביצוע העבודה, חשבון שאושר ע"י נציגה של הנתבעת, סוויסה, שנוכח בשטח העבודה משך כל העבודה. החשבון שהוגש לא נסתר, למעט טענות שהועלו על היותו פיקטיבי רק במועד הדיון, טענות שנטענו בעלמא ושלא הוכחו בכל צורה שהיא, ושאין מקום להתייחס אליהן כלל מאחר שלא נטענו בכתב ההגנה.

60. באשר לטענת הקיזוז בגין הנזקים שנגרמו לנתבעת ע"י עובדי התובעת, הנתבעת לא השכילה להוכיח כי, נגרם לה נזק כלשהו וכי, התובעת ביצעה את עבודתה באופן רשלני שגרם נזק, וגם טענה זו נטענה על ידה באופן סתמי, מבלי שתמכה אותה בראיות כלשהן.

61. לא רק שהנתבעת לא השכילה להוכיח כי, התובעת גרמה לה נזק או כי, התרשלה בביצוע העבודה, הרי שהיא גם לא הוכיחה בכל צורה שהיא את שיעור הנזק הנטען על ידה .

62. הנתבעת ביקשה להוכיח כי, נגרם לה נזק בסך 50,000 ₪ באמצעות האמור בתצהיריהם של העדים מטעמה, כאשר בתצהירים אלו, שאינם מהווים "חוות דעת מומחה", טענו המצהירים כי, עפ"י ניסיונם רב השנים, נגרם לנתבעת נזק של 50,000 ₪. טענה זו נטענה בעלמא, בלא כל פירוט, ומבלי לצרף כל ראיות או אסמכתאות לעצים שבורים או לכך שסחורה הושלכה, מבלי לתעד איזו כמות של עצים נפגמה ואיזו כמות של עצים נזרקה. כך לא ניתן להוכיח נזק.

63. באשר לטענה לפיה הנתבעת חויבה בחיוב יתר, צירף מר שמש לתצהירו את המכתב שנשלח למר סויסה, נציג הנתבעת ביום 27.05.2008. במכתב זה פורטו התעריפים החדשים שלפיהם חויבה הנתבעת. עוד צירף לתצהירו חשבוניות מס שהופקו לנתבעת בהתאם לתעריפים החדשים ואף נפרעו על ידה, בטרם הוגשה התביעה הנוכחית.

64. הנתבעת לא מחתה על התעריפים החדשים, למרות שתעריפים אלו היו ידועים לה ולמרות שפרעה חשבונות שהוגשו לה לפי תעריפים אלו. ולפיכך, אין לקבל את טענתה לפיה חויבה ביתר בגין העבודה. יש לציין כי, ב"כ הנתבעת לא חקר את עדי התובעת בעניין התעריפים, על כל המשתמע מהימנעות זו.

65. באשר לטענת הנתבעת לפיה התובעת חייבה אותה בניגוד למוסכם בגין קשירת החבילות בסכום של 5$ לכל חבילה, הרי שטענה זו לא הוכחה. לעומת זאת, התובעת הוכיחה כי, קשרה את כמות החבילות בגינם גבתה את הסכום האמור, וזאת באמצעות נספח ב' שאושר ע"י מר סויסה.

66. סיומו של דבר, התובעת הוכיחה את תביעתה במידה הנדרשת במשפט האזרחי ולנתבעת לא הייתה כל טענת הגנה אמיתית.

67. אשר על כן, אני מקבל את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 65,643 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את סכום האגרה, כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.