לפנינו תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורין וכן בגין שעות נוספות,שכר שלא שולם, פנסיה, הבראה וחופשה. הנתבעת חולקת על כל טענות התובע וכן מוסיפה כי משהתובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת- זכאית היא לקיזוז גובה שכר חודש עבודה בגין כך.

רקע

1. התובע הינו עובד זר, המצוי בישראל משנת 2003 . התובע עבד כעובד נקיון אצל הנתבעת בתקופה שהחלה ביום 1.1.2010 ונסתיימה במועד כלשהו במחצית הראשונה של שנת 2011.

2. אשר למעמדו של התובע בארץ, הציג כמה גרסאות:

בכתב התביעה (סעיף 2), נטען כי התובע הינו עובד זר אשר קיבל היתר שהייה בארץ לצורך עבודתו.

בדיון שהתקיים ביום 12.9.12 המציא את מוצג ת/1. מסמך זה הינו מכתב עו"ד מיום 18.10.2007 המופנה לכל מאן דבעי ובו נאמר כי התובע מצוי "בהליך הכרה והגשת בקשה להארכת רשיון ישיבה ולקבלת אשרת שהייה קבועה"- שכן הוא מצוי בהליכים לנישואי אורגוואי עם אשה ששמה נזכר במכתב . התובע טען אז כי זהו "אישור העבודה" היחיד שברשותו. התובע הוסיף אז וסיפר כי המשטרה בדקה את התעודה ואמרה ש"אין בעיה" אך משנתבקש על ידי המשטרה למסור מספר טלפון של אותה אשה , וזה לא היה ברשותו, "רצו לקחת אותי לבית הסוהר" והוא ברח (להלן: "ארוע המשטרה").

לעומת זאת , בחקירתו הנגדית בדיון האחרון הודיע ביחס לת/1 כי "זה ענין אישי שלי. זה לא קשור לעבודה" (עמ'7 ש' 25).).

התביעה לפיצויי פיטורין

מהן נסיבות הפסקת העבודה.

3. בתביעתו טוען התובע כי ב-4/11 הופסק היתר השהות של התובע בארץ והוא נאלץ לעזוב את עבודתו ואף הושם במעצר עד לגירושו (סעיף 7). בנסיבות אלה , טוען הוא, כי זכאי לפיצויי פיטורין. יודגש כי בכתב התביעה לא נטען כלל לפיטורין .

לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, "התובע הצהיר עם קבלתו לעבודה שהוא נשוי לישראלית ולפיכך מצוי בשלבי קבלת המעמד" וכי הדבר נבדק מספר פעמים על ידי משטרת ההגירה. ואולם לקראת סוף חודש 2/11 ארע ארוע המשטרה אשר לאחריו לא חזר וכל הנסיונות ליצור עמו קשר על מנת להסדיר עמו גמר חשבון עלו בתוהו. לפיכך טוענת הנתבעת כי התפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורין.

4. בעדותו בבית הדין העלה התובע כמה גרסאות שאף אחת מהן אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה, באשר לנסיבות עזיבתו והמועדים הרלבנטיים לגביהם:

בדיון מה12.9.12 העיד (עמ'2 ש' 4) כי המשטרה לקחה אותו מהעבודה, וכשראה משטרה, רץ לבית שלו ואחר כך פיטרו אותו וסרבו לתת לו פיצויים ומשכורת, ובהמשך (עמ' 3) כי רצו לקחת אותו לבית הסוהר כאמור, אך "לאחר מכן המשכתי ללכת לעבודה, בבוקר צחי אמר שהוא לא רוצה".

בחקירתו בדיון מיום 14.3.13 הוסיף תאור בקשר לשבירת הלוקר שלו ושרכושו שהיה שם לא היה במקומו.

בחקירתו הנגדית , התכחש לתיאור המופיע בכתב התביעה והוסיף גרסה חדשה ולפיה אחמד (שהיה מנהל העבודה) סיפר לו שמתכוונים לפטר אותו מן העבודה עוד לפני ארוע המשטרה. (עמ' 7 ש'13 ואילך).

5. אשר לשאלה מתי נכנס לבית הסוהר, בעדותו אישר כי זאת ארע רק בחודש 9/2011 (קרי, כלל לא בסמיכות להפסקת עבודתו, כפי הנטען בתביעתו) וכי יצא מבית הסוהר בחודש 2/12 .

