בתאריך 2.11.12, בסמוך לשעה 22:33, בצומת הרחובות הרברט סמואל – רמב"ם בחדרה, ארעה תאונת דרכים בה התנגש רכבה של התובעת מסוג יונדאי מ.ר. 66-680-57 (להלן: "רכב התובעת") ברכבה של הנתבעת 1 מסוג יונדאי מ.ר. 56-264-76 (להלן: "רכב הנתבעת"). נתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבעת במועד הנ"ל.

נגד נתבעת 1 הוגש כתב אישום, בת"ד 225-07-13 בבית המשפט לתעבורה בחדרה, בו יוחסו לה עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש ובתגובתה לכתב אישום זה כפרה היא בביצוען. רק ביום 9.6.15, במסגרת הסדר טיעון בו תוקן כתב האישום ע"י מחיקת העבירה של נהיגה בקלות ראש, חזרה בה נתבעת 1 מכפירתה והורשעה על פי הודאתה בעבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה ונדונה לעונשי קנס ופסילה על תנאי. בהקשר זה יצוין כי נתבעת 1 לא נכחה בדיון בו היא הורשעה ונדונה כאמור וכי בא כוחה הצהיר לפרוטוקול היא "ההסדר הושג על דעתה, בידיעתה והיא נתנה הסכמתה לו".

התובעת, העותרת לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 23,358 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מן התאונה, הגישה לבית משפט זה את פסק הדין שניתן כאמור בתיק התעבורה ובקשה כי אקבל את תביעתה במלואה.

הנתבעות אשר התנגדו לבקשה, טוענות כי יש לייחס לתובעת אשם תורם משמעותי בשל העובדה שהיא לא קיימה את הוראת סעיף 65 לתקנות התעבורה, נכנסה לצומת לא פנוי בנסיעה מהירה ופגעה עם חזית רכבה בדופן הימנית של רכב נתבעת 1 אשר התהפך בעקבות כך על צדו השמאלי.

במהלך הדיון שהתקיים בפני, טענה התובעת כי בעת חצייתה את הצומת מכיוון מערב למזרח, כשהאור ברמזור שלפניה היה ירוק, היא הבחינה לפתע ברכב הנתבעת 1 שנכנס אל הצומת משמאל וחסם את דרכה באופן שגרם לה להתנגש בו. בתשובותיה לשאלות נציג נתבעת 2 אמרה התובעת כי בהיכנסה אל הצומת היתה היא פנויה וכי בעת שהיא הבחינה ברכב הנתבעת 1 היה הרכב במרחק של פחות מ- 5 מ' ממנה והסבירה: "אני הסתכלתי קדימה, אני מתרכזת בדרך מקדימה ולא חשבתי שרכב יבוא לי מצד שמאל... כנראה שהיא נסעה באדום".

מנגד, טענה נתבעת 1 כי בהתקרבה אל הצומת היא ראתה "שני רמזורים ירוקים" וכי מהירות נסיעתה לא היתה גבוהה בשל פסי האטה בכביש. את אופן התרחשות התאונה תיארה נתבעת 1 כך: "נכנסתי לתוך הצומת ופתאום מצד ימין קבלתי בום, הסתובבתי, נכנסתי בתמרור עצור... והתהפכתי על צד שמאל, זה מה אני זוכרת מכל התאונה הזאת. באו אנשים, הפכו אותי עם הרכב ואחר כך פוניתי לבית חולים על ידי אמבולנס". לשאלתי מדוע, אם כך, הודתה בבית המשפט לתעבורה כי נסעה באור אדום, השיבה נתבעת 1 כי עשתה כן בעצת עורך דינה אשר אמר לה כי "סיכוייה להצליח במשפט אפסיים" (ר' דבריה בעמ' 3 לפרוטוקול).

לתמיכת גרסת נתבעת 1 הגיש נציג נתבעת 2 לעיוני את תצלומי הנזק שנגרם לרכבה (נ/1) ואת טופס הודעתה לחברת הביטוח מיום 4.11.12 (נ/2). בנוסף לכך, לבקשתי, הגיש נציג נתבעת 2 את העתק תיק חקירת המשטרה הנוגע לתאונה נשוא התביעה, ואלה הם עיקריו:

• בדו"ח הבוחן המשטרתי שהגיע אל מקום התאונה מצוין כי מכיווני הנסיעה של שני כלי הרכב ניתן היה להבחין ברמזורים ממרחק של 100 מ' לפחות וכי רכב התובעת נפגע פגיעת מעיכה בחזיתו – מכסה המנוע התכופף כלפי מעלה, הפגוש הקדמי נמעך לאחור ופנסי החזית נופצו, בעוד רכב נתבעת 1 נמעך בחזיתו הימנית, שתי דלתותיו הימניות נמעכו לאחור וכתוצאה מן פגיעה בתמרור נופצה שמשתו האחורית וכריות האוויר נפתחו.

