בענין : התנגדות לביצוע שטר

1. ביום 6.5.15 הגיש התובע לביצוע שטר ע"ס 70,000 ₪ , ז.פ. 20.3.15 אשר נמשך מחשבונם

של הנתבעים לפקודת התובע וחולל בציון נה"ב ו"חתימת המושך אינה בסדר" .

2. הנתבעים הגישו התנגדות במסגרתה טענו כי השטר ניתן כערבון ע"י הנתבע 1 ( להלן

"הנתבע") לתובע בהתאם להסכם ההפרדות מיום 24.2.12 ( צ"ל 21.2.12 – נ.ז.) שהסדיר את

יציאת התובע מהשותפות העסקית עם הנתבע בחברת א.מ.ת. גורמה בע"מ ( להלן "החברה")

שהפעילה בית קפה מרשת קפה ג'ו בקרית חיים .

בהסכם נכתב כי החברה תשיב לתובע סך של כ 80,000 ₪ מהלוואת הבעלים

שנתן לחברה על דרך תשלום 2,000 ₪ מדי חודש בחודשו החזר ההלוואה הרשומה

ע"ש התובע בבנק הפועלים סניף 702 עד לסילוקה בשלמות .

3. הנתבעים טוענים כי החברה החזירה תשלומים חודשיים עבור ההלוואה הנ"ל משנת

2011 עד סוף 2013 ולפי הערכת הנתבע יתרת ההלוואה שהחברה היתה אמורה להחזיר

היא כ 8,000 עד 10,000 ₪ .

נטען כי חלק מההעברות בוצעו לחשבון הבנק הפרטי של התובע . לתמיכה בטענה זו

צורף פירוט תנועות בחשבון החברה לתקופה מיום 5.1.12 עד 11.6.12 בו מתועדות

העברות לחשבון התובע בסך כולל של 12,280 ₪ .

כמו כן , צורפו שתי כרטסות ע"ש התובע מהשנים 2011 ו 2012 המתעדות יתרת חובה בסך

כולל של 41,382 ₪ .

הנתבע מסביר כי אין לו אסמכתאות לכל ההעברות אך ניתן לראותן בחשבון הפרטי של

התובע . בס' 24 לתצהירו שומר הנתבע על זכותו לצרף מסמכים נוספים ככל שימצאו

בהמשך להוכחת טענותיו לאור פרק הזמן שחלף והצורך בהגשת ההתנגדות בהקדם .

הנתבע טוען כי לא מדובר בחוב של הנתבעים אלא בחוב של החברה .

להתנגדות צורף גם תצהיר קצר של הנתבעת , אשת הנתבע . הנתבעת טוענת כי אינה יודעת

בגין מה ניתן השטר אך ככל הנראה מדובר בשיק שנמשך מהחשבון המשותף של הנתבעים .

4. ביום 6.7.15 הוגשה תגובת התובע להתנגדות .

נטען כי כיוון שהנתבע טוען כי אינו יודע מהו סכום החוב המדויק טענתו היא לכשלון תמורה

חלקי בלתי קצוב .

נטען כי נסיבות חילול השטר מלמדות על תכנון מוקדם של הנתבעים שלא לאפשר את פרעונו

. התובע טוען כי החברה הוקמה ע"י התובע והנתבע בשנת 2011 לאחר שקודם לכן

פעלו הנתבעים במקום באמצעות חברה אחרת והסתירו ממנו את מצבו האמיתי של

בית הקפה . נטען כי למרות שהעסק היה מאוזן בתקופה בה היה התובע שותף בעסק , עם

עזיבתו היו לעסק חובות של כ 400 אש"ח לספקים ולבנק . נטען כי ההסכם נחתם כיוון

שהנתבעים סירבו למכור את העסק .

נטען כי כל התשלומים של החזר ההלוואה של התובע לבנק שולמו באיחור של בין שבועיים

לחודש והתובע נאלץ לשלם בעצמו כ 8,000 ₪ כדי למנוע הפרת הסכם ההלוואה .

5. התובע טוען כי בחודש 12.13 פנה אליו הנתבע וביקש לבצע פריסה נוספת של ההלוואה

כיוון שאינו עומד בתשלומים . התובע ביצע פריסה לתשלומים של 1,100 ₪ לחודש .

לאחר מכן הנתבע העביר כמה תשלומים באיחור והפסיק . לפיכך הגיש הבנק תביעה

נגד התובע ללשכת ההוצל"פ ע"ס 41,809 ₪ . לאחר הגשת התביעה נאלץ התובע לחתום על

הסכם פשרה ע"ס 49,112 ₪ שכלל פריסה לתשלומים עד 10.11.16 .

6. התובע מדגיש כי הנתבע מעולם לא כפר בחוב והבטיח להחזיר את הכסף .

נטען כי הנתבעת היתה מעורבת בכל הענין ומודעת להסכם ולכל מעשיו של בעלה הנתבע .

לתגובה צורף תצהיר של התובע והסכם הפשרה עם הבנק מיום 22.3.15 .