6. מר צחי ששון מטעם הנתבעת, חזר בעדותו על תאור ההתרחשויות כמופיע בכתב ההגנה.

7. בטרם נתיחס לראיות דלעיל הנוגעות לשאלת אופן סיום היחסים, מצאנו לנכון להעיר כי מכלול עדותו של התובע בבית הדין מטיל צל כבד על מהימנותו . לא זו בלבד שההתנהלות שתאר בנוגע לת/1 כשלעצמה מצביעה על הצגת מצגי שווא, אלא שהוא עצמו אף סיפר לבית הדין כי נהג לעבוד תחת מספר תעודת זהות של אדם אחר (עמ' 4 ש' 9); כן התרשמנו כי בניגוד לטענתו בעדותו כי הוא דובר אמהרית בלבד, הוא מסוגל לדבר עברית, אם כי ברמה בסיסית.

8. ולעניננו- ריבוי הגרסאות של התובע (בתחילה טען כי כלל לא פוטר, אחר כך כי פוטר לאחר ארוע המשטרה ולבסוף, כי אמרו לו שמתכוונים לפטרו בלא קשר לכך). מביאנו לכלל מסקנה כי אין לתת אמון בדבריו. אנו מאמצות את גרסת הנתבעת לפיה סיום עבודתו של התובע התרחש כאשר ברח ממקום העבודה, במהלך ארוע המשטרה, וכי לאחר מכן לא שב יותר לעבודתו.

טענתו כי למחרת שב לעבודה ואולם הנתבעת סרבה להעסיקו , אף אינה מתקבלת על הדעת בנסיבות הענין. כאשר התובע בוחר לברוח מן המשטרה , וכשהוא יודע שיש כוונה לעצרו, באשר נתגלה פגם ב"מסמך" שמכוחו לדבריו הוא עובד אצל הנתבעת ,הרי לא יהא זה סביר כי יחזור למקום הראשון שבו יחפשוהו השוטרים וימשיך לעבוד דווקא שם .לפיכך הננו קובעות כי אקט פיטורין כלל לא היה.

9. אמנם יתכן מאד , כי לאחר ארוע המשטרה, לו היה התובע חוזר לעבוד, היתה הנתבעת מסרבת להעסיקו, אך לא זה אשר ארע.

אם כן, התובע עזב עבודתו במפתיע עקב ארוע המשטרה ולא שב, ובכך התפטר מעבודתו.

האם בנסיבות האמורות זכאי התובע לפיצויי פיטורין?

10. האם נסיבות התפטרותו של התובע מזכות אותו בפיצויי פיטורין? התשובה לכך שלילית:

ראשית יאמר כי משחזר בו התובע בעדותו מן הגרסה שבכתב התביעה , וגרס כי פוטר, הרי שהיא נופלת. לפיכך כלל אין צורך לדון בשאלה מה משמעות ביטול ה"היתר" שעל פי כתב התביעה , היה ברשותו.

שנית, ומעבר לצריך- בניגוד לטענת התובע בתביעתו, הפסקת עבודתו לא היתה לאחר שבוטל ההיתר שהיה בידו. התובע לא הציג היתר בתוקף הרלבנטי לכל תקופה שהיא ולא הצביע על אקט של ביטול ההיתר.

גם לפיכך אין צורך להזקק למשמעותו המשפטית של ביטול היתר לו היה כזה.

11. גם הטענה המשתמעת מן התביעה כביכול הופסקה עבודתו עקב כך שבסמוך ל"פוג ההיתר" נעצר, התבררה כלא נכונה, שכן התובע טען כי נעצר רק בחודש 9/11. לפיכך אין צורך לדון בשאלה מה משמעות הפסקת העבודה עקב המעצר- לו היה כזה- בסמיכות לסיום יחסי העבודה.

משהגרסה לנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין המפורטת בכתב התביעה, נסתרה בעדות התובע עצמו, ומכל מקום אף לא בוססה אף לא בראשית ראיה, ומשגם גרסת הפיטורין נדחתה על ידינו - נדחית תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורין.

התביעה לשכר עבודה

ואלה הטענות והראיות שבפנינו לענין זה:

12. לטענת התובע לא שולם לו שכר עבודה לחודשי ם מרץ-אפריל 2011. למעשה מעיון בסעיף 11 לכתב התביעה עולה כי ביחס לחודש אפריל טוען התובע כי עבד 4 ימים בלבד.

