ניתנה ביום 22 מאי 2016

בשם המבקשת: עו"ד נעמה שבתאי בכר ועו"ד מונה גינדי

בשם המשיב: עו"ד עדי בן שהם

החלטה

השופט אילן איטח

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת חופית גרשון-יזרעאלי; סע"ש 20964-02-14) מיום 15.2.16, במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיב זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו עבור תקופת עבודתו אצלה וסיומה. בנוסף, ניתן סעד הצהרתי לפיו זכאי המשיב להפרשים בגין הפרשות לפנסיה עבור הרכיב שכונה "ש.נ. גלובלי", משך כל תקופת עבודתו, בשיעור 6% מרכיב זה.

עיכוב הביצוע החלקי מתבקש בנוגע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של 119,559 ₪, וכן בנוגע לסעד הצהרתי.

הרקע לבקשה:

1. המשיב הועסק כמכונאי במוסך שילובים מוטורס בחולון (להלן - המוסך) החל מיום 12.8.2007. בתחילה הועסק המשיב על ידי השותפות המוגבלת "שילובים מוטורס" (להלן - השותפות), והחל מחודש פברואר 2012 על ידי המבקשת, חברה העוסקת בתחום מכונאות הרכב, אשר נכנסה בנעליה של השותפות.

להשלמת התמונה יצוין כי השותפים בשותפות היו שתי חברות, הרשומות כבעלים של המבקשת (להלן – החברות).

1. ביום 15.9.2013 זומן המשיב לשימוע שנקבע ליום 16.9.2013, ובהמשך הוא פוטר מעבודתו במוסך בהתאם למכתב פיטורים מיום 17.9.2013, בתוקף ליום 15.10.2013.
2. בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת, נגד החברות ונגד מר שמעון לימור - מנכ"ל ודירקטור במבקשת (להלן – המנהל), דירקטור באחת החברות ודירקטור ובעל מניות בחברה השניה מבין החברות. המשיב טען להרמת מסך בין המבקשת לבין החברות והמנהל. בתביעה עתר המשיב לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות. אחת מהזכויות הסוציאליות מושא התביעה נגעה לטענת המשיב לפיה ההפרשות לקרן הפנסיה לא בוצעו ממלוא שכרו, שכלל רכיבים שחרף שמם (למשל, גמול גלובלי עבור שעות נוספות, הם חלק משכרו הרגיל). בקשר למחלוקת הנוגעת למלוא ההפרשות לפנסיה התבקשו הסעדים הבאים:

"67.לאור האמור לעיל, מתבקש כב' בית הדין ליתן סעד לפיו יורה לנתבעים להפריש לקרן שיספק [כך במקור – א.א.] להקנות לתובע זכויות מלאות בפנסיה מקיפה להן הוא היה זכאי לו נעשו במלואן במהלך עבודתו.

68. לחילופין יטען התובע כי עקב פעולותיהם של הנתבעת [כך במקור – א.א.] נגרמו לו נזקים אקטואריים ולפיכך הוא מבקש מכב' ביה"ד לחייב את הנתבעים בערכים האקטואריים של ההפרשות.

69. לחילופין, מתבקש בית הדין להורות לנתבעים לשלם לתובע ישירות את הסכום שהיה עליהם להפריש במהלך עבודתו של התובע בגין נזק שנגרם ו/או עתיד להיגרם לתובע בגין אי צבירת זכויות פנסיוניות בסך 64,615 ₪."

1. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיב בחלקה בלבד. התביעה כנגד המנהל והחברות נדחתה במלואה, תוך חיוב המשיב בשכר טרחת עו"ד בסך של
   2,000 ₪, לכל אחד מהם. על חלק מהרכיבים שנפסקו לטובת המשיב לא הוגש ערעור^[1]. לפיכך, אתייחס בהחלטה זו להכרעת בית הדין האזורי בכל הנוגע לרכיבים הרלוונטיים לערעור המבקשת ולבקשתה לעיכוב ביצוע.
2. השכר הקובע לפיצויי פיטורים: חרף הודיית המשיב בחקירתו הנגדית כי עבד באופן קבוע בשעות נוספות (בהיקף קבוע בסיסי ומעת לעת בשעות נוס]ות בהיקף נוסף משתנה), שוכנע בית הדין האזורי לקבוע כי רכיב השכר ששולם למשיב עבור עבודה בשעות נוספות בסכום חודשי קבוע וכונה "ש.נ. גלובאלי" (להבדיל מהסכום הנוסף המשתנה, שכונה "ש. נוס 125%") , היה רכיב פיקטיבי, שיש להביאו בחשבון פיצויי הפיטורים.

