25 ספטמבר 2015

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 13/1/15 (להלן – הוועדה) אשר קבעה, כי למערערת נכות רפואית משוקללת בשיעור 28%, וזאת בגין סעיף ליקוי 37(7)(2) וכן סעיף ליקוי 34 (ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן – התקנות).

2. המערערת, ילידת 1956, הגישה ביום 14/8/14 תביעה לקצבת נכות כללית. ביום 16/9/14 נערך למערערת אבחון רפואי, ונקבע כי שיעור נכותה הרפואית המשוקללת הוא 28% . משכך, נדחתה תביעתה של המערערת לקצבת נכות כללית.

3. המערערת הגישה ערר על קביעת האבחון הרפואי ועמדה בפני הוועדה מדרג שני. הוועדה דחתה את הערר והותירה על כנה את הנכות הרפואית כפי שנקבעה באבחון הרפואי. כאמור, החלטתה של הוועדה הנה מושא הליך זה.

טענות הצדדים בתמצית

4. לטענת המערערת, טעתה הוועדה כאשר התעלמה מטענותיה בדבר כאבים ברגליים ותחושת זרמים. לשיטתה, הרכב הוועדה היה צריך לכלול נוירולוג, ומכל מקום, בדיקתה הקלינית של הוועדה אין בה לשנות את העובדה, כי בבדיקת E.M.G. נמצאו סימנים לנזק שורשי קל. קיימת פסיקה הקובעת, כי בדיקה קלינית אינה עדיפה או מכרעת. הפער בין הבדיקה הקלינית לבדיקת ההדמיה אינו מתקבל על הדעת. עוד נטען, כי הוועדה התעלמה מהנושא הנפשי. סעיף הליקוי שנקבע בגין הבעיה הנפשית אינו מתאים, שכן המערערת סובלת מדיכאון וחרדה, ואילו באבחון נקבע כי מדובר בתגובה רגשית. עוד טוענת המערערת, כי לא ברור כיצד העניקה הוועדה נכות בשיעור 0% בגין כאבי גב כאשר קיימים ממצאים בבדיקות ההדמיה ושעה שניתנה נכות בגין הגב התחתון.

5. מנגד טען המשיב, כי המערערת לא הצביעה על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה. בהתייחס לרגליים הוועדה קבעה, כי לא התרשמה בבדיקתה מגירוי שורשי, ובהתייחס לגב הוועדה ביצעה בדיקה וקבעה כי הנכות שנקבעה משקפת את מצבה של המערערת. אשר לתחום הנפשי, הרי שהמערערת לא התלוננה בפני הוועדה בעניין זה.

6. בדיון הערכה מוקדמת ציין המשיב, כי ישקול מחדש עמדתו בנושא הנפשי ככל שבערר שהגישה המערערת על החלטת האבחון הרפואי אוזכרה הפגימה הנפשית. בהודעה שהוגשה לאחר הדיון, טען המשיב, כי הגם שהמסמך (הערר בגינו התכנסה הוועדה) לא אותר בתיקה של המערערת, הוא אינו מוצא לנכון להשיב את התיק לוועדה, שכן ממילא לא הוצג כל מסמך רפואי המצדיק קביעת נכות נפשית בשיעור גבוה יותר.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

7. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

8. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 ).

9. כן נקבע, כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22/6/06).

מן הכלל אל הפרט

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

11. בפרוטוקול הוועדה נרשמו תלונות המערערת כדלקמן –

"סובלת מהגב והרגליים זה שנים זה מחמיר עושה פיזיותרפיה, אם לא יעזור נשקול ניתוח. הולכת בקושי, כאבים בברכיים, בלילה הרגליים שורפות כמו אש, קשה לישון".

12. הוועדה בדקה את המערערת בדיקה קלינית ותיעדה את ממצאיה –

"הליכה ללא צליעה מהלכת על בהונות ועקבים, עמוד שדרה ציר לורדוזיס שמור אין ליסט, התארכות לפי שובר בכיפוף 10 – 13 ס"מ הטיה 10 לשמאל, 20 לימין, יישור 20 מעלות, לסג ישר 70 דו"צ לסג הפוך 90 דו"צ החזרי פיקה ואכילס הופקו תקינים ושווים כוח גס 5/5 במשרי (כך במקור, הערה שלי) ובמכופפי כפות רגליים ואצבעות מוסרת על תחושה שטחית שמורה".

13. הוועדה מסכמת כדלקמן –

"לסיכום: לתובעת נמצא בדרג א 20% נכות בגין גב תחתון. הוועדה בדעה שאחוזי נכות אלה משקפים את מצבה. הוועדה עיינה בפענוח CT עש מותני מיום 2.2.14 שם קיימים בלטי דיסק מפושטים וכן עיינה בבדיקה EMG מיום 19.8.14 שם נאמר נזק שורשי כרוני קל 5L 1S דו"צ. הוועדה לא התרשמה בבדיקה מגירוי שורשי או נזק רדיקולופטי, לפיכך דוחה את הערר".

14. כעולה מהפרוטוקול, הוועדה רשמה את תלונות המערערת בהתייחס לגב ולרגליים, ביצעה בדיקה קלינית והתייחסה לממצאי בדיקות ההדמיה.

15. הוועדה מצאה, כי אין מקום לשנות מקביעת הדרג הראשון, אשר העניק למערערת נכות בשיעור 20% על פי סעיף ליקוי 37 (7)(ב) לתקנות שעניינו "הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני" בצורה בינונית. הוועדה נימקה, כי שיעור הנכות שנקבע משקף את מצבה של המערערת כפי שעלה מבדיקתה. הסמכות לקבוע שיעור הנכות בהתייחס לממצאים הרפואיים נתון לוועדה. בית הדין לא יתערב בקביעתה של הוועדה, אלא במקרה של טעות גלויה על פניה. לא ברורה טענת המערערת, כי נקבעה נכות בשיעור 0% שכן נקבעה כאמור נכת בשיעור 20% והקביעה בדבר נכות בשיעור 0% מתייחסת לתקופה קודמת ליום 1/6/14.

