האם מוקד שמירה חב בפיצוי התובעת בנזקים שנגרמו לה עקב אירוע פריצה. זו עיקר המחלוקת בתביעה מושא תיק זה.

רקע עובדתי

1. הנתבעת ספקה לתובעת שירותי מוקד הכוללים: חיבור מערכת קיימת בבית העסק למוקד הנתבעת בחיבור קווי ובחיבור אלחוטי-קווי; השאלת משדר אלחוטי לתובעת למשך ההתקשרות; מעקב המוקד אחר איתות של המערכת (בימי חול, א' - ה', בשעות 10:00 עד 07:00 בבוקר שלמחרת ובימי שישי וערבי חג משעה 10:00 עד לשעה 07:00 בבוקר שלאחר השבת או החג); עם קליטת אות במוקד המעיד על פריצה או חדירה לבית העסק ניידת של הנתבעת תגיע לבית העסק ותבדוק בבדיקה חיצונית את בית העסק והסיבה להפעלת המערכת; הנתבעת תודיע על כך לתובעת ובמקרה של סימני פריצה או ניסיון פריצה תודיע גם למשטרת ישראל ולמכבי אש (ראו: חוזה מיום 21/5/02 - נספח א' ל-ת/1; הצעת מחיר/הזמנה מיום 1/5/02 - נספח ב' ל-ת/1 ונספח ז' לת/3 - לעיל ולהלן "המוקד" ו- "החוזה", בהתאמה).

2. הנתבעת חיברה את מערכת האזעקה הקיימת בבית העסק של התובעת למוקד, באמצעות חיבור קווי וחיבור אלחוטי קווי. הנתבעת עשתה כן לאחר שביצעה שורת בדיקות ומצאה כי כולן תקינות: בדיקת שידור למוקד - קווי; בדיקת שידור למוקד - אלחוטי; בדיקת גלאים; בדיקת צופרים; הפעלה ובדיקת מערכת אזעקה כללית; בדיקת מתחים (ראו: אישור בדיקה סופית המופנה לתובעת מיום 7/5/02 - נספח ה' ל-נ/3).

מערכת האזעקה בבית העסק פעלה על חשמל וסוללת חירום נטענת וכללה: לוח בקרה ממוחשב המופעל על ידי מפתח מתוצרת "אב-גד" ומותקן בחזית בחלק הפנימי, 7 גלאים החולשים על כל חלל בית העסק, מתג מגנטי בדלתות חזית ועורף, וחיבור קווי ואלחוטי למוקד (לעיל ולהלן "מערכת האזעקה" ו- "בית העסק", בהתאמה).

אישור עדכני בדבר תקינות החיבור הקווי והחיבור האלחוטי-קווי למוקד נמסר לתובעת שלושה חודשים טרם אירוע הפריצה (ראו: אישור הנתבעת מיום 1/3/08 המופנה לתובעת - נספח ג' ל-ת/1 - להלן "האישור").

הפריצה

3. ביום שישי בשבוע (6/6/08) בשעה 13:00 לערך, נעל עובד התובעת את בית העסק, לאחר שדרך את מערכת האזעקה ונעל את דלת החזית (הדלת העורפית הייתה נעולה לפני כן). בהתאמה, בשעה 13:00 נרשמה במוקד הודעה כי מערכת האזעקה נדרכה.

במהלך סוף שבוע זה (6-8/6/08) אירעה הפריצה לבית העסק מושא תביעה זו. הפריצה התגלתה על ידי עובד התובעת ביום א' בבוקר, שהיה גם ערב חג שבועות (לעיל ולהלן "אירוע הפריצה").

בבית העסק נתגלה אי סדר רב ושתי פרצות: האחת, בקיר הבלוקים המחבר בין בית העסק ובין בית מלאכה שכן "טכנו שבב" (להלן "בית העסק השכן"); והשנייה, בגג בית העסק העשוי אסבסט מעל הגלריה.

על פי שחזור האירוע: הפורצים ניסו לפרוץ דרך הגג מעל הגלריה (מחוץ למבנה נמצא סולם השעון עליו). ברם, משמצאו כי לא ניתן להוציא באופן זה מלאי גדול, פרצו את הגג בבית העסק השכן בשני מוקדים וחיבלו במערכת האזעקה של בית העסק השכן. בשלב זה, הפורצים ניסו לפרוץ את הקיר בין שני בתי העסק, אך נתקלו בקיר בטון מחוזק פלדה. על כן, פרצו פתח בגודל של 110X90 ס"מ בחלקו התחתון של הקיר העורפי המחבר בין שני בתי העסק ובנוי בלוקים וחדרו לבית העסק. הפורצים עקרו ממקומה את רכזת מערכת האזעקה שהותקנה בחזית, בחלק הפנימי, וחיבלו בה. הפורצים אספו שלל רב, לרבות כספת קטנה לא מעוגנת, והוציאו אותו דרך הדלת העורפית שנפתחה מבפנים.

בטרם הפריצה, הפורצים חיבלו בקו הטלפון הראשי, הנמצא מחוץ למבנה וגרמו לניתוק קווי הטלפון בשני בתי העסק (ראו: ת/2; ת/3, עדות מר סדן עמוד 46 לפרוטוקול שורות 3-7, מש/3).

4. במהלך אירוע הפריצה, ובעצם מדריכת מערכת האזעקה ביום שישי על ידי עובד התובעת, לא התקבלו במוקד קריאות נוספות מבית העסק וממילא לא ניתנה כל הודעה לתובעת, למשטרה או לכל גורם אחר.

כך גם במהלך הפריצה לא נתקבלה קריאה מבית העסק השכן, אשר גם היה מחובר למוקד הנתבעת (ראו: עמודים 5,6 ל- ת/3).

בעת אירוע הפריצה בית העסק לא היה מחובר למוקד בחיבור אלחוטי - קווי אלא בחיבור קווי בלבד. כך גם בבדיקה לאחר הפריצה טכנאי מטעם הנתבעת לא איתר את המשדר האלחוטי ואף לא סימנים המעידים על מיקום התקנתו (ראו למשל: עמוד 4 ל- ת/3; עמוד 66 לפרוטוקול שורה 14).

עוד התברר כי למעלה משנתיים טרם אירוע הפריצה לא התקבלו במוקד קריאות במשדר האלחוטי-קווי (ראו: כרטיס נתוני לקוח המעיד על קריאה אחרונה ביום 8/3/06 - נספח ג' ל-נ/3).

5. במהלך הפריצה ניטלו אלפי פריטים, נגרם נזק למבנה ולציוד ובית העסק נותר באי סדר רב.

התובעת הגישה לחברת הביטוח תביעה על סך של 251,473.90 ₪ בגין נזקים למלאי, מבנה ועוד שנגרמו לה עקב אירוע הפריצה. חברת הביטוח הכירה באירוע הפריצה כאירוע המכוסה בפוליסת הביטוח. השמאי מטעם חברת הביטוח (לעיל ולהלן "מר סדן") אמד את הנזקים שנגרמו לתובעת עקב אירוע הפריצה בסך של 243,909 ₪, מתוכם אישר לתשלום סכום של 195,772 ₪ בלבד נוכח ביטוח חסר למלאי ולמבנה, ציוד בערך שיפוי והשתתפות עצמית. עוד מציין מר סדן בחוות דעתו כי בהעדר חיבור אלחוטי של מערכת האזעקה למוקד, התובעת לא עמדה בתנאי הפוליסה.