בית הדין האזורי נימק את קביעתו בנימוקים הבאים: לא הוצג הסכם בין הצדדים המעיד על הסכמה לתשלום שעות נוספות גלובאליות; לא הוצגו דוחות הנוכחות או הודעה לעובד; לא הובאו עדים כדי לבאר את רכיבי השכר השונים הקשורים לעבודה בשעות נוספות; המבקשת לא הוכיחה שהמשיב הועסק במתכונת שעות קבועה, ונקבע, בהסתמך על תלושי השכר, כי היקף שעות עבודתו בפועל השתנה מדי חודש.

לפיכך נקבע כי שכרו הקובע של המשיב לחישוב פיצויי פיטורים היה בסכום של 12,755 ₪ (11,000 ₪ שכר היסוד ו-1,755 ₪ רכיב "ש.נ. גלובלי"), ומשכך חוייבה המבקשת לשלם השלמת פיצויי פיטורים בסך של 11,222 ₪.

1. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: נקבע כי על המבקשת לשלם למשיב פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים, וזאת בהעדר כל טענת הגנה. הכרעת בית הדין האזורי התבססה על הנימוקים הבאים: הנתבעים לא הכחישו שחלק הפיצויים שולם באיחור כך שסך של 51,567 ₪ שנצבר בקרנות עבור פיצויי פיטורים, שוחרר לידי המשיב ביום 30.7.2014, וכן תשלום השלמת פיצויי פיטורים בסך 15,909 ₪ התקבל אצל המשיב ביום 20.7.2014; המבקשת לא הסבירה בכתב ההגנה את הטעות החשבונאית בגינה לא שולמו למשיב פיצוי הפיטורים מלאים; המבקשת לא הסבירה מדוע ההפקדות לא בוצעו במועדן, אלא רק חודשים לאחר סיום עבודתו ולאחר מועד הגשת התביעה; הטענה בדבר טעות כנה הועלתה על ידי המבקשת לראשונה בשלב התצהירים; המבקשת לא צירפה פניה בכתב למשיב בדרישה לחתום על מסמך הקשור לתשלום הפיצויים (טופס 161א'); איש מעדי המבקשת לא העיד מידיעה אישית שהעיכוב בתשלום הפיצויים נבע ממחדלו של המשיב או מטעות כנה. לפיכך, חויבה המבקשת לשלם למשיב פיצויי הלנה מלאים בגין חלק פיצויי הפיטורים בסך 51,567 ₪ מיום 1.11.13 ועד ליום 30.7.14, ובגין חלק בסך של 15,909 ₪ מיום 1.11.13 ועד ליום 20.7.14.

עוד קבע בית הדין כי בכל הנוגע לסכום הנוסף לו זכאי המשיב בגין פיצויי הפיטורים, שררה בין הצדדים מחלוקת כנה ואמיתית בשאלת השכר הקובע לצורך חישוב הפיצויים, ולכן לא נפסקו פיצויי הלנה נוספים, אלא הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

1. הפרשות פנסיוניות והסעד בגינן: בפתח דיון ההוכחות מיום 25.6.15 הסכימו הצדדים כך:

"מוסכם בינינו כי התובע זכאי להשלמת הפרשות לפנסיה בגין החודשים אפריל עד יוני 2012, נובמבר 2012 ומאי 2013. נותרה מחלוקת ביחס לשכר הקובע להפרשות בכל החודשים."

לאור הסכמה זו חייב בית הדין האזורי את המבקשת לשלם למשיב סכום של
6,300 ₪ וכן סך של 12,172 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית עבור הפרשות אחרות שבוצעו לחשבון קרן הפנסיה באיחור.

אשר לחוסר בהפרשות בשל מחלוקת על השכר הקובע, קבע בית הדין האזורי כי צריך היה לבצע את ההפרשות גם בגין רכיב השכר שכונה "ש.נ. גלובאלי". לפיכך, ניתן הסעד ההצהרתי הבא:

"כמו כן, ניתן בזאת סעד הצהרתי, לפיו זכאי התובע להפרשים בגין הפרשות לפנסיה גם עבור הרכיב שכונה "ש.נ. גלובלי", משך כל תקופת עבודתו, בשיעור 6% מרכיב זה".

הבקשה וטענות הצדדים:

