לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 20.3.14 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע 1 הבעלים של רכב מ.ר. 7298758 (להלן: "רכב התובעים"). התובעת 2 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב התובעים.
2. הנתבע 2 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 7586125 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 1 היא מבטחת רכב הנתבעים.
3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 20.3.14 אירעה התנגשות בין צדו השמאלי של רכב התובעים לבין הדלת הימנית קדמית של רכב הנתבעים. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות.
4. גרסת התובעים הינה כי ביום 20.3.14 עמד רכב התובעים בפקק תנועה בתוך מעגל תנועה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים. רכב הנתבעים ניסה לעקוף את רכב התובעים משמאל, תוך שעלה על אבן השפה של מעגל התנועה ופגע ברכב התובעים בצדו השמאלי קדמי.
5. גרסת הנתבעים לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתם, רכב הנתבעים נסע באיטיות במעגל התנועה בנתיב השמאלי. לפתע הגיע רכב התובעים שנסע מימינו, התובעת 2 סטתה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגעה בדלת הימנית קדמית של רכב הנתבעים.

דיון והכרעה

1. העידו בפני התובעת 2 (להלן: "התובעת") והנתבע 2 (להלן: "הנתבע").
2. התובעת העידה כי נסעה במעגל תנועה בנתיב השמאלי - הפנימי ובהמשך, עצרה בשל פקק תנועה לפני מעבר חצייה. אז הגיע רכב הנתבעים, עקף את כלי הרכב משמאל, תוך שעלה על המדרכה של מעגל התנועה ופגע בצדו השמאלי קדמי של רכב התובעים.
3. מנגד העיד הנתבע, כי רכב התובעת נסע בנתיב הימני במעגל התנועה, בעוד שהנתבע נסע בנתיב השמאלי, כאשר התנועה התנהלה באיטיות. הואיל ונתיב נסיעתה של התובעת היה חסום, סטתה התובעת שמאלה לעבר רכב הנתבעים, ועל כן נאלץ הנתבע לעלות על המדרכה של מעגל התנועה. כאשר ראה הנתבע כי הוא מתקרב לאבן השפה של מעגל התנועה חזר לכביש, ואז רכב התובע פגע בו בדלת הימנית קדמית.
4. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן וכן בחנתי את הראיות שהוצגו לפני, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה.
5. ראשית, אציין כי גרסת התבעת התה אמינה עלי, כאשר שונה היתה התרשמותי מעדות הנתבע.
6. שנית, מתמונות כלי הרכב שצולמו במקום התאונה (ת12) ניתן לראות בבירור כי רכב התובעים כולו הינו בנתיב השמאלי של מעגל התנועה ולא בנתיב הימני, בעוד שרכב הנתבעים נמצא עם כל צדו השמאלי על המדרכה של מעגל התנועה. גרסת הנתבע כי עלה על המדרכה, הואיל ורכב התובעים סטה לעברו, ואז חזר לכביש, היתה בלתי מהימנה, ונראה כי נולדה משלא היה הסבר אחר בפיו לתמונות ממקום האירוע. עוד ניתן לראות בתמונות, כי ברכב התובעים ישנה תלישה של צדו השמאלי של הפגוש הקדמי, מה שמתיישב עם גרסת התובעת כי רכב הנתבעים שהגיע מאחור, פגע ברכבה תוך כדי עקיפה בלתי זהירה. אילו היתה נכונה גרסת הנתבע כי התובעת סטתה לעברו ופגעה ברכבו, הנזק ברכב התובעים היה מסוג מעיכה פנימה ולא תלישה החוצה.
7. לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה, וקובעת כי רכב הנתבעים אשר ביצע עקיפה אסורה במעגל התנועה, תוך שהוא עולה על המדרכה, פגע ברכב התובעים.
8. בעקבות התאונה נגרמו לתובעים הנזקים הבאים: נזק לרכב בסכום של 9,713 בהתאם לחוות דעת השמאי וחשבונית התיקון שהוגשו (ת1/). כן נשאו התובעים בתשלום שכ"ט שמאי בסכום של 1,170 ₪.
9. לפיכך אני קובעת כי הנתבעים, ביחד וחוד, ישלמו לתובעים, באמצעות התובע 1, סך של 10,883 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.3.14 ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעים בסכום של 1,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.