1. לפניי בקשה להארכת מועד לביצועו של צו הריסה שניתן במסגרת גזר דין בתיק זה ביום 18.12.2016.

צו ההריסה נושא הבקשה מתייחס למבנה בשטח 200 מ"ר שהוקם על גבי קרקע שייעודה חקלאי, והרשומה כגוש 20300 חלקה 25 בכפר מושירפה.

1. לטענת המבקש, הנאשם פעל לקבלת היתר לבניה במקרקעין, ואף קידם הגשתה של תוכנית מפורטת לביטול דרך ושינוי ייעוד המקרקעין על מנת להכשיר את המבנה נושא הצו.

המבקש טוען כי סיכויי התוכנית המוצעת על ידו להתקבל גבוהים ויש לראות בה כנמצאת "בהישג יד".

1. המשיבה מתנגדת למתן ארכה מכל וכול.

לטענת המשיבה התוכנית המוצעת על ידי המבקש התקבלה במשרדיה רק ביום 19.7.2018, וסיכוייה אינם נהירים כלל ועיקר. המשיבה מבהירה כי מדובר בבקשה לשינוי ייעוד וביטול חלק מדרך, שהסמכות להכריע בה היא של הוועדה מחוזית לתכון ובניה, ולוועדה המשיבה יש מעמד של ממליצה בלבד.

כן עומדת המשיבה על השיהוי הרב מאז גזר הדין, ועד עתה, ועל חוסר המעש משך כל הזמן שחלף.

1. עיינתי בבקשה ובתגובה, ומצאתי כי הדין עם המשיבה.
2. אכן, נקבע כבר בפסיקה (רע"פ 6742/17 עלאוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (27.12.2017); עפ"א 4684-07-17 עלאוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (30.7.2017)) כי בהיעדר הפקדתה של תוכנית מפורטת, וכאשר לא ניתן להראות כי קיימת סבירות גבוהה לכך שהמבנה נושא צו ההריסה יוכשר בקרוב, לא ניתן לראות בהכשרת הבניה כנמצאת בהישג יד, ואין מקום להאריך מועד של צו לביצוע הריסה.
3. הדברים, שהיו נכונים אף קודם תוקן חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, נכונים ביתר שאת מאז נכנס תיקון 116 לחוק לתוקף.
4. בענייננו, לא ברור מדוע הבקשה לשינוי הייעוד הוגשה רק לאחרונה ממש, ומכל מקום, ברי כי אין מדובר בתוכנית מופקדת, והמבקש לא הצביע על היותה של בהישג היד המיידי, כנדרש בפסיקה.
5. נוכח האמור, אין לי אלא לדחות הבקשה.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.