תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת פנתה ימינה בצומת T, לרחוב דו סיטרי, וכי בכיוון פנייתה היה תמרור האט ותן זכות קדימה. גם אין מחלוקת, כי רכב התובעת אשר הגיע לאותה צומת בכיוון נסיעה ישר, נסע בחלקו על נתיב הנסיעה הנגדי, השמאלי בכיוון נסיעתו, אותו נתיב שאליו פנתה הנתבעת ואשר בו התרחשה התאונה. נסיעת רכב התובעת בחלקו בנתיב הנגדי, נעשתה כתוצאה מכך שכלי רכב חונים חוסמים חלק מנתיב הנסיעה, ואין מנוס מלנסוע כאשר חלק מהרכב הינו על הנתיב הנגדי.

ישנה מחלוקת האם התאונה התרחשה כאשר התובעת החלה להיכנס לצומת (בכיוון ישר) והנתבעת פנתה ימינה מבלי להאט או לעצור ומבלי ליתן זכות קדימה, כגרסת התובעת; או שמא התאונה התרחשה לאחר שהנתבעת השלימה את פנייתה ימינה, בנתיב נסיעתה בפס האטה מספר מטרים לאחר הצומת, וזאת לאחר שהנתבעת עצרה בפס העצירה ובקו הצומת ולא הבחינה ברכב התובעת, כגרסת הנתבעת.

הממצא הראשון הינו כי התובעת לא הוכיחה שהתאונה התרחשה בתוך הצומת, וקיימת אפשרות סבירה במידה שווה כי התאונה התרחשה על פס ההאטה, מספר מטרים לאחר הצומת בכיוון נסיעת רכב הנתבעת. אפשרות זו נתמכת הן בעדות חברתה של הנתבעת, אשר העידה (מבלי שהוצגה לה משמעות הדבר) כי הגיעה זמן קצר לאחר התאונה למקום והבחינה ברכב הנתבעת על פס ההאטה, וכן היא נתמכת בתמונה שצורפה לדו"ח השמאי מטעם התובעת, שצולמה ככל הנראה בזירת האירוע (נהגת התובעת אישרה שצילמה תמונות – עמ' 4, ש' 21-22; ובדו"ח השמאי מופיע בבירור גם תצלום של רכב הנתבעת עם מספר הרכב של הנתבעת 25-893-50, כלומר מדובר בתמונות ממקום האירוע). בעמ' השני של התמונות בדו"ח השמאי, התמונה העליונה מצד שמאל, נראה לכאורה רכב התובעת על פס האטה, כאשר מלפניו פגוש שבור שאינו שייך לרכב התובעת. מדובר בתמונה מטושטשת בשחור לבן, ולכן לא ניתן להכריע בבירור היכן ממוקם רכב התובעת, אולם מכל מקום, היעדר צירוף תמונות ברורות, נזקף לחובת התובעת שהתמונות היו בחזקתה. הראיות שתומכות בעדות הנתבעת הן עדויות שמשקלן נמוך למדיי, ואין די בהן כדי להוכיח שגרסת הנתבעת לגבי מיקום התאונה היא הנכונה, אולם מנגד אין ראיות אחרות שתומכות בגרסת התובעת. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהמהימנות הפנימית של עדויות העדות היתה שקולה בעיניי, והתרשמתי ששתיהן העידו כמיטב זכרונן ותפישתן את האירוע, מצאתי כאמור כי הגרסאות לעניין מיקום התאונה הינן שקולות. לפיכך לצורך ההכרעה, אניח כי קיימת אפשרות סבירה שלפיה מיקום התאונה היה על גבי פס ההאטה כגרסת הנתבעת.

עולה השאלה, האם הוכיחה התובעת את טענתה שלפיה הנתבעת לא עצרה בפס העצירה, ולא גלשה באיטיות לקו הצומת כמתחייב מהתמרור אשר בכיוון נסיעתה. גם בסוגיה זו מדובר בגרסה מול גרסה, ולנוכח הממצא כי קיימת אפשרות סבירה כי התאונה לא התרחשה בתוך הצומת, אלא בפס ההאטה, גם לא מצאתי שהוכחה טענה זו של התובעת במידת ההסתברויות הנדרשת במשפט אזרחי. לכך יש להוסיף, שאין מחלוקת שהתובעת יצאה לנסיעה מרחק קצר יחסית מהצומת, מתוך הרחוב, ולכן לא מן הנמנע כי הנתבעת, אם עצרה בקו העצירה, וגלשה קדימה לקו הצומת, לא היתה יכולה להבחין בנהגת התובעת בשפת הצומת, אלא רק לאחר מכן כאשר התקדמה לכיוון פס ההאטה, והגרסאות הנוגדות גם בסוגיה זו הינן שקולות.

ראיה שחסרה היא מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת. ברם, היעדר זה נזקף לחובת התובעת דווקא, אשר הגישה את תביעתה בחלוף כשנתיים וחצי ממועד התאונה, מבלי שניתן לכך הסבר, וכן לא צירפה תמונות ברורות ממקום התאונה הגם שצולמו תמונות והגם שגרסה מטושטשת של התמונות הללו צורפה כאמור לדו"ח השמאי מטעם התובעת. מיקום הפגיעה ברכב התובעת הינו בפינה השמאלית קדמית, ונזק זה יכול להשתלב עם שתי הגרסאות של התאונה. ייתכן שאילו היה לפניי מיקום הפגיעה ברכב הנתבעת היה בכך כדי לשפוך מעט אור על נסיבות התאונה, אולם ראיה כזו לא הוגשה, כאשר האשם לעניין זה רובץ בנסיבות המיוחדות של העניין על כתפי התובעת.

מובן כי בנסיבות שבהן לא הוכח כי התאונה התרחשה בתוך הצומת, ושלא הוכח כי הנתבעת היתה יכולה להבחין בתובעת בקו הצומת בטרם שהחלה לפנות ימינה, הרי שלא הוכחה רשלנות של הנתבעת. זאת, כאשר אין מחלוקת שהתובעת עצמה נסעה בנתיב הנסיעה הנגדי (הגם שלא באשמתה, ומבלי שהוכחה רשלנות שלה לאירוע). לא מן הנמנע כי מדובר בתאונה שבה שני הצדדים נהגו ללא התרשלות, והיא תוצאה של נסיבות הצומת, והחסימה החלקית של נתיב הנסיעה באופן שמאלץ נהגים לסטות לנתיב הנגדי. מכל מקום, אף אחד מהצדדים לא הוכיח את אשמתו של האחר ביחס לאירוע, ובנסיבות אלה דין התביעה שלפניי להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות העדה מטעמה בסך 350 ₪, וכן תישא בהוצאותיה של הנתבעת בסך כולל של 500 ₪ בגין שני הדיונים שהתקיימו. לא מצאתי לפסוק הוצאות מעבר לכך, הגם שהנתבעת היתה מיוצגת בדיון הראשון. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ח, 30 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.