לפניי בקשה להורות על בטלות יחסי הנאמנות שבין המבקשים למשיבה 1 (להלן: "החברה"), שבמסגרתם החזיקו המבקשים, לטענתם, במניות החברה בחברות בנות בשם "טלדטה ווירלס קומיוניקשיונס (1995) בע"מ" (להלן: "טלדה ווירלס") ו-"טלדטה תקשורת אחזקות (1998) בע"מ" (להלן: "טלדטה תקשורת") (להלן גם: "החברות הבנות"; "המניות"). כן מבוקש להורות, כי על המנהל המיוחד לפעול לצורך קבלת ורישום המניות על שם החברה.

המבקשים 2 ו-3 הם עורכי דין במקצועם. המבקש 2 (להלן: "עו"ד כאהן") היה שותף במשרד עורכי הדין מ. פורת ושות' (להלן: "משרד פורת"), שייצג בזמנים הרלוונטיים את החברה, והמשיב 3 (להלן: "עו"ד לוי") עודנו שותף במשרד פורת. המבקשת 1 הינה חברה לנאמנויות המשמשת את משרד פורת במקרים בהם נדרשים יחסי נאמנות בין המשרד ללקוחותיו (להלן: "חברת הנאמנויות").

ביום 11.6.12 הוגשה על ידי עובדי החברה בקשה למתן צו פירוק ולמינוי מפרק זמני. ביום 17.6.12 מונה המשיב 2 (להלן: "עו"ד פלמר") למפרק הזמני של החברה. בהמשך, ביום 20.11.12 ניתן צו לפירוק החברה ועו"ד פלמר מונה למנהל המיוחד של החברה.

בבקשה, הנתמכת בתצהירו של עו"ד כאהן ובתצהיר מר שמואל ארבץ, ששימש כסמנכ"ל הכספים של החברה, נטען, כי עובר להליכי הפירוק פנתה החברה למשרד פורת בבקשה שזה האחרון יטפל עבורה בהקמת החברות הבנות, וכי עד לקבלת הנחיות נוספות מטעם החברה יוחזקו המניות בנאמנות על ידי משרד פורת. בהתאם להנחיות אלו, הוקמה על ידי משרד פורת בשנת 1995 חברת הבת טלדטה ווירלס, ומניותיה נרשמו והוחזקו בנאמנות בחלוקה כדלקמן: 99 מניות רגילות על שם חברת הנאמנויות ומניה רגילה אחת על שם עו"ד כאהן. באותו האופן הוקמה בשנת 1998 חברת הבת טלדטה תקשורת, ומניותיה נרשמו והוחזקו בנאמנות בחלוקה כדלקמן: 99 מניות רגילות על שם עו"ד כאהן ומניה רגילה אחת על שם עו"ד לוי. יובהר, כי מניות חברות הבנות מוחזקות עד היום על ידי המבקשים בנאמנות עבור החברה.

לטענת המבקשים, חובות החברות הבנות כלפי רשות התאגידים, לרבות בגין אגרות שנתיות, שולמו במהלך השנים על ידי החברה עצמה. כאמור, בשנת 2012 נקלעה החברה להליכי פירוק, ובבקשה נטען, כי החברה חדלה לשלם את חובות חברות הבנות לרשות התאגידים כבר החל משנת 2006.

ביום 13.9.12 פנתה רשות התאגידים לחברת הנאמנויות, בעלת רוב המניות בחברת טלדטה וויירלס, בדרישה להסדיר את חובה של החברה, בסך של כ-20,000 ₪, שאם לא כן תוכרז חברת הנאמנויות כ"חברה מפרת חוק" על פי הוראות סעיף 362א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשים, סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") בשילובו עם סעיף 353 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") המחיל את דיני פשיטת הרגל גם על חברה חדלת פרעון, מורה, כי פשיטת רגל של נהנה מפקיעה את הנאמנות מהנאמן ומעבירה את זכויות הנהנה על פי חוזה הנאמנות אל הנאמן של הנהנה בפשיטת רגל. קרי, הליכי הפירוק של החברה הפקיעו את נאמנות המבקשים, ומרגע זה מניות חברות הבנות מוקנות למנהל המיוחד, עו"ד פלמר. לחלופין, נטען, כי צד לחוזה הנאמנות רשאי להפסיקה לאחר מתן הודעה מוקדמת זמן סביר מראש, כפי שנעשה על ידי המבקשים, ולחלופי חלופין נטען, כי חוזה הנאמנות סוכל עם היקלעות החברה להליכי פירוק, ומשכך הוא בטל.

בנוסף נטען, כי עסקינן בנאמנות שהינה מקובלת ביחסי עורך דין-לקוח, וכי הסנקציות שבהן עלולה רשות התאגידים לנקוט כלפי המבקשים חורגת מיחסי הנאמנות, ומטילה על המבקשים אחריות לחובות החברה, באופן שאינו מתיישב עם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979.