במענה לשאלת בית הדין הבהיר התובע כי לא קיבל שכר של חודש אחד (ה"חודש השלישי") (עמ' 4 ש'8-9).

13. מנגד טוענת הנתבעת בכתב הגנתה כי התובע סיים עבודתו כבר בסוף חודש 2/11 וכי הנסיון ליצור עמו קשר על מנת לערוך עמו גמר חשבון כשל.

ואולם שלא כאמור בכתב ההגנה, עד הנתבעת מר צחי ששון טען כי את משכורת חודש 2/11 כן העביר לתובע באמצעות שליח בשם דלרג'ה המוכר לשני הצדדים, בשיק "למוטב בלבד" (עמ' 9). משמע שקשר כלשהו לצרכי משכורת היה.

14. נתון נוסף הינו שהתובע צרף לתביעתו תלושי שכר שהאחרון בהם הינו של חודש פברואר 2011.

15. מן המכלול בפנינו עולה כי אין לקבל גרסת הנתבעת שהתובע סיים עבודתו בסוף חודש פברואר, שכן אם לשיטתה נותק עמו הקשר, ולא הסדירה עמו גמר חשבון, אלא רק העבירה לו בעקיפין שיק משכורת 2/11, הכיצד זה מצוי ברשותו של התובע תלוש משכורת מאותו חודש? אין זאת אלא כי ארוע המשטרה לא ארע בסוף חודש פברואר כטענתה.

אם כן, חודש פברואר היה חודש עבודה רגיל והתובע קיבל עבורו שכר ותלוש שכר . גרסתו המקורית של התובע ממנה עולה כי ארוע המשטרה ארע בראשית אפריל, מתיישבת עם כך שטרם שולם לו אז שכר חודש מרץ . הנתבעת לא טענה ששילמה דבר עבור חודש מרץ, ולפיכך התובע זכאי למשכורת חודש זה וכן לשכר 4 הימים בחודש אפריל.

16. לפיכך זכאי התובע לשכר חודש וארבעה ימים בסך כולל של 4,512 ₪ (על פי היקף עבודה של משרה מלאה על יסוד שכר מינימום.)

יובהר כי לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בגין תשלום זה (או יתר הרכיבים ) היות ומקובל עלינו כי התובע, משיקוליו, ניתק קשר עם הנתבעת ולא אפשר לה להסדיר החוב כלפיו.

שעות נוספות

17. לטענת התובע לא קיבל השכר לו זכאי עבור עבודתו בשעות הנוספות. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת כי לא שילמה כאמור והפנתה לתלושי השכר.

עיון בתלושי השכר מעלה כי לעתים עבד התובע מעל 186 שעות ואולם בגין כולן קיבל ערך שכר מינימום (20.70 ₪), משכך ברי כי לא שולם לו עבור שעות נוספות בערכים המתחייבים על פי דין.

בעדותו פרש מר צחי ששון גרסה חדשה , לפיה הפרמיה המופיעה בתלוש הינה בגין תשלום עבור שעות הפסקה שהנתבעת היתה פטורה מלשלם עבורן ואולם לא היה בפיו כל הסבר מדוע לא שולם שכר מתאים עבור שעות נוספות .

18. משהטענה לענין משמעות תשלום הפרמיה הועלתה רק בחקירה הנגדית והשלמת הטיעון לפיו יש לחשב שעות עבודה מתוך נקודת מוצא כי הפרמיה משקפת תשלום עבור שעות מנוחה, נטענה רק בסיכומים, הרי שאין לקבלה . מכל מקום , ככל שמצאה הנתבעת לשלם עבור שעות ההפסקות, מרצונה, אינה רשאית לחזור בה מכך , ואין בכך בכדי לפטרה מתשלום עבור שעות נוספות בערכן המלא.

משכך , ועל יסוד התלושים יש לקבל את גרסת התובע. לפיכך הינו זכאי לתשלום הסך של 310 ₪.

הפרשות לפנסיה

19. לטענת התובע לא הופרש בגינו לקרן פנסיה באופן קבוע . מתלושי השכר עולה כי מעת לעת בוצעו הפרשות עבור התובע ואולם , כפי שהסביר מר צחי ששון, הנתבעת עשתה נסיונות לבצע הפרשות אלא שקרנות הפנסיה סרבו לקבל הכספים והם הוחזרו לה.

