1. ביום 22.8.12 נפגעה המערערת בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת את שיעורי הנכות הבאים:

20% נכות זמנית מיום 14/9/12 עד ליום 30/11/12 .

10% נכות זמנית מיום 1/12/12 עד ליום 31/1/13 .

0% נכות צמיתה החל מיום 1/2/13 .

3. המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון, ובהחלטתה מיום 15/12/13 דחתה הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") את הערר.

מכאן ערעור זה.

4. להלן טענות המערערת:

בישיבה אשר התקיימה בפני כב' הרשמת תלחמי-סוידאן ביום 24/4/14, מסר ב"כ המערערת כדלקמן:

"לאחר שבחנתי את הטענות, אני עומד רק על הטענה של ה- CT ובהתייחס למסמכים שצורפו מהם עולה כי קיימת הגבלה בתנועות הגב. אני מפנה למסמך מיום 9/1/13 ."

המערערת טוענת כי קיימת סתירה בין מסקנת הוועדה לפיה "ממצאי הדימות תקינים לחלוטין", לממצא הרפואי אשר הוועדה רשמה בפרוטוקול לפיו " CT ע"ש מותני מ- 22/11/12: נראה רק בלט אנולרי פיברוטי קל בין L₅ - L₄", ומכאן יש מקום להחזרת עניינה של המערערת לוועדה באותו הרכב על מנת שתבהיר את הסתירה הנטענת.

5. להלן עיקר טענות המשיב:

א. הוועדה הייתה מודעת היטב לממצאי בדיקת ה- CT ואף רשמה זאת באופן מפורש בפרוטוקול, ומסקנתה הייתה שמדובר בממצאים תקינים כשמדובר במסקנה רפואית מובהקת.

ב. המסמך אליו הפנתה המערערת הינו מחודש 1/13, כשבאותה תקופה נקבעו למערערת אחוזי נכות זמנית. מה עוד שאין על הוועדה חובה להתייחס לכל מסמך ומסמך המובא בפניה.

ג. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מפורטת אשר פורשה על ידה כתקינה. עוד הוסיפה הוועדה כי לא נמצא שום ממצא אורטופדי אובייקטיבי פתלוגי אלא מדובר בכאבים סובייקטיביים.

ד. לא נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה.

6. החלטת הועדה מושא הערעור:

בפרק "ממצאים ונימוקים" רשמה הוועדה כדלקמן:

"הליכה יציבה כולל אצבעות ועקבים. בכיפוף לפנים מבחן שובר 6 סמ'. בבדיקה על המיטה ישיבה זקופה עם ברכיים ישרות.

מוסרת על כאבים בניקוש מאזור 7D – D8 עד אל תוך ע"ש מותני. SLR מימין 90⁰ משמאל נעצרת ב- 60 בגלל כאב כח שרירים תחושה והחזרים גידים זהים ותקינים דו צדדית.

בתיעוד הרשימה שלאחר התאונה התלוננה על כאבים באזור עצם החזה ובקדמת בית החזה משמאל בעת בדיקתה כשהתבקשה להורות על מקום בכאב הצביעה על נקודה אחת בקדמת החזה מימין כעת ללא תלונות הנוגעות לבית החזה.

בבדיקה: מבנה גרמי ומבנה רקמות רכות שמור ללא כל רגישות במישוש בהאזנה כניסת אויר שווה ותקינה דו צדדית נשימה בועית קולות לב תקינים, ללא עדות לשברים בצילומי הדמיה במוך לתאונה.

CT ע"ש מותני מ- 22/11/12: נראה רק בלט אנולרי פיברוטי קל בין L₅ - L₄".

הוועדה סיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"התובעת מוסרת כי הכאבים שהיו בחזה חלפו וגם הבדיקה הקלינית תקינה לחלוטין.

בע"ש מותני אין ממצא אורטופדי אובייקטיבי פתולוגי אלא רק כאבים סובייקטיביים. גם ממצאי הדימות תקינים לחלוטין.

אשר על-כן הועדה דוחה את הערר.".

7. דיון ומסקנות

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בבדיקתה הקלינית של המערערת ביום 15/12/13 לא נמצאה הגבלת תנועות כלשהי. ההגבלה בתנועות הגב אליה מפנה המערערת נרשמה במסמך רפואי מיום 9/1/13, כשנה לפני בדיקתה על ידי הוועדה, ולגבי אותה תקופה נקבעו למערערת אחוזי נכות זמנית.

בכל הנוגע לסתירה לה טוענת המערערת והנוגעת לממצאי ה- CT מיום 22/11/12, הרי אין ממש בטענה הואיל ולא מדובר בסתירה כלל וכלל.

מהפרוטוקול עולה כי הוועדה הייתה מודעת לממצאי ה- CT ,רשמה אותם באופן מפורש, וניתחה את אותם הממצאים תוך קביעה שמדובר בממצאים "תקינים לחלוטין", בכך עומדת הוועדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה הואיל ומדובר במסקנה רפואית.

מעבר לנדרש יצוין כי בהתאם לפריטי הליקוי הרלוונטיים בתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, קביעת אחוז הנכות אמורה להתבסס על הגבלה בתנועות בעמוד השדרה. משלא נמצאה שום הגבלה בתנועות אצל המערערת, ובהתחשב בממצאי ה- CT כפי שפורשו על ידי הועדה, לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטתה.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

הואיל ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ד, (15 מאי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.