עניינה של התביעה שבפני בטענת התובעים, כי קיבלו שרות לקוי מן הנתבעת וכי בעוד שגבתה מהם הנתבעת כספים לתיקון בעיה במנוע, למעשה המדובר היה בתקלה חשמלית, אשר תוקנה לבסוף במוסך אחר.

מנגד, טענה הנתבעת, כי לאחר שנבדק רכבם באמצעות מחשב, נמצאה תקלה במנוע, אשר לאחר מתן אישור התובע 1 תוקנה. עוד נטען, כי זוהו בעיות נוספות בצילינדרים, וניתנה לתובע הצעת מחיר לתיקון, אולם זה מסר בתגובה כי יתקן את הבעיה במוסך זול יותר.

בדיון שהתקיים היום בפני העידו התובע 1, מנכ"ל הנתבעת וחשמלאי הרכב שטיפל ברכב התובעים.

בעדותו, טען התובע כי לאחר ששילם לנתבעת על התיקון שנערך ברכבו, הבעיה שנתגלתה ברכב נותרה בעינה, וכי לאחר שהביא את הרכב למוסך אחר, נמסר לו כי אין כל בעיה במנוע, וכי הבעיה חשמלית בלבד. התקלה החשמלית אכן תוקנה במוסך אחר, ובגין זאת נגבה ממנו תשלום נוסף. עוד טען, כי מסר ימים לאחר מכן הרכב עבר בדיקת רישוי (טסט) ללא כל בעיה. התובע טען, כי הנתבעת הטעתה אותו, גזלה ממנו כספים שלא כדין ואף ניסתה להמשיך ולגזול ממנו כספים בביצוע תיקונים נוספים, שלא היה בהם צורך כלל.

מנכ"ל הנתבעת, מר קולמן, העיד בפני וטען כי לאחר שנבדק הרכב באמצעות מחשב, נמצאה תקלה וכי התקלה תוקנה, אולם נמצאה בעייה של דחיסה נמוכה בשני צילינדרים. לטענת מר קולמן, המידע הועבר מלואו לידי התובע 1, אך זה טען כי באפשרותו לתקן בעלות נמוכה יותר. עוד טען מר קולמן, כי כאשר שב התובע 1 אל המוסך, לאחר שלטענתו ביצע תיקון במוסך אחר, הלה סירב לבקשתו להסתכל מתחת למכסה המנוע.

עוד העיד מר טייטלבאום, חשמלאי הרכב שטיפל ברכבם של התובעים וחזר על גרסת הנתבעת בכתב ההגנה. עוד מסר, כי לאחר שהוחלף סליל הצתה ומחשב המנוע, נותר ליקוי במנוע, והדבר הובהר לתובע. עוד טען, כי לא נמצאה כל תקלה חשמלית ברכב, כפי שנטען ע"י התובע.

לאחר שלמדתי טיעוני הצדדים בכתב, עיינתי בראיות שהובאו בפני ושמעתי עדויותיהם, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות. ואלו נימוקיי:

אמנם התביעה דנא מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר בפניו קיימת גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003], כי:

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו."

וכן בע"א 6821/93, בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי (1995), פ"ד מט (4) 221 [1995], בעמ' 239:

"...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי ודאות שכפות המאזניים מעוינות ... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על 'המוציא מחברו' באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים."

בהתאם להלכה הפסוקה, תובע שאינו עומד בנטל השכנוע, הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות בתביעתו והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שהם מעלים – שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ותביעתו תידחה.

בחינת הראיות במקרה דנן, מעלה כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

טענת התובע, כי הנתבעת הטעתה אותו, כי למעשה לא הייתה כל תקלה במחשב המנוע מלכתחילה וכי התקלה הייתה חשמלית בלבד, נטענת בעלמא ואינה נתמכת בראיה כלשהי. התובע לא הציג כל חוות דעת לעניין זה.

התובע בחר שלא להביא לעדות את בעל המקצוע שטיפל ברכבו לאחר התיקון אצל הנתבעת, אף שהמדובר בעד חיוני, ועובדה זו נזקפת לחובתו.

ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה (1) 736 [1980] בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. ככלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."

זאת ועוד, אף אם אכן תוקנה תקלה חשמלית במוסך אחר, אין בכך בכדי לשלול תיקון של בעיה אחרת, קודם לכן, ע"י הנתבעת. יוער, כי גם במכתבו של מנהל מוסך המחוון, שצורף לכתב התביעה, אין בכדי לשלול זאת.

בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את עמדת התובע, ומכאן מסקנתי כי דינה של תביעתו להידחות.

סוף דבר:

התביעה נדחית.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בגין ניהול הליך זה, בסך 800 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ד, 10 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.