התובע טוען כי הינו זכאי להפרשות בשיעור6% לחודש. הוא אינו מפרט מפורשות את הבסיס לטיעונו .

ככל שהיה בכוונת התובע לטעון כי הדבר נובע מחלותו של צו הרחבה / הסכם קיבוצי מסוים על יחסי הצדדים היה עליו לטעון זאת. למעלה מן הצורך יובהר כי אף חלותו של צו ההרחבה בענף הנקיון מוטלת בספק לאור הכחשתה של הנתבעת דבר היותה חברה העוסקת בשרותי נקיון ולאור המסמכים שהציגה (נ/1) המלמדים על עיסוקים אחרים, (בגינם לא נחקר כלל העד מטעמה). לענין זה יובהר כי טענתו של התובע בסיכומיו בסוגיה זו לענין הרחבת חזית דינה להדחות לאור כלליות ההכחשה בסעיף 25.1 לכתב ההגנה ולאור פירוט נרחב בכתב ההגנה של פעילותה של הנתבעת.

משכך , זכאי התובע לתשלום בגין אי הפרשה לפנסיה בגדר צו ההרחבה הכללי במשק. בהעדר תחשיב מטעם התובע מקובלים עלינו תחשיביה של הנתבעת המעמידים רכיב זה על סך כולל של 822 ₪.

דמי הבראה

20. לטענת התובע לא שולמו לו דמי הבראה. אף מתלושי השכר ומריכוז השכר נספח א' לכתב הגנה , עולה הדבר.

21. לטענת הנתבעת זכאי התובע לדמי הבראה על בסיס חלקיות משרה של 98%,חישוב המבוסס על אותו נספח א'. אמנם נספח א' חסר פירוט שעות עבודה ביחס למחצית מתקופת העבודה ואולם ניתן להווכח גם מתלושי השכר שצרף התובע ,שמספר חודשים עבד פחות ממשרה מלאה (174 או 178 שעות). לפיכך עבד בממוצע 98.6% משרה במשך שנה ושלושה חודשים. על כן זכאי ל365 ₪ * 6.5 ימי הבראה * 0.986 ובסה"כ לסך של 2,339 ₪.

חופשה

22. אין מחלוקת כי לתובע לא שולמו דמי חופשה. עם זאת , לטענת הנתבעת בסיכומיה יש לקבל את הנתון המופיע בתלוש השכר האחרון שהונפק בדבר יתרת ימי החופשה, כראיה לענין היתרה בפועל לה זכאי.

איננו מקבלות טענה זו.

הנטל להוכחת צבירת וניצול ימי החופשה מוטל על המעביד שחובתו לנהל פנקס חופשה. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה כלשהו. יותר מכך , מתלושי השכר ניתן לראות כי בכל התקופה כלל לא מצויין ניצול חופשה ואין ולו באחד מן התלושים ביטוי לתשלום עבור ימי חופשה בפועל . לא זו אף זו- עד לחודש יוני 2010 כלל לא נרשמה לטובת התובע צבירת ימים, ואף היקף הצבירה החודשית שלאחר מכן אינו מתיישב עם הנדרש על פי דין בהתחשב בהיקף המשרה של התובע.

משכך , זכאי התובע לפדיון חופשה בהתחשב ב15 חודשי עבודתו ובסה"כ לסך של 2,484 ₪.

קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

23. הנתבעת טענה כי משהתובע עזב ללא מתן הודעה מוקדמת, זכאית היא לקיזוז בגובה שכרו לתקופת ההודעה המוקדמת בה חב בסך 2,484 ₪.

משמצאנו כי אכן התובע עזב עבודתו לאלתר ולא שב אליה, הננו מקבלות טענתה זו של הנתבעת.

סוף דבר

24. התובע זכאי לסכומים המפורטים בסעיפים 16,18,19,21 ו22 דלעיל, בסך כולל של 10,467 ₪. מסכום זה יש לקזז את האמור בסעיף 23, ולפיכך זכאי הוא לסך של 7,983₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.4.2011 ועד התשלום המלא בפועל.

25. כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 1,000 ₪.

ניתן היום ח' בניסן התשע"ג, (18 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

• ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו.