עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים אשר התכנסה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות כב' השופטת בדימוס אביטל בית נר – יו"ר הועדה והחברים: אסנת חיות, עו"ס, רונית סמדר דרור, חינוך, ר/כ דנה בן יהודה, נציגת שב"ס.

כב' השופט בנימין ארבל:

1. המשיב מרצה עונש של 4 שנים, שנגזר עליו בגין מעורבות במעשי עבירה חמורים של ניסיון לרצח, עבירות בנשק וחבלה בכוונה מחמירה. מועד תום שני השלישים לריצוי העונש, חל ביום 16.6.12 (תאריך מינהלי 7.4.12). ברם, עקב נסיבות הקשורות לערעור שהגיש המשיב לבית המשפט העליון, נדחה הדיון בפני ועדת השחרורים בבקשה לשחרורו, עד ליום 25.10.12. במועד זה, החליטה ועדת השחרורים לשחררו שחרור מוקדם על תנאי, תוך קביעת תנאי שחרור שונים, הכוללים מילוי תנאי תוכנית שיקום, מעצר בית לילי, התייצבות במשטרה ובפני הועדה ודיווח על ידי המטפלת, שהכינה את תוכנית השיקום.

2. המדינה עתרה כנגד שחרורו של המשיב. לטענתה, החלטת הועדה הינה שגויה, מתעלמת מנתונים שהונחו בפניה והיא חורגת ממתחם הסבירות, באופן המחייב את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה.

3. נימוקי העתירה מתייחסים להתנהגותו השלילית של האסיר – כעולה ממידע מודיעיני שהוצג בפני הועדה – כמו גם הסיכון הנשקף ממנו לציבור. בגין הסיכון הנשקף ממנו, אף נדחתה עתירתו לצאת לחופשות.

4. ביתר פירוט, על מנת להראותנו את מסוכנותו הרבה של המשיב, מצביעה המדינה על חומרת העבירה שביצע המשיב ועל נסיבותיה, המעידות על הסיכון הרב הכרוך בה.

עוד מצביעה המדינה על כך כי בפני הועדה הוצגו שישה דו"חות מידע מודיעיניים, המלמדים על המשך התנהגותו השלילית – כוחנית ואף פלילית בין כתלי הכלא. התנהגות זו מחייבת שלא יתוגמל בדרך של שחרור מוקדם, ומעידה על המסוכנות הגבוהה הטמונה בו.

לטענת המדינה, מלמד דו"ח גורמי הטיפול כי המשיב אינו נוטל אחריות על מעשיו, מציג פסאדה חיובית ומציג עצמו כקורבן. הוא לא עבר כל תהליך טיפולי בגין הליך הערעור שעבר, אשר מנע ממנו להיות פנוי לעבור תוכנית טיפול. כתוצאה מכך הוא עבר בשנת 2011 רק קבוצה טיפולית אחת של ניהול כעסים, תוך שהתרשמות גורמי הטיפול היתה כי הוא מכחיש את המיוחס לו, אינו חווה עצמו כאדם אלים ומסוכן ומטיל אחריות על גורמים חיצוניים.

עמדה זו של גורמי הטיפול, כמו גם דו"חות המידע השליליים, לא נשקלו על ידי הועדה.

לסיכום, טוענת המדינה כי די במסוכנותו של המשיב לציבור והתנהגותו השלילית בבית הכלא כדי להביא לקבלת העתירה וביטול החלטת הועדה.

5. הסנגור תומך בהחלטת הועדה ומבקש שלא נתערב בה. לטענתו, ההחלטה הינה סבירה. הרף, אשר הוצג בפסיקה באשר להתערבות בית המשפט בהחלטות הועדה, הינו רף גבוה אשר לא נחצה במקרה שלפנינו. לטענתו, אכן היה המשיב עסוק בערעורו. על כן, לא יכול היה לטעון טענות הנוגדות את טענותיו בערעור – עמדה הנתפסת עתה כ"הכחשה".

