1. פסק דין זה עניינו בתביעת התובע נגד הנתבעים 4 ו – 5 בלבד (להלן: "הנתבעים") לאחר שבין יתרת הצדדים הסתיים ההליך בפשרה.

ואלה העובדות שצריכות לעניין:

1. התובע, יליד 1961, עלה ארצה בשנת 1991. בהיותו עולה חדש החל התובע לעבוד בעיבוד וליטוש שיש אצל מעבידים שונים ובהם הנתבעים 1-4. סה"כ עבד התובע בליטוש ועיבוד שיש בין השנים 1992-1997. לאחר מכן עבד התובע מספר שנים בעבודה משרדית.
2. אצל הנתבעים 4 ו – 5 עבד התובע באופן לא רצוף במשך 29 חודשים. הנתבע 5 היה בעל מניות בנתבעת 4 ביחד עם אחר ומנהלה של הנתבעת 4.
3. בשנת 2010 אובחנה אצל התובע מחלת סילקוזיס. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר במחלת התובע כמחלת מקצוע והוא מקבל גמלאות.
4. התביעה החלה בבית משפט השלום ושם מונה מומחה מטעם בית המשפט שמצא לקבוע כי לתובע נכות בשיעור 60% כפי שקבע המל"ל בשעתו וסבר כי מצבו של התובע כזה שמצדיק קביעת נכות תפקודית בשיעור של 80%. בשלב מסוים הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי.
5. תביעתו של התובע כלפי מעבידיו אוחדה עם תביעתו כלפי קופת החולים בטענה לאיחור בגילוי מחלתו. במסגרת ההליכים הוגשו חוות דעת רבות מטעם הצדדים.

טענות התובע

1. בעת עבודתו אצל הנתבעים לא ניתן לו ציוד מגן הדרוש לעבודה עם אבק שנוצר כתוצאה מעיבוד וליטוש שיש ובמיוחד אבן קיסר. כל שסופק לו היו מסכות נייר פשוטות, ללא פילטר מתאים.
2. בכל תקופת עבודתו לא הופנה התובע לבדיקות תעסוקתיות ולא עבר הדרכות על הסיכונים שבעבודה עם אבן קיסר. בהינתן שהאבק הינו בגדלים מיקרוסקופיים לא יכול היה התובע לדעת על חשיפתו לאבק המזיק תוך כדי עבודתו שכן הדבר אינו מורגש.
3. בשנת 1997 עזב התובע את העבודה בשיש לאור התראות באותה השנה על ידי עובדים אחרים שעבדו איתו כי האבק מזיק לבריאות ואנשים מתים ממחלת ריאות.
4. הנתבעת 4 נכנסה בשנת 2004 לחובות כבדים ואז החליט הנתבע 5 לפתוח חברה חדשה בשם דומה – "שגב עיצובי שיש ואבן בע"מ" כאשר כמנהלה מונה חתנו והוא משמש כמנהל עבודה. מכאן שיש לקבוע כי החברה החדשה ונתבעת 4 הן אחת ויש להטיל על החברה החדשה והפעילה את האחריות לפיצוי התובע.
5. כתוצאה מהמחלה איבד התובע את כושר השתכרותו לחלוטין כאשר עד לשנת 2010 עמדה נכותו על 30% נכות והחל מאותה שנה על 100% נכות.
6. יש להביא בחשבון שכר ממוצע במשק לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות של התובע וזאת הגם ששכרו בשעתו היה גבוה יותר.
7. התובע זקוק לעזרת צד ג' בשל מצבו הרפואי וכן להוצאות ניידות והוצאות רפואיות. כן יש לחשב פיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בשל מחלתו של התובע.
8. סה"כ העמיד התובע את תביעתו בסיכומיו על 7,466,313 ₪.