המנהל המיוחד אינו מתנגד להעברת המניות על שם החברה, בכפוף לכך שקופת הפירוק לא תחויב בתשלום כלשהו כתוצאה מההעברה, לרבות בגין חוב האגרות של חברות הבנות לרשות התאגידים, שכן עסקינן בחובות עבר של החברות הבנות ולא של החברה שבפירוק, שנוצרו עובר לכניסת החברה להליכי חדלות הפרעון. המנהל המיוחד הדגיש בתגובתו, כי למעט התצהירים התומכים בבקשה, לא הציגו המבקשים כל אסמכתא המאששת את יחסי הנאמנות הנטענים, ובאופן המונע ממנו לבחון האם ניתן להכריז על המניות כ"נכס מכביד"; החוב לרשות התאגידים הינו משנת 2006, בעוד שחדלות פרעונה של החברה ארעה רק בשנת 2012; הואיל ומדובר בחוב משנת 2006, המבקשים לא הבהירו מדוע החלו לפעול בעניין זה רק בשלהי שנת 2012.

רשות התאגידים התנגדה לבקשה. בתגובתה הבהירה, כי חברת טלדטה ווירלס הוכרזה כמפרת חוק בהתאם לסעיף 362א לחוק החברות, בעוד שחברת טלדטה תקשורת טרם הוכרזה כחברה מפרת חוק. כן נטען, כי בהתאם להוראת סעיף 131 לחוק החברות נאמן כמוהו כבעלי מניה, וכי היה על המבקשים לרשום את החזקת המניות בחברות הבנות תוך ציון הנאמנות, דבר שלא נעשה על ידם.

הכנ"ר הצטרף לעמדת רשות התאגידים והתנגד אף הוא לבקשה, בהסתמך על האמור בסעיף 131 לחוק החברות, הקובע, כי רואים בבעל מניה שהוא נאמן כבעל מניה. כן מצדד הכנ"ר בעמדת המנהל המיוחד, לפיה לא ברור מדוע לא פעלו המבקשים בעניין זה כבר בשנת 2006, וכן כי לא ניתן לחייב את קופת הפירוק של החברה בתשלום חובות של חברות בנות שאינן בפירוק.

המבקשים השיבו לתגובות המנהל המיוחד, רשות התאגידים והכנ"ר.

אציין, כי הבקשה הועברה אלי בהתאם להחלטת כב' השופטת אלשיך מיום 13.10.13, שלפיה עליי לקבוע האם לקבוע דיון במעמד הצדדים או ליתן החלטה בבקשה בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות המפורטים מצאתי לנכון להכריע בבקשה על בסיס האמור בכתבי הטענות. לא התעלמתי מעמדת המבקשים בסעיף 7 לתשובת המבקשים לכנ"ר מיום 16.10.13, שלפיה ככל שעמדתם נדרשת בהקשר זה, הם סבורים, כי ראוי לקיים דיון בבקשה, אך מאחר שאין בכתבי הטענות מטעם המשיבים כל בקשה לחקור את המצהירים, לא ראיתי בכך כדי לשנות מהחלטתי.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ויישמתי את ההלכה הפסוקה, סבורני, כי דין הבקשה להידחות. אפרט את הנימוקים לכך.

המבקשים לא תמכו את בקשתם באסמכתא כלשהי המעידה על קיומם של יחסי הנאמנות הנטענים, ובכלל זה אסמכתא שתעיד, כי החברות הבנות הוקמו על ידי משרד פורת לבקשת החברה או, כי המניות הוחזקו על ידי המבקשים בנאמנות לבקשת החברה. לא התעלמתי מטענת המבקשים בבקשה, לפיה נעשה ניסיון לאתר את התיקים הרלוונטיים במשרד פורת, אך ללא הצלחה, וזאת לאור חלוף השנים. טענה זו תמוהה בעיניי. המדובר במשרד עורכי דין, שייצג את החברה במשך שנים, לכל הפחות עד לשנת 2007, וחזקה עליו, כי מסמכיו שמורים בארכיונים, וכי ניתן לאתרם בנקל. בנוסף, הטענה שלפיה נעשה ניסיון לאתר את המסמכים, כמפורט בסעיף 21 לבקשה, לא באה לידי ביטוי בתצהיר עו"ד כאהן, התומך בבקשה, על אף היותה טענה עובדתית שעל פי דין יש לתמוך אותה בתצהיר. גם בתצהיר עו"ד כאהן שנשלח למפרק (נספח יב' לבקשה) אין כל אזכור לטענה, שנטענה אך ורק במכתב הנלווה לתצהיר, וזאת מסיבות השמורות עם המבקשים.

זאת ועוד, התצהיר התומך בבקשה הינו לאקוני ואינו מפורט די הצורך, ולמצער כפי שהיה מצופה בנסיבות העניין, לאור העדר הימצאותם של המסמכים הרלוונטיים. כך, לשם ההמחשה, אין בתצהיר כל פירוט מיהו אותו "איש קשר" מטעם הנהלת החברה שביקש ממשרד פורת לטפל בהקמת החברות הבנות ורישום המניות בנאמנות על ידי המבקשים. אמנם, לבקשה צורף תצהירו של סמנכ"ל הכספים של החברה, אך גם תצהיר זה לוקה בחסר, ולמצער אינו משלים את החסרים שנפלו בתצהיר עו"ד כאהן.

לא זו אף זו, רישום המניות על שם המבקשים לא נעשה תוך ציון דבר הנאמנות, וזאת בניגוד לסעיף 131(א) לחוק החברות המורה, כי:

"בעל מניה שהוא נאמן ידווח על כך לחברה, והחברה תרשום אותו במרשם בעלי המניות, תוך ציון נאמנותו, ויראו אותו לענין חוק זה כבעל מניה".

למותר לציין, כי העדר הרישום האמור מקשה עד מאוד על קבלת טענת המבקשים בדבר קיומם של יחסי הנאמנות. בתשובת המבקשים לתגובת רשות התאגידים נטען, כי הנאמנות דנן נוצרה טרם חקיקת חוק החברות, ומשכך לא ניתן לזקוף את אי הרישום לחובת המבקשים, וזאת בהתאם לקביעת בית המשפט לענייני משפחה בתמ"ש (ת"א) 88420/00 צ. נ' י. בע"מ (פורסם בנבו) [7.3.07]. המדובר בטענה שלא נטענה בבקשה, אלא רק בתשובה לתגובה, ואשר לא הוכחה בהליך שלפניי. זאת ועוד, די אם אפנה לקביעת בית המשפט (כב' השופטת אגמון גונן) בה"פ (ת"א) 497/05 סייג נ' דטה חוק ומשפט בע"מ, (פורסם בנבו) [18.5.08], שאוזכר אף הוא על ידי המבקשים באותה התגובה, ושבו נקבע, כי העדר רישום אמנם אינו שולל את דבר הנאמנות, אלא שבגינו דבר הנאמנות אינו פומבי מבחינה זו שאינו ידוע לכל, ועל כן על הנהנה להוכיח את דבר קיום הנאמנות. כאמור, המבקשים לא עמדו בנטל זה.

לא התעלמתי מהטענה בדבר פקיעת יחסי הנאמנות או סיכולם, אולם כאמור שעה שלא הוכח קיומם של יחסי הנאמנות הנטענים, לא מצאתי להידרש לטענה זו.

מעבר לדרוש, בבקשה נטען, כי החברה היא זו ששילמה את האגרות לרשות התאגידים עד לשנת 2006, אלא שטענה זו לא הוכחה באסמכתאות. זאת ועוד; טענה זו אף לא נתמכה באף אחד מהתצהירים התומכים בבקשה.

טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בשיהוי הרב שננקט על ידי המבקשים בהגשת הבקשה. בבקשה נטען, כי החברה הפסיקה לשלם את חוב האגרות לרשות התאגידים כבר בשנת 2006, בעוד שהבקשה דנן הוגשה רק בחודש יוני 2013. מסעיף 7 לתשובת המבקשים לתגובת המנהל המיוחד עולה, כי משרד פורת קיבל את מכתבי רשם התאגידים באופן שוטף, ובכלל זה את דרישות תשלומי האגרה, וכי הוא דאג להעבירם לחברה. משכך, משרד פורת ידע, ולמצער היה אמור לדעת, על החובות לרשות התאגידים כבר בשנים 2006-2007, ומצופה היה ממנו לנקוט באמצעים העומדים לרשותו להפסקת יחסי הנאמנות הנטענים כבר בשלב זה. אלא שכזאת לא נעשה.

המחדל האמור מקבל משנה תוקף לאור הטענה, כי ייצוג החברה על ידי משרד פורת הופסק כבר בשנת 2007, כך שלא ברור מדוע המשיך משרד פורת לשמש כנאמן וכנמען להמצאת דברי דואר עבור החברה, למצער החל ממועד זה. גם לכך לא מצאתי כל הסבר ענייני בתשובות המבקשים.

ודוק, ככל שהבקשה הייתה מוגשת בשלב מוקדם יותר, היה החוב לרשות התאגידים נמוך יותר, בעוד שכיום עסקינן בחוב המשתרע על פני תקופה של 8 שנים.

מהטעמים דלעיל, ובמיוחד לאור השיהוי הרב שננקט על ידי המבקשים בהגשת הבקשה, לא מצאתי כל צידוק לחייב את קופת הפירוק של החברה בחובות החברות הבנות לרשות התאגידים, שהם חובות עבר, שנוצרו עובר להליכי הפירוק של החברה.

בנוסף, הואיל ולא הוכח לפניי, כי המניות בחברות הבנות הן של החברה שבפירוק, לא מצאתי לנכון להורות על הקנייתן למנהל המיוחד בהתאם לסעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל, וזאת למרות הסכמת המנהל המיוחד לכך, שהותנתה באי חיוב קופת הפירוק בחובות נשוא הבקשה, ואשר לכך סירבו המבקשים.

משכך, אני מורה, כי דין הבקשה להידחות, וכי יש לראות במבקשים כבעלי המניות בחברות הבנות לכל דבר ועניין, בהתאם לחלוקת המניות כמפורט לעיל.

המזכירות תשלח את ההחלטה בדואר רשום לצדדים.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.