מדובר בתאונת שרשרת. נתבע 4 בלם את מכוניתו לאחר שמכוניתו של התובע, שנסעה לפניו, בלמה באופן פתאומי. נתבע 4 הצליח לבלום את מכוניתו כמטר לפני מכוניתו של התובע. נתבע 2 שנהג את מכוניתו מאחורי מכוניתו של נתבע 4, לא הצליח לבלום את מכוניתו, כך שהיא לא תתנגש במכוניתו של נתבע 4, ומכוניתו התנגשה במכוניתו של נתבע 4. כתוצאה מהתנגשות זו, מכוניתו של נתבע 2 דחפה את מכוניתו של נתבע 4 לעבר מכוניתו של התובע שהתנגשה בה וגרמה לה נזק, נשוא כתב התביעה.

הנזק שנגרם למכוניתו של התובע, נגרם עקב רשלנותם של התובע עצמו ושל נתבעים 2 ו- 4 ביחד. ואנמק – חובת הזהירות של נהג הנוהג בכביש כאשר מכוניתו נוסעת בשיירה של מכוניות, דהיינו, כאשר מכוניות נוסעות לפניו ומאחוריו, היא כלפי המכוניות שנוסעות ממש הן לפניו והן מאחוריו. חובה זו מתבטאת בכך שעליו לצפות כי המכונית שנוסעת לפניו בשיירה, תבלם באופן פתאומי ומכאן, שעליו לנהוג את מכוניתו כך שהוא יוכל לבלום את מכוניתו באופן כזה, שמכוניתו לא תתנגש במכונית שנבלמה לפניו, אולם גם כך, שנהג המכונית שנוסעת מאחוריו יוכל לבלום את מכוניתו, מבלי להתנגש במכונית שנבלמה לפניו. בלימת פתע תימנע בכך של נהג יסע במרחק כזה מהמכונית הנוסעת לפניו, כך שלמרות שהיא תבלם באופן פתאומי, הוא יוכל לבלום באופן הדרגתי.

כל נהג יודע, או אמור לדעת, כי בנסעו בשיירה, יתכן ומכל סיבה שהיא, המכונית שנוסעת לפניו עשויה להבלם בלימת פתע ולכן עליו לשמור מרחק סביר בין מכוניתו לבין המכונית הנוסעת לפניו בשיירה, מרחק כזה שיאפר לו לבלום את מכוניתו מבלי שהיא תתנגש במכונית שנבלמה לפניו. כל נהג גם יודע, או אמור לדעת, כי במידה והוא יבלום בלימת פתע, כשהמרחק בין מכוניתו למכונית שלפניו הוא קטן ביותר, הוא לא יצליח לבלום את מכוניתו והיא תתנגש במכונית שלפניו, שנבלמה באופן פתאומי.

במקרה שלפנינו, נתבע 2 לא שמר מרחק מספיק וכאשר מכוניתו של נתבע 4 נבלמה לפתע, הוא לא הספיק לבלום את מכוניתו כך שהיא לא תתנגש במכוניתו של נתבע 4, והיא לא רק התנגשה בה, אלא, כאמור אף דחפה אותה וגרמה לה להתנגש במכוניתו של התובע.

גם התובע שבלם את מכוניתו, בלימת פתע, נושא באחריות לתאונה ולנזק, הואיל וגם התובע לא שמר על מרחק סביר מהמכונית שנסעה לפניו בשיירה, שנבלמה בלימת פתע. למרות שמכונית התובע התנגשה במכונית שנסעה לפניו, נהגה של מכונית זו, מטעמים השמורים עמו, הסתלק מהמקום ולא תבע את נזקיו, במידה ונגרמו כאלה למכוניתו.

לו כל אחד מארבעת הנהגים המעורבים בתאונת השרשרת, היה שומר על מרחק סביר בין מכוניותיו למכונית שלפניו, כך שגם במקרה של בלימת פתע של המכונית שנסעה לפניו יוותר מרחק מספיק לבלימה הדרגתית של מכוניתו, כך שלא יאלץ לבלום בלימת פתע – התאונות והנזקים שנגרמו לשלושת המכוניות, נשוא התביעה, היו נמנעות.

לא אוכל להתייחס לחלקו של הנהג הרביעי, מאחר והתביעה לא הוגשה כנגד הנהג הזה, שבלם בלימת פתע את מכוניתו שנסעה לפני מכונית התובע.

אני סבור שחלוקת האחריות בין שלושת הנהגים, נשוא התביעה והמעורבים בתאונת השרשרת שלפנינו, היא כדלהלן:

התובע – 20%

נתבע 4 10%

נתבע 2 70%.

ואנמק – נתבע 2 שמכוניתו התנגשה במכוניתו של נתבע 4 ושדחפה אותה לעבר מכוניתו של התובע, ובכך גרם נזק לשתי המכוניות (וגם למכוניתו הוא), נושא באחריות העיקרית לנזק שנגרם לתובע, בכך שהוא לא שמר מרחק מתאים לתנאי הנסיעה בכביש (המהירות כנראה היתה כ- 50 קמ"ש), כדי שבמקרה שמכוניתו של נתבע 4, שנסעה לפניו, תבלום בלימת פתע – הוא יוכל לבלום את מכוניתו בלי שהיא תתנגש במכוניתו של נתבע 4 ולא תדחוף אותה לעבר מכוניתו של התובע.

נתבע 4 נושא באחריות הקטנה ביותר, הואיל והוא, כאמור, הצליח אמנם לבלום את מכוניתו ולא התנגש במכוניתו של התובע, אולם הוא לא שמר על מרחק מספיק, כך שיוכל לבלום את מכוניתו באופן הדרגתי, ללא צורך בבלימת פתע, דבר שלו היה עושה אותו, סביר להניח שנתבע 2 לא היה צריך לבלום בלימת פתע ולא היה מתנגש במכוניתו.

והוא הדין בתובע, שלא שמר על מרחק מתאים מהמכונית שנסעה לפניו, כך שכאשר היא נבלמה באופן פתאומי, הוא לא יכול היה לבלום באופן הדרגתי ונאלץ לבלום בלימת פתע, דבר שגרם לשתי המכוניות שנסעו אחריו לבלום אף הן בלימת פתע.

התוצאה היא שכל אחד מהצדדים יישא בעלות הנזק שנגרם תובע בשעורים הנקובים לעיל.

סך כל הנזק הממוני שנגרם לתובע מסתכם בסך של 15,663 ₪.

לפיכך, אני מחייב את נתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד לשלם לתובע, תוך 30 יום, את הסך של 10,964 ₪, ועוד הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

אני מחייב את נתבעים 4 ו- 5 לשלם לתובע, ביחד ולחוד, תוך 30 יום, את הסך של 1,563 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך 100 ₪.

תוך 15 יום, ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ב, 22 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.