טענות הנתבעים

1. יש לציין שב"כ הנתבעים הודיע עוד ביום 24.4.19 (במסגרת בקשה 86) כי החברה הנתבעת 4 אינה פעילה וכי הנתבע 5 מצוי במצב רפואי קשה לאחר אירוע מוחי ולא ניתן לתקשר עמו ולקבל ממנו תצהיר עדות ראשית. הנתבעים לא הגישו ראיות ולא הצטרפו להסדר הפשרה. גם כתב ההגנה שהוגש בשעתו הוגש רק בשמו של הנתבע 5.
2. במשך התקופה שבה עבד התובע בחשיפה לאבק שיש הוא עבד אצל מעבידים נוספים ועל כן לא ניתן לקבוע שרק עבודתו אצל הנתבעים הסבה לו נזק.
3. לא ניתן להרים מסך מהנתבעת 4 ולהסב את התביעה לחברה אחרת מבלי ששמה יופיע כנתבעת בתביעה, ומבלי שניתן לה להתגונן כנגד התביעה. לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה.
4. במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע 5 כי התביעה התיישנה שכן היא הוגשה 16 שנים לאחר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת 4.
5. על כן יש לדחות את התביעה.

טענת ההתיישנות

1. אמנם בסיכומיו לא שב ב"כ הנתבעים על טענת ההתיישנות אך זו נטענה כבר בהזדמנות הראשונה בכתב ההגנה שהוגש בשעתו עוד בבית המשפט השלום ולכן ראיתי לדון בה.
2. לטעמי יש טעם בטענת ההתיישנות שכן מתוך עדות התובע עלה כי אמנם כבר בשנת 1997 הוא עזב את עבודתו בשיש שכן נודע לו שמדובר בעבודה מסוכנת לריאות. הוא החל לסבול מכאבים בחזה ושיעול, אך הבדיקות שבוצעו לו בקופת החולים דווחו כתקינות ולא לימדו על מחלת ריאות.

בהיותו של התובע אדם מן היישוב ועוד עולה חדש איני סבורה שהיה מצופה ממנו לדעת כי נכון לפנות למומחה ריאות באותו הזמן. אין חולק כי התובע פנה לטיפול רפואי בקופת החולים לכל אורך הזמן מתוך רצון לקבל מזור לסבלו.

רק בשנת 2010 התגלה לו כי הוא סובל מסילקוזיס ועל כן רק בשלב הזה נודע לו כי יש לו עילות תביעה כנגד הנתבעים. אלא שסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגביל את תקופת ההתיישנות, מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות התשי"ח – 1958, גם מקום שבו נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התביעה - לעשר שנים מיום אירוע הנזק. לעניין זה ראו דבריו של בית המשפט ברע"א 6614/19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי ואח', מיום 30.6.21 וכן ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל, מיום 19.9.10.

1. במקרה של התובע אין חולק כי הנזק החל להתגבש כבר בסמוך לשנת 1997 ומכאן שהתביעה התיישנה. כך גם אין חולק כי חלפו למעלה מ – 10 שנים ממועד היווצרות העילה ועד למועד הגשת התביעה במקורה.
2. אלא שכאמור הטענה הזו נזנחה בסיכומי הנתבעים ומשכך לא ניתן לסיים את הדיון בנקודה זו.

דיון בשאלת האחריות

1. נדמה כי גם הנתבעים לא טוענים כי אין עליהם אחריות למצבו של התובע וכל טענתם בסיכומים מסתכמת בכך שהם לא היו היחידים שהעסיקו את התובע בעבודה מסוכנת ללא אמצעי מיגון נדרשים, ללא הדרכה וללא בדיקות תקופתיות לבדיקת מצבם.
2. על פי כלל הראיות שהוגשו בתיק, ברי כי העדר אמצעי מיגון מיוחדים לעבודה עם שיש ועם אבן קיסר מהווה, גם באותם שנים, התרשלות של המעבידים, והנתבעים ביניהם. בתצהיר תשובות לשאלון שעליו חתם הנתבע 5 הוא מודה שהתובע לא עבר הדרכות ולא נשלח לבדיקות. באשר לציוד המגן שסופק לתובע השיב כי אינו זוכר איזה מסיכות סופקו. התובע העיד על אמצעי המיגון שסופקו לו ומנגד לא באה כל עדות של הנתבעים 4 ו – 5 שתסתור עדותו זו.
3. על כן בכל הנוגע לשאלת האחריות ראיתי לקבל את טענות התובע כלפי הנתבעים 4 ו – 5.
4. יחד עם זאת מקובלת עלי גם הטענה כי התובע עבד במספר מקומות לעיבוד שיש ואבן קיסר ולכן לא ניתן להטיל את מלוא האחריות למצבו על הנתבעים 4 ו – 5. כך גם יש לבחון את אחריות יצרנית אבן קיסר שאף היא נתבעת בתיק וכן את אחריות קופת החולים בתביעה הנוספת בעילת הרשלנות הרפואית בשל איחור בגילוי.
5. יש לציין כי הדיון בשאלות אלו נעשה רק על סמך הראיות שהוגשו ומבלי שנשמעו העדים זולת חלקה של עדות התובע. זאת מאחר והפשרה עם מרבית הנתבעים הושגה בתחילת שמיעת הראיות. מכאן שהאמור להלן אינו יכול לשמש לתיקים אחרים.
6. סה"כ עבד התובע בתחום השיש כ – חמש שנים שמתוכן רק 29 חודשים עבד אצל הנתבעים כלומר כמחצית התקופה לערך.
7. לצד האחריות של המעבידים אני מוצאת כי אחריות ישנה גם על אבן קיסר שכן בתור ספקית החומר היה עליה ליתן הדרכה מתאימה ללקוחותיה כיצד יש לנהוג עם החומר ומהן ההגנות שיש לנקוט כדי לשמור על בריאות העובדים עמו. ראו למשל ת"צ (מרכז) 40767-04-14 עיזבון המנוח אפרים לב ז"ל נ' אבן קיסר שדות ים בע"מ, מיום 1.7.21.
8. מאחר ויש לצפות שהמעבידים ידעו על הסיכונים הכרוכים בעבודה עם אבן קיסר ושיש בכלל, הרי שלא ניתן לומר שעיקר האחריות במקרה שבפניי נופלת על כתפי אבן קיסר.
9. כאמור יש לבחון גם את אחריות קופת החולים בתביעה הנוספת שהגיש התובע בעילת רשלנות בשל איחור בגילוי של המחלה.
10. יש לטעמי לאבחן בין אחריות יוצרי הנזק - אבן קיסר והמעבידים לבין אחריות בגין איחור באבחון.
11. על פניו מצאתי כי יש לקבל את טענת התובע לאיחור באבחון. מתוך המסמכים הרפואיים עולה כי הוא החל להתלונן על כאבים בחזה שנים ארוכות עובר לגילוי המחלה ואף אחד מהגורמים המטפלים לא מצא לשלוח אותו לבדיקות הנוגעות לתפקודי הריאות.

יחד עם זאת אני סבורה שמידת האחריות בגין האיחור באבחון נמוכה ממידת האחריות של מחוללי הנזק. זאת מאחר וכלל לא ברורה המידה שבה ניתן היה למנוע את התקדמות הנזק לו הגילוי היה נעשה מוקדם יותר.

1. לכן בבואי לקבוע את חלוקת האחריות בין הצדדים ראיתי לקבוע כי האחריות על קופת החולים עומדת על 25%. המעבידים ואבן קיסר אחראים ליתרת הנזק בחלוקה שווה בניהם באופן שכל אחד מהמעבידים שנתבעו אחראי כדי 25% וכך גם אבן קיסר.
2. מכאן שעל הנתבעים 4 ו – 5 יהיה לשלם לתובע 25% מן הנזק שייקבע להלן.

הנזק

1. ראשית יש לציין שבסיכומי הנתבעים אין כל התייחסות לנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

1. נכותו של התובע עלתה עם השנים. על פי חוות דעתו של ד"ר מזר, שמונה בשעתו על ידי בית המשפט השלום, נכותו של התובע עומדת על 60% נכות בגין מחלת הסילקוזיס.
2. בשלב מסוים, וככל הנראה כפועל יוצא ממחלתו הבסיסית, סבל התובע גם ממחלת השחפת ונכותו הועמדה על ידי מומחה מטעם הנתבעים על 80% נכות.
3. התובע אינו עובד משנת 1999 הגם שעבר שיקום במל"ל כמתכנת JAVA.
4. למקרא חוות הדעת שהוגשו בתיק ברי כי נכותו של התובע כיום בגין מחלת הסילקוזיס קשה ביותר ואני מעמידה אותה על 80%.

עד לשנת 2010 מועד בו התגלתה המחלה עמדה נכותו על – 20% נכות.

1. הנכות התפקודית של התובע –

כאמור התובע אינו עובד משנת 1999. מאותו מועד ועד לשנת 2010 עמדה נכותו הרפואית על 20% גם לשיטתו.

התובע עבר שיקום במל"ל ולא ראיתי כי עשה ניסיונות של ממש למצוא עבודה שאינה מחייבת פעילות פיזית. יתרה מכך, לתובע גם בעיות שאינן קשורות לאירועים נשוא התביעה, ובעיקר בעיות נפשיות. בעיות אלו אף הן הקשו ומקשות על מציאת עבודה שתואמת את מצבו. על כן ראיתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע לתקופה שמשנת 1999 ועד לשנת 2010 על 20%.

לאחר תקופה זו ועד היום אין חולק כי חלה החמרה במצבו של התובע בגין מחלתו הבסיסית אך יחד עם זאת שוב יש להביא בחשבון את הגורמים הנוספים שאינם קשורים באירועים נשוא התביעה שגם להם השלכות על כושר השתכרותו.

על כן לתקופה זו תועמד הנכות התפקודית על 70%.

שיעור ההשתכרות

1. ב"כ התובע מבקש לפסוק שכר לפי שיעור השכר הממוצע במשק. בהינתן שיעורי שכרו על פיהם מחושבות גמלאות המל"ל, ראיתי לקבל את הטענה בחלקה.
2. לא ניתן להתעלם מן העובדה שלאחר החשיפה לסיליקה אצל הנתבעים אובחן התובע כמי שסובל מבעיה נפשית לא פשוטה. גם אם האבחנה הרפואית הנפשית השתנתה עם השנים בסופו של יום היא הועמדה על אחוזי נכות גבוהים. התובע מוכר כמי שסובל ממחלה בי-פולרית (ראו תשובותיו לשאלון מיום 3.2.19, תשובה 5, עמ' 119 למוצגי נתבעים 1-2).
3. אני מוכנה להניח שהנכות האורתופדית של התובע בגבו כבר אינה בעלת משמעות לצורך קביעת פוטנציאל ההשתכרות שכן נכותו בגין הסילקוזיס אינה מאפשרת כל עבודה מאומצת. לכן לצורך קביעת שיעור ההשתכרות לא ראיתי להביאה בחשבון.
4. מכל הנתונים הללו אני סבורה כי יש להעמיד את פוטנציאל ההשתכרות של התובע מיום סיום עבודתו בשנת 1999 על - 8,000 ₪ בערכי היום.

קיצור תוחלת חיים

1. התובע טוען לקיצור תוחלת חיים בשיעור של 23 שנים מתוחלת חיים ממוצעת של גבר בישראל שעומדת על 83.3 שנים.
2. לא ראיתי להביא בחשבון קיצור תוחלת חיים כה משמעותי לתובע שבפניי שנכון להיום הוא כבר בן 60 שנה.
3. מתוך המסמכים הרפואיים וחרף מצבו הלא קל של התובע איני סבורה כי הוא מתיישב עם הסטטיסטיקה שלה טוען בא כוחו. ראיתי להביא בחשבון שהתובע היה משלים 67 שנות חיים לפחות וכך ייעשה בעת הדיון בראשי הנזק הרלוונטיים. בכל הנוגע לנזק הלא ממוני בגין קיצור תוחלת החיים הוא יובא בחשבון במסגרת הדיון בראש הנזק של כאב וסבל.

דיון בראשי הנזק

הפסד השתכרות בעבר –

1. עד לשנת 2010 במשך 11 שנים מיום הפסקת העבודה ועד גילוי המחלה, לפי 20% נכות תפקודית - סך של – 215,000 ₪.

משנת 2010 ועד היום, 11 שנים נוספות - סך של – 740,000 ₪.

סה"כ הפסדי השתכרות בעבר - 955,000 ₪.

הפסד השתכרות בעתיד –

1. התובע כיום בן 60 שנה ונותרו לו עוד 7 שנות עבודה. משכך הפסדי השתכרותו בעתיד עומדים על – 424,000 ₪.

הפסדי פנסיה –

1. סה"כ הפסדי הפנסיה של התובע עומדים על - 172,000 ₪ במעוגל.

הוצאות ניידות לעבר ולעתיד –

1. אין חולק כי מחלתו של התובע מקשה עליו את הניידות והוא נדרש לנסיעה גם למקומות שאדם רגיל מגיע אליהם רגלית. בשוקלי את מצבו זה ראיתי להעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד על - 100,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד –

1. מצבו של התובע תולדת המחלה דורש ממנו עזרה הולכת וגדלה. ב"כ התובע הפנה לפסק הדין בעניין ת"א(חי) 344/01 מוחמד סלותי נ' סאלח אבו חמוד ואח', מיום 31.12.91, מפי כב' השופט יצחק כהן ומבקש ללמוד ממנו לענייננו. אלא שבמקרה שם דובר באדם צעיר .
2. בהביאי בחשבון את מצבו של התובע שבפניי, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד על - 350,000 ₪.

הוצאות רפואיות -

1. מחלתו של התובע הוכרה על ידי המל"ל כמחלת מקצוע ומכאן שהוא זכאי לכיסוי כל הוצאותיו הרפואיות על ידי גוף זה.
2. ב"כ התובע בסיכומיו מבקש פיצוי בגין מחולל חמצן נייד שלטענתו לא מצוי בסל הבריאות ודורש החלפה כל 5 שנים וכן פיצוי בגין הצורך לעבור השתלת ריאות בארה"ב בעתיד.

אין בידי לקבל את טענת התובע בדבר הצורך בהשתלת ריאות בחו"ל. זאת מן הטעם שעניין זה לא הוכח בפניי. ככל שהתובע נדרש להשתלת ריאה לא ראיתי שנדחה על ידי מרכז להשתלות בארץ. כך גם לא השתכנעתי שהוא נדרש להשתלת שתי ריאות במקביל.

באשר לצורך בפיצוי בגין מחולל חמצן נייד, לא מצאתי ראיה לעלות המכשיר במוצגי התובע הגם שהוא מתנייד עם מכשיר כזה. על כן לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין עלות המכשיר והצורך בהחלפתו.

כאב וסבל -

1. התובע מבקש לפסוק לו 1,000,000 ₪ פיצוי בראש נזק זה. דומני כי בנסיבותיו של תיק זה, גילו של התובע ומצבו הרפואי, הבקשה אינה עומדת במבחני הפסיקה. ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על 650,000 ₪.

סה"כ הנזק עומד על - 2,561,000 ₪ במעוגל.

ניכויים

1. הסכום של גמלאות המל"ל ששולמו, משולמות ועתידות להשתלם לתובע על ידי המל"ל עומדות לפי חוות הדעת האקטוארית שהוגשה על ידי המל"ל על - 700,000 ₪ במעוגל.

סכום זה יש לנכות מסכום הנזק.

סוף דבר

1. סה"כ נזקו של התובע כתוצאה מהאירועים נשוא התביעות, ולאחר ניכויים, עומד על - 1,951,000 ₪.
2. על פי החלוקה בין המעוולים עומד חלקם של הנתבעים 4 ו – 5 על - 25% מהנזק.
3. מכאן שעל נתבעים אלו לשלם לתובע סך של – 487,750 ₪ כפיצוי בגין חלקם בנזקו של התובע.
4. לסכום זה יש להוסיף תשלום של הוצאות משפט בשיעור של 25% מגובה ההוצאות בפועל כנגד קבלות, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהפיצוי הנ"ל.
5. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.