16. לעניין זה נקבע כי "כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה" (דב"ע (ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407).

17. הוועדה גם הסבירה, כי חרף ממצאי בדיקת E.M.G. אין מקום להעניק נכות נוספת, שכן לממצאים אלה לא קיים ביטוי קליני. מדובר בשאלה רפואית המצויה בגדרי שיקול הדעת המסור לוועדה. הלכה היא, כי שעה שהוועדה מתאימה פריט ליקוי למצבו של המערער היא מחויבת לממצאי הבדיקה הקלינית שביצעה, אף אם אלה אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי בדיקות הדמיה (ראה בר"ע 46484/12/10 סלומון אדרי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15/3/11).

18. אין גם מקום לקבל את טענת המערערת כי מחובתה של הוועדה לכלול בהרכבה נוירולוג. כאשר קיימת פגיעה אורתופדית ונטען, כי כתוצאה מכך קיים אף נזק נוירולוגי, אין כל מניעה שמומחה אורתופד יתייחס גם לעניין זה, ואין הכרח בכל מצב כאמור לכלול בהרכב הוועדה נוירולוג (ראה עניין יוסף בן צבי שאוזכר לעיל). האמור נכון מכוח קל וחומר, כאשר מן המסמכים הרפואיים שצירפה המערערת, לרבות אלה המתייחסים לליקוי העצבי הנטען, נלמד כי היא מטופלת על ידי אורתופד ולא נוירולוג.

19. אשר על כן, בכל הנוגע לנכות שנקבעה למערערת בהתייחס לגב ולתלונות ברגליים מסקנת הוועדה ברורה ומנומקת. ניתן להבין בנקל, כי הוועדה התאימה את פריט הליקוי על סמך בדיקתה הקלינית, המתוארת בפירוט, ואף קיים הסבר מדוע הוועדה אינה מעניקה נכות בגין ממצאי בדיקת ההדמיה.

20. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לנושא הנפשי. אכן, בפרוטוקול הוועדה בפרק התלונות אין כל טענה מפורשת כנגד קביעת הדרג הראשון בעניין זה. כאמור, בדרג הראשון, נקבע כי למערערת נכות נפשית בשיעור 10% על פי סעיף ליקוי 34 (ב)(2) לתקנות.

21. עם זאת, המערערת הלינה בפני הוועדה כי "קשה לישון". תלונה זו עשויה להיות קשורה לתלונה לגבי תחושת שריפה ברגליים, אך עשויה להיות קשורה גם לתחום הנפשי. המשיב הודיע, כי ישקול להשיב את תיקה של המערערת לוועדה אם יתברר, כי בערר שהגישה העלתה טענות גם בתחום הנפשי. מהודעה שהוגשה לאחר הדיון מתברר, כי הערר לא אותר בתיקה של המערערת.

22. העובדה שלא נמצא הערר בתיק אינה אמורה להיזקף לחובתה של המערערת, כי אם נהפוך הוא. אוסיף, כי אף ב"כ המערערת ציינה, שאין ברשותה את הערר. מחדלו של המשיב לשמור את המסמך מונע מהמערערת את האפשרות להציג את המסמך ולהוכיח אילו טענות נכללו בערר. בנסיבות אלה, יש לטעמי לקבל את טענת המערערת ולצאת מנקודת הנחה, כי הערר התייחס גם לתחום הנפשי.

23. ככל שזוהי נקודת המוצא, אזי ברי כי מחובתה של הוועדה להתייחס גם לעניין הנפשי, וזאת חרף העובדה, כי בפרק "התלונות" לא חזרה המערערת על הנושא, כאשר הופיעה בפני הוועדה. מחובתה של הוועדה להתייחס לנושאים שעלו בערר שהונח בפניה, שהרי בגין ערר זה התכנסה, ועליה לשקול את העניינים שהובאו לפתחה כפי שנוסחו בערר.

24. לפיכך, נוכח התעלמות הוועדה מהתחום הנפשי יש להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת לדון בשאלת הנכות הנפשית.

25. לא נעלמה מעיני, טענת המשיב, כי נוכח שיעור הנכות שנקבע למערערת ממילא לא תהא תועלת להשבת העניין לוועדה בתחום הנפשי בלבד. עם זאת, סבורני, כי טיעון זה כשלעצמו אינו שוקל כנגד טעות משפטית שקיימת בהחלטת הוועדה. יש לאפשר למערערת לקבל את יומה בפני הוועדה באופן שהוועדה תדון בכל הנושאים בגינם הוגש הערר. הואיל ומצאתי כי יש לקבל את טענת המערערת שהערר הוגש גם בתחום הנפשי, הרי שעל הוועדה לדון גם בנושא זה. אף אם תיוותר הנכות על כנה לאחר שהוועדה תדון גם בעניין הנפשי, עדיין זכאית המערערת לכך שתשובה זו תינתן מפי הוועדה שהיא הגוף המוסמך לקבוע את נכותה.

26. סיכומו של דבר, עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס באופן מנומק לטענת המערערת, כי הנכות הנפשית שנקבעה אינה משקפת את מצבה. המערערת ובאת כוחה יוזמנו לדיון בוועדה ויהיו רשאים לטעון בפניה.

27. המערערת יוצגה באמצעות הלשכה לסיוע משפטי ולפיכך אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ו, (25 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים.