1. תובענה זו וכן התובענה שכנגד הגיעו לסיומן בפסק דין מיום 13.2.2017. פסק הדין נתן תוקף להסכמה שגיבשו הצדדים, בינם לבין עצמם, בתום דיון בקדם משפט. בין פרטי ההסדר, שפורטו בפסק הדין, הסכימו הצדדים כי "הנתבעת [2] תסיר את השלט הנושא את שם התובעת וכל אזכור למילים "EMS CLUB", בתוך 14 יום ממועד מתן פסק הדין.

2. ביום 12.2.2019 הגישה התובעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט בטענה שבניגוד להסכמה האמורה, בעת חיפוש במנוע החיפוש Google של הצירוף "אשקלוןEMS " התקבלה תוצאה ובה קישור שהוביל למועדון האימונים השייך לנתבעת 2. בכך, כאמור, הפרה הנתבעת 2 את פסק הדין. הנתבעת 2 הגישה שתי תשובות מטעמה לבקשה זו ובהן פירטה כי הפעילה חוקר פרטי, על מנת שיאתר את מי, שכנטען על ידה הפעיל את אותו האתר, אליו הוביל הקישור המוזכר בבקשה. לגרסתה, היא איתרה כי מדובר במר טל ביטון, שהינו נציג של התובעת, היא המבקשת. הנתבעת 2 הבהירה כי פנתה אל מר ביטון במכתב התראה שבעטיו הוסר הקישור. התובעת הגיבה לתשובה זו והכחישה כל קשר אל מר ביטון. לתגובת התובעת, אין כל ממש בדבריה של הנתבעת 2 בעניין זה. היות שאין חולק כי הקישור והפרסום האמור הוסרו, נותרה להתברר לפנַי הבקשה להשית הוצאות על הנתבעת 2.

התובעת והנתבעת 2 הגישו, כל אחת בנפרד, את התייחסותן לסוגיית ההוצאות. כל אחת פירטה את ההוצאות שהוציאה, בעקבות הבקשה דנן.

3. חיוב בהוצאות איננו חובה, אלא שיקול הוא למותב היושב בדין. כך מהוראותיה של תקנה 511(א): "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט או הרשם, לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו". קרי, המחוקק מכיר בכך שלא בכל מקרה יהא זה ראוי להשית הוצאות ולחייב בשכר טרחתו של עורך דינו של הצד שכנגד. למעלה מן האמור, הרי שחיוב בהוצאות, אין הוא חיוב נזיקי או עונשי, אלא, זהו חיוב שבדין, המושת על פי שיקול דעת של בית המשפט (ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלות) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית, פ"ד ס(1) 600, 612 (2005)) ובהיותו כזה, יכול שלא להיות מושת כלל.

בענייננו, התרשמתי כי אמנם על אף הרוחות הטעונות, זו לשון המעטה, כל צד עשה את המוטל עליו על מנת לקיים את ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין. נוסף על כך, להתרשמותי כל אחד מהצדדים נשא בהוצאות לשם קיום אותן ההסכמות, לרבות בגין הבקשות והתשובות להן, נושא ההחלטה. לפיכך, לאחר שקראתי היטב את מה שהניחו לפנַי הצדדים ושקלתי, כאמור את מכלול השיקולים, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות דנן יישאו הצדדים, כל אחד בהוצאותיו ובשכר טרחתו של עורך דינו.

ניתנה היום, י"ט בשבט התש"ף, 14 בפברואר 2020, שלא במעמד-הצדדים.