04 אוגוסט 2016

ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)

1. זהו פס"ד משלים בתביעת התובעים לסעד בעניין זכויותיהם הסוציאליות.

2. העובדות הרלבנטיות:

א. ב- 5.11.13 הגישו 9 תובעים, באמצעות ארגון עובדי החוזים במגזר הציבורי, כתב תביעה כנגד מדינת ישראל- משרד הפנים, משרד האוצר ונציבות שירות המדינה.

התובעים ביקשו סעד הצהרתי של אכיפת חוזי עבודה - בעניין הפרשות לקרן השתלמות, שעות נוספות ועבודה במשמרות.

ב. הנתבעים ביקשו תחילה לסלק על הסף את התביעה - כשהטענה העיקרית הייתה שהתובעים לא כימתו אותה.

ג. החלטת בית הדין הייתה כי התביעות לא תסולקנה על הסף, אלא תכומתנה – ותשולם האגרה, וכך נעשה.

ד. ביום 28.1.14 הגישו התובעים תביעה מכומתת ע"ס 144,595 ₪. לאחר הליכי הגילוי, צורפו תובעים נוספים, ובסה"כ מספר התובעים בתיק הינו 38.

ה. ביום 12.4.15 ניתן בהסכמה פס"ד חלקי, על פיו ישלמו הנתבעים לתובעים את מלוא ההפרשות לקרן ההשתלמות עד סוף 2012.

ו. ביום 14.1.16 בפס"ד חלקי נוסף-ביה"ד נתן תוקף להסדר פשרה שהצדדים הגיעו אליו , ישולמו הפרשות לקרנות ההשתלמות עד סוף שנת 2015.
וכך נרשם בפסה"ד החלקי (נוסף):
"בית הדין נותן להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים ושהומצא לבית הדין ב-13/11/16, תוקף של פס"ד (חלקי).
ב"כ התובעים יטען לעניין ההוצאות, בכתב, תוך 7 ימים, וב"כ הנתבעים תגיב לעניין ההוצאות תוך 7 ימים שלאחר מכן. פס"ד משלים בעניין ההוצאות יינתן לאחר קבלת התגובה, כאמור. בנוסף, עם מתן פסה"ד המשלים – תינתן החלטה בעניין החזרי האגרה –ע"פ התקנות – למי מהתובעים שזכאי לכך".

3. השאלה שנותרה הינה האם לאור הסכם הפשרה שהוסכם בין הצדדים, והתשלומים ששולמו מכוחו, מהווה ההסכם סוף פסוק, או שמא רשאים התובעים להמשיך ולהעלות השגות נוספות על זכויותיהם - כולל לעניין טענותיהם על אופן חישוב ריבית והצמדה שערכה הנתבעת וכן על הפסדי מס שנגרמו להם. לטענת ב"כ התובעים – משמעות ההשגה הינם שיש נושאים נוספים שטרם הוברר, בעוד לטענת ב"כ הנתבעים - מטרת ההשגה הייתה אך ורק לבדוק ספציפית האם כל אחד קיבל את המגיע לו, ע"פ המתווה שסוכם, בהתאם לדרגתו וויתקו וכד' (על מנת למנוע טעויות טכניות בחישוב, ככל שיש כאלה), ולא על מנת להוסיף טענות נוספות.

4. לאחר שקויים דיון בעניין, איפשר בית הדין לצדדים הוסיף חומר נוסף תוך 7 ימים על מנת להכריע בשאלה זו, כשע"פ המוסכם פסה"ד המשלים יינתן על סמך החומר שבתיק, ומבלי שיהיה צורך בהוכחות או הסיכומים נוספים.

5. מבדיקת החומר שבתיק ובחינת ההתכתבות האלקטרונית עולה בבירור כי הצדדים ידעו כי בכך מסתיים העניין ביניהם, פרט להשגות טכניות פרטניות, אם ישנן כאלה, לגבי מי מהתובעים באופן ספציפי, וכי התובעים היו מודעים היטב לכך שהסכמתם מסיימת את התיק מבלי שיוכלו להעלות טענות חדשות. לו היה מדובר בהסכמה למתן פס"ד חלקי (במובן שרק חלק מהעניינים הוסדרו והשאר נותר פתוח) ברור כי הצדדים היו כותבים זאת במפורש. התובעים חתמו על ההסכמות, וקיבלו את חלקם, ואין בעובדה שבית הדין הכתיר את פסה"ד כ"פס"ד חלקי" (בעיקר מכיוון שטרם הוכרעה שאלת ההוצאות), כדי לתת להם זכות לפתוח את ההסכמות ולאפשר להם לשדרג את הפשרה אליה הגיעו. לפיכך אין מקום להעלות טענות נוספות מעבר למה שהוסכם בהסכם הפשרה (אלא אם כן מצא מי מהם כי החישוב בעניינו אינו מביא בחשבון את ויתקו, דרגתו וכד' ועל כך נותרה בעיינה זכותו להשגה).

6. למעלה מן הצורך יוער כי אינני רואה מקום להתערב באופן חישוב ריבית והצמדה כפי שהמדינה עשתה, וכי כך גם בנושא המס - שהועלה בין הצדדים בהתכתבויות האלקטרוניות. מכל מקום ברי, כי לולא היו הצדדים מסכימים בעניינים אלו – ממילא לא היה הדבר מגיע לכדי הסכם פשרה חתום. יתרה מכך, מעיון בתכתובות בין הצדדים עולה כי ניתנה לתובעים אופציה אשר הייתה יכולה להפחית את שיעורי המס – דהיינו בדרך של פיצול המענק לשנים 2016, 2017 אך התובעים בחרו לקבל את הכספים באופן מיידי. לכן לא ניתן לקבל את הטענה כי התובעים זכאים היום להעלות טענות חדשות, ולהפוך את פסה"ד שניתן בהסכמה – לפס"ד חלקי, במשמעותו הרחבה.

5. לאור זאת – פסה"ד החלקי הנוסף מהווה סוף פסוק, פרט לנושא ההוצאות, ולא ניתן להעלות טענות נוספות.

6. ולעניין ההוצאות:
ב"כ התובעים היפנה לפס"ד של כב' הנשיאה (כתוארה אז) השופטת דיתה פרוז'ינין בע"ב 1475-08 , אלא שבענייננו לא קויים דיון להוכחות, וההליך אף היה קצר בהרבה, כשבסופו של דבר יושרו ההדורים בין הצדדים, ללא הוכחות. בנסיבות אלו, לאור ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בהליך, ומאידך משלא ניתן היה להגיע להבנות לולא הוגשו התביעות, ובהתחשב גם באיחוד הדיון, הריני קובעת כי הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 1,000 ₪ לכל אחד מהתובעים כשכ"ט עו"ד, ובצירוף מע"מ כדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ו, (04 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.