בסופו של יום, הגיעו התובעת וחברת הביטוח לפשרה לפיה שולם לתובעת סכום כולל של 175,000 ₪ (ראו: ת/2, נספחים ד', ה' ו-ו' ל-ת/1).

התביעה

6. תביעה זו שלפני עניינה יתרת הנזקים שנגרמו לתובעת עקב אירוע הפריצה ולא שולמו על ידי חברת הביטוח. הנתבעת מצידה, מכחישה הן את אחריותה לאירוע הפריצה והן את הנזק הנטען.

המחלוקת

7. שלוש סוגיות עיקריות טעונות, אם כן, הכרעה בעניין דא: האחת, האם הנתבעת הפרה את החוזה? ; השנייה (אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית) - הנזק שנגרם לתובעת עקב כך;

והשלישית, האם במקרה דא חלה תנית ההגבלה?.

נדון להלן בסוגיות אלה כסדרן.

דיון והכרעה

האם הנתבעת הפרה את החוזה?

8. ויאמר מיד - מצאתי כי התשובה לכך חיובית היא.

משדר גיבוי אלחוטי

9. בהתאם לחוזה היה על הנתבעת לחבר את מערכת האזעקה בבית העסק למוקד הן בחיבור קווי (טלפוני) והן בחיבור אלחוטי. כך גם על פי אישורי הנתבעת, לרבות האישור מיום 1/3/08 (3 חודשים טרם אירוע הפריצה) - בית העסק מחובר למוקד בשני חיבורים אלה ושניהם תקינים.

בשלב זה, (ולאחר שהנתבעת הכחישה זאת בכתב הגנתה), כבר אין מחלוקת כי ביום אירוע הפריצה לא היה בית העסק מחובר חיבור אלחוטי למוקד.

יתירה מכך, הוכח כי החל מיום 8/3/06 כלל לא התקבלו במוקד קריאות מהמשדר האלחוטי; וכי ביום הפריצה לא נמצא משדר אלחוטי בבית העסק. אותו משדר אלחוטי שבהתאם להזמנה ולחוזה היה על הנתבעת להשאילו לתובעת במהלך תקופת החוזה ולחברו למוקד.

משכך, לפנינו הפרה ברורה של החוזה על ידי הנתבעת. התנהלות הנתבעת אף עולה כדי רשלנות רבתית.

10. הנתבעת כשלה מלבדוק את תקינות הקשר האלחוטי בין יחידת הבקרה ובין מוקד הבקרה המרכזי כל 12 שעות לפחות כמחויב על פי סעיף 14.2 לתקן ישראלי 1337 חלק 3 : "מערכות אזעקה לגילוי פריצות: מוקדי הבקרה".

ודוק: המדובר בחיוב לבדוק כי ציוד הנתבעת תקין במהלך 365 יום בשנה, החל עליה כחלק מתנאי רישיונה, כפי שעמד על כך המומחה (ראו: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 26 עד עמוד 18 לפרוטוקול שורה 2, עמוד 25 לפרוטוקול שורות 7-8).

לעניין זה ראו גם את האמור בפסק הדין, עליו ביקשה הנתבעת להסתמך (ת"א (שלום ת"א) 59827-07 -הוצג כחלק מנ/6), כי לפי פריט רישוי 9.4 "שירותי שמירה או איתור מוקד בקרה אלקטרוני" חלה על המוקד חובת בדיקת תקינות יומית של התקשורת בין המנוי ובין מסופי המוקד הן בתקשורת קווית והן בתקשורת אלחוטית ואם לא מתקבלות קריאות באחד מסוגי התקשורת על המוקד לבדוק את הסיבה וליידע את בעל המנוי על כך. כבוד הש. א. פורג מאמץ בעניין דא את חוות הדעת של א. מערכות בטחון ותקשורת (היא החברה מטעמה נתן מר אייזיק את חוו"ד לחברת הביטוח במקרה זה - ת/3; וראו גם: ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"נ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ (27/12/07)).

11. אך גם אם הייתי מקבלת את טענת הנתבעת כי הסעיף אינו רלבנטי (ולא היא) - לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי. במקרה שלפני אין המדובר רק בכשל בודד לבדיקה יומית של התקשורת אלא הנתבעת כשלה מעשות כן במשך למעלה משנתיים ימים טרם אירוע הפריצה.

הקריאה האחרונה במוקד מהמשדר האלחוטי התבצעה, כאמור, ביום 8/3/06. ודוק: בכל חוות הדעת שניתנו בסמוך לאחר אירוע הפריצה כבר עמדו כל המומחים על כך שלא נמצאו קריאות למעלה מ- 6 חודשים (ראו למשל: ת/2, ת/3 והתוספת/הבהרה מיום 3/7/08; והודאת מר אייזיק בכך - עמוד 63 לפרוטוקול שורות 22-23 ; עמוד 64 שורה 25 עד עמוד 65 לפרוטוקול שורה 2).

ויובהר - המשדר האלחוטי למוקד הבקרה מופעל תמיד במקביל להפעלת החייגן שברכזת האזעקה. במוקד הבקרה צריכים להתקבל תמיד שני אותות: מהחייגן הטלפוני וממשדר הגיבוי. אי קבלת האות במוקד משני הערוצים המחוברים אליו (החייגן הטלפוני ומשדר הגיבוי) מעידה על תקלה בערוץ בו לא התקבל האות.

חרף זאת, במשך כל התקופה - במהלכה אף הוארך החוזה מספר פעמים - הנתבעת לא טרחה לבדוק את הסיבה לממצאי הדוחות המעידים על תקלה בערוץ זה או אף להודיע על כך לתובעת.

12. חמור מכך. ביום 1/3/08, המציאה הנתבעת לתובעת אישור עדכני כי שני המשדרים תקינים ומחוברים כדבעי. מפאת חשיבותו נביאו כלשונו (ראו: נ/3):
" הנדון: אישור

1. המערכת מחוברת למוקד חברתנו באמצעות

מבדיקת התקשורת בין עסקך למוקד חברתנו, הרינו לאשר כי :

הערות: אינפורמציה זו עדכנית לתאריך זה.

מוקד חברתנו הינו מוקד הפועל בהתאם לתקני מכון התקנים הישראלי ומשטרת ישראל. אישורים בנדון נמצאים ברשותנו ויוצגו לרשותך לפי הצורך".

הכיצד אישור זה עולה בקנה אחד עם ידיעת הנתבעת מזה שנתיים כי על פי דוחותיה אין כלל קריאות מהמשדר האלחוטי?! לנתבעת הפתרונים.

לא נהיר איזו בדיקה ביצעה הנתבעת עובר למתן האישור הנ"ל, אך בין אם ביצעה בדיקה חלקית מסוימת ובין אם לא בדקה את הדברים כלל - הנתבעת הפרה באורח יסודי את חובתה כלפי התובעת. הנתבעת אף ידעה כי הן התובעת והן חברת הביטוח תפעלנה על יסוד אישור זה (וראו גם: נספח ז' ל-ת/1; הודאת מר יואב בכך בעמוד 53 לפרוטוקול שורות 16-22; עדות מר סדן באשר להסתמכות חברת הביטוח והסוקר על כך - בעמוד 46 לפרוטוקול שורות 18-29; ועמוד 49 לפרוטוקול שורות 5-8; סקר - מש/3; ועדות מר חתן בעמוד 32 לפרוטוקול שורות 10-19, ועמוד 37 שורות 4-9).

מה עוד שבשלב זה אף הוכח, כי לאחר אירוע הפריצה טכנאי הנתבעת לא הצליח לאתר את המשדר האלחוטי ואף לא סימנים המצביעים על המיקום בו יכול היה המשדר להיות מותקן. העד מטעם הנתבעת, מנהלת הנתבעת במועדים הרלבנטיים, מר שלומי יואב (לעיל ולהלן "מר יואב"), הודה כי אין לו השכלה פורמאלית בתחום, והוא סמך על מר פורמן, אשר ביצע את הבדיקות וחתום על האישור (ראו: עמוד 52 לפרוטוקול שורות3-6, 9-15).

עדותו של מר פורמן יכולה הייתה לשפוך אור על התנהלות הנתבעת, לרבות באשר לבדיקות שביצעה, אם בכלל, עובר למתן האישור ואייך הדברים מתיישבים זה עם זה. בפרט בנסיבות אלה, מן הראוי היה כי הנתבעת תזמנו לעדות ומחדלה לעשות כן, ללא כל הסבר, זה יפעל לחובתה. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, הייתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראו למשל: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980); רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (26/2/12); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865).

13. לעניין זה יודגש שלושה:

האחד, מעקב אחר אותות הוא עיקר עבודת המוקד. לפיכך, בין אם הנתבעת ידעה על אי קבלת האות ובין אם היא לא שמה לב לכך, המדובר בהפרה יסודית של החוזה מזה והתרשלות בביצוע תפקידה מזה.

השני, מר יואב העיד כי הנתבעת לא יזמה בדיקה אלא הדבר בוצע על פי בקשת הלקוח עבור חברת הביטוח. מכאן, הנתבעת ידעה היטב כי התובעת וחברת הביטוח יסתמכו על מצגיה כי התקשורת תקינה מזה וכי המסמך ניתן לאחר ביצוע בדיקות, לרבות כנדרש ממנה כמי שפועלת על פי התקן הישראלי והוראות המשטרה כמצוין בגוף האישור, מזה.

והשלישי, מר יואב העיד עוד, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי אחת לשנה לערך מונפק דו"ח המכונה "אות חיים" על ידי בקריות מוקד ועובר לבדיקת הטכנאי הבוחן אם יש צורך בתיקון והמשך טיפול. לא הוצג לפני ולו דו"ח אחד ביחס לבית העסק בתקופה הרלבנטית או בכלל ואף לא פורטו מועדי הדוחות ותוצאותיהם, אם וככל שאכן הוכנו ביחס לתובעת. כשל זה אף הוא יפעל לחובת הנתבעת באשר חזקה היא כי אם נערכו דוחות הם היו מוצגים לפני. מכל מקום, אם וככל שהנתבעת הייתה פועלת על פי נהליה היא, התקלה בערוץ האלחוטי הייתה מתגלית לפחות שנה, אם לא שנתיים, טרם אירוע הפריצה (ראו: עמוד 54 לפרוטוקול שורות 17-25).

14. בפרט בנסיבות אלה, ונוכח חדילת הנתבעת משך למעלה משנתיים ימים לבדוק את הסיבה לתקלה המתמשכת והרציפה כמופיע בדוחותיה ולהודיע על כך לתובעת - יש לדחות את טענתה כי היה על התובעת לבצע את הבדיקות.

בעת הפעלת המערכת לתובעת (להבדיל מהנתבעת) אין אינדיקציה אם מופיע במוקד אות אם לאו (וראו גם: עדות המומחה בעמוד 24 לפרוטוקול שורות 8-14; עמ' 12 שורות 5-14 ; עדות מר חתן בעמוד 31 לפרוטוקול שורות 14-15; והודאת מר יואב כי לא ניתן לראות במרכזת אם יש תקשורת אלחוטית או רק קווית - עמוד 53 לפרוטוקול שורות 1-2). כך גם בחוזה אין חיוב של התובעת בבדיקות יזומות של התקשורת מול המוקד. טענה זו הייתה עשויה להיות רלוונטית מקום בו הנתבעת הייתה מיידעת את התובעת בדבר תקלה בערוץ האלחוטי והתובעת הייתה נמנעת מלשתף עימה פעולה או חדלה מלבחון את תקינות המערכת, אך לא במקרה דכאן.

כך גם נוכח הפרה מתמשכת זו יש לדחות את שלל טענות הנתבעת בדבר תקלה בתקשורת העשויה להיגרם על ידי גורמים שאין לה שליטה עליהם כגון: מזג אויר ומפגעים אחרים, תדר תקשורת מוגבל המוקצה על ידי משרד התקשורת, מיסוך, פעילות גורמי תקשורת אחרים ועוד. טענות שכולן כאחת אף לא הוכחו על ידה.

15. הנתבעת טענה עוד כי גם אם היה חיבור למשדר האלחוטי לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה. ראשית, טענה זו מערבת בין הפרת הנתבעת את החוזה ובין תוצאת הפרה זו. שנית, אין בידי לקבל את הטענה גם לגופא. ויובהר -

חיבור טלפוני למוקד הינו חיבור רכזת האזעקה על ידי חייגן טלפוני (בעזרת קוו פיזי) למוקד לשם העברת מידע למוקד על שינויים במצב מערכת האזעקה: הפעלת המערכת (דריכה); סגירת המערכת (נטרול); מערכת מזעיקה (אזעקה) ועוד. חיבור אלחוטי למוקד הוא חיבור רכזת האזעקה על ידי משדר אלחוטי למוקד ונועד אף הוא לשם העברת מידע למוקד על שינויים במצב מערכת האזעקה; על הפעלת המערכת ("דריכה"); על סגירת המערכת ("נטרול"); מערכת מזעיקה ("אזעקה") ועוד.

המדובר במשדר אלחוטי המצויד בספק כוח עצמאי וסוללה עצמאית בנוסף לסוללה הממוקמת ברכזת האזעקה. כך גם הזמן הנדרש הזמן הנדרש לשידור המידע אל המוקד באמצעות חיבור אלחוטי הוא חלקי שניות, בעוד הזמן הנדרש לחיוג/התקשרות נע בין 10 ל-20 שניות ו- 10 שניות נוספות לשם העברת מידע.

חיבור אלחוטי נועד לשמש לתקשורת בין רכזת האזעקה ובין המוקד, באזורים בהם אין תשתית פיזית לתקשורת בין רכזת האזעקה למוקד, באזורים בהם אין תשתית פיזית לתקשורת טלפונית או כגיבוי לחייגן טלפוני. במקרה זה לא הייתה כל בעיה לבצע רק חיבור קווי והחיבור האלחוטי נועד לשמש גיבוי, באותם מקרים בהם חייגן הטלפון לא מעביר את המידע הנדרש למוקד מכל סיבה שהיא - כשל טכני, נתק בקו הטלפון ועוד.

פעולת ההכנה של הפורצים, אשר ניתקו את קווי הטלפון מחוץ למבנה בטרם הפריצה, מנעה מהחיבור הקווי לפעול. בדיוק לשם מטרה זו קיים המשדר האלחוטי כגיבוי.

16. לדעת המומחה מטעם בית המשפט, מר בלט (לעיל ולהלן "המומחה"), אם בעת אירוע הפריצה מערכת האזעקה הייתה כוללת משדר גיבוי, הוא היה ממשיך להיות פעיל חרף ניתוק קו הטלפון ומופעל בפרק הזמן שחלף מרגע שהופעלה מערכת האזעקה על ידי גלאי המערכת (בין אם על ידי אחד הגלאים העורפיים ובין אם על ידי אחד הגלאים ברחבת הכניסה), ועד שרכזת האזעקה חובלה. לשיטתו, די בפרק זמן זה, קצר ככל שיהיה, כדי להעביר תשדורת אלחוטית (שמשכה חלקי שניות) ממערכת האזעקה בבית העסק אל המוקד בדבר אירוע הפריצה.

בחקירתו הנגדית, הארוכה יש לאמר, המומחה שב והדגיש כי כאשר קו הטלפון מנותק (כפי שקורה דרך כלל טרם פריצה), מועבר למוקד חיווי על ידי המשדר האלחוטי, המשמש משדר גיבוי במיוחד למקרה מסוג זה ומיידע את המוקד שקו הטלפון מנותק (ראו: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 29 עד עמוד 16 שורה 3).

מעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט מעמד מיוחד הוא וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי בית המשפט הממנה, אלא אם כן קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות דעת עד כדי שבית המשפט, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. יחד עם זאת, מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי בית המשפט, המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ורשאי לבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט (ראו למשל: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993); ע"א 409/84, מ"י נ' שגב פ"ד מ(3) 706 (1986) ; ע"א 8361/10, יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011)).

במקרה זה לא מצאתי כל טעם לסטות מקביעתו זו של המומחה העולה בקנה אחד הן עם מכלול הראיות שלפני והן עם הגיונם של דברים לרבות דרישת מיגון זו על ידי חברת הביטוח.

17. לשיטת מר ערן אייזיק, המומחה מטעם הנתבעת (לעיל ולהלן "מר אייזיק"), רישום אינדיקציית ניתוק קו טלפון מחייבת התקנת יחידת "בודק קו טלפון" על הזנת קו הטלפון לחייגן המוקד. יחידה זו לא נמצאה ועל כן, גם אם היה משדר אלחוטי תקין ופעיל בבית העסק לא היו מתקבלות קריאות במוקד מעצם ניתוק הקו. אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית, המומחה לא טען כי ניתוק קו הטלפון החיצוני היה אמור להפעיל את המשדר האלחוטי. המומחה הבהיר כי עם כניסת הפורצים לבית העסק לפחות אחד מ- 7 הגלאים החולשים על בית העסק, אמור היה להפעיל את המשדר האלחוטי (ולעניין פריסת הגלאים ראו להלן).

שנית, טענה זו אינה מתיישבת גם עם הגיונם של דברים - אם המשדר האלחוטי כפי שהוא אינו משמש כגיבוי בעת ניתוק קו טלפון - לא נהירה כלל נחיצותו במקרה דא. דרישה עליה עמדה חברת הביטוח כחלק מתנאי פוליסת הביטוח. בפי מר אייזיק לא היה כל הסבר לכך.

להיפך, בחוות דעתו המקורית שניתנה לחברת הביטוח, מר אייזיק מתייחס להעדרו של משדר אלחוטי והעדרם של רישומים בדבר קריאות במוקד מזה זמן רב, כנראה יותר מ- 6 חודשים וקובע כי, משנותק קו הטלפון, היה צריך המשדר האלחוטי להיות מופעל באמצעות אחד מהגלאים בבית העסק (ראו: ת/3 והתוספת/הבהרה מיום 3/7/08). חוות דעתו המקורית מתיישבת גם עם האמור בפסק הדין עליו ביקשה הנתבעת להסתמך (ת"א (שלום ת"א) 59827-07 -הוצג כחלק מנ/6). מפסק דין זה עולה, בין היתר, כי מר דור מטעם א. מערכות בטחון ותקשורת (היא החברה מטעמה נתן מר אייזיק את חוו"ד המקורית) העיד כי בעת ניתוק קו הטלפון, האלמנט היחיד שנותר הוא התקשורת האלחוטית ובמידה ובמועד הפריצה המשדר האלחוטי היה תקין, הוא היה אמור לשדר למוקד ולתת אינדיקציה כי קו הטלפון נותק.

שלישית, אם לשיטת הנתבעת יש להתקין יחידת בודק קו טלפון על מנת שניתן יהיה להיעזר בו ב'רגע האמת', שומה היה על הנתבעת להבהיר זאת לתובעת עובר לחתימת החוזה. הנתבעת לא טענה כי עשתה כן וממילא לא הוכיחה זאת. יתירה מכך, הנתבעת לא עשתה כן אף במהלך השנים מני כריתת החוזה (5/02), חרף הארכת החוזה מידי שנה. שומה על גורם מקצועי האמון על כך, כדוגמת הנתבעת, כי יציג את הדברים כהווייתם ויזהיר את התובעת מפני ההשלכות של העדר אותה יחידת בודק קו טלפון. הדברים אמורים במיוחד נוכח גרסתו האחרונה של מר אייזיק מטעם הנתבעת כי במקרה פריצה מעין דא לא היה במשדר האלחוטי כל תועלת.

כך או כך, המדובר בטענת הגנה אשר היה על הנתבעת להוכחה והיא כשלה בכך.

פריסת הגלאים

18. הוא הדין באשר לטענת הנתבעת כי הגלאים שהיו בבית העסק היו ישנים והותקנו בזווית שאינה מכסה את כל בית העסק ועל כן, בשים לב למסלול הפורצים - בכל מקרה לא היה נקלט חיווי. טענה, שכשלעצמה, סותרת את טענתה הקודמת.

מעבר לכך, גם טענה זו מערבת בין ההפרה לבין תוצאותיה וגם בהוכחתה כשלה הנתבעת.