7. ביום 27.7.15 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובע .

התשובה כוללת חזרה על טענות שהועלו בהתנגדות . נטען כי יש צורך בהליך משפטי

מלא כדי לבדוק את כל סיפור השותפות ולחייב את התובע להגיש מסמכים שבחר לא

לצרף לתגובה מחשבון הבנק שלו באמצעותם ניתן יהיה לדעת מהו הסכום המדוייק

שהועבר בגין החזרי ההלוואה כאמור בהסכם ההפרדות .

8. לאור האמור בהחלטתי מיום 7.7.15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי

בתיק .

9. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש להתנות את קבלת ההתנגדות

בהפקדת הסך של 40,000 ₪ בקופת בית המשפט מהטעמים שיפורטו להלן .

10. טענות ההגנה של הנתבעים בכל הנוגע לגובה החוב אינן מפורטות כנדרש .

גם אם אניח שבפרק הזמן הקבוע להגשת התנגדות לא ניתן היה לקבל מהבנק בו התנהל

חשבון החברה את כל פירוט התנועות הנדרש לשם חישוב מדויק של החוב של החברה

והנתבעים מכח שטר הערבון לתובע , ברי כי ניתן היה לפחות לנסות להשלים את החסר

עד מועד הגשת התגובה . הנתבע שמר על זכותו לצרף מסמכים במסגרת התצהיר התומך

בהתנגדות אך לא עשה דבר למימוש הצהרתו זו במסגרת התשובה לתגובה מבלי שניתן

לכך הסבר מניח את הדעת .

11. לא נסתרה טענתו המפורטת של התובע שנתמכה במסמך בכתב לפיה הפרת ההסכם ע"י

החברה והנתבע הביאה להגשת תביעה ע"י הבנק בו התנהל חשבון ההלוואה נגד התובע .

כיוון שסכום התביעה עולה במעט על 40,000 ₪ וכיוון שהתובע יכול היה להקטין נזקיו

עם היה מגיע עם הבנק להסדר טרם הגשת התביעה , הסך של 40,000 ₪ נראה בשלב זה

כסכום הפקדה הולם .

12. הנתבעים בחרו שלא להשיב לטענות נגד ממשיות כפי שהועלו בתגובה .

כך לא ניתן כל מענה לכך שהשטר חולל בציון חתימת המושך אינה בסדר המלמד על

פגם מכוון בשטר מעת חתימתו . כך בפרט נוכח תצהירה של הנתבעת לפיה לא ידעה

על משיכת השטר . מכך ניתן ללמוד שהנתבעת מכחישה למעשה את חתימתה על השטר

. הכחשה זו , בין אם היא נכונה ובין אם לאו , מתיישבת עם סיבת החילול של השטר

שכן אין מחלוקת כי הנתבע חתם על השטר .

13. הנתבעים העלו במסגרת ההתנגדות טענה חסרת כל יסוד לפיה מדובר רק בחוב של

החברה . למקרא ההסכם ברור וגלוי כי מדובר בהתחייבות של החברה לה ערב

הנתבע באופן אישי באמצעות השטר שנמשך מהחשבון של הנתבעים . מי שנזקק

להעלאת טענה חסרת כל יסוד בהיותו מיוצג , מעיד על מצוקתו ועל קלישות נימוקי הגנתו

כולם .

14. אין מקום לדחות את ההתנגדות כולה שכן גם לשיטתו של התובע החוב הינו לכל היותר

כ 57 אש"ח , כתוצאת החיבור בין סכום הסכם הפשרה עם הבנק לבין הסכום שלטענת

התובע שולם על ידו כדי למנוע הפרת הסכם ההלוואה במועד מוקדם יותר .

התובע לא הסביר מדוע בנסיבות אלה הגיש את השטר על מלוא הסכום . כמו כן , התובע

לא הסביר מדוע בחר שלא להרים את הכפפה שזרקו הנתבעים ולצרף לתגובה פירוט

תנועות מחשבון הבנק שלו כדי להראות מהו הסכום המדויק שקיבל מהחברה או מהנתבע

בהתאם להסכם ההפרדות .

גם העובדה כי מדובר בכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינה מצדיקה דחיית ההתנגדות

הן משום שמדובר לכל הדעות בצדדים קרובים לשטר שיכולים להעלות טענות חוזיות

לפי הלכת צמח נ' שלשבסקי והן משום שהנתבעים טוענים כי קצבו את כשלון התמורה

הנטען ככל יכולתם על פי החומר המצוי ברשותם .

15. על כן , אני מורה על קבלת ההתנגדות בכל הטענות למעט הטענה לפיה מדובר רק בחוב של

החברה , בכפוף להפקדת הסך של 40,000 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 20.11.15 .

אי הפקדת הסכום הנ"ל במועד שנקבע תביא לדחיית ההתנגדות וחיוב הנתבעים בהוצאות

התובע .

על החלטה זו רשאים הנתבעים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 30 יום ממועד קבלתה .

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ה, 20 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.