על פי הדו"ח, ממצאים אלה מלמדים על כך שרכב התובעת פגע עם חזיתו בצדו הימני של רכב הנתבעת 1 אשר הסתובב ופגע בתמרור, תלש אותו ואז נעצר על צדו השמאלי.

• עד ראיה לתאונה, מר ולנטין קונונקו, סיפר בעדות שנגבתה ממנו על ידי הבוחן כי ראה את ההתנגשות בין שני כלי הרכב וכי מיד לאחריה, כשהרים את ראשו, הבחין כי האור ברמזור שבכיוון נסיעת נתבעת 1 התחלף מאדום לירוק. העד הוסיף וציין כי ברמזור השני המוצב בכיוון נסיעתה (ימינה) דלק אור ירוק – דבר שלדעתו גרם אצלה לבלבול ו"כבר גרם שם להרבה תאונות".
• התובעת טענה בחקירתה כי נכנסה אל הצומת בנתיב השמאלי שבמסלול נסיעתה בנסיעה רצופה שכן האור ברמזור שבכיוון נסיעתה היה ירוק וכי מהירות נסיעתה היתה לכל היותר 50 קמ"ש.
• נתבעת 1 טענה גם היא כי נכנסה אל הצומת בנתיב השמאלי שבמסלול נסיעתה בנסיעה רצופה וכי האור ברמזור שבכיוון נסיעתה היה ירוק. לשאלה האם הבחינה בכלי רכב נוספים מכיוון הגעת רכב התובעת השיבה נתבעת 1: "לא יודעת".
• קורל אביטן, חברתה של התובעת שישבה לצידה ברכב, אמרה בעדות שנגבתה ממנה כי האור בכיוון נסיעת התובעת בשעת חצייתה את הצומת היה ירוק.

לאחר ששמעתי את עדויות שתי הנהגות ועיינתי בתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב ובחומר החקירה שבתיק המשטרה, אני סבורה כי די בהן כדי להוביל אל המסקנה שהיתה זו נתבעת 1 אשר נכנסה אל הצומת כשהאור בכיוון נסיעתה היה אדום, ככל הנראה מתוך בלבול שנבע מקיומם של שני רמזורים שבאחד מהם (המיועד לפונים ימינה) דלק אור ירוק. זאת, לצד הרשעתה על פי הודאתה בעבירה של נסיעה באור אדום ולאחר שהבאתי בחשבון שיקולי גם את הנסיבות בהן ניתנה ההודאה, על פי גרסתה.

יחד עם זה, לאור עוצמת הפגיעה ברכבה של נתבעת 1 כפי שהיא מצטיירת מן הראיות ולנוכח דברי התובעת אשר הודתה כי לא הבחינה ברכב הנתבעת 1 בעת שהיא עצמה נכנסה אל הצומת, אלא רק בסמוך לרגע הפגיעה בה, אני סבורה כי אכן מדובר בתאונה שיש בה מידה לא מבוטלת של רשלנות תורמת מצד התובעת אשר נכנסה אל הצומת במהירות גבוהה מדי ומבלי שהבחינה ברכב הנתבעת 1 כמעט עד לרגע הפגיעה בו.

על פי החוק וההלכה הפסוקה, גם כשמדובר בצומת מרומזר מוטלת על כל נהג הנכנס אליה לנקוט משנה זהירות ולוודא שהוא יכול לחצותה בבטחה ואף במקרים בהם מופיע אור ירוק בכיוון נסיעתו.

תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 קובעת כי: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש

מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר

כניסה לצומת או למפגש כאמור".

בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי זכות כניסה לצומת באור ירוק, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית ונוהג

רכב אינו יכול להשתמש בזכות זו בעיניים עצומות (ר' ע"א 553/73 וערעור שכנגד, שלה אליהו נ' סלח

חנחן ואח').

סוף דבר, ומפני כל האמור לעיל אני מחליטה להטיל על נתבעת 1 60% מן האחריות לתאונה ותוצאותיה, ואילו התובעת תישא ב- 40% הנותרים.

לאחר שבחנתי את הראיות הנוגעות לגובה הנזק, הנני מעמידה אותו על סך כולל של 21,858 ש"ח (20,666 ₪ ערך הרכב עובר לתאונה לאחר קיזוז שווי שרידיו + 900 ₪ שכ"ט שמאי + 172 ₪ בגין שירותי כבאות + 120 ₪ בגין גרירה).

בהתאם לאופן חלוקת האחריות שנקבע לעיל, הנני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 13,115 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז מועד התאונה (2.11.12) ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת הוצאות בסך 800 ₪ (בגין שתי ישיבות בבית המשפט).

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ו, 30 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.