להיפך. הוכח כי מדובר במבנה תעשיה חד קומתי בנוי קירות בלוקים וגג אסבסט בשטח של כ- 130 מטר ובו מותקנים 5 גלאי א.א. פאסיביים החולשים על כל חלל בית העסק ומעבריו: 1 מעל דלת חזית /כניסה (מערבית); 1 במחסן חלק עורפי צפוני; 2 בגלריה עורפית מזרחית, 1 במשרד מזכירות; וכן 2 גלאי אנטי מסק: 1 בקיר חזית לכיוון כניסה, 1 בחלק עורפי סמוך לדלת עורפית מחסן דרום מזרח. עוד הוכח כי נוכח הכיסוי הנאות שמעניקים הגלאים, סוגם, כמותם ואופן התקנתם - מעבר אדם מעורף בית העסק לחזיתו היה צריך להפעיל את הגלאים, לפחות פעם אחת (ראו: ת/2, ת/3; ו-מש/1; עדות המומחה בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 15-32, עמוד 13 לפרוטוקול שורות 6-8).

19. גם חוות דעתו האחרונה של מר אייזיק מטעם הנתבעת לא תסייע בידה. חוות דעת זו אינה מתיישבת עם הראיות שלפני, לרבות מסמכים שנערכו על ידו לחברת הביטוח.

ראשית, אני מבכרת את קביעת המומחה כי הגלאים שבחלק העורפי מחוברים לרכזת האזעקה בחיבור גילוי "מיידי" וכי גלאי רחבת הכניסה מחוברים לרכזת בחיבור מותנה הנע בין 2-3 שניות כשדלת הכניסה סגורה (כבמקרה דא) ל- 20 שניות כשדלת הכניסה פתוחה. משכך, ובשים לב שתקשורת אלחוטית עוברת תוך חלקי שניות, די היה בפרק הזמן מרגע שהופעלה מערכת האזעקה על ידי גלאי המערכת (בין אם על ידי אחד הגלאים העורפיים ובין אם על ידי אחד הגלאים ברחבת הכניסה, או שניהם), ועד שרכזת האזעקה חובלה - כדי להעביר התראת "אזעקה" למוקד (ראו: מש/1 ועדות המומחה בעמוד 13 לפרוטוקול שורות 18-31).

שנית, הוכח כי התבצעו שלושה ניסיונות פריצה, כאשר במסגרת הניסיון הראשון פרצו הפורצים פתח בגג האסבסט, מעל הגלריה, ובסמוך אף נמצא סולם מחוץ למבנה. בגלריה יש 2 גלאים. מר אייזיק כלל לא התייחס לניסיון זה.

שלישית, בהתאם לתיאור המבנה - הפתח שנפרץ בקיר המשותף נמצא במרכז החלק העורפי (מזרחי) של בית העסק כאשר מכוונים אליו לפחות שני גלאים. מר אייזיק לא התייחס אף לתרשים המבנה שנערך על ידו עבור חברת הביטוח, המעיד על כך. ראיות אלה תומכות אף הן בחוות דעת המומחה.

רביעית, אמנם גם בתוספת לחוו"ד המקורית שערך מר אייזיק נאמר כי מנקודת החדירה עד לוח הבקרה לא נמצאו גלאים פנימיים, אך הדבר לכאורה אינו מתיישב עם תרשים המבנה שנערך על ידו כמו גם עם התיאור בכל חוות הדעת שלפני. יתירה מכך, בתוספת זו כותב מר אייזיק בזהירות: "אין ערובה חד משמעית כי במידה והייתה תקשורת אלחוטית הייתה מתקבלת קריאה במוקד" לעומת קביעתו הנחרצת בחוות דעתו האחרונה עבור הנתבעת.

חמישית, הטענה המופיעה בחו"ד אייזיק האחרונה כי הפורצים הכירו את מיקום הגלאים ועל כן, ידעו כיצד להגיע לרכזת ללא גילוי מוקדם על ידי הגלאים היא בבחינת השערה בעלמא שלא הוכחה.

שישית, מצינו כי בעת חיבור המערכת הקיימת בבית העסק למוקד הנתבעת ערכה בדיקות מקיפות, לרבות של הגלאים ואישרה את תקינות המערכת. מטעם זה גם עצם העובדה שהנתבעת לא ספקה או התקינה את המערכת אלא המדובר בחיבור למערכת קיימת לא תסייע בידה (מעבר לכך שהמשדר האלחוטי כן סופק על ידה וכן חובר על ידה). במסגרת זו, אם וככל שהנתבעת חשבה כי מיקום הגלאים או מספרם או כיוונם או סוגם אינו מספק או קיים כשל אחר במערכת, או שיש לבצע בדיקה אחרת - שומה היה עליה להתריע על כך לפני התובעת ולשטוח בפניה את הסכנות הכרוכות בכך ואת החלופות האפשריות. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הנתבעת עשתה כן במועד חיבור המערכת למוקד או במהלך 6 שנות ההתקשרות. מכאן, הנתבעת מנועה כיום מלהעלות טענה זו (וראו גם: ת"א (חיפה) 19828/99, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) (9/2/2005)).

ודוק: גם חו"ד אייזיק האחרונה אינה תומכת בטענה כי הגלאים לא היו מותקנים או לא היו מכוונים כהלכה או היו מוסתרים, כנטען בשלב זה על ידי הנתבעת.

20. מכאן, אני קובעת כי הגלאים כיסו את כל חלל בית העסק; ולמצער, הנתבעת לא הוכיחה כי מיקום הפריצה לעומת מיקום הגלאים לא היה מאפשר קליטת תקשורת אלחוטית בטרם חובלה הרכזת.

21. יובהר כי הנתבעת אינה בבחינת "שומר שכר" כמשמעות מונח זה בחוק השומרים התשכ"ז -1967, המחייב חזקה בנכס המבססת בו שליטה ממשית ומקימה יכולת מעשית לפקח ולשמור עליו. שרותי מוקד מושא החוזה במקרה דא אינם מקנים לנתבעת חזקה בבית העסק וממילא יכולת מעשית לפקח עליו ולשמרו במובן אליו מכוון חוק השומרים (ראו למשל: ע"א 365/86 ארד חברה לביטוח בע"מ נ' ממ"ן (6/8/91); רע"א 270/01 תמנון שרותי מיגון אבטחה וכוח אדם בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(2) 817 (2003); ע"א (ת"א) 2349/04, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' חברת שירותי השמירה (26/4/06), על האסמכתאות המצוינות בו).

22. צא ולמד: הנתבעת הפרה את החוזה והתרשלה בתפקידה, הן במחדל והן במעשה.

במחדל - הנתבעת נמנעה מלבדוק את התקלה בחיבור האלחוטי ובמשדר למרות הדוחות המעידים על העדר אותות משך למעלה משנתיים ימים ואף להודיע על כך לתובעת. מחדלה זה גרם לכך שבעת אירוע הפריצה לא היה משדר אלחוטי כגיבוי.

במעשה - הנתבעת הציגה מצג כי המשדר האלחוטי והתקשורת עמו תקינה ביודעה כי התובעת וחברת הביטוח תפעלנה על יסוד מצג זה.

