1. המבקשת הגישה תביעה בדרך של המרצת פתיחה לסעד הצהרתי המורה על בטלות שטרות משכנתא.
2. בתשובתו להמרצה, העלה המשיב (להלן: "הבנק") טענה כי הסמכות לדון בתביעה זו נתונה לבית המשפט המחוזי ועל כן יש לסלקה על הסף. לטענת הבנק, הסעד המבוקש בבקשה הוא סעד של ביטול משכנתא וסעד זה על פי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984 (להלן: "החוק") המגדיר את סמכות בית משפט השלום בענייני מקרקעין, אינו נתון לבית משפט השלום. יתר על כן, סכום החוב המובטח על ידי שטרות המשכנתא עולה על סך של 5.3 מיליון ₪ ועל כן גם עולה על גבול הסמכות הכספית של בית משפט השלום.
3. הוריתי למבקשת להתייחס לשאלת הסמכות העניינית תחילה ובתגובתה הביעה המבקשת עמדתה כי היות שהיא עותרת לסעד הצהרתי, הרי ששאלת הסמכות נגזרת משוויה הכספי של ההצהרה המבוקשת. לטענת המבקשת שטרות המשכנתא המקוריים, אשר היא טוענת לבטלותם היו בסכום של 1 מיליון ₪ כל אחד וביחד 2 מיליון ₪ ועל כן מדובר בהליך הנתון לסמכותו העניינית של בית משפט זה. עם זאת המבקשת אינה עומדת על ניהול ההליך בבית משפט זה וככל שתתקבל עמדת הבנק כי הסמכות אינה נתונה לו ביקשה המבקשת כי ההליך יועבר לבית המשפט המחוזי ללא צו להוצאות ואלה תיקבענה בתום ההליך.
4. נראה כי צודק הבנק בטענתו כי הסמכות לדון בהליך זה אינה נתונה לבית משפט השלום, הן משום שעניינו "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" והן משום שוויו כפי שאפרט להלן.
5. התביעה מנוסחת כבקשה לסעד הצהרתי על בטלות שטרות המשכנתא מדעיקרא. מדובר בשטרות משכנתא הרשומים בלשכת רישום המקרקעין. אין מדובר בתביעה שעניינה חזקה או שימוש במקרקעין, על כן בהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק, התביעה איננה בגדר סמכותו של בית משפט זה.
6. ראה בהקשר זה למשל רע"א 4/97 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. כהן ואח' שם נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי מאחר שמתבקש במסגרתה גם סעד של ביטול תוקף משכון. שם מדובר היה במשכון הרשום ברשם המשכונות ומושכנו הזכויות החוזיות בדירה. כב' הנשיא א. ברק קבע:

"... אשר לשאלת הסמכות – אמנם עומדות למשיבים טענות רבות שעניינן כספי, אולם לא שוכנעתי כי יש במסקנת בית המשפט קמא כי עומדת לדיון גם שאלת תוקף המשכון משום עילה להתערבותנו בדרך של רשות ערעור."

1. ראה עוד בש"א (ת"א) 21508/05 אפרים נ. ג'אנח שם נקבע על ידי סגן הנשיא י. זפט, באמרת אגב:

"למעלה מן הצורך אוסיף, כי תובענה לביטול משכון על זכויות במקרקעין היא תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין והיא באה בגדרה שלה הסיפא בסעיף 51(א)(3) השוללת את סמכות בית המשפט השלום."

1. כך אף בעניינים נוספים, מקום שהסעד המבוקש נגע לתוקף המשכון עצמו ולא רק לשאלת החיוב הכספי, נקבע כי הסמכות לדון בהליך נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום. ראה ה"פ 9515-12-08 בינסקי ואח' נ. בנק מרכנתיל דיסקונט ואח'. ראה אף ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. צוברי בע' 15 מפי כב' הש' ח. מלצר.
2. אוסיף לכך, כי על אף שבתחילה נרשמה משכנתא בסכום של 1 מיליון ₪ לגבי כל נכס, הרי שהמבקשת מציינת כבר בתחילת ההמרצה כי שטרות המשכנתא תוקנו במסגרת הסדר חוב לסכום של 3 מיליון ₪ כל אחד. הבנק ציין בתשובתו, כי החוב המובטח במשכנתאות עומד על מעל 5 מיליון ₪ ואין מחלוקת כי סכום זה חורג מסמכותו העניינית של בית משפט זה. על כן אף לשיטת המבקשת, כי כשמדובר בבקשה לסעד הצהרתי יש לבחון את הסמכות בהתאם לשווי התובענה, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי שווי התובענה חורג מגבולות הסמכות של בית משפט זה.
3. על כן אני מקבלת את עמדת הבנק כי הסמכות העניינית לדון בהמרצת הפתיחה איננה נתונה לבית משפט זה.
4. למרות זאת אני מוצאת לנכון למחוק את המרצת הפתיחה ולא להעבירה לבית המשפט המחוזי. אני סבורה כי התובענה נוסחה באופן בו נוסחה, על מנת להיכנס לגדר סמכותו של בית משפט השלום ונכון יהיה לשקול את ניסוחה, לרבות הסעד המתבקש בה טרם הגשתה לבית המשפט המחוזי.
5. על כן אני מורה על מחיקת המרצת הפתיחה בהיעדר סמכות עניינית. נוכח העובדה כי שאלת הסמכות העניינית הועלתה במסגרת תשובת הבנק להמרצה ובית המשפט הוא שביקש להקדים ולבחון אותה מבלי שהוגשה על ידי הבנק בקשה נפרדת, אינני עושה צו להוצאות. עם זאת, ככל שתוגש תובענה לבית המשפט המוסמך, רשאי הבנק לבקש כי התנהלות קודמת זו תיבחן בבוא העת כשתיבחן שאלת ההוצאות.
6. המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ו, 06 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.