1. על קביעות בית הדין האזורי ערערו שני הצדדים. בערעורה טוענת המבקשת נגד חיובה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, נגד "הסעד ההצהרתי" ונגד שכר טרחת עו"ד בו חויבה. מנגד מערער המשיב נגד דחיית תביעתו להרמת מסך ההתאגדות, נגד הוצאות המשפט שהוטלו עליו בשל דחיית התביעה נגד החברות והמנהל, וכן נגד סכום ההוצאות בו חויבה המבקשת.
2. במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי - היא הבקשה שלפני. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. אשר לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים טוענת המבקשת כי נסיבות המקרה אינן חריגות באופן המצדיק הטלת פיצוי הלנה מלאים. לטענתה, בין היתר, העיכוב בשחרור ותשלום הכספים נבע מכך שכספים נוספים לתכנית הביטוח הפנסיוני הועברו לקרן פנסיה, אולם ללא חלק העובד (נוכח סירובו של המשיב), ומכך שהמשיב לא חתם על טופס 161א לצורך תשלום השלמת הפיצויים. כן הפנתה המבקשת לכך שכבר בחודש מרץ 2014 שלחה לקרן הפנסיה מכתב שחרור, ולכן – כך לפי הנטען – לא היה מקום לחייבה בפיצויי הלנה עד לחודש יולי 2014. אשר לסעד הצהרתי נטען כי בית הדין האזורי יצר הכלאה בין הסעדים השונים שנתבעו על ידי המשיב והעניק לו סעד שכלל לא נתבקש. בנוסף מלינה המבקשת כנגד עצם הקביעה שרכיב השעות הנוספות הגלובלי ששולם למשיב, ושממנו נגזר הסעד בדבר זכאותו של המשיב להפרשות פנסיוניות בגין רכיב זה לאורך כל תקופת העסקתו, הוא פיקטיבי.
3. באשר למאזן הנוחות נטען כי ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תדחה והמבקשת תשלם את הסכום הפסוק, הרי שקיים חשש ממשי שהמשיב לא יוכל לעמוד בהשבת הסכום, אם יתקבל ערעורה. זאת בהתחשב בנאמר בתצהירו של המשיב עצמו בבית הדין האזורי, ממנו עולה כי מצבו הכלכלי אינו "מזהיר", שכן הוא משלם משכנתא בסך של כ-
   2,900 ₪, ומשפחתו והוא מתקיימים בצמצום "עד לפת לחם", ומסתמכים על המשכורת למחיה שוטפת. לעומת זאת, למשיב לא ייגרם נזק בלתי הפיך מעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, והכספים ישולמו לו בסמוך לאחר שידחה הערעור. עוד נטען כי מדובר בפיצויי הלנה גבוהים במיוחד המסתכמים בסכום של 119,559 ₪, ובהתחשב בפסיקה, לפיה גובה הסכום שנפסק עשוי להיות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו ככל שפסק הדין יתהפך בערעור, גם מן הטעם זה יש להיעתר לבקשה. כן צוין כי הדברים מקבלים משנה תוקף גם לנוכח העובדה שמדובר בבקשה לעיכוב תשלום בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בנסיבות אלה, כך נטען, הנזק הכספי שייגרם למבקשת מדחיית הבקשה, עולה על הנזק הצפוי שעלול להיגרם למשיב אם יעוכב ביצוע הסכום הפסוק ולאחר מכן ידחה הערעור. לטענת המבקשת, לאור סיכויי הערעור גבוהים וגם בבחינת מאזן הנוחות, יש להיעתר לבקשתה ולהורות על עיכוב ביצוע חלקי, עד להכרעה בערעור.
4. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול על פי הכלל כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופו של עניין טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, ומבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב; טענות עובדתיות של המבקשת בכל הנוגע לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים נדחו בצורה מפורטת ומנומקת על ידי בית הדין קמא; גם טענות בעניין גובה השכר הקובע הינן טענות עובדתיות ובית הדין הכריע בהן לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות; בכל הנוגע להפרשות פנסיוניות, התייחס בית הדין להסכמות הצדדים אשר ניתנו במסגרת דיון ההוכחות לפיהן חויבה המבקשת למשיב סכום נומינלי של 1,260 ₪ עבור חמישה חודשים (סך של 6,300 ₪).
5. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת לא הוכיחה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, ואפילו עולה חשש ממשי שהיא מצויה בקשיים כלכליים ועל סף חדלות פירעון, כאשר אפילו את התשלום החלקי של פסק הדין לא שולם כולו על ידיה. עוד מציין המשיב כי עובדים של המבקשת ציינו בפניו כי חלה ירידה משמעותית בהיקף העבודה אצלה. לטענת המשיב, בנסיבות אלה, ככל שתתקבל הבקשה ויעוכב ביצוע פסק הדין, הוא ימציא עצמו מול שוקת שבורה, ללא אפשרות לקבל דבר מהכספים שנפסקו לזכותו. עוד נטען כי המבקשת לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אם יבוטל פסק הדין. בקשר לכך טוען המשיב כי טענותיה של המבקשת בדבר מצבו הכלכלי בשנת 2013 אינן רלוונטיות כלל ועיקר למצבו הכלכלי כיום. בתוך כך צירף המשיב תצהיר ממנו עולה שהוא אדם מן היישוב, אשר מתפרנס בכבוד באופן קבוע ומסודר, וגם רעייתו משתכרת, ובבעלותם דירת מגורים ורכב. עובדות אלה, כך לטענת המשיב, משמיטות את חששה של המבקשת שלא תוכל להיפרע ממנו אם יתקבל ערעורה בחלקו או במלואו.
6. בתשובה לתגובת המשיב חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומדגישה כי המשיב לא התייחס לטעות שנפלה בפסק הדין באשר למועד שבו שוחררו לזכותו פיצויי הפיטורים (בחודש מרץ ולא בחודש יולי), שלפיו גם חושבו פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים. אשר למצבה הכלכלי מציינת המבקשת כי אינה מצויה על סף "חדלות פירעון", גם אם פיטוריו של המשיב נבעו מצמצומים. עוד נטען כי העובדה שחלק מניהולה השוטף של החברה כולל חובות לבנקים, לספקים וללקוחות, אינה מעידה על כך שהחברה "עלולה להיקלע לחדלות פירעון". כן צוין כי המחאה בגין הסכום הפסוק כבר נשלחה, כאשר התברר שחסר בה הסכום בגין שכר טרחת עו"ד, כך שההמחאה הנוספת על הסכום החסר הוצאה מחשבונו הפרטי של מנכ"ל המבקשת על מנת לעמוד בזמנים שנקבעו בפסק הדין לביצוע התשלום. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מתלוש שכר יחיד של המשיב עולה כי שכרו הבסיסי (ללא הבונוס בסך של 7,400 ₪), עומד על סך של 9,000 ₪ בלבד, ומ"רישום מרוכז מפנקס בתים משותפים" לא ניתן ללמוד על כך שהמשיב סיים את המשכנתא. עוד נטען כי המשיב לא צירף לתצהירו תדפיסי בנק של חשבונו המעידים על מצבו הכספי האמתי. במצב דברים זה, כך לטענת המבקשת, אין מנוס מלקבוע כי אין ביכולתו של המשיב להשיב כספים ככל שהקביעה בדבר זכאותו לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים תבוטל. בנסיבות אלה, לאור סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב חלקי את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

הכרעה:

1. נקודת המוצא הינה כי הגשת ערעור אינה מצדיקה לעכב את ביצועו של פסק דין. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש ומותנה בשני תנאים: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; השני - כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק היחסי שייגרם לו מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לצד שכנגד ככל שיעוכב הביצוע^[2]. במסגרת מאזן הנוחות על מבקש העיכוב "להראות כי אם תדחה בקשתו יהיה זה בלתי אפשרי או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו", היינו כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך ככל שהערעור יתקבל^[3].
2. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה באופן חלקי. ואלה טעמיי:

בהיבט של סיכויי הערעור – פיצויי הלנת פיצויי פיטורים: על פני הדברים, חיוב המבקשת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים – שהם מעבר להפרשי הצמדה וריבית כחוק - הינו בעל אופי עונשי אשר נקבע תוך הפעלת שיקול דעת. הגם שככלל ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בפסיקת פיצויי הלנה, אשר נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית הן לגבי עצם פסיקתם והן לגבי שיעורם^[4], במקרה זה מעלה המבקשת טענות הראויות לבירור. באשר לסעד הצהרתי: על פני הדברים לא ברור מדוע נדרש סעד הצהרתי בעניין שהוא כספי במהותו. כך או כך, משעל פני הדברים נראה כי למבקשת טענות של ממש בקשר לרכיב זה, לפחות ביחס למהות הרכיב.

לעניין מאזן הנוחות – אכן נקודת המוצא היא כי יש לאפשר לזוכה על פי פסק הדין ליהנות מזכייתו, והנטייה היא שלא לעכב ביצוע פסק דין.

1. לאור האמור, באיזון שבין סיכויי הערעור לבין מאזן הנזקים, שוכנעתי כי יש לעכב את ביצוע הסעד ההצהרתי וכן את תשלום מרבית פיצויי ההלנה, כך שהמבקשת תשלם למשיב כפיצויי הלנה סכום של 20,000 ₪, ויעוכב תשלום יתרת פיצויי ההלנה (להלן - הסכום המעוכב). זאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד, תוך 21 ימים ממועד קבלת ההחלטה, את הסכום המעוכב בגין רכיב זה בקופת בית הדין.
2. סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 14 לעיל. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בערעור.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ו (22 מאי 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות בסך של 6,300 ₪, הפרשי הצמדה וריבית בגין הפרשות לפנסיה בסך של 12,172 ₪, והפרשים בגין דמי הבראה בסך של 404 ₪. ↑

2. ע"ע (ארצי) 44633-10-12 דימיטרי סביניך - צוות 3 בע"מ, (8.4.2013). ↑

3. עע"מ 2152/13 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית טבעון נ. ועדת ערר מחוזית חיפה, (23.4.2013). ↑

4. ע"ע (ארצי) 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ-מירב בן הלל, (31.5.00). ↑