לפניי תביעת התובע בגין נזקי רכוש לרכבו, בו נהגה העדה, גב' מירי רז (להלן: "הנהגת"). בתאונת הדרכים, היה מעורב גם רכב הנתבעת מס' 3, נהוג בידי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנהג").

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי במסמכים, שהוגשו לי, אני מקבלת את גרסת הנהגת במלואה, וקובעת כי גירסת הנהג אינה אמינה, ואינה מתיישבת עם הראיות.

הנהגת טענה כי הגיעה לככר במסלול השמאלי, במטרה לנסוע ישר ומאוחר יותר בדרך, לפנות שמאלה, לכן שמרה על השמאל. הנהגת טענה כי לפני הכניסה לככר הגיע הנהג בפתאומיות ובמהירות מהמסלול הימני, ופגע ברכבה. הנהג טען ראשית כי אין סימוני נתיבים בככר, שנית כי נסע בנתיב השמאלי, כבר נכנס לככר, ואז פגעה בו הנהגת עם החלק הקדמי ימני של רכבה בחלק האחורי של רכבו מעל לגלגל, וגרמה לו להסתובב שמאלה.

בכתב ההגנה טען הנהג כי "לפני הכיכר פניתי למסלול השמאלי של הכביש. בכיכר, מהנתיב השמאלי פניתי שמאלה ובאמצע הסיבוב קיבלתי מכה חזקה בצדו השמאלי בדלת האחורית של רכב עבודתי". בטופס ההודעה על תאונה (נ/1), אותו אימת בדיון, נכתב: "בכיכר בחיפה שני נתיבים נתיב ימני יש אפשרות ישר ושמאלה נתיב שמאלי רק שמאלה. הייתי בנתיב הימני אותתי לשמאל צד ג' היה מאחורה במרחק של 3 מטר בנתיב שמאלי היא רצתה לנסוע ישר במקום לשמאל אני הייתי כבר באמצע הסיבוב ופגעה בי".

הנתבעת מס' 3 כתבה בכתב הגנה שהגישה בשם שלושת הנתבעים כי לאחר תחקור האירוע התקבלה גרסתו של הנהג "כי הנהג נסע בנתיבו כדין, במסלול הימני המורה נסיעה ישר ושמאלה ובכוונת הנהג היה לפנות שמאלה. התובע היה בנתיב השמאלי. כאשר הנהג היה באמצע הפניה שמאלה לפתע סטה רכב התובע לנתיבו של הנהג..." (סעיף 7 לכתב ההגנה).

מכאן עולה כי הנתבע לא דייק בעדותו לפיה "בזמן התאונה כל הכיכר לא היה משולט ולא היו נתיבים בזמן התאונה. לא היה נתיב ימני ולא שמאלי. אחרי חודש עיריית חיפה כבר שמה את השלטים וגם ציינה את הנתיבים ימני ושמאלי" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 20-22). הנתבעת מס' 3 הודתה כי הנהג נסע במסלול הימני, לא היה מודע לכיווני הנסיעה, שגם אינם הגיוניים, ואילו הנהגת נסעה במסלול השמאלי ישר כחוק, כטענתה.

אני מקבלת את עדות הנהגת, אשר טופס ההודעה (נ/1) וכתב ההגנה מטעם הנתבעים תומך בה לעניין המסלולים ומיקום כל אחד מהנהגים. עדות הנהג מחזקת את עדות הנהגת במובן שהנהג לא היה מודע למסלולים ולכיווני הנסיעה המותרים, וסבר כי הוא זכאי לפנות שמאלה בככר מהמסלול הימני, ואילו התובעת בנתיב השמאלי רשאית לנסוע רק ישר. עדותו של הנהג מעידה כי התעלם מקיום שני המסלולים בככר בנסיעתו, ופנה שמאלה מהמסלול הימני.

גם התמונות תומכות בגרסת הנתבעת ולא בזו של הנתבעים. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם לפיה התמונות (ת/1), שהגישה התובע צולמו זמן רב לאחר התאונה ואינם תואמים את מצב הדברים ביום התאונה. הנהג, שצילם את תמונות כלי הרכב (ת/2) לא הגיש תמונות של המקום, הסימונים על הכביש נראים ישנים ובוודאי שלא מחודש לאחר התאונה, וההפניות בשלטים תואמות את הסימונים על הכביש (נתיב שמאל מאפשר נסיעה ישר ושמאלה והנתיב הימני רק ישר).

במיוחד אין הגיון בעדות הנתבע לאור מיקום הפגיעות, כעולה מהתמונות (ת/2). אם הנתבע נסע בככר במסלול השמאלי בפניה שמאלה, כיצד יכולה היתה התובע להגיע עם צד ימין של רכבה לסוף הדלת האחורית שמאלית שלו? לכל היותר יכולה היתה לפגוע בחלקו האחורי של רכבו. הגרסה הסבירה יותר הינה כי הוא נסע במסלול הימני, ביקש לפנות ממנו שמאלה בככר במפתיע ובמהירות, וכך חסם את דרכה של הנהגת, שנסעה במסלול השמאלי במטרה לנסוע ישר. כל גרסה אחרת מתעלמת מתוואי הככר וממיקומי הפגיעות.

על כן אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על הנהג, שסטה ממסלול ימין בתוך הככר בנסיון לעבור שמאלה לפני רכב הנתבעת, פגע בחלקו האחורי בצד בפינה הקדמית ימנית של רכב הנהגת, והוסט בזוית חדה שמאלה.

הנתבעים, ביחד ולחוד לפי מערכת היחסים ההסכמיים ביניהם, ישלמו לתובע את סכום הנזק ושכר טרחת שמאי, שהוכחו בסך 7,475 ₪, את האגרה בסך 75 ₪ והוצאות משפט בסך 400 ₪. סה"כ סכום פסק הדין לסילוק התביעה הינו 7,950 ₪, לתשלום תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ז, 07 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.