1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 27.6.12 בהיעדר כתב הגנה. לטענת המבקשות כתב התביעה לא נמסר לידיהם ונודע להן אודות ההליך המשפטי רק במהלך חודשים אוגוסט –אוקטובר 2013, זאת, לאחר שבוצעו הליכי הוצאה לפועל בחשבון הבנק של המבקשת 1 בבנק מסד.

2. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי על פי תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על המבקש לבטל פסק דין שניתן כנגדו להגיש בקשתו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין. לטענתו, עסקינן בתביעה כספית שהוגשה נגד הנתבע 1 כלווה עיקרי ונגד המבקשות בגין ערבותן. נוכח סכום התביעה אין עסקינן ב-"ערב מוגן" כמשמעותו בחוק הערבות ועל כן, טענות המבקשות למצוי הליכים נגד החייב העיקרי אינן רלבנטיות לענייננו. כמו כן, הוצגו החלטות רשם ההוצאה לפועל מיום 10.10.13 להוצאת צווי הבאה נגד המבקשות, זאת, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדן. בנוסף הוצגו אישורי מסירה למבקשות הן במסגרת ההליך המשפטי והן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. המבקשות לא עמדו בשני המבחנים הנדרשים לשם בחינת ביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

4. ראשית ועיקר, הבקשה הוגשה באיחור ניכר, זאת, ללא הגשת בקשה מקבילה להארכת מועדים וללא כל "טעם מיוחד" המצדיק חריגה מהמועדים הקבועים בתקנות. בתגובה לבקשה הוצגו ראיות לכאורה, כי המבקשות ידעו על קיומו של פסק הדין במשך תקופה ארוכה, זאת, אף אם אלך לקראת המבקשות ואקבל טענתן באשר לאי מסירת כתב התביעה כדין. שכן, המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נקבע בתקנות לפרק זמן של 30 יום ממועד שנודע הדבר. יצויין, כי הבקשה בעניין זה נותרה עמומה מבחינה עובדתית. אולם, סבורני, כי די בעובדות שצויינו בבקשה כדי ללמוד אודות האיחור הניכר בהגשתה, כאשר המבקשות מודות, כי בחודשים אוגוסט-אוקטובר 2013 נמשכו כספים מחשבון הבנק של המבקשת 1 והיא הביאה הדבר לידיעת המבקשת 2 ואילו הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 21.1.14. המבקשות לא פירטו אף את סכומי הכספים שנמשכו ואולם, מתגובת המשיב עולה, כי עסקינן בסכומים לא מבוטלים אשר חזקה על המבקשת 1, כי הייתה פועלת לבירורן בתכוף ובסמוך לכך. נוכח האמור, הנני קובע, כי המבקשות ידעו אודות חיובי פסק הדין לכל המאוחר בחודש אוקטובר 2013 עם זאת בחרו להגיש את הבקשה לביטול פסק דין רק כשלושה חודשים לאחר מכן.

5. אף באשר לסיכויי ההגנה לא מצאתי ממש. כאשר המבקשות מודות, כי היו ערבות לחובו של אחיהן, הנתבע 1. כל טענתן מסתכמת בכך שהמשיב לא מיצה ההליכים נגד הנתבע 1 תחילה. אולם, לא התייחסו הן למהות ערבותן ולחובה הנטענת כאשר עולה ממסמכי הערבות שצורפו לכתב התביעה ולתגובת המשיב, כי לא עסקינן ב-"ערב מוגן", אלא ב-"ערב יחיד".

6. אף טענתן, כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל לא בוצעה חלוקת חוב בינם לבין הנתבע 1 כאשר על פי פסק הדין החיובים שונים אין דינה להתברר במסגרת הליך בערכאה זו, אלא, בתחומי רשות האכיפה והגבייה.

7. האם יש, איפוא, להעדיף את כלל הידיעה בפועל על פני חובת ההמצאה? ההלכה בעניין זה השוררת כיום הינה שידיעה מוצקה וברורה על פסק דין מספיקה לשם תחילת מרוץ הימים להגשת בקשה לביטול פסק דין לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ראה: רע"א 7724/04, להלן, ; בר"ם 1299/02 תפנית אורטפדיה נ' קופת חולים לאומית, תק-על 2002 (2) 1728 ; רע"א 113/97 אסמאעיל נ' סלימאן, תק-על 97 (2) 59).

8. אומנם, הלכה היא, כי כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום בשל היעדר המצאה כדין, אזיי יבוטל פסק הדין מבלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. עם זאת, זכות ביטול מכוח חובת הצדק אינה ניתנת למימוש בכל עת. אף היא כפופה למגבלת המועד הקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, הדורשת, כי בהעדר טעם מיוחד להארכת מועד, בקשה לביטול תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. שאם לא תאמר כך, צד הטוען להעדר המצאה בטרם מתן פסק הדין ואף טענות הגנה שיש בהן ממש, הרי שאין מועדים בנמצא המגבילים את זכותו להגיש בקשה לביטול פסק דין יהא הדבר נתון לשרירות ליבו של המבקש. עם מצב זה אין להסכין, אלא, בנסיבות חריגות ביותר בהן קיימת מניעה חיצונית לעיכוב בהגשת הבקשה. (ראה: בר"ע (י"ם) 2392/06, MR. ERIC DEL MORMOL נגד WAL Ltd ) [פורסם בנבו], בר"ע (ב"ש) 681/03 גולקו נ' בנק דיסקונט בע"מ, דינים מחוזי, לד (5) 129); בר"ע (ת"א) 2411/02, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיכאלי, דינים מחוזי, לג (8) 868).

9. כאמור, טענת המבקשות להיעדר ידיעה נסתרת מהליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדן הליכים המלמדים כי היו מודעות לפסק הדין. בנוסף, לא מצאתי כל נסיבות חריגות בעטיין היה מקום להיעתר לבקשה ואף לא מצאתי, כי למבקשות סיכויי הגנה טובים שעה שכל הגנתן נסמכת על פטור מחיוב המבוסס על סעיף 26 לחוק הערבות ומשעה שהמשיב הוכיח, לכאורה, כי נשלחו להן הודעות על פי הדין. בנסיבות אלה, סבורני, כי יש לבכר את זכות המשיב לסופיות הדיון על פני זכות המבקשות לקבלת יומן בבית המשפט.

7. סוף דבר- דין הבקשה להידחות. המבקשות תשאנה בהוצאות הבקשה בסך 1,200 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו אב תשע"ד, 22 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.