בהתאם להסכמת הצדדים אני עושה שימוש בסמכות שהוענקה לי בסעיף 79א לחוק בתי המשפט וזאת לאחר שמהות הסעיף הוסברה לצדדים ובמיוחד הוסבר להם שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה , ללא נימוקים וכי כמעט ולא ניתן לערער עליו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , תיק המשטרה ותגובות הצדדים לאחר הגשתו ולאחר ששמעתי את הצדדים והעדים בדיון שהתקיים בפניי, אני קובעת כי לסילוק סופי ומוחלט של תביעת התובעת כנגד הנתבעים ישלמו הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לתובעת תוך 30 יום מהיום סך של 40,764 ₪, המהווה כ – 80% מסכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,237 ₪ והחזר אגרה בהתאם לתקנות.

בהתאם להסכמת הצדדים להלן פרוט נימוקי פסק הדין בקצרה:

התביעה הנדונה עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 26.10.11 בין שני רכבים פרטיים בכביש המוביל למטולה, לקראת סוף הדרך. נהגת התובעת נהגה ברכב מסוג סזוקי (להלן: "הרכב") ואילו הנתבע נהג ברכב מסוג מזדה (להלן: "הרכב השני").

לטענת נהגת התובעת היא עקפה את הרכב השני שעצר בשולי הכביש. העולה מעדותה ואף מעדות הנתבע כי אין לכביש שוליים של ממש ומכאן אני מסיקה שהתובעת נאלצה לעקוף את הרכב השני שעמד בצידי הכביש כאשר לפחות בחלקו עדיין היה על הכביש . עדותה של התובעת הייתה אמינה עלי ולא התרשמתי כי מדובר בנהגת הנוהגת במהירות מופרזת, כפי שטען הנתבע והעד מטעמו. לטענת שני הצדדים הכביש היה פנוי כך שלא הייתה כל סבה לחזור לנתיב הנסיעה לו היה מדובר בעקיפה של רכב נוסע. מכאן הגעתי למסקנה כי גרסת התובעת שבקשה לעקוף את הרכב השני שעצר לצידי הכביש מתארת את אשר אירע בפועל. ממכלול הנסיבות עולה שהתאונה אירעה עת הנתבע חזר למסלול הנסיעה בזמן שהתובעת הייתה בעקיפה במסלול הנגדי (בין אם בקש לפנות שמאלה ובין אם בקש להמשיך למטולה).

יחד עם זאת על רכב עוקף תמיד קיימת חובת זהירות מוגברת והדבר נכון במיוחד כשמדובר בעקיפת רכב העומד בשולי הכביש, כאשר יש לקחת בחשבון שינסה לחזור ולהשתלב בתנועה. מסיבה זו קבעתי כי יש להפחית 20% בגין רשלנות תורמת.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.