לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 13.8.15 בירושלים.

1. במועדים הרלבנטיים לתביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 8375420 (להלן: "רכב התובע").
2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 6795536 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבע.
3. מוסכם בין הצדדים כי ביום 13.8.15 אירעה התנגשות בין צדו הימני של רכב התובע לבין צדו השמאלי קדמי של רכב הנתבע. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות ובשאלת הנזק.
4. גרסת התובע היא כי ביום 13.8.15 נסע ברח' גשר החיים מאחורי רכב הנתבע. הנתבע עצר בפתאומיות, כשהוא עומד במרחק של שני כלי רכב ממקום חניה. התובע נסע משמאלו על מנת לעקוף את רכב הנתבע, ולפתע החל הנתבע בנסיעה לאחור במהירות, מבלי לאותת, תוך שבירת ההגה ימינה, וזאת כאשר רכב התובע במקביל אליו. התובע צפר לנתבע, אך הוא החל בכניסה לחניה וצדו הקדמי של רכב הנתבע פגע בצדו הימני של רכב התובע. התובע ניסה לברוח שמאלה על מנת להימנע מהפגיעה, אך לא הצליח למנעה.
5. גרסת הנתבע לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתו, החל בכניסה לחניה לאחר שווידא כי הדרך פנויה. לאחר שהחל להיכנס לתוך החניה וכאשר רכבו בזווית של 45 מעלות, חש לפתע פגיעה בצדו השמאלי קדמי של רכבו. לטענת הנתבע, התובע הגיע לאחר שהנתבע החל להיכנס לחניה, לא עצר את רכבו על מנת להמתין שהדרך תתפנה, ניסה לעקוף את רכב התובע עוד בטרם סיום הכניסה לחניה ופגע ברכב הנתבע.
6. עוד טוענים הנתבעים, כי רכב התובע נבדק על ידי שמאי כמעט שלושה חודשים לאחר התאונה, מה שיש בו לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לתאונה.

דיון והכרעה

1. העידו בפני התובע, הנתבע ואשת הנתבע שהיתה עמו ברכב.
2. התובע העיד כי נסע ברח' יפו, פנה לרח' גשר החיים וראה את רכב הנתבע עומד בצד ימין, כאשר במרחק של 2 עד 3 מוניות מאחורי רכב הנתבע היתה חניה פנויה. התובע לא הבין מדוע רכב הנתבע עומד, שכן לא אותת, והמשיך בנסיעה. כאשר הגיע רכב התובע כמעט במקביל לרכב הנתבע, החל הנתבע בנסיעה מהירה לאחור לעבר החניה, כך שצדו השמאלי קדמי החל לבלוט לעבר רכב התובע. התובע ברח שמאלה עם רכבו על מנת למנוע את הפגיעה, אך לא הצליח למנעה.
3. מנגד העיד הנתבע, כי נסע ברחוב גשר החיים, מצא מקום חניה והחל לחנות בנסיעה איטית לאחור, כאשר באותו זמן הכביש היה פנוי לגמרי. הנתבע ציין בעדותו כי חנה כ -30 עד 40 מטר לאחר הפנייה מרח' יפו וכי ברכבו יש מצלמת רוורס וחיישני רוורס. כאשר רכב הנתבע היה בתוך החניה בזווית של 45 מעלות, ונותר לו להתיישר, חש מכה בפינה השמאלית קדמית של רכבו. אז ראה את רכב התובע עוקף אותו. לטענתו, התובע סבר שיצליח לעקוף את רכב הנתבע החונה, אך ככל הנראה לא אמד נכון את המרחק.
4. אשת הנתבע, הגב' ענת גבריאלי, העידה אף היא כי רכב הנתבע נכנס לתוך החניה והיה בתוכה. אז הגיע רכב התובע ופגע ברכב הנתבע. כן ציינה אשת הנתבע בעדותה, כי התובע יצא לאחר התאונה מרכבו, הציג נזקים קודמים שהיו ברכבו עם חלודה, וטען שגם הם נגרמו בתאונה.
5. לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מהן וכן בחנתי את הראיות שהוצגו לפני, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו באשר לאופן התרחשות התאונה.
6. כך, עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין. כנגדה, ניצבת עדותם של הנתבע ואשתו, אשר לא מצאתי מקום להטיל ספק במהימנותם. כך, הנתבע העיד כי כאשר החל בחניה הכביש היה פנוי ורכב התובע לא היה שם. רק לאחר שרכב הנתבע היה בתוך החניה בזווית של 45 מעלות הגיע רכב התובע, אשר ניסה לעקוף את רכב הנתבע ופגע בו.
7. אוסיף, כי מיקומי הנזקים ברכב התובע מתיישבים עם גרסת הנתבע. הנזקים ברכב התובע הם שפשוף החל מהדלת הימנית קדמית עד הכנף הימנית אחורית. מיקום הנזקים מתיישב הן עם גרסת הנתבע כי במהלך הנסיעה לאחור רכבו המשיך לבלוט עוד מעט שמאלה ועל כן לא נפגע צדו הקדמי ימני של רכב התובע, ואף עם גרסת התובע כי הסיט את רכבו שמאלה, על מנת להתחמק מהפגיעה, מה שמנע את הפגיעה בצדו הקדמי ימני של רכב התובע.
8. לפיכך, אני קובעת כי התאונה אירעה לאחר שרכב הנתבע החל להיכנס לחניה כאשר הכביש היה פנוי, ואז הגיע התובע אשר ניסה לעקוף את רכב הנתבע משמאל ופגע בו.
9. עוד אוסיף, כי קיים קושי אף בהוכחת הנזקים על ידי התובע. כך, התאונה אירעה ביום 13.8.15, בעוד רכב התובע נבדק על ידי שמאי ביום 28.10.15, כחודשיים וחצי לאחר התאונה. חלוף הזמן יש בו להביא לניתוק הקדר הסיבתי בין הנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי לבין התאונה. בפי התובע לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע רכבו נבדק על ידי שמאי בחלוף זמן כה רב, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר התובע ציין כי בעדותו כי הוא סוכן ביטוח מזה 34 שנים, ומכאן שידע כי עליו לקחת את רכבו לבדיקת שמאי באופן מידי.
10. לפיכך, אני דוחה את התביעה. הואיל והנתבעת 2 הסכימה לוותר על הוצאותיה, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע 1 לבד בסכום של 250 ₪.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ו, 15 יוני 2016, בהעדר הצדדים.