נפנה, אם כן, לבחון את הנזק שנגרם לתובעת עקב כך.

סוגיית הנזק

23. יש לפצל את הדיון בסוגיה זו לשניים: האחד, גובה הנזק שהוכח; והשני, הקשר הסיבתי בינו לבין הפרת הנתבעת את החוזה. ויאמר מיד - שתי הטענות גם יחד התקבלו על ידי באורח חלקי.

גובה הנזק

24. חוות הדעת היחידה לעניין זה שהוצגה לפני היא חוות דעתו של מר סדן עבור חברת הביטוח (המומחה מטעם התובעת לא התייצב לחקירה והיא ויתרה על חוות דעתו ואילו הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית).

בכל הקשור לנזק למלאי - מר סדן העמיד את הנזק למלאי על סך של 239,609₪. אמנם מר סדן אישר כי בכל הקשור לרכיב זה הוא הסתייע בחוות דעת של רו"ח פיש, אשר בדק את ספרי התובעת ואישר את היקף הנזק הנטען על ידה, אך הוא הבהיר כי היה מגיע לאותה תוצאה גם ללא חוות דעת זו. עדותו זו מתיישבת עם האמור בחוות הדעת - הן באשר לבדיקתו הראשונית ביום האירוע והן באשר לספירת מלאי שביצע יחד עם נציג התובעת, לאחר קבלת תביעת התובעת. הבדיקה בוצעה בשני מועדים, ארכה למעלה מ- 12 שעות עבודה, וממצאיה היוו את הבסיס לבדיקת רו"ח שאישר את תביעת התובעת.

חוות דעתו לא נסתרה בחקירה הנגדית. משכך, ובהעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת - רכיב זה מאושר על ידי (ראו: ת/2 וכן עדות מר סדן בעמוד 47 לפרוטוקול שורות 15-19).

מטעם זה, ולאור הבדיקה המקיפה שבוצעה, לרבות בחינת כל הקבלות והספרים שהוצגו על ידי התובעת, אין באי המצאת מסמכים אלה לפני כדי לשנות ממסקנתי (ראו: עדות מר חתן ב עמוד 35 לפרוטוקול שורה 29- עמוד 36 לפרוטוקול שורה 2). יש לזכור כי חברת הביטוח פעלה באורח סביר וכמקובל אצל חברת הביטוח במטרה להקטין את חבותה ובהעדר ראייה אחרת יש להניח כי לא פעלה כמתנדבת (והשוו: ת"א (חיפה) 19828/99, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) (9/2/2005)).

הוא הדין בכל הקשור לנזק למבנה שנאמד על ידי מר סדן בסך של 4,300 ₪ והנזק לציוד הנאמד על ידו בסך של 620 ₪. שני רכיבים שהשמאי סדן אף לא נחקר עליהם.

25. באשר לסכומים הנוספים הנתבעים –

- שמירה (2,644 ₪) - אמנם החשבונית לא הוצגה לפני, אך היא נזכרת בחוו"ד סדן ונהיר נוכח מצב המבנה והפתחים שנפרצו בו, נדרשה שמירה. לפיכך, רכיב זה מאושר.

- שכר טרחת שמאי (29,045 ₪) - אמנם, הוצג לפני חשבון (להבדיל מחשבונית/קבלה), אך מנהל התובעת, מר חתן ( לעיל ולהלן "מר חתן") לא נחקר על כך ועל כן, רכיב זה מאושר.

- פיצוי בגין הפרת החוזה, מצג השווא ועוגמת הנפש (15,000 ₪) - דין רכיב זה להידחות. לא מצאתי כי במקרה דא יש מקום לחייב גם בנזק לא ממוני (והשוו: ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני (14/7/04)).

26. לפיכך, הנזק שנגרם לתובעת עקב אירוע הפריצה עומד על סך קרן של 276,218 ש"ח₪. מתוכו שולם לתובעת סך של 175,000 ₪ ועל כן, יתרת הנזק היא בסך של 101,218 ₪.

קשר סיבתי

27. מערכת אזעקה לא מסוגלת למנוע פריצה לבית העסק. כפי שעמד על כך גם המומחה, מערכת האזעקה תמיד תפעל לאחר חדירה פיזית לתוך השטחים הנמצאים בתחום הכיסוי של גלאי מערכת האזעקה. תפקידה של מערכת האזעקה הוא להזעיק במטרה להקטין נזקים. משכך, לא ניתן היה למנוע את אירוע הפריצה גם אם מערכת האזעקה הייתה פועלת כדבעי, כולל מערך הגיבוי האלחוטי.

מנגד, אופן הפריצה: ניתוק קו הטלפון כפעולת הכנה ושלושה ניסיונות פריצה שרק האחרון צלח ארכו זמן לא מבוטל. כך גם פתח חדירה קטן יחסית והמסלול הארוך אליו נדרשו הפורצים לשם הוצאת הטובין מזה וכמות המלאי האדירה שנגנבה (אלפי פריטים) מזה - חייבו זמן ארוך לשם הוצאתם מבית העסק. כך גם מצב בית העסק לאחר הפריצה כמתואר בחו"ד סדן ובתמונות - תומך במסקנה כי הפורצים שהוו בבית העסק זמן לא מבוטל.

מכאן, גילוי הפריצה במועד ותגובה נאותה תוך פרק זמן סביר, היו מצמצמים את הנזק שנגרם לתובעת.

אופן הפריצה והיקף הנזק מעיד כי גם אם נאמר שהניידת הייתה מגיעה תוך 20-30 דקות כגרסת מר יואב (ולא 10-15 דקות כגרסת מר חתן) - סביר כי עדיין הפורצים היו בבית העסק.

זאת ועוד. בפרט בשים לב לפעולת ההכנה, סביר להניח כי הפורצים היו מתוחכמים דיים כדי לפעול בשיטת "הדבל", קרי: חבלה במערכת, המתנה ומשלא התייצבה ניידת -המשך פעולה. אך גם אם תאמר כי השיטה הספציפית בה נקטו הפורצים לא הוכחה - על פניו, הפורצים פעלו בניחותא, בהניחם כי משלא הגיע סייר מיד, הוא לא יגיע ולפניהם סוף שבוע וחג בעקבותיו.

28. הנתבעת טענה עוד כי מאחר והפריצה הייתה דרך בית עסק שכן, גם אם היה מגיע סייר המוקד למקום הוא לא היה מבחין בכך. אין בידי לקבל טענה זו.

הוכח כי הפורצים פרצו דרך הגג, אחר כך ניסו לפרוץ דרך קיר בטון ורק אחר כך פרצו פתח דרך קיר בלוקים. עוד הוכח כי הפורצים פרצו שתי פרצות בגג בית העסק השכן וכי מחוץ לבית העסק היה סולם שעון על גבי המבנה בחלק העורפי.

מכאן, סייר שהיה מגיע למקום ועושה עבודתו נאמנה היה יכול להבחין לפחות באחד מהפתחים בגג המבנה, להבחין בסולם השעון על הקיר לכיוון מקום הפריצה. מעבר לכך, הסייר יכול היה לשמוע רעשים, בין של ניסיונות החדירה מהקיר המחבר (תלוי בזמן התגובה) ובין של הוצאת הטובין, בפרט נוכח אי הסדר שיצרו הפורצים במקום.

יש לזכור כי הגם שהמדובר בבחינה חיצונית, שומה היה על הסייר לבצע בדיקה מקצועית ולבחון מקרוב את מצב המבנה והאם נשמעים רעשים., בשים לב שהמדובר בסוף שבוע ומיד לאחריו חג. הדברים אמורים במיוחד מששני בתי העסק היו מחוברים למוקד הנתבעת, כך שניתן וצריך היה לבצע סיור מסביב לכל המבנה, גם אם מבית העסק השכן לא התקבלה קריאה (הטעם לכך לא הובהר).

זאת ועוד. אם הייתה מתקבלת התראה במוקד, היה על הנתבעת להודיע על כך לנציגי התובעת. בכך נמנע גם מהאחרונים להגיע בעצמם לבית העסק ולפתחו או להזמין משטרה, כפי שעשו ביום א' בבוקר (8/6/08).

29. כך או כך, התרשלות הפוגעת ביכולתו של התובע להוכיח את הקשר הסיבתי, כיוון שהיא עצמה מונעת את התממשות סדר הדברים הלא-רשלני, עשויה להביא להעברת הנטל לנתבע לשלול את קיומו של קשר סיבתי (ולעניין דוקטרינת נזק ראייתי ראו למשל: ע"א 9328/02 מאיר נ' לאור, פ"ד נח (5) 54 (2004); ע"א 2919/07, מ"י נ' גיא-ליפל (2010), על האסמכתאות הנזכרות בו).

במקרה דא, הסיבה לאי יכולת לקבל תשובה ברורה מה היה קורה אם הייתה תקשורת אלחוטית ואם הייתה מתקבלת קריאה במוקד והסייר או הבעלים או שניהם היו מגיעים לבית העסק נעוצה בהעדר תקשורת אלחוטית במועד הפריצה נוכח רשלנותה הברורה של הנתבעת. בנסיבות מקרה זה, מן הראוי להעביר את הנטל לנתבעת להוכיח שגם אם הייתה קיימת תקשורת אלחוטית, לא הייתה מתקבלת קריאה וגם אם הייתה מתקבלת קריאה וגם אם היו מגיעים הסייר ונציג התובעת - לא ניתן היה להפחית את הנזק. הנתבעת כשלה בכך.

30. השאלה הנשאלת היא, אם כן, באיזה שיעור ניתן היה להקטין את נזקי הפריצה.

חלק מהנזקים לא ניתן היה להפחית: הנזק למבנה - בוצע בעת הפריצה; הוצאות שמירה - היו נגרמות בכל מקרה נוכח הפתחים שנפרצו בעת הפריצה הראשונית; חוות דעת מטעם התובעת הייתה מוזמנת על ידה בכל מקרה בעקבות הפריצה (ראו גם: עדות מר חתן בעמוד 33 לפרוטוקול שורות 13-16). לפיכך, רכיבים אלה אינם קשורים הפרת הנתבעת את החוזה ורשלנותה.

שונה הדבר בכל הקשור למלאי ולציוד. על יסוד מכלול הנסיבות כפי שהוכחו לפני, ניתן היה להפחית את הנזק לפחות בשיעור של 60%. בהתאמה, הנזק שנגרם לתובעת עקב הפרת הנתבעת את החוזה עומד על סך של 39,137₪ (=65,229 ₪ X60%).

אך בכך לא די. שומה עלינו להוסיף ולבחון, האם יש להכיר בהגבלת הפיצוי החוזית.

האם במקרה דא חלה תנית ההגבלה?

31. התובעת לא טענה בכתב התביעה כי המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד (ואף לא הגישה כתב תשובה). די היה בכך כדי לדחות את הטענה (ראו: בר"ע (ירושלים) 3223/01, רחמים נ' ליגד השקעות ובנין (23/9/01); ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ פ"ד לח(3)421 (1984)).

מכל מקום, מפאת חשיבות הדברים, אדון להלן בטענה לגופא. ויאמר מיד – מצאתי כי התשובה לכך חיובית היא.

32. סעיף 17 לחוזה מורה כדלקמן:

"מוצהר ומוסכם בזה, כי החברה אינה מתיימרת לפעול לפי הסכם זה, כמבטח, ו/או חברת ביטוח וכי דמי המנוי מהווים תשלום תמורת השרותים המוגשים ע"י החברה כאמור לעיל ולא תמורת ביטוח של המנוי כנגד כל פגיעה או נזק לרכושו ואין כל קשר שבין שווי הרכוש שלשם הגנתו הצטרף המנוי לרשת מנויי המוקד, והתמורה המשתלמת לחברה, מוסכם ומותנה בזה, כי החברה לא תשא בשום אחריות בגין פגיעה מחדל אחרים של החברה או עובדיה תהיה אחריותה המרבית של החברה מוגבלת לתשלום סכום השווה למחצית דמי המנוי ששולמו על ידי המנוי בגין שנת ההתקשרות שבמהלכה התעוררה עילת התביעה והמנוי פוטר בזה את החברה ומוותר על כל תשלום העולה על סכום האחריות המרבית הנקוב בסעיף זה לעיל. ...".

33. נוסח דומה נדון לפני בית הדין לחוזים אחידים בפרשת גילמור (ח"א 7/86, גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (8/9/98) ואושר על ידו תוך שינוי תקרת פיצוי. בית הדין עמד על כך שיהיה זה אך נכון וצודק, שהסיכון שחברת המוקד תיטול על עצמה יעמוד ביחס סביר לתמורה שהיא מקבלת בשל אותו שירות. אחרת, חברת המוקד לא תוכל לספק את שירותיה לציבור הרחב במחיר שווה לכל נפש והיא תיאלץ לדרוש עבור שירותיה תמורה גבוהה יותר שאינה עומדת בשום יחס לערך השירות. עם זאת, קבע בית הדין כי צריך שהפיצוי הנקוב לא יגרום לחברת המוקד לזלזל בלקוח או בשירות שהיא אמורה לספק אלא ישקף תמריץ ליתן ללקוחות שירות מלא והוגן. בהתאמה, הועמדה תקרת הפיצוי על דמי מינוי חודשיים בגין 60 חודש.

בית המשפט העליון אימץ הן את הרציונל שבבסיס הלכת גילמור והן את תקרת הפיצוי שנקבעה במסגרת פרשה זו, בהדגישו:

"...יש לאמץ את הרציונל אשר עמד בבסיס אותה החלטה ולקבוע כי לא יהיה זה צודק, בשים לב ליחס שבין הסיכון שמוקד השומרים נטל על עצמו לבין הרווח שהיה אמור לקבל, להטיל על המוקד את מלוא האחריות בגין התרשלותו. לאחר שקבענו כי עצם הגבלת האחריות לא מהווה תנאי מקפח במקרה זה, לא מצאנו סיבה לקבוע כי הרף שנקבע לאחריות זו בהסכם שבין המוקד למאגר, בסך של 60 פעמים דמי המנוי, הינו נמוך יתר על המידה, וממילא לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה, מה גם שלא הוצגו בפנינו נתונים המצדיקים התערבות זו. בשני המקרים מדובר באחריות של חברת המוקד לפצות את הלקוח בגין נזקים שנגמרו לו...".

(ראו: ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"נ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ (27/12/07)) - להלן "הלכת אליהו"; וראו גם : ע"א (חיפה) 2553/01 חברת השמירה בע"מ נ' ש. האחים אלקלעי (1992) בע"מ (14/11/02)).

הלכת אליהו לא שונתה עד היום ויושמה במרבית המקרים שנדונו עד כה (ראו למשל: ת.א. 59827/07, גיל-עד נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ (3/1/11); ע"א (ירושלים) 39673-05-13, השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ נ' המציג דודי נאסה בע"מ (1/12/13), אשר ביטל את פסק דין קמא בת"א 10545/09; ת"א (ירושלים) 4462/09, כלבו לחומרי בנין אחים ניסנוב בע"נ נ' מוקד מודיעין אזרחי בע"מ (9/5/12) - ערעור נדחה - ע"א (ירושלים) 54569-06-12; ת"א (ת"א) 68480/03, מ"י נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ (17/2/10) - ערעור נדחה ע"א (ת"א) 12502-04-10; ע"א (באר שבע) 23312-11-14, מוקד גת בע"מ נ' הראל חברה לבטוח בע"מ (7/1/15)).

הלכת בית המשפט העליון מחייבת אותנו גם במקרה דא.

34. לא נעלם מעיני פסק הדין בעניין מנורה (ע"א (מרכז) 4525-08-07 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ (24/2/2008)) במסגרתו מצא בית המשפט כי תניית הפטור יכולה לחול רק כאשר חברת המוקד קיימה את החוזה, והנזק ארע למרות ביצועו; בעוד מקום בו חברת המוקד הפרה את ההסכם באופן יסודי ובכך מנעה את קיומו, אין ליתן לה תוקף.

הנמקה זו שובת לב היא, בפרט נוכח ההפרה היסודית של הנתבעת עליה עמדתי לעיל. ברם, לדידי, בשלב זה וכל עוד לא שונתה הלכת "אליהו", לא ניתן ליישמה במקרה דא. ויובהר -

ראשית, בית המשפט העליון דחה את טענת אליהו כי המדובר רק בהגבלה חיובית, בתחומי הביטוח והשמירה ואין בה כדי לשלול או להגביל את חבות חברת המוקד בגין הפרת ההסכם או בגין חבות נזיקית מכוח עוולת רשלנות או עוולת הפרת חובה חקוקה המחייבת בפיצוי מלא בגין הנזקים ובגין הפרת ההסכם, בקבעו:

"... לשונו של הסעיף ותכליתו מעידים מעל לכל ספק כי דן הוא בפיצויים בגין נזק שעלול להיגרם למאגר בשל הפרת ההסכם על-ידי המוקד ובשל התנהלות רשלנית שלו, והשימוש במונחים "ביטוח" ו"שמירה" תפקידם להדגיש את העובדה כי המוקד אינו מהווה מבטח ואינו מהווה שומר, ולפיכך לא יחויב לשלם יותר מהפיצוי הקבוע בסעיף ".

שנית, רציונל "גילמור" שאומץ בפסק דין אליהו, קרי: יחס סביר בין החיוב ודמי המנוי מתוך רצון לספק שירות לציבור הרחב במחיר שווה לכל נפש - חל גם במקרה של הפרת חוזה, גם במקרה של רשלנות ומצג שווא וגם במקרה של אי ביצוע ההסכם בתום לב.

שלישית, על פניו בית המשפט העליון ביקש לאמץ מבחן פשוט שיביא ליציבות משפטית, בעוד אבחנה בין סוגי הפרות, עלולה לסכל מטרה זו.

רביעית, בהתאם לסעיף 17 סיפא לחוזה, נותרת לתובעת האפשרות להגדיל את מידת האחריות של הנתבעת באמצעות חתימה על חוזה מיוחד ותשלום התמורה שתקבע באותו הסכם מיוחד. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי התובעת ביקשה לעשות כן. מנגד, מצינו כי בד בבד התובעת ביטחה את בית העסק. מכאן, התובעת ידעה היטב את תקרת הפיצוי והיא נטלה על עצמה את הסיכון הכרוך בכך, תוך נקיטה באמצעים להפחתתו. ודוק: עצם העובדה שהתובעת ביטחה את המלאי והמבנה בביטוח חסר לא יכול להיזקף לחובת הנתבעת.

חמישית, בעניין מנורה מצא בית המשפט כי מחדל חברת המוקד להתקין את המשדר מלכתחילה ולטפל בו כאשר האחריות לכך הוטלה על חברת המוקד באורח בלבדי - מנע את קיום ההסכם. מטעם זה מצא בית המשפט לאבחן את הלכת "אליהו". בענייננו שאני - הנתבעת היתה אחראית רק לחיבור המערכת הקיימת בבית העסק למוקד, בעוד האחריות לתחזוקת המערכת נותרה על כתפי התובעת.

שישית, פסק הדין בעניין אליהו, אשר מצא לאשר את תקרת הפיצוי כסכום שלא יגרום לחברת המוקד לזלזל בלקוח או בשירות שהיא אמורה לספק מזה ומשקף תמריץ ליתן ללקוחות שירות מלא והוגן מזה - ניתן חודשים ספורים טרם אירוע הפריצה מושא תביעה זו. לפיכך, גם אם לדידי הגיע העת לשוב היום ולבחון האם האיזון הנאות והמידתי נמצא בתקרה שנקבעה בפרשת "גילמור" ואומצה בעניין אליהו - אין בכך כדי לשנות מיישומה במקרה זה.

35. התובעת שילמה לנתבעת עבור שירותי המוקד סכום חודשי (קרן) בסך של 100 ₪ בצירוף מע"מ (ראו: נספח ב' לת/1 וכן נ/2). מכאן, תקרת הפיצוי (דמי מינוי למשך 60 חודש) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עומדת נכון להיום על סך 9,086 ₪.

סוף דבר

36. דין התביעה להתקבל בחלקה.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 9,086 ₪ .

עוד אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 8,500 ₪. אמנם התביעה התקבלה רק בחלקה הקטן נוכח תניית ההגבלה, אך בשים לב להפרה היסודית ורשלנות הנתבעת כפי שהוכחה לפני כמו גם הכחשתה תחילה את אי קיומו של המשדר האלחוטי בבית העסק בעת אירוע הפריצה והתנהלותה - מצאתי כי יש לחייבה בהוצאות אלה כמו גם בהשבת סכום האגרה, חלקה של התובעת בחוות דעת מומחה בית המשפט ושכר העדים.

מלוא הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ולמועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים נתונה זכות ערעור.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ה, 01 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.