1. לפניי תביעה על סך 27,231 ש"ח שעילתה פיצוי בגין נזק רכוש שנגרם לרכבה של התובעת בעקבות תאונת דרכים. התביעה הוגשה ונתבררה כתביעה קטנה. בתחילת הדיון הובהר, כי הנתבע הנכון בתביעה הוא מר עמר מרדכי (ולא כפי שנרשם בכתב התביעה; ולהלן – הנתבע) והחברה המבטחת אותו, שומרה חברה לביטוח בע"מ. כמצוות התקנות, פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי.

2. על-פי הנטען בכתב התביעה ועל-פי עדותה של התובעת, ביום 16.2.2016 נהגה התובעת ברכבה בצומת הרחובות הדר וסוקולוב בהרצליה. מדובר בצומת מרומזר. התובעת הייתה שלישית בתור המכוניות הממתין לאור ירוק. כשהתחלף אור הרמזור לירוק, החלה בנסיעה, בתורה, אל תוך הצומת, כשהיא פונה שמאלה מרחוב הדר לרחוב סוקולוב. התובעת העידה, כי לא היה עומס תנועה שבעטיו התעכבה הנסיעה בתוך הצומת, וכי הנסיעה בתוך הצומת הייתה שוטפת. אלא שלקראת סיום הפנייה התנגש רכבה של התובעת ברכבו של הנתבע. לפי גרסת התובעת, הנתבע נסע לתוך הצומת באור אדום, מכיוון רחוב סוקולוב (משמאלה של התובעת), וביקש לבצע פניית פרסה. לאחר הפגיעה בין ברכבים, על מנת להימנע מפגיעה בהולכת רגל אשר עמדה על המדרכה סמוך למעבר חציה ברחוב סוקולוב, נאלצה התובעת להסיט את רכבה ופגעה במעקה. כתוצאה מן התאונה, הוכרז רכבה של התובעת כ"רכב באובדן גמור".

3. הנתבע הציג גרסה שונה בכתב ההגנה ובעדותו בבית המשפט. לדבריו, הוא היה ראשון בתור המכוניות הממתין בצומת מכיוון רחוב סוקולוב. לפי גרסתו, הוא אומנם ביקש לבצע פניית פרסה, אולם החל לבצעה כשאור הרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק. לדבריו, ככל הנראה התובעת "ניסתה לגנוב את הירוק" (בלשונו), וכך נגרמה התאונה. הנתבע טען שהתובעת נסעה במהירות גבוהה. עוד הוסיף הנתבע, כי לאחר התאונה התובעת הודתה בפניו כי היא האחראית לתאונה (ויצוין, כי התובעת מכחישה זאת).

4. מטעם הנתבע העיד מר אשר דדון (להלן – העד). העד נהג ברכב אשר המתין ברחוב סוקולוב לאור ירוק לימינו של רכב הנתבע (רכבו של העד היה בנתיב לכיוון נסיעה ישר, ואילו רכבו של הנתבע היה בנתיב לכיוון נסיעה שמאלה). לדברי העד, הוא עצר עם רכבו ברחוב סוקולוב, והמתין שאור הרמזור יתחלף לירוק. כמו הנתבע, הוא היה הראשון בתור המכוניות. לגרסתו, כשאור הרמזור התחלף לירוק, הוא והמכונית לשמאלו (היינו, רכבו של הנתבע), החלו לנסוע יחד לתוך הצומת. לאחר רגע שמע העד את הפגיעה בין רכבה של התובעת לרכבו של הנתבע. עדותו של העד מחזקת את גרסת הנתבע, שלפיה הנתבע החל בפניית הפרסה רק לאחר שאור הרמזור התחלף לירוק.

יצוין, כי בין הנתבע לבין העד ישנה היכרות קודמת, אך זו הייתה לפני שנים רבות: שניהם התגוררו בסמיכות באותה השכונה לפני כשלושים שנה. אלא שלדברי העד, מאז הם לא בקשר זה עם זה. הנתבע זיהה את העד כשזה נהג בתוך הרכב שלימינו, יצר עמו קשר לאחר התאונה, וכך הביאו לעדות.

5. בעלה של התובעת, שנכח בדיון, הוסיף כי עצם העובדה שאותה הולכת רגל שהפגיעה בה נמנעה בשל הסטת רכבה של התובעת, המתינה על המדרכה ליד מעבר החציה ברחוב סוקולוב, תומכת בגרסת התובעת, שכן אור הרמזור של הולכי הרגל באותו מעבר חציה הוא אדום בזמן שבכיוון נסיעתה של התובעת יש אור ירוק.

6. עדות התובעת מהימנה בעיני. עדותה הייתה רהוטה ובהירה. אלא שגם עדות הנתבע מהימנה בעיני. גם הנתבע העיד באופן ברור, עקבי וסדור. זאת ועוד, מצאתי גם את עדות העד מהימנה. גם הוא תיאר מנקודת מבטו את ההתרחשות באופן סדור ובהיר. כל אחד מן העדים הותיר בי רושם מהימן ביותר. זאת ועוד, הן התובעת הן הנתבע הציגו לבית המשפט את טפסי ההודעה על מקרה התאונה לחברות הביטוח שלהם (מוצגים ת/1 ו-נ/2). כל אחד מן הטפסים תואם לגרסת הצד שהגישוֹ, כך שגם בטפסים אלו אין כדי לסייע בשאלה איזו מן הגרסאות יש לאמץ. בנסיבות אלו, סבורני שאין לי אלא לקבוע שכפות המאזניים הן מעויינות. יתכן, שכל צד מאמין באמת ובתמים בצדקת גרסתו. אולם, נטל השכנוע מוטל על כתפי התובעת. לכן, אין לי אלא לקבוע, כי יש לאמץ את גרסת הנתבע לנסיבות התאונה.

7. אדגיש, כי מובן שאין באימוץ גרסת הנתבע כדי לומר שהתובעת לא דברה אמת. כאמור, כל הצדדים הותירו בי רושם מהימן ביותר. אימוץ גרסת הנתבע נובע מן העובדה שנטל השכנוע מוטל על כתפי התובעת, ולאור התרשמותי כי קיים "שוויון" בהערכת עדויות הצדדים.

8. אומנם, גם באימוץ גרסת הנתבע, הרי שכידוע, גם על הנוסע בצומת באור ירוק מוטלת חובה להיזהר ולוודא שהצומת פנוי מרכבים (ראו, ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 137, 144 (1989)). אולם, לא הוצבה בפניי תשתית מספקת לקבוע כי הנתבע, משאומצה גרסתו שלפיה הוא נסע באור ירוק, לא נהג בזהירות הנדרשת וכי נפל בו אשם שבעטיו יש להטיל עליו אחריות בגין הנזק שנגרם לתובעת או חלקו.

9. אשר על כן, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, י"א אלול תשע"ו, 14 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.