27 ספטמבר 2015

לפני:

כב' הרשם אלעד שביון

החלטה

1. התובע הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה (להלן - הבקשה). הבקשה הוגשה במסגרת תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע ע"ס 143,970 ₪ לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, דמי כלכלה, מענק שנתי, הפרשי שכר ושכר עבודה.

2. במסגרת הבקשה לפטור מתשלום אגרה טען התובע, כי הוא אסיר בכלא גבעון וצפוי לגירוש בכל רגע. התובע הצהיר, כי אין לו יכולת כלכלית ואפשרות מעשית לשלם אגרה. התובע הוסיף כי שתי משכורותיו האחרונות לא שולמו לו, אין לו כל זכות לקצבה ואין לו רכוש, רכב, כספים בבנקים או חסכונות.

3. הנתבע ביקש לדחות את הבקשה. לטענת הנתבע, התובע לא פרש תמונה מלאה ומפורטת בדבר מצבו הכלכלי והתצהיר שצרף הינו לקוני ואינו עונה על דרישות החוק והפסיקה. יכולתו הכלכלית של התובע אינה נבחנת רק על בסיס נכסיו הנזילים אלא גם על יכולתו לגייס כספים, בין היתר באמצעות קרוביו. בענייננו התובע לא הראה ולו קצה של ניסיון לגיוס כספים. התובע השתכר אצל הנתבע למעלה מ-50,000 ₪ בשנה ועל כן אין זה סביר שהוא אינו יכול לשלם את האגרה. מעבר לאמור, התובע מיוצג ע"י עו"ד ומכך הנתבע למד, כי ידו משגת לשלם על ייצוג משפטי הולם. לעניין עילת התביעה טען הנתבע, כי התביעה אינה מגלה עילה, שכן התובע קיבל את מלוא זכויותיו.

המסגרת הנורמטיבית

4. התנאים להענקת פטור מתשלום אגרה מפורטים בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח -2008, כדלקמן:

"12(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית הדין, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה; הבקשה והתצהיר יהיו לפי הטופס שבתוספת השנייה.

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית הדין שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה ונראה לבית הדין שההליך מגלה עילה, רשאי בית הדין לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית הדין יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

5. על בית הדין לבחון את יכולתו של התובע לשלם אגרה וכן האם ההליך מגלה עילה וכל זאת על פי הקריטריונים שנקבעו בתקנה 12 כאמור. מדובר בשני תנאים מצטברים, אשר נטל ההוכחה ביחס אליהם מוטל על התובע.

6. בהתאם להלכה הפסוקה האיזון בין הצורך להבטיח רצינות ההליך מחד גיסא והימנעות מנעילת שערי בית הדין בפני מחוסרי יכולת כלכלית מאידך גיסא, מחייב את בית הדין לבחון את מבחן העילה בפרשנות רחבה ביותר. דהיינו, בית הדין יבחן האם אין מדובר בהליך סרק, הליך שאין לו כל תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה (בש"א (ארצי) 675/09 אברהם פלקסר נגד נשיץ ברנדס ושות' 14/2/10, (פורסם בנבו); ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט (4)721).

מן הכלל אל הפרט

7. לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשה ובתגובה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

8. מתצהיר התובע עולה, כי מצבו הכלכלי קשה וכי בפועל אין לו נכסים, רכוש או כספים כלשהם. ממכלול הנתונים שהוצגו בפניי ניתן להתרשם כי במצבו הכלכלי של התובע, אכן לא יהיה בידיו לשלם את האגרה וקיימת סבירות רבה כי חיובו בתשלום אגרה ינעל את דלתות בית הדין בפניו ולא יאפשר לו למצות את זכות הפניה לערכאות.

9. ביחס למבחן האם כתב התביעה מגלה עילה הרי שלאחר עיון בכתב התביעה אני סבור שלא ניתן לקבוע, בשלב מקדמי זה, כי מדובר בתביעת סרק נטולת כל בסיס וחסרת כל שחר וסיכוי. כאמור, ביחס למבחן האמור מדובר בנטל הוכחה קל ביותר ובשלב זה נראה, לכאורה, כי התובע עמד בו.

10. בנסיבות אלה מצאתי כי יש לקבל את הבקשה ולפטור את התובע מתשלום האגרה.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ו, (27 ספטמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.