המשיב הינו אדם נורמטיבי כדברי הסניגור. הוא שירת שירות מלא בצה"ל והוא אף מתנדב לשירות מילואים. אין נגדו כל דו"חות משמעת והתנהלותו היתה ללא דופי. דו"חות הגורמים המקצועיים מלמדים כי מדובר באדם חסר דפוסים עבריינים, חרף העובדה כי ישב בכלא בקרב חברה עבריינית.

6. לאחר ששמענו את טיעוני שני הצדדים, סבורים אנו כי אכן צודק הסניגור בהצביעו על כך כי אין המדובר בהחלטה בלתי סבירה של הועדה. כל הנימוקים אשר הובאו על ידי המדינה בפנינו, עמדו אף לנגד עיניה של הועדה, אשר שקלה אותם.

בניגוד לעמדה המוצגת בעתירה, התנהגותו של המשיב בין כתלי הכלא, היתה תקינה.

נכון אמנם, כי מן הצד הטכני הוצגו שישה דו"חות מודיעינים ביחס למשיב. אולם עיון מדוקדק בדו"חות אלה מעלה, כי רק אחד מהם – זה מחודש ינואר האחרון – מתייחס להתנהלות שלילית – פלילית של המשיב. עיון מדוקדק יותר מעלה כי המידע המופיע בדו"ח זה טרם נבדק עד תום. על פי הנחיות הקמ"ן המופיעות בסוף הדו"ח, היה מקום לערוך בדיקה נוספת, אשר אין אנו יודעים אם נערכה. בהעדר בדיקה כאמור, נותר המידע כולו כשמועה בלבד. עובדה היא כי המידע אף לא קיבל סיווג גבוה.

7. באשר לטענת ההכחשה, יש לזכור כי המשיב ניהל את ערעורו במשך מרבית תקופת שהותו בין כתלי בית הכלא. בנסיבות אלה, ברור כי האסיר לא יודה במיוחס לו, שעה שהוא אמור להתייצב עדיין בבית המשפט ולטעון טענות נגדיות.

8. אכן, נסיבות ביצוע העבירה הינן חמורות. עם זאת, נסיבות אלה קיבלו ביטוי הולם בעונש. ועדת שחרורים אינה אמורה להעניש פעם נוספת את האסיר, אלא לבחון את מסוכנותו ביום בו הוא ניצב לפניה. לשם כך, עליה לשקול אף את מכלול השיקולים המנויים בחוק ובמיוחד בסעיף 9 לחוק. הועדה ציינה בהחלטתה כי בניגוד לנטען על ידי העותרת, התרשמות גורמי הטיפול בכלא היא כי מדובר באסיר ללא דפוסים עבריינים. ואכן, כך נאמר בדו"ח אשר הומצא לעיוננו. נכון אמנם, כי המשיב הכחיש את המיוחס לו, אולם הכחשה זו אמורה להישקל על רקע הערעור שהגיש. ערעור זה אף מנע הליך טיפולי. חרף זאת, עבר המשיב בכלא תוכנית וקבוצות הקשורות לחינוך, לרבות קבוצת שליטה בכעסים. הועדה התרשמה מחרטתו הכנה ומרצונו לשקם את חייו. הועדה אף סבורה כי התוכנית הטיפולית הפרטית שהגיש, יש בה כדי לסייע בהחזרתו למסלול חיים נורמטיבי – מסלול שהיה נתון בו עד לאירוע.

9. נוכח כל האמור, קבעה הועדה כי המדובר באסיר הראוי לשחרור מוקדם, וכי קיימת גביו תוכנית טיפולית, שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו.

אין אנו סבורים כי החלטתה זו של הועדה אינה סבירה. ההחלטה נשענת על החומר שעמד נגד עיני הועדה ונבחן על ידה על פי הכללים המקובלים. לא למדנו כי אכן נפלה שגגה כלשהי בהחלטה זו של הועדה. על כן, דינה של העתירה להדחות.

10. הואיל והועדה הציבה תנאי שחרור, אין מקום להורות על הבאתו של המשיב לדיון חוזר בפני הועדה וניתן לשחררו על פי תנאים אלה. אולם, אנו מורים כי שחרורו יעוכב ב- 5 ימים מהיום, על מנת לאפשר למדינה לשקול הגשת בר"ע על פסק דיננו זה.

ניתן היום, כ"ט חשון תשע"ג, 14 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.