בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 13.3.16.

המבקש טוען כי לא התייצב לדיון שנקבע ליום 14.10.15 משום שלא קיבל הזמנה לדיון, ושגם בבירור מול מרכז המידע של בית המשפט לא נמסר לו מועד הדיון. לטענתו אין לו חוב למשיב ויש לו טענות הגנה מוצקות ואיתנות (אותן לא פירט בבקשתו).

המשיב טוען, מנגד, שטענות המבקש כלליות וחסרות כל בסיס, ועל כן יש להורות על דחיית הבקשה.

בתשובה, שב וטען המבקש שאין לו חוב למשיב וכי יש לו עדים מטעמו שיוכיחו גרסתו.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ההזמנה לדיון שנועד להתקיים באוקטובר נשלחה לכתובת שציין המבקש בהתנגדות (ור' החלטה מיום 16.12.15). משכך, לא מצאתי שהמבקש זכאי לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקש חדל במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. התרשמתי כי למבקש טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו – ואף שאלו לא פורטו במידה הנדרשת בבקשה לביטול פסק הדין הרי שהמבקש פרס טענותיו בשלבים קודמים של ההליך ומטעם זה אף ניתנה למבקש הרשות להתגונן בהסכמת המשיב.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקש באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

על פניו, הפקיד המבקש את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל (כעולה מהחלטת רשם ההוצאה לפועל, כב' הרשם שאדי ג'ובראן, מיום 8.5.16 – שצורפה לתשובת המבקש ביום 15.6.16). משכך, לא מצאתי להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הפקדה נוספת.

שאלת ההוצאות תיבחן בסיום ההליך.

ייקבע מועד נוסף לישיבה מקדמית על פי יומן בית המשפט ותכנית העבודה.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ו, 17 יולי 2016, בהעדר הצדדים.