בשם המבקשת: עו"ד אבירם מזיוב, עו"ד קארין גולן-דנה

בשם המשיבה: עו"ד אילן סופר, עו"ד גיא וילף

לפניי בקשה לסעד זמני, שאינו משרת כלל את ההליך העיקרי, ומכאן שדין הבקשה להידחות.

כתבי הטענות ארוכים ומפורטים, אך תמצית העניין היא זו: המבקשת הפעילה באמצעות זכיין מטעמה דוכן למכירת מזון ומשקאות במתחם מרכול המשיבה בקניון עזריאלי בתל אביב, מכוח הסכם בין הצדדים. הסניף שופץ בחודש יולי 2014, ולטענת המשיבה הזכיין עזב את המקום. ביום 11.8.14 הודיעה המשיבה על הפסקת ההתקשרות החל מיום 1.12.14, זאת בהתאם לזכותה החוזית להפסיק את ההתקשרות מכל סיבה בהתראה של 60 ימים מראש. ביום 14.9.14 הודיעה המשיבה כי בהתחשב בכך שהתחוור כי הזכיין אינו מתכוון לשוב ולהפעיל את הסניף, הרי המשיבה תפעיל את המתחם בתום השיפוצים. המבקשת ניסתה לשנות את רוע הגזרה ולהחזיר את מועד הפסקת ההתקשרות ליום 1.12.14, ללא הועיל.

ביום 5.10.14 עתרה המבקשת לצווים זמניים, שיאסור על המשיבה לבצע כל דיספוזיציה במתחם ושיאפשר למבקשת לשוב ולתפוס חזקה במתחם, וכי צווים אלה יעמדו בתוקפם עד למתן צו מניעה קבוע. הבקשה, שקראה גם לצווים במעמד צד אחד, הוגשה קודם להגשת הליך עיקרי. מטעם זה, וכיוון שהמדובר בתביעה שנחזתה כי תהיה כספית, לא ניתן צו (החלטת כב' השופטת הינדה מיום 5.10.14). לאחר גלגולים שונים הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו המבקשת תגיש תביעתה עד יום 27.10.14 והמשיבה תגיש תגובתה לבקשה לסעד זמני בעקבות התביעה. כתב התביעה הוגש, והוא כספי בלבד, נזקי המבקשת בגין התנהלות המשיבה. המשיבה הגיבה, והפנתה את תשומת הלב בין היתר לכך שמדובר בסעד זמני שאינו משרת את ההליך העיקרי. המבקשת השיבה לתשובה, ולא התייחסה מעשית לטענה זו, למעט אמירה שהסעד הזמני נועד לשמר את הקיים ולמנוע נזק נוסף.

דין הבקשה להידחות, כאמור. כיוון שאין כל סוגייה עובדתית שבמחלוקת היכולה להשפיע על ההכרעה בבקשה, הרי שלא ראיתי צורך בקיום דיון במעמד הצדדים, ובכך נחסכו מן המבקשת הוצאות נוספות. אנמק בקצרה:

אף שבבקשה לסעד זמני, שקדמה להגשת ההליך העיקרי, נועד הסעד להינתן עד למתן "צו קבוע", הרי שלבסוף הוגשה התובענה והצו הקבוע בה אינו קורא לשימור המצב הקיים. הסעד הקבוע הוא כספי בלבד. בנתונים אלה, אין מקום למתן סעד זמני כלשהו, זולת כזה הנועד להבטיח את הסעד הכספי, ונוכח מיהות המשיבה, סעד כזה לא נתבקש. לפנינו אפוא בקשה לסעד זמני שנועד לפי הטענה ל"שימור המצב הקיים", אשר המבקשת כלל אינה מבקשת לשמרו בהליך העיקרי, אלא רק לתבוע את הנזקיה הכספיים. ברם סעד זמני אינו בא כעקרון אלא כדי לשרת את ההליך העיקרי. ככל שהסעד זמני אינו מקיים מטרה זו, אין הצדקה לתיתו (ראו: ע"א 3603/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' דלק חברת הדלק, פ"ד מט(5) 423 (1996); רע"א 2561/10 זלכה נ' בנק לאומי למשכתנאות בע"מ (9.4.2010)). אין מקום ל"שימור מצב" הזמני כאשר בהליך העיקרי לא נתבקש שימור המצב. סעד זמני לא נועד ל"שימור מצב", כי אם להבטיח את קיומו היעיל של ההליך או את ביצועו של פסק הדין (תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אף אם לא יינתן הצו, ניתן יהיה לקיים את ההליך ללא הפרעה. אף אם לא יינתן הצו, תוכל התובעת לקבל את כספיה אם תוכח זכותה לקבלם.

נוכח האמור, הרי שהבקשה לסעד זמני נדחית. אשר להוצאות: אף שהטעם לדחייה הוא פשוט, ההוצאות הן משמעותיות, שכן המשיבה נדרשה להתייחס בתגובתה בפרוטרוט לכל אחת מטענותיה העובדתיות והמשפטיות הרבות של המבקשת, גם אין בדיעבד מצא בית המשפט שהן נטולות נפקות להכרעה בבקשה לסעד זמני. המבקשת תשא אפוא בהוצאות המשיבה בסכום של 15,000 ₪.